מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תלב
[א] הבדיקה היא התחלה אל הביעור ולכן הברכה היא על עיקר הדבר אמנם מפני כי כן נמי תכלית של הביעור הוא ביום לפי כי החמץ הנמצא עתה אין מבערים אותו עד למחר ולכן הוי כאלו מברך מעכשיו על תכלי' הביעור שיהיה למחר ולכן אין מברכים ברכה אחרת אח"כ:
ענין הברכה לפי הנראה הוא כי הוא שבח להקב"ה אשר קדשנו במצותיו ואין זה עיקר הדבר אלא מפני כי נמצא צורך גדול בברכה לכל מעשה המצות כנ"ל כי איך יתכן שיעשה רושם המעשה אשר יעשה אדם הגשמי אם לא על ידי כח הדיבור המסור בו מן הקב"ה שהוא בעל חי מדבר וכבר נת' במקומו כי כל ענין מעשה צריך להיות שלם כדי לעשות פעולה וזה יהיה על ידי המחשבה והדיבור מצורף עם המעשה ולכן אין ראוי לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה מפני שנמצא מכניס החיצוני אל מקום של הקדושה א"כ מה מועיל בענין הבדיקה ומטעם זה ימצא כי אע"ג שכבר התחיל לעשות הבדיקה והפסיק לדבר אע"ג כי אין זה הפסק גמור אבל מ"מ הנה כבר עשה רושם בקדושה כי כל ענין הפסק בזה יצדק מש"ה הוגעתם ה' בדבריכם ולענין צורך הברכות הנה נת' פ' עקב בזוהר וז"ל רזא דברכאן דגרים לאמשכא ברכאן ממקורא דכולא ע"ש אמנם למען דעת כי כל מה שיעשה האדם הוא לטוב לו ולצורך עצמו לכן צריך להעיר הערה אחת והוא כי לא יפלא בעין כל מי שהוא בן דעת דברים הללו כי הם כבשונו של עולם אמנם יש ג"כ בהם לצורך האדם כאשר יתבונן כי כל הדברים הנמצאים בעולם זה התחתון הם דוגמא למה שלמעלה ולולי כי כן נמצא למעלה לא היה איפשר להמצא כך למטה מפני כי כל הדברים בהכרח הוא שיהיה להם שורש למעלה ולכן נתבונן כי הנה מצאנו ראינו כי בעה"ז השפל יש נמצא בתים רבים לצורך האדם שנאמר כתפארת אדם לשבת בית דמובן הוא בעולם העליון בלי ספק ולאו דווקא בעולם אחד בלבד אלא בכל עולם יש לאדם בית ומדור לפי כבודו הלא המה דברי חז"ל בפ' כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת י"ב) ובזה יובן מ"ש אשת רבי שמעון לרבינו כי הוא אמר אם יחסר שולחנך אני משלים לך משולחן שלי ואמרה לו אשה החכמה זו וכי אנו זוכים לראות פניך לעתיד וכו' דאע"ג שהענין יובן כי דברה עמו בדרך ענוה אמנם מ"מ השיבה לו על עיקר זה כי מאחר שנאמר הולך האדם אל בית עולמו דיש מדור לכל אחד לפנים מחבירו לפי כבודו מדקאמר לבית עולמו ולא אמר לביתו או לעולמו לחוד משמע מינה תרתי כי יש לכל צדיק מדור לפי כבודו ויש ג"כ עולמו' רבים זה למעלה מזה א"כ לא יראה פניו לעתיד שיהיה בעולם יותר עליון ואיתא בתיקונים כי הנפשו' הם בעולם העשיה וחלק הרוחות הם בעולם היצירה והנשמות הם מן הבריאה ובלי ספק כי כל חלק מאלו נפש או רוח או נשמה יש לו מדור לפי כבודו כמשחז"ל ואין להאריך בדבר הפשוט:
ואית' בזוהר פ' אמור דף צ"ג. וז"ל ותמן כתיב תלת מדורין עבד קב"ה לצדקייא וכו' מדורא תניינא הוא ג"ע דבארעא ביה קב"ה עביד מדורין עילאין יקירין וכו' וכל רוח מתלבש בלבוש יקר וכו' מדורא תליתאה ההוא מדורא עילאה קדישא דאקרי צרורא דחיי וכו' אמנם בכל המעשה אשר יעשה האדם בלי ספק כי באחת מהנה עשה טובה לעצמו לבער סטרא אחרא מכל הבתים והמדורות אשר ישכון שם ולכן מטעם זה יש לאדם לברך ברכה אחת על כמה בתים ויהיו שם בני ביתו עומדים ויפזרו עצמן אח"כ לבדוק כל הבתים אשר לו כי הדוגמא כך היא למעלה וכאשר ידענו נאמנה כי כאשר האדם יעשה מצוה הוא נברא מלאך כמו ששנינו עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד והוא מלאך לכן ע"י המצוה זו אשר יעשה בשלימות ע"י מחשבה דיבור ומעשה הוא בורא מלאך כלומר אם יש לאדם בחינת נפש בלבד הנה יברא מלאך אחד ואם יש לו בחינת רוח יברא מלאך שני וכן נמי אם נמצא בו נשמה יברא מלאך שלישי מפני כי כל כח הנמצא בו הוא פועל ונברא ממנו מלאך וימצא ענין זה מקביל כפי הבתים אשר יש לו בעולמות ולכן ימצא כי ע"י המעשה אשר יעשה האדם אותו המלאך נמצא בו כח להוציא הקליפה מן הבית שלו ולכן נמי יהיה לו כח הגשמי ע"י הברכה לבדוק כל הבתים על ידי בני ביתו דוגמת המלאכים אשר הם בודקים הבתים שלו למעלה כאמור והיינו בכל העולמות שהם מקום שמכניסין שם חמץ כאמור: