מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תעא
[א] הנה בזה הדין ימצא עזר וסיוע אל הקדמה הנזכר למעלה שעיקר המעשה אשר צוה ה' לעשות בכל ענייני הפסח הוא לצורך תיקון של החטא שעשה אדה"ר בענין המחשבה וגם במעשה ומה גם לענין הבדיקה והביעור אשר הצריכו חז"ל הכל הולך אל מקום אחד אשר ע"כ בא הדין זה כי אסור לאכול פת דהיינו מצה משעה עשירית ולמעלה והענין כי הנה כבר נתבאר מחז"ל כי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו וענין זה הוא אע"ג שעדיין החמץ מותר באכילה והטעם לזה יהיה מפני כי כבר התחיל התיקון מתחילת הלילה לפי כי כאשר נעשה ענין הבדיקה ליל י"ד כבר התחילה ההכנעה לסטרא אחרא ע"י ביטול החמץ בכל הצדדין בין מענין הנוגע בעצם אדם שהוא מכניע הקליפה מן המקומות העליונים והעולמות ומועיל ג"כ לסטרא דקדושה שמתגבר והולך בעצם אדם וכן נמי למעלה מפני כי כן אחז"ל אמלאה החרבה אם יאמר לך אדם קיסרין וירושלים שניהם חריבות או בנויות אל תאמן אלא כשזה נופל זה קם נמצא כי שני דברים הם הנעשים תמיד לעולם בנושא אחד כי כאשר נכנעה ס"א אז סטרא דקדושה מתגברת ועולה בלי ספק ולכן מתחלת ליל י"ד אשר נעשה הבדיקה והביטול התחיל להיות נחלש ס"א והתחיל סטרא דקדושה להתגבר ולכן בתחילת יום י"ד כי אז התחיל להכנע ס"א סטרא דדכורא גם ס"ד שהוא בבחינ' הזכר התחיל להתגבר אמנם עדיין לא נשלם התיקון מפני כי ס"א עדיין לא נכנעה לגמרי מפני כי עדיין צריך אל הביטול שעתיד לעשות קודם שעה ששית אשר אז היה התגבורת שלה מזמן חטא אדה"ר ונתגבר יותר מזמן העגל כנ"ל ומפני כך עדיין לא נגמר התיקון של סטרא דקדושה ולכן אסור לאכול מצה שהוא ענין התיקון של סטרא דקדושה בסוד הלחם אשר הוא אוכל ואיתא בויקרא מן הזוהר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי הכלה עליונה בזמן שהיא מתקשטת אין ראוי להכנס בעלה אצלה ולכן אחז"ל האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו כי עדיין צריכה תיקון ואח"כ תבא אצל בעלה כדאיתא בזוהר פ' בראשית ויבן ה' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה מכאן שהאב והאם עושים לכלה הצורך וכל התיקון שלה ואח"כ ויביאה אל האדם להזדווג עמה ולכן להיות כי ביום י"ד עדיין לא נגמר צורך התיקון שלה ולכן בא הדוגמא זו האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו אבל יותר קשה הדבר הזה האוכל מצה משעה עשירית ומעלה מפני כי אז היה זמן חטא של א"ה כמשחז"ל בב"ר ואמנם זה החטא היה מפורסם שאכל מעץ הדעת ועבר על הצווי אמנם גם נמצא אתו עון הוא אשר חז"ל הגידו בב"ר וז"ל והנחש היה ערום לא הוה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה אותם עסוקים בד"א נתקנא בהם הנה מבואר מזה המאמר שהיו עוסקים בד"א באותה שעה והנה חז"ל כינוי זה העסק וחשבו אותו לחט' כמ"ש מאיזה חטא קפץ עליו וזה לפי כי לא נכון לאדם לשמש מטתו ביום כמשחז"ל בפ' והלילה אמר הורה גבר לילה ניתן להריון אמנם ביום בוזה דרכיו ימות ולפי כי כבר נתבאר למעלה כי אכילת מצה הוא הרמז אל הייחוד העליון בדרך כינוי כד"א אכלה ומחתה פיה לכן ביום אסור לאכול מצה משעה י' ומעלה. כדי לתקן העון ראשון האמור היינו כדי לאכול מצה לתיאבון הוא הייחוד כדבר האמור:
אבל אוכל מעט פירות מפני כי הפירות או ירקות אין זה חשיב אכילה והיינו מ"ש ר"ח לא בעניותי אכלי' ירקא ולא בעתירותי אכלית ירקא לא בעניותי אכלית ירקא משום דגריר ולא בעתירותי אכלית ירקא מ"ט באתר דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי עכ"ל ובלי ספק כי כל בן דעת לא יתרצה בנגלה מזה המאמר לפי כי האיש השלם לא ענין הנראה מספר ומה גם התלמוד השלם כי כונתם להעיר האדם על ענין שלימות ומה גם כי חז"ל אמרו באתר דלית ירקא אסור לת"ח לדור שם ואיך יחלוק ר"ח על דבר המוסכם גם שהיה עושה לדעתו למה יכתב אם לא להודיע חידוש אמנם כונת סיפור זה להורות את בני ישראל בדרך נסתר על משחז"ל בפ' ולהג הרבה יגיעת בשר כי אסור לאדם ללמוד חוץ מכ"ד ס"ת והיינו מ"ש ר"ח ע"ה לא בעניותי היינו בזמן שלא היה לו זמן קביעות של תורה ללמוד שנקרא עניות כמשחז"ל אין עני אלא מן התורה אפי' באותו זמן לא אכלית ירקא שלימוד נקרא אכילה שנאמר לכו לחמי בלחמי ירקא הם הספרים שהם חוץ מהתורה כי הכל הם כירק עשב דגריר לבא לאלעזר ולא להועיל רק שנגרר אחריהם ועובר על מש"ה אל תקרב אל פתח ביתה ולא בעתירותי בזמן שהיה לי ללמוד שהייתי עשיר בתורה כמו שחז"ל בפ' עשיר ורש נפגשו עשיר בתורה ורש בתורה לא אכלית ירקא לא למדתי באותם ספרים מחכמות חיצוניות דבאתרא דליעול ירקא וימשך לב האדם אחריהם והם גורמים ביטול תורה ליעול בשרא וכוורי תורה ואגדה: אמנם עוד לאלוה מילין בזה המאמר לצד עילאה ימלל והענין יובן עם מה שנאמר בהגדה שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות כי הנה אחר שהנחתי כי כל ענין אכילה הסוד שלה הוא פועל ענין ייחוד למעלה ע"ד מש"ה אכלה ומחתה פיה ולכן יהיה ענין אכילת ירק זה ענין ייחוד שהוא תמידי רק שאינו בתכלית השלימות מפני כי השפע נמשך מן השש קצוות לכלה ולפי כי הוא תמידי לכן ת"ח אסור לדור במקום שאין שם ירק נמצא אמנם הלחם הוא סוד טל העליון היורד דרך קו האמצעי כד"א מים קרים על נפש עיפה (משלי כה) והיינו כונת משחז"ל האי פיתא מזונותא דלבא דראוי להבין למה הפליגו בענין ואמרו מצינו בתורה בנביאים בכתובים דהאי פיתא מזוניתא דלבא אמנם כונתם לרמוז החשיבות של הלחם מאין מוצאו ובאיזה דרך נמשך השפע עד שמגיע אצל נקודה הפנימית הוא סוד הלב כנודע דהיינו כי בא דרך קו האמצעי שהוא בתורה ונמשך בנביאים גם בכתובים עד שמגיע ללב ולכן יאמר רב חסדא לא בעניותי אכלית ירקא מפני כי מאחר שהמאכל הוא רמז לייחוד העליון וכפי המעשה אשר יעשה אדם הגשמי כך הוא מעורר למעלה ולכן לא בעניותי אכלית ירקא רק הייתי סומך על הלחם אשר הוא אוכל לקיים מש"ה ארץ אשר לא במשכנות תאכל בה לחם וירקא מגרר גריר והלב נחלש ובעתירותי לא אכלית ירקא מ"ט באתר דליעול ירקא ללב ליעול בשרא בסוד ובשר מבשרי (קהלת י"ב) ולהג הרבה יגיעת בשר וכוורי להמשיך הארה עליונה מעינא פקיחא שנאמר בה הנה עין ה' אל יראיו אל המיחלים לחסדו כשמו כן הוא רב חסדא ונמשך דרך הבשר החי חי העולמים והחי יתן אל לבו ולכן מן הטעם זה האדם אוכל פירות או ירקות מעט לרמז זה אבל לא ימלא כרסו מהם כדי שיהיה תאב לאכילה כנז' ויין מעט לא ישתה דמסעד סעיד והוא מזון ללב שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ונאמר ויבא לו יין וישת אבל אם רצה לשתות יין הרבה שותה מפני כי היין סוד הגבורות וכאשר הם מתעוררים ומתרבים כדי שלא יתאחז מהם הקליפות חוזרים להתעלות למעלה בסוד אור חוזר וזה הוא סיבה אל הייחוד והיינו מ"ש מפני כשהוא הרבה הוא גורר תאות המאכל שהוא הייחוד הנעשה באותה הלילה כנ"ל:
[ב] וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה דאע"ג שהאכילה הוא מורה ייחוד כנז' אמנם לא ראי זה כראי זה לפי כי המצה עשירה היא עשויה מיין ושמן שהוא מורה על ייחוד עליון אתר דנפקין מיניה וזה הייחוד אינו נפסק לעולם שהוא בסוד אכלו רעים כמ"ש הרשב"י ע"ה מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעייא ואיתא בזוהר פ' שמיני דף ל"ט. ז"ל ר' אבא אמר יין ושמן דבש וחלב מאתר חד נפקו ועוד דף מ"ח ז"ל שלמה מלכא צוח ע"ד ואמר אוהב יין ושמן לא יעשיר דהא עותרא אחרא אזדמנא ליה למהוי ביה חולקא לעלמא דאתי אתר דיין ושמן שריין וכו' אם התחיל לאכול דינו כשבתות וי"ט כאשר יתבאר במקומו אמנם ישראל הכשרים לא יעשו הדבר הזה חלילה: