אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תעג

סימן תעב

[א] מה שהוצרך להיות כוס ראשון מעומד אע"ג שאינו בשבת הנה הדבר מבואר מדברי מורי הרב זלה"ה ומה גם שם נאמר הכונה שצריך לכוין בו אמנם יש לתת טוב טעם על דרך הנ"ל שד' כוסות הללו הם רמז לד' גאולות גם נתבאר למעלה שמורה על העתיד ולכן יובן הענין עם משחז"ל כי ב' תלמידים משל ר' שינו עטיפתם בשעת השמד פגע בהם סרדיוט א' וכו' א"ל ג' שאלות אני שואל מכם כתוב א' אומר כי שם אשב לשפוט את כל הגוים וכתוב אחר אומר לכן חכו לי ביום קומי לעד וכו' בתחילה הוא יושב ומעיין בדין שלהם ואח"כ דן אותם בעמידה ולכן מאחר שלמדנו מחז"ל כי ד' כוסות אלו הרמז בהם הוא שהקב"ה עתיד להשקות ד' כוסות התרעלה למצרים ולכן צריך זה הכוס להיות מעומד להגיד כי ישר ה' ולאחר שהוא דן אותם מיושב אח"כ משקה אותם כוס התרעלה מעומד ולכן מטעם זה גם שאח"כ אנו שותים כוסות האחרים מיושב אין בזה קפידה לפי שכך הוא הקב"ה דן אותם מיושב לעע"ג רק כי אח"כ נעשה ספקליטור שלהם ומשקה אותם מעומד ומאחר שכבר נרמז ענין זה שאח"כ הוא עומד להפרע מהם מעומד כמו שהוא ביום ראשון מעומד לכן אח"כ אין צריך עוד להיות מעומד מפני כי ע"י שהם מיושב הוא מורה על עיקר הדין שעתיד הקב"ה לדון אותם מיושב שנאמר כי שם אשב לשפוט את כל העמים כנזכר וזהו טעם הכוס של יין כי הנה כוס בגי' אלהים והיינו מש"ה כי אלהים שופט והיין בתוכו רמז לדין שנעשה בהם שנאמר כי כוס ביד ה' ויין חמר ולכן צריך לחזר אחר יין אדום כנ"ל לקיים מש"ה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ ולכן מקדש על כוס זה מפני כי כן עם ישראל יהיו כלם קדושים שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ומטעם זה ראוי להיות כוס זה מעומד מפני כי כן לעתיד כל איש הישראלי עתיד להיות כמלאך ה' כדאיתא בזוהר כד"א ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה והוא ענין כולל ולפי כי המלאכים אין להם קפיצים הם עומדים שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ונאמר וכל צבא השמים עומדים ג"כ הוא נקרא מעומד ומברך שהחיינו ויש טעם נוסף מפני כי כן אז בא יבא זמן התחייה ולכן טוב להודות לה' שהחיינו והגיענו לזמן הזה לראות הנקמה לישמעאלים ומתקיים מש"ה יודע בגוים נקמת דם עבדיך השפוך ונאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ואם חל מוצאי שבת אומר יקנה"ז ואם שכח ולא הבדיל עד שהתחיל ההגדה וכו' מאחר שכבר אמר הקידוש וברך שהחיינו אע"ג ששכח להבדיל גומר ההגדה שמספר בשבחו של מקום ומה גם כי שם נאמר מתחילה עע"ג היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו דהיינו המבדיל בין ישראל לעכו"ם ואח"כ יבדיל:

[ב] שותה בהסיבה כאמור לעיל הטעם ואינו מברך אחריו מפני כי עדיין צריך לשתות כוס ב' ודעתו עליו אמנם יותר טוב כאשר יברך על כוס ראשון יכוין לפטור את כוס ב' מן הברכה ולא יסיר דעתו לדבר שיחת חולין: [ג] אם ירצה לשתות כמה כוסות הרשות בידו וכו' מפני כי כן שנינו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה והטעם מפני כי כבר נתבאר למעלה כי ד' כוסות הללו הם נרמזים בשם הויה והכוסות הם על הסדר של האותיות נמצא כי שני כוסות הראשונים הם נרמזים בב' אותיות י"ה לכן מפני כי ב' אותיות הללו הם שם בפני עצמו אחד מן השמות שאינם נמחקים ואינו דומה לאותיות ו"ה האחרונות שבשם שאינה שם ולכן שנינו בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להראות ענין פירוד ח"ו ולפי שהם סוד חתן וכלה כדלקמן אמנם אותיות י"ה אע"ג שישתה ביניהם אין ביניהם פירוד כלל והסוד מ"ש רשב"י ע"ה דלא מתפרשאן ולכן אם רצה לשתות ישתה ומ"מ אין ראוי לשתות בין ראשון לב' שהרי נתבאר שראוי לכוין בכוס ראשון לפטור את הב' ולכן אין להפסיק ויזהר שלא לשתות אלא לצורך גדול כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות הסדר וקריאת ההגדה:

עוד ימצא טוב טעם בזה עם הנ"ל כי ענין כוסות הללו הנראה בהם הוא ב' דברים ראשונה הם רמז לד' גאולות של ישראל וזאת שנית כנגד ד' כוסות התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות לכנענים ולכן יזהר שלא להפסיק בין ב' הכוסות אלו כדי שלא להפסיק ענין הגאולה של ישראל וכן נמי מסיבה אחרת אין ראוי להפסיק בין אלו הכוסות כדי שלא יפסוק במפלתם ע"ד משחז"ל מפני מה עשרת בני המן אינם אריח על גבי לבינה כדי שלא יהיה ריוח במפלתן של רשעים כמו כן אין להפסיק בין אלו הכוסות שלא יהיה הספק במפלתם של רשעים:

[ד] מביאים לפני ב"ה קערה שיש בה ג' מצות וכו' איתא בזוהר פרשת ויצא דף קכ"ב. וז"ל ונאספו שמה כל העדרים ונאספו שמה העדרים לא כתיב אלא כל העדרים משריין קדישין לעילא ומשריין קדישין לתתא אלין בשירין ותושבחן לעילא ואלין בצלותין ובעותין לתתא אלין ואלין מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר מגנדרין לה מעברין לה מן קודשא ואסתליק מן דינא מיד והשקו את הצאן נטלי מלאכי עילאי לעילא וישראל לתתא עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי המעשה שישראל עושים למטה כמו כן נמי תכף עושה כך למעלה בעולם המלאכים עד מקום שהם מעבירים תוקף הדין ומתגברים החסדים ובכן הוא נראה סטרא אחרא מלמעלה לגמרי ולכן ראוי לעשות הכנה את כל אלה הדברים מצה וחרוסת ומרור וכו' הכל לתוך הקערה כדי לעשות מעשה והנה נתבאר למעלה כי המצה הסגולה שלה הוא להבריח המזיקין כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כי מלת מצה תרגום שלה מצותא שהוא ענין מלחמה ולכן מזה הטעם מה טוב לאדם להניח מצה אחת ערוכה בכל ושמורה לתלות אותה בתוך הבית נגד המזוזה כי יהיה לו סעד להבריח המזיקין מן הבית ולא ישלט ס"א שם והנה ענין שני תבשילים שהם אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה כבר אחז"ל כי מש"ה וקח לי משם שני גדיי עזים טובים כי זה היה ליל פסח וכאשר אמר יצחק דע כי בלילה זו נפתחים אוצרות טללים טובים ולכן אמרה רבקה ליעקב להביא ב' גדיי עזים דאע"ג כי העז הוא חשוב כמשחז"ל מפני מה הללו חצופין והכבשים מכוסין וכו' וזה מורה השם שלהם עצמו לשון עז שהוא עזות והם בחינת דינים מגולים ועזים וחצופים ולכן נאמר גדיי עזים טובים דמשמע טובים שהם מסטרא דקדושה ומה גם אע"ג שהם דינים עזים נעשים טובים שהם מתמתקין ואמנם הבשר שהוא כנגד הקרבן של פסח הוא יהיה צלי אש אך לא מטעם צלי פסח מצרים לפי כי פסח מצרים היה למה שעשה שפטים הקב"ה באלהי מצרים ולכן היה מקחו מבעשור ונשחט בין הערבים ביום י"ד כנ"ל אמנם פסח דורות זכר עיקר הכונה שלו הוא לענין תועלת בהווה לפי כי ע"י כן נעשה ייחוד גדול למעלה כמש"ה שם ופסח ה' על הפתח היינו פתח עליון כדאיתא בזוהר בסוד אוהב ה' שערי ציון ומה גם שהוא מורה על מה שעתיד שהקב"ה שוחט יצה"ר לפני הצדיקים והרשעים כמשחז"ל וכבר נתבאר למעלה כי יצ"ה זה סמאל ואמנם ענין החגיגה הוא מורה כנגד המילה שעשו ישראל במצרים כי שם היה דם פסח ודם מילה וכשם שבמצרים נעשה העברת הערלה ונגלה סטרא דקדושה, ע"י המילה כך יהיה בזמן הזה הכנעת סטרא אחרא ותגבורת סטרא דימינא נמצא כי גם בזה הזמן ע"י המעשה זה של הבשר צלי אש יהיה בית יעקב אש לאתערא שצהובין דרחימו בית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו לענין הביצה נמצא ב' דברים הכנעת הקליפה ותגבורת הקדושה כי לסיבה זו היו ב' גדיי' כאמור דאע"ג שהם דינים עזים מ"מ הם טהורים וז"ש טובים והיינו משחז"ל טובים לך טובים לבניך כי בהם מתכפרים ביוה"ך ומזה תבין כי הכל הולך אל מקום אחד ואמנם היות הבשר האחד צלי והאחד מבושל כדי להורות שהאחד הוא יותר ממותק מחבירו ולכן האחד שהוא עז ביותר צריך להיות צלי כי כח אש של הקדושה שולט בו וממתק אותו דוגמא של האש של המזבח שהיה ממתק ומתקן הבשר של הקרבן והאש הוא שלוק ע"י מימי החסד וכנגד אלו היו הב' שעירים של יוה"ך האחד שהוא ממותק היה לה' והיותר קשה לעזאזל לשון נופל על הלשון אמנם בבליים היו אוכלים אותו לפי כי יש בהם כח למתק אותו חי מפני כי הקליפה הקשה ביותר נמצאת בבבל כדאיתא בזוהר כי שם נמצאת הקליפה שנאמר וימצאו בקעה ולפי כי הבבליים למודים הם להכניע תוקף קליפה זו בהתמדה לכן נמי נמצא בהם כח למתק את זה והיינו מה ששנינו הבבליים אוכלים אותו מפני שדעתן יפה כלומר לפי כי כל הקליפות והדינים הם נאחזים מצד הרע של עץ הדעת טוב ורע ולכך הללו דעתן יפה כלומר מסטרא דטוב ולכן נמצא בהם כח למתק אותו כי על האמת היינו הך מפני כי סוף סוף בב' דינים אלו הם בסוד זכר ונקבה שבהם נאחזים ס"מ ונחש זכר ונקבה דס"א ונודע הוא כי הקליפה היושבת בבבל היא הנקבה וגם השעיר שהיו שולחים למדבר היה ג"כ בסוד הנקבה כאשר מתבאר בזוהר פרשת אחרי מות ע"ש ולכן נמצא כח בבבליים לאכול אותו ולתקנו בסוד האכילה מאחר שהושלך מן הסלע כי נעשה כמצותו ובכן הוא מנהג יפה להיות ביצה וזרוע כי הנה הביצה בסוד מדה אחרונה ומתבשלת ע"י המים לקיים מש"ה מים קרים על נפש עיפה והבשר זרוע לקיים מש"ה וזרוע ה' על מי נגלתה היינו מ"י של אלהים ובכן זרוע זה יהיה מש"ה יראה זרע וכגנה זרועיה תצמיח וע"י כן נאמר ויחם בשר הילד זש"ה ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד הב' שימלוך תחתיו ובדברי חז"ל כתוב לאמר שמדבר ביוסף הצדיק עם בנימן והבן כל זה:

[ה] אלו ירקות שיוצא י"ח הוא הדבר שביארתי בפ' טוב ארוחת ירק ואהבה שם וכו' שהרצון לשבח אותה ארוחה ומשאת שבאה לכלה הכלולה מצד ת"ת ישראל המכונה בסוד ירק מפני שלוקח במנין יר"ק אורות מלמעל' היינו י"ש עולמו' דאינון תחות עלמא דאתי כדאיתא פ' תרומה ומאותו האור הוא נמשך למטה ונתן הפ' טוב טעם מפני כי אהבה שם ר"ל המדה אחרונה על ידי מה שקבלה ארוחה זו נקרא אהבה מפני דירית תרין עטרין ההוא ברא קדישא שהם סוד י"ש עולמות ומהם אחסין לכלה חלק שלה ולכן יותר טוב ארוחה ומתנה זו משום אבוס הוא סוד הגבורה אע"ג שנמתק לפי כי ושנאה בו כי סטרא אחרא שהוא סוד השנאה אשה שנואה יש לה הנאה שהוא יונק משם וכן נמי יאמר טוב לצדיקים בני האדם ארוחה ומתנה של ירק משחז"ל עתיד הקב"ה לתת לכל הצדיקים י"ש עולמות מפני כי ואהבה שם שנאמר להנחיל אהבי יש הוא מ"ש בזוהר בסבא דמשפטים כמשפט הבנות יעשה לה כי כאשר נכנס הקב"ה בהיכל אהבה ושם נמצא אותה נשמה של הצדיק מחבק לה ונשיק לה וכו' כאשר נתבאר אצלי שלכן אנו אומרים בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה הרי מ"ש ואהבה שם אצל אותם יש עולמות נמצא לצדיק אהבה עם הקב"ה בהיכל אהבה ולכן זה יהיה טוב משור אבוס כלומר כי הנה הפ' אמר לא תחסום שור בדישו ר"ל בזמן שמדת הדין שולט אז אין לחסום אותה עד שתעשה את שלה אמנם יש צדיקים שכחם יפה ויכולים לדחות אותה ואפי' באותה שעה ואלו הם משובחים לפני הקב"ה כדאיתא בזוהר ולכן יאמר מהיכן הגיע לצדיק מעלה זו ליירש יש עולמות מסיבת שור אבוס שהיה מכניע שור זה ואובס אותו שלא יזיק ואע"ג כי ושנאה מתאחזת בו בצדיק ושונא אותו ומבקש להמיתו וזה ע"ד מ"ש בזוהר יששכר חמור גרם לפי שהיה עוסק בתורה אע"ג שהקליפה זה חמור היה עולה בגרם המעלות היה מכניע אותו ומוריד אותו להיות רובץ בין המשפתים ולכן ישראל נתנו לו שכר טורחו ולכן באה מצוה זו ליל פסח לאכול ירק שהוא דבר המועיל למעלה ומה גם רמז לבני האדם כנזכר ואמנם הם ה' מיני ירק חזרת עולשין וכו' הם שורש השור כנזכר ויוצאין בקלח שלהם מפני כי כן קל"ח בהיפוך הוא חקל כי הוא בתיקון שלו והוא חלק כד"א חלק ה' עמו כמשחז"ל הנשמות הם חלק אלוה ממעל ובעלין שלהם הם רמז לרוחות וכן נמי קלח הוא מורה על עולם העליון הנקרא חקל ואמנם העלין שמורה על הרוח הוא סוד עולם המלאכים כד"א עשה מלאכיו רוחות אבל אין יוצאין בשורש שלהם לפי שהשורש הוא עליון ואין צריך תיקון שהוא אכילה ולעיסה כאשר יבא לקמן אמנם יש הפרש שבעלין אין יוצאין בהם אא"כ הם לחין מפני שבעולם המלאכים צריך שיהיו מסטרא דימינא סוד המים והלחות להיות נשפעים מאור זה אבל לא יבשים שהוא שם מסטרא אחרא שהוא יבש דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין אבל בקלחים יוצאים בין לחים בין יבשים מפני כי בבריאה לא יש שם תערובת קליפה כל ואע"ג שהוא יבש כי השיב אחור ימינו מ"מ אותו חקל קדוש הוא ונמשך שם אור הקדושה ונתקן אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלי' כי כל זה הוא מורה על בחינות דין גמור שנעשה ע"י רתיחה והכבוש הוא יותר דין לפי דקים לן מליח הרי הוא כרותח וכלם מצטרפין לכזית מפני כי עיקר המשכת שפע העליון הוא ע"י הצדיק איתא פרשת עקב דף רע"ב וז"ל ופירורין בכזית אינון בצדיק דאיהו כתיש כתישו מאינון זתים וכו' ואמנם הצדיק הוא מושך השפע אצלו מלמעלה מן הקצוות עליונים בתחילה כדאיתא פרשת פנחס דף רמ"ז וז"ל בלולה בשמן כתית וכו' אמר ר"ש יאות אמרת אבל מאי כתית אלא רזא עילאה איהו דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן כתית כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית לאפקא מזתים דאינון שייפין דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עילאין דאינון זתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוה משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא בלולה מיניה לאתהנאה מיניה עכ"ל והנה מבואר מן המאמר הטעם שמצטריפין לכזית שהוא שיעור שלהם שהם זתים והם מצטרפין ונמשכים בכזית האחרון הוא הצדיק כנז' להמשיך השפע לכלה ונמשך משם למטה השפע אחר שנגמר הייחוד עליון כאמור ועיקר המצוה בחזרת והטעם לפי כי החזרת אמרו חז"ל תחילתה מתוק ובסופה מרה כך המצריים סוד הקליפה בתחילת נאמר וחלק משמן חכה והחזיקה בו ונשקה לו וכו' ואחריתה מרה כלענה וכו' אמנם לענין דידן יהיה הטעם משחז"ל תמר עדיין במרירותה עומדת ובקשו חכמים למתקה ולא יכלו וכי תימא מאחר כי חז"ל לא יכלו למתק אותה אם כן כיצד נוכל אנחנו להמתיק אותה הענין הוא כי חז"ל בקשו להמתיק אותה לגמרי עד שלא תצטרך עוד מיתוק ולא יכלו אבל אנחנו ממתקים אותה בלילה זו בלבד ועוד נמצא טוב טעם בחזרת לפי כי מלת חזרת בגי' תרי"ה והענין כי הנה מצות עשה הם בסוד הזכר ומל"ת בסוד הנקבה כדאיתא בזוהר וכללות שניהם הם תרי"ג מצות ולכן בא הרמז בזה כי חזרת היא בסוד תרי"ג ונוסף עוד שני כוללים לחיבור שניהם ולכן בזה באה עיקר המצוה ומה גם כי חזרת מורה על חזרת פנים בפנים חתן וכלה בתרי"ג הנזכרים.

[ו] ענין הנטילה לצורך שבעה משקין הנה הוא מבואר מן הזוהר ואין צריך לברך לפי כי מימי החסד הם נמשכין ויורדים מעצמן והמשקין הם מצד הרחמים ועתיד הקב"ה להמשיך מהם בג"ע לפני מלך המשיח כדאיתא בילקוט קומי אורי ע"ש ואיתא בזוהר פרשת משפטים דף קנ"א. וז"ל מה ירק גדל על, כל מים וכו' אמנם הכרפס הוא עולה בג"י שי"ן והרמז בא בזה על אות ש' של תפילין של תלת רישין וכמ"ש ר' אליעזר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש ואיתא בזוהר פרשת פנחס דנפקא ליה לפי כי ראשי תיבות אלו שם ה' נקרא הם שין והנה מאחר כי כן אנו בטוחים בענין סגולת התפילין כי עמי הארץ הם מתייראים מהם לכן באה המצוה זו לטבל הכרפס בחומץ כי ימצא בזה שני תועלות ראשונה הא דאמרן ויראו ממך כי הנה החומץ הוא כינוי לרשע כד"א מעול וחומץ כי ע"י כותים שהם דוגמא אל החומץ על ידי טיבול זה שבו הרמז אל התפילין לכן הם נכנעים ולא יעשו רעה ומה גם כי כן הבלתי הגונים הם מכונים אל החומץ כדאמרינן בעלמא חומץ בן יין גם זה מתמתק בלילה הזה ע"י מעשינו ע"ד משחז"ל בארבע מינים שבלולב כי החלק של אישי הזמן שהן דוגמא לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח כך הם אין בהם לא תורה ולא מצוה ולכן צוה ה' לאגוד אותה עם שאר המינים לטוב להם כך בא ענין זה של טיבול הכרפס בחומץ כי גם אותו בן רשע שמעשיו דומים לחומץ הוא נתקן ולפי כי הלילה הזה כל מעשינו הם רמז אל הגאולה העתידה לבא במהרה ונמצא בהם ג"כ רמז אל הפורענות של ישמעאלים ולכן יהיה זה הטיבול בחומץ רמז אל הפורענות שיבא לכותים שיהיה להם הגאולה כחומץ לשינים וגם הוא תיקון לבלתי הגונים כי כן אחז"ל בן דוד בא בדור שכולו חייב וכבר הבטיח אותנו הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל לעשות תשובה באחרית הימים כמ"ש הרמב"ם ז"ל שנאמר ושבת עד ה' אלהיך וכו' ולפי כי הצדיקים הם מועטים כמשחז"ל צפה הקב"ה שהצדיקים הם מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור לכן יקח מהכרפס פחות מכזית רמז לצדיקים שהם ממעטים עצמן והם מדוכים בייסורין כזית גם מברך בפה"א לפי כי כן לעתיד תצא האדמה מן הקללה שנאמר ארורה האדמה ואז יהי פסת בר בארץ:

ויקח המצה האמצעית וכו' איתא בתיקונים ס"ט דף ק"ח. וז"ל ואלין תלת טיפין שמענא דאינון לקבל ג' נשים דאתמר בהון חכמות נשים בנתה ביתה דחד אופה וחד עורכת וחד מקטפת לההיא דאתמר בפ' ראשית עריסותכם חלה ודא חלה דפסח דאיהי סגולתא איהי טיפה קדמאה ומינה אזדריקו ג' טיפין ואינון ג' יודין וכו' ולקבל ג' טיפין אלין תקינו תלת מצות בפסח חד מצה דלעילא לברכא עלה המוציא ב' לחם משנה ג' לחם עוני בלא מלחא דהא כתיב על כל קרבנך תקריב מלח כגון דאיהי מצה פרוסה כגוונא דפריס פריסת מלכותך עד דתהא שלימה לא צריך לקרבא עלה מלח דאיהו חולם. ומאי ניהו חולם אמצעי דכולהו תלת עכ"ל והנה ממאמר זה ממנו נקח להבין מהו כונת בציעת מצה אמצעית והענין כי הנה בא הרמז במצות הללו לארבע מלכיות שנאמר כי לחמנו הם והנה נתבאר מן הזוהר כי מצה רמז למסה ומריבה שמבריח סטרא אחרא וכן נמי יהיה כי מכניע את, המלכיות ומפני כי המלכיות הם ארבעה והמצות שלשה לכן הם בוצעים אחת לשנים והם נעשו ארבע ולפי כי העיקר הם שני מלכיות אדום וישמעאל והם נחשבים לגלות אחד לכן היא מצה אחת ונחלקת לשנים ולפי כי כך אחז"ל אם ראית סוס פרסי בארץ ישראל צפה לרגליו של משיח וכדאיתא בזוהר פ' שלח לך לכן בא הרמז בזה כד"א פרס פריסת מלכותך ומפני כי העוני של ישראל הוא סימן לגאולה כדאיתא פ' בהעלותך שנא' ואת עם עני תושיע ולכן דרכו של עני בפרוסה אמנם לפי שענין הגאולה הוא למקוטעין ארבע פעמים כנז' במאמר לעיל פ' פנחס וכן פ' ויחי בפ' יהי דן נחש עלי דרך וכו' ולכן המצה זו בוצעין אותה ונעשית ד' ואמנם חציה מועיל עתה כי ימלט עני משוע מגלות המר הזה וחציה לאפיקומן לעתיד ואת עם עני תושיע ובא הרמז ג"כ לשני כרכים שעתיד הקב"ה לעקור אותם על יד תרין משיחין כדאיתא פ' פנחס חד אעבר רומי זעירא וחד אעבר רומי רבתא ולכן יגביה הקערה כי הנה הקערה הוא ענין קרע כדאיתא פרשת נשא ושם נאמר שהקערה רמז למלכות בית דוד שמלכו בכיפה דוגמא לקערה ולכן יגביה הקערה אשר בה המצות שהם רמז אל הגאולה כלומר זאת הקערה שהוא רמז למלכות בית דוד שמלכו בכיפה שנקרע בעונותינו שנא' קרע ה' את ממלכות ישראל ממך ויאמר הא לחמא עניא וכו' כלומר כי מפני העון נשתעבדו ישראל במצרים לפי שאמרו נהיה כמצריים ובתחלה נאמר לא יוכלו המצריים לאכול עם העברים לחם ואח"כ אכלו לחם מגואל כדאיתא בזוהר פרשת שמות כי לכן שלטו המצרים בישראל וכן נמי מפני העון עדיין אנו טמועים בגלות החיל הזה וז"ש מה נשתנה הלילה הזה הוא הגלות הדומה ללילה כמשז"ל ואז יצוה להסירה מעל השולחן כלומר כי זה הוא רמז למלכות בית דוד שנתן לו הקב"ה מתנה השולחן כמשחז"ל ובעונותינו נסתלק והיינו מה שישאלו התינוקות מה נשתנה מה זה היה לנו אולי יהיה סיבה אל התשובה ויחיש הגאולה:

[ז] ולכן מוזגין כוס שני מיד והענין כפי הפשט מפני כבר נתבאר שמאחר שהרמב"ם ז"ל כתב שיאמר ברכה על כוס וכוס ולא כך היא המסקנא לכן יכוין בכוס ראשון לפטור כוס שני כנ"ל ולכן אין לשתות בין זה לזה ולא לדבר ומיד מוזגין כוס שני ולפי כי הכוסות אלו ילוה להם שם הויה כי בו סוד הגאולה כנז' ולכן ימצא כי שני כוסות ראשונים שהם רמוזים בשני אותיות י"ה אין להפריש ביניהם כנ"ל והם חשובים כאחד לפי כי כן שם יה הוא משבעה שמות שאינם נמחקים כנ"ל ואז שואלים התינוקות ואם אין שם תינוק אז אשה שואל לעצמה מטעם מש"ה לא ידעתי נפשי שמתני אמנם ראוי להגיד לאשה כי בזכות נשים כשרות נגאלו ישראל ממצרים וכן בזכותן נגאלין לעתיד כמשחז"ל בפסוק זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ואפי' ת"ח שואלים זה לזה לפי כי העיקר הוא להעיר הלב על כל הדברים הנזכר מה נשתנה גלות זה שארך קיצו וכשאומר עבדים היינו לפרעה מחזיר הקערה כי בזה הוא משיב לענין הגלות כי לפי שחטא ישראל הגיע להם בענין גלות ישראל במצרים נמי שגאל הקב"ה לישראל משם כך עתיד להחזיר מלכות בית דוד שהוא רמז לקערה זו שנקרע ועתיד לחזור ולהיות עיקר ולשלוט בכיפה בים וביבשה שנא' וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ולכן כשיגיע לומר מצה זו יגביה אותה להראות אותה למסובין יכירו וידעו שעתיד לעשות הקב"ה למלך המשיח מה שהבטיח בפ' הנ' ישכיל עבדי וכו' כמשחז"ל ובילקוט קומי אורי ז"ל הנה ישכיל עבדי ירום מאברהם שנאמר הרימותי ידי אל ה' ונשא ממשה דכתיב ביה כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגבה ממלאכי השרת דכתיב בהם וגביהם וגובה להם וזה יהיה כדי שתתחבב המצוה בעיניו רמז לתשובה הנקרא מצה שנאמר כי המצוה הזאת וכו' וכן יגביה את המרור להורות כי המרור הוא ירמוז לעתיד שיהיה מתוק לנו וסופו מר לרשעים וכשיגיע ללפיכך אנחנו חייבים וכו' וחותם ברוך גאל ישראל מפני כי כן אנו מברכים להקב"ה על הטובות שעתיד לעשות עמנו לפי כי בזה ישמח ה' במעשיו אבל אין אנו מברכים על הפורענות שעתיד להגיע לרשעים לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמשחז"ל שלכן לא נאמר כי טוב במלחמת יהושפט אמנם אנחנו מודים ומברכים שמו שגאל אותנו לכבוד שמו ולא לנו ואחז"ל יאמרו גאולי ה' ולא גאולי מ"ה וז"ש אתה ה' גאל ישראל:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה