מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תנא
[א] כבר הנחתי למעלה כי הענינים של פסח הם נחלקים לשלשה בחינות האחד הוא על הבתים ועל המושבות והבחינה השנית הוא על הכלים ראשון ושני והבחינה השלישית הוא במאכל אדם וכל חלק מבחינות השלשה אלו הוא נחלק לכמה בחינות וכל בחינה משלשה הללו הוא רומז ג"כ למעלה לדברים עליונים ונעלמים כי לולי שהרצון בכל אלו הדברים לצורך הדברים העליונים הנעלמים לא הוצרך לעשות עניינים אלו בכל שנה ושנה ולולי כי כל דבר מאלו יש לו שורש למעלה לא היה כך בעולם הגשמי למטה והנה כבר נתבאר הבחינה הראשונה של הבתים למעלה הנרצה בה בעולמות ובהיכלות כנ"ל ולכן עתה אשוב לבאר הבחינה זאת השנית שהוא הנרצה בענין הכלים והוא ג"כ נחלק לשני בחינות אחת היא בגוף האדם והבחינה השנית היא רומזת למעלה ולכן אקדים מ"ש בזוהר כדי להבין זה הענין ושם נאמר פ' בהעלותך דף קנ"ג. וז"ל ואומרים על מאני דפסחא כלים שנשתמשו בהם בצונן מטבילן בצונן והם טהורים אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים מארי חנא וחסדא לא צריכים לאדכאה במים פושרין כבינונים כ"ש בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים וכו' בגין דזוהמא דילהון נפישא אבל צדיקים גמורים בצונן דעלייהו אתמר כל המשים ריוח בין הדבקים מצננין לו גיהנם ואית נשמתין חמריים שהם כמאני חרס שבירתן זו היא טהרתן כד"א נשברו נטהרו ורזא דמלה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' מאני דאמצעיתא דאיהו אור דכתיב בה ותורה אור עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי כל אלו הכלים האמורים בדברי חז"ל הם כינוי אל כל איש ישראל אשר נמצא בהם כמה בחינות לא ראי זה כראי זה אמנם הדברים הללו עדיין הם צריכים ביאור ראשונה צריך לבאר כי הכלים הם נחלקים לשלשה בחינות והם כלי מתכות וכלי עץ וכלי חרש זהו בדרך כלל ואח"כ נבא אל הפרטים וכן ימצא כלי ראשון וכלי שני וכלי שלישי ובכן ימצא כי ג' מיני מים הם אחד אשר על האש ואחר כך המים שהם על ידי הערה ומים קרים וכל זה הוא בדרך כלל:. ועתה אתחיל לבאר מענין הכלים ואע"ג כי בזוהר אמר דרך סתם ולא עשה הפרש זולת במקצת צריך להבין פרטי הדברים כי כמו שאנו רואים בחוש הראות כי בענין הגשמי כל איש ואיש נמצא אצלו כל אלו הכלים ראשון ושני ושלישי כך צריך שיהיה נמצא בעצם אדם שלשה מיני כלים אלו והם חוץ ממנו והאדם משתמש בהם כך יהיה בגוף האדם כי הכלים הם באיברי' שבו והאדם הוא הנשמ' המשתמשת בהם לצורכה כמ"ש חז"ל עשרה דברים משמשים את האדם והם שהמאכל עובר בהם והנה אלה הם חלק אחד:
והחלק השני הוא מה שחז"ל בפ' מעשרה שליטים אשר היו בעיר והחלק השלישי הוא משחז"ל ששה איברים משמשים את האדם שלשה הם ברשותו ושלשה אינם ברשותו ואמנם הכלים הללו הם גשמיים רק הפועל בהם הוא נפש האדם והוא דומה אל הכלים שהאדם משתמש בהם שהם כלי מתכות וכלי עץ וכלי חרס כך הנפש הוא פועל באדם על ידי האיברים הנז' ואמנם המשתמש בכלים חלו הם שלשה כחות ידועות שהם נפש רוח נשמה:
ועתה יתבאר כל פרטי מאלו במקומו והנה התחיל הדין מענין כלי חרס מלמטה למעלה והוא מכלל כלי זכוכית והנה ראוי לנו להקדים הקדמה אחת כדי שיובן הכל והוא כי מאחר שנתבאר כי כל שלשה מיני כלים אלו כלי מתכת כלי עץ כלי חרס הם צודקים בכל איש ואיש א"כ מפני מה יתואר אדם אחד לכלי חרס ואדם אחר לכלי אחר ומפני מה האדם הנמשל לכלי חרס אין לו תקנה אלא ע"י שבירה כאשר הובא מן המאמר הנ"ל מן הזוהר אמנם הענין הוא כי הנה לעולם אלו הכלים הם שוים לכל אדם כנראה לעין כל כאמור אך ההפרש הוא יהיה באישי הזמן כי האדם אשר נוטה אחר סוג הכלים הנקרא כלי חרס כך נקרא שמו כדמיון המלאכות הגשמיות אשר יעשה האדם כי המתעסק במלאכת הזהב והכסף נקרא זהבי והמתעסק במלאכת כלי חרס נקרא קדר וכן כל אחד נקרא על שם פעולתו כמו כן כל איש אשר נוטה אחרי חלק מן האיברים אלו כך הוא נקרא על שמם ולכן חלק זה הוא הנוטה אחריהם אחר הדברים אשר אין להם אחרית ותקוה כגון אכילה ושתיה וכיוצא לאדם זה נאות ומכוון להקראו' כלי חרס לפי כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ולכן מקונן הנביא בני ציון היקרים המסולאים בפז כי מלאן כח בתורה הנחמדים מזהב ומפז איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד) ולא ראי זה כראי זה כי כלי חרס הם מעשה ידי יוצר והללו הם מעשה ידי יוצר בראשית ולכן יאמר נא קדרות של חרש שנשתמש בהם חמץ בכל השנה וכו' והענין כי כאשר נתבאר כי הימים האלה של חג הפסח הם נזכרים ונעשים מזמן של הבריאה כי אדם הראשון הנולד בהם חטא בעצת הנחש ועשה תשובה מחטאו שהיה מענין אכילה וישראל אע"ג שפסקה זוהמתן זו כאשר עמדו לפני הר סיני אח"כ חזרו וקלקלו בענין האכילה כמה פעמים כנ"ל כי לפי ששבו על עון אבותם לכן הוצרך הכתוב לצוות פעם שנית על ענייני הפסח וענש עליהם כרת מפני כי כן מתחלה ענש מיתה על אכילת עץ הדעת שנאמר ביום אכלך ממנו מות תמות כאשר יתבאר לקמן הדק היטב בע"ה ולכן מפני כי כן מצות האדם על בדיקת העון בע"פ ולעשות הביעור על ידי התשובה או דבר אחר באופן הנ"ל אשר על כן האדם זה אשר יש לו כלי חרס הם האיברים שנשתמש בהם חמץ כל השנה מחטאת האדם מריבוי מאכל ומשתה הוא מה שהאדם דש בעקביו כל השנה והוא עיקר החטא כמשחז"ל ולכן בא הדין עתה על אותם העושים דייסא או מיני קמחים שמורה על ריבוי האכילה שנבלע ביותר בכלים שלו הם האיברים לכן משפשפן הטיב בענין שלא יהיה החמץ ניכר בהם כי הנה לא אסרה התורה אכילה ושתיה רק דברים שהם אך למותר עד שניכר שממלא רסן בטנו ויעש גם הוא מטעמים מתוקים לחכו ולכן כאשר הוא חוזר וממעט האכילה לכן אלו הכלים מותר להשהותן אחר הפסח בלי שינוי דהיינו אע"ג אשר חז"ל הגידו לאחר ג' ימים כרסו נבקעת ונהפכת על פניו ואומרת טול מה שבחרת ונתת בי לא כאלה חלק המשפשף ומפשפש במעשיו כי מותרת להשהות כלים שלו של האכילה עד לאחר הפסח כמו שהן להשתמש בהם כדי צורכו דמאחר דקים לן אין בין צדיקים מתים אל החיים אלא הדיבור ודאי שהכלים הם האיברים כדקיימי קיימי ומה גם בהיותו בעה"ז משתמש בהם בין במינו בין שלא במינו היינו בין בענין האכילה בין עניינים אחרים הנעשים מכלים אלו כגון שחוק והיתול ודיבור וכיוצא לא אמרו לאסור אותם אלא הרצון שיסתפק מהם כדי חייו וענין הצורך אמנם מצניען בפסח במקום צנוע כי מפני שעתה עשה תשובה מהם לכן צריך להיות נזהר בהם להיות נוהג בצניעות גדול שנאמר והצנע לכת עם אלהיך כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח לפי כי הנה צותה התורה ושמחת בחגך וכו' חיישינן שמא יחזור להמשך אחר התאות אלו הראשונות של מאכל ומשתה מאחר שאחז"ל אין שמחה אלא בבשר ויין ואנחנו נצטוינו על השמחה אך לא נצטוינו על ההוללות ועל השכרות כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולכן טוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח שלא יהיה מבקש פתח לעשות כמו שהיה עושה בתחילה במעשיו הראשונים והנה חזר והגיד הדין אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל בהם ולא לשום כלי חרש וכו' הנה ענין היסק זה הרמז בו הוא סוד התענית כאשר יבא לקמן שהנה התקינו ז"ל לומר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שהרתחתי עצמי ע"י יסוד האש וכו' ולכן יאמר הדין כי לתיקון הדברים האלה אינו מועיל ההסקה אע"ג שיעשה כמה תעניות קודם הפסח מכ"ש התענית שנוהגים לעשות ע"פ כל עוצם הסקה זו אין מועיל ואין מספיק לתקן כלים אלו להשתמש בהם בפסח לרצונו אפילו אם ימלא אותם גחלים הם תעניות רבים אינו מועיל דחיישינן דילמא חייס עלייהו דלא פקעי הוא הדבר מ"ש הראשונים ז"ל כי המתענה כאשר הוא אוכל אח"כ בלילה צריך ליזהר מענין ריבוי האכילה ובמיעוט השתייה כדי שלא יצא שכרו בהפסדו ושמא מתוך כך יראה קרי כי ימצא שהוא מקלקל והיינו מ"ש דאע"ג כי התענית טוב מאד הוא ההיסק כמשחז"ל מפני שהוא קרוב אל התשובה אמנם חיישינן שמא חייס על הכלים אלו הם האיברים שלו דילמא פקעי כי יאמר אם אינו אוכל ושותה כמשפט הראשון יבא לידי חולי או ימות בלא עתו מפני חולשת הגוף ונמצא שאינו מתקן כולם ולכן אין לו תקנה אלא להצניעם ולא להשתמש בהם רמז מתחילה כאמור ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפין בו כלי חרש חדשים מותר כלומר אע"ג שנאמר כי אין התענית מועיל לבטל המדות הרעות אלו משום דחיישינן שמא יקלקלו יותר מ"מ אם החזירן לכבשן וכו' הוא הדבר מ"ש הרמב"ם ז"ל בענין המדות הרעות כי צריך האדם הפורש מהם להתנהג אל הצד השני כדי לבא אח"כ אל המיצוע כי אם היה נוהג בכילית יתנהג לפזר מעותיו עד שאח"כ יתנהג בדרך ישרה שהוא המצוע וכן בענין המרבה באכילה יסגף עצמו ביותר ואח"כ יחזור אל המצוע וזהו היסק גדול מן הסיגוף והיינו דוגמא לכבשן שמצרפין בו כלי חרש חדשים או יעשה תענית בהפסקה כי אז נחשב לאדם כאלו נעשה בריה חדשה כי כך הוא נחשב ההפסקה גדולה לחשבון מ' יום כפי דרך הראשונים וזה הוא שיעור יצירת הולד וענין זה הבינו ממ"ש בזוהר פ' שמות כי ר"א היה עומד ודורש בתורה ב' ימים ולילות קרא על דא ר"ש ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה ואז כיון שמכניסן כלים אלו האיברים שלו להיסק גדול הזה הסיגוף הגדול והאש הגדולה זו של התענית ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי שהרי השליך עצמו למות ולכן מותר להשתמש בהם בפסח בכל ענין שירצה כי אנחנו ערבים כי עוד לא ישוב לכסלה:
[ב] כוביא והוא כלי וכו' הנה נת' בענין כלי חרש כל הצורך וממנו נלמוד לכל שאר הכלים הנזכרים כי זה יהיה הרמז שלהם למנהגים הרעים אשר האדם מתנהג בהם לחטא באחת מהנה ולכן ההיסק שעשה מבפנים הוא כי יחם לבבו בקרבו עליהם וימלא אותו גחלים מענין של החרטה והסיגופים מספיק ושרי:
הסכינים וכו' הנה זהו מחלק כלי מתכות וענין כלי מתכות הוא דוגמא לאדם הרודף אחר העבירה כי אדם זה הוא ממית את עצמו ולזולתו כך אחז"ל בב"ר בשעה שנברא הברזל התחילו אילנות מרתתין לא יעלה הכורת עלינו אמנם בענין הפרט בא הרמז שלו באיברים הפנימים שהנשמה תלויה בהם ואמנם בא הכינוי בהם אל הסכין מפני שהם עונות אשר האדם ממית טהרת נפשו וחיות נשמתו בהם ע"ד משחז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים והיותר פוגם בנפש הוא ענין הכעס כדאיתא בזוהר בפ' טורף נפשו באפו כי ע"י אפו שכועס נעשה טרפה בנפשו וכן אחז"ל בענין לשון הרע לא תשא שמע שוא וסמיך ליה לכלב תשליכון אותו ולכן על כל אלו העונות של הסכינין מגעילן בכלי ראשון אם יזכה האדם בחייו כאשר ירתיח חלבו ודמו וייחס לבבו בתשובה מתקבל וכמשחז"ל בפ' מרפא לשון הרע עץ חיים שהוא התורה וזה יהיה אחר טהרת התשובה ולאחר המיתה צריך להכנס בגהינם העליון שהוא כלי ראשון:
ואמנם קודם שאכנס בביאור זה לאהבת הקיצור אשיב לבאר אלו הג' מיני כלים הנז' הם כלי חרש וכלי עץ וכלי מתכת שהם כלי עליונים הנמצאים בעולמות למעלה ואדם העליון דסטרא דקדושה משתמ' בהם אשר לסיבה זו נקראים הצדיקים כלי ה' שנאמר הברו נושאי כלי ה' ונאמר וצמית והלכת אל הכלים אלו הצדיקים לחז"ל ולפי שהנשמות שלהם נמשכים מג' מיני כלים הללו לכן גם הם מכונים לכלי עץ כלי חרס כלי מתכת ומפני כי כן נמי נמצא בסטרא אחרא שנאמר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים לכן אדם בליעל משתמ' ע"י כלים ונפשו' הרשעים והבן כל זה ולכן ימצא כי באותם הכלים פעמים משתמש בהם מצה שהוא ענין קדושה כדאיתא בזוהר כי מצה עם אות ו' היינו מצוה וכנ"ל כי מצוה הם אותיות מץ שהם אותיות יה בחילוף את בש והם נמשכים לאות ו' ומשם לאות ה' ופעמים משתמש בהם חמץ והוא סטרא אחרא בסוד מש"ה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו היינו אדם בליעל באדם דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים והנה הגורם הראשון כל זה למעלה הם מעשים אשר יעשה האדם הגשמי מטוב ועד רע כי פעמים ע"י מעשיו מכניס צלם בהיכל עליון ולכן כדרך שמתחייב האדם לעשות בדיקה מן החמץ הוא סטרא אחרא ולבער אותו מן הבתים הם עולמות העליונות והמדורות והבתים וההיכלות אשר שם כנ"ל כך צריך למנוע הקליפה מן הכלים העליונים ועל ידי כך האדם העליון דקדושה יהיה משתמש בהם לרצונו ולכן בא לענין הגשמי קדרות של חרש שנשתמש בהם חמץ בכל השנה וכו' והנני מודיעך בפעם הזאת כי אלו הג' מיני כלים שייך לפרש אותם בכל עולם לבדו וכן נמי שייך לפרש אותם בג' עולמות לכל א' לבדו אמנם לאהבת הקיצור אבאר אותם בעולם העשייה בלבד והמשכיל יבין בכל עולם ועולם ועוד אקדים לך כי בכל הפרטים הנז' אין צודק הענין לפרש רק בשבעה מדות התחתונות שהם עולם הבנין אמנם בשלשה מדות העליונוה אשר עליהם אחז"ל בשלשה מדות נברא העולם בחכמה בתבונה, ובדעת באלו אין מגיע בהם פגם ולא קליפה כלל והנה ענין כלי חרש אלו יהיה זה מכוון כנגד המדה האחרונה שבעולם העשיה אשר בה הם נאחזים הקליפות ביותר שלכן עליה נאמר רגליה יורדות מות לפי כי אין לך טומאה חמורה מן המת ולכן קדרות של חרש שהם נרמזים במדה זו שנשתמש בהם חמץ בכל השנה מפני כי כן תמיד סטרא אחרא מתאחז ממנה כאמור אפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים דהיינו לרמוז כי זה הוא הגורם שנדבק שם חמץ ביותר מפני הבישול זה שנאמר אם תכתוש את האויל במכתשת בתוך הריפות הם מעשה הרשעים לכן משפשפן היטב קודם הפסח הוא סוד החפיפה שצריך להיות, אחר הבדיקה הנ"ל בענין שלא יהיה החמץ ניכר בהם כל דבר המעכב הטבילה שהוא חוצץ ומותר להשהותן אחר הפסח להשתמש בהם והנה כבר נתבאר למעלה כי מה ששנינו אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאות מצרים בלילות וכו' היינו לומר כי בכל השנה אין ענין ייחוד בעולם העשיה זולת בליל פסח וחכמים אומרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח ר"ל כי אז יהיה שם ייחוד אבל בזמן הזה סבירא להו כי אין שם נמצא ייחוד ולכן בקדרות הללו דמיירי שנשתמש בהם בחמין שהוא ע חמור אשר יעשה האדם במזיד ע"ד משחז"ל דור המבול ברותחין קלקלו ולכן על ידי זה המעשה שהאדם הגשמי משפשף ומפשפש במעשיו הוא גורם טהרה למעלה ומשתמש בהם אחר הפסח ע"י מעשים הטובים ע"ד משחז"ל שמושה יותר מלמודה והבן והתבונן מה שנתבאר אצלי בפ' איכה במאמר תולה שק על פתחו ר"ל מאותו שער שנאמר בו איש שעיר שהיה בעל שער מאותו שער תלה על פתחו ואע"ג שנאמר ויצא לך שם בגוים ביופיך בסוד משחז"ל בנות ישראל אין להם שער בית השחי וכו' מפני החרבן שער צמח בו באותו הפתח ולכן על ידי שמשפשף הדק היטב משיר השער ומשתמש בהם באותם שערי צדק מאחר שאין החמץ ניכר בהם שהרי על ידי השפשוף אות ח' של חמץ נעשה ה' כי מסיר אותה נקודה שסותם את הנקב כמשחז"ל קוצותיו תלתלים בנקודה אחת אתה מחריב העולם ונעשה תל כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה אות ה' ח' אתה מחריב העולם וז"ש בתיקונים דעאלו אויבים בחלל דילה חלל ממלכה ושריה ולכן שנינו כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ומשתמשין בהם בין במינו בין בשאינו מינו הכל בסטרא דקדושה והכל כאשר מדה זו היא העולה למעלה ולכן אמר ומצניען בפסח במקום צנוע שנאמר והצנע לכת עם אלהיך זו הכנסת כלה לחז"ל וזה במקום שאינו רגיל לילך שם כדי שלא יצא להשתמש בהם בפסח למטה בדרך חול ולכן טוב לסוגרם בחדר כד"א ואל חדר הורתי במקום ההריון ולהצניע המפתח ג"כ היינו ההוא מפתחא דכליל שית יצניענו שם שנאמר כבוד אלהים הסתר דבר כדי שלא יראוה מדברת אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל בהם ולא לשום כלי חרש שבכל העולמות אותם שנשתמש בהם חמין כלומר כי על ידי העבירה שעושה למטה הוא גורם שנתקלקלו הצינורות למעלה ונשפע להם בחינת דין וכמשחז"ל ברותחין קלקלו וברותחין נידונו ולכן מאחר כי נשתמש בהם חמין שהוא דין אפילו שלא על ידי האור שהוא דין חזק העליון אלא שעירה לתוכו רותחין מכלי אל כלי שהוא דין אינו מועיל ואפילו אם ימלאום גחלים מאותם שנאמר בהם רשפיה רשפי אש אין מועיל אמנם זה הוא מטעם אחר לפי שהוא רוב טובה והטעם דחיישינן דילמא חייס עלייהו שמא פקעי לפי כי כך היה בזמן הבריאה שבירת הכלים מרוב האור ולכן לא עביד להו הסקה גדולה מעליא להעביר החמץ מהם היא הקליפה ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפין בו כלי חרש חדשים דהיינו כי הוא גורם שמעלה מדה זו למעלה פעם אחרת ומתחדשת בכבשן עליון אז מותר ואיתא בזוהר כבשן שהוא כובש רחמיו לעמו ונא' יכבוש עונותינו דכיון דמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי כי זה הוא התיקון אמתי שנ' ובת כהן כי תהיה אלמנה וכו' ושבה אל בית אביה באצילות ואז מלחם אביה תאכל היינו הלחם אשר הוא אוכל וכל זר לא יאכל בו אפילו מן התמצית והבן:
כוביא שהוא כלי מעפר וכן תנור וכו' הנה המדה האחרונה בזמן שהוא בסוד קטנה אז בא הנמשל שלה אל כלי חרש קטן וכאשר היא נגדל' בסוד נערה בא הכינוי שלה בסוד תנור קטן כד"א אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים לכן אם מלאו גחלים שרי שאין בזה ספק דילמא פקע וכך היא מדה שנ' אשר אור לו בציון:
[ג] סכינים מגעילן בכלי א' וגו' הנה הסכין הוא משבעה מתכות כי נתאחז בו החמץ הוא הקליפה ולכן מגעילן בכלי ראשון וכלי א' נק' שהרתיחו בו מים על האש הוא מ"ש בזוהר בפ' ואל זועם וכו' כי מדת החסד הנקרא אל זועם בכל יום למאריהון דדינים ומכריע אותם ואלולי כך לא היה העולם מתקיים ולכן יאמר נא שאם הגעיל זה הסכין בחינת מלכות שנדבק בו החמץ היא הקליפה בכלי ראשון באות' המים שהם מדת החסד הנמשל למי' כנודע אך הם רותחים להכניע הקליפה ואפי' שעתה אינו על האש בתגבורת הדין להכניע הקליפה רק כי עודינו רותח מספיק אמנם קודם ההגעל' צריך להעביר ממנו החלודה באיזה אופן שיהיה אם מענין דבקות הקליפה הנאחזת בה או יהיה על דרך השפשוף של כלי חרש והבן אמנם אם יש בו גומות כי זה מורה שנתאחז בה הקליפה ביות' עד שנטמעה בתוכה וכדאיתא בתיקוני' דעאלו אויבים בחלל דילה אז אין מועיל בו ההגעלה מן המים להיות כי סוף סוף שהם ממדת החסד ואינו יכול לנקותו יפה במים ולכן צריך ליבון ע"י אש הגבורה החזקה היינו מ"ש בזוהר שהוא הויה בניקוד אלהים והבן ואמנם אם יש בסכין גומות זה יהיה נכנס שם כדי לשרוף החמץ אשר שם: [ד] כלי' שתשמישן ע"י האור וכו' דהיינו כי נבלע בהם החמץ סטרא אחרא ע"י האש היינו אש זרה לכן צריכים ליבון ע"י האש והיינו ע"ד ממה ששאל המין לר"י אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל א"ל באש דכתיב כל דבר אשר יבא באש דהיינו אש זרה תעבירו באש דקדושה וטהר וכן בזה צריכים ליבון ע"י אש דקדושה והליבון יהיה עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם מפני כי כן האש המתקן אותם הוא מבוצינא דקרדינותא ושם נאמר דזריק ניצוצין לכל עיבר וכן בנדון דידן ובזה יהיה נטהר:
[ה] כלים שנשתמש בהם בחמין וכו' הנה צריך לבאר בתחילה ענין כלי ראשון וכלי שני מהו עניינם למעלה והמים הנמצאים בהם ואח"כ ית' בענייני האדם הגשמי והכלים שלו והמים המגעילים בהם והענין בקיצור כי הנה שני כלים הם למעלה וזה לפנים מזה והיינו משחז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחי' ואח"כ יתפלל שנ' לשמור מזוזות פתחי (משלי ח) ואמר לשמור כלו' צריך שימור שלא יגרו' האדם ע"י מעשיו שיכנס מות לתוך אות' ב' פתחים וכמשחז"ל מזוזות ר"ל זו מות שהו' הקליפה ולכן בית הכנסת צריך בדיקה מן החמץ כנ"ל ולכן כלים אלו כאשר נשתמש בהם ע"י חמין כי מפני מעשיו הרעי' מעורר אותו אש זרה ומשתמש בכלי של הקדושה ולכן כפי תשמישן כך הכשירן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו הקדרה שכבר נת' מה ששנינו כל היד המרבה לבדוק בנשים משובח' אמנם האדם ע"י העון גורם שנכנס אותו אש זרה ונכנס מבחוץ באותו כלי ראשון ונתקיי' מש"ה יד ליד לא ינקה רע ולכן צריך להכשירן בכלי ראשון של הקדושה ובמקום אותם מים זרים שנאמר כי מרים הם שנתעוררו ונכנסו בכלי החיצון לכן יהיה ההכשר ע"י מים קדושים בכלי קודש ואם תשמישן בכלי שני דסטרא אחרא שנאמר כלים רקים הכשירן בכלי שני דקדושה אמנם כלי שמשתמשים בו בעירוי שמערה המים זדים מכלי ראשון דסטרא אחרא לא סגי ליה בהכשר דכלי שני דקדושה לערות עליו מים קדושים אלא צריך לעלות עליו מכלי ראשון ותדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי יש נמי כלים קדושים יותר עליונים שמהם נמשך הטהר' והקדוש' ולכן נא' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וענין זה ית' לך יותר עם מה שנת' למעלה בפ' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כי כן דרך האם לרחוץ בניה ושני כלים אלו הם הנק' בנות ציון והטהרה שלהם תהיה ברוח משפט וברוח בער כי משני רוחות הללו הם המים אלו שנ' ורוח אלהים מרחפת על פני המים כי ע"י שנמשכים ונכנסים בתוך אלו הכלים הם נרחצים מטומאתן ונטהרים:
[ו] כל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו וכו' אע"ג כי כן ידוע הוא כי הקליפה היא מתעוררת מפני מעשה התחתוני' והיא עולה ומתאחזת בקדושה אמת הדבר אמנם אין דבר זה בהשואה אחת תמיד מפני כי לפעמים רבים אינה מתאחזת זולת בבחינת החיצונות ולפעמים מתאחזת גם מבחינת הפנימיות דהיינו כלי הפנימי כדאיתא בתיקונים דעאלו אויבים בחלל דילה כי ראתה גוים באו מקדשה ולכן כל כלי הולכים אחר רוב תשמישו הילכך קערות אעפ"י שלפעמים משתמשים בהם בכלי ראשון על האש ואז נהפוך הוא כי הקערות נעשו' שקערורות כמשחז"ל שקע ארורות מפני שנתאחז בהם הקליפה עכ"ז כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמערה עליהן מכלי ראשון אמנם לפתח חטאת רובץ שהוא ע"י הער' בלבד ולכן כך הוא נמי ענין ההכשר שלהם לערות עליהם מים קדושים:
ואמנם זאת תורת האדם בענין דין המתכו' וענין כלי ראשון וכלי ב' וענין העירוי והמים אלו ולזה אקדים מ"ש בזוהר פ' וירא דף ק"ו וז"ל א"ר יצחק כשם שברא הקב"ה ג"ע בארץ כך ברא גיהנם בארץ וכשם שברא ג"ע מלמעלה כך ברא גיהנם למעלה ג"ע בארץ דכתיב ויטע ה' גן בעדן וגו' גיהנם בארץ דכתיב ארץ עיפחה כמו אופל וגו' ג"ע למעלה דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך וכתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנ' גיהנם למעלה דכתיב ואת נפש אויביך יקלענ' בתוך כף הקלע וכו' הנה נת' מזה המאמר כי יש גיהנם עליון ותחתון והמי' הנגרים ונמשכים בתוכם היינו נהר דינור כדאיתא בחגיגה וז"ל מהיכ' נפיק מזיעתן של חיות הקדש שהם טוענים כסא הכבוד שנ' נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי והיכ' שפיך על ראש של רשעים בגיהנם שנ' הנה סערת ה' יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול וכן נמי כלי ראשון וכלי ב' הנמצאים באדם הם הכבד והלב ומהם מתעורר כח האש ולכן יאמר נא כפי הדין הסכיני' מגעילן בכלי ראשון ומותרין והענין כי הנה הסכין בלי ספק הוא רמז ליצה"ר המחטיא את האדם ואח"כ הורג אותו כמ"ש הפייטן אל מי מגואל דם אזעק וידי' שפכו דמי שנאמר ידיכם דמים מלאו וחז"ל אמרו אם לוקח סכין לעשות צורכו ונופל על אצבעו וחותכו והרצון כי הנה היצר הוא מוכרח לקיום העול' אמנם ע"י מעשה הרע נופל עליו והורגו ולכן הכשירן יהיה ע"י כי מגעילן בכלי ראשון ומותרין כלומ' כי אחר כי מה שנשתמש בהם החמץ הוא בצונן וזה הוא דוגמא לשני דברים אם לענין מעשה הרע שעש' שהיה בשוגג בדברים קלים או שנתעצל ממעשה המצו' ובכל זאת מלבד הפגם שהוא גורם למעלה ג"כ הוא עושה פגם בנשמתו ולכן התקנ' לזה הוא מגעילן בכלי ראשון כי יחם לבבו שהוא כלי ראשון לענין התלהבו' העון בערך הכבד וכאשר מתחרט ממעשיו ע"י כך ינצל מדין גיהנ' העליון הוא כלי ראשון והמי' רותחין שבתוכו הם של נהר דינור כאמור וממיל' משתמע שאם לא עשה תשוב' ודאי כי תאכלהו אש לא נופח בכלי ראשון הוא גיהנם העליון כאמור והיינו מה שאמר הדין וכלי ראשון נקרא שהרתיחו בו מים על האש הוא הנהר דינור כאמור דאע"ג כי אינו עתה על האש כ' הנה הנהר זה הוא ניגר והולך אמנם מאחר שעודינו רותח מותר אמנ' קודם ההעגלה צרין לבודקה יפה ולשופם יפה במשחזת וכו' להעביר כל חלודה שבהם קוד' הכשרו דהיינו כל הדברים הרעי' והמדו' המגונו' הנמצאי' בו שנ' יעזוב רשע דרכו ר"ל מנהגו ואיש און מחשבותיו תחילה ואח"כ וישוב אל ה' הילכך אם יש בו גומות הם מחשבו' הרעות כמשחז"ל אצל פסוק אמרתי להוללי' אל תהולו אלו שלבם מלא חולחליות רעות הללו שמביאים אללי לעולם וכמשחז"ל הרהורי עבירה קשים מעביר' ולכן אין מועיל בזה הטבילה היינו ההגעלה שהוא דוגמא אל הטבילה בנהר דינור למעלה וצריך ליבון במקו' הגומות והיינו דוגמא לגיהנם תחתון שעתיד להכנס שם לקבל העונש שלו לתקן הגומות שהיו בלבו של מחשבות הרעות:
כלים שנשתמש בהם ע"י האור כי הדוגמ' הוא על האיברי' שהם הכלים שהאדם משתמש בהם שנשתמש בהם החמץ הוא היצר ע"י האש אשר ראה למראי' העין ראיות אסורו' ויחם לבבו ובאזניו ישמע שמע שוא וכיוצא צריכים ליבון לפי כי מהאש של ס"א יצאו והאש של קדושה תאכלם וכמשחז"ל יש אש אוכלת אש דשכינה דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן ואיתא בזוהר פ' צו חמש' אשות הן דקדושה ע"ש וזה ע"י התשובה ואשר לא כן יעשה אש של אבדון תאכל והליבון יהיה. עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם וזה דוגמא לדין חיבוט הקבר שדנים אותו בשרביטי אש עד שניתזין ממנו ניצוצות של אש ובזה מתלבן ע"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
כלים שנשתמש בהם בחמין כפי תשמישן כך הכשירן וכו' הנה הראשונים ז"ל אמרו כי העשה תשובה צריך תנאי' הרבה אחת מהנה היא תשובת המשקל והוא להעריך כפי ערך של ההנאה שהיה לו בשעת העון כך צריך לסגף עצמו כנגד זה דומה בדומה ולכן יאמר נא כי כלים שהם האיברים שלו כאמור שנשתמש בהם בחמין ר"ל שנהנה בהם בחמי' הוא העון שמתחמם ביצר לחטא כפי תשמישן באותו ערך ומשקל שנהנה בהם כך הכשירן ע"י סיגופים עד כי יטהרו כל אות' הכלי' שהם האיברים שלו כי כל איש אשר בו מום לא יקרב לשכון עליו הקדושה עליונה ועוד ירצה למ"ש בזוהר בפ' והשיב את הגזלה אשר גזל לההוא אתר דחב אצטריך לאתתקנא ואי לא עביד כדין לית ליה תקנתא לעלמין ולכן יאמר כפי תשמישן כך הכשירן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בה בקדירה צריך להכשירן בכלי ראשון כך אחז"ל כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אמנם צריך להיות באותו אבר ממש עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך וכיוצא ולכן אם חטא בכלי ראשון ההכשר יהיה בכלי ראשון וכבר נת' כלי ראשון וכלי שני הלא הם משחז"ל עינ' ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו עין רואה והלב חומד ולכן אם חטא בכלי ראשון הוא העין שנשתמ' בו ראיה של איסור הכשרו הוא בכלי ראשון נמי והיו לטוטפו' בין עיניך שאם אינו מתקן מעשיו בסדר זה באותו שחטא הנה צריך להיות נתקן באותו עולם בכלי ראשון הוא גיהנם העליון בנהר דינור כאמור ואם תשמישן בכלי שני שהוא לב חורש מחשבות און ג"כ הכשירן יהיה ע"י כלין שני שנ' והיו הדברים האלה על לבבך ואם לא יתקן מעשיו אז צריך להתקן ע"י כלי שני הוא גיהנם תחתון כנ"ל וכלי שמשתמשין כו בעירוי שמערה מכלי ראשון עליו דהיינו כי מכלי עליון ראשון שהם העינים שהם סרסו' הראשון עירה מהם התאוה על הלב ועל הברכים ועל השוקי' שמהלך לעשות תאותו לא סגי ליה בהכשר בכלי שני של והיו הדברים האלה על לבבך אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון כי יהי' רץ לב"ה לקיים מצות התפילין וציצית שהם תיקון לעיני' שנ' והיו לטוטפות בין עיניך ונאמר בציצית וראית' אותו בראיה תלייא וזה יהיה כי יעיר בבקר בבקר ללבוש אותם בזמן שלהם שהוא תלוי בענין הראי' דהיינו שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות:
כל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו וכו' מאחר שכבר חז"ל הסכימו כי כל האיברים הם נמשכים והולכים אחר השני כלים הם העינים והלב להיות כי העין רואה והלב חומד ואח"כ הדבר נגמר ע"י כלי המעשה הם איברין של אדם ולכן כל כלי מן האיברים הולכים אחר רוב תשמישו דהיינו העין או הלב דפעמים אין צריך לראות בעיניו כדי שיהיה לבו חומד אלא מרצונו וסורו הרע הוא מתאוה וחומד הילכך קערות שהם דוגמא לאיברי' של אדם אעפ"י שמשתמשים בהם לפעמים בכלי ראשון שהם העיני' על האש דהיינו שמתחמם היצר מאש התאוה שבקרבו כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמער' עליהם מכלי ראשון כאמור שהנה הידים והרגלים ע"י כלי ראשון של הראיי' הם גומרי' המעש' מ"מ כך הוא הכשרן ע"י עירוי כדבר האמור שיהי' רץ לדבר מצוה ויעשה מצוה בידו לקשור התפילין בזרועו שתלוי בראי' כאמור: [ז] יש מי שאומר דכפות העשויות מקרן וכו' כלומר בידים של האדם שאין בהם לחלוחית של מצוה שלכן בא הדמיון שלהם לקרן על דרך ששנינו הקרנים והטלפי' אין מצטרפין וכו' הללו אין להם תקנה בהגעל' הם הייסורין ע"ד משחז"ל הנני שם אנך היור' הזו מי מעמידה אנכה כך חוננכם אני ביסורין בעה"ז וכו' לפי דכיון שהם מתקלקלים במים חמים הוא מאחז"ל בפ' יד ליד לא ינקה רע הרי שנתן לעבירה בידו א' ועשה צדקה בידו אחת לא ינקה רשע הוא הרי כי הידים הם שניות לטומאה לעשות בהם סיוע לדבר עבירה והנה הם מתקלקלים במי' חמין של הייסורין ולכן חיישינן דילמ' חייס עלייהו יחשוב כי ע"י הייסורין נתקן ולא יעשה תשובה אלא יעשה צדקה כי חייס עלייהו של כפות ידיו ויחשוב כי על כן נתקן ואין הדבר כן אלא הייסורין ילכו להם מפני מעשה הצדק' כנודע מחז"ל אמנם הכפות נשארים במועל ידיהם וכן הוא האמת כי מה מועיל הייסורין להעדר וחסרון המצות ולכן רבים חשבו כי גיהנם מועיל למחוסר מן המצות ואין הדבר כך דאפי' גיהנם של שלג הוא למרק עבירות ידועות וכמשחז"ל תשלג בצלמון בשלג משתל' העון. א"כ יהיה כפות אלו אין בהם מצוה אבל לא יחסר מעון והשאר מובן א"כ יהיה כפו' אלו הידים שנתקנו מקרן כלו' שהיה בהם עון ורצה לתקן אות' ע"י מצות שאוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב אין מועיל בהם הגעלה של גיהנם שנ' יד ליד לא ינקה רע כאמור שאם אתה אומר כן חייס עלייהו ולא יתרצה בדין גיהנם ולא בייסורין בעה"ז ולא יקבלם מאהבה רק ירחם עליהם לפדות אותם ע"י מצות ולא יעשה תשובה ולכן אין מועיל הגעלה בהם אחד כלי עץ ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה כי יחם לבבו ונמס כל לב ויעשה תשובה כאמור: [ט] המגעיל קודם שעה חמשי' וכו' הנה נת' למעלה כי השתי שעות שהחמירו חז"ל בהם קודם שיגיע לזמן האיסור של תורה הוא רמז למש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותך כי מלת ימי הם שנים שהם שני זמנים שצריך האדם להיות מתעורר לעשות תשובה ולכן יאמר הדין כי המגעיל קודם שעה חמשית דהיינו כי הרתיח את גופו ע"י סגופים והרתיח דמו וחלבו על ידי התענית ועל ידי החרטה בזמן הבחרות היינו קודם שעה חמשית כנ"ל שהוא קודם מלאת לו עשרים שנה לכן יכול להגעיל ביחד כלי ראשון ושני וכלים שבלעו דבר מועט ואינו חושש כלו' נמצא בידו יכולת לתקן למעלה השני כלים ראשון ושני שנפגמו כי הכניס הטומאה לשם בעונו ואיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"ז וז"ל ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי מפני העון מטי לגבה טפה כחרדל ונמשך לשני כלים אלו ראשון ושני בסוד החדר והפרוזדור ומתרחקת לכן כאשר עשה תשובה מעולה זו מטהר כלי ראשון ושני הנז' והיינו שנכנס לשם טומאה מלמטה וכלי' שבלעו דבר מועט היינו טפה כחרדל דמטי לה ויכולת זו גורמת שיכול ג"כ להגעיל ולטהר כלי ראשון ושני שלו שהם עינא ולבא סרסורי דעבירה כנ"ל ויכול לתקן מעשיו ולפי שעשה תשובה זו מעולה נהפך לו לזכיות ולמצות כל חטאות ועונות שעשה וכלים שבלעו דבר מועט כגון אם חטא באחד מאיבריו דבר מועט ר"ל פעם או שתים ולא שלש הכל מתקן ביחד ואינו חושש לתקן כל עון מהם לבדו וכנ"ל כי צריך לתקן כל עון לבדו אמנם בזה ימצא כי יש דרך ישר לפני איש לעשות תשובה כללית המכפרת על כל עונותיו ביחד לגמרי ואינו חושש:
[י] סלים שמולחים בהם בשר יש מצריכים להם הגעלה והדמיון לזה הם בני אדם שהדמיון שלהם דוגמא של עץ יבש מן התורה והרי אמרה התורה עץ כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת זהו ע"ה דמשחז"ל אבל מולחים בו בשר הוא הבשר שלהם מולחים אותו ע"י הצדקה מלח ממון חסד וזה מקיים הבשר שלהם בעה"ז שאין כורתין אותו כנזכר ומקיים בשרו לזמן התחיה עכ"ז יש מצריכים להם הגעלה כי אין אדם שלא יחטא וצריך ייסורין ע"ד האמור כדי להנצל מן העונות בעה"ז וגם לעתיד מעונש גיהנם מגעילים הנפש בנהר דינור ויש מי שחולק כי אין צריך הגעלה לפי כי מעשה הצדקה הוא מגין עליו להציל אותו שנאמר וצדקה תציל ממות ומדין גיהנם כמשחז"ל: [יא] מחבת שמטגנין בה וכו' איתא בזוהר בפ' ואם מנחה על המחבת קרבנך וכו' כגוונא דאיהו מרתיח עצמו לדבר רע כך היו מרתחין אותה המנחה באש הקדוש ולכן חזר הדין שהיא מותרת בהגעלה ואם היא ארוכה ר"ל שנטמע ונשתרש בעון הופך חציה כנזכר למעלה משחז"ל מי שיש בידו מעשים רעים יחליפם במעשה הטוב והופך כדרך שהיצר מתהפך ובא על האדם להחטיא אותו במועצות לרעתו בסוד להט החרב המתהפכת כך יתהפך עליו האדם לענין הטובה ומתחרט בכל שעה על מה שעשה ואם היא ארוכה ביותר שהדוגמא הוא שנטמע באותו עון זמן רב לכן מלבנה באמצע ע"י הרתחת אש של התענית וכיוצא כנ"ל:
[יב] כל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כי אין מספיק כי האדם יתקן השני כלים עליונים בלבד כי גם ידותיהם הם שני ידים שהם מתקנים כלים הללו שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך וזה יהיה לאדם המדקדק בתשובתו כי אין מספיק שיתקן העונות בלבד אלא גם יתקן הדברים הקלים ויתרחק מן הסיבות הגורמים ליכשל באותם העונות היד שלו שנאחז בו:
[יג] כלי שיש בו טלאי וכו' הענין בקיצור כי להיות שהכלי עליון הקדוש ניקב בעון האדם כמו שאחז"ל כי מעשה הרשע הוא כמו הקודח בספינה וכה"א ויקוב בן האשה את ה' וכו' ולא עשה תשובה לסתום הנקב אלא עשה טלאי הוא ענין מצות וזאת תורת האדם כי הנה נתבאר למעלה כי כל ענין כלי הוא דוגמא לאבר האדם המשתמש בו כל אחד כפי צורכו ולכן יאמר בדרך כלל כלי וכו' איזה אבר מאיברי האדם שיש בו טלאי דהיינו כנראה לחוש כי הכלי הגשמי מפני שניקב לכן נותנים עליו טלאי לחזק אותו וכך הוא הדוגמא באבר מן האדם לפי שניקב מסיבת העון שעשה בו לכן נתן עליו טלאי מצוה לחזק אותו כמשחז"ל בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ולכן כדי לחזק אותו אבר שניקב נתן עליו טלאי מן המצוה ויחזקהו במסמרים לא ימוט כמשחז"ל אם ראה אדם ייסורין באים עליו יפשפש במעשיו באותו אבר שלקה ונתן עליו טלאי להגין עליו ולכן בבא זמן זה שצריך האדם לבדוק במעשיו כנ"ל יש לו להתבונן אם קדם הטלאי זה מעשה המצוה לבליעת האיסור דהיינו כי האיש הלזה היה עשה מצוה באותו אבר ואח"כ נכשל בדבר האיסור וחטא באותו אבר אין צריך להוציא הטלאי דכבולעו כך פולטו והענין יובן עם מה שביארתי במאמר זה כי בתחבולות תעשה לך מלחמה כי התחבולה זו תהיה עם היצר אם מתגבר עליו ולא יכול לו ע"ד משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה אם אבן הוא נימוח וכו' וירא כי לא יכול לו למשוך אותו לכן יעשה תחבולה זו כדי להלחם עמו אם נמצא בו חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצות להלחם עמו אמנם זהו לפי שעה ותשועה מן היצר יהיה ברוב יועץ היא עצת התשובה כנזכר במקומו ולכן זה התיקון של המצוה נקרא טלאי מפני שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי וכו' כי אין חפץ להקב"ה בתורה ומצוה של הרשע עד שיעשה תשובה אמנם כל זמן שיעשה מצוה אז נקרא טלאי לפי כי אין זה מועיל רק לפי שעה להלחם עם היצר ולכן אם היה שם הטלאי זה המצוה בזמן בליעת האיסור כי הוסיף לחטא אז אין צריך להסירו כלומר יזהר כי תמיד יחזיק באותה מצוה אין להסיר אותה ממנו לפרקים עד שיעשה תשובה של ההגעלה לפי דכבולעו כך פולטו ר"ל אע"ג כי העבירה של איסור באה אחר כך לא מפני כך תתבטל כח המצוה הקודמת אלא כבלעו העון כך פולטו אח"כ ע"י ההגעלה הוא התשובה כאמור ואם קדמה בליעת האיסור של העבירה לטלאי של מצוה אז צריך להסיר הטלאי של המצוה קודם ההגעלה כלומר מאחר שהנחנו כי כל זמן שהאדם אינו עושה תשובה כל המצוה אשר יעשה אינה רק דוגמת טלאי להגן עליו בלבד מן העונש אך המחילה לא תהיה אלא ע"י התשובה א"כ כאשר יעשה האדם התשובה היא ההגעלה צריך להסיר הטלאי היא המצוה זו מנגד עיניו קודם שיעשה תשובה כי אל יחשוב כי כנגד המצוה זו יצא ממנו עבירה אחת לפי כי כך אחז"ל אם יש ביד האדם מעשה רע יחליפנו במעשה הטוב כי אין זה להחליט ולהוציא זה כנגד זה שהרי הם אמרו יד ליד לא ינקה רע כנ"ל אלא מועיל להגין עליו בלבד שכן שנינו מעשי' טובים כתריס בפני הפורענות ולכן יסיר הטלאי היא המצוה לחוד ויתבונן במספר העונות אשר על הכלים של האיברים שלו ויעשה הגעלה היא התשובה לכל הכלים האיברים שלו או ישים גחלים הם הייסורין על מקום הטלאי באותו אבר שנעשה העון ושם המצוה היינו הטלאי להגן עליו לכן צריך ייסורים על אותו האבר עד שישרף גוף האיסור כי כן הייסורים ממרקין ואח"כ מגעיל כל הכלי הוא האבר על ידי הרתיחה של החרטה והתשובה כאמור ואם הוא של עץ היינו שאין בו תורה ולא מצוה כנ"ל אין לו תקנה שנאמר עץ אשר לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת כמ"ש חז"ל ולכן אע"ג שנאמר ותשועה ברוב יועץ הם שני יועצים התורה והתשובה כמשחז"ל בפ' מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת במעשיה ובעצת התשובה המלבנת ולכן יאמר הדין אם הוא של עץ אדם זה אין לו תקנה אלא א"כ הרחיב הסדק בהרחבת הלב כמשחז"ל פתחי לי פתח של תשובה וזה יהיה בכלי הפרטי הוא הלב כך אחז"ל עץ חיים היא וכו' הרי שנכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם למוד לקרות דף אחד יקרא שנים לשנות פרק א' ישנה שנים אין יודע לקראת ולשנות יעשה גבאי צדקה וכל זה הוא דוגמא להרחבת הסדק של כלי עץ ירחיב בתורה אם אינו יודע ירחיב לבו במעשה הצדקה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ויהיה כל כך עד שיוכל להוציא משם מה שבתוכו מן החמץ של העון כאמור: [יד] כסוי של ברזל שמכסים בו הקדרה אשר חז"ל הגידו בפ' ארץ אשר אבניה ברזל הם ת"ח ולכן גם אלה לחכמים תקנה זו דאע"ג שלא יהיה קשה כברזל רק הכיסוי בלבד כמשחז"ל במה שצוה רבינו הקדוש לבנו נהוג נשיאותך ברמים ופריך והא יהושפט מלך יהודה כשהי' רואה ת"ח עומד מכסאו ומנשקו ואומר לו ר' מארי מארי ומשני הא בצנעא הא בפרהסיא ולכן יאמר הדין דאע"ג כי ברזל זה שמתנהג בו הוא דוגמת כיסוי דהיינו בפרהסיא או שיהיה בענין הכעס בדרך כיסוי בלבד לפנים אע"פ כן צריך הגעלה וישוב אל ה' כיון שמזיע בכל שעה כי יצרו מזיע מחום הקדרה שהרי מתחמם היצר ע"י אותה תנועה גדולה ואם נתנוהו בפסח על הקדרה בלא הגעלה ר"ל כי לא עשה מזה תשובה בזמן הבדיקה אז כל התבשיל אשר עשה מן המצוה בפסח אסור שזיעת הכיסוי הוא עון גדול מן הכעס ומתערבת בתבשיל והרי נתבאר כי אין זכות המצוה עוקר העון אלא כח התשובה נמצא שנאסר התבשיל של המצו' שעשה:
[טו] כיסוי של ברזל וכו' הנה הכסוי הראשון הוא על הקדרה ר"ל בפרהסיא כאמור אבל כיסוי זה של ברזל נותן אותו על החררה עצמה דהיינו בצינעא דוגמא שהיא נאפית על הכירה שהוא בצינעא או יהיה כי הכיסוי הראשון הוא על הקדרה ואינו נוגע בלבו ממש אמנם זה הכיסוי סוף שנכנס בקרבו על החררה עצמה צריך ליבון כך אחז"ל כל הכועס שבעה מדורי גיהנם שולטים בו ולכן צריך ליבון ע"י אש החרטה והתשובה לעולם:
[טז] מדוכה מותרת בהגעלה הוא מה שחז"ל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו בייסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי ולכן מי שהוא דוגמא למדוכה זו שמכים בו הייסורין מותר בהגעלה מפני כי הייסורין שהם ההגעלה ממרקין כמשחז"ל ואם היא גדולה ר"ל שהייסורין גדולים ורבים ואינו יכול לסבול אותם היינו דוגמא מ"ש שאינו יכול להכניסו ביורה הוא הלב שהוא הכלי כנ"ל בענין כלי ראשון וכלי שני ולפי כי אחז"ל יכול אפי' לא קבלן מאהבה ת"ל אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף ייסורין לדעת ומאחר כי זה גברו עליו הייסורין ולא יוכל לסבול אותם ולהכניסם בלבו לקבלם מאהבה לכן התקנה הוא כי ישים בה מים רותחים הם מימי החסד כנ"ל והם רותחין ע"ד ששנינו מזכירין גבורות גשמים והתכלית להכניע הקליפה ומכניס בתוכה אבן רותחת הוא עסקי התורה שנא' הלא כה דברי כאש ועולה הרתיחה של מים בכל שפתה לרפאת לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים ולכן לא יטיח דברים מן השפה כמשחז"ל אם תשים אשם נפשו ויקבלם מאהבה וזה יועיל להקל מעליו הייסורין מפני דכל כי האי גוונא הוי הגעלה דכלי ראשון של הראיה מועיל כך מועיל להסיר ממנו הייסורין:
[יז] הדף שעורכין עליו כל השנה וכן עריבה שלשי' בה אע"ג שהם מכלל עץ מאחר שיש בהם בית קיבול ונכנס שם החמץ דהיינו תרתי לריעותא ולכן צריכים הגעלה ע"י המים הנז' והנה ענין הדף הוא משחז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה אם רגיל לקראת דף אחד יקרא שנים הרי שאינו יודע לקראת ולשנות יתמנה פרנס על הציבור אילו נא' לא ילמד לא היה תקנה אינו אומר אלא אשר לא יקים ונא' עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' ולכן כלים אלו אע"ג שהם של עץ האיברים של זה אין בהם תורה אעפ"י שיחזור וילמוד בסגנון זה אעפ"י כך צריכים הגעלה כי יחם לבבו ע"י הייסורין ושב ממעשיו שנכשל בעץ העון ולכן ורפא לו וזה יהיה לו בה בהצטרף המים של תורה כדבר האמור וע"י מימי התשובה שנאמר שפכי כמים לבך וכבר נא' כי מפני המעשה אשר יעשה האדם כך יקרא לו בשם כלי עץ ע"ד משחז"ל בפ' לא עץ מאכל הוא ונוסף עוד כי כשל כחו ע"י עץ של העון לכן יתקן בעץ חיים: [יח] הנפה צריך לדקדק בה מאד מפני כי ענין נפה זו היא דוגמא לענין הלימוד כמו ששנינו משמרת ונפה נפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת ולכן הלמד תורה צריך לדקדק בה שכן נמי נא' וסביביו נשערה מאד לכן צריך לדקדק בתחילת הלימוד שלא יעשה בהפך כי יוציא הסולח והקמח וקולט הסובין אלא יהיה קולט הסולת והמובחר וזאת שנית צריך לדקדק אח"כ לקיי' הלימוד שלא ישכח דבר מתלמודו וג"כ צריך לדקדק לקיים כל דבר כדי שלא יתחלל שם שמי' ע"י וצריך לנקות אותה מפתיתי החמץ מאיזה חטא קל מפני ששנינו שגגת תלמוד עולה זדון כי החמץ נסרך ונדבק בנקבי אריגת הנפה הוא משחז"ל בפ' בן יערי אורגים שמעלי' לו ההלכה והוא אורג אותה ובזה יש עון הנדבק שם בכמה פנים לפי שהוא בן תורה ולכן ישפשפנה במים יפה יפה לישא וליתן בתור' עד שתהיה נקיי' והוא הדין לכל שאר כלי הלישה שהם צורך לענין הלימוד שהם מוצאות הפה שהשפשוף בהם עיקר גדול לא ישיח שיחת חולין ולפחות לא יהיה מדבר דברי הבאי כאחת הנבלות שיהיה הפה קדוש כדאיתא בזוהר הלמד תורה ואח"כ מדבר דברי נבלות מטמאים התורה שלמד והפוסק דברי תורה על דברים בטלים מאכילים אותו רשפי רתמים:
[יט] הרחת שקורים פל"ה וכו' בא הרמז בזה אל הלשון המהפך בדברים ומעמיד ומבאר אותם דוגמא אל הרחת ולכן כאשר היא מיוחדת אל החמץ הוא העון יש אומרים שאין מועיל לה הגעלה שהם הייסורים ולכן צריך לקנות חדשה שנ' למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו ואם דבר לשון הרע כבר כרתו דוד ברוח הקדש שנא' יכרת ה' כל שפתי חלקות וכו' אבל התקנה לזה הוא משחז"ל בפ' מרפא לשון הרע עץ חיים היא התורה כך אחז"ל אם חטא לשונך שננהו בדברי תורה ובזה יהיה חדשה:
[כ] השולחנות והתיבות שמצניעין בהם אוכלים כל השנה וכו' הנה שנינו שולחן שנאמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו לפני המקום שנ' זה השולחן אשר לפני ה' וצריך להאריך על שולחנו כדי שיבא העני ויתן לו שלכן השולחן מאריך ימיו של אדם כמשחז"ל אמנם השולחנות והתיבות אלו שמצניעין בהם החמץ הוא העון כי לא נאמר עליו דברי תורה ולא נתן לעני מפני שמצניע ד"ת והאוכל ואין זה בדרך מקרה אלא שהוא רגיל בכך כל השנה לכן רגילי' לערו' עליהם רותחין מן הייסורין כי אין אדם זה נכוה בפושרין אלא בחמי חמין לפי שלפעמי' נשפך מרק מן הקערה לתוכן שנא' כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום ואינו מרגיש לתקן את אשר עותו ולכן לא יועיל בזה ייסורין קלים שהם דוגמא להתרא' רק צריך לערות עליו ייסורין קשים או עוני לכל מראה השגחת יוצר הכל לטוב לו כדי שלא תאכלהו אש לא נופח של גיהנם כאמור כדאיתא בזוהר פ' פקודי דף רכ"ב וז"ל כל אינון דמענגי ענוג' דשבתא וזמני ומועדי אילין ד' דקיימי תחות האי חיותא קיימא לקבל ההוא נהר דינור ולא שבקי לאתוקדא ביה לכל אינון דמענגי ענוגייהו וכו' וההפך מובן כי מי שאינו מתנהג כראוי על שולחנו לא די שאינו מכפר עליו השולחן אלא תאכלהו אש לא נופח של גיהנם כאמור:
[כא] חביות של חרש שנתנו בהם שכר וכו' הנה הדין של כלי חרש כבר נת' למעלה בכל הצורך אמנם חזר והגיד כי הללו בעלי חביות הם מותרי' בהגעלה מאחר שהנחנו כי מה שחטא הוא בריבוי מאכל ומשתה ומאחר כי הבליע' של זה לא היה ע"י האור שהוא אש של עבירה כמעשה דרב עמרם ע"ה דנפק מניה עמודא דנורא לכן מספיק בהגעלה שירתיח חלבו ודמו בתענית ולא יוסיף לעשות עוד כדבר הרע זה או יהיה בעירוי ג' ימים דהפסקה לערות ולהתם חלאת ריבוי אכילה ושתיה כמו שעשו ישראל ע"י מרדכי ואסתר על שנהנו מסעודת הרשע:
[כב] כל הכלים אפי' של חרס וכו' הנה נת' למעלה כי ההפרש בין חמץ צונן לחמין ובין כלי ראשון לשני הוא כלי ראשון ושני בהם העין והלב תרי סרסורי דעבירה אמנם אפשר שנשתמש בהם בצונן דהיינו בראיה ובהרהור הלב בלבד או יהיה שנשתמש בהם בחמין כי בער בו היצר ועשה מעשה ולכן יאמר כי כל הכלים בכלל לא השני כלים הנז' בלבד אלא כל כלי שהוא אבר פרטי מן האיברים שבאדם אפילו של חרס היינו ענין אכילה ושתיה אשר יחזור לעפר שנשתמש ונהנה בהם חמץ של העון בצונן בשב ואל תעשה רק שנהנה בהם בדבר של איסור חמץ דהיינו במשהו שכן נצטוינו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הנה מותר להשתמש בהם מצה לפי כי ע"י כל המצות אשר יעשה האדם בדיק' וביעור וכיוצא ימצא לו הנאה מהם ומה גם שיהיה פועל שלימות למעלה ע"י כך כנ"ל וזה יהיה אפי' בחמין כלומר אע"ג שיהיה מוכרח להיות נידון בנפשו בגיהנם עליון בנהר דינור מ"מ לא יהיה לו נזק ממנו רק הנאה בלבד כמי שרוחץ בשרו במים חיים חוץ מבית שאור ובית חרוסת לפי כי זה הוא הרמז באותו הבית שבלב כמשחז"ל כי בלב שני חללים והשמאלי הוא משכן היצר כמ"ש חז"ל לב חכם לימינו זה יצה"ט ולב כסיל לשמאלו זה יצה"ר זה בית שאור וחרוסת אעפ"י שלא נשתמש בהם חמץ מן העון אלא בצונן ר"ל בהרהור בלבד אסור להשתמש בהם מצה של מצוה בחמין כך אחז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה ולכן מצה של מצוה אסור להניח בהם כמשחז"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דאינו מוציא הקב"ה המצוה תמורת העבירה ולכן אם נתכוון אדם לעשות מצוה תמורת העון להוציא זה בזה אסור דאע"ג כי הקב"ה אינו מוציא אלו באלו מ"מ אסור מפני שמרגיל עצמו לחטא אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה היינו מצוה הנעשית והוא רגיל לעשותם מותר אבל ללוש מחדש בהם אסור וכל זה האמור בלא הגעלה הוא גיהנם עליון נהר דינור אבל ע"י הגעלה זו שמקבל עונשו וכו' או יהיה ההגעלה הייסורין שמקבל עליו בעה"ז אבל ע"י הגעלת הייסורין אפילו בית שאור וחרוסת אעפ"י שחשב מחשבות רעות מותרים אם אינם של חרש כלומר בשאר העונות אבל כלי חרס שהוא רמז לאכילה ושתיה כנ"ל לא מהני הגעלה של הייסורין שהרי אחז"ל כלי חרש אינו יוצא מדי דופיו לעולם לפי שנראה בעיניו כי אין בידו עון כלל ולכן אפי' לא נשתמש בהם אלא בצונן שהוא בהרהור בלבד או בהתרשלות מלעשות מצוה לא ישתמש בהם מצה שהוא מצוה אלא בצונן לא יחשוב להוציא זה בזה כנזכר והאידנא נהוג. עלמא דלא לאשתמושי בפסחא אע"ג שנאמר ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין אין משתמשים במאני דפחרא עתיקי מאחר כי נתיישן בחטאו זה כל השנה הוא זולל וסובא אין ראוי להשתמש בהם לאכל לשבעה ולמכסה יין עתיק כמ"ש הרמב"ם ז"ל לא נצטוינו על השכרות של הוית:
[כג] כלי חרש המצופין בהיתוך זכוכית דהיינו כי אין זה מן הסוג שמרבים סעודתם בכל מקום ולכן אע"ג שהוא של חרש כי הוא רודף אחר האכילה למלאת רסן בטנו עכ"ז הוא מנופה ומכוסה מבני האדם הזוללים כעין זכוכית פעם נראה פעם נסתר דין אחד להם ככלי חרס מאחר שהוא רודף אחר המותרות:
[כד] כלי עץ נמי שאין בהם תורה כנ"ל דהיינו עץ חיים ולא מצוה רק מעשה עץ בעלמא המצופים בסמנים שהם מסויימים ע"י מדה טובה כההיא דר' ינאי שראה אדם משופע ביותר ובדקו במקרא גם במשנה ולא מצא בו זול' דרך ארץ וקרא עליו ושם דרך וכו' לא יועיל לצורך הפסח לשבר הקליפה ולכן דינם נמי ככלי חרס:
[כה] כל כלי השתיה וכו' בני אדם שעושים השתייה עיקר בין צלוחיות בין כוסות ר"ל לבין שהיא בסובאי יין הרבה או מעט כההיא דר"א ע"ה שהיה דורש ויצאו בני אדם אמר הללו בעלי חביות הללו בעלי צלוחיות בשטיפה סגי אין צריך סגופים בין שהם של זכוכית וכו', אע"פ שפעמים נותנים לחם חם עבירה שנאמר זכות יין ותירוש כיון שרוב תשמישן אינו אלא בצונן ואין שם עון בקום עשה סגי בשטיפה לא הלכו בכל כלי מן האיברים אלא אחר רוב תשמישו:
[כו] כלי זכוכית וכו' כבר נתבאר שהוא ככלי חרס ככל חקותיו וככל משפטיו כנראה לחוש שהוא בולע ואם מעט הוא חמץ בפסח במשהו לכן אין משתמשים בהם בפסח כי אם בצונן כי אין הגעלה מועיל בהם כנ"ל: [כז] שפוד ישן שצלו בו עופות וכו' אע"ג כי בכל המתכות אחז"ל חם צריך ליבון כבר נתבטל החמץ שהיה במלח קודם הפסח ולכן העופות מותרים והיינו לסברת מ"ד שהחמץ בפסח אינו חוזר ונעור אבל למ"ד חוזר ונעור אסורין והענין כי הנה אחז"ל מלח ממון חסד אמנם חסד שעשה אדם זה היה בו ספק אם עשה אותו לענין איזו פנייה או סיבה מאחר כי כל ענין הפסח צריך לבטל כל דבר המעכב שלימות נפש האדם גם במלח זה של החסד כבר נתערב צד העון ולכן חוזר ונעור ולכן אותם העופות שהם דוגמא לבני אדם בעלי מצות כנ"ל הם נאסרים בפסח לפי כי אין להם נמצא השלימות הנמצא בחג הפסח לאיש הישראלי כדבר האמור לעיל: