מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תמז
[א] ענין מה שאסרה התורה החמץ בפסח במשהו היינו לפי כי הנה הימים האלה נזכרים ונעשים במה שהיה לשעבר ואשר עתיד להיות כאשר נת' למעלה כי כל הדברים האלה הם מועילים עתה בהווה בנפש האדם ומה גם פנה למעלה ומה גם מועילים לזמן העתיד ולפי כי תמיד ענין של הקליפה הוא גורם צרה גדולה למעלה ומונע הטובה ועליו נא' ונרגן מפריד אלוף וכמשחז"ל נרגן זה הנחש שרגן דברים על בוראו הוא הפריד אלופו של עולם היינו לשעבר ומה גם בכל זמן כי לכן אפי' למעלה הם נדחקים ממנו כדאיתא פ' תרומה דף קע"ג וז"ל מלאכי עילאי דחקי בההוא סטרא אחרא וישראל לתתא מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לה לבר וכו' ולבת' אינון מתקרבי לגבי מאריהון ולא אשתכח מקטרגא עילא ותתא ואי תימא תינח לתתא אבל לעילא מאי קטרוגא איכא תמן אלא לעילא בגין דאינון רוחין קדישין ואיהו רוח מסאבא ועד דמשדרי רוחא מסאבא מבינייהו לא יכלין לקרבה לגבי מאריהון דהא קב"ה גו מסאבו לא אתערב לעלמין וכו' ואי תימא הא כולהו אשא ואשא לא מקבלא מסאבו ת"ח כתיב עושה מלאכיו רוחות וכו' אלין מלאכין דקיימי לבר משרתיו אש לוהט אלין מלאכין דקיימי לגו איהו רוח מסאבו ואינון רוח ורוח ברוח לא עייל דא בדא רוח מסאבו ברוח דקודשא לא אתערבי דא בדא ובג"כ אינון דאקרון רוח לא יכלין לאעלא לגו בגין ההוא רוח מסאבו אינון דלגו אינון אש וההוא אש דוחה למסאבו דלא עייל לגו ובג"כ כולהו דחיין ליה לבר דלא יתערב בהדייהו וע"ד מלאכי עילאי משבחן ליה לקב"ה בתר דדחיין ליה למסאבו לבר עכל"ה הנה הדבר מבואר במאמר כי הוא צורך עליון מה שדוחים את הקליפה למטה בכל זמן אמנם בזמן חג הפסח כי אז הוא זמן ההכנעה שלה אין זה ענין של שילוח בלבד, אלא ענין ביטול והכנעה שנעשה לה וזה הדבר מתורתך תלמדנו ממה שצוה ה' בפסח ועצם לא תשברו כי זה הוא כדי לבטל ולהכניע הע"ז כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רנ"א. וז"ל הה"ד ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלהות ובגין דטלה ממנא דיליה איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים מני קדוש ברוך הוא לישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואשליט לון עליה ותפסו ליה תפיס בתפיסה דילהון יומא ותרין ותלת ולבתר דא אפיקו ליה לעיניהון דכולא לדינא לאחזאה דאלהא דילהון ברשו דישראל למעבד בי' דינא וכו' ומני לזרקא לגרמי' דיליה בשוקא בבזוי וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי תכלית צווי כל אלה הדברים הוא כדי להכניע ס"א ולכן עשה הכתוב בחמץ הרחקה יתירה ואיסור נוסף על כל שאר האיסורים דאלו בשאר האיסורים יש הפרש בענין התערובות כאשר הוא מין במינו לשאינו מינו ובענין החמץ הוא במשהו והענין כי הנה נתבאר במאמר הקודם דאע"ג כי ס"א כולהו דחקי בה מ"מ כבר חזר ופירש כי שני מיני מלאכים הם שנאמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט והנה המלאכים שהם רוחות הם נדחקים מן ס"א מפני כי הם בחינת רוח ואלו הם רוח דמסאבו אבל משרתיו שהם אש לוהט דוחים אותה לחוץ ואינם חוששים ממנה כלום והנה מובן מזה היות הפרש כאשר הוא מין במינו לשאינו מינו לפי כי מין במינו יקרא אותם מלאכים הנק' רוח והללו ג"כ רוח ואע"ג כי לא ראי זה מפני כי הללו הם מסטרא דקדושה ואלו הם מסטרא מסאבא אמנם מפני כי הם יכולים להתערב לכן יקרא להם מין במינו כאשר יבא במקומו בע"ה ואמנם משרתיו שהם אש נקרא מין בשאינו מינו מפני כי הללו הם אש והללו הם רוח והנה בכל זמן יש הפרש בזה מפני כי ס"א הם דוחים אותה מלמעלה כדי להתייחד סטרא דקדושה קדם מאריהון כנ"ל ולכן אין זה אוסר אלא מין במינו שהם רוח ברוח אבל מין בשאינו מינו אינו אוסר לפי כי אלו ס"א הם רוח אמנם משרתיו הם אש לוהט ולכן אז מתבטל אחד בששים כלומר דאע"ג כי מתערב חלק אחד מס"א מן רות מסאבא עם ששים חלק מן הקדושה מן הריחים הוא מתבטל ואין מעכב אותם מלאתייחדא במלכיהון ואמנם היום שיעור זה בששים דווקא לא פחות ולא יותר אין זה בדרך הזדמן חלילה אלא צורך גדול אין זה מקום ביאורו עד יהיה רצון מלפניו ית' יגיעני למקומו לבאר הענין אמנם מ"מ להוציאך חלק אי איפשר וסוד הענין יובן לך ממשחז"ל דהע"ה מעולם לא ישן שתין גשמי ואיתא בזוהר שתין חסר חד הם נשמי דחיין מכאן ואילך איכא נשמי אחרנין דמותא ולכן אותו חלק אחד כאשר הוא מצטרף עמהם מתמתק:
עוד אגיד לך מש"ה כי ששת ימים עשה ה' כלומר כי זה העולם שהוא עולם הבנין זה הוא אשר נעשה בשש רוחות היינו ד' רוחות העולם ומעלה ומטה וגם היות נמצא בו ששת ימי המעשה ויום השביעי שבת הסיבה לזה הוא לפי כי ששת ימים עשה ה' למעלה ולכן אינו אומר בששת מפני כי יאמר על השרשים עליונים שהם ששה ויום הז' שבעה ובו נח א"כ מאחר כי הם ששת ימי החול אע"ג כי הם בסוד חולין דטהרה ונתערב בהם חלק א' מן הקליפה הוא בטל עמהם וכאשר נודע לך מן הזוהר כי ששת ימי החול הם בסוד מט"ט אשר ג"כ יש בשמו ששה אותיות אז תבין המאמר הנ"ל מש"ה עשה מלאכיו רוחות כי שם הוא עולם המלאכים ולכן גם כאשר מתערב חלק אחר מס"א הוא מאותו זקן וכסיל שהוא כנגד מט"ט אז הוא בטל בששים כי כן כתיב יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט והוא חלק אחד מן סמא"ל אות אל"ף שבו ע"ד משחז"ל בפ' ותחסרהו מעט מאלהים חלק א' ואולי כי מפני שמרע"ה נאמר בו טוב הוא לא נתרצה באותו חלק ומש"ה ותחסרהו דמשמע כי נתחסר בזה אין הצו, רק להודיע שהקב"ה עשה בקשתו ותחסרהו וכו' או נאמר כי לא נתן הקב"ה למרע"ה אותו חלק מעט כדי שיהיה נשרש למעלה אמנם דהע"ה שנא בו טוב ראי היה נזהר מלישן ס' נשמי כי לא חפץ שידבק בו אותו חלק של רע כך אחז"ל דוד היה שונא ע"ז אמנם כאשר מתערב חלק א' זה דס"א בששים של סטרא דקדושה מתבטל והיה קדש אמנם בפסח מפני כי התכלית הוא לבטל ולהכניע סטרא אחרא לכן איסור החמץ במשהו והטעם משום דלא בדלי אינשי מיניה כל יומי שתא דאע"ג שנתבאר במאמר למעלה כי אין המלאכים נכנסים לפנים לאתאחדא במאריהון עד שדוחים סטרא אחרא לחוץ מ"מ זה יהיה לפרקים כנ"ל ועוד דאע"ג כי כן נעשה למעלה אבל לא בדלי אינשי מניה בזה העולם שהוא עולם המעשה ולכן יש בו חומרא יתירה ועוד מפני כי נמצא בו מיתה שלכן האוכלו חייב כרת כדאיתא פרשת פנחס דף רנ"א. וז"ל מחמצת מאי טעמא בגין דריחא דמותא אית תמן חמץ דכר מחמצת נוקבא רגליה יורדות מות ברישא ובסופה תשכח לה ובנין דא מאן דאכיל חמץ בפסח מותא אקדימת ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב ונכרתה הנפש ההיא עכ"ל הנה מבואר כי שעונש שבא מן הכרת הוא נמצא מן הדבר עצמו ולכן החמץ אסור אפילו בהנאה בפסח אבל בשאר התערובות אם לא היה צריך ששים אלא קליפה או נטילת מקום אף בחמץ כן כי אם יהיה חם בחם בלא רוטב די בקליפה כי הנה גזרת הכתוב הוא כל דבר אשר ובא באש תעבירו באש וטהר וכן הדוגמא שלו בענין המאכל הם סטרא אחרא כי מהאש יצאו והאש תאכלם בנטילת מקום בלבד כדרך שהצריך הכתוב להעביר את החלודה בתחילה שנאמר אך את הזהב כך הוא בזה והטעם הוא להיות כי לא יתכן להתערב זה בזה כדאיתא במאמר הקודם כי משרתיו להיות כי הם אש לכן דוחים סטרא אחרא לחוץ דהיינו נטילת מקום או קליפה מאחר שאין שם רוטב כן הוא אם נגע ככר חמץ עם ככר מצה דהיינו כח מסטרא דקדושה עם כח שהוא חמץ מסטרא אחרא ושניהם חמין מצד האש כאמור ואין שם דבר המפעפען שהוא מיסוד המים לא אסר אלא מקום מגעו בלבד מפני שאינו בולע יותר סטרא דקדושה ולכן הוא מותר כנזכר:
וכאשר נרצה להבין הענין על דרך הנ"ל כי כל ענין זה של איסור החמץ והבדיקה הוא רמז על חטאת האדם כי צריך האדם לבדוק במעשיו ולעשות תשובה כי להיות זה הזמן מוכן אל הגאולה העתידה כמש"ה הוא הלילה הזה שמורים לכל בני ישראל לדרותם ולכן נאסר החמץ שהוא מכונה אל יצר הרע המחטיא את האדם במשהו כי כן אין לו שיעור יצר הרע כמש"ה ויבא הלך לאיש העשיר בתחילה הוא נמשל להלך ואח"כ נעשה בעה"ב וכה"א מושכי העון בחבלי השוא ואחר כך נעשה כעבות העגלה ולכן הוא אומר חמץ בפסח הוא אוסר תערובתו כי הנה החמץ שהוא העון כאשר היה ראוי לאדם לעשות ביעור קודם הפסח מכל חטאת האדם והעונות וישב אל ה' אמנם החמץ בפסח אוסר תערובתו דאף על גב שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ובזה ימצא שהוא נדחה סטרא אחרא מפני כי נחלש העון אמנם בפסח אוסר התערובת של החמץ הוא העון עם הזכיות וזה בין במינו בין בשאינו מינו ר"ל אם הוא מעין העון הנמצא בידו כי לכן ימצא עמו איסור נוסף בין בשאינו מינו כי אין בידו עון זולת זה העון כי הנה אסורו במשהו ודין תערובתו כשאר כל התערובות אלא שמה שאוסר שאר התערובות בפחות מששים דהיינו כי העון אשר יחטא עשה פגם למעלה אם באותם ששת ימי החול ומה גם בששת ימים העליונים כנ"ל בפ' ששת ימים עשה ה' ואמנם כדי שיעשה מעשה האדם פגם למעלה ח"ו במדות העליונות צריך להיות העון במזיד אמנם בפסח הוא פוגם בדבר קל דוגמת החמץ שהוא במשהו מאחר כי נאסר החמץ לטעם זה אבל אם בשאר התערובות לא היה צריך אלא קליפה או נטילת מקום אף בחמץ כן השיעורים הללו יתבארו במקומם הדק היטב בע"ה אמנם הענין בקיצור הוא כי הנה יש הפרש בין קליפה לנטילת מקום והוא על דרך הנראה לחוש כי קליפה הוא קל מנטילת מקום מפני כי כל הדברים הקליפה היא סביב לפרי שנאמר סביב רשעים יתהלכון כדאיתא פרשת משפטים דף ק"ח: וז"ל הכא אית רזא כל עובדין דעביד קדוש ברוך הוא בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ואחר כך מוחא דלגו וכו' מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר דהא כל קליפה מסטרא אחרא הוי ומוחא מן מוחא ותדיר סטרא אחרא אקדים ורבי ואגדיל ונטיר איבא כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש עכ"ל הנה מבואר מן המאמר כי הקליפה הוא מסטרא אחרא ולכן החמץ שנגע במצה הוא הקדושה אחת דתו לקלוף אותו ולזרוק אותו ופעמים אינו מספיק זה אלא צריך גם כן נטילת מקום מפני כי צריך להוציא אותו משם דהיינו תרתי לריעותא כי הקליפה צריך להפריד אותה מפני שמתערבת עם הקדוש' ואחר כך צריך להוציא אותה מחוץ למחנה ולכן חם בחם בלא רוטב די בקליפה כשאר איסורין להפריד אותה לחוד וכן אם נגע ככר של חמץ עם ככר של מצה ושניהם חמין ואין שם דבר המפעפען הם המים לא אסר אלא מקום מגעו בלבד לפי שאין מבליע יותר אבל בזמן שיש רוטב מצד המים הם נבלעים בתוכו כי כן נגרים שנאמר וכמים הנגרים ארצה וזה נמצא בין במים של הקדושה שנבלעים בסטרא אחרא ולכן הם נאסרים וכן בהפך כי המים זרים הם נבלעים בקדושה ואי אפשר לברר אותם ולהוציא אותם ולכן אסור כנז':
[ב] חמץ שנתערב משש שעות ולמטה וכו' הנה נתבאר למעלה כי יש דרך ישר לפני איש להחליף מעשה הרע במעשה הטוב הוא משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אמנם הלא צותה התורה מלפני שיבה תקום דהיינו אזהרה לאדם שיעשה תשובה קודם השיבה וכבר נתבאר למעלה בפ' וזכור את בוראך בימי בחורותיך שנרמז בזה לשני זמנים שצריך האדם לפשפש במעשיו וישוב אל ה' וירחמהו אמנם אם אדם זה לא קיים הדברים האלה ונתאחר עד זמן הזקנה ועודנו לא ישוב אלא שהחליף מעשה הרע במעשה הטוב דהיינו דומיא של חמץ מעשה הרע שהחמיץ ונתערב עם הטוב וזה לאדם זה משש שעות ולמטה היינו בזמן של הזקנה עד הערב כאשר העריב שמשו עכ"ז אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורים והוא בטל בששים כי חנון ורחום הוא ואחז"ל ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי אינו מוציא זה כנגד זה מעשה הטוב כנגד מעשה הרע:
[ג] חטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת וכו' מאחר שכבר הנחנו כי החמץ בע"פ משש שעות ולמטה אינו אוסר במשהו ואע"ג כי הגיעו עליו ימי הרעה יש לו תקנה והוא בטל בששים ואמנם צורך הדין זה צריכא למימר כאשר חיממו התרנגולת בפסח ועדיין החטה בתוכה כי הנה יש מי שאומר שנתבטל בששים כבר ויש מי שאומר כי עתה בפסח חוזר וניעור:. והענין יתבאר בבירור גמור כי הנה כבר הנחנו למעלה כי כל ענייני הפסח וצורך הבדיקה שהצריכו חז"ל לעשות ולא סגי בביטול אע"ג שהוא מן התורה זה הענין סובב על שלשה אופני קדש האחד הוא לצורך העולמות כדי לדחות משם הקליפה ודבר זה הוא נחלק לשנים נמצא כי הם ארבעה והאחד הוא לצורך טהרת העולמות שלכן נאמר ולא יראה לך חמץ בכל גבולך והשני הוא לצורך טהרת המקומות אשר שם מושב הנשמות כלומר ההיכלות אשר שם כי זה יחשב לענין פנימי וחיצון כי אע"ג שלא נתבאר כל זה למעלה מאחר שנתבאר ההקדמה אחר כך המשכיל יבין מדעתו ועוד יש בזה צורך שני והוא לענין בני האדם דהיינו כי הוא רמז לענין התשובה שצריך האדם לבדוק במעשיו כדאית בזוהר מפני כי הימים אלו הם מעותדים ומוכנים אל התשובה כאשר נתבאר למעלה והיינו מה ששנינו באחד בניסן ראש השנה למלכים ואמרו חז"ל כל ישראל הם בני מלכים והבן אמנם דרך השלישי הוא היותר מוכרח כי זה הוא ענין הנוגע למעלה כדאיתא פרשת אמור דף צ"ז. וז"ל ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד איהי יתבא ביומי דמסאבותא בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מינה מה כתיב וספרה לה שבעת ימים אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבותא מנייהו ואמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם לכם דייקא כד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אוף הכא לכם לעצמכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עילאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר הצורך הנמצא בכל אלה הדברים אל כל איש הישראלי וגם בזה נמצא צורך עליון ושם נאמר פרשת אמור דף צ"ה: וז"ל ת"ח בארביסר בשעתא דזווגא דסהרא אשתכח בשלימו עם שמשא וכתרין תתאין לא משתכחין כל כך בעלמא דהא בחדתותי דסיהרא זינין בישין משתכחין ומתערי לאתפשטא בעלמא ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בנהירו דשמשא בשלימו מתכנשי כולהו לאתר חד וקדושי מלכא אתערו כדין כתיב ליל שימורים הוא לה' דהא זווגא קדישא אשתכח והוא שמורים בכלא עכ"ל לעניינו והנה כפי של הצד האחד כי כל זה אשר אנחנו עושים בזמן הפסח הוא לצורך העולמות יש להסתפק מאחר שכבר נדחית סטרא אחרא למטה אולי אחר כך ימצא עון בתחתונים בכלל או בפרט ומפני כך תחזור הקליפה להתגבר ולעלות למעלה ולהדבק שם והיינו מ"ש כי הקליפה שהוא החמץ חוזר ונעור וגם לצד השני שנתבאר שהדברים אלו הם לצורך כל איש הישראלי כי הוא דוגמא לאשה שפירשה מנדתה ואח"כ נטהרה ולכן יתכן כי ע"י חטא קל אשר חטא ואשם חוזרת הטומאה להדבק בנשמתו ונמצא כי זה החמץ הוא העון שלו הוא חוזר ונעור ונדבק בו הטומאה גם בדרך השלישי הוא נמצא יותר זה הספק והוא מאחר כי הנחנו כי סטרא דקדושה בענין זה הוא דוגמא לאשה שפירסה נדה וכדאיתא פ' בלק בשעתא דאיהי סלקא למלקט כיסופין וענוגין ומומא אשתכח לתתא בהו בישראל כדין מטי לגבה כטיפת החרדל ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין ולכן אם ימצא חמץ הוא צד מן העון בתחתוני' ונדבק בתרנגולת זו המכונה לשכינה כדאיתא במדרש משוד עניים עתה אקום כביכול דהדא תרנגולתא כד מנערת גדפהא מן קטמא עכ"ל ולכן מאחר כי עתה קמה ונטהרה ונעשה הייחוד ליל הפסח אם יחזור החמץ ס"א להתאחז בה מפני מעשה התחתונים דאעקא ולכן הנרצה בכל השלשה צדדין אלו הוא כי החמץ בפסח הוא חוזר ונעור ולכן תהיה התרנגולת אסורה מפני כי הנה מתדבק בה ס"א ע"י שמחמם היצר ונדבק בה כביכול:
[ה] ולכן בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו בהם מותר לאכלם בפסח מפני כי אין כאן דין חוזר ונעור מיהו דגים במלח השרויים במים בפסח בכלי חמץ יש להחמיר מטעם שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים והם האיברים של האדם שיצא מהם הזוהמא או כלים העליונים וחמץ בפסח במשהו:
[ו] מלח ששמו במדוכה וכו' אשר חכמים ז"ל הגידו מה ראה שהע"ה להפריש ענין הצדקה לחוד מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וכו' לתת מחצית השקל וכו' והנה חז"ל אמרו מלח ממון חסר ולכן חזר והגיד לאחר שהודיע על משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אמנם על הכל יתגדל ויתקדש העושה חסד כמש"ה גומל נפשו איש חסד ולכן הגיד על סוג בני אדם א' רך הלבב הנקרא בשר שנאמר יבא כל בשר וכן מי שהוא נמשל לגבינה שהוא נקי כמשחז"ל וכן מי שהוא צדיק נמשל לדג כמ"ש בזוהר שלכן אסיפתן היא טהרתן כל אלו שנמלחו ועשו צדקה ולא נזהרו בהם מאיזה חטא שוגג מותר לאכלם בפסח דהיינו שאוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב כנ"ל אבל דגים אע"ג שהם אנשים צדיקים והיו מלוחי' ע"י הצדקה אבל היו שרויים במים בפסח בכלי חמץ היינו כי האיברים הם הכלים של האדם והוא לא פשפש במעשיו בכל אבר ואבר כראוי לעשות תשובה מעולה ולכן נשאר שם כלי חמץ וחמץ בפסח במשהו וכן נמי מלח שדכו במדוכה כנראה שעשה אותה מתוך אונס וכיוצא מותר למלוח בה בשר כי נחשב לו מכלל חבילות של מצות: [ז] בוסר שדכו וכו' אם באולי נמצא בו דברים שמקהה השינים ודכו במדוכות מחומצות אשר חז"ל הגידו ומרפא לשון הרע עץ חיים ואם הוא ע"ה ישפיל דעתו וזה כיתת עצמו מכל אבל מחום נשאר צד חימוץ בו ולא היה נקי מותר לאכלו בפסח ע"ד הנ"ל:
[ח] אשר חז"ל הגידו למה נמשלו ישראל לזית שנא' זית רענן וגו' קרא ה' שמך לומר כשם שהזית חובטין אותו וכו' ואח"כ מוציא שמנו כך ישראל באים הרשעים וחובטין אותם וכו' ואחר כך עושים תשובה נמצינו למדים כי נמשלו ישראל לזתים ע"ש התשובה שעושים ולכן יאמר זתים שנזהרו לחתכן בסכין חדש הוא הדבר שאמרתי בפסוק הנה אנכי בראתי חרש וגו' שהרצון לומר איך כל הדברים נבראו לצורך וכן נמי היצר נברא לתועלת האדם להוליד בנים וכו' אך לא לענין עון ולכן אמר מוציא כלי למעשהו כגון סכין לעשות צורכו אבל לא נברא לחטא ולכן סכין זה הוא היצר אבל אם היה חדש ר"ל שלא חטא בו והרצון להגיד כי זה העושה תשובה רצה להשתמש ביצר בדברים הצריכים לו שהדוגמא לזה הוא סכין חדש שעדיין לא חטא בו רק נשתמש בו לצורך קיום המין ודברים הצריכים לו ולכן אפילו לא נזהרו לכבשם בקדרה חדשה כלומר אע"פ כי זתים הללו שהם דוגמא לאיברים שלו בזמן שעשה תשובה אז לא נזהר לכבשם ולהכניעם שיהיו בקדרה חדשה שתהיה תשובה מעולה לפשפש בכל אבר ואבר שלו במה חטא להתחרט מאותו עון מ"מ אם אינה בת יומא אעפ"י שהיה באותם האיברים צד עון אשר חטא מאחר שאינה בת יומא מותרים לכ"ע מפני שהרי קים לן אם ראית ת"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה ולכן מאחר כי עון זה אינו בן יומו ודאי הוא שעשה ממנו תשובה ומותר להשתמש באותם איברים הם הזתים הנז' לצורך המותר לו בצרכי העה"ז והיא תשובה גמורה כאמור:
[ט] יבש ביבש אע"ג דבשאר איסורין חד בתרי בטיל הנה ענין זה משתמע לתרי אנפי או יהיה ענין חטא שחטא הוא לבדו ולא היה בו לחלוחית ללמוד ממנו ולכן הוא יבש או שעשה תשובה ומתוך התשובה והחרטה גדולה נעשה העון יבש ולכן יאמר דאע"ג כי בשאר איסורין חד בתרי בטיל כמשחז"ל אם עשית חבילו' של עבירו' עשה כנגדן חבילות של מצות ובדרך זה נמצא שמתבטל העון אבל בפסח לא כן אפילו באלף לא בטיל רק ע"י התשובה כאמור למעלה ויש אומרים דחמץ שוה לשאר איסורים בזה כי כן נמי מועיל דרך זה לבטל החמץ הוא העון עד ישוב אל ה' ורפא לו:
[י] נותן טעם לפגם מות' גם בפסח הענין הוא בקיצור ובמקומו יתבאר הדק היטב והענין הוא משחז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ולכן יאמר כי נותן טעם שהוא מעשה המצוה כמ"ש טעמו וראו כי טוב ה' והוא לפגם ר"ל שהיא שלא לשמה מותר גם בפסח ובדרך זו אלך שמדבר במי שעושה חבילות של מצות כנגד חבילות של עבירות נמצא כי נותן טעם הוא מעשה המצוה כאמור רק שהוא לפגם כלומר לתקן הפגם שהם חבילות של עבירות מותר גם בפסח דאף על גב כי אז בחמץ הזה צריך לעשות ביעור מן העבירות ולעשות תשובה מ"מ מותר לעשות באופן זה בפסח לדחות את הקליפה באיזה צד שיהיה לפי שעה עד שיעשה תשובה כאמור להכניע אותה לגמרי: [יא] בין חמץ שנתערב קודם הפסח וכו' בטל בס' כל זה נתבאר למעלה אמנם חמץ נוקשה הוא רמז שנסתלק ממנה הרוחניות שבתוכה הוא אותו חיות של הקליפה ולכן אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה שהרי יבש היה נהודים לא נשאר בו לחלוחית מפני החרטה כנזכר אצלי בפסוק הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני וכיצד יעשה לכן מסיים חדלו הרע כי על ידי החרטה הוא מעקר הפנימיות של המלאך משחית הנברא מן העבירה על ידי אותה תאוה רעה שהיה לו בשעת מעשה כמ"ש קנה לו קטיגור אחד ועל ידי החרטה נעקר הרע שבקרבו ועל ידי התשובה נכנס בקרבו רוח קדושה ונעשה מלאך קדוש והיינו מחז"ל השב מאהבה זדונות נעשות כזכיות:
[יב] ולכן חמץ נוקשה אפילו בעיניה מותר בהנאה ר"ל כי זה הוא מש"ה אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף כנזכר במקומו וזה הוא ההנאה שנמצא לאדם שמדבר טוב בעדו כאמור:
ועל דרך הנ"ל שמדבר למעלה יאמר נא זתים שנזהרו לחתכן בסכין חדש וכו' הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז וז"ל אבל מאי כתית אלא רזא עילאה איהו וכו' רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן כתית וכו' לאפקא מזתים דאינון שייפין דגופא לאמשכה ההוא נגידו וכו' וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין והנה מבואר מן המאמר כי כינוי זתים הוא מורה על המדות עליונות אשר יוצא מהם השמן עליון ולכן זה הסכין הנזכר הוא יהיה בסוד הצדיק כי הוא המוציא שמן עליון מאותם הזתים כדאיתא שם דכתיש כתישין ואפיק משחא עילאה מאינון זתים ואמנם הוא חדש מפני שבא מחדש שלכן נקרא יוסף הצדיק שהוא לשון תוספת זה הוא מוסף שבת כדאיתא פרשת בראשית ע"ש ולכן יאמר זתים אל שחתכן בסכין חדש כי אותם זתים חותך אותם הצדיק לפי דכתיש כתישין לאפקא זיתא דכיא כנז' ולכן הדין הוא דאע"ג שכבשן בקדרה שאינה חדשה וכו' ר"ל כי הנה ענין הקדרה היא מדה האחרונה שבכלה הקדושה הנקרא' חדשה בסוד מה ששנינו עיר חדשה שביהודה שנאמר בה תתחדש כנשר נעורייכי לפי שמתמעט' וחוזרת ומתמעט' בסוד הלבנה כדאיתא פרש' שלח לך בפ' ואדוני זקן דסיהרא קדישא אתמר בה אחרי בלותי היתה לי עדנה אבל אדוני הוא מלך זה וכסיל לעולם הוא זקן אשמאי ולכן נקרא סיהרא קדרה חדשה אמנם לא נזהר הצדיק לכבשם אלו הזתים בקדרה חדשה הנז' אם אינה בת יומא מותרים לכ"ע הענין הוא כי הנה המדה זו נודע הוא כי בכל יום ויום היא יורדת למטה בעולמות נ"ל בפסוק דודי ירד לגנו וכו' והנה כאשר היא יורדת למטה אז היא מוכרחת להתלבש בעולמות וכל אשר עושה מן הייחוד שם נקרא בישול כנז' במקומו ע"ד משחז"ל לא יבשל אדם בקדר' שבשל בה חבירו ולכן יאמר אם אינה בת יומא כלומר בזה הייחוד שעשה הצדיק ע"י זתים אלו שהכניס בקדרה זו היה באותו היום ועדיין לא ירדה בעולמות למטה מותר לכ"ע והוא ייחוד מעולה כנז':
יבש ביבש אע"ג דבשאר איסורין חד בתרי בטיל וכו' לא נעלם מעין הקורא ספר כי היבש הוא מורה היות בחינת דין כי הנה גם זה הוא כפי הטבע ולכן יהיה הרמז שלו בשם אלהים שהוא דין כי כן אלהים במלוי יודין עולה ש' והמלוי שלו י"ג אותיות הרי שי"ג כמנין יבש עם הכולל והנה נודע כי שם אלהים קדוש הוא מכלל ז' שמות שאינם נמחקים שנאמר כי אלהים קדושים הוא אמנם לאחרונה יסעו אלהים אחרים ולכן יאמר כי יבש ביבש שהוא ענין כחות הנמצאים מאלהים דקדושה עם כחות דאלהים אחרים חד בתרי בטיל כי הוא חוזר ונבלע בתוך השורש שלו ומתמתק אמנם חמץ במצה אפילו אחד באלף לא בטיל מפני כי עתה אנחנו צריכים להכניע כח סטרא אחרא כאמור ויש אומרים דחמץ שוה לשאר איסורים בזה ומתבטל החמץ סטרא אחרא ומתמתק כאמור ואיתא בזוהר פרש' בלק דף קפ"ח: וז"ל ומאי חטה כללא דכ"ב אתוון וכו' אמר ר' אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה אבל חמינן בשבטין כלהו דלית בהו ח"ט ובה אית ח"ט וקרינן חט"ה אמר ההוא ינוקא ודאי הכי הוא דהא ח"ט שריא סמיך לה וכו' אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא אלא אי תנדע חובא דאדם הראשון דאמרו חט"ה הוה תנדע הא ואילנא דא כד נצח כולא סטרא דטוב נקיט לכל סטרא אחרא וכפייא ליה. ולכן י"א כי החמץ שהוא סוד חטה חד בתרי לא בטיל כי כן אותה אינה מבטל' אותיות חט רק לפעמים וי"א גם החמץ מתבטל דאע"ג שלא יבטל אות ה' לשני אותיות מ"מ אחד של איסור בתרי דקדושה בטיל: נותן טעם לפגם מותר גם בפסח הענין הוא הנה נתבאר למעלה המאמר מפ' קרח בפ' קריאי מועד כי הנה כגוונא דקדש עילאה זמין לכל חילהא הכי נמי קדש תתאה זמין לכל חילהא העולמות התחתונים וכו' והנה נודע כי חילהא דקדש תתאה הם המלאכים וגם העולמות התחתונים והנה נודע כי בעולמות למטה שם נמצא תערובת מסטרא אחרא עם הקדושה ולכן בענין הזמנה אז ימצא פגם החלק בסטרא אחרא הוא נהנה מן השפע הנמשך לשם ולכן הוצרך לומר כי נותן טעם לפגם הן אמת כי בעלמא הוא מותר מפני כי מלמעלה נמשך השפע לתחתונים ומשם יוצרים החיצונים ונמצא כי נותן טוב טעם לחיצונים שהם פגם וכן נמי בהפך ימצא כי הקליפה נותן טעם שבו בקדושה והוא לפגם שהנה נעשה רושם בסטרא אחרא כי מתחסר משם אותה קדושה שבתוכה ויש בחינות אחרות יתבארו במקומ' בע"ה וכל אלו הצדדים מותר ומה גם אפילו במועד שהרי קדש תתאה זמינת לכל חילהא כאמור אמנם אתא לאשמועינן כי גם בפסח שאנו עושים הרחקה יתירה בקליפה להכניע אותה שלכן החמץ אסור במשהו כנ"ל מ"מ גם בפסח מותר שאין הכוונה לבטל הקליפה מכל וכל דלא איפשר כנ"ל עד לעתיד שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ:
בין החמץ שנתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח וכו' הנה נתבאר למעלה ענין דין חוזר וניעור ולכן החמץ שנתערב קודם הפסח אע"ג שנתבטל בס' מ"מ הוא חוזר וניעור בפסח ואסור לאוכלו אמנם לענין לאכלו לאחר הפסח הרי נתבטל בששים כנ"ל:
חמץ נוקשה אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה וכו' דבר ידוע הוא כי אפילו סטרא אחרא לא יחסר מתוכה ניצוץ של קדושה המעמיד אותו ומחיה אותו שנאמר ואתה מחיה את כולם וכבר דברו זה חז"ל בלשון צח בשעה רביעית יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ואיתא בזוהר פ' ויקהל בפ' ונוגה לו סביב לית סטרא אחרא דלא אית בה סטרא דקדושה והנה כבר נתבאר כי החמץ הוא בסוד סטרא אחרא רק כי נמצא בקרבו אותו חלק מן הקדושה שמתפרנס ממנה האדם כאשר נתבאר בפ' יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט היינו אותו ניצוץ שלה שבתוכה כי קדוש הוא ולכן חמץ נוקשה להיות שהשורש של החיות שבתוכו נסתלק אותו לחלוחית של הקדושה ולכן מותר אפילו בהנאה לפי כי הוא פרש בעלמא או כלך לדרך אחרת בהפך מזה כאשר נאמר כי דין זה הוא בהשואה אחת לענין עעו"ג כי בהיותם קיימים הם מטמאים ובמותם לא כן הוא וזה מן הטעם שנתבאר בזוהר כי המצרי בהיותו קיים נמצא בקרבו רוח הטומאה סטרא אחרא ולכן יש בו כח לטמא לזולת אמנם לאחר שיצא מתוכו החיות והנפש הטמא אין עוד בו כח לטמא לאחרים רק לו לבדו וכן יהיה דין זה של חמץ נוקשה כי בהיותו חמץ אז בכח סטרא אחרא הנמצא בקרבו לכן נאסר באכילה ומה כי הוא אסור בהנא' נמי בענין טומאת מגע של כותי אמנם אחר כי הלך הלחלוחית שבתוכו הוא כח סטרא אחרא שלכן היה מחמיץ לזולת אמנם עתה אין בו כח זה ולכן מותר גם בהנאה להסיק בו תנור עליון וכיוצא כי כן הוא בשורש שלו כאמור: