מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תסב
[א] כאשר נאמר מה נשתנה על מי פירות מפני מה אין מחמיצין לא כן המים שהם מחמיצין אז נבין מה ששנינו בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן כי הנה אינו אומר פירות האילנות למען דעת כי בא הרמז בזה על האדם הנק' עץ השדה עץ מאכל הוא כי הנה בעצרת נידון על עסק התורה עץ החיים אם לא עשה פרי גם בזמן הפסח נידון על התבואה של המצות כי הוא ענין הבדיקה והביעור ועל אכילת מצה הרפואה כנ"ל ואח"כ באו ימי הספירה כאשר יבא הביאור בע"ה הכל לתועלת האדם ולפי כי המעשה הוא הפרי של האדם לכן כל הנמצא אתו מעשים טובים שהם מי פירות הנכללים עמו בעיסה הוא החומר שלו אין מחמיצין אינו בא לידי חטא אמנם המים היוצאים מהפירו' היא התורה כי המעשה עיקר והמים הללו אין מחמיצין כי התורה מגינה ומצלה ובכן קונה האדם שם טוב כמים הנגרים כך אחז"ל אצל אם יסתר איש במסתרים ואני לא. אראנו אם יסתר איש לעשות מצוה אני מודיע ומראה מעשיו לבריות ולכן אין מחמיצין כמשחז"ל הבא לטהר מסייעין אותו ומותר לאכול בפסח עיסה שנילושה במי פירות מאחר שנבלל החומר שלו בתורה ומצוה מותר לאכול דכתיב ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין גם עיסה שהוא החומר כנז' שנילושה ונבללה במי פירות של תורה ומצוה כנז' אפי' שהתה כל היום אע"ג ששנינו אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש כי צריך האדם באותם השעות שהם מכונים לחשבון השנים שלו כנ"ל לפשפש במעשיו שנא' וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אף עפ"כ מותר לאדם זה דבר זה אפי' שהה ולא פשפש במעשיו כל היום אבל אין יוצא בה ידי חובתו ולא יתכן להיות נטהר מן העון שהרי נאמר וחטאתי נגדי תמיד והטעם שלא יטהר מפני שהיא מצה עשירה ומאחר שהאדם מחזיק עצמו שהוא עשיר בתורה ובמצוה לא יפשפש במעשיו ונשאר רובץ על חטאתו וקרא כתיב לחם עוני דהיינו יום ענות אדם נפשו ולעולם יתראה בעצמו כאלו הוא עני כמשחז"ל אין עני אלא מן התורה ומן המצות וצריך לבדוק תמיד במעשיו להיות כי אדם אין צדיק וכו' ולא יחטא וזה אינו בודק לכן לא יצא כנז': [ב] מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ וכו' יאמר נא ראה זה חדש אע"ג שמותר לאדם לאכול מצה של מי פירות דהיינו כנגד מעשה הטוב פרי צדיק מ"מ הלא לך לדעת כי מי פירות הללו מעשה המצות כאשר מצטרף עמהם מים עסק התורה שנא' הוי כל צמא לכו למים ממהרים להחמיץ משא"כ במי פירות לבדם כי הנה מעשה המצוה אע"ג שהוא מתעסק בה כל היום מותר לפי כי אין היצר מקטרג עליו אבל לפי שצריך להיות לחם עוני להכניע היצר ע"ד משחז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר לכן אינו יוצא ידי חובתו עד שיכניע יצרו כאמור אבל כאשר מצטרף הלימוד עם מעשה המצוה אשר לפי שכל האנושי יתראה בעיניו כי מעתה אין צורך להרגיז יצ"ט על יצה"ר בימים אלו מפני כי התורה נק' אבן והיצר נק' אבן ולכן עסק התורה מכניע אבן נגף של היצר לכן דע כי אינו כן אלא אדרבא ממהר להחמיץ כך אחז"ל כיון שנכנס באדם תורה נכנס בו ערמומית שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה ולכן צריך ליזהר ביותר לפי כי חילול ה' כנגד הכל ואחז"ל היכי דמי חילול ה' כגון אנא דשקילנא בשר ולא יהיבנא דמי לאלתר וכיוצא נמצא כי זה הלמד תורה ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה כך אחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ונמצא ש"ש מתחלל הלכך לא ילוש בהם כלו' כי בעבור כן נתבאר למעלה כי ליל י"ד אין מתחילין ללמוד לפי כי העיקר באותה שעה הוא הבדיקה והביעור ולא המדרש הוא עיקר אמנם אם לש בהם ולמד יאפה מיד יעשה הבדיקה תכף ומיד וכן נמי לענין המשתף המעשה עם הלימוד כדי שלא יכשל בעון צריך כי בכל לילה יבדוק במעשיו כדי לשוב מהם שלכן אחז"ל אם ראית ת"ח שחטא אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה ולכן נמי בענין הגשמי התיקון הוא שיאפה מיד:
[ג] מותר ללוש ביין אע"פ שא"א לו בלא טיפת מים וכו' אשר חז"ל הגידו בפ' תרתי אני למשוך ביין את בשרי הם ד"ת אמנם זה הענין בשמחת י"ט נחלקו ר"א ור"י דכתיב חג לה' וכתיב מקרא קדש יהיה לכם ואחז"ל חלקהו חציו לה' בתורה וחציו לכם לשמחת יו"ט ולכן יגיד כי מותר ללוש ביין לבלול החומר שלו וגופו בין ביין כפי פשוטו כך נאמר ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין ואחז"ל עכשיו אין שמחה בבשר כי אין מזבח רק השמחה ביין ולכן מיתר ומה גם ביין של ד"ת אע"פ שא"א לו בלא טיפת מים של אגדה כההיא דרבי אלעזר שהיה דורש כל היום ונמשך בדרשה ומוכרח הם המים שנופלים עליו בעת הבציר כאשר מתקבצים העם לשמוע ד"ת עכ"ז מותר וליכא למיחש שימנע משמחת י"ט ואף לכתחלה רגילים ליתן מים בתוך ד"ת נותנים דברי האגדה שמושכת לבו של אדם לקיים חציו לה' וזה בשעת הבציר כשמתקבצים באשכולות ת"ח לשמוע ד"ת מפי הזקן כך עושים בכונה להתיר ניצוק כדי שלא יתנסך היין במגע כותים והענין כי הנה כד סליק רשב"ל לפייס לרבינו על מה שדרש יוסי מעונאה שמעו זאת הכהנים וכו' ואקפד ר' א"ל צריכים אנו להחזיק טובה לא"ה שמכניסים ביומם לבתי קרקיסאות כדי שלא יבאו לידי קטטה ויוסי מעונא האמר מילי דאורייתא ואקפדת עליו ולכן יאמר כי ראוי לדרוש במילי דאגדה כדי למנוע העם שלא ילכו לבתי קרקיסאות של עכו"ם ומתנסך איש הישראלי הנקרא יין כמשחז"ל פ' נשא בפ' למאחרי' על היין אלו ישראל ועוד ירצה במאמרו דאע"ג דאסור ללמד תורה לכותי שנמשלה ליין והוא מנסך התורה לכתחלה רגילים ליתן מים דבר אגדה בתוך הדרשה כדי להתיר להם ניצוק כי הנה כמה מן הגדולים היו משיבים ד"ת למינים כדי שלא יאמרו שהאמת אתם והם מנסכים ד"ת ושנינו ודע מה שתשיב לאפיקורס ולכן מקיימים מש"ה ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו ולכן אע"פ כן אין לחוש בזה שהרי נתבטלו המים אותה ההגדה אע"ג שמושכ' לב האדם כבר נתבטלה בערך יי היינו הלימוד כי כן ר"מ היה דורש שליש משלים שליש אגדה שליש דין ובהכי ליכא למיחש שימנע משמחת י"ט שהרי נתבטל קודם שלשו העיסה ותדע הוא שחייב בשמחת י"ט:
[ד] מי בצים ושאר משקים וכו' המובן מחז"ל כי ביצה הוא כינוי אל העדר האדם כמשחז"ל בפ' מן הארץ ההיא יצא אשור ז"ל אמרו אתמול אפרוח מפריח מעשים טובים ועכשיו מכונן כביצה ולכן הוא היה אומר מי בצים אע"ג כי בזמן הזה צריך האדם להיות זהיר בכל דבריו לא מבעיא אם יש עמו מעשים רעים כי צריך לתת לבו כי כל המעשים אשר יעשה אותם האדם במועד הם בדרך רמז לעורר לב האדם לפשפש במעשיו ולבער אותם ולבטל אותם מלבו אלא גם כי האדם יהיה שלם בתורה ומצוה צריך להוסיף כנ"ל ולכן יאמר דאע"ג כי כך האמת שצריך האדם לחדש מעשים טובים כמשחז"ל מה יונה זו מחדשת גורן בכל חדש כך ישראל כי ע"י כך יהיה נעור על יצרו מ"מ אם אדם זה הדמיון שלו לביצה כההיא דר' ינאי שראה אדם משופע ביותר והיה ע"ה ולבסוף קרא עליה ושם דרך וכו' מפני שנמצא בו דרך ארץ ולכן גם זה נחשב בערך מי פירות ואין מחמיצין לפי כי הם מכלל למוד התורה לדעת מעשה המצות כי לא עם הארץ חסיד:
[ה] הלש עיסה במי פירות דהיינו כי אדם זה הורגל במעשה המצות ע"ד משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות והנה אדם זה לש עיסה שלו היינו הגוף שלו כנ"ל מוכלל תמיד במי פירות שהוא מעשה המצות כאמור והמים שלהם הוא התועלת הנרצה מהם שהוא שם טוב ולכן טוב לעשותה פחות משיעור עשרון כלומר חיישינן שלא יגיס את דעתו מפני כך ומאחר כי כבר נתבאר כי כל עוצם המעשים האלו שאנו עושים בפסח אשר צוה ה' לעשות הוא תיקון למה שחטא אדה"ר כנ"ל והנה כל עצמו של חטא אדה"ר לא נכשל בו אלא מפני שהגיס את דעתו ונוסף עוד מה שאמרו חז"ל בפ' גאות אדם תשפילנו זה אדה"ר שנתגאה ולא רצה לעשות תשובה הקב"ה א"ל ועתה והוא אמר פן אי אפשר וכן אחז"ל בפסוק אל תבואני רגל גאוה רגל שנתגאית על בוראה ולכן טוב לעשות עיסה זה הגוף שלו להיות ממעט עצמו שיהיה פחות מעשרון וכבר נתבאר למעלה כי שיעור עשרון ת"ק דרהים והוא רמז לשיעור הגוף של א"ה שהיה במדת חמש מאות שנה כמשחז"ל בפ' אחור וקדם צרתני כרחוק מזרח ממערב ואחר שחטא נתמעט שנאמר ותשת עלי כפיך ולכן היו שני האבות תק"ב שנה צא מהם ב' שני רעבון כמשחז"ל ולכן לפי שהאבות תקנו עון של א"ה כדאיתא בזוהר לכן היה מדת ימיהם ת"ק ולכן מה טוב לאדם למעט העיסה שלו החומר מעשרון שהוא ת"ק כדי שלא יתחייב בחלה והרמז בזה משחז"ל מפני מה נשים חייבות בחלה לפי כי האשה הביאה המיתה על א"ה שהיה חלתו של עולם כי החלה הוא רמז לנפש האדם ולכן אם אדם זה מתגאה ע"י מעשיו נמצא מתחייב בחלה ר"ל מתחייב מיתה בחלה שלו בנפשו כאמור:
[ו] חטה שנמצאת בדבש או ביין וכו' הנרצה בזה להודיע כי כמו שמעשה האדם הגשמי הוא פוגם בנפשו גם הוא פוגם למעלה כמשחז"ל בפ' הבונה בשמים מעלותיו וכו' למדינה שמיושבת על הספינות כל זמן שהם קשורות עומדת המדינה נתפרדו הספינות נפלה המדינה כך הבונה בשמים מעלותיו כל זמן שאגודתו על ארץ יסדה וכן נמי יאמר חטה הנמצאת בדבש בדרך שמעשה בלתי טהור הוא פוגם למעלה כך במעשה הטוב מתרומם שמו של הקב"ה כי הנה נתבאר למעלה כי חטה הוא רמז לסטרא דקדוש. מלכות שמים שהוא מקדשת ומתעלית על ידי המעשים האלו הבדיקה והביעור וההגעלה כנ"ל עד מקום כי. מה שהיתה בחינת חטה נעשית אחר כך סולת נקיה מנופה בשלש עשרה נפה שלכן אנו אומרים הלל גמור בליל פסח כדי לכלול מדה זו בי"ג מדות עליונות של רחמים שהם מן המצר קראתי יה וכו' כדאיתא בזוהר באדרא רבה כדלקמן אמנם בתחילה היא בסוד חטה לפי כי אותיות ח"ט סמוך לה כדאיתא פרשת בלק כנ"ל ולכן יאמר חטה זו שנמצאת בדבש או ביין שהרמז בזה לומר כי נמצא באדם זה עון אשר חטא על ידי הלימוד שהוא דוגמא אל הדבש לפי שנאמר דבש מצאת אכול דייך כך אחז"ל בפ' ומתוקים מדבש אמר דוד לפני הקב"ה תאמר מפני שהם מתוקים מתוך כך כפרתי בהם ת"ל גם עבדך נזהר בהם וכן נמי היין על ידי הלימוד שנמשל ליין שמא הגיע לידו מן הטעות כענין שהגיע לרבי אלעזר שהיה יוצא חוץ לתחום בשבת לקיים מש"ה באהבתה תשגה תמיד ולכן חטה הנמצאת עם האדם סטרא דקדושה על ידי לימוד בדבש או ביין הגיע לו מן השגיאות כנ"ל או שהיה חומץ בענין עבירה לשמה בכל אחת מאלו מותר כי אין דבר זה נקרא חימוץ של עבירה ובלבד שלא יהיה מתערב בהם מים הוא ענין של מזיד כד"א המים הזדונים כי זה הוא מחמיץ ודאי כאמור:
[ז] יש לברר המלח קודם פסח מן החטים וכו' כי הנה המלח הוא הרמז למעשה הרע כמשחז"ל בפרשת אלה העולים מתל מלח אלו בני אדם שמעשיהם דומים למעשה סדום שהיתה תל מלח ולכן מי שיש בו מעשה רע דוגמא למעשה סדום שנזרעה מלח ראוי לברר אותו קודם הפסח מן החטים כי ריקנים שבישראל נמצא בהם תורה ומצות כי הימים האלה נזכרים ונעשים לתיקון של מעשים הרעים כנ"ל בפסוק וזכור את בוראך בימי בחורותיך קודם הפסח והוא דוגמא אל הבדיקה ואחר שבדק פשפש ומצא יברר מעשה הרע קודם פסח וישוב אל ה' וירחמהו לפי כי כשהמלח מתלחלח היינו כאשר מעשה הרע הורגל בו מתלחלח מתפשט ונכנס מעט מעט בחטה דאף על גב שיש עמו תורה ומצוה כאשר משתרש בחטא נכנס לאט לאט באותה תורה ומצוה ומאבד אותם ממנו כי יכנס החטא בלבו ויעזוב מנהגו כמעשה החסיד וסוף יאמר שוא עבוד אלהים ומתחמץ ומי יודע אם מתלחלח יותר ויהיה תוהה על הראשונות ובזה מתחמץ ודאי ונעשה חמץ גמור:
וכאשר אשוב בדרך ראשון לפרש הדברים על מה שנוגע למעלה כך היה אומר מי פירות שהם שבעה משקין שהם נמשכים מלמעלה כמ"ש בזוהר פרשת שמיני דף מ'. וז"ל רבי אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן דבש וחלב וכו' ועוד נתבאר לקמן בפ' אוהב יין ושמן לא יעשיר ת"ח שמן לכהני יין ללואי לא בגין דבעיין יין אלא מיין דמנטרא דאתי לסטרא דילהון לחברא כלא כחדא ולמחדי עלמין כולהו לאשתכחא בהן כולא ימינא ושמאלא כליל דא בדא וכו' ולכן מי פירות שמגיעים לעיסה זו כ"י אין מחמיצין ולא עבר זר בתוכם מאחר כי אין שם מים שהם גבורות גשמים אין ס"א יכולים להתאחז מהם ומותר לאכול בפסח בסוד הלחם אשר הוא אוכל עיסה זו כ"י שנילושה במי פירות שהם בחינת יין ושמן שהם ימינא ושמאלא לפי שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני אפילו שהתה כל היום לפי שנאמר ברות ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ושם נאמר במדרש בטרום כתיב בוא"ו מלמד שנשתהית שם שש שעות ושם נאמר כי נשתהית כלומר ולא היה לה ייחוד לפי כי אז היה בטרם יכיר איש את רעהו ולכן אין זה זמן תפילין וציצית עד שיראה חבירו מרחוק ד' אמות ויכירהו ואז הוא זמן תפילה אבל ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ולא נזדווגה עם בועז לפי כי אז נאמר ויהי בבקר והנה היא לאה אמנם עיסה זו שהיא בסוד רחל אפילו נשתהית כל היום מותר לאכול ממנה כאמור אבל אינו יוצא בה ידי חובתו מפני שהיא עשירה וקרא כתיב לחם עוני והענין כי מצה עשירה הוא בסוד כאשר לבנה במלואה שהוא בסוד ה' על עשר נוטריקון עשירה ואז היא באשלמותא ופשוט הוא כי אז בהיותה בבחינה זו יש לה ענין אכילה שהוא ייחוד עליון בסוד אכלו רעים כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא וקרא אמר לחם עוני כי הייחוד שהיה לה אז היה בהיותה חסירה בסוד המיעוט או יהיה סוד ימצא עשירה בסוד ייחוד עליון בעינן לחם עוני שהוא סוד האכילה בייחוד הכלה ועוד איפשר לומר כי מצה עשירה הוא בעולם העליון בסוד הייחוד של מי פירות כאמור וקרא אמר לחם עוני שיהיה הייחוד בעולם העשיה כנ"ל:
מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ לפי כי המים הם בסוד גבורות גשמים וכאשר מתעורר מדת הגבורה אז נאחז משם ס"א ויונק ממנה הקליפה ולכן יאפה מיד כדי שיהיה נגמר הייחוד:
הלש במי פירות וכו' כדי שלא תתחייב בחלה לפי כי העשרון הוא מורה על מדה העשירית כאשר היא עולה למעלה ר"ל מתקבצים כל העשר מדות שלה ומתכונים לעלות למעלה להתייחד עם אות ו' הוא החתן כאשר הוא בשלימות בסוד ן' שהם חמשים שערי בינה המתפשטים במדות שלו וחיבור כל זה הוא מלת עשרון בנוטריקון והנה אז בעלותם אל בית ה' באצילות חייבת בחלה שהוא הסימן מג"ן כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך כנ"ל ר"ל כי צריכה אל המרכבה שלה שהסימן שלהם מג"ן כדי להעלותה למעלה וכדאיתא פרשת צו כי למה נבחרו תורים ובני יונה יותר מכל מין העוף לקרבן לפי שהם רמז לשני שרפים שמעלים הכסא למעלה ע"ש ולכן יאמר הדין כי צריך לעשות העיסה שנילושה במי פירות קטנה פחות מעשרון כדי שלא תהיה צריכה למרכבה שלה לסייע אותה בעלייתה למעלה מפני שכבר נילושה במי פירות שהם יין ושמן הנזכר בסוד ימין ושמאל כאמור וענין הוא מ"ש פרשת בלק דף קצ"א, וז"ל פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה אל תראוני שאני שחרחרת וכו' אבל בשעתא דאיהי גו רחימו סגיא לגבי רחימהא מגו דחיקו דרחימו דלא יכיל למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודה חדא ומאי איהי יוד כדין אתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה וכו' כד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר ואנהירת זעיר זעיר ואהעבידת בדיוקנהא בשפירו דילה כמלקדמין עכ"ל לעניינינו והנה הדבר מבואר מדברי המאמר כי מדה זו כאשר מתמעטת ונעשית בסוד י' אז הצדיקים גבורי כח הם יש יכולת בידם לבנות אותה כמלקדמין ולכן יאמר כי מאחר כי עיסה הנזכר לש אותה ע"י יין ושמן שהם בסוד שני זרועות ימין ושמאל כנ"ל שמן לכהני יין ללואי א"כ כאשר יעשה אותה בסוד עשרון תצטרך למרכבה שלה וחייבת בחלה ואין זה תכלית הרצון אלא להפטר מהם כמ"ש במאמר כדין אתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ולכן יעשה העיסה קטנה שהוא בסוד י' כאמור ואין צריכה עוד לחלה סוד המרכבה רק ע"י מעשה המצוה חוזרת לדיוקנהא כמלקדמין כמ"ש כי הצדיקים גבורי כח בונים אותה ע"י מעשיהם כמדובר:
או אם נאמר דמאחר שלש עיסה זו כ"י במי פירות ימין ושמאל צריך לעשות אותה קטנה כי זהו השבח שלה כנז' בזוהר כדי שתוכל לעלות למעלה כדאיתא פ' פנחס דף ר"ן וז"ל ואי תימ' כיון דאיהי נקוד' חדא איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא אלא לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא דא תושבחתא וכו' דאלו הות רברב' לא יכלין לאחדא בה כלל אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקודה חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא וכו' והנה התכלית שלא תתחייב בחלה הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת בראשית דף א'. וז"ל וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין ההוא זרעא כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית עכ"ל ואיפשר כי שיעור חלה הוא בסוד מ"ב זה והכולל ר"ל כי להיות' בסוד קטנה אינה חייבת להעלות מ"ב זה עד אח"כ שתגדיל ויהיה הייחוד בשלימות:
חטה שנמצאת בדבש וכו' מן הטעם הנ"ל כי אפילו הקליפה שבחטה מתמתקת ע"י המשקין ומתייחדת עמהם:
יש לברר המלח קודם הפסח מחטים וכו' כאשר נודע כי המלח הוא סוד הדין ולכן צריך לברר אותו ולחטים שלא יהיו בתוכו כי אין הרצון רק למתק החטה בסוד הימין וכאשר מתלחלח ונכנס בחטה הנמצא בה עדין ב' קליפות סובין ומורסן כנ"ל מתאחז ממנה הקליפה ומחמיץ לכן צריך לברר שהרי אפי' בעיסה אין מניחין מלח שלא לתת מקום לאחיזת החמץ כנ"ל: ובדרך הנ"ל כי החטה הוא ירמוז על הלימוד שלא לשמה ע"ד החטה שיש בתוכה סובין ומורסן והמלח הוא החסד כנ"ל לכן צריך לברר המלח הוא החסד שלא יהיה בו שום פניה ולא יתערב עם החטה זו שלא לשמה לפי שהמלח שהוא מעשה הטוב מתלחלח מתפשט ודאי ונכנס בחטה של הלימוד זה ונפסד גם החסד ומחמיץ הלימוד לפי שהוא שלא לשמה מגלה רעתו או יתרשל ג"כ מענין הלימוד ונפסד זה וזה כנ"ל:
וע"ד הנ"ל שהחטה היא כ"י והמלח הוא חסד שאדם עשה לכונן הכסא זה צריך לברר אותו מחטים והסיבה כשהמלח מתלחלח ונכנס בחטה בסוד הטיפה אם אינו מבורר מחמיץ החטה מתאחז הקליפה מן הטיפה שהוא סוד הקרי: ואם אמרנו שהמלח הוא מעשה הרע כנ"ל ירצה שצריך האדם לברר מעשיו לפי שמתלחלח מתפשט ונכנס בחטה סטרא דקדושה כנזכר פ' בלק וכד סליק למלקט עינוגין וכו' ומומא אשתכח בישר' מטי לגבה טיפה כחרדל וכו' ומתחמץ ע"י הקליפות שמתעורר כנזכר שם מיד ס"מ אתער בקל תקיף וכו' ויתאחז בקדושה ולכן צריך לברר המלח קודם הפסח כאמור: