אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תלח

סימן תלז

[א] להבין דינים הללו צריך להקדים הקדמה אחת כי הלא לך לדעת כי השמנה שרצים הכתובים בתורה הם הפיסולת של שמנה מלכים שמלכו בארץ אדום ולכן שמנה שרצים אלו יש להם עורות כאשר הובא במקומו ואמנם אלה המלכים כלם הם מסטרא דנוקבא כדאיתא באדרא רבה דף קמ"ב. וז"ל המלכים אשר מלכו בארץ אדום אתר דכל דינין משתכחין תמן ואינון תיקוני אתתא אשר היו לא כתיב אלא אשר מלכו עכ"ל והנה הדבר מבואר שלכן הם נקראים מלכים מפני כי היו מסטרא דמלכות שמים ולכן העכבר והדומים לו מזונות שלהם הם הוא בקרקעות וכמשחז"ל חולדה זו שהיא דרה בעיקרי בתים ולכן יאמר עכבר שנכנס לבית בדוק כלומר דאע"ג כי בית זה אע"ג שהוא בדוק ואין שם קליפה וס"א מ"מ איפשר להכנס שם כי עכבר שהוא טומאה חמורה וזה ע"י שככר בפיו שהו' ענין חמץ ע"ד כי ציד בפיו והוא העון של מעשה התחתונים ולכן אם נכנס אחריו האדם לעשות ביעור מן העונות שבידו ומצא פירורין דברים דקים כגון מנהגים רעים שמורגל בהם אפילו כדי כל הככר עדיין אין זה נחשב לביעור לומר כי עשה תשובה צריך לבדוק במעשיו אחר הככר שהכניס שהוא עון פלילי והטעם מפני כי אין דרכו של עכבר לפרר כלומר אין דרכו של עכבר לחזור אחר פירורין שהם דברים דקים חלא הוא מחזר על עונות גדולים ע"ד כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וע"י כן הוא עולה אל הקדושה ליינק משם ולכן אלו הפירורין שמצא אדם זה שבדק ופשפש במעשיו מעלמא אתו הם דברים אחרים שלא מעין הככר שהוא העון שהכניס העכבר ולכן עדיין צריך לבדוק במעשיו ולכן אחז"ל המזלזל בפירורין דנהמא עניות קא רדיף אבתריה כדאיתא פרש' פנחס ע"ש מפני כי הפירורין אוכל אותם העכבר ואינו מניח אותם ואפילו שהם דברים דקים וקלים ולפי כן מתחייב להיות עני מפני כי זה גרם שיהיה ג"כ מתעורר ס"א ופנה למעלה ומתאחז בשורשו בסוד משחז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא וכל זה מפני כי אכל העכבר אותם הפירורין שיורי ברכה מן השולחן אשר לפני ה' ולכן אלו הפירורין שמצא הם חוץ מן הככר כאמור ולכן עדיין צריך לבדוק שלא ישאר שום חמץ מן הקליפה שום צד של עון בבית זה הבדוק הטהור מפני כי אלו הפירורין מעלמא אתו מאח' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל אם תינוק נכנס בבית הבדוק וככר בידו וכו' הנה נתבאר כי התינו' הרמז שלו הוא המט"ט הנקרא תינוק כדאיתא בזוהר בסוד תינוק יונק משדי אמו הוא מט"ט דיניק משדי אמיה בגין לדכא' להו והנה זה התינוק הוא נכנס לבית הבדוק הוא סוד מתיבתא דרקיעא וככר בידו היינו הלכה אחת ואמנם הוא מפרר פירורים מאותה הלכה כי הוא מלמד לת"ח אשר שם כדאיתא פ' שלח לך הכי פריש רב מתיבתא וכן נמי הוא נכנס בשאר בתי ישראל הם הישיבות וחתים אוריי' מפומיהו דרבנן כנ"ל ולכן אם נכנס אדם אחריו אין צריך לבדוק מפני כי זה הוא מסטרא דקדושה ואינו דומה לככ' שהיה בפיו של עכבר:

עוד תשוב ותראה מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רמ"ד. וז"ל אמר רעי' מהימנא מאן דמזלזל בפירורין דנהמא וזריק לון באתר דלא אצטריך האי כ"ש מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון טיפין דזרע דזריק לון בארעא דאתמר בהון כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ או דזריק לון בנדה או בבת אל נכר וכו' כ"ש וכ"ש מאן דמזלזל בפירורין דנהמא דאוריי' וכו' כ"ש מאן דמסר רזין דאורייתא וכו' לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט עלייהו יצה"ר אשה זונה דאתמר עלה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולית לחם אלא כ"ב אתוון דאורייתא ולית ככר אלא אפי' הלכה אחת וכו' הנה נלמד מזה המאמר דבר והפכו כי הנה ככר זה הוא הלכה אחת מן התורה אשר אותו תינוק לומד מן הקב"ה אותה הלכה שמחדש בישיבה של מעלה כמשחז"ל בפ' והגא מפי יצא ואותה הלכה הוא מלמד אותה מפני כי הוא ראש הישיבה והיינו הפירורין שהוא מפרר ולכן אין צריך בדיקה במקום שהוא נכנס אמנם מפני כי האדם מזלזל בעניינים אלו הנזכר במאמר באחד מן הדרכים לכן העכבר בא ונוטל אותו הככר שהוא בסוד אשה זונה עד ככר לחם וכדי לתת רמז אל הענין תמצא כי כן והעכבר עולה בגימ' אשה כי כך כתוב בתורה החולד והעכב"ר בגי' ש"ט עם האותיות וכן אשה עם האותיות בגי' ש"ט ולכן פלימו ע"ה נתן שיעור לסתירת הטומאה כדי שתפשוט ידה לתוך הסל ליטול ככר ונתן זכר לדבר שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם: עוד הנני מודיעך כי בית זה הבדוק הוא ע"ד הנ"ל שהיא סוד הבדיקה שתעשה האשה כשפוסק ממנה דם נדות ואח"כ בימי הליבון נקרא בית בדוק כי כן צריכה לבדוק אח"כ בימי הליבון ז' נקיים ואז אפשר ליכנס עכבר לבית זה הבדוק וככר בפיו הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף קצ"ז. וז"ל רבי אבא פתח אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו' ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טיפה כחרדל ומיד אעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכדין ידעין לעילא דמומא אשתכח בהו בישראל ואתער שמאלא וכו' כדין אתערו דסמאל בקל תקיף לאתערא על עלמא וכו' והיינו העכבר הנז' והככר שנטל בפיו הוא העון הנמצא בישראל שלכן משטין מפיו על אותם הדברים הנ"ל ולכן צריך בדיקה אחריו בכל הימים של הליבון אמנם ההפך הוא כאשר אותו התינוק הקדוש הוא נכנס לבית זה הבדוק וככר בפיו הוא אותה הלכה הוא מש"ה וכל בניך למודי ה' וכאשר. נכנס אדם עליון אחריו ומצא פירורין אין צריך בדיק' הבית מפני כי כן דרכו של תינוק זה לפרר היינו הפירורין הנז' שם במאמר כי הוא גורם להיות שם פירורין אלו בבית זה העליון הבדוק כאשר נכנס לשם כמשחז"ל תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה והבן כל זה ולכן בא אל נכון מ"ש אח"כ ויש אומרים אם אין בפירורים כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק כי הענין צודק בשני הפירושים האמורים ראשונה בענין של הלימוד מאחר שהנחנו כי הככר הוא ההלכה והפירורין הוא שמלמד תורה לת"ח ומחלק להם לכל אחד ולכן אם אין שיעור באותם הפירורין באותו הלימוד כדאי של ההלכה עצמה אינו מועיל לדחות סטרא אחרא ולכן צריך לחזור ולבדוק הבית כדי לדחות הקליפה כנז':

וגם על דרך זה של הייחוד צריך שיהיה שיעור הפירורין כדי הככר כי הפירורין הם תשעה שיעור ההלכה והבן אמנם פירו' ראשון עיקר כי בלי ספק שאכל הככר הוא ההלכה ולמד אותה לעצמו ואלו הפירורין הוא מה שמלמד בענין הפלפול ולכן נמי לעניין הייחוד הוא אוכל הככר בסוד הלחם אשר הוא אוכל והפירורין הם הטיפות הנמשכים משם וההפך הוא מובן מפני כי העכבר אין דרכו לפרר מפני כי אל אחר אסתרס כדאיתא פרש' בלק בפ' אשר הלך חשכים דשארי בחיבורא וסיים בפירודא:

[ב] כזית חמץ בשמי קורה וכו' הנה החמץ שהוא הקליפה כנ"ל אינה נכנסת בבית העליון אלא למטה וכמ"ש בעכבר הנמצא בעיקרי הבית וכן החולדה כי אפילו בזמן שנתאחז הקליפה ביעקב לא יכול לו ואז ויגע בכף יריכו אמנם בזמן החרבן שגבר העון אז נאמר היו צריה לראש כלומר הגיע סטרא אחרא עד הראש של הקדושה ולכן יאמר אם יהיה כזית חמץ מן הקליפה עד הקורה מחייבים אותו להביא סולם להורידו והנה סולם זה הוא בסוד מט"ט כדאיתא פ' ויצא דף קמ"ט. וז"ל ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו' ז"ל חמא מט"ט סבא דביתא דשליט בכל דיליה דאיהו קאים בשולטנו על האי עלמא וכו' ולכן ע"י מט"ט יכול להוריד החמץ הוא סטרא אחרא וכנ"ל שהוא נלחם עם ס"מ ומכניע אותו וז"ש מפני שפעמים נפל משמי קורה ויכנע מפני כי כן מתחילה הפילו הקב"ה ממקו' קדושתו כשהחטיא לא"ה כדאיתא בפר"א ולכן עכ"פ יביא סולם זה להורידו עתה ג"כ לפי כי גם בגשמי צריך להביא סולם להורידו מפני שפעמים יפול לארץ ויבא לאכול אותו לפי שהוא מתעה את הבריות אבל אם היה חמץ בבור אין מחייבין אותו להעלותו דהיינו אם סטרא אחרא היא נאחזת למטה בסוף הקדושה אין מחייבים אותו להעלותו לדחות אותו לחוץ מפני כי בדבר קל הוא נדחה ויוצא לחוץ ולכן בביטול בעלמא סגי כי הנה נתבאר למעלה כי דבר תורה הוא זה שנאמר תשביתו שאר מבתיכם הם הבתים הנ"ל ולכן ביטול זה אע"ג כי אין אומר מפיו כלום רק מבטל בלבו כנ"ל מספיק:

עוד ירצה מה שכתב שם פרשת ויצא דף קמ"ט. וז"ל חמא מט"ט סבא דביתא וכו' דאיהו קאים בשולטנו על האי עלמא שדי וכו' וראשו רשם שדי איהו יו"ד ודא מגיע השמימה וכו' ולכן כשהחמץ שהוא הקליפה בשמי קורה סוד ת"ת ישראל כמחז"ל בפ' וישראל מקוראי כאשר נתעלה ביותר מביא סולם זה להורידו לפי כי כאשר נתקן סולם זה ומתעלה אז סטרא אחרא שמתאחזת ממנו יורדת למטה וחיישינן שלא יאכל ממנה שנאמר בה אכלה ומחתה פיה וכו' והיא מפתה לאדם שנאמר וחלק משמן חיכה ולכן מבער אותה אבל אם החמץ בבור שהוא דוגמא לקליפה שנא' בארות נשברים אין מחייבים להעלותו ולבערו מאחר שאין הבור בגבול הקדושה רק הוא מארבע אבות נזיקין בארות נשברים כנז':

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה