מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תנז
[א] מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה וכו' הנה נת' למעלה כי כל השיעורים האלו אשר באו בענין הפרשת החלה הלא המה תיקון אל האדם הנקרא חלה כמשחז"ל למה נתנה מצות חלה לאשה לפי כי היא טמאה חלתו של עולם זה א"ה ולכן בא השיעור במדה ומשקל כי המדה היא מ"ג בצים וחומש דהיינו מג"ן כנזכר מן המאמר למעלה ומפני כי בזמן של הבריאה בא סמאל ורכב על נחש והתעו לאדם עד שאכל מעץ הדעת לכן בא השיעור זה בענין המאכל מפני כי מאז כל אדם נמצא עמו סמאל כדאיתא פ' בא כנ"ל משמאלא ס"מ ועמיה ד' משחיתין משחית עון אף חמה ולכן בא השיעור זה מג"ן שהם המלאכים קדושים מסטרא דימינא להציל לו מרעתו והיינו משחז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו הרי שהוא במדה וגם במשקל שהוא ת"ק בא התיקון זה לאדם שהיה ממלא העולם שהוא ת"ק שנה כמשחז"ל אחור וקדם צרתני ממזרח למערב ת"ק שנה ומאחר שלמדנו כי העיסה רמז לגוף האדם ולכן בא זה הדין בענין הגופני כי צריך לדקדק בשיעור החלה שלא יהיה בפחות כנ"ל שהיה במדת עשרון אמנם נמי צריך לדקדק בשיעור העיסה שלו להרבות בה כי מאחר שהרמז שלה הוא כנגד גוף האדם אין מן הראוי להרבות בה בענין החומר העכור כי כן הוא מרבה כח החמץ הוא היצר ובפרט בענין המאכל כמשחז"ל אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר ומוטב שימעט בעיסה כאמור כי הנה יאמרו החכמים כי החומר והצורה הם הדמיון שתי צרות דבוקות זו לזו כשזה נופל זה קם ולכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה כי מאחר שנתבאר כי החלה הוא דוגמא לגוף האדם וכבר נודע כי אדם וחוה כאחד נבראו שנאמר ויברא ה' אלהים וכו' זכר ונקבה ברא אותם וממה שאמרו חז"ל א"ה היה חלתו של עולם בלי ספק כי על שניהם נאמר כי אדם ועזרו היו חלתו של עולם ולכן טוב לקרב העיסו' יחד בשעת הפרש' חלה מאחר כי הפרשת חלה הוא טוב לא"ה גם יהיה לאשתו חוה אשר הטתו ברוב לקחה והחטיאה אותו ולכן טוב לקרב העיסות יחד כדי שישקו זו בזו לפי כי אמרו חז"ל מאחר שחטא אדם פירש מאשתו ק"ל שנה ואח"כ קנא לאשתו שנא' והאדם ידע את חוה אשתו ויולד את שת הוא ענין החלה שהוא הטיפה שנולד ממנה ואם עיני השכל לך העמק הרחב בכל הדברים דאע"ג כי כל פירוש זה הוא אמיתי היינו לענין צורך האדם אבל לפי הנרצה שהוא ג"כ למעלה לא יתכן להעלות הפירוש על ספר רק כי מאחר שכבר הקדמתי למעלה מה ששנינו שלש נשים עוסקות בבצק שהוא הכונה בסוד חכמות בנתה ביתה לכן מזה תבין כי כל מה שנתבאר באדם התחתון הגשמי כך כדומה לזה הוא באדם העליון הרוחני ולכן חזר ואמר טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישקו זו בזו היינו דשמא יש בהם שלא היה כשיעור נימא ביה מלתא והענין הוא משחז"ל בב"ר א"ד חוה פרצוף היתה וא"ד זנב היתה והנה למ"ד זנב היתה נמצא שלא היה בה כשיעור:
ואם אי איפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות יפרישנה מיד אחר אפיה והענין כי הנה הפרשת חלה בעוד שהיא עסה הרמז של ענין זה היינו כדי לתקן החיבור שנתחבר אדם עם עזרו שלא בעונתו אשר חז"ל הגידו לא הוה צריך קרא למימר אחר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו אלא ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא להודיע מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה מתעסקים זה בזה בדרך ארץ נתאוה לה ולכן זה שנאמר טוב לקרב העיסות שישקו זו לזו היינו תיקון לזה אבל אם אי איפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות שלא תחמיץ שהרי ר"א ע"ה כאשר היה מתחבר בביתו ומקדש את עצמו במותר לו היה ממהר ביותר ודומה כמי שכפאו שד יותר טוב יפרישנה אחר אפיה דהיינו התיקון לשעה שנתחבר אח"כ והאדם ידע את חוה אשתו כיצד שיתן כל המצות בסל והסל שמקיף אותם מצרפן לחלה וזה הדרך היותר נכון לענין התיקון כדבר האמור:
[ב] הלש עיסה בי"ט של פסח לא יקרא שם לחלה עד שתאפה מפני כי ע"י קריאת שם קנתה קדוש' ואיתא בזוהר ודבר דבר הרהור לא עביד מדי דיבור בקע אוירין ורקיעין וסליק לעילא ולכן לא יקרא שם לחלה עד שתאפה כי שם זה הוא מש"ה וקורא לך שם חדש דאלו עתה נקרא שם בשכמל"ו אבל לעתיד תהיה כאמה בתה וכדרך שנא' ומה תעשה לשמך הגדול כך וקורא לך שם חדש והיינו שם דשמע ישראל כדאיתא בתיקונים שאם יקרא לה שם אח"כ אינו רשאי לאפותה כדרך שנאמר בתחילה אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם לא כן יהיה לעתיד שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואם יניחנה כך בעודה עיסה אע"ג שקרא לה שם החשיבות תחמיץ לפי כי עדין הקליפה בעולם וע"י כך מתעורר ס"א ומתאחז בסטרא דקדושה אף על גב שעשה כל התיקונים הנזכר ודחה הקליפה למטה חוזרת ומתעלית למעלה ומאחזת בקדושה ואינו רשאי לשורפה בי"ט מפני כי כבר נתבאר למעלה כי ס"א אין מתבערת לגמרי בזמן הזה רק לעתיד שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז נאמר והיה בית יעקב אש וכו' ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולכן אין לו רשות בגשמי לשורפה בי"ט ואם שכח וקרא לה שם מאחר שקנתה לה קדושה כאמור יטילנה לצונן כי הנה נתבאר למעלה כי פסח הוא דרועא ימינא דאברהם ולכן כאשר יטילנה עיסה זו למים קרים אז ימצא לה יותר חשיבות בסוד משחז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה ולכן ע"י מים קרים דאברהם ימנע אותה מלהחמיץ לפי כי אברהם אתער בצפרא לאכפייא דינין שנא' וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ואיתא בזוהר בפ' ואל זועם בכל יום כי מדת אל הוא החסד זועם בכל יום למאריהון דדינין ולכן לא תחמיץ מן הקליפה בודאי כדבר האמור וכן נמי זאת תורת האדם המתקן את גופו מן העונות היינו העיסה שלו הגוף לא יקרא לה שם מלמעלה כמשחז"ל מקום שבעלי תשובה עומדי' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולא יתגאה במעשה הטוב עד שתאפה המצוה אשר יעשה אז ימצא כי החלה הוא הגוף שלו הוא מתוקן שאם יקרא לה שם קודם לחשוב מחשבות לתקן עצמו ע"י קניית שם לעין כל אינו רשאי לאפות הוא ע"ד משחז"ל מחשבה מועלת לדברי תורה שאם אמר כך וכך אני אלמוד כך וכך מצות אני עושה אין מספיקים בידו עוד לעשותם לפי כי השטן מקטרגו ואם יניחנה כך בלי תיקון תחמיץ מצד העון שכבר נדבק בו ואינו רשאי לשורפה הקליפה לדחות אותה ממנו לגמרי עכ"ל לעתיד שנאמר והיה בית יעקב אש וכו' וכן בעצם אדם אינו רשאי להכניע החומר שלו עד בלי די כי ימצא מבטל ממנו התורה ואם שכח וקרא לה שם כי לא זכר ענין זה יטילנה לצונן הלימוד ואם מעט הוא וימנענה מלהחמיץ ע"י עון וזה הוא תיקון היותר נאות לצנן יצרו תמיד ולא יחטא: