אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תנ

סימן תמט

[א] כבר נת' למעלה כי ענין החמץ הוא צורך גדול לאדם ומה גם למעלה כי הנה אחז"ל בב"ר והנה טוב מאד זה יצה"ר שאלמלא כן לא היה האדם נושא אשה ולא יבנה בית וכיוצא והיה העולם חרב אמנם בזוהר פרשת תרומה שם נאמר והנה טוב מאד זה היצר באופן אחר והוא מפני כי בעבורו נוחל האדם ג"ע וחיי העה"ב כמשל של הזונה ע"ש אמנם עוד נת' בזוהר פרשת תצא כי הנה היצר הוא שד וע"י מעשה האדם נהפך לטובה ונעשה שדי ולכן צוה הקב"ה לעבדו בשני יצרים שנא' בכל לבבך ולכן חמץ זה הוא המתקן העיסה ונעשית פת שהוא מאכל אדם ואוכל פרי מעשיו בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב וכך נמי למעלה אותו חלק מן החמץ הוא המעורר הייחוד העליון כנ"ל בפ' יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט וע"י כן נעשה לחם בסוד לחם הפנים היינו הלחם אשר הוא אוכל אשר על כן כל מצוה אשר יעשה האדם הוא נקרא ככר אחד כאשר עשה המצוה כתקנה וביצה"ט וביצה"ר כנז' ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ד וז"ל אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזל בפירורין דנהמא וזריק לון באתר דלא אצטריך האי וכו' כל שכן מאן דמזלזל בפירורין דנהמ' דאורייתא מאן דמסר רזין דאורייתא לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט עלייהו יצה"ר אשה זונה דאתמר עלה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולית לחם אלא אוריית' ולית ככר אלא הלכה אחת וכו' הרי נת' מזה המאמר כי ככר הוא כנוי אל התורה ולכן יהיה פירוש זה הישראל שלוה מחבירו ככר קודם הפסח היינו כינוי אל התורה והמצוה ואמנם הלואה זו הוא סוד גדול ועיקר גדול הוא בידינו הוא משחז"ל כל אחד מישראל יש לו שני חלקים אחד בג"ע ואחד בגיהנם זכה אדם נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' והנה זה מובן על המקום שיש לו האדם בג"ע לפום ריהטא אמנם כאשר נתן לב בדברי חז"ל כי לא אמרו יש לו שני מקומות אלא שני חלקים דבר גדול אמרו והוא על דרך משחז"ל כי הנשמות הם חלק אלוה ממעל וכן הוא הענין של חלק זה כי כל איש מישראלי יש לו חלק מסטרא דקדושה הנקר' ג"ע בכינוי וכן נמי יש לו חלק מס"א המכונה לגיהנם והבן וכבר ביארתי מאמ' זה אמנם הנרצה בזה הוא כי הנה בלי ספק כי זה החלק אשר יזכה אליו האדם השלם על ידי מעשיו הם התורה והמצות אשר יעשה אותו הרשע כי הלא יש לנו לדעת כי כאשר האדם עשה מצות ועבירות פעמים העבירות דוחים את המצות כמשחז"ל עבירה מכבה מצוה ולכן המצות הם הולכים אצל הצדיק אשר יזכה ע"י מעשיו לקחת חלק זה שלכן אחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ופעמים אין בהם כדאי לדחות אותם ומתקיים כי עבירה מכבה מצוה אמנם זה יהיה כאשר אין בו עוד תקוה כך אחז"ל כל זמן שהרשע בחיים יש תקנה שיעשה תשובה אמנם במות אדם רשע מאבד תקוה אמנם כל זמן שהרשע עדיין קיים לא יאבד המצות שעשה אמנם הם נקראים בדרך הלואה ביד הצדיק והנה כבר נת' כי זמן הפסח הוא מכונה ומעומד חל הבדיקה של מעשים הרעים שהם דוגמא אל החמץ וצריך לעשות בהם מצות ביעור והנה איש הישראלי זה שלוה מצוה זו הוא הככר מחבירו איש הישראלי הבלתי שלם קודם הפסח אע"ג כי אדם זה לא זכר לתקן מעשיו במעשיו בזמן הפסח ולא דעת ולא תבונה לאמר כי הנה כל אלו המעשים של הבדיקה והביעור הם מכוונים לאיש אשר כמוני כדי שיתעורר לבו לעשות תשובה והוא לא כן עשה על כל זה הצדיק שלוה המצוה הנזכר צריך לפרעו אחר הפסח והענין יהיה באחד משני דרכים האחד הוא הפרעון כאשר הרשע יעשה תשובה אז ישובו אותם המצות אליו ויש בדרך אחרת כאשר אותה המצוה אצל הצדיק שאינו רוצה בכך להיות נהנה בדבר שאינו שלו כאשר נתבאר בכונת ברכת על הצדיקים כמו שכתוב ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם כי יכוין האדם לומר אם באולי חטא וגרם לו העון שהלכו המצות שעשה לזולת יהיה אותו החלק עם צדיק אחר שאינו רוצה ליהנות ממה שאינו שלו ולכן מחזיר לו הכל וכמו כן בנ"ד כי צריך הצדיק לפרוע אחר הפסח ויש בו דין גזל אם אינו פורעו לו כאשר עשה תשובה ולאותו החסיד ג"כ שאינו חפץ ליהנות ממה שאינו שלו לגביה דידיה נחשב משום גזל אם אינו פורע לו כאמור:

[ב] ישראל שקבל מכותי ברבית ככרות וכו' הנה אע"ג כי התורה התירה ליקח רבית מכותי שנא' לנכרי תשיך שיהיה נהנה ממנו כי זה הוא יורה שהוא סיבה ליקח ההארה אשר בקרבו אור בו בסוד אשר שלט האדם באדם לרע לו ע"ד הנ"ל וגם החמץ של כותי מותר ליהנות ממנו מ"מ בזמן הפסח נאסר לגמרי מן הטעם הנ"ל כי הנה בזמן הפסח יש שני סיבות לאסור אותו האחד הוא כדי להכניע הקליפה ס"א ביותר כדי שיהיה זה התחלת ההכנה לזמן העתיד בביאת הגואל במהרה כי אז נעשה הביעור לגמרי שנ' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ זאת ועוד סיבה אחרת לפי כי צריך לבער ולהוציא הקליפה לחוץ כדי שיהיה מקום פנוי אל הקדושה להתייחד כאשר נת' מן הזוהר ולכן כל מין הנאה הנמשך מס"א הוא החמץ אסור ולכן ישראל המקבל מעכו"ם הגשמי ככרות ברבית בכל שבוע אין ראוי לקבל ממנו בפסח אלא יאמר לו קודם הפסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או מעו' ואז כיון כשהתנה עמו כך אע"ג כי אחר הפסח נותן לו לחם חמץ מותר לפי שהם תמורת הקמח והמעות וכבר נת' כי החמץ של כותי לאחר הפסח מותר:

[ד] ישראל שהיה לו תנור יאפה בו כותי חמץ בפסח אפילו מעות אסור לקבל בשכרו וכו' כל אלי הדינים מבוארים הם מתוך הדברים הנאמרים למעלה ואין להאריך:

[ו] מותר לומר לעבד בפסח הילך דינר זה וקנה לך ואכול וכו' איתא בזוהר פ' תצא דף רע"ז:

וז"ל בשכינתא דכתיב בה ומלכותו בכל משלה אית לה כמה נערות עבריות ושפחות עבריות ואית לה עבדים ושפחות נכריות בגין דלא ישתכח מלכות' אחרא בעלמא ואלין שפחות נכריות מסטרא דסם המות נוקבא דס"מאל וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי השכינה יש לה עבדים ושפחות נכריות ובלי ספק כי כמו שהשכינה היא מחלקת מזון לנערותי' העבריו' שכן נאמר באשת חיל ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה כך היא מחלקת מזון לעבדים ושפחות הנכריות שנא' ואתה מחיה את כלם וכן נמי זאת תורת האדם כי נמצא אתו יצה"ט והמצומתין לו ויצה"ר והמצומתין לו כדאיתא בזוהר פ' בא דף מ"ב. וז"ל דלכל בר נש דאית ביה, ארבע יסודין ארבע מלאכין נחתין עמיה מימינא וארבע' משמאלא ארבע מימינא מיכאל וכו' ארבע משמאלא עון משחית וכו' ולית בר נש דלית ביה ארבע יסודין אבל כפום יסודא דאקדים ביה הכי מקדימין אלין ארבע וכו' והנה בלי ספק כי אלו המלאכים הם נהנים ונזונים ממעשה האדם כל אחד כפי דרכו אותם מלאכים שהם קדושים מסטרא דימינא הם נהנים מתורתו ומעשיו הטובים אמנם אותם שהם מסטרא דשמאלא הם נהנים ממעשים הרעים אשר יעשה האדם לחטא בהנה ולכן משני סיבות הללו מותר לאיש הישראלי לומר לעבדו הגשמי בפסח הילך דינר זה וקנה לך ואכול מאחר שכך הוא צריך לפרנס אותו הרוחני ואעפ"י שהוא יודע שיקנה חמץ מותר שהרי גם למעלה כל הקליפות וס"א אין נהני' מסטרא דקדושה הנקרא מצה מפני שהם נדחים למטה ולכן אין מתפרנסי' אלא מס"א עצמן אבל לא יאמר לו לך ואכול ואני פורע מפני כי יש הפרש גדול בזה דאלו מה שאומר הילך דינר זה וקנה לך לאכול משמע שהוא נותן לו ההנאה מן החטא שכבר עשהו אבל כשאומר לך אכול ואני פורע משמע שפורע ממה שעתיד לחטא בהנה וא"כ משמע שיעשה תנאי לחטא ולכן אסור לומר כן ויש מתירין מפני כי על הסתם אין צדיק אשר לא יחטא מי יאמר זכיתי לבי:

אסור להשכיר כלי לכותי בפסח כדי לבשל בו אבל שכירות החמור מותר לפי שאין ההנאה מגוף החמץ וכבר נת' הכל למעלה כי הנה הכלי הוא רומז לכלי עליון של הקדושה ונמצא מכניס חמץ הוא סטרא דאחרא לתוך הכלי זה אבל החמור הוא מחלק סטרא אחרא ועל כן גם אם יהיה תועלת ממנו לאיש הישראלי הנה מה טוב כי על ידי כך נכנע הקליפה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה