מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תסט
[א] הנה בענין זה צריך להבין בתחילה אם ענין הקרבן הוא גדול מענין האכילה שאוכל האדם הבהמה או ענין האכילה הוא יותר מעולה מן הקרבן ויש צדדין לכאן ולכאן דאע"ג שהקרבן נראה לחוש שהוא נעשה קדש הבהמה כלה לא כך באכילה אמנם כאשר נתבונן הטיב יש צד לומר כי האכילה יותר משובחת מפני כי תהפך הבהמה ותתעלה בערך האדם ובערך זה איפשר שתתעלה ביותר דאלו בקרבן תתעלה הבהמה ותתקדש לעלות בשורש שלה ולא יותר אמנם כאשר תתעלה באדם ע"י כן הרוח תשוב למקום רוח האדם שהוא יותר עליון אמנם ענין זה יובן מה שצוה הקב"ה ואמר איש אשר ישחט וכו' ואל פתח אהל מועד אל יביאנו דם יחשב לאיש ההוא וכו' ואחר שאסר הכתוב עליהם אכילת בשר זולת ע"י זריקת הדם במזבח וכו' חזר והתיר להם הכתוב בשר תאוה מהו כן אמנם הענין הוא משחז"ל כי מה שאסר להם הקב"ה אכילת הבשר מפני כי בתחילה היו נוחרין ואוכלים או מטעם מש"ה למען אשר לא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים ולכן נאסר עליהם אכילת הבשר זולת ע"י שיקריב אותו אל פתח אהל מועד עד שיהיה כערך קרבן ואח"כ התיר להם בשר תאוה והענין כי הנה אמת הדבר כי הקרבת הקרבן הוא יותר חשוב מענין של האכילה והוא מסיבות ידועות והוא כי אינו דומה ענין הקרבן לענין של האכילה לא מבעיא האכילה שהיא בלתי כונה טובה כי האוכל אותה הוא חוטא על הנפש ולא מבעיא שאינו עושה תיקון לבהמה כלל אלא שהוא עושה פגם בנפשו ולכן אחז"ל ע"ה אסור לאכול בשר מפני כי הכח הבהמי הנמצא בבהמה הוא מתערב בו בנפשו ומטמטם את לבו מן התורה והעבודה אמנם גם אם האוכל הבשר הוא ת"ח כלומר כי הוא אוכל הבשר בכונה טובה עד מקום שיחזור אותו הבשר חלק ממנו ונעשה בעל חי מדבר מ"מ לא נודע ערך וחשיבות אותו נפש האדם האוכל הבשר מאיזה מקום הוא מחצב נשמתו ושמא הוא גדול מחלק הבהמה כי לכן אמר החכם מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וכו' כלומר כי זה הוא הספק שיש להסתפק בענין זה התיקון כאשר נאכל הבשר של בעל חי ע"י החי המדבר ימצא זה הספק מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה מלת היא ר"ל מספקא לן אם תעלה במעלה רמה לפי כי היא למעלה מעיקרא או אם השורש שלה יהיה בערך נפש הבהמה ואם באולי אכל הבהמה שלא בכונה טובה ימצא כי במקום שהיה לו לתקן אותה קלקל וימצא זו רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ נפש האדם יורדת היא עמה למטה לארץ וגם אם אכל הבשר בכונה טובה לא ימלט מלהיות נדחה חלק מן הבשר ויהיה מן המותרות ונמצא שהוא למטה לארץ לא כן הוא בענין הקרבן שהוא מזדכך ע"י ישראל במעמדם ולויים בשירם וכהנים בכונתם הטובה ומה גם שהמלאך היה רובץ עליו ואוכל אותו ואפי' קרבן יחיד כנודע מן הזוהר ואפי' הדשן היוצא ממנו אינו דומה אל המותר אשר הוא יוצא ע"י מאכל אדם ונוסף עוד מן השבח פגם הדם של הקרבן היה נזרק על גבי המזבח ונתקן ע"י כן משא"כ בענין מאכל אדם וזש"ה כי תאוה נפשך לאכול בשר (דברים י"ב) דהיינו לתקן הבהמה להעלות אותה אל מדרגת בעל חי מדבר חזר ואמר בכל אות נפשך תאכל בשר כלומר להזהיר שיהיה בתאות הנפש הטהורה כי ע"י המחשבה יהיה נתקן כאמור רק חזק לבלתי אכול הדם שלא תדמה שתוכל לתקן אותו כדרך שנתקן הבשר מפני כי הדם הוא הנפש ואין בך כח לתקן אותו ולכן נהפוך הוא כי מזיק הנפש שלך וז"ש ונפש הבהמה היורדת היא וכו' כי נפש האדם משתתפ' ויורד' עמה למטה לארץ ולכן ימצא שיש יתרון בענין הקרבן ומפני כך מקריב הבהמה בתחיל' כדי שתחול עלי' הקדושה ע"י הדיבור ולכן אין ראוי לומר על שום בהמה בין חיה בין שחוט' בשר זה לפסח מפני כי אחר שקרא עליו שם של קדושה יש במשמע שהוקדש לקרבן פסח ואע"ג כי לא היתה כונת האומר לכך מ"מ השומע יבין שאדם זה הקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא כאוכל קדשים בחוץ לעיני השומעים את דבריו ועובר על מש"ה והייתם נקיים מה' ומישראל אלא יאמר בשר זה לי"ט לשואלי' אותו דבר אך אין מוכרח לומר כך אבל מותר לומר חטים עליה דבר נש וכד יפרוק בר נש לבריה מידא דההוא מותא אלו לפסח וכן בכל דבר שהוא חוץ לבשר: