אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תלז

סימן תלו

[א] הנה נתבאר למעלה כי ענין הבדיקה הוא בשני פנים אחד הוא כדי לבער ולהוציא הקליפה מן העולמות בכלל ועוד ענין אחר כדי להוציא סטרא אחרא מהבתים אשר שם מושב לנשמות בכל עולם ועולם וכבר נתבאר בדברי חז"ל כי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק י"ש עולמות אשר על כן אלו הבתים שנותן הקב"ה לצדיק הם מכירה גמורה לפי שהקב"ה קרא לישראל רעים שנא' למען אחי ורעי ואומר רעך וריע אביך זה הקב"ה אל תעזוב הרי שהם נתונים לבני האדם אמנם ימצא בהם ג"כ ענין שכירות כי לולי שהאדם מרבה בתורה ובמצות לא נתן לו הקב"ה בתים אלו ומה גם כי כפי מעשיו נותנים לו מדור לפי כבודו נמצא כי שכירות לוקח הקב"ה מכל בית מאלו מבני האד וכן נמצא הענין באופן אחר שהוא רמז אל הישיבות של מעלה כדאיתא פ' שלח לך דאע"ג כי שם נאמר שהם שתי ישיבות מתיבתא דרקיעא ומתיבתא עילאה זה הוא בדרך כלל וכן איתא פ' בלק דף ר"ה וז"ל אמר לון ר' יוסי חבריא לא אתייהיב לי רשו לגלאה וכו' ואומינא לכו חברייא דבשעתא דפתח בההוא פסוקא וגעא באינון מילין אזדעזעו תלת מאה לפי ספסלי דהוו במתיבתא דרקיעא וכו' אמנם איתא בזוהר פ' בראשית דף ד': וז"ל אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר פנון אתר דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דר"ש בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון וכל אינון חברין די בכל מתיבתא סלקין ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי הישיבות רבים הם והנה ענין השכירות הוא שוה אל המכירה שהיא נקנית בשלשה דרכים אחד מהם בכסף ובשטר ובחזקה והנה אין להאריך בפירוש דרכים אלו עד יזכני ה' לבאר אותם במקומם אמנם הענין בקיצור הוא כי הכסף שנקנה בו הבית הזה הוא המצות ובפרט מעשה הבדיקה בשטר הוא לימוד התורה ובחזקה שלא יעשה הדבר דרך מקרה ולכן אם גדר ונעל ואפילו הלך קנה ואם ישב ג' שנים הוא ענין חזקה גמורה והנה כך הדין של השכירות דומה בדומה שהוא נקנה באחד מג' דרכים הללו רק ענין אחד נמצא הפרש בין השכירות לענין המכירה כי הנה המכירה היא עומדת לעד אמנם השכירות הוא לזמן ידוע ולכן הנני מודיעך כי השכירות יצדק באחד משני פנים האחד הוא אשר חכמים ז"ל הגידו כי כל אחד מישראל יש לו שני חלקים זכה אדם נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע שנא' לכן בארצם משנה יירשו והנה חלק זה אינו זוכה בו הצדיק לגמרי עד שימות הרשע כמו שהוא מבואר אצלי בפ' יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק (תלים ז) עד שימות הרשע ויגמור להיות רע אז מתכונן הצדיק ויורש המקום והחלק שהיה של הרשע אמנם כל זמן שהרשע לא מת אינו זוכה הצדיק באותו החלק אלא הוא אצלו בדרך השאלה חיישינן אולי יעשה תשוב' כמשחז"ל בפ' במות אדם רשע תאבד תקוה, וכך הוא מפורש אצלי במות אדם רשע תאבד תקוה של התשובה ממנו ולכן ותוחלת אונים אבדה הוא התוחלת שהיה לו ליירש פי שנים חלקו וחלק חבירו כדמיון הבכור שנקרא כחי וראשית אוני ותוחלת אונים אבדה וסמיך ליה צדיק מצרה נחלץ (משלי יא) מגיהנם הנקרא צרה נחלץ ונמלט מאותו חלק שהי' לו שם ויבא רשע תחתיו בגיהנם ולכן בעוד הזמן הזה שאינו יורש הצדיק זה החלק לגמרי זה יקרא אצלו כענין שכירות שהוא עשה תורה ומצות לתת שכר בעבור המקום הזה עוד ימצא ענין השכירות באופן אחר והוא כי גם בעל הבית זה המשכיר יהיה אדם צדיק אבל בעבור אחד משלשה דברים ימצא משכירים הבית שלו הדרך האחד יהיה כי עדיין הצדיק ישנו בעולם חי על האדמה ונותנים הבית שלו בדרך השאלה או שכירות לזולת וזאת שנית הוא דאפשר כי עדיין לא הגיע זמנו לעלות אל אותו הבית מפני כי הוא מדרגה עליונה ובין כך משכירים הבית לצדיק זה או נותנים אותה לו בדרך השאלה או יהיה כי אותו הצדיק עלה במעלה רמה למעלה וזה הצדיק נותנים לו מקום זה בדרך שכירות על פי מדותיו והנה אני מעיר אותך אל תחשוב בדעתך כי אלו הדרכים בלבד הם הצודקים אין עוד מלבדה אין הענין כן כי רבו מלספור אבל אני השמעתי והגדתי כפי קוצר דעתי דברים שהם פשוטים לעיני בשר אבל המשכיל יבין מדעת עצמו כמה דברים אחרים כנז' ואיתא פ' ויקהל בפ' וברא ה' על כל מכון הר ציון כי הנשמות עולות מג"ע הארץ לעולם העליון ע"י העמוד הנקרא מכון הר ציון ע"ש והנה המדור העליון בלי ספק כי לפעמים יכנס שם צדיק אחד בדרך השאלה והיינו השבח שאמרו לרשב"י פרשת שלח לך ריש מתיבתא שאיל בשלמך ושם נאמר דף קס"ז. וז"ל ריש מתיבתא עילאה נפק לגבן ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה חולקיה עכ"ל הנה זה מורה באצבע כי בשאר מקומות יכנס צדיק אחר בהשאלה שלכן מבשר לר"ש כי אתריה לית מאן דיקרב לגביה ואיתא פרשת תרומה דף קל"ו. וז"ל וכד אתקדש יומא במעלי שבתא כל אינון משריין דמלאכין קדישין דממנן גו גנתא דלתתא כלהו סלקין להני נשמתין דשריין גו גנתא דלתתא וכו' כיון דאלין רוחין סלקין כדין רוחין אחרנין נחתין וכו' נשמתין סלקין ונשמתין נחתין וכו' מכאן תדין לכל הדברים האמורים בסוד נפש ורוח ונשמה שהם פרטים רבים ועוד ימצא באופן אחר הוא מ"ש בתיקונים בהקדמה וז"ל כצפור דא שכינתא נודדת מקינה כן איש דא איש צדיק נודד ממקומו אינון נשמתין דאזלין ערטילאין בתר קב"ה ושכינתיה וכו' והנה אלו הגולים מדעת עצמם לרצונם לכבוד הקב"ה ושכינת עזו ולכן המקום שלהם אינו פנוי בלי ספק אלא הוא ניתן לצדיקים אחרים כל זמן שהם גולים בגלות החיל הזה ולכן על כל הצדדים אלו וזולתם בא הדין זה בגשמי ברוב ענין כי ג"כ באדם זה הגשמי שייך ענין השכירות ולכן יאמר נא המשכיר בית לחבירו לצורך י"ד וממנו ואילך וקנאו בא' מן הדרכים ששכירות הקרקע נקנה בו אבל הספק הוא על ענין מסירת המפתח כי זה יהיה העדר מצד היראה שלא נמצא בזה האדם הוא משחז"ל בפ' יראת ה' היא אוצרו משל למי שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתח החיצון לא מסרו לו בהי עייל ולכן יאמר אם חל י"ד קודם שמסר לו המפתח על המשכיר לבדוק שהנה כבר קנה זה הבית בא' מן אותם הדרכים הנ"ל אמנם נתחסר מן היראה ולכן לא מסרו לו המפתח ואע"ג כי זה המפתח הוא בא' משני פנים איפשר כי הוא מצד היראה החיצונית או יראה הפנימית אמנם יש רמז למפתח אחר דהיינו מי שלא למד כהוגן שאלו למד אין שום פתח יכול להיות סגור בפניו כד"א בזוהר פרשת וישב דף קס"ב. וז"ל מאן דאשתדל באורייתא לשמה כד נפיק מהאי עלמא אורייתא אזלא קמיה וכו' וכמה תרעין אתברו מקמה דאורייתא עד דעל' לדוכתא וכו' ולפי כי זה לא עסק בתורה לשמה כהוגן לכן לא מסרו לו המפתח או מפני שלא היה עונה אמן אחרי הברכות כמשחז"ל בפ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שאומר אמן והנה כבר הגדתי שאין הרצון אלא לקצר בכל האיפשר ולכן בכל הצדדין אלו והדומה להם כל זמן שלא מסרו לו המפתח חיצון או פנימי חל י"ד שהוא זמן התשובה אז על השוכר לבדוק מפני כי האדם זה כבר קנה ע"י אותם הדרכים אמנם אין בו כח לבדוק ולהוציא הקליפה משם לחוץ מפני שנתחסר א' מן הדברים שנרמז בסוד המפתח ואמנם מאחר שכבר נמצא באדם זה דברים המועילים לכן ה' הוא יגמור בעדו הוא המשכיר בית זה לצדיק או יהיה מט"ט המשכיר הנז' כנ"ל והוא יעשה בדיקה להוציא הקליפה משם ולטהר את הבית ואם משמסר לו המפתח חל י"ד אז על המשכיר לבדוק מפני כי נמצא בו כח להוציא את הקליפה משם ולהכניע אותה ע"י מעשיו הטובים הקודמים שקנה בהם השכירות ומה גם נוסף עוד מסירת המפתח כי אז אין מי שיכול למנוע אותו מליכנס במקומו ולכן ידחה ס"א משם אמנם זה יהיה כאשר בית זה לא היה בדוק כי על הספק נודע כי נכנס שם קליפה מפני כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא אבל השופר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק אם לאו אם הוא בעיר שואלו וכו'. ולהבין ענין זה אקדים משחז"ל בפ' כי שמי בקרבו וז"ל הזהרו שלא תהיו גורמים שישמט שמי מקרבו ואחז"ל הנה אנכי שולח מלאך זה מט"ט ששמו כשם רבו וא"כ זה יהיה מ"ש אם הוא בעיר שואלו כי מאחר שהמשכיר הבית הוא הקב"ה לכן אם נמצא בעיר בסוד שמי בקרבו בעה"ז עם מט"ט אז שואלו לפי כי פעמים לא נמצא שם לפי כי נשמט ה' מקרבו ולכן נמי אם יאמר כי הבית הוא בדוק כי אין שם קליפה אין האדם בודק ואם לא אז הוא ביד' להסיר הקליפה משם כאמור ואם אינו נמצא בעיר אחזוקי איסורא לא מחזיקין ולכן חזקתו שהוא בדוק מאחר שהיה בו השלימות לקנות הבית רק כי נתחסר מסירת המפתח כאמור אז אין יכולת לקליפה ליכנס שם על הסתם ואין צריך בדיקה כאמור. א"נ המשכיר בית זה יהיה בסוד יעקב ומשכיר אותו ליוסף הצדיק והשכירות הוא מש"ה הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן היינו משחז"ל כשאדם חוטא נוטל הקב"ה הבנים שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני מי אומר לפני קדיש וברכו נמצא גם אני מפסיד כביכול ולכן על תועלת זה נמצא משכיר בית זה ליוסף הנז' וזה לצורך י"ד כי אז לבנה במלואה והייחוד יותר בשלימות כי אין שולטים הקליפות וקנאו באחד מן הדרכים שהקרקע נקנית בו כדבר האמור בכסף בשטר ובחזקה אם עד שלא מסר לו המפתח הוא הכח הנמצא בו לפתוח הפתח כי לכן נקרא חי העולמים ולכן נאמר ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש כמשחז"ל בדק עצמו ולא נמצא איש ולכן אם חל י"ד ועדיין לא מסר לו המפתח כלומר לפי שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך וזהו סוד משחז"ל גדולים מעשה הצדיקים יותר מבריאת שמים וארץ דאלו התם נאמר ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים והסוד מפני כי מעשה הצדיקים גורם שיורדים ידים עליונים ומכוננים מדה האחרונה דהיינו הכונה הצריכה לכוין בפ' בידך אפקיד רוחי ולכן אם חל י"ד זה העליון בארבעה עשר לחדש אין לאחר הייחוד אלא על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו המפתח נמצא בו כח לפתוח על השוכר ליכנס ולבדוק כמש"ה אם רחץ ה' וכו' ברוח משפט וברוח בער כנ"ל:

המשכיר בית מחבירו כאמור ואינו יודע אם הוא בדוק אם הוא בעיר שואלו כי הנה נתבאר ענין המפרש בים והיוצא בשיירא הוא בסוד ת"ת יש' בזמן שעולה למעלה וכו' ולכן פעמים שאינו נמצא בעיר אלהינו וכאשר הוא שם שואלו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק מאחר שהוא בי"ד כנז' ומבטלו בלבו ענין החמץ ודיו לפי כי בודאי אין מתאחז ממנה סטרא אחרא באותו זמן כי הלבנה במלואה ולכן מעביר מלבו ספק זה ומבטלו. עוד לאלוה מילין כי יהיה המשכיר בית הוא יעקב והשוכר הוא יוסף הצדיק כאמור אמנם בית זה הוא בסוד לאה וכבר נתבאר אצלי כי יוסף יש בו שני כחות האחד למטה והשני פנה למעלה זה התחתון הוא בסוד יוסף בן שבע עשרה שנה ולפי כי הוא נוטריקון טוב נאמר מצא אשה מצא טוב (משלי יח) שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך את האור כי טוב וכח השני הוא מש"ה ויוסף בן שלשים שנה ומתחבר עם לאה כנז' ולכן יהיה הדין אם עד שלא מסר לו המפתח הוא סוד אור העליון המתפשט בתוכו כמש"ה וללבן ב' בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל (בראשית כט) כי לבן הוא משאחז"ל בפ' הידעתם את לבן מי שהוא מלבין עונותיהם של ישראל הוא אור זה המתעלה ביוה"ך ונמשך למטה ומדקאמר קרא שם הגדולה ושם הקטנה ולא אמר וללבן שתי בנות לאה ורחל הוא לרמוז על כי כל אחד מהם השורש שלה למעלה הנקרא שם אחד הוא ברוך שם כבוד מלכותו והאחר מש"ה ומה תעשה לשמך הגדול והוא נרמז בפ' שמע ישראל ר"ת שם ולכן אם עד שלא מסר לו המפתח זה חל י"ד על המשכיר לבדוק והנה הענין הוא מפני משחז"ל כי רחל נתנה הסימנים שנתן לה יעקב אותה הלילה לאחותה שלכן בא אליה כי זה מורה שרחל נותנת המדות שלה ללאה כדי שיהיה לה ייחוד ואז רחל מתמעטת ונשארת בסוד נקודה ולכן צריך לעשות בדיקה שלא יתאחז ממנה סטרא אחרא ולכן אם חל י"ד אז לבנה במלואה ועל המשכיר לבדוק מפני כי היא שוה אליו בקרוב ואם חל י"ד משמסר לו המפתח על השוכר לבדוק הוא יוסף הצדיק וכן נמי יהיה המשכיר בית לחבירו ואינו יודע אם הוא בדוק הכל על דרך זה מובן אם הוא בעיר שואלו ר"ל אם מדת הת"ת מתחבר לכלה הנקרא עיר ה' עיר אלהינו ע"י הצדיק הוא מגיד לו אם בדקו ואם אינו בעיר רק הוא עתה מתחבר עם לאה חזקתו בדוק ומבטלו בלבו ודיו שהוא מקיים מש"ה שימני כחותם על לבך כך שאלה כ"י ממנו ודיו אין צריך בדיקה:

עוד אגיד לך דרך אחרת בענין דין זה המשכיר בית הוא ת"ת ישראל לחבירו הוא מט"ט בסוד כי ישבו אחים יחדיו והבית הוא בסוד מדת המלכות כשיורדת למטה בעולם היצירה להתייחד שם עם הצדיק ע"י מט"ט כדאיתא בתיקונים בפ' כי עוף השמים דא מט"ט דמתייחדין צדיק וצדיק ע"י בשית יומין דחול והנה בית זה השכיר אותו מט"ט ע"י מעשיו הטובים כדאיתא בפר"א אמר מט"ט תופר מנעלים הייתי ועל כל תפירה ותפירה היייתי מייחד שמו של הקב"ה ולכן זכה להיות מייחד שמו למעלה ג"כ ולכן אם עד שלא מסר לו המפתח הוא דצדיק שהוא המתייחד עם הכלה על ידו כאמור חל י"ד כי אז מט"ט הוא עולה במעלה שנקרא זקן ביתו כדאיתא פ' פנחס בפ' כי רוח עברה בו הוא רוח עליון ולכן ולא יכירנו עוד מקומו אז על המשכיר לבדוק הוא סוד הת"ת שבודק הבית בכל צדדיו לתת לה שלימות גדול אמנם אם משמסר ת"ת המפתח למט"ט וכבר רוח עברה בו אז על המשכיר הוא מט"ט לבדוק ולהוציא משם הקליפה כי כדרך שבזמן שנעשה הייחוד עליון ת"ת ישראל הוא אומר הוציאו כל איש מעלי כדאיתא בזוהר ולכן כאשר המלכים נועדו אז עברו כל מאריהון דדינין מפני שהם יחדיו ואין היתר לשמש בפני כל חי ואפילו עכברים שהם הקליפות כדלקמן ולכן מט"ט ג"כ בעת ובעונה הזאת חייב לבער סטרא אחרא ולא יראה שם ערות דבר וכן נמי הוא דין השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק כלומר אם נמצא בו תכלית השלימות להיות זמן י"ד אם ת"ת ישראל הוא בעיר ונתחבר עמה למעלה שואלו אם בדקו ואם אינו בעיר שהנה מדה זו נקרא בתולה מפני כי כן הוא לעולם היא בסוד בתולה ולכן כאשר ת"ת ישראל בעיר שואלו אם הוא בדוק כי כבר מצא לה בתולים ואם אינו בעיר כי כבר עלה למעלה כאמור חזקתו בדוק מפני כי כן נאמר בטח לה לב בעלה שלא נטמאה האשה אמנם כל זה נתבאר במקומו כי ענין זה הספק הוא בסוד מט"ט ולכן כל ענין תביעת טענת בתולים נער כתיב אמנם כאשר נמצאת טהורה פעם אחד בלבד כתוב נערה ולכן בית זה שהוא סוד כ"י שבאה מלמעלה לעשות שם הייחוד עם הצדיק ע"י מט"ט בחול בית זה הוא בחזקת בדוק ובתולה היא ומבטלו בלבו אין לו צורך לבדוק הוא סוד משחז"ל בענין החליצה כי האשה אינה צריכה בדיקה לפי כי מלת איש כתיב ככה יעשה לאיש וכו' ולכן מבטלו בלבו ודיו ואין צריך לבדוק ומה גם כי עיקר הביטול הוא מן התורה והוא העיקר שנאמר תשביתו שאר מבתיכם שהם כל הבתים הנזכר בתי ישראל וכבר נתבאר הטעם למעלה מפני שאין התכלית לבטל הקליפה לגמרי כי זה לא יהיה עד לעתיד שנא' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ אמנם בזמן הזה בביטול בעלמא סגי לפי כי הרצון הוא להכניע הקליפה ולהוריד אותה למטה כמו שהיה בתחלה בזמן הבריאה אמנם זה הוא הקדמה למה שעתיד להיות בליל הפסח תגבורת סטרא דקדושה וכדי שלא ימצא ענין של עיכוב כאשר יבא לקמן לכן תקנו חז"ל לעשות ביעור בליל י"ד גם ביום כדי להכניע כח הקליפה כנ"ל ולכן אם אין המשכיר בעיר לשאול אותו בביטול בעלמא מספיק כי הוא מן התורה ולכן מבטלו בלבו ודיו כי כן נמי הוא עיקר התשובה החרטה שהוא בלב ומספיק להיות נחשב צדיק גמור:

[ג] כבר נתבאר למעלה ענין המשכיר הבית מי הוא וכיצד הוא הענין של הבדיקה שהצריכו חכמינו ז"ל להוציא הקליפה ולדחות אותה לחוץ כי בזמן הזה צריך להכניע אותה כנ"ל ולכן המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא בדוק הנה כבר נתבאר כי בית זה של השכירות יהיה מכמה פנים כנ"ל אמנם כבר ידעת מה ששנינו הדר בחצר חבירו אין צריך להעלות לו שכר והוא בחצר דלא קיימא לאגר' משום ושאיה יוכת שער ולכן ימצא כי זה המשכיר בית לחבירו על הסתם הוא בחזקת בדוק כי מאחר דקיימא לאגרא אין רשות למזיק להכנס שם ולא סטרא אחרא אמנם אם נמצא אח"כ שאינו בדוק ונכנס שם הקליפה והסיבה מפני שכבר נתבאר כי בית זה הוא מאותו הרשע שיש לו ב' חלקים חלק אחד בגן עדן ומפני רשעתו נאבד ממנו ולכן משכירים אותו לאדם צדיק זה ולפי כי עדיין לא מת הרשע לכן אינו זוכה בו הצדיק לגמרי להיות ביתו שלו רק שניתן לו בתורת שכירות אמנם נמצא שנכנס שם קליפה מן הרשע ולכן על השוכר לבדוק כי אין מן הדין שהמשכיר הוא הקב"ה יבדוק להוציא הקליפה משם מפני כי הבחירה מסורה ביד האדם והרשע הכניס שם סטרא אחרא על ידי מעשיו ולכן הצדיק השוכר הבית חייב לבדוק ולהוציא הקליפה משם מאחר שרצונו לזכות בבית זה שהרי נאמר תשביתו שאר מבתיכם ואין זה מקח טעות שהרי אפילו בבית שהוא שלו קנין כספו צריך לבדוק מכ"ש בית זה שהרויח אותו ובא לו עתה מדין שכירות ולכן אפילו במקום שבודקים בשכר על השוכר לבדוק והענין הוא מה ששנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס והטעם לפי כי מעשה המצוה יעשה פועל גדול למעלה מכ"ש אם האדם עשה מצוה ע"י מתן דמים ונותן שכר שקונה קדושה עצומה כדאיתא פ' תרומה דף קכ"ח. וז"ל פתח ר"ש ברישא ואמר ויקחו לי תרומה וגו' האי מאן דבעי לאשתדלא במצות ולאשתדלא בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקניא ובמגנא אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות וכו' אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים עכ"ל והענין לומר דאע"ג שאנו אומרים בברכה אשר קדשנו במצותיו מ"מ כדי להמשיך רוח הקדש עליו צריך מדרגה יותר כי אין האדם מתקדש כראוי בלא כסף אלא באגר שלים כאשר מתבאר במקומו בעז"ה ולכן אדם זה אע"ג שנותן שכר לבדוק מה טוב חלקו שיזכה להתקדש על ידי שנותן מעות בזה אמנם כאשר נתבונן כיצד ימצא כי הבודק נוטל שכר מהשוכר או מן המשכיר כיצד מתקיים ענין זה למעלה על הבתים עליונים והענין יהיה בקיצור כאשר כבר נתבאר כי המשכיר הבית הוא הקב"ה לצדיק כפי מעשיו והוא הבודק הבית ע"י המצוה אותו המלאך הנברא הוא המכניע הקליפה ומוציא אותה לחוץ כנ"ל אמנם כאשר הוא נמצא שעשה שליח לבדוק והשליח הוא מט"ט כדאיתא בתיקונים ובזוהר בענין שלוחו של אדם כמותו ואיתא בזוהר פרשת בשלח מטרוניתא אמיה יהיבת ליה זיונין לאלקאה וכו' איתא נמי פ' בשלח דף ס"ו. וז"ל אר"ש בשעתא דנפק יהושע נער. אתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיונין וכו' והנה נלמד כי ע"י שעושה אדם שליח למטה מתעורר הנער השליח למעלה כדי להכניע הקליפה כנזכר ושם נאמר חמא משה לסמאל נחית לסייעא לעמלק אמר משה ודאי האי נער לקבליה לנצחא ליה ולכן כדי לעשות בדיקה זו להכניע את הקליפה אז נוטל שכר מן הקב"ה הוא המשכיר הבית בחזקת שהוא בדוק היינו אותם זיונין לעשות מלחמה כדי להכניע לסמאל כאמור או פעמים נוטל שכר מן המשכיר כאשר השכיר ע"מ שאינו בדוק והשכר הוא באותו כסף מלא מן המעשה הטוב שהוא עשה ולכן נמי ימצא כי האדם הגשמי אע"ג שנותן שכר על הבדיקה מצוה קא עביד אז טוב לו כאמור:

[ד] בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר הנה זאת תורת הבית דלא עביד לאגרא מפני כי הוא מאותם הנשמות דאזלין מתתדכין בחר קב"ה ושכינתיה ולכן בית זה מוחזק כי לא בדקו מפני כי חזקת אותם הבתים כי אין נכנס בהם ס"א כלל לפי שהם צדיקים גמורים כנ"ל ולכן אם אמרו אשה או קטן או עבד אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנים ואע"ג שאינם בתורת שליח והטעם מתבאר במקומו מפני שהבדיקה היא מדרבנן לכן אלו הם נאמנים אמנם צריך שיהיה הקטן בן דעת כדי שידע לבדוק שנאמר ונער קטן נוהג בם לולי שיש בו דעת אינו יכול לנהוג ארבין דימא שאם אין בו דעת איך מתגבר על זקן וכסיל: עוד יובן הענין ע"ד הנ"ל כי השוכר הבית הוא מסוד ת"ת ישראל הוא הצדיק בחזקת בדוק כי הנה נתבאר למעלה כי הבית זה הוא סוד כ"י והוא בחזקת בדוק כי כן לעולם היא בסוד בתולה ואיש לא ידעה אמנם נמצא שאינו בדוק דהיינו בזמן שירדה למטה בעולמות כי אז יש טענת בתולים כנ"ל כי כל נערה הנזכר שם נער כתיב שהוא בסוד מט"ט אמנם מלת נערה היינו כאשר נמצאת טהורה והיינו כי באופן זה שיורדת בעולמות נמצא שאינו בדוק כי עדיין לא פרשו השמלה לפני זקני העיר אז על השוכר לבדוק הוא הצדיק יבדוק אותה כי ודאי טהורה היא ואינו מקח טעות שהרי נאמר בטח בה לב בעלה ואפילו במקום שבודקים בשכר והענין יובן כמ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ז. וז"ל והניף את העומר וכו' עמר דא מקרבין ישראל בדכיותא דילהון וכו' למיעל רחימו בין אתתא ובעלה אשת זנונים אתרחקת מתמן וכו' אשת חיל קריבת גרמה לקרבנא לגבי כהנא רבא ודאי טהורה היא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי הבודק הוא כהנא רבא והוא נוטל השכר כנז':

וכן נמי מתבאר ע"ד כי המשכיר הבית הוא ת"ת ע"ד משחז"ל ובא אשר לו הבית זה הקב"ה והגיד לכהן זה ירמיהו כנגע נראה לי זה ע"ז ולכן כאשר המשכיר בית זה למט"ט ע"ד הנ"ל בחזקת בדוק כאמור ונמצא שאינו בדוק כי רגליה יורדות מות על השוכר לבדוק הוא מט"ט כי הוא נמצא בו כח להכניע הקליפה כנ"ל ואינו מקח טעות מפני כי כך היא המדה ואפילו במקום שבודקים בשכר כמשחז"ל משכן משכן ב' פעמים מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן ומזבח למעלה ומיכאל השר הגדול מקריב עליו נשמות הצדיקים בזמן החרבן א"כ בדיקה זו היא בשכר וטוב לו שהרי מצוה הוא עשה מט"ט השוכר ומייחד ע"י צדיק וצדק כנ"ל ולכן בית מוחזק שלא בדקו המשכיר ואמרו אשה או קטן או עבד אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנים כי זה הוא מדרבנן והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק שחכמינו ז"ל אמרו ושם אתנו נער שוטה ולכן צריך שיהיה בן דעת כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה