מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תמו
[א] כבר נתבאר למעלה כי ענין הביעור הוא בא מכוון לעומת שני דברים כנגד הכלל וכנגד הפרט ומה שנוגע לענין הכלל הוא אשר נמצא בעולמות תגבורת של הקליפה מן הזמן שעבר משעה שחטא אדה"ר ומה גם איסור נוסף כאשר ישראל שבו על עונות אבותם ומה גם לענין הפרט כי כל איש הישראלי על ידי מעשיו אשר לא טובים הוא גורם להכניס ס"א בכל מקום אשר נמצא לו חלק למעלה אשר ע"כ נאמר שאר לא ימצא בבתיכם ונאמר ולא יראה לך שאר בכל גבולך דהיינו לעומת הנמצא בעולמות ומ"ש בבתיכם הוא מכוון כנגד הבתים של האדם הפרטי כי הוא מחוייב בזמן הזה לתקן מעשיו עד כדי להוציא הקליפה ממקום קדוש העליון ולכן אחר אשר עשה אשר צוה ה' בזמן של הבדיקה זה פעמים בערב ובבוקר ביום י"ד אח"כ אם באולי מצא חמץ הוא ענין העון בביתו שרומז זה הענין למעלה וכיצד ימצא מפני כי ענין הבדיקה כבר נתבאר כי צריך האדם לבדוק בעצמו ע"ד מה שחז"ל אם רואה אדם ייסורין באים עליו יפשפש במעשיו וכך צריך לבדוק בזמן הזה בכל ענייניו ולכן מצוה על האדם אם מצא אח"כ איזה עון אשר חטא לתקן את אשר עותו ומה יעשה אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו הוא אשר חז"ל אמרו בפ' מרפא לשון עץ חיים מה תקנה יהיה למספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון הרע הוא עסק התורה הנקרא עץ חיים ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו והנה מזה נלמוד לכל הדברים אשר יעשה אותם האדם לחטא בהנה התקנה העצומה לתקן החטא תכף ומיד ולכן בא החיוב בזה נמי אם זה האדם אשר פשפש במעשיו ומצא עונו לשנא ואינו ת"ח רק הוא דרך חול צריך לבער אותו מיד לעין כל שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח וכן נמי בא החיוב בזה כדומה לו אם נמצא החמץ בחה"מ יוציאנו לעין כל וישרפנו כי אין ביעור חמץ אלא שריפה כנ"ל וזה יהיה מיד כאמור ואם האדם זה הוא ת"ח יש לו רשות להעלים אותו וישוב אל ה' וירחמהו כך אחז"ל ת"ח שחטא כסהו בלילה שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה ולכן בא החיוב בזה אם היא י"ט יכפה עליו כלי עד הלילה ואז הוא מבער אותו כך אחז"ל אם ראית ת"ח שחטא אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה אלא ודאי עשה תשובה:
[ב] ויש מי שאומר די"ט שני דינו כחול המועד לענין זה כלומר דאף ע"ג כי כן אמרו לענין ת"ח שחטא כסהו בלילה ומה גם כי אין להרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה לא אמרו אלה הדברים ע"כ אשר בתואר ת"ח יכונה אלא באדם רשום וגם שיהיה בדברים שבין אדם למקום אבל שאר האדם גם שיהיה יודע ספר אין נכנס בסוג זה לפיכך יש לאדם הרהר אחריו ומה גם במילי דבין אדם לחבירו יש להרהר עד דמהדר למאריה ולכן נמי בענין הגשמי יש מי שאומר די"ט שני שהוא דוגמא אל האיש הזה החוטא והיה דינו כחול המועד כי המוצא חמץ תכף צריך להוציאו ויבערנו כאמור שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח:
[ג] גגו של כותי שהיה סמוך לגגו של ישראל וכו' הנה נתבאר למעלה כי כמו שנמצא בתים למעלה בסטרא דקדושה אשר הם ההיכלות אשר הם מושב לנשמות הקדושות כך נמצא בס"א היכלות אשר הם מושב מוכן לסטרא אחרא לעעו"ג כאשר מבואר בזוהר פרשת פקודי אשר על כן ימצא כי גם זה לעומת זה עשה ה' ולכן ימצא כי הוא מתגלגל החמץ של כותי הוא הקליפה והחמץ של ישראל הוא אותו המלאך משחית מן הקליפות הנמצא שם מצד העון של איש הישראלי או יהיה רמז לנפש אחד מן כותי כי כן באותם ההיכלות דסטרא אחרא שם נמצאים הכתות שלהם כדרך אשר ימצא בסטרא דקדושה וזה מבואר בזוהר מן הרוחות הנמצאים שם כל אחד בשמו ובמעשיו ובמקומו אותם שהם מסטרא דקדושה וכן נמי שם נאמר שמות הרוחות הנמצאים בהיכלות דסטרא אחרא ומה גם כי בדרך שנמצא מקום ומושב לנשמות הקדושות שם בהיכלות כדאיתא פ' בראשית ג"כ יהיה בס"א ולכן יהיה כי פעמים החמץ של סטרא אחרא הוא אותו הרוח אשר נמצא שם באותו היכל בגג שלו הוא מתגלגל ונופל לגג של ישראל הוא ההיכל הקדוש בעבור אשר הרוח של סטרא דקדושה נמצא שם וזה יהיה בעבור מעשה התחתונים כך אחז"ל הרוח הנמצא מי"ז בתמוז עד ט"ב מתגלגל ככדור וקושט כחץ וזה ע"ד מ"ש בזוהר פ' משפטים דף צ"ה וז"ל תו ודא רזא עילאה יתירא מכלא בעמודא דקיימ' לטקלין גור אוירא דנשב' אית טקלא חדא בהאי סטרא ואית טיקלא אחרא בהאי סטרא בהאי סטרא מאזני צדק ובהאי סטרא מאזני מרמה והאי טיקלא לא שכיך לעלמין ונשמתין סלקין עאלין ותבין אית נשמתין עשיקין כד שלטא אדם באדם דכתיב עת אשר שלט האדם באדם וכו' והנה מבוא' מזה המאמר כי תמיד סטרא אחרא מתכוונת לעשוק אותם הנשמות מסטרא דקדושה ולכן זה החמץ של סטרא אחרא הוא אותו הרוח אשר נתגלגל לשם ממקומו כי כן סטרא אחרא מתגלגל שלכן נא' צנוף יצנפך כדור והלך לגגו של ישראל הוא סטרא דקדושה והתכלית שלהם הוא כדי לעשוק נפשות אותם הנמצאי' שם בעבור מעשה הרע של מעשה התחתונים ולכן האיש הישראלי אשר שם דוחפו בקנה היינו בדבר קל ע"ד מאי דאמרינן בעלמא לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב ר"ל ע"י מצוה קלה או על ידי לימוד התורה הנכתב בקנה ואם מעט הוא ולכן בא הדין נמי בגשמי למטה כי כן הוא גגו של כותי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל החמץ מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה הישראל דוחפו בקנה אמנם אם הוא בשבת או יום טוב כופה עליו כלי והענין כי הנה כאשר זה יהיה בזמן החול תגבורת סטרא אחרא שרוצה להכנס לתוך סטרא דקדושה זה הענין הוא נעשה בדבר של עון קל אשר ימצא למטה בתחתונים מפני כי כבר סטרא אחרא מועד הוא להכנס לשם מסיבת עון וזה מזמן של הבריאה ומה גם אחר כך כאשר בזמן החרבן ידו פרש צר היא הקליפה על כל מחמדיה הם הנשמות קדושות כי ראתה גוים באו מקדשה כדאית' בתיקונים דעאלו אויבים בחלל דילה את מקדש ה' טמא אמנם בזמן השבת כי אז נמצא הכנעה של סטרא אחרא מאד כנ"ל כי אז היא יורדת למטה לארץ וכן נמי ביום טוב יש להם הכנעה גדולה ולא תהיה לה כח להתגלגל להכנס בסטרא דקדושה אם לא על ידי שימצא עון בית ישראל גדול מאד חלילה ולכן כאשר ימצא דוגמא לזה למטה בגשמי שנתגלגל החמץ מגגו של כותי לגגו של ישראל או ביום טוב כופה עליו כלי מפני כי כן נמי למעלה הוא כופה עליו כלי של הקדושה כדי שלא יזיק ואחר כך מבער אותו וכאשר נא' כי חמץ זה של כותי שנתגלגל הוא נשמה אחת על דרך מה שנתבאר למעלה עת אשר שלט האדם באדם הוא האדם דסטרא אחרא באדם דקדושה הוא לרע לו ומוציא משם פרורין וגם מנשמות חסידי כנענים והנה יאמר כי כאשר נתגלגל החמץ זה הוא הנשמה המתבררת מסטרא אחרא מגגו של כותי מאותם ההיכלות דסטרא אחרא לגגו של ישראל אל אותם ההיכלות שהם בסטרא דקדושה אם הוא בחול דוחפו בקנה רוצה לומר על דרך מה שאנחנו מחוייבים לדחות את הבא להתגייר אמנם כך אמרו חכמי' ז"ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן כך דוחה אותו למעלה האיש הישראלי הן ולאו ורפיה בידיה אמנם אם היה בשבת או יום טוב כי אז סטרא דקדושה מתגבר והקליפה היא נכנעת שנא' יתפרדו כל פועלי און ולכן תכף כופה עליו כלי כדרך שאנחנו אומרים ופרוש עלינו סוכת שלום כך הוא כופה עליו כלי זה של הקדושה על אותה נשמה ומכניס אותה אל הקדושה כאמור:
[ד] מצא פת בפסח בביתו ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה הענין הוא על דרך הנ"ל כי הנה בבית עליון של איש הישראלי ימצא כי פעמים יש נשמה קדושה היושבת שם באותו היכל הקדוש ופעם ימצא שם חמץ הוא נשמה מן הכנענים כי היא נקרא חמץ כי כן היא מסטרא אחרא אלא שעתה נתבררה ונכנסה לתוך הקדושה והנה אם נמצא בפסח פת זו מאחר שנעשה הבדיקה כראוי ועדיין לא נודע אם היא חמץ כלומר כי להיות כי עדיין לא נטהרה כראוי זה יקרא כי עדיין היא חמץ ולכן נתבונן בה אם אין בה עיפוש אז היא מותרת אפילו באכילה והוא באחד משני פנים אמתיים ראשונה יאמר כי לפי שהנשמות למעלה הם מתפרנסים מאותו מן עליון כמשחז"ל למה נקרא שחקים מפני שהם שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא ומאותו מן הם אוכלים הנשמות קדושות של מעלה כדאיתא בזוה' ולכן נמי נשמה זו הנמצאת עתה היא בחזקת טהרה ולכן היא אוכלת ממה שאוכלים הנשמות של ישראל כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף ק"א וז"ל ובת כהן וכו' אי זכאת לאתתקנא מלחם אביה תאכל הואיל ושבה אל בית אביה תתענג מההוא עינוגא דעלמא דנוקבא דאכלי מנהמא דאבירים דנחית מלעילא וכו' ועל דא לא אכיל קדש אלא תרומה וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי הנשמות הם מתפרנסות מלמעלה והוא מאותו מן העליון ואין להאריך ולכן גם אותה נשמה שבאה עתה מותרת אפילו באכילה דבתר בתרא אזלינן ולא על חנם נכנסה בהיכל של סטרא דקדושה אלא מפני כי היא ראויה לכך ועוד נמי ירצה במ"ש מותרת באכילה ר"ל כדרך שהנשמות הקדושות של ישראל מקריב אותם המלאך על גבי המזבח עליון כדאיתא פרשת פקודי וז"ל למה משכן משכן שני פעמי' מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן למעלה ומזבח בנוי והמלאך עומד ומקריב עליו נשמותיהן של צדיקים ולכן נמי כדרך כי אלה הנשמות הם נעשים בדוגמת מאכל למעלה כך זאת הנשמה הנק' של חמץ מותרת אפילו באכילה למעלה לפי דאזלינן בתר בתרא מאחר שזכתה להכנס בקדושה ג"כ תזכה להיות מאכל עליון ולכן נמי זה יהיה משפט האיש הישראלי בזה העולם הגשמי וכאשר נאמר כי זה וזה מדבר בנשמות של איש ישראל הכי קאמר מצא בית בפסח בביתו האיש הישראל באותו היכל העליון ואין יודע אם היא מצה או אם היא חמץ הענין יהיה מתבאר על כל הצדדין הנ"ל כי יש נשמות שעולות מלמטה מג"ע הארץ למעלה ויש נשמות שהם יוצאים מגיהנם ועולים לג"ע ולכן הנשמה זו שהיא עולה מג"ע הארץ למעלה פשוט הוא שהיא מצה וטהורה היא אמנם האחרת הבאה מגיהנם הנקרא חמץ בזה הוא הספק אם היא ראויה אם לאו ולכן אמר בזה שהוא מותר באכילה והוא על שני הצדדין הנז' כי הנשמה זו היא אוכלת מאותו לחם אבירים וגם היא עצמה מותרת באכילה למעלה לפי דאזלינן בתר בתרא אף על גב כי לפי הנראה הוא גרעון לנשמה זו מפני שלא שהתה בגן עדן למטה ואחר כך תעלה כמו שאר הנשמות שהם עולות באותו עמוד הנק' מכון הר ציון כדאיתא פ' ויקהל מכל מקום לא כן הדבר אלא בתר בתרא אזלינן ומאחר כי זכתה ועלתה למעלה מותרת אפילו באכילה כאמור ועוד ירצה במאמרו זה על מעשה של המצות והכי קאמר מצא פס בפסח האיש הישראלי בביתו הוא הבית העליון ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה כי הנה מעשה המצוה הוא נחלק לשני בחינות כי אינו דומה העושה מצוה כתיקנה כאשר צוני ה' אלהי לעושה מצוה שאינה שלימה וכן נמי אחז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שנא לשמה ולכן נמצא כי חלק האחד הנמצא בו השלימות הוא נקרא מצה אמנם על אותה המצוה אשר בלתי שלימה היא כאמור או הנמצא בה הערב באחד מן המחשבות הפוסלות לא הונח אלא שעשה שלא לשם בעליו שנפסל הקרבן כך היא נק' חמץ ואמנם המצוה זו דמספקא ליה אם היא שלימה לשמה אם לאו מותר אפילו באכילה כמו ששנינו אלו דברים שאוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא דאזלינן בתר בתרא מאחר כי גמר המצוה כאשר גמר אותה מצוה היתה כתיקנה לכן יש לו השכר ואם הוא מעופש הרבה שאי אפשר לו להתעפש משנכנס הפסח וכו' הענין הוא חוזר על כל הצדדין האמורים לעיל ראשונה הוא מדבר על אותה הנשמה שיצאה מסטרא אחרא ונכנסה אצל הקדושה אם היא מעופש הרבה מן הזוהמא שלו סטרא שאי אפשר להתעפש כל כך משנכנס הפסח כלומר אחר שנטהרה בחג הפסח כי הנה נת' למעלה כי כל תכלית אלו המעשים אשר צוה ה' לעשות הוא כדי לטהר סטרא דקדושה מן הקליפה ואם כן מוכרח הוא כי כל הנשמות נמצא להם שבח נוסף כל אחד ואחד כפי בחינתו צא ולמד ממש"ה והיה מדי חדש וכו' יבא כל בשר וכדאיתא בזוהר בסוף האדרא רבא וז"ל אמר ליה קטירין צדיקייא בקרטופיא דעטרין בריש ירחי ובזמני ובשבתי יתיר מכל שאר יומין א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש וכו' אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא מדי חדש בחדשו למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי כל הנשמות שבח שלהם נוסף כל אחד כפי ערכו ולכן זאת הנשמה מאחר שאי אפשר שנתעפשה מסטרא אחרא כל כך משנכנס הפסח לכן אז ודאי הוא חמץ גמור כי לא נתקן מקודם ולכן עתה אין לו תקנה אמנם אם עברו מימי הפסח שיעור שנוכל לתלות כי טומאה זו שנתעפשה הוא משנכנס הפסח כי אי אפשר לומר כי מעשה התחתונים גרם לה להתעפש בסטרא אחרא אז מתבוננים אם נוהגים לאפות בפסח פת חמה בכל יום וכו' והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת משפטים דף צ"ה וז"ל אם אחרת יקח לו כמה גלגולין עתיקין הכא דנא אתגלון עד האידנא וכלהו קשוט וכו' אנא תנינן מאן דנטיל ואחיד בנכסי גיורין בקדמיתא זכו בהו אוף הכי כל אינון נשמתין קדישין עלאין דקא זמין לון קדוש ברוך הוא לתתא כדקאמרן כולהון נפקין לזמנין ידיען וסלקין בגין לאשתעשעא בג"ע ופגען באינון נשמתין דגיורין מאן דאחיד בהו מאנין נשמתין דסלקין אחיד בהו וזכי בהו ומתלבשן בהו וכלהו קיימי בהאי לבושא ונחתי גו גנתא בלבושא בגין דבגינתא דעדן לא קיימן תמן אלא בלבושא וכו' וכד סלקין לעילא מתפשטן מניה דהא תמן לא קיימי בלבושא עכ"ל לענייננו והנה מבואר מזה המחמר כי נפשות של הגרים למטה בגן עדן הארץ הם יושבים ואין עולים למעלה אמנם פרשת בראשית דף ל"ח וז"ל היכלא קדמאה אתר מתתקן לתתא למהוי כגוונא דלעילא וכו' בהאי היכלא אית נהורין עילאין לאסתכלא נשמתהון דאינון גיורין דאתגיירו קיימין תמן וענין תמן לאסתכלא ביקרא עילאה ומתלבשאן תמן בלבושא חדא דנהיר ולא נהיר וכו' ותלת זמנין ביומא נהרין מגו נהירו עילאה ומשתעשען תמן ועילא מנהון אנקלוס ועובדיה ושאר גיורין דאתגיירו כגוונא דא לעילא כד זכן לסלקא נשמתהון לאתעטרא תמן וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי נפשות הגרים הם עולים למעלה אמנם העיקר בזה הוא כי צריך אתה לדעת כי שני מיני גרים הם ואין להאריך בענין זה רק כי נלמד משני מאמרים הללו כי ימצא נפש הגר שעולה היא למעלה ויש נמי נפש הגר שאינו עולה למעלה וזה הוא פירוש אחר בפ' מי יודע רוח בני האדם והיינו כאשר נאמר בפ' עת אשר שלט האדם דסטרא אחרא באדם דקדושה וכמו שאמר בתוספות כי מלת האדם משמש על עובדי ע"ג אמנם ישראל נאמר אדם אתם והיינו מה שאמר החכם מאחר שהנחנו כי שני מיני גרים הם אם כן (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם הם הגרים שנקרא הנפש שלהם רוח וההבל דגרמי הוא הנפש מי יודע העולה היא למעלה לגן עדן העליון או אם יורדת היא למטה לגן עדן הארץ ולכן דין זה נתן בהם סימן אם נתעפש ביותר אם לאו כפי הנמצא בה מכח הקליפה ועוד תשוב ותראה אם נוהגים לאפות בפסח פת חמה בכל יום כלומר כי יש נפשות שעולים מחדש למעלה לכן תולין להקל על נפש זו אפילו אם הוא מעופש הרבה וכפי הדרך השני דמיירי בנשמות של ישראל אמנם של חמץ היא אשר לא מטוהרה כל כך על ידי המשך הזמן כי לא עשה תשובה כראוי לכן אם נתעפש הרבה שאי אפשר לו להתעפש כל כך משנכנס הפסח שחטא אז לא נטהר והרי אומרים חכמים ז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל ולכן אז ודאי היא חמץ והענין מה שאמר בזוהר דף רי"א וזה לשון אלין ארבע רישי נהרין זיעא לה לכרסייא קדישא ומגו מטולא דלהון זעין ומההוא זיעא דילהון אתעביד נהר דינור וכו' ונשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקרבנא וכו' בזמנא דבעייא לאסתחייא מההוא זוהמא דבה אתעברת בנורא ואסתחיית ונורא אכלא כל ההוא זוהמא דבנשמתא וכו' ולכן אם נשמה זו חמץ היא שיש בה זוהמא אינה נאכלת עד שתעבור בנהר דינור כנז' ואם עברו מימי הפסח שנוכל לתלות שנתעפש כל כך משנכנס הפסח עד עתה הענין הוא מה שאמר פרשת ויקהל דף רי"ב וז"ל ואינון נשמתין דבגינתא דעדן לתתא שטאן בכל רישי ירחי ושבתי וסלקו עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלים דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות דכתיב על חמותיך ירושלים הפקדתי שומרים וסלקין עד ההוא אתר ולא עאלין לגו עד דאתלבנן וכו' הנה מבואר מזה המאמר. כי אותם הנשמות שנמצא בהם צד לכלוך בזמן הזה קודם שיכנסו לפנים צריך שיתלבנו ולכן אמר אם נוהגים לאפות פת בכל יום בפסח היינו אותם הנשמות שהם עולות לשם כמש"ה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אז תולין להקל ולכן גם למטה בגשמי אעפ"י שהלא מעופש הרבה אנו תולין לומר כל יום אפה פת חמה ונתנו עליו ולכן הרבה להתעפש ומותר גם באכילה לפי כי כן למעלה הם נאכלים אלו הנשמות ע"י שנעשים קרבן והם אוכלים מן הקדושים כנ"ל וכן הענין בסוג המצות כי הנה שנינו העשה מצוה קנה לו פרקליט אחד ולכן זה המלאך הנברא אע"ג שהוא מעופש ביותר שהוא נברא מאותה עבירה לשמה מותר באכילה בכל אלו הצדדין והוא יהיה מ"ש בזוהר אצל מצמיח חציר לבהמה הם סוג מלאכים הנקרא חציר שהם מוכנים למאכל אותה בהמה שהיא רבוצה על אלף הרים ומגדלים לה מיני בהמות כמשחז"ל ואוכלת אותם והבן: