אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תנב

סימן תנא

[א] הנה נתבאר למעלה כי ענין מה שאסרה התורה ענין החמץ משעה ששית ומעלה היינו על חטאת האדם אשר מעיקרא אדם הראשון לא עמד בשלותו שש שעות שנאמר ולא יתבוששו ואחז"ל לא בא עליהם ו' שעות ואחז"ל ישראל שבו על עון אבותם וירא העם כי בושש משה באו ו' שעות ולא בא ולכן חטאו ולכן נאסר החמץ משעה ששית כמו שבא הרמז בפסוק מפני שיבה תקום כנ"ל כי הנה נאמר וזכור את בוראך בימי בחורותך (קהלת יב) מיעוט רבים שני ימים ובא הרמז שלהם לשני ימים אשר היה העון יום א"ה ויום שחטא ישראל ולכן נאסרו שתי שעות קודם האיסור של תורה שעה חמשית באכילה ושעה ששית בהנאה כמו ששנינו אוכלין כל ד' ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש ולכן מאחר כי כן נאסר החמץ בשני שעות הללו לכן נמי יש ליזהר בענין ההגעלה דהיינו כי ההגעלה הרמז בה לעניינים הצריכים אל התשובה כנ"ל ולכן כאשר יעשה האדם התשובה בזמן הבחרות אז טוב לו ולכן צריך להזהר להגעיל קודם שעה חמשית שהוא זמן של הבחרות כאמור כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים אשר חטא בהם הם האיברים כאמור כי צריך בשעת הבדיקה להיות בודק במעשיו בכל אבר ואבר שבו לתקן אותו ולעשות ביעור מן המעשים הרעים וזה יהיה בפרט כאשר עברו על האדם ימים ושנים כי נשתרש בחטא ובפרט אם לא הרגיש עד שבאו עליו היסורין כי אז צריך לפשפש במעשיו כמו שחז"ל דהיינו צריך להתבונן מה חטא באותו אבר שנתייסר בו מה שמץ דבר נמצא בו ואז ישוב אל ה' וירחמהו אמנם אם הקדים התשובה בזמן הבחרות אז לא יצטרך לדקדק אם הכלים הם האיברים שלו הם בני יומן כי חטא בהם בזמן שעדיין לא הוה בר עונשין שהם עשרים שנה המכונה ליום א' כנזכר לעיל בפ' בימי בחורותך הם יום שהגיע לי"ד ויום שהגיע לכ' שנה וכן אם מגעיל הכלים מן האיברים שעשה סיגופים למרק עונותיו שבליעתן מועטת כגון שלא חטא באותו אבר רק שני פעמים עם הכלים שבליעתן מרובה שחטא יותר מדאי ועוד יהיה רמז כי דומה הכלים שבליעתן מועט שהם האיברים שנשתמש בהם באיסור הנאה בלבד לכלים האיברים שבליעתן מרובה שנשתמש בהם במעשה כי הנה נתבאר כי כלי ראשון ושני הם העינים והלב ואע"ג כי הם תרי סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד עכ"ז לא יהיה הפגם שעושים כלים הללו בערך האיברים שעשה בהם מעשה שאם לענין שראה ונתאוה לענין גזל וכיוצא אז הידים והרגלים הם עיקר מפני כי הם כלי המעשה וכן אם חמד רשע ענין נאוף לא יהיה ערך העין והלב שזה לאבר שנשתמש בו מעשה ולכן לכל צדדין הללו ימצא כי יש כלים שבליעתן מועטת מפני כי נשתמש בהם בענין חמידה והנאה בלבד וכן ימצא ג"כ כלים שבליעתן מן האיסור מרובה מפני שנהנו בענין המעשה וכן אם משהה הכלי ביורה בתוכם יותר מדאי או אם אינו משהה אותם כל כך הדוגמא לזה הוא בענין שהיית העון בידו ימים רבים או אם היה מזמן קרוב כי בודאי הוא הפרש גדול כי לכן אחז"ל אם ראית ח"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה כנראה כי האיש הלבב גם שמגיע לידו עון תכף הוא עושה תשובה כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא או הודע אליו חטאתו כי כאשר האדם חוטא ולא שת לבו לשוב ושואפת בעקיביו הקב"ה מביא עליו ייסורין כדי שיזכור העון ולכן כך יעשה כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן היינו בדבר האמור כי כאשר יחטא האדם ולא נתן אל לבו לשוב מביא עליו הקב"ה ייסורין שיהיה נכוה ברותחין כדי שירגיש ויעשה תשובה ולכן צריך בעוד שהמים רותחין והייסורין בגופו יעשה תשובה שאם נחו אלו המים הם הייסורין מגופו ולא הרגיש ועודינו לא ישוב בלי ספק כי ישובו לבא עליו הייסורין ושלא יכניס הכלים הם האיברים ליורה הוא הלב לחשוב סיבת העון עד שירתיחו המים מן הייסורין שהם שולטים בו אז יבין באיזה אבר חטא וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה שמגעילין בה תחילה וסוף יורה זו הוא הלב מפני כי הוא המרגיש ביסורין יותר מכל האיברים וכאשר הוא נטהר אז כל האיברים נטהרין וכמשחז"ל בפ' עקוב הלב מכל ואנוש הוא ולכן כאשר יעשה האדם תשובה בזמן הבחרות לא יצטרך לאחד מן הדקדוקים אלו כי גם שיעשה תשובה בדרך כלל תתקבל תשובתו מיד כאמור:

[ב] יש ליזהר מלהגעיל כלי בשר עם כלי חלב ביחד וכו' אין הרצון בכלים הללו לומר שהם שני מיני כלים אע"ג שכבר נתבאר כי הכלים הם רמז לאברי האדם אמנם אין הפרש באיברי' לומר כי יש מהם כלים של בשר ויש שנק' כלי חלב אין הענין כן אלא כענין שאנו רואים בחוש ממש כי הכלי אם ירצה האדם יבשל בו בשר ונקרא כלי בשר ואם ירצה לבשל בכלי זה חלב ויקרא כלי של חלב כמו כן הדוגמא באיברי האדם אם ירצה לבשל באבר שלו בשר דהיינו להיות כעסן או אכזרי או קמצן וכיוצא כי כל מדות הללו הם נמצאים מצד הדין שהוא סוד הבשר כנודע מן הזוהר פ' בהעלותך ואם ירצה יבשל באיבריו וירגיל אותם להיות רחמן ונדיב ומעביר על מדותיו והיינו החלב שהוא מצד הרחמים כנודע וכבר נת' בהקדמה כי משחז"ל הכבד כועס הטחול שוחק וכו' אין הרצון לומר כי לכך נבראו דאם כן למה יענש מי שהוא כעסן ואיך יאמר שחוק הכסיל מאחר שהוא מוכרח במעשיו אלא כי כונת חז"ל הוא הפך מן המובן להגיד כי אין יכולת לאדם לפטור עצמו מן הדין כי צורך גופו וקיומו נבראו וכל אחד מאבריו אלו יש להם לצורך לענין חיותו אבל מ"מ גם הכב' הוא סיב' אל הכעס והטחול הוא סיבה לשחוק אמנם הכל הם ברשות האדם אל כל אשר יחפוץ יטנו האבר שלו ולכן הוא אומר כי יש להזהר האדם מלהגעיל כלי בשר עם כלי חלב ביח' לפי כי כדרך שנאסר בשר בחלב לענין אכילה ולענין בישול ולענין הנאה מפני כי לא יתערב זה בזה כדאיתא בתיקונים ובזוהר פ' בראשית א"כ כאשר יעשה הגעלה שהוא לענין התשובה שנתעורר לעזוב אותם מנהגים הרעים שנ' בהם יעזוב רשע דרכו וכו' זה לא יתכן לתקן אותם בפעם אחת כי אין בו כמו שאר העונות כי כאשר הוא מתחרט מהם ומעיד עליו יודע תעלומות שלא לעשותם עוד מתקבל בתשובה כי המנהגים הרעים יותר רעים להיות שהם קלים והאדם דש אותם בעקביו ולכן צריך זמן עד אשר יוכל לתקן אותם כמ"ש הרמב"ם ז"ל מי שהוא כעסן צריך לנהוג בענין השפלות עד קצה האחרון עד שאח"כ יבא אל המיצוע וכן הכילי וכיוצא א"כ גם בדוגמא זו אם בא להגעיל אלו הכלים הם האיברי' לעשות תשובה צריך שלא יערב זה בזה לשוב בדרך כלל כמו העונו' ועוד כי מעיקרא אין לו לומר הרי נמצא בי מדה טובה וזה יהיה תיקון לאותה מדה הרעה אינו יכול לעשות כך אלא א"כ אחד מהם אינו בן יומו כלומר כי משחז"ל מי שיש לו מעשים רעים יחליפם במעשה הטוב אין אלו החילופים אלא במעשים הרעים שנזדמנו לו בדרך מקרה או אפי' במזיד רק שלא יהיו דברים ממנהגים הרעים כי איך יעלה על לב איש שיאמרו חז"ל תעשה מעשה טוב ותניח אותה מדה רעה בידך ולכן בא הודעה זו כי הדרך הנכונה לתשובה ממנהגים הרעים כך הוא כי כאשר האחד אינו בן יומו כלומר מום קבוע בו תמיד זאת ועוד אחרת כי גם שנתן אל לבו ונתחרט על אותה מדה רעה אין יכול לתקן אותה בן יומו רק צריך להרגיל עצמו עד שיסיר אותה ממנו לגמרי כאמור:

[ג] לא יניח כלים הרבה וכו' גם ידקדק בענין התשובה באיברים שלו על כל דבר ודבר הוא לבדו לטוב לו לא יעשה תשובה סתם כי לא ידע אז ערך העון כדי להתחרט בלבו ולכן עצה טובה קמ"לן לא יניח כלים הרבה ויגעילם בחרטה יחד כנז':

[ד] אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי וכו' הנה נת' למעלה כי עיקר התשובה בזמן הבחרות שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורותך ולכן קדמו שתי שעות לאיסור החמץ קודם שעה שביעית שהם ימי שנותינו שבעי' שנה וכן נמי הוא ענין ההגעלה באותה שעה כי יחם לבבו לשוב אל ה' ולהתחרט חרטה גמורה איך הכעיס את בוראו אמנם אם זה האדם עשה תשובה מחמת יראת העונש עד אשר לא יבאו עליו ימי הרעה זה הוא דוגמא לצבת המחזיק בכלי כלומר לפי שנכנס היראה בלבו שמא יתפס במקרה הזמן בכלי אחד מן האיברים מפני כי הקב"ה מודד מדה כנגד מדה או מזקנים יתבונן שמתחסר מהם אחד מן החושים ולכן מפני יראה זו הבלתי שלימה יתפוס הכלי הוא האבר שנבלע בו החמץ של העון ומגעיל אותו ולכן מכניס אותו ליורה זה הלב כי יחם לבבו פן יקראהו אסון ולכן אע"ג כי מועיל תשובה זו מ"מ יגלגל הכלי כאשר יחם לבבו יחשוב נמי כי גלגל הוא שחוזר בעולם ויעשה צדקה שהוא עיקר לתשובה כמשחז"ל ועל ידי כך יגלגל ויחזיר כל כלי מאיבריו למוטב אם לענין העבירות אם לענין מדות רעות ואם לא יעשה כן במקום הצבת לא סליק דיקולא דמיא כלומר במקום אותה יראת העונש אינו עולה החרטה יפה וישאר בו אותה מדה רעה בצד מה:

[ה] אין מגעילין בחמי טבריא וכו' גם זה הענין הוא דוגמא לשב מיראה שכבר נת' דאף על גב שמתקבל בתשובה צריך לעשות הרחקות יתירות כנ"ל וגם כן העושה תשובה מיראת מאורעות הזמן אשר יראה בעיניו שהם דוגמא לחמי טבריה שהניח אותם הקב"ה אות לבני מרי שנ' זכר עשה לנפלאותיו כי החי יתן אל לבו לומר מה זאת עשה האלהים לדור המבול שנדונו ברותחין ע"י מים אלו ברותחין ומה גם אם היה טמוע בעון זה יתבונן כי ברותחין קלקלו וברותחין נדונו יאמר מי הקשה אליו וישלם ולכן יעשה תשובה מיראה ולכן יאמר אין מגעילין בחמי טברי' כי לא נכון לשוב בדרך זה לא מבעיא אם הוא בעל מעשה רע דהיינו שטמא הכלים שלו במעשה אלא אפי' כלי' שדינם בכלי שני דהרהורי עבירה שבלב לא נכון לעשות כן מפני כי אינם תולדת האש דידן כלומר כי התשובה המובחרת הוא כי יחם לבבו מניה וביה כי יאמר אוי שהכעסתי את יוצרי ואז כבולעו כך פולטו כי בדרך שנבלע האיסור בו בדרך חימום בעצמו כך צריך שיפלוט אותו מעצמו ויעשה תשוב' ע"י תולד' האור אשר בער בלבו מעיקרא להרע גם עתה יבע' בלבו להטיב:

[ו] כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו וכו' הנה נת' כי שני כלים מיוחדים הם הנקראים כלי ראשון ושני עינא ולבא להיות שהם תרי סרסורי דעבירה ולכן יאמר כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר לרוב גודלו הוא העין או הלב לא יכול להכניס בסוג עם שאר הכלים הם האיברים לפי כי גדולים הם סרסורי עבירה כיצ' יעשה להרתיח אותם בהגעל' כי העין אינו ברשותו ותכף הלב חומד ולכן התקנה לזה מאחר כי העין עיקר שאם לא יראה בעיניו אין הלב חומד כלום ולכן עושה שפה לפיו מטיט כמו הבחור שראה בוביא שלו על המעין ולפי שנעור יצ"ה תיכף נדר לגלח שערו וכו' כך יעשה שפה לפיו בדיבור שמכניע את יצרו כי יאמר לו כמ"ש הבחור ליצרו מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך זכור כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

או אם נאמר כי כלי גדול זה הוא הלשון שנ' לשון מדברת גדולות כי אין גדול ממנו בכל ערך האיברים כנודע מחז"ל ממשל מלך הפרסי בחלב הלביאה ולכן יאמר כלי גדול זה שאינו יכול להכניסו האדם בכלי אחר של האיברים להדמות לו להגעיל אותו לייחד אותו התקנה שלו הוא שיעשה שפה לפיו של טיט משחז"ל אמר הקב"ה ללשון אני בראתי לך שתי חומות אחת מהם השפתים לכן זכור יזכרנו עוד ענין השפה לפיו והיא של טיט כי עפר הוא כך יעשה עד שיתמלא היטב מרתיחת המים והיה בלבו כאש בוערת ויגעו המים אל בשפתו ומרתיחו כאמור או יקח אבן רותחת הוא היצר הנק' אבן שנ' והסירותי את לב האבן כי הרשעים מלאים חרטות או לפיד אש כי יבער בלבו אש של גיהנם כנ"ל וישליך לתוך היורה בקרב איש ולב עמוק בעוד שהוא רותח מן החרטה יזכור ללבו כל הדברים אלו ומתוך כך יעלו המים על שפתו כי נדון הוא ברותחין ושב ורפא לו כמדובר:

[ז] נוהגים לשטוף הכלי במים קרים וכו' הענין הוא כי הנה השב אל ה' כמו שנת' שצריך האדם לשים על לבו כל הדברים הרעים הבאי' על החוטא מן הרעים והמאורעות הרעות בעה"ז כי לכן יהיה סיבה כי ישבר הלב הזונה וישפוך כמים לבו נוכח פני ה' כי בכך ינצל מדין גיהנם כך מן הראוי הוא כי ישוב ויתן אל לבו מה רב טוב הצפון לבעלי תשובה כמשחז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והיינו דוגמא לזה שטיפת הכלי היינו כל אבר ואבר ישטוף אותו במים קרים מאחר שהגעיל אותו ע"י הרהור כל העונשי' אשר מגיעים לאדם בכל אבר ואבר שבו חטא אח"כ ישטוף אותו במי' קרי' יחשוב בשכר הצפון לו וכד"א מים קרים על נפש עיפה הם בהשואה עם שמועה טובה מארץ מרחק דהיינו הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כי שם על שפתו יושבי' הנשמות כל אחד מתעדן מאותם המים כדאיתא בזוהר פ' ויקהל בפ' והשביע בצחצחו' נפשך ע"ש:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה