מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תמה
[א] מקרא מלא הוא כי הדין של הביעור שעתיד להיות אל סטרא אחרא והקליפות הוא יהיה במהרה ע"י האש שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וזה יהיה על ידי האש שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל רשעה כקש וליהט אותם היום הבא וכו' ונאמר מהאש יצאו והאש תאכלם גם הגופניים הדין שלהם כך הוא ע"י האש שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכן כל המתגאה נידון באש כמשחז"ל שנאמר חזי הוית וכו' עד די קטילת חיותא ויהיבת ליקידת אשא אמנם בזמן הזה להיות כי זה המעשה אשר צוה ה' לעשות הוא ענין הכנה אל מה שעתיד להיות מענין הכנעת סטרא אחרא כד"א זכר עשה לנפלאותיו ר"ל זכר עשה בזמן הזה לנפלאותיו שעתיד לעשות ולכן בא הענין של הביעור של עתה בכמה פנים שונים זה מזה מאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש ולכן יאמר כיצד ביעור חמץ שורפו והוא היותר ראוי להיות כאמור שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו) וסוד הדבר מ"ש בזוהר האי בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לכל עיבר וכו' ומסוף אותו האש יצאו הקליפות והיינו מהאש הידוע יצאו וכן נמי והאש הידוע תאכלם היינו אש דשכינה כמשחז"ל יש אש אוכלת אש וגו' דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפם או מפרר וזורה לרוח שנאמר תזרם ורוח תשאם ונאמר כי רוח עברה בו ואיננו ונאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכו' ברוח משפט וברוח בער או זורקו לים שנאמר על צור הרשעה עת נשברת מימים במעמקי מים ונאמר ותשלך במצולות ים כל חטאתם ואם היה החמץ קשה כי זה מורה שהוא קליפה תקיפא ולכן אין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו בתחילה ואח"כ זורקו לים כאמור:
[ב] ואם נתנו לנכרי קודם שעה ששית וכו' כבר נתבאר למעלה כי באחד משני דרכים האדם הוא מתקן מעשיו הדרך האחד הוא משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות והדרך השני היותר טוב הוא לעשות תשובה ולכן כנגד זה באו אלו השני צדדין בדין זה אם נתנו חמץ זה שהוא העון לכנעני ע"י מעשה המצות כי להיות שם עבירה קודמת והעבירה מכבה מצוה נמצא כי כאשר האדם עשה מצוה נמצא שדחה אותה עבירה ממנו אותו חמץ שהיה בביתו למעלה ונתנו לכותי הוא הקליפה זה הוא הביעור שלו ואמנם זה יהיה קודם שעה ששית וכבר נתבאר למעלה מהו ענין השתי שעות חמישית וששית כי הרמז שלהם הוא באדם בעצמו בזמן הנמצא לו לעשות תשובה וגם הוא רמז לענין הגאולה כמו ששנינו אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש אין להאריך עוד כי הדבר ברור הוא ולכן אם התיקון שעשה האדם הוא קודם שעה ששית אינו צריך בענין מעשה המצות הוא קודם שעה ששית אינו צריך לבער מפני כי כבר נכנעה הקליפה והוא הנרצה בזה אמנם אם שרפו דהיינו אם עשה תשובה וזה היה קודם שעה ששית קודם שהיה בן ששים שנה שהרי קיים מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותך הרי זה מותר ליהנות ממנו בפחמין שלו בתוך הפסח כי מאחר שעשה תשובה מעולה זו בזמן הבחרות אנן סהדי כי עשה אותה מאהבה ולכן ימצא כי זדונות נעשות לו כזכיות ולכן מותר ליהנות בפחמין הם העונות עצמן יהיה לו הנאה מהם אפי' בתוך הפסח ויהיו מכלל הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב מאחר כי כך הם נחשבים לזכיות שלכן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אבל אם שרפו משעה ששית ומעלה כי תשובה זו אינה כתקנה מפני שעשה אותה בזמן הזקנה שהם ששים שנה ומעלה שיעור שבעים שנה כי אז תשש כחו ולא יוכל לחטא הואיל וכן הוא אסור בהנאה מפני כי אין עונות שעשה נחשבות כזכיות אלא הם נעשים כשגגות כמשחז"ל השב מיראה זדונות נעשים לו כשגגות ומאחר כי השב עשה תשובה בזמן שבעים שנה ודאי הוא כי מיראת העונש עשה התשובה עד אשר לא יבאו ימי הרעה ולכן אסור בהנאה אמנם מ"מ לא יסיק בו תנור וכירים באותם העונות כלומר דאע"ג כי עשה התשובה מפני היראה מ"מ מועילה לו זאת התשובה להגין עליו רמז ששנינו תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות וכן מצלת אותו מן הייסורים ומדין גיהנם כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"א. וז"ל יבלה ר"ש ואמר ווי אי אימא ויי אי לא אימא אי אימא ינדעון חייבין איך יפלחון למאריהון אי לא אימא אבדון חברייא האי מלה באתר דיראה קדישא שרי מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה לחייביא ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר לא שרייא עליה ההיא יראת ה' דאקרי יראת ה' לחיים אלא מאן שרייא עליה ההיא יראה רעה וכו' הנה מבואר מזה המאמר דבר והפכו כי מאן דעביד האי שעושה תשובה מפני יראת העונש אינו זוכה שתשרה עליו היראה הפנימית שנקרא יראת ה' לחיים כלומר דאע"ג דקים לן כי התשובה מארכת ימיו של אדם שנאמר יראת ה' תוסיף ימים זה יהיה. לעושה תשובה מאהבה אמנם אם היה ירא ממאורעות הזמן או דין גיהנם וכיוצא ועשה תשובה מפני יראת העונש אין זה זוכה להאריך ימים ובזה ימצא כי בא אל נכון מחלוקת ר' עקיבא ע"ה ורבנן חד אמר זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו וחד אמר זכה משלימין לו ואם לא זכה פוחתין לו ואל יעלה על לב אדם שהם חולקים במציאות אלה שהם מדברים בלשון נסתר שהרי הרשב"י ע"ה בכה ולא רצה לגלות הדבר הזה מפני הרשעים ולכן שים לבך לדברים אלו מפני כי אלו ואלו הם דברי אלהים חיים ולא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והענין מיוסד על הקדמה זו כי הנה אם האדם זכה כלומר שעשה מפני יראת העונש אז משלימין לו שני הדורות שנגזר עליו מזמן הבריאה שנאמר אם חרוצים ימיו וכו' ואם לאו פוחתין לו אמנם אם זכה אדם לעשות מפני יראת הרוממות אז שורה עליו היראה הנקרא יראת ה' לחיים ואז מוסיפין לו הנה הדבר מבואר כי גם אם עשה תשובה מפני יראת העונש הוא ניצול מן הפורענות בעולם הזה ומדין גיהנם לעתיד ולכן כדומה לזה בא הדין בענין הגשמי לא יסיק בו תנור וכירים שהרמז שלו הוא לענין גיהנם מכוון לאש שלו שהוא גשמי אמנם אין לו הנאה לענין שיאכל פירותיהן בעולם הזה ואין מאריכין ימיו כאמור ולכן בא הדין מכוון בגשמי כי אין לו הנאה ממנו ולכן אם בישל או אפה אותו התבשיל או הפת אסורין בהנאה מפני כי אין להם פירות בעולם הזה וגם הפחמין שלו הם העונות עצמן הם אסורים בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה כאמור:
[ג] קודם זמן איסורו יכול להשליכו במקום שהעורבים מצויים שם וכו' עוד ימצא תועלת למי שעשה תשובה בזמן של הבחרות כי הוא מועיל מאד לזולת הוא מה שחז"ל מנין לעשה תשובה שמוחלים לו ולכל העולם שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה לרבים מפני כי שב אפי ממנו מן היחיד שעשה תשובה ולכן אותם העונות זורק אותם הקב"ה על עעו"ג שנאמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך וכו' ואתה תשוב וגו' וכן נעשה למעלה בי כל אותם המשחיתים שנבראים מן העונות כמו ששנינו העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד וכאשר יעלה למעלה כח של התשובה אז ידחה אותם בנוקבא דתהומא רבא אצל סטרא אחרא שנאמר ותשלך במצולות ים כל חטאתם כדאיתא בזוהר פ' א"מ דף ע'. וז"ל תאנא בההוא שעתא דהוה בר נש חב גבי מאריה וכו' מתערין רחמי ודינין מתבסמן ותשובה אריק ברכאן במבועין דנגדין ונפקין ומתברכין כולהו בוצינין כחדא ובר נש אתדכי מחוביה ת"ח קב"ה אפיק עשר כתרין נטירין לעילא קדישין וכו' לקבל דנא אית עשר כתרין דלא קדישין לתתא וכו' ואיתא בזוהר פ' אמור דף ק"ב. וז"ל רבי יצחק אמר לשטיא דקאים קדם מלכא הב ליה וכו' אוף הכא הא קאים דלטורא תדיר קמיה מלכא ישראל יהבין ליה האי דורון ובהאי דורון פתקא לכל בישין ולכל טעוון ולכל חובין דעבדו ישראל והוא אתי ומשבח להו לישראל ואתעביד סניגורא עלייהו וקב"ה אהדר כולא לרישא דבישי דעמיה בגין דכתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו הנה מבואר מזה המאמר איך על ידי התשובה שעושים ישראל ביוה"כ הם זורקין העונות שלהם על ראש עעו"ג וגם אותו המקטרג היה נעשה להם סניגור וכך הוא נמי לענין היחיד כי השטן המקטרג עליו נעשה סניגור עליו לפני הקב"ה כמשחז"ל בפ' אם יש עליו מלאך מליץ וכן בזוהר אין להאריך ע"ש ולכן נפקא מינה לענין דינא אם קודם איסורו היינו בשעה חמשית דהיינו בשנת החמשים או קודם לכן עשה תשובה האדם אז יכול להשליך אותו חמץ של העונות שעשה לעורבים היינו מושב הקליפות הם ההיכלו' דסטרא אחרא הנזכר בזוהר כדאיתא פרשת פקודי ואם ימצא אחר זמן איסורו דהיינו שעה ששית שהוא לסוף ששים שנה אז נמצא שלא אכלו אותו חמץ העורבים היינו העונות וזה יהיה מפני כי לא נזהר כראוי אחר התשובה מעון עקרי מאיזה חטא קל שלכן לא נאכל החמץ זה העון שהרי נאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם ושם בל יראה ובל ימצא ולמה נמצא אחר זמן איסורו אין זה אלא מפני שלא נזהר כראוי ולכן אע"פ שהוא מקום הפקר של סטרא אחרא שהוא כדוגמת הזונה שמפקרת עצמה שנאמר והנה אשה לקראתו וכו' והחזיקה בו ונשקה לו וכו' נמצא כי חמץ זה אינו כ"כ חמור אמנם לא יניחנו שם אלא יבערנו ע"י התשובה כמדובר: