אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תסה

סימן תסד

[א] הנה נתבאר למעלה כי השני קליפות אשר הם יותר פנימיים הם סובין ומורסין אשר הם דבקים בחטה אמנם צריך להבין סוד הדבר כי אלו הקליפות יש בהם רמז לעולמות אשר הם נאחזים בסטרא דקדושה והם ניזונים ומתפרנסים ממנה וזהו הסוד מ"ש פרשת בלק כי אותיות ח"ט הם סמוכים לאות ה' שהוא הקדושה ולכן השתי קליפות הדקות שהם סובין ומורסן לרוב הדקות שלהם הם מאכל לעוף הם המלאכים הנק' עוף כמשחז"ל בפ' ועוף יעופף על הארץ והרמז שלהם יהיה בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים כנודע דאלו התבן הוא מאכל בהמה בסוד העשיה אבל המורסן להיות מאכל לעופות נמצא בו צד מן הקדושה יותר בסוד ואתה מחיה את כולם ולהיות בו קדושה הוא מאכל לעופות אמנם זה המאכל צריך להיות נשמר מן החימוץ כי הנה כבר נתבאר למעלה כי להיות זמן זה צריך שימור ביותר ולכן אין שורין מורסן לתרנגולים והדוגמא להם הם בעלי מצות כדאיתא בהקדמת התיקונים וכנ"ל לפי כי שמא יכנס שם מים הרעים כי סוף סוף הוא קליפה ולכן אין שורין בשום פנים לפי כי ס"א מתעורר והוא מתגבר על סטרא דקדושה ויונק משם ולא חולטין כי הנה נת' למעלה כי החליטה הוא סוד התעוררות ע"י אש הקדושה שנאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה וע"י כן הוא נעשה הייחוד העליון אבל האידנא לא ידעי למחלט ונמצא מתקלקל כי הנה כאשר נעשה התעוררות אז מתעורר נמי סטרא אחרא ולפי שאין יודעים למנוע אותו ובא לידי חימוץ כי הקליפה נאחזת משם ולכן נאסר כנ"ל וכן מטעם זה אין האשה שפה על בשרה מורסן אע"ג שלא תתן לתוכו מים מ"מ נאסר מפני כי האשה עליונה מזיעה לתת לתחתונים ולא סגי בלאו הכי להשפיע לכל העולמות ואתי לידי חימוץ שיקחו זה החיצונים ולכן אסור: [ג] אם שפשפו מורסן באווז לח ממים וכו' הנה נתבאר כי המורסן הוא אחד מן הקליפות הדקות ונמצא בו צד מן הקדושה ולכן כל זמן שלא נתערבו בו מים אין שולט בו צד חימוץ והאווז הוא מותר כי הם בסוד עולם המלאכים הקדושים הנקרא עוף כנ"ל אבל אם האווז לח ממים יש מי שאומר שהאוז אסור מפני כי הנה נת' למעלה כי המים יש בהם דבר והפכו וכדאיתא בס"ד אית מיין טבין ומיין בישין וכן בדברי חז"ל מים הרעים והנה נתבאר בזוהר פרשת תרומה כי סטרא אחרא דחקין מינה לעילא לפי שהם רוח שנאמר עשה מלאכיו רוחות והם רוח הטומאה וכו' ולכן האווז שהוא בסוד המלאכים שנאמר ועוף יעופף כאשר מתערב בו קצת לחות ממים הרעים נמשך התאחזות הקליפה שם כאמור והנה זאת תורת האדם כבר נת' למעלה כי העוף הוא מורה על שלימות הנמצא באדם כמשחז"ל מן הארץ ההיא יצא אשור אתמול אפרוח והיום מכונן כביצה ובתיקונים פירש עופא אית ליה גדפין לפרחא בהון אלין פקודין דעשה נמצא כי בשני דינים אלו של תרנגול ואווז הכל הולך אל מקום אחד שהם בחינת עופות אמנם כאשר נשים לב על מעשה התרנגול הנה הוא נמשל אל לב של האדם כמש"ה או מי נתן לשכוי בינה וכן נמי התרנגול נקרא גבר כנזכר למעלה הרי כי נמשל לאדם והוא בלב והדוגמא לומר כי החי יתן אל לבו שלא יערב בעצמו סובין מן הקליפה ואע"ג כי דבר קל הוא מ"מ אתי למיסרך ומה גם לענין האווז אשר חז"ל הגידו הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנא' חכמות בחוץ תרנה ולכן בא המשל זה לאיש החכם אם באולי שפשף מורסן מן הקליפה בחכמתו או בענין הלימוד עצמו או בענין המעשה אשר לא טוב עשה יש מי שאומר שהוא אסור ומפסיד בחכמה וכך אחז"ל כיון שנכנס באדם דבר של ליצנות יוצא כנגדו דבר תורה ומכל שכן אם הוא לומד בספרים החיצונים שהרי הוא עובר על מש"ה הרחק מעליה דרכך ואתי למסרך ואף על גב כי דין זה של האווז הוא מעשה שהיה מ"מ שורש של הדין לא יעדר מלהיות לו שורש למעלה והוא כדבר האמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה