אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תעב

סימן תעא

[א] אשר חז"ל הגידו בענין השבת כאשר האדם הולך לביתו וימצא שולחנו ערוך מבעוד יום וכו' שני מלאכים המלוים לאדם וכו' מלאך טוב אומר כך יהיה לשבת הבאה ומשם נלמד לענין זה ואיתא בזוהר פ' עקב דף רע"ב. וז"ל ובשבת צריך בכל מלוי לאתוספא מחול על הקדש בין במאכליו ובמשתיו בין בלבושוי ובין בהסיבתיה דצריך לתקנא ליה מסיבה שפירא בכמה כרים וכסתות מרקמין מכל מה דאית בביתיה כמאן דתקין חופה לכלה וכו' בגוונא דצריך לקבלא גבירתא בכמה נהורין דשרגין בשבת ובכמה ענוגין ולבושין שפירין וביתא מתקנא בכמה מאני דתיקונא בהסיבה יפה לכל חד וחד ובהאי חדוה ותיקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכיה בהספד בלבושין אוכמין כארמלתא בלא בעלה וכו' הנה מבואר מזה המאמר כמה צריך האדם להיות זהיר בכבוד יום טוב בכל הדברים ואמנם ענין מ"ש לאכול מיד היינו מפני כי האכילה בלילה זו הוא מצוה בכל הדברים כנודע מדברי הרמב"ם ז"ל ולכן אמר אף אם הוא בב"ה יקום כך אחז"ל המצוה חביבה בשעתה ומה גם מפני שמצוה למהר לאכול כדי שלא ישנו התינוקות כי הנה התינוקות הם מכונים אל הרגלים שנאמר יוצאי ירך יעקב ומפני כי ס"א נגעה ברגלים של יעקב צריך להיות קל ברגליו ללכת תכף לסעודה לתקן מה שנא' כי נגע בכף ירך יעקב ולכן נופל בהם השינה תכף כך אמרו חז"ל שינה אחת מששים במיתה ואיתא בזוהר פ' ויחי עד שתין נשמי הם של חיים מכאן ואילך הם בסוד המיתה ולכן ראוי למהר לאכול דהיינו כדי לעורר הייחוד למעלה ע"י המעשים אשר נעשים בלילה הזה וביותר אם נמצא באותה האכילה כונות טובות כי הנה הכל מודים כי מצות צריכות כונה: [ג] הנה ענין ההסיבה לא נעלם מעין הקורא כי זה הוא זכר לענני כבוד שהיו ישראל מסובים בתוכם והולכים ומה גם כי זה מורה על העתיד שחז"ל עתידים הצדיקים להיות מסובין בג"ע ואוכלים באותה סעודה והקב"ה מסיב עמהם ואמנם הענין הוא דרך חירות להורות ולהודיע כי ישראל הם בני חורין בלילה הזאת לפי כי ההוא יובלא עילאה אפי' יתהון לחירות ותב' גושפנקן דפרזלא וקלפין בישין ולכן ענין הסיבה זו לא יהיה על גביו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על צד שמאל להורות על ההוא דרגא דאפיק יתהון לחירות שהוא מצד השמאל ר"ל מן הקו של השמאל ומה גם יורה ענין של ההסיבה שהוא מיתוק אל בחינת הדינים הנמשכים מצד השמאל ולפי כי עיקר המיתוק והתיקון הוא במדה האחרונה לכן יהיה כל ענין התיקון בישיבה לפי כי כן כל הדברים שהם מעלמא דנוקבא הם מיושב ושל הזכר הם מעומד כדאיתא בזוהר פ' אמור:

[ד] אשה אינה צריכה הסיבה מפני הטעם האמור כי הנה כל התיקון זה הוא חוזר לה ולכן אינה צריכה הסיבה שהרי נעשה בה כל התיקון הצריך לה אלא א"כ היא אשה חשובה כי זה הוא מורה היות האשה עליונה בחשיבות הזכר לפי כי כן הוא מוכרח להיות בלילה זו כי נמצא לה חשיבות גדול ולכן צריכה הסיבה להורות כי גם היא מקבלת מלמעלה בערך הזכר ולכן נמצא בה כח לכפות הדינים הנאחזים ממנה ולדחות אותם ואינה צריכה סיוע בימים הראשונים מצד הזכר כלל:

[ה] בן אצל אביו צריך הסיבה כי הנה נתבאר כי לעתיד הצדיקים מסיבים בג"ע והקב"ה מסיב עמהם וישראל הם בנים ולכן צריך הסיבה להורות על העתיד כי כן הם עתידים להיות מסיבים לפני הקב"ה בג"ע ונוסף עוד כדי לרמוז כי הבן הקדוש בלילה הזה הוא מסיב לפי שהוא בן חורין והענין מ"ש בזוהר פ' לך לך דף צ"ו. וז"ל פתח ואמר אשרך ארץ שמלכך בן חורין וכו' מהו בן חורין כדאיתא יובל היא קדש תהיה לכם וכו' ואי תימא בן חורין ולא כתוב בן חירות הכי הוא ודאי בן חירות מבעי ליה אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא כד מתחברין יוד בה"א כדין כתיב ונהר יוצא מעדן וכו' ולא תימא כד מתחבראן אלא מתחבראן ודאי ובגיני כך בן חורין כתיב וכו' הנה מבואר מזה המאמר איך ת"ת נקרא בן חורין אמנם זה הענין הוא מתקיים לפרקים אבל בליל פסח ודאי הוא בן חורין מאחר שגומרין עליו את ההלל ולכן הבן הגשמי אע"ג שהוא אצל אביו צריך הסיבה לפי כי כן יהיה לעתיד ישראל מסובין לפני אבינו שבשמים ומתענגים באותה סעודה ומה גם כי כן הוא הדוגמא למעלה כמדובר וזה אפי' רבו מובהק מפני כי כן נמי כדוגמא זו הוא למעלה שנאמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע ר"ל מה שמו הוא חכמה עילאה מלמד תורה למ"ה בנו ת"ת ישראל ובדוגמא זו נמי כאשר ישראל הם מסובין בג"ע לפני הקב"ה אז הוא מלמד אותם תורה והוא רבו מובהק וזהו סוד הפ' כי בן הייתי לאבי וכו' הנה מורה היו' בן חורין ולכן זכר בזה אב ואם כי בן הייתי לאבי וג"כ רך ויחיד לפני אמי שלכן נק' ב"ח והרי הוא מסיב ביניהם גם ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך הנה שהוא רבו מובהק ולכן בגשמי נמי אפי' רבו מובהק צריך הסיבה וכאשר אינו רבו מובהק צריך ליתן לו רשות מפני כי כן נמצא הפרש בין זה לזה לפי כי הדוגמא של בן אצל אביו הוא בזמן שת"ת ישראל הוא בסוד ו' במלוי אות יו"ד אז אע"ג שהוא רבו מובהק מאחר כי הבן אצל אביו צריך הסיבה כדי שיהיה נוטה לצד שמאל מפני שהוא בסוד בינה העילאה אמנם בזמן שהוא בבחינת תלמיד והוא יושב לפני רבו בסוד אות ו' של שם הויה אין צריך אז הסיבה להיות נוטה לצד שמאל מפני שהוא תלמיד ועדין אין בו מציאות לעלות אצל רבו מובהק בסוד יוד רק הוא תקוע אצל אות ה' ואם רבו נותן לו רשות נעשה דוגמא שמסמיך אותו אלא שהסמכה נעשית ע"י שלשה ורשות זה אין שם שלשה והיינו לפי שהוא לפי שעה והבן ולכן אז הוא ראוי תלמיד זה להיות מסיב לצד שמאל כאמור ות"ח שהוא מופלג בדורו היינו ת"ת שהוא תלמיד של חכם העליון אמנם הוא מופלג בדורו לפי שעלה בסוד הזקנה וקנה חכמה עליונה ביותר מי שהוא יושב לפניו הוא נחשב בסוד הצדיק שהוא תלמיד לפניו ולכן חשוב כרבו שהוא בסוד חכמה העליונה ואע"ג שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו שלכן הוא נקרא תלמיד חכם שנאמר ה' אלהים נתן לי לשון לימודים ואינו צריך הסיבה ופשוט הוא שאם נותן לו רשות מסיב לפי כי כל ענין הסיבה הוא כדי למתק את הדין ולהגביר מדת החסד כנזכר:

[ו] השמש המשרת לפני השולחן והוא בסוד שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך כדאיתא פ' פקודי ולכן השמש צריך הסיבה לא מבעיא כאשר אוכל עמהם אלא אפי' עומד ומשמש עליהם לפי כי כן צריך להטעים לשמש והדוגמא לזה הוא מפני כי כן נמי מאותו השפע של הסעודה עליונה הוא טועם השמש עליון לפי כי כן אפילו בעולם הבריאה מגיע מאותו השפע של הייחוד העליון אשר נעשה בעולם האצילות כנודע:

[ז] כל מי שצריך הסיבה וכו' מפני כי הנחנו כבר כי סוד האכילה הוא ענין ייחוד המכונה בסוד האכילה כד"א הלח' אשר הוא אוכל ונאמר אכלה ומחתה פיה ואמנם ענין האכילה בליל פסח נשתנית לטובה כי צריכה הסיבה להורות כי זה הייחוד הנעשה בליל פסח הוא בשלימות גדול לא נעשה כך בשום זמן והוא סוד הפ' ליל שמורים הוא לה' כלומר כי הייחוד הנעשה בכל לילה בכל פעם הוא בסוד ליל אין בו ענין שלימות אות ה' אחרונה אמנם הוא הלילה הזה לה' כלומר הייחוד הנעשה בליל פסח הוא הלילה הוא בשלימות ולכן נקרא לילה בתוספת אות ה' כאשר ית' יותר לקמן ולכן כל מי שצריך הסיבה שהוא מורה על ענין הייחוד של שלימות כנזכר והוא אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה מפני כי מעשה של התחתונים הוא מעורר כח העליון כאמור ואיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ו. וז"ל בגיני כך בי"ד מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עילאה ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין וזה יהיה ע"י הסיבה כאמור:

[ה] אשר חכמים ז"ל הגידו כי ארבע כוסות של ליל פסח הם רומזים אל דבר והפכו כי הנה הם כנגד ארבע כוסות הנאמרים בפרעה וכוס פרעה בידי וכו' והנה הם כנגד ארבעה גאולות שנא' וגאלתי והצלתי וכו' והם כנגד ארבע כוסות התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות לרשעים והנה מזה מתחייב כי צריך לשתות ארבעה כוסות על הסדר מפני כי כן ארבע גאולות שנאמרו בתורה הם מפורדים בפסוקים והפורעניות שנתן הקב"ה למצרים נמי הם היו כל אחד בפני עצמו ולכן אם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא ואמנם כבר הנחתי למעלה כי כל המעשים אשר נעשים ליל הפסח אע"ג שנתנו חז"ל בהם טעם על מה שעבר גם נמצא בהם הרמז על מה שעתיד להיות ואיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ה: וז"ל אמר רבי יוסי הני ארבע כסי דההוא ליליא אמאי אמר ר' אבא הא אוקמוה חברייא לקבל ארבע גאולות אבל שפיר הוא בספרא דרב ייבא סבא דקאמר הואיל וזווגא קדישא אשתכח בהאי ליליא זווגא הוא בארבע קשרין דאינון ארבע דרגין ולא מתפרשי דא מן דא כד זווגא דא אשתכח ואנן בחדוותא דילהון אתערנא בגין דהא זכינא בהו דמאן דאחיד בדא זכי בכולא עכ"ל והנה מבואר מזה המאמר הייחוד הנעשה בליל פסח מארבע גאולות ואנחנו זוכים בזה אמנם דוגמא של זה יהיה גם לעתיד ביתר שאת ומה גם יהיה בין לענין הייחוד עליון ובין לענין הגאולה שלנו וכדאיתא פ' פנחס דף רנ"ב. וז"ל אלין ארבע גאולות עתידין למהוי לקבל ארבע כוסות דפסח בגין דישראל מפוזרין בארבע פנות עלמא ואינון דיהון רחוקין אקדימו לרנ"ו ותנינן לשתין ותליתאין לשיתין ושית ורביעאין לע"ב ופורקנין אלין יהון בארבע חיון בשם הויה דרכיב עלייהו וכו' מבואר מזה המאמר היות הגאולה העתידה להיות בארבע פעמים והם נרמזים בשם ולכן מתחייב מזה אם שתה ארבע כוסות כאחת או ששתאן שלא כסדר לא יצא מאחר שנתבאר כי הרמז של כוסות אלו בשם הויה לכן צריך להיות על הסדר לפי שהם רומזים לארבע אותיות הויה כסדר ולכן אם שתה אותם שלא כסדרן פוגם ומחליף האותיות ולכן לא יצא:

[ט] שיעור הכוס רביעית וכו' הנה סוד הרביעית נתבאר בזוהר ובתיקונים והרמז שלו לאות יוד או לאות ה' שנאמר רביעית ההין וכנ"ל אמנם זה יובן עם מ"ש בזוהר בפ' שתו ושכרו דודים שהוא לתתא ויקרא דף ד' ז"ל אמר ליה רבי אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא אמר ליה יאות שאלת דא אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשן לעלמין אלין אקרון רעים וכו' שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא אקרון דודים ת"ח באינון עילאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה מ"ט מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שרייא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתוב בהו שתייה דהא כל נטיען שקיו בעיין מנחלא דעמיקא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי גרבי דחמרא הם למעלה והם בסוד שם י"ה וצריך שימזגנו כדאיתא בזוהר פ' תרומה ויבא לו יין דארמי ביה מיא והנכון שישתה הכל או רובו של כוס ותבונן מ"ש בזוהר פ' שמיני דף מ'. וז"ל ת"ח ישראל קדישין כל חיי עלמא דירתין כולא תליין בההוא עלמא דאתי בגין דאיהו חיין דכולא לעילא ותתא והוא אתר דיין דמנטר' שארי ואקרי יין ומתמן נפקין חיין וקדושה לכלא ויין דישראל בגין יין דישראל אחרא ודא בדא תלייא דהא ישראל לעילא ביה נטיל חיין וכו' ועל דא לא תימא דדא הוא בלחודוי אלא כל מה דעבדי ישראל לתתא כלא הוא כעין דוגמא דלעילא כ"ש יין דקאי באתר עילאה דוגמא דיין דמנטרא בגין כך ישראל שתיין יין דישראל דאתעביד כדקא חזי בקדושה כגוונא דישראל לעילא דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עילאה קדישא וכו' ומאחר שנתבאר במאמר כי כל מה שעושים ישראל למטה כך נעשה למעלה וישראל עליון שותה יין זה ומתברך וכו' איך לא ישתה רוב הכוס איש הישראלי: [י] מי שאינו שותה יין וכו' הנה נתבאר מן הזוהר כי כל הדברים שהאדם עושה מן המצות לעשות תיקון לו לעצמו לשלימות איבריו הגשמיים ומה גם לתיקון נפשו ומה גם לעורר הייחוד למעלה וכל זה נתבאר למעלה באורך וג נתבאר במאמר הקודם כמה הוא חשיבות היין שהוא סוד יין המשומר בענביו וישראל עליון שותה אותו ומתברך בו גם נתבאר במאמר הקודם ז"ל ואנן בחדוותא דילהון אתערנא בגין דהא זכינא בהו דמאן דאחיד בדא זכי בכולא ולכן ראוי לאדם אף על גב שהיין מזיקו או שונאו לדחוק עצמו ולשתות אז טוב לו כאמור אמנם כד לקיים המצוה כאשר צוני ה' אלהי יכוין ששותה כדי לקיים מצות ארבע כוסות וסוף הכבוד לבא:

יא] מצוה לחזר אחר יין אדום דאף על גב כי חיוב ד' כוסות הם כנגד ארבע גאולות שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל כאמור אמנם שצריך להיות יין אדום היינו כי בזה יהיה רמז למה שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות ארבע כוסות התרעלה לכותיים ולפי כי בא גם כן רמז לענין הגאולה כנ"ל:

[יב] לכן יוצאין ביין מבושל אשר חז"ל הגידו שהגאולה נמשלה לבציר כאשר הוא שלא בעונתו נפסד אמנם עתה הנה נעשה יין וגם מבושל ובקונדיטון נמי והם דין רפה ונודע כי עכו"ם נמשלו ליין כדאיתא בשיר השירים רבה כי טובים דודיך מיין משבעים אומות אמנם גם ישראל נמשלו ליין כדאיתא שם וכן איתא פ' נשא בפ' למאחרים על היין אלו ישראל כי יתן בכוס עינו שנותנים עיניהם בממון של ישראל לקחת ממונם:

[יג] ולכן אפי' עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות שהרי מובן שלכן לא ישלטו בו רשעים כי מלבד משאחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאת ימים טובים וכו' ואין מעצור לה' למלאת חסרונו אמנם עוד זאת יהיה סיבה להשלים את נפשו ע"י כך ויזכה לזמן של הגאולה לכמה טיבה כפולה:

[יד] גם הנשים חייבות בד' כוסות אע"ג דקים לן אין פוסקין לאשה יינות ומכ"ש בריבוי שהרי נשים ניוול הוא לה מכ"ש ד' וכל שכן כי העיקר הוא בזמן שאין בעלה עמה ועתה צריכה לשתות אפי' אין לה בעל אמנם הענין הוא כי מה שנמנע היין מן האשה להיות כי האשה מצד הדין בסוד אות ה' אחרונה מנורת זהב כולה כנודע מהזוהר והעיקר מפני שדעתה קלה אמנם ליל פסח נגאלו ישראל בזכות הנשים ואומרים הלל גמור להשלים לה הדעת והתיקון שלה הוא ע"י יין עליון המשמח אלהים ואנשים ומה גם כי בעלה עמה ונעשה הייחוד ע"י אכילה ושתיה בסוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים ולכן האשה הגשמית חייבת בכל מצות הנהוגות בלילה הזה:

[טו] תינוקות שהגיעו לחינוך מצוה ליתן לכל א' כוסו לפניו מפני כי כן נמי תינוקות עליונים נמשך להם מיין המשומר בענביו כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת לפי כי בסוד ן' שערי בינה היתה הגאולה וגם מפני שהתינוקות הם בסוד ד' כוסות הללו כי כן הם סוד ד' גאולות כנ"ל מהזוהר ואין להאריך: [טז] מצוה. לחלק לתינוקות וכו' לפי כי התינוקות עליונים אין בהם אכילה רק הם מסייעי' לדבר מצוה והם שושבינין דילה ולכן עתה מקדימין להם ענין אכילה קליות ואגוזים כדי שישאלו ולכן יצדק בהם לומר מה נשתנה והבן:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה