אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תנה

סימן תנד

[א] הנה כבר נתבאר למעלה היות החימוץ נמצא על ידי המים כנ"ל אמנם כל השנה נאכל החמץ רק בימי הפסח מטעם הנזכר בזוה"ק משל החולה שאמר לו הרופא שיאכל אותה הרפואה ובעוד שאוכל אותה ימי מספר לא יאכל דבר מנגד המזיק אותו כנ"ל והנה המים בלי ספק שהם טובים מאד אמנם נמצא בהם מים הרעים בגשמי כדאיתא בחולין ההוא בר שידה דאזל לאתויי מיא מנהרא אמרו ליה אמאי אתעכבת אמר להו עד דחלפו מים הרעים ומה גם למעלה אותם שהם במצולות ים כנ"ל והם מקטרגים על האדם וגם שהם מונעים הייחוד העליון כדאיתא פרשת תשא דף קצ"ד וז"ל אית ימינא לעילא בקדושה עילאה ואית ימינא לתתא דאיהו בס"א וכו' ולכן אע"ג שאנחנו זהירים בעיסה שלא תבא לידי חימוץ ג"כ צריך להיות נזהרים במים והיינו מ"ש אין לשון העיסה אלא במים שלנו מפני כי כאשר הם נעקרים ממקומם מן השורש שלהם אין בהם כח כל כך כמתחלה והענין מ"ש בזוהר פרשת נשא דף קכ"ה. וז"ל מים מרים המאררים אלין מי ימא דאינון מרירן מאי היא דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא כדין אקרון מי המרים המאררים ובג"ד מיא דלתתא דימא כולהון מרירין ת"ח האי ימא קדישא כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה ובגין דאיהי דינא דעלמא מימוי מרירן בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא וכו' ולכן בא החיוב בכל מיני מים בין שהם מי בארות ומעיינות בין מי נהרות הכל הוא מטעם אחד אין לשים בהם עד שיעקרו אותם ממקום שורשם וישימו אותם בכלי שהוא מורה על סטרא דקדושה כי כל כלי משם קדוש הוא שלכן הצדיקים נקראים כלים שנאמר הברו נושאי כלי ה' ולכן שואבים אותם מבעוד יום או בין השמשות כי ע"י כן אין מחמם אותם חמים של השמש שהוא ס"ט שעליהם נאמר שמש וירח קדרו ואין לשים בהם עד שיעבור עליהם הלילה כולה לפי כי אז הוא שולט ס"א כנודע מהזוהר אמנם יכולים לשאוב יום א' לימים הרבה מפני כי הגורם הוא הלילה כאמור ואם הזמן חום יניחם במרתף שהוא קר כי לעולם במרתף נמצא הפך מן הזמן והנה זה יהיה כונת חז"ל במ"ש הביאני המלך למרתף גדול של יין זה סיני שנא' הביאני אל בית היין כי המרתף היה קר לקיים מש"ה מימינו אש דת למו ואם הזמן קר יניחם באויר כי המרתף חם וצריך להשכיר להכניסם לבית קודם שיזרח השמש ואפילו ביום המעונן וכן כך אחז"ל יומא דעיבא כוליה שמשא כי השמש הוא בחינת דין ומה גם הענן אמנם מן הטעם האמור גם שהמקום לא תבא עליו השמש כלל כגון תחת ארוב' צריך להכניס אותה לבית ועוד נמצא רמז לזה מ"ש בזוהר פ' תצא דף ר"פ וז"ל ר"מ הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ימינך אשתקיין בגניזו כמבוע' דאשקי לאילנין תחות שרשיהון וכו' ואנת אוף הכי כשמשא דאזלין תחות מבועין וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין ויהון צוננין ברחמי דכד אנת תחותייהו אינון חמין בדינא:

[ב] י"א שהמים המכונסים בסיסט"ירנה מותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן וזה יהיה מן הטעם האמור לפי כי אינם מחוברים עם השורש שלהם שהם מצולות ים ולכן מותר ללוש בהם מיהו אין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק כי הנה כבר הורה זקן:

[ג] אין לשין במים חמין אפילו לא נתחממו אלא בחמה שהרי מן הטעם האמור אסור כדי שלא יתעורר הדין ויתגבר ס"א ואפילו שהוחמו בחמה שייך התעוררות אל הקליפה ולא במים הגרופים מדוד גדול שנחושתו עבה ומים שבתוכו פושרים כי הנה כבר נתעורר כח הדין משורשו ונאחז אח"כ הקליפה אפי' בשאין האש תחתיו מאחר שכבר נתעורר כח הדין כאמור ואם עבר ולש בין במים הללו בין במים שלא לנו אסור ויש חולקים ומתירים בלש במים שלא לנו:

וי"א דבשוגג מותר מאחר דליכא כוונה אין יכולת בקליפה להתאחז לפי כי העיקר לכל הדברים מענין המעשה הוא הכונה ולכן בשעת הדחק יש לסמוך עליהם:

[ד] מים שלא לנו שנתבטלו חד בתרי במים שלנו לשין בהם ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה שאני הכא כי הנה במים שלא לנו עצמן יש מתירין ללוש בהן כאמור:

[ה] נוהגין שלא ליתן מלח במצה ונכון הדבר לפי כי המלח הוא שורש הדין כאמור במאמר למעלה ומצטרף עם המים ונעשה בסוד מי המרים וממהר להחמיץ:

[ו] לש המצה בקצח ובשומשמין ובמיני תבלין וכו' הנה בענין זה נמצא שני דברים המונעים לעשות הדבר הזה ראשונה מפני כי הנה אלו הדברים הם מה דמידגן וקצת נוהגים בהם איסור לאוכלן ועוד מן הדא כי לחם עוני אמרה תורה וזו היא מצה עשירה ומכל מקום אין לתת בה תבלים מפני שהם חדים ומחממים את העיסה ואתי לידי חימוץ במהרה ומה גם מן הטעם האמור כי זו היא בכלל מצה עשירה ומכל מקום אין מצה זו נקראת לחם עוני כדבר האמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה