אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תע

סימן תסט

[א] הנה בענין עינוי הבכורות מלבד כי החיוב בזה הוא על הנס שעשה הקב"ה בזמן שעבר שהרג כל בכור במצרים שלכן כל בכור מתענה בכל זמן בין בכור מאב בין בכור מאם מפני כי היה הנס במצרים שהרג הקב"ה כל בכור מאב ואם ואמנם ג"ז מכוון לכל זמן שראוי להתענות הבכור זמן הזה מטעם מ"ש בזוהר פ' בראשית בהקדמה דף י"ד. וז"ל פקוד' תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשר' ליה בחיי' דתרין ממנן נינהו חד דחיים וחד דמות' וקיימין פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה וכו' ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמותא עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי בכור נמצאים עליו שני ממונים א' של חיים וא' של מות וע"י הפדיון נמלט מן המות ונוסף עוד כי ע"י הפדיון נחלש הממונה של המות והנה בזמן מצרי' נא' וה' הכה כל בכור וכו' ואחז"ל כל מקום שנא' וה' ר"ל הוא ובית דינו הרי כי בזה הזמן חזר ונתעורר הממונה על המות של הבכורות ולכן מן הראוי הוא לבכור להתענות בע"פ מפני כי אז מתעורר הקליפה בעבור הביעור ומצא להתגבר מפני כי הוא הבכור בן השנואה כדאיתא פ' פנחס דף רנ"א:

וז"ל ובגין דאיהו בכור ורב. כל ממנן כתיב וה' הכה כל בכור עכ"ל לענייננו ולכן כאשר הבכור מתענה ומחליש החומר שלו הוא מתיש כחו של אותו ממונה כאמור וגם זה הוא מורה על העתיד כי הנה הקב"ה עתיד להעביר הקליפה מן העולם כאשר הובא למעלה מענין שחיטת קרבן פסח בי"ד בניסן ויש מי שאומר שאפי' בכורה נקבה מתענה והטעם לפי כי כן נמי מתו הנקבות הבכורות במצרים כמשז"ל בפ' לא יכבה בלילה נרה זו בתיה בת פרעה טעמה כי טוב סחרה לפי שהצילה למשה הנקרא טוב לכן לא יכבה בלילה נרה כאשר כבה נר הבכורות שמתו לא כבה נרה הוא הנפש שנקרא נר ה' נשמת אדם ואמנם גם מן הטעם הנ"ל ראוי לנקבות להתענות בע"פ לפי כי כבר נת' איך ס"א הם דכר ונוקבא כאשר הובא למעלה באורך ולכן כדרך שהזכרים הבכורות הם מתענים להכניע ולהחליש כח הזכר של ס"א שהוא בכור כל ממנן כמו כן כאשר מתענות הנקבות הבכורות ע"י כך הם מכניעים ומחלישים כח הנקבה שבקליפה לילית הרשעה ונעשה ליל שימורים:

אמנם יש נוהגים שהם מתענים בעד בניהם ובנותיהם בזמן שהם קטנים עדיין ואין בזה סמך כלל אלא א"כ הם עושים מטעם אסטניס שהוא מתענג כאשר יבא לקמן:

[ב] אם חל ערב פסח בשבת וכו' הן אמת כי מן הטעם האמור של מכת בכורות אין מתענים כלל מפני כי רחוק שהוא מכת בכורות היה ליל ט"ו בניסן ועתה הוא מוקדם ביותר ג' ימים ואין נשאר בזה ענין זכרון לאותו הנס אמנם לענין אותו הטעם כאמור שהעיקר הוא כדי להכניע ס"א ולהחליש כח החומר שהוא מצד הקליפה ובזה ימצא שנחלש ג"כ ס"א נכון הדבר להתענות אע"ג שהוא מוקדם אמנם מ"מ יותר טוב יהיה להתענות ביום הו' כי קרוב הוא יותר ומה גם כי הארת השבת כבר התחיל להתנוצץ יעיר בבקר של יום השישי כנודע שלכן הוא זמן קריאת הפ' שמו"ת בבקר ואין לחוש לפי שנכנס בשבת והוא מתענה לפי כי אין תענית זה כמו תעני' יחיד שמתענה עד צאת הככבים רק כאשר יצא מב"ה תכף הוא אוכל ונמצא הכנעה גדולה לס"א באופן זה מכל הצדדין בעבור קדושה שבה:

[ג] האסטניס מתענ' בע"פ וכו' להיות כי אנחנו מצווים לעשות המצוה בשמחה כמש"ה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב כי הם ב' דברים בשמחה ר"ל שלא יעשה המצות כאנגריי' ובטוב לבב כד"א וטוב לב משתה תמיד והנה ענין אכילת מצה היא מ"ע מן התורה בליל ט"ו בניסן כמ"ש הרמב"ם ז"ל אמנם הוא יוצא י"ח בכזית מצה אמנם לפי כי יש חיוב ג"כ באכילת כזית של המוציא ושאר אכילות כאשר יבא לקמן בע"ה ולכן האסטניס שהוא מקולקל במעיו מתענה בע"פ כדי שיאכל מצה לתיאבון ועוד יש טעם אחר כאשר יבא לקמן:

אמנם טוב הדבר להיות מתענה בכור ואם אין שם בכור מתענה גדול הבית מפני כי כך עשה הקב"ה בזמן שעשה מכת בכורות כמשחז"ל בפ' כי אין בית אשר אין שם מת כי אם היה שם בכור מ"מ היה ניגף אם אין שם בכור לא מהאב ולא מהאב היה ניגף גדול הבית הנקרא בכור שנ' וישימהו לבכו':

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה