מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תנו
[א] מפני כי ענין המצה בפסח הוא צורך גדול לרפואת נפש האדם שלכן נקרא אסוותא ומה גם מועיל למעלה כדאיתא בזוהר פ' תצא דף רפ"ב: וז"ל רעיא מהימנא מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שימורים כלהו צריכים להיות שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים כולהו נטירין ומאן דנטיר לון מחמץ ושאר גופיה נטיר איהו לתתא ונשמתיה לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופיה ונשמתיה קדש קדשים ואיתמר ביצה"ר וכל זר לא יאכל קדש והזר הקרב יומת פסח דרוע' ימינא דאברהם כסף מזוקק מאן דערב ביה עופרת משקר ליה הכי מאן דערב חמץ או שאור כל שהוא במצה כאלו משקר חותמא דמלכא עכ"ל והנה מבואר מזה המאמר כמה צריך האדם לדקדק בענין המצה וכן שנינו שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה ולכן שיערו חז"ל בעיסה שלא תהיה גדולה כדי שלא תבא לידי חימוץ ולכן נתנו בה שיעור חלה כדי שלא למעט משיעור זה ובשיעור זה יוכלו להתעסק בו ולשמרו מן החימוץ וקים להו לרבנן שאם שום אשה תקטף בידיה עיסה יותר עבה מזה השיעור קשה לה לשומרה מן החימוץ ובלי ספק כי מה ששנינו ג' נשים עוסקות בבצק לאו למימרא כי נשים דווקא ולא אנשים אלא שדיברו חכמים בהווה ואמנם סוד של ג' נשים דקתני הנה הובא בתיקונים ס"ט דף ק"ח וז"ל ואילין תלת טיפין שמענא דאינון לקבל תלת נשים דאתמר בהון חכמו' נשים בנתה ביתה דחד אופה וחד עורכת וחד מקטפת לההיא דאתמר בה ראשית עריסותיכם חלה ודא חלה דפסחא דאיהו סגולתא וכו' הרי מבואר מזה המאמר כי צריך להיות העיסה שיעור חלה ובדברי חז"ל כתוב לאמר בג' מדות ברא הקב"ה את העולם בחכמה בתבונה בדעת והם ז"ל אמרו אדה"ר חלתו של עולם היה ולכן בא הכינוי לג' נשים המתעסקות בבצק להוציא חלה הנז' וכבר הובא בתיקונים כי ג' נשים אלו הם ג' יודין דשם ס"ג והבן ולכן נמצא כי בא השיעור מכוון לזה הנזכר ולכן ראוי ליזהר בזה כי הוא ענין הנוגע בעצם אדם ובלי ספק כי המתכוין לזה נשמתו נעשית קדש קדשים כנז' במאמר מפני כי ע"י הכונה טובה נכללת נשמתו באותם הג' נשים העוסקות בבצק תמיד והיה קדש והנה שיעור חלה זו הובא בזוהר פרשת שלח לך דף קע"ד. וז"ל ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וכו' פקודא דא להפריש חלה לכהן חל"ה הכי חושבניה מ"ג בצים וחומש ביצה חד מחמש ואית חומש חד מן חמשין דאיהו ן' ודא סימן מג"ן דאיהו מיכאל גבריאל נוריאל חלה שכינתא דבאתר דאלין מלאכין תמן אבהן תמן ובאתר דאבהן תמן שכינתא תמן עכ"ל והנה נתבאר השיעור במדה ואמנם משקל נמי הוא ת"ק דרהים לפי כי כן עץ החיים ת"ק אמה כמשחז"ל והבן:
[ב] אם לש יותר משיעור זה מותר בדיעבד וכו' מאחר שלמדנו מן המאמר כי שיעור זה הוא לצורך החלה והיינו לתועלת האדם שהוא נקרא חלתו של עולם ולכן הסברא נותן שאם לש יותר משיעור זה מותר לפי כי כך אחז"ל בפ' שור או כשב או עז כי יולד כי לפי שהבעל חי משעה שנולד נמצא בו כל השלימות שלו לא כך האדם שהוא גדל והולך וגדל כך שנינו בן ה' שנים למקרא בן י' שנים למשנה וכו' היינו מ"ש בזוהר פ' משפטים כיון שנולד אדם יש בו בחינת נפש זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה:
[ג] אף על פי שאין מודדין קמח בי"ט וכו' הנה הטעם שאסרו מדידת הקמח בי"ט היינו מן הטעם האמור למעלה כי הנה מאחר כי מדידה זו הוא לשיעור החלה והחלה הוא רמז לבריאת האדם שהוא שיעור חלה אמנם אח"כ הוא הולך וגדל בגוף ונפש ולכן ביום טוב ראוי לאסור המדידה לפי כי בחול כבר יש לאדם שיעור ומדה דהיינו בתחילה זמן הפעוטות הגדיל יותר מוכר בקרקעות הגדיל יותר חייב במצות ובלי ספק כי בכל הזמנים האלו כשם שהוא גדל בגופו כך הוא נגדל בחשיבות נפשו אמנם כל זה הוא בא לאדם בשיעור כפי שניו אבל ביום טוב ושבת ודאי שיש לאדם תוספת נפש כל אחד כפי בחינתו ואמנם אין לתוספת זה שיעור לפי כי כל אחד כפי מעשיו כך יבא לו תוספת נשמה כמו שאמרו חז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וגם כן אין כל שבת ושבת שוים כי פעמים פוחת פעמים מוסיף ולכן אסור למדוד ביום טוב וכן הענין נמי למעלה כי הנה בזמן של חול בזמן התפילות יש שלימות לעולמות העליונים והם מתעלים למעלה כנודע מגינין בזכות התפילה אמנם כל אחד מן העולמות יש לו שיעור וקצבה אל השלימות שלו ואל העליה כי לא יגרע ממנה ולא יוסיף עליה אבל ביום טוב ושבת אין להם שיעור ומדה אם לענין השלימות שלהם אין לו שיעור ואם לעליית' אין להם שיעור ר"ל העולם שעולים לשם אין לו שיעור ומדה כלו' כי הנה השמים אלו כבר נתנו חז"ל בהם שיעור ומדה כל רקיע ת"ק שנה ובין כל אחד ואחד ת"ק שנה וכן אתה מונה עד רגלי החיות עד קרני החיות וכו' אמנם משם ומעלה אין שיעור ומדה ומה גם יותר למעלה וכאשר נעמיק בענין יותר גם ימצא הענין זה בשיעור קומה כביכול מה שאמרו חז"ל זה יהיה בימי החול אבל ביום טוב ושבת אין שם שיעור ומדה והנה תראה מ"ש ר"א ע"ה בסוד קו המדה וקנה המדה גם מ"ש פ' תרומה שיעור היריעות ל"ב לגו ד"ל מבחוץ כל עניינים אלו אז תשכיל כי בי"ט ושבת אין שם מדה כלל אמנם בי"ט של פסח הוא המחלוקת שאין לשין עסה גדולה מעשרון מפני כי אע"ג דלענין הקרבן היה כמה עשרונות מ"מ בענין העסה שלש שהוא לצורך אכילה אין יתר מעשרון: