מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תסו
[א] אשר נתבאר למעלה כי החטה הוא הדמיון אל עסק התורה שהחטה כ"ב אותיות ולכן יאמר לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי המכה דהיינו כמש"ה גרסה נפשי לתאבה ואחז"ל לא אמר טחנה כי הוא לימוד בלתי שלם ולכן עצה טובה קמ"לן דאע"ג כי חז"ל אמרו לגריס אניש ובתר כן ליסבר שנאמר גרסה נפשי ולא כתיב טחנה אמנם כך אחז"ל אשריו לאיש שבא ללמוד בטהרה בלי עון אמנם אין ראוי לאדם ללמוד בתורה והוא עדיין ברשעו שהרי נאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי ואיתא בזוהר כי הלומד בתורה ואח"כ יחטא כמה כיתות מלאכים משחיתים יורדים ומטמאים אותה תורה שלמד ולכן יאמר לא ילעוס אדם חטים של תורה ויניח על גבי המכה של העון כי נמצא בזה תרתי לריעותא ראשונה כי אינו לומד תורה כראוי בלתי הבנה ועוד זאת שהוא למד והוא עדיין רובץ על העון אמנם שים לבך שהרוק מחמיץ נהי כי בענין הלימוד שאין בו הבנה כבר למדונו חז"ל שיכול לעשות כן ממה שנאמר גרסה ולא כתיב טחנה אבל בענין העון כולי עלמא מודו שהרוק מחמיץ כי אותו הלימוד מטמאין אותו כאמור מפני כי הוא עומד ברשעו וחז"ל אמרו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות אמר ליה אביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא הרי כי הרוק של האדם מחמיץ. ואם כה נאמר כי החטים הוא מעשה הצדקה דהיינו חטים כפי פשוטו כי זה תיקון אל העון שנאמר וחטיך בצדקה פרוק וכו' והיינו כי האיש הלזה כאשר נודע אליו גדולת מעשיו הטוב ומה גם מעשה הצדקה כמשחז"ל מה ראה שלמה שהפריש מעשה הצדקה לחוד לפי שהיא שקולה כנגד כל המצות כי אפילו רשע מקביל פני שכינה שנאמר וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ולכן יאמר נא לא ילעוס אדם חטים וכו' כלומר אע"ג כי חז"ל אמרו אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות שנאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אמנם זה יהיה בכל זמן דהיינו הקדמה כדי שאח"כ יתגבר על יצרו ויעשה תשובה כנ"ל למעלה ממש"ה ותשועה ברב יועץ היא עצת התשובה אבל בזמן הפסח כי האדם מצווה ועומד לעשות ביעור וביטול לכל עון שבידו והוא עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא לא ילעוס אדם חטים אל יחשוב לתת מעשה המצוה והצדקה שהם חטים כאמור על המכה היינו מכה פנימית בחלל הנפש שיאמר ע"י כן יהיה נקי מן העון אינו כן מפני שהרוק מחמיץ כלו' שהרי אפילו הדיבור שמוציא מפיו מחמיץ ונאחז ממנו הקליפה שנ' ולא יראה בך ערות דבר ואיך ינקה מן המעשה ע"י המצות:
[ב] הנותן שעורים לבהמתו וכו' היינו מש"ה וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה ואחז"ל אלו בני אדם שהם ערומים ביראה ועושים עצמן כבהמה ולכן יאמר כי אם באולי אדם השלם זה שעשה עצמו כבהמה האכיל את עצמו שעורים הוא משז"ל העוסק במשנה מדה שנותנים עליה שכר ולעולם הוי רץ למשנה לפי כי כאשר הם אמרו שהתלמוד עיקר אז הניחו המשנה לכן חזרו ואמרו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד אמנם אדם זה לא הבין דרך ה' וראה מה שחז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה שחייב עלי' מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד לקרוא פרק א' יקרא שנים לכן חשב כי למוד המשנה עיקר ולא הלך אחר החטה שהוא התלמוד שיוצא ממנו הלכה ברורה ויוצא הדין לאורה אלא היה לומד במשנה בלבד אוכל לשובע נפשו ובא הדמיון לשעורים כמש"ה שש השעורים האלה נתן לי היינו שית סדרי משנה כדאיתא בתיקונים ואחז"ל אין הגליות מתקבצות אלא בזכות המשניות שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם אמנם נמצא שנותן שעורים אלו ג"כ לפני בהמתו הם זרע בהמה הנא' בישראל ומזכה אותם אמנם יזהר אם מצא בהם ריר צריך לבערם היינו מה ששנינו היה שונה והפסיק ממשנתו ואמר מה נאה אילן זה ה"ז מתחייב בנפשו ועוד אחז"ל הפוסק ד"ת על דברים בטלים מאכילים אותו שרשי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם ולכן זה מכונה אל ריר לפי שהם דברים בלתי צריכים ולכן צריך לבער אותם כי עון גדול הם בידו ויצא שכרו בהפסדו כמשחז"ל:
[ג] שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה וכו' הדמיון זה בא ג"כ ללמד לאדם דעת שיהיה מדקדק במעשיו דאע"ג שהוא למד בתורה ככל האיפשר צריך לדקדק יותר עצמו מפני שנאמר וסביביו נסערה מאד ולכן יאמר שק שהוא מלא קמח ע"ד מ"ש ההוא ספדנא במ"ק כי צנא דמלי ספרי כך בדומה לזה אדם שהוא שק מלא תורה אמנם נתלחלח מזיעת החומה כי הנה הצדיקים נקראים חומה שנאמר חומה היו עלינו סביב כמשחז"ל אמנם אחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כדתנא ליה ההוא סבא לאביי ואמרו חז"ל בפ' ואת הצפוני זה יצ"ה שצפון בלבו של אדם ארחיק מעליכם כי הפליא לעשות מניח א"ה ואינו מתגרה אלא בישראל ובת"ח יותר מן הכל ולכן איש השלם אשר הזיע יצרו עליו מסיבת החומה של הצדקות שהיה בו באיזו מחשבה רעה כמ"ש באותם שהלכו למלחמת מדין כשאמר להם מרע"ה קרבן זה למה א"ל איפשר שלא הזיע יצה"ר ולכן י"א מותר לפי כי דבר זה אינו מחמיץ כך אחז"ל מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה ויש אוסרים ע"ד משחז"ל אדם חשוב שאני וכמשחז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה ולפי כי בכל הדברים יגעים הנתקנים בפסח צריכים שימור ביותר לכן בלי ספק כי הלכה כי"א כי צריך האדם החשוב להזהר מן המחשבות רעות אע"ג שאחז"ל ג' דברי אין אדם נצול מהם בכל יום וכו' יזהר לפי שעשה רושם בנפש האדם ביותר כדאיתא פ' ויצא מן הזוהר ע"ש:
[ד] נפלו מים על הקמח או נתלחלח השק וכו' הנה נתבאר למעלה כי שני מיני מים הם האחד מסטרא דקדושה שנאמר בהם אותי עזבו מקור מים חיים ויש מים הרעים שנאמר ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ולכן יאמר כי כאשר נפלו מים על הקמח כי הנה הדמיון בא על עסק התורה כנ"ל ולפי כי אין אותה התורה שלמד בה נקיה מן העון לכן נקרא קמח כנ"ל כי כינוי קמח הוא יורה כי יש בתוכו מורסן או סובין וזה מורה על לימוד האדם שלא נטהר מעונו ולא עשה תשובה אלא מתהלך באשמיו ולמד בתורה או עקב נמצא בו שמץ דבר דהיינו שנתלחלח השק הוא הגוף של זה העוסק בתורה נתלחלח ר"ל הזיע מסיבת עון או הרהור רע לכן יעשה תקנה לדבר באופן זה כי יאחז בידו כל המקום המלוחלח היינו משחז"ל רואה אם ייסורין באים עליו יפשפש במעשיו לעשות תקנה כנגד האבר שחטא בו וכנזכר לעיל ממ"ש בזוהר כי כן צריך להיות התיקון במקום שחטא דאל"כ אין לו תקנה לעולם ולכן יאחז צדיק דרכו בידו באותו האבר כמשחז"ל היכי דמי בעל תשובה באותו פ' באותו מקום וכו' ואמר יאחז בידו ר"ל שיעשה כך עודינו בכחו עד אשר לא יבאו וכו' כך יאחז כל המקום המלוחלח מצד השק ע"ד שיריק כל הקמח שבשק ותשאר אותה התורה שילמוד טהורה ונקייה מן החימוץ של העון ואם א"א לו לעשות כן ר"ל כי לא יכול לעשות תשובה גמורה באופן לטהר המחשבה ירקד הקמח והשאר מותר ר"ל כך יעשה לתקן ענין הלימוד שלו מכאן ולהבא שאם היה בידו איזה עון מקודם יעשה ממנו תשובה והשאר הוא איסור נוסף אשר נפל עליו מן המים הרעים מאיזה עון או מהרהור רע מחדש מאחר שהיה בדרך מקרה בלתי טהור מותר אינו פוסל הלימוד שילמוד ואין זה מעכב תשובתו ודווקא כשהוא מלוחלח דהיינו כי באותו זמן יש לו תקנה ע"ד משחז"ל אם ראית ת"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה אכל אם נתייבש הלחלוחית של העבירה שנשתרש בחטא פעם בפעם אינו מועיל באופן זה דלא מהני ניקוד דמפריך ומתערב עם השאר כלומר אותם דברים הרעים הדקים שעשה עון עקיבי שהוא דש בהם הם מתערבים עם העונות הקודמים הגדולים וסותמים פתח החשובה בפניו לפי כי כך היא המדה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולכן אם נתייבש בפסח אסור להשהותו לפי כי הנה נמצא לו בזה איסור נוסף אע"ג כי בכל שעה צריך האדם לפשפש במעשיו ולעשות מהם תשובה מ"מ יותר חיוב נמצא על האדם לשוב בזמן הפסח כנ"ל ולא יעבור בבל יראה ובל ימצא:
[ה] הטל ומי רגלים וכו' היינו משחז"ל עמך ישראל אין מקבלים לא רוב טובה ולא רוב רעה לפי כי ע"י רוב הטובה אז משתרר גם השתרר היצר וארי נוהם מתוך קופה של בשר ובהפך מזה ג"כ כמש"ה פן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי ולכן בא הדמיון אל האדם בשני הבחינות הנז' כי הטל הוא רוב הטובה שנאמר אהיה כטל לישראל וכו' כטל חרמון שיורד וכו' כי שם צוה ה' את הברכה הנה הוא מחמיץ ונמשך האדם לחטא ע"י רוב הטובה כאמור וההפך מזה שהוא לענין הרעה הפך ממש"ה היקום אשר ברגליהם ומה גם אם נמצא בו עון עקיבי שהיה דש בעקב וכן מי הפה ענין של רכילות ושבועת שוא ונבלות הפה ואפי' דברים בטלים מחמיצין שכן כתיב אל תרבו תדברו גבוה גבוה לפי כי נעתק ממנו דבר יותר חמור יצא עתק מפיכם. וכן נמי מי העין לפי כי העין רואה והלב חומד ונאמר ועין נואף שמרה נשף כך אמרו חז"ל בפ' טוב מראה עינים כי הראיה באשה יותר מן המעשה גם החוטם הוא משחז"ל לא תנאף לא תהנה אף מריח של בשמים של איסור ומה גם האוזן שנאמר לא תשא שמע שוא ושמיעת קול באשה ערוה ושמיעת דברי נבלות ודברים בטלים כמשחז"ל דברים רבים כהמה כמה וכמה מן העונות נמצא באיברים מרבה להכיל וכלם מחמיצין ולכן צריך לבער כל מדות רעות אלו כנזכר:
[ו] קמח שנפל עליו דלף וכו' הנה נתבאר, כי הקמח הרמז אל הלימוד אשר נמצא עמו עון לפי כי לא נעשה סולת נקייה כנ"ל ואמנם לימוד זה שנפל עליו דלף היינו הפיתוי שמפתה היצר לאדם להחטיא אותו כד"א דלף טורד ביום סגריר וכו' וכבר אחז"ל כי אשה רעה זו הדמיון הוא על היצר ולכן יאמר נא דאע"ג כי היצר הוא דלף טורד כל היום וחשב האדם מחשבות פסולות לא אתי לידי חימוץ לעבור עבירה מאחר שהוא מתעסק בלימוד התורה מפני כי התורה בעידנא דעסק בה מגינה ומצלה והוא שיהיה הדלף טורד בלא הפסק כלומר ולא עשה מעשה אמנם יאפנו מיד כשיפסק כי יעשה רושם הלימוד באדם ולכן מיד כאשר ילך ממנו זה ההרהור יתקן מעשיו ע"י התשובה והחרטה כי יחם לבבו כי זה הוא כינוי לאפיית הקמח כי יתקן את אשר עותו וע"י כך נמצא כי אותו הקמח של הלימוד שהוא למד יהיה מתוקן מכאן ואילך כי אם אינו אופה אותו תכף הנה כאשר פוסק הלימוד מתגבר עליו היצר ומחמיץ אותו בלי ספק ולכן צריך להיות זהיר כי תכף יאפה אותו כאמור ואם אינו יודע ר"ל אם מסופק הוא בזה אם הדלף טורד אם לאו אסור כי הנה חז"ל אמרו ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום אבק לשון הרע והרהורי עבירה וכו' והנה הדלף טורד הנז' משמע כי בו ביום מהרהר כמה פעמים אבל אם הוא ספק אצלו אם הדלף טורד או לאו דהיינו שהוא כספק אם באה לו אותה מחשבת פיגול כמה פעמים אם היה המחשבה רק בפעם אחת בלבד היה לו כך מכל מקום אסור אותו הלימוד עד כי יתקן מעשיו כי אין חילוק בין רב למעט בענין מחשבה רעה לכן יטהר מחשבותיו ונרצה לו: