מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תמג
[א] כבר נתבאר למעלה כי כל אלו הדברים אשר צוה ה' לעשות בזמן הזה הוא. הכנה למה שעתיד להיות לעתיד מפני כי כן כאשר נתבונן כל מעשה ה' ממעשה המצות יש בו תועלת באותה שעה בהווה וגם הוא הכנה אל מה שעתיד להיות לעתיד בזמן התחיה ונוסף עוד לעולם הבא ולכן נמי הקדים ענין איסור החמץ מיום י"ד שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם דהיינו ראשון קודם יום ט"ו והנה הדבר הזה הוא מועיל בזמן הזה בהווה מפני כי כן הוא לתת רמז אל האדם שיתבונן במעשיו ולבבו יבין לקיים מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה דמשמע מינה תרתי ראשונה הוא אזהרה על מ"ע ועל מל"ת כי מ"ש וזכור את בוראך הזכירה הוא בשני פנים ראשונה הוא אזהרה לאדם שיזכור לעשות המצות ע"ד מש"ה וזכרתם את כל מצותי ועשיתם אותם כי הזכירה מביאה לידי מעשה ואמר עד אשר לא יבאו ימי הרעה היינו מ"ש רב קטינא למלאך וכי קנסיתו אעשה א"ל בעידן רתחא קנסינן א"כ לכן הזהיר הכתוב אל יתרשל האדם במעשה המנות מסיבת כי יראה שאין קונסין עליהם בעה"ז דהא קמן כי בעידן רתחא קונסין אעשה ולכן זכור את בוראך לעשות אותם עד אשר לא יבאו ימי הרעה (קהלת י"ב) דקנסי בהם ואמר את בוראך ר"ל שיעשה אותם האדם לשם המצווה אותם כמשחז"ל ויזכור נמי מחז"ל כל העושה המצות כאלו עשאני כביכול ונוסף עוד אות דאות וא"ו של וזכור להזהיר האדם שיעשה תשובה ממעשיו הרעים כי מה הנאה יהיה להקב"ה אם יעשה תורה ומצות ויעשה מעשים רעים נמצא שם שמים מתחלל על ידו ולכן וזכור את בוראך ר"ל שעשיית התשובה תהיה לשמו מאהבה זכור להיות את בורך כי בזה תהיה דבעי לשמו כמש"ה ובו תדבקון וזה יהיה בימי בחורתך לא אמר בבחרותך אלא בימי כדי לתת רמז על שני ימים האחד הוא בזמן י"ד שנה מפני כי אז ב"ד של מטה הם מענישים וזאת שנית בזמן העשרים שנה מפני כי אז הם מענישים ב"ד של מעלה וז"ש בימי מיעוט רבים שנים הם כי לכן שנו חכמים אור לארבעה עשר בודקין את החמץ דהיינו לאיש אשר בחשך הלך בנערותו כד"א והיה במחשך מעשיהם אז בשנת י"ד יעשה פתח בלבו של תשובה להכנס אור בו ולכן בא זמן של הבדיקה מתחלת הלילה שהרמז לשנת שהוא סמוך לשלשה עשר לא עשה אז בדיקה יבדוק ביום גם אם בלילה הלך חשכים יש תקוה לעשות בעם אמנם אף ע"ג כי גם בלילה לא שכב לבו ועשה בדיקה מן העון יחזור ויבדוק ביום לפי שהוא מכוון ליום העשרים שנאמר בימי בחורותך ולכן נאמר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם (שמות י"ב) כי מ"ש אך ביום הראשון ר"ל על האמת שני ימים הם שנאמר בימי בחורותך שהוא זמן של התשובה אך העיקר הוא ביום הראשון ואמר ביום הראשון סתם ללמד על שני ימים הנז' ימי בחורותך כי כל אחד מהם נקרא ראשון ע"ד משחז"ל בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ראשון לחשבון עונות כך ראשון זה דפסח הוא יהיה ראשון לחשבון עונות ביום י"ד הוא ראשון לחשבון עונות של ב"ד של מטה ויום עשרים ראשון לחשבון עונות של ב"ד של מעלה ולכן צוה תשביתו שאר מבתיכם והיינו כינוי לגופים שהם בתי חומר כנ"ל ומה גם מן הבתים שנאמר בהם קרבם בתימו לעולם ולכן חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור בהנאה מן התורה מפני כי עד עכשיו לא היה מצווה אבל מכאן ואילך ב"ד מענישין ולכן הוא אסור בהנאה כל ענין חמץ שהוא כינוי אל העון הנמצא מצד יצה"ר המחמיץ לאדם ע"ד מ"ש חומץ בן יין ומ"ש אסור בהנאה הוא להעיר על משחז"ל בפ' טוב מראה עינים יותר הנאה בראיה מן המעשה עצמו ולכן לא מבעיא כי באכילה אסור שהוא כינוי אל המעשה הלחם אשר הוא אוכל ונאמר אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און אלא אפילו בהנאה אסור דהיינו ראיה או חיבוק ונישוק וכיוצא וכן המדה לכל העונות לשון הרע ניבול פה דברים בטלים הכל אסור בהנאה ר"ל לא מבעיא שהוא אסור בביטוי פה אלא אסור ליהנות מהם שנאמר אל תשת ידך עם רשע וכו' לא תשא שמע שוא ואחז"ל אל תשיא ונאמר זעו' ה' יפול שם וכך אחז"ל לא ישמיע אדם דברים בטלים לאזניו וכו' והנה כל אזהרות אלו הם כדי שלא יהיה האדם נענש בב"ד של מטה כ"ש וק"ו כי צריך האדם להיות נזהר אח"כ קודם שיגיע לעשרים שנה כי אז יענש בב"ד של מעלה ולכן יזהר מקודם לכן שלא יהיה מאותם שנאמר בהם ויש נספה בלא משפט כדאיתא בזוהר שהוא קודם עשרים שנה כי זה הוא בכלל מש"ה עד אשר לא יבאו ימי הרעה שהוא עדן רתחא כאמור ולכן בא אזהרה משש שעות ולמעלה ביום י"ד שנאמר אך ביום הראשון אך חלק משש שעות ולמעלה אמנם אסרוהו חז"ל שתי שעות קודם דהיינו משחז"ל בענין עשיית מלאכה בשבתות וי"ט בכניסה וביציאה שצריך להוסיף מחול על הקדש וכן נמי בענין התענית שני זמנים עשו כי לקטן עד עשר שנים מחנכים אותו בן י"א שנה מתענה ומשלים מדברי סופרים הרי כי מה שאסרו חז"ל שתי שעות מקודם הרמז הוא לשתי שני קודם י"ד הנז' שני זמנים ומ"ש ומיהו בכל שעה חמישית מותר באכיל' היינו בזמן הראשון שעדיין הוא קטן אז החמץ שלו כל אשר יעשה לאשמה בה מאחר שאינו מצווה נראה לו כהיתר ענין ההנאה למראה עיניו ובאזניו ישמע זמר ושמע שוא וכיוצא כנ"ל ולכן כנגד זה הותרה שעה חמישית הנאת החמץ הגשמי ורשאי למוכרו לנכרי ע"ש שנאמר עיניך יראו זרות ואפי' הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם הפסח עכ"ז מותר וגם מותר להאכילו לבהמ' לחיה ולעוף כי הרמז לזה הוא לומר דאע"ג שמחטיא את הזולת אז בהיותו קטן לאותם הנקראים בהמה חיה ועוף הם הבלתי שלמים שאינם בכלל אדם שהוא השלם כמשחז"ל בפ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכו' מן הבהמה וכו' הם עם הארץ הדומים לבהמה ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ר"ל אותם הלומדים ממנו יעמוד עליהם אח"כ להחזירם למוטב כדי שלא יצניעו מאותם מעשים רעים ויוסיפו לעשות אותם או יהיה שיצניעו ממנו ויעשו במחשך מעשיהם אלא יעשה תשובה מהם ויבער מה ששיירו ממנו כמש"ה ושבה והיתה לבער כי ע"י התשוב' אשר יעשה האדם זה מבער כל הדברים הרעים ומתחילת שעה ששית הוא הזמן השני שקבעו חז"ל מאחר עשר שנים ומעלה עד שיהיו שלימות אסרוהו חז"ל וגם בהנאה שנא' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי כן אסרה התורה הקדושה ליהנות מכל הדברים יגעים כדבר האמור:
ועוד הוא יורה על גאולתינו ועל פדות נפשינו אשר חז"ל הגידו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף העתידות לבא ועוד אחז"ל אם ישראל עושים תשובה מיד נגאלים שנ' היום אם בקולו תשמעו ולכן באו כל אלה המעשים אל עמק שוה בזמן הזה שכן כתיב ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם והנה בפסוק זה יכלול התועל' הנמצא לכל בני ישראל בעצם אדם בכל שנה ושנה כדבר האמור וגם הוא לילה המשומר ובא לענין הגאולה כמשאחז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל והנה לענין פדות נפשנו ע"י כל הדברים האלו אשר נעשו בזמניהם זמנים רבים תקנו להם חכמים לענין הביעור כנ"ל גם לכל הדברים השאר הנזכרים בפה ונעשים בתורת מעשה כי באמצעות כלם הוא ליל שימורים להוציאם מן הגלות של הקליפה הנקרא ארץ מצרים כמשחז"ל כל הרשעים נק' מצרי' ע"ש שהם מצירים לישראל והרי אנחנו מעידים אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו היינו משועבדי' לפרעה במצרים ועיקר זה הדבר הוא מ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ה וז"ל ת"ח בארביסר בשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בשלימו עם שמשא וכתרין תתאין לא משתכחין כל כך בעלמא וכו' בגין כך ישראל קדישין מתקנין לון ביתא כל ההוא יומא וכו' זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו' ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם דהא מכאן והלאה אתאחדו ואתקשרו בקישורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא בגין כך בארבעה עשר מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עילאה ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין עכ"ל לעניינו הנה מבואר מן המאמר מש"ה שמורים לה' כי כן הוא למעלה גם מש"ה שימורים לכל בני ישראל היינו בכל שנה ושנה נמצא פדות נפשנו וגם הוא מורה על גאולתנו שעתידה להיות מחר כדאיתא בתיקון תליסר דף נ"ד וז"ל שתיתאה הללויה הללוהו ודא הוא עליה אתמר ליל שמורים הוא לה' דאיהו עמודא דאמצעיתא ורזא דמלה השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל לקיים קרא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ורזא דמלה 'מה "שהיה "הוא שיהיה וביה ממכון "שבתו "השגיח בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה ושורפין בתחילת שש דאיהו אלף שתיתאה ובגין דלא למעבד הפרשה בין שש דאיהו עמודא דאמצעיתא ובין שבע דאיהו בת זוגיה צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב דלא יתחזון בין שש דאיהו ו' ובין שבע דאיהי דאתמר בה שבע ביום הללתיך בגין דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה עכ"ל לענייננו הנה מבואר מזה המאמר מפני מה אסרה התורה החמץ משעה ששית כי גם י"ד שהוא כדי לתקן העון הקודם שהיה במעשה העגל בשעה ששית שנ' וירא העם כי בושש משה כמשחז"ל באו שש ולא בא ובזה נתעורר העון הקודם שעשה אדם הראשון לשש שעות שנ' ולא יתבוששו לא באו שש שעות כמשחז"ל ואגב אורחין נבאר משחז"ל שלשה לא המתינו בשלותן שש שעות א"ה ולא יתבוששו לא באו שש ישראל וירא העם כי בושש משה באו שש ולא בא סיסרא מדוע בושש רכבו לבא באו שש ולא בא באמת כי כל איש הנלבב לבו יחיל בקרבו בראות מאמר זה מאי נפקא לן מינה אם היה מעשה זה בשש שעות או פחות או יותר ואיפשר שיאמר הנה דברי חכמים לשון הבאי חלילה וע"ק כי א"ה חטא בשעה עשירית ואין שייך לומר בו באו שש וע"ק כי בשלמא א"ה שייך לומר כי לא עמד בשלותו שש שעות מפני כי באותו היום שנברא לא עמד בשלותו אמנם ישראל עמדו בשלותן כמה ימים לאחר מתן תורה וכן סיסרא כמה שנים עמד בשלותו גם ראוי להבין מניינא למה לי מ"ש שלשה לא עמדו בשלותן אמנם הענין מתבאר עם מ"ש בזה המאמר כי שש איהו עמודא דאמצעיתא ולכן נברא העולם לששה ימים שנא' כי ששת ימים עשה ה' והבן וגם תחילת הכנת א"ה היה בשעה ששית כי אז הוצבר עפרו כמשחז"ל ולכן היה צריך להזהר שלא לאכול מעץ הדעת לפחות עד שש שעות מן הצווי או לפחו' שש שעות משעה שהוצבר עפרו כי הנה בזה היה נמצא שלימות גדול לששת ימי הבריאה הרוחניי' ויגיע לאדם זה השלימות מפני כי הנשמה שלו נאצלה מיום ראשון שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה רוחו של א"ה כמשחז"ל הרי כי כאשר חטא לא עמד בשלותו שהשניט שלו היא שש שעות כמו כן הגיע לישראל כי לאחר שנטהרו מעון זה של א"ה כמשחז"ל ישראל שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתן ולכן מן הראוי היה שימתינו שש שעות גמורות באותו היום כדי לתקן חטא הראשון לגמרי גם בפרטי זה אמנם לא עמדו בשלותן שש שעות ר"ל אותם שש שעות אמנם ערב רב עשו מעשה ולכן הפרישו בין שש לשבע כנז' במאמר וכאשר ישראל תקנו חטא א"ה בזמן דבורה אשר חז"ל הגידו שהי' מושך בערלתו ולכן בפרו' פרעות בישראל (שופטים ה') ע"י הפריעה שעשו אז עשו הפירעון לחטא א"ה כנז' לכן נפל סיסרא ולא בא עליו שש שעות כי הוא לחץ את ישראל בחזקה בחירופין וגידופין כמשחז"ל היינו מעשה נחש הקדמוני ולכן נפל ביד אשה כמו שהוא הפיל האשה מעיקרא עתה נפל בידה ולפי כי הנחש אמר אהרוג לאדם ואקח את חוה וכן עשה כמשחז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ואח"כ:
נקצצו ידיו ורגליו כך סיסרא בין רגלי' כרע נפל ואח"כ נהרג ובפירו' רוח בפ' ותקם בטרם יכיר איש את רעהו אשר חז"ל הגידו בטרום כתיב מלמד שנשתהית שם שש שעות שם תראה דבר נחמד אין להאריך בזה אמנם עלה בידינו היו' איסור החמץ מן התורה משש שעות ומעלה לצורך התיקון של עון הקודם של א"ה ושל ישראל שנא' בהם והמה כאדם עברו ברית בשש שעות ולכן הוא אסור בהנאה אשר ע"י כן יהיה התועלת לעתיד במהרה מה ששנינו ושורפין בתחילת שש שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו הוא החמץ לקש ודלקו בהם ואכלום ולכן איסור החמץ במשהו לקיים מש"ה ולא יהיה שריד לבית עשו אמנם חכמים ז"ל אסרוהו שתי שעות קודם כמו ששנינו אוכלי' כל ארבע ותולין כל חמץ היינו ע"ד מש"ה ואכלת את כל העמים ותולין כל חמש ולכן כל שעה חמשית מותר בהנאה ומוכרו לנכרי אפילו הרבה ביחד זה הענין ירמוז למ"ש בזוהר כדין יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא וכו' כדאיתא פ' וארא דף ל"ב וז"ל בההוא זמנא יפער עמא חד על רומי חייבא ויגח בה קרבא תלת ירחין ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו עד דיתכנשון כל בני אדום עלה וכו' הנה יהיה עתה זה הענין ע"ד זה המאמר כי החמץ הוא עשו אבי אדום שהוא מוכרו לנכרי היינו לאותם האומות שהם מתכנסים ובאים על רומי חייבא ונמסרת בידם ובלי ספק כי ישראל נמצא להם הנאה מזה לראות בהם נקמת ה' נקמת היכלו ואע"ג שידוע שלא יאכלנו קודם הפסח כי הנה נתבאר בזוהר פ' משפטים דף ק"ב וז"ל אבל בדרגא דמשיח בן יוסף איהו דקא רמיז עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השו' את ירק השדה דעלייהו אתמר בפרוח רשעים כמו עשב וק"ו מפסח ועד תשרי יהא פורקנא דאיהו עד ומתמן ואילך יהא השמדה דילהון להשמדם עדי עד וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי נותר' מהם פליטה לאחר הפסח עד תשרי ולכן נמי כך הוא בענין הגשמי וגם יכול להאכילו לבהמה חיה ועוף הוא מ"ש בזוהר פ' אמור דף פ"ט וז"ל ר' אבא פתח מי זה בא מאדום וכו' זמין קב"ה ללבשא לבושי נוקמא על אדום דאחריבו ביתיה ואוקידו היכליה וגלו לכנסת ישראל ביני עממיא ולמעבד להו נקמת עלמין עד דישתכחון כל טורין מטורי עלמא מליין מקטולי עמין ולמקרי לכל עופא דשמיא עלייהו ולכל חיות ברא ויתזנון מנייהו תריס' ירחי שתא ועופא דשמיא שבע שנין וכו' הה"ד כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום עכ"ל ולכן נמי בענין הדין בגשמי כי חמץ זה יכול ליתנו לבהמה חיה ועוף שנאמר כה אמר ה' אמור לצפר כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו על זבחי אשר אני זובח לכם וכו' בשר גבורים ודם נשיאי הארץ תשתו וכו' אמר ובלבד שיעמוד עליהם לראו' שלא יצניעו ממנו מפני כי כן הקב"ה הוא עומד עליה' עד תום כל הדבר שנ' ולא היה שריד לבית עשו כי ה' דבר ויבער מה שיניחו ממנו כי כן כב"ה מבער אחריהם כאשר יבער הגלל עד תמו ואמנם משעה ששית ומעלה אסור בהנאה כמש"ה הנה היו כקש אש שרפתם ולא יצילו את נפשם מיד להבה כאשר יבא לקמן:
[ב] ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר וכו' הנה כי האמץ הוא מורה על רשעי עו"ג ועתה מדבר על רשעי עו"ג כי ישראל שהיה בידו חמץ של ישראל אחר הוא מורה על הדבר שהוא הווה וגם על העתיד והנה נתבאר למעלה כי כל א' מישראל יש לו שני חלקים חלק א' בג"ע וחלק א' בגיהנם וכאשר זוכה האדם נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע גם הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ועל הצדיקים נאמר לכן בארצם משנה ירשו ועל הרשעים הוא אומר ומשנה שברון שברם לכן יאמר ישראל זה אשר לא טוב עשה אשר ע"כ נמצא בידו חמץ שהם מעשים רעים של ישראל אחר בפקדון דאף ע"ג שנתחייב אותו החייב הרשע ונוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם מ"מ חנק זה הוא נקרא פקדון אצלו מפני כי יש בידו יכולת לתקן את אשר עותו ע"י א' מן הדרכים הנ"ל ולכן כל זמן כי הרשע לא מת עדיין אפשר לו לתקן מעשיו כמש"ה במות אדם רשע תאבד תקוה של התשובה ממנו ולכן כל זמן שהרשע עודינו בעה"ז ועודינו לא ישוב לכן אותו החמץ של חבירו הם מעשים הרעים של חבירו הם בתורת פקדון אצלו:
ועוד יהיה ענין חמץ זה המופקד ביד ישראל ע"ד השני הנ"ל הוא האדם המחטיא את חבירו וזה הוא ישראל המחטיא שהיה בידו חמץ הוא העון של ישראל אחר שהוא מופקד בידו מפני כי עודינו לא ישוב ולכן מעכבו בידו עד שעה חמשית הוא הזמן הראשון אשר אסרו חכמים כנ"ל שהוא עד עשר שנים כי אז מחנכים הקטן במצות ולכן נמי צריך להרחיק אותו מן העונות כי סור מרע קודם ואח"כ ועשה טוב ולכן יכול הוא לעכבו בידו העון זה ואם לא באו בעליו הם השנים הנזכר הוא האדם שנתן לו חלקו לגמרי מפני כי זה היה רשע וכן נמי אותו שהחטיא אותו לא באו לתקן כל אחד כפי בחינתו כלומר אותו שהפקיד אצלו חלקו של גיהנם מפני שהי' צדיק עודנו בצדקו ולא בא לקחת זה הפקדון של עונות מיד החוטא וכן נמי אותו המחטיא את זה לא בא כדי להחזיר אותו למוטב בדרך שהתע' אותו ולכן הצד השוה לזה הנפקא הוא למכור לכותי החמץ הוא העון וזה יהיה ע"ד הנ"ל בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונות תם ולכן נאמר ואתן אדם תחתיך היינו אדום כמשחז"ל וזה יהיה ע"י התשובה אמנם המעות שלוקח מן הכותי היינו משחז"ל צדקה וחסד שהעמלקי עשה עם ישראל מחייב אותם לגיהנם מפני שהם עושים לחרף אותנו שנאמר הנה פתחתיך היום וכו' כי חטאתם לו אמנם אם לא מכרו באותו זמן חייב לבערו בזמן איסורו שהוא שעה ששית כי אז הוא החיוב מן התורה כנ"ל דהיינו בזמן שנתחייב במצות אפי' אם אינו חייב באחריותו מפני שהוא ענין קל בשוגג או אחד מן הדרכים הנ"ל:
[ג] אם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות וכו' הנה כבר נאמר כי משש שעות ואילך בא הרמז אל זמן שהוא מן התורה והוא חייב במצות ולכן אם קנה שום דבר דהיינו שנהנה בו בא' מן הדרכים הנ"ל למראית העין וכיוצא מותר כלומר דאע"ג שנתבאר כי אע"פ שב"ד שלמטה הם מענישים בן י"ג ויום א' היינו י"ד מ"מ אין ב"ד שלמעלה מענשים עד עשרים ולכן יאמר כי לענין דברים הללו והדומה להם שהם של הנאה בלבד מותר כי אין מענישים עליהם בב"ד של מטה גם בב"ד עליון עדיין אין מענישים מפני כי החמץ כגון זה אינו תופס דמיו על ענין ההנאה אין נתפס עליו דמיו בו. עוד ירצה במאמר זה חמץ משש שעות ומעלה ביום י"ד היינו מ"ש בזוהר פרשת קדושים דף פ"ז: וז"ל האי קרא לדרשא הוא דאת' מפני שיבה תקום וכו' אזהר ליה לבר נש עד דלא יסתלק בסיבותא דיקים בקיומא טבא בעלמא בגין דדין הוא הדורא ליה אבל לסוף יומוי לית שבחא ליה לבר נש כ"כ כד איהו סיב ולא יכיל למהוי ביש וכו' ושלמה מלכא צווח ואמר גם במעלליו יתנכר נער וכו' ולכן אמר חמץ משש שעות ומעלה דהיינו כי על הסתם נאמר ימי שנותינו בהם ע' שנה ע"ד משחז"ל משעה שנברא העולם חרץ הקב"ה ימיו של כל א' שנאמר אם חרוצים ימיו ולכן החמץ משש שעות ומעלה שהוא הרמז אל ס' שנה ומעלה אז הוא אסור בהנאה מה"ת כאמור שנא' מפני שיבה תקום וזה שהוא אסור בהנאה הוא על כל הדרכים של ההנאה הנ"ל אמנם אסרוהו חכמים ז"ל שתי שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמשית רמז לבן נ' שנה מפני כי אז הוא בכחו כי יחם לבבו והוא אינו עשה שנאמר ומבן נ' שנה ישוב וכו' ולא יעבוד עוד ליצרו ומיהו כל שעה חמשית מותר בהנאה ע"ד הנ"ל כלו' דאע"ג שאמר ר"ע ע"ה לא זכה פוחתין לו מ"מ זה יהיה לענין מעשה אבל לא לענין הנאה כי למה יענש לפחות מימיו על דברים קלים ומתחילת שעה ששית ומעלה אסרוהו גם בהנאה הכל כנ"ל מאחר כי כבר הגיע לששים שנה וכבר חשש כחו גם כי ישוב ולא נמנע מן ההנאות והולך אחר מראית העין ושמע שוא וזמרא בביתא וקול של אשה וכיוצא אין זה בעל תשובה ולכן הכל אסור:
ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון באחד מן הדרכים של העון הנזכר מעכבו עד שעה חמשית דהיינו עד זמן חמשים שנה מפני כי אין הפרש בעון שהוא שלו שעשה לשאר העון אשר הפקד אתו כי הכל צריך לעשות מהם תשובה מעלייא בבחרותו כנזכר:
עוד ירצה במאמר זה של חמץ של ישראל וכו' הוא מ"ש בזוהר על ענין הגלגול פ' פנחס דף רי"ג. וז"ל אמר ר"ש האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה כאלו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר וכחש בה טב ליה דלא אברי עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי אדם המגולגל יש בידו עון הקודם והיינו חמץ של ישראל של גלגול הראשון וזה הוא אשר מטעה ומחטיא אותו כאמור ולכן יכול לעכבו עד שעה חמשית כלומר אותו העון הקודם נמצא בו כח שיכול לעכב את האדם מלעשות תשובה עד זמן חמשים שנה ואחר כך אם לא באו בעליו כלומר כי בענין זה יש הפרש כי פעמים האדם עצמו הנשמה שלו מתגלגל פעם אחרת בגוף אחר וזה הוא בעליו דהשתא ופעמים יהיה בסוד עיבור אותה נשמה בקרבו ולכן יאמר כי מעכב עון זה אותו החמץ אם לא באו בעליו אלא שנכנס בו בסוד העיבור ימכרנו לכותי כלומר אותו עיבור שנכנס בו מאחר שאינו מתקן אותו מבן חמשים שנה יהיה נמשך אל רעה אחרת כי העיבור זה הוא ימכרנו לאדם זה לכותי הוא עיבור אחר יותר רע הוא סוד מה שאנו אומרים בכל יום שלא עשאני גוי והבן ואם לא מכרו ניצול מענין זה של עיבור כותי חייב לבערו בזמן איסורו בן ששים שנה אפילו אינו חייב באחריותו דאפשר שילך ממנו אותו העיבור בעודנו חי כנודע מ"מ חייב לבער ולתקן מעשיו:
אם קנה שום דבר בחמץ אחר שש שעות הוא זמן ששים שנה כאמור מותר דאע"ג כי כל מעשה אשר יעשה זה האדם בתורה ובמצוה הוא נמצא לצורך תיקון אותה נשמה כאמור מ"מ אם קנה שום דבר כמו ששנינו העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד מותר מפני כי זה מועיל לאדם עכ"פ להליץ עליו מפני כי חמץ זה שנתגלגל בו אותה הנשמה אינו תופס דמיו של האדם כי הנה עשה מצוה ע"י מעותיו והיה זה של האדם זה:
ועוד ירצה במאמרו על דרך הנ"ל על הגאולה העתידה במהרה וכך היה אומר חמץ של ישראל וכו' והוא באחד משני פנים זה יצא ראשונה אשר חז"ל הגידו אלף דור עלו במחשבה להבראות שנאמר דבר צוה לאלף דור ולפי שהיו רשעים טרדן הקב"ה ועמד ושתלן בכל דור ודור והם עזי פנים שבדוד והיינו מ"ש ישראל שהיה בידו חמץ של ישראל אחר כי אלו הם בפקדון ואינם עיקר בישראל רק שהם שתולים בהם או יהיה חמץ זה אשר חז"ל הגידו בפ' וברותי מכם המורדים והפושעים בי ואחז"ל אלו הם בני תשעה מדות תשעה מיני ממזרים והיינו מ"ש ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפיקדון כי הנה תשעה מיני ממזרים אלו הם פעולת כל איש הישראלי והם פקדון אצל ישראל ר"ל כל עדת ישראל כי לא יתכן לבא הגאולה עד שיתבררו ישראל מהם כדאיתא פ' משפטים דף ק"ב וז"ל וכן בגלותא רביעאה כי כרם ה' צבאות בית ישראל וכו' ולבתר דיהיו נקיים מגו פסולת יתקדשון לבי מקדשא ביין לנסכא על גבי מדבחא ומאן יזכה להאי יין דלא אתנסך לעו"ג דערב רב אינון יין דאתנסך לעו"ג ומנהון מינים אפיקורסים וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי הנה אלה רשעים הם המעכבים את הגאולה ולכן צריך לברר אותם וכך אחז"ל קודם הגאולה מביא הקב"ה דבר גדול ומתים אנשים צדיקים ג"כ שנאמר וגם הוא חכם ויבא רע וכל כך למה וקם על בית מרעים ועל חברת פועלי און ולכן כל אנשים הללו שהם חמץ גמור הם נקרא פקדון ביד איש ישראל ולכן יעכבנו עד שעה חמשית כלומר הנה אלה רשעים הם מעכבים את הגאולה עד שעה חמשית מפני כי כן שנינו ותולין כל חמש ואז הקדוש ברוך הוא מברר אותם שנאמר וברותי מכם המורדים והפושעים בי ואם לא באו בעליו באותו זמן הוא הקדוש ברוך הוא לא בא לברור אותם מישראל באופן זה כאמור כמש"ה בא יבא לא יאחר ימכרנו לכותי היינו מ"ש המאמר ומנהון מינים אפיקורסים כי מאחר שהם מאבדים עצמן לדעת אינן נחשבים עוד מכלל ישראל לעכב הגאולה או יהיה מה שאמר ימכרנו לכותי ע"ד מה שאמרו חז"ל בפ' וכי ימכור איש זה הקב"ה את בתו אלו ישראל כך יעשה הקב"ה כמש"ה ומכרתי את הארץ ביד זרים היינו משחז"ל אם אין ישראל עושים תשובה מעמיד עליהם הקב"ה מלך שקשים גזרותיו ואם לא מכרו באופן זה אז חייב לבערו הקב"ה כדי להביא הגאולה שנא' ובערת הרע מקרבך וזה יהיה בזמן איסורו כדי שלא יהיה מעכב את הגאולה וזה יהיה אפילו אינו חייב באחריותו מפני כי הבחיר' מסורה ביד האדם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ"מ מאחר כי כך הוא ית' הבטיח אותנו על יד נביאו אע"ג כי אינו חייב באחריותו חייב לבער אותם מפני כי כן נאמר אמרות ה' הם אמרות כמ"ש חז"ל כי מבטיח ועושה: