מקור חיים - ב (טור פטדה חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שז
[א] מאחר כי כל עניני השבת הם תיקון לעונות ראשונים אשר נתבאר למעל' כי אדם הראשון חטא במעשה בדיבור ובמחשבה וישראל נמי המה כאדם עברו ברית שנאמר וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל ולכן בא הציווי על כל ישראל לענין הדיבור ומה גם לענין הפרט כי נמצאו בעמי כל פה דובר נבלה ושבועת שוא ושקר וכנגד הכל דברים בטלים הלא זה הדבר מפורש אצלי בפ' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות כי בדברים אין שייך עשיה דקאמר לעשות אלא שאמר להם משה אתם חטאתם בדברים שנאמר ויאמרו אלה אלהיך לכן תנו זה כנגד זה אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות לתקן אותם דברים ולכן יהיה תיקון נמי לפרט כי אמר ה' בכל איני מתייגע שנא' לא ייגע ולא יעף ובמה אני מתייגע בדברים בטלי' שנא' הוגעתם ה' בדבריכ' ולכן נאמר ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול שמדבר דברים של שמועות קרובות או רחוקות כי אין זה עונג נגע הוא ופוגם הנפש המדברת ואותו תוספ' נשמה הנמצא לו בשבת מפסיד אותה הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר כי בעבור כך מתחסר אותו דיבור ומתחסר מה שקנה מן הקדושה בתחלה אם מעט או הרבה כנודע מן הזוהר ואפילו בשיחת דברים בטלים שמתענג בהם אסור להרבות זולת לענין המצטרך בשבת לפי כי זהו התיקון שלו:
[ב] אסור לשכור פועלים והענין כי הנה האדם הוא שכיר בעולם הזה כמש"ה וכשכיר יקוה פעלו ונאמר תזרח השמש וכו' יצא אדם לפעלו והיינו מלאכת שמים ואמנם אין להם שכר כמש"ה כי ישר דבר ה' ר"ל אדם המקיים דבר ה' נעשה ישר שהרי נאמר אשר עשה ה' את האדם ישר אבל והמה בקשו חשבונות רבים ונתעותו וכאשר לב האדם רע מנעוריו משעה שננער מבטן אמו כאשר עשה דבר ה' מעשה המצוה נעשה ישר אבל וכל מעשיהו באמונה בהקפה כמשחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן, אף על גב כי ימצאו פועלים רבים כל האיברים של האדם הם פועלים ברמ"ח מצות עשה אבל שכר אין להם ואפי' בשבת ואסור לומר לכותי הוא היצר לשכור לו פועלים בשבת כי הנה נאמר ואהבת את ה' בכל לבבך בשני יצרך ביצר הטוב וביצר הרע דלא יחשוב כי יבין היצר שהאדם עובד להקב"ה על מנת לקבל פרס כדי להחזיר אותו לעבודת הקב"ה אסור לומר לו שעובד על מנת לקבל פרס דהיינו השכירות זה כי כך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס ר"ל שיאמר בפי' אני עושה על מנת שלא לקבל פרס ואע"פ שאין ישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת כי הנה לא נעלם מאיש הישראלי כי עיקר העבודה הוא להועיל לו לעתיד מכל מקום כך צריך לומר בפירוש לפי כי בזה ימצא מתקן חלק הדיבור כאמור שכל מה שהוא אסור לעשותו אסור לומר לכותי לעשותו ואפילו לומר לו קודם השבת לעשות מלאכה בשבת אסור שהרי נמצא שעושה על מנת לקבל פרס אבל מותר לומר לו אחר השבת והענין הוא מה שאחז"ל כי יאמרו לרשע הטוען הניחוני ואעשה תשובה אומרים לו עולם הזה דומה לשבת ועולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת אם אין אדם מבשל בערב שבת מה יאכל בשבת ולכן אדם זה כשהוא מדבר עם הכותי הוא היצר ורוצה להחזירו אליו כמו שאחז"ל וארדון שרידה את יצרו אז מדבר עמו דברים המתיישבים על הלב והם בכלל ודבר דבר כד"א קחו עמכם דברים והוא הנרצה אצלי כי מה טוב לאדם שלא יצטרך לזולת להוכיח אותו אלא הוא עצמו מרדה את יצרו והיינו קחו עמכם בעצמיכם דברים דברי כיבושים ושובו אל ה' ולכן האדם זה אומר לכנעני זה יצרו ודבר דבר שהוא מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית כך בשבת שעבר כלומר התבונן מ"ש החכם אין איבוד כאיבוד הזמן כי בזה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנו' אם כן למה לא עשית כך וכך בשבת שעבר שר"ל מענין התשובה אף על פי שמבין מתיך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה מותר ואין לומר כי בזה יהיה מתגבר עליו: [ג] אסור ליתן לכותי זה היצר מעות מערב שבת לקנו' לו בשבת והדוגמא לענין זה הם המצות שנקנים בכסף לקנו' לו נשמה בשבת כאשר יבא בעזרת האל כי האשה זו הנשמה נקנית בכסף הם המצות שנאמר שדה בכסף יקנו היא הנשמה הנמשכת מן השדה אשר ברכו ה' בשטר היא התורה בביאה לבית הכנסת שנאמר ברוב חסדך אבוא ביתיך ולכן אדם זה אסור ליתן ליצר זה העו"ג מעות אלה המצות על דרך משחז"ל אם עשית חבילו' של עבירו' עשה כנגדן חבילו' של מצות כי בזה נמצא שנותן אותם מצות לעו"ג במקום העונו' לקנות לו בשבת נשמ' יתירה אבל יכול לומר לו קנה לעצמך הנה אלה המצות תמור' אותם העונו' זה תמורת זה ואם אצטרך אקנה ממך מהם לאחר השבת גם יהיה ענין הקניה זו לשבת היינו לעתיד לזמן שאומרים לאדם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ולכן יאמר כדי לרדו' את יצרו כאמור כדברים האלה להביאו למוסר ולכן יאמר אסור ליתן לכותי זה היצר האמור מצות מענין המצו' מע"ש בעולם הזה הדומה לערב שבת ולקנו' לו בשבת היינו לעולם הבא כדי לזכות לקנו' לו בית מושב ולקנו' חיי הנפש שכן שנינו ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך דקשה מה הבטחון הזה אשר מבטיח האדם על שקר וכי השאול הוא מנוס והלא רע ומר הוא אמנם הענין על דרך זה כי יאמר תעשה חבילות חבילו' ושים אלו נוכח אלו ואז יהיה השאול בית מנוס לך כי כך אחז"ל לך חסד שאינו מוציא העונו' כנגד הזכיו' אלא תשלם לאיש כל ענין לבדו כמעשהו העונות נענש עליהם ואחר כך נכנס בגן עדן בשכר המצות לכן שמענה ואתה דע כי זה יהיה למי שכבר חטא שכן אמרו אם עשית אבל לא אמרו לאשר יעשה בזדון ויעשה מצות לפי כי העושה כן אין מספיק לו עונש של גיהנם כי על כרחך אתה נוצר וכו' מוכרח לבא בגלגול לתקן מעשיו ולכן אסור לעשות כן לתת מעות מצוה לכותי היצר בעולם הזה מע"ש לקנו' לו כל צרכי שבת חיי הנפש כאמור אבל יכול לומר לו קנה אתה לעצמך טול לך מה שבחרת מן העונו' ואם אצטרך אקנ' ממך למחר היינו בדרך זו בעבור החבילו' של מצות שיעשה יחזור לקנו' העונו' מן הכנעני הוא היצר כנז':
[ד] מותר לומר לכותי זה היצר מערב שבת היינו בעולם הזה הדומה לערב שבת לקנות לו כאמור חבילו' של עבירו' כנגד חבילות של מצות ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת הבאה מטעם הנזכר ואמנם לענין הפשט אף ע"ג כי מן הדין מותר לומר לכותי ולתת לו מעות לקנו' ועו"ג קונה בשבת לא ראינו ולא שמענו מי שהצליח בענין זה ודין עסק ביש הוא:
עוד לאלוה מלין בדינים אלו וכה יאמר ודבר דבר שלא יהא דיבורך של חול כדיבורך של שבת הלא זה הדבר שנתבאר בזוהר פרשת בראשית גם בתיקונים כי בענין שמפייס האדם לאשתו צריך להראות חיבה יתירה והיינו שינוי מן החול כנזכר דף מ"ט וז"ל ובגין דא תא חזי עונתן מלילי שבת ללילי שבת לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא ועבדין תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי כגוונא דלעילא דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי תוספת מלין דפיוסא וכו' לא מבעיא כי אין דנין בשבת אלא לומר בענין דיבור כך אני עשה למחר אסור לומר דבר פלוני אני עושה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר אפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבו' וזה ימצא למעל' בענין גזר' לרעה ח"ו כענין שנאמר ויחר אפי בהם ואכלם כי הוא מגזים ואינו עושה אפי' בענין זה אסור ומכל שכן לאיש הישראלי מלכא ומלכתא יתבין וי למאן דעייל ביניהון מלין בטלין. אסור לשכור פועלים הנה נתבאר מן הזוהר כי הצדיקים וכל העוסקים במלאכת הקדש נקראים פועלים כדאיתא בזוהר פרש' פנחס לאומן דחתך לבושי מלכותא חתיכו' סגיאין ונתערבו ההתיכו' והוא יודע מקום אותה חתיכה שחסירה ונותנה שם. ולכן נאמר על פי התורה אשר יורוך וגו' וכן איתא נמי בזוהר פרש' אמור הולך תמים ופועל צדק מאן אינון פועל צדק דמתקנין למטרוני' מנהא לבושהא ועטרהא כל חד פועל צדק אקרי ולכן יאמר אסור לשכור פועלים הללו בשבת לפי כי תיקון של הכלה מאתמול מאי דאפשר לתקוני מתקנינן אבל ביום השבת אין שייך עוד תיקון רק היא עולה אצל בעלה כפעם בפעם למעלה וכן אסור לשכור פועלים לכרות לו ארזים עצי הלבנון לבנות לו בית שהרי נבנה נמי מבערב וגם לא ישכור פועלים לדחו' הקליפה מאותם הצדיקים מחצדי חקלא לפי כי זה נעשה נמי מערב שבת כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל בההוא מדורא דאשא שמתגבר על אותם גוונים ונכנס למיטל נהורא בההוא נקודה ומתעורר ההוא שלהובא מסטרא דימינ' ומתגבר עליו ומכניס אותה בנוקב' דתהומא רבה ולא לומר לכותי לשכור פועלים והענין כי הנה אי' בזוהר פרש' תרומה דף קנ"א. וז"ל בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגיהנם סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתיא ויומא אתקדש ואיהו אגין על כלא ומיד דינין מסתלקין וחייביא אית לון נייחא וכו'. ולכן יאמר לא יאמר לכותי זה סטרא אחרא לשכור לו פועלים בשבת והם פועלים מסטרא אחרא לעשו' מלאכת הרשעים כמשחז"ל מנין כי העונש והפורענו' של רשעים נקר' מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכ' היא. ואיתא נמי בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א. וז"ל הכא רזא דרזין כד בעי קב"ה לאתקשטא ולאתתקנא בתיקונוי בשבתי ובזמני ובירחי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימי על היכלא דאקרי מר דרור ויהבי קלא כו' כדין מתכנשין תמן כל אינון נשמתין דאתחזיין לסלקא לעילא ונטלי לון ארבע אנפין ועאלין לון בההוא עמידא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי אותם הנשמו' עולו' למעלה ומעלים אותם ארבע אנפין דנשר. ולכן אין צורך לשכור פועלים לעשו' מלאכה זו לפי כי זה לא נעשה על ידי עו"ג כלל רק על ידי סטרא דקדושה כאמור ואף על פי שאין ישראל צריך לאות' מלאכ' כי היא נעשית מאליה ביום השבת מפני קדושת היום ואינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת לפי שכל מה שהוא אסור לעשותו סטרא דקדושה אסור לומר לכותי סטרא אחרא לעשותו אבל מותר לומר לו לאחר השבת למה לא עשית כך דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה לשבת הבאה:
אסור ליתן לכותי סטרא אחרא מעות מערב שבת היינו מן השפע העליון לקנות לו בשבת כי לפי שכל ענין מעשה הנעשה למטה הוא גורם התעוררות למעלה להיות נעשה דוגמא שלו לכן אסור לתת לו מעות לעו"ג מע"ש לקנות לו בשבת לפי כי בזה נמצא שנוטל הקליפה למעלה אור נוסף יותר על התמצית שנותנים להם אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת כי בענין זה לא יוכל למעלה ליקח יותר ממה שלוקח לעצמו תמיד:
מותר לתת לכותי מע"ש מעו' לקנו' לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת כי הנה בזה ימצא הנאה לישראל ומתעורר למעלה המשכת שפע ועו"ג אין לו ריוח בזה רק בענין צורך ישראל טרח:
[ה] עוד חזר והגיד כלל אחר על דבר שאינו מלאכה והוא מיוסד על האמור כי הנה אלה המלאכות נאסרו לתקן עון הקודם אותם ט"ל קללות של זמן הבריאה ואע"ג כי נתקן העון של ישראל לאחר שנתפייס הקב"ה עמהם במעשה המשכן בט"ל מלאכות צריכים אנו לשמור אותם מפני כי נתמשכן בעונותינו. ומה גם לענין צורך הפרטים יש צורך כנ"ל. לכן מאחר כי נודע באמת כי החוטא נידון בגיהנם לכן בא הודעה בדין זה דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות והדוגמא לזה הוא הענין שנתבאר בזוהר כל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל רקיעין סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתיא ואתקדש יומא ואיהו אגין על כלא כדין נורא דגיהנם אשתכך וכו'. הנה מבואר מלשון המאמר כי בערב שבת קול קורא להסיר העונש מעל הרשעים. והנה ענין זה הוא מלאכה גמורה כמשחז"ל מנין שפורענותן של רשעים הוא מלאכה שנאמר פתח ה' אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה הוא לה'. אמנם ענין אשר נעשה במחלל שבת אין זו מלאכה דהכי איתא התם דף קנ"א וז"ל וכל אינון מחללי שבת וזמני וחגי בפרהסיא דינין סלקין מינייהו אבל נורא דגיהנם לא אשתכך מעלייהו לעלמין וכל חייבי גיהנם שאלי עלייהו מאי שנא אלין דלית לון נייחא מכל חייבין דהכא אינון מאריהון דדינא תייבין להון אלין אינון חייבין דכפרו ביה בקב"ה ועברו על כל אורייתא כלה בגין דלא נטרו שבת תמן בגין כך לית לון נייחא ואינון חייבין כלהון נפקין מדוכתייהו ואתייהיב לון רשו למיהך למחמי בהו ומלאך אזיל ואפיק לההוא גופא דילהון ועייל ליה לגיהנם לעיניהון דחייביא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי מחללי שבתות המלאך מוציא הגוף מן הקבר ומוליך אותו לגיהנם לידון שם. ולכן יאמר הדין כל דבר שאינו מלאכה היינו דין של מחלל שבת לפי כי אינו נידון בגיהנם רק האש נשאר מלהט על גופו ואינו אסור לעשות בשבת דבר זה לפי כי נעשה מעצמו ואינו אסור אלא משום שבות שהיה נינוח בשבת מותר ישראל לומר לכותי לעשותו לפי כי כן נמי אותו המלאך כך הוא עושה שמוליך הגוף לגיהנם לעין כל אף על גב כי אינו נידון אותה שעה בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי ואין לך חולי כאותו חולי של מחלל שבת או שיהיה צריך לדבר צורך הרבה ואין צורך הרבה יותר מאותה שמוליך גוף מחלל שבת בפרהסיא לפי שהוא צורך עליון שהרי מכריזין עליו זהו פלוני שכפר בהקב"ה וכפר בכל התורה והוא נמי צורך גדול למחלל שבת לקבל העונש שנו כדי שיהיה לו כפרה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל למצרי זה היצר בשבת לעלות באילן להבי' שופר והענין להעיר עצמו על כי עון אדם הראשון עדיין כלנו טמועים בו שאכל מעץ הדעת ושם היו כל הנשמות. וכדאיתא בתיקונים דף ק"מ. וז"נ ד"ח לא תלין נבלתו על עץ דא נבלות הפה על העץ דא לישנא בישא דא גרים דימות קודם זמניה ודא איהו כי קבור תקברנו ד"א לא תלין נבלתו דא יצר הרע על העץ דא נשמת חיים דמאן דמחלל בה אתמר ביה כי קבור תקברנו וימו' בעלמא דין ובעלמא דאתי דא איהו בחלק מאן דעבר על דא עכ"ל:
והנה הדברים מבוארים וכל עניינים הללו החי יתן אל לבו כדי לרדות את יצרו כמשחז"ל אם רואה אדם את יצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה וכדאיתא בזוהר דאין הכונהלנהכניע היצר שהרי זה הוא יום שמחתו שעשה והצליח להמית האדם אלא מפני כי על ידי שהאד' יזכור יום המיתה אז יכנע לבבו הערל ולכן נדחה ממנו יצר הרע אמנם לדידי מפרשה הכי יזכור לו ליצר יום המיתה שלו לפי כי כך חמרו חז"ל לעתיד מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הכל דבהכי ימצא לו תרתי לריעותא כדי בזיון שמביאו בפני הכל וגם שוחטו ולכן יכנע ודאי וילך לו ולכן יאמר לעלות לאילן יזכור לו כל אלו הדברים. וענין השופר שמערבב אותו כי לכן תוקעין בראש השנה נזכור נו חיך עתיד להתבטל וזה יהיה לתקוע תקיעת מנוה להכניע יצרו כחמור דאין לך מצוה כמו התשובה שהיא שקונה כנגד כל התורה או להביא מים של תורה שנאמר הוי כל צמח לכו למים דרך חצר שלא ערבו כי הם שתי חצרות בתוך הלב לב חכם לימינו זה יצר הטוב ולב כסיל לשמאלו זה יצר הרע והקב"ה צוה לאהבה וליראה אותו בשני יצרים שנח' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצרך ביצר הטוב וביצר הרע דהיינו לערב השני חנרות יצר הרע עם יצר הטוב לעבוד ה' וזה עדיין נא עירב ורוצה להביא מים שנ תורה לרחוץ מטומאת העון המצטער ממנו כמשחז"ל חם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ויש אוסרין לעשות כן את כל אלה בשבת מפני כי מתבטל מעונג שבת כי ימשך על לבו הדאגה והעצבות מדברים אנו וימנע מלענג חת השבת:
[ו] אסור לחשוב חשבונותיו היינו מ"ש בזוהר פרשת קרח דף קע"ח וז"ל מאן דאיהו מארי דחושבנח הא אוקמוה בגין דכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בר נש בעי למעבד חושבנא מעובדוי דעבד ההוא יומא וייתוב מינייהו ויבעי עלייהו רחמי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל לאדם לעשות חשבון ממעשיו בכל לילה ולילה. והיינו הנקראים מאריהון דחושבנא. ולכן יאמר אסור לחשוב חשבונותיו כגון אלו אף על גב שעברו ולא חטא בהווה אלא מחשב וחומר כך וכך הוצאתי על דבר פלוני הפסדתי ענין הראיה בחיסור או השמיעה כיוצא או הפסיעות לדבר עברה ואין לך הפסד כאיבוד הזמן כי על כל אלה נאמר ויכל בהבל ימיהם בהבלים רעים שיוצאים מפה האדם ואיתא בזוהר פרש' ויחי בפ' ויקרבו ימי ישראל למות כי הצדיק הימים שנו חיים וקיימים מתקרבים לפני הקב"ה והרשע ימיו כצל עובר אינם קרבים. לפני הקב"ה כי אותם הימים שחטא בהם הם עומדים בחוץ וחותם הנמצא בהם זכות יקרבו והימים הראשונים יפנו ולכן יאמר כך וכך הוצאתי על דבר פלוני אשר לא טוב עשה ודווקא שעדיין שכר הפועלים אצלו הם האברים שהם נקראים פועלים אצלו כי בהם יעשה מלאכתו לכל צרכו ולפי כי לא שב אל ה' עדיין ימצא כי לא נתן להם השכירות לפי כי הוציא ימיו בשה"י פה"י לכן אסור כל זה משום שמתבטל מעונג שבת כאמור. אבל אם נתן להם השכירות כבר ועשה תשובה רק כי יזכור בדרך העברה אלה הדברים לקיים מש"ה וחטאתי נגדי תמיד מותר דהא בהכי אינו נמנע מעונג שבת אדרבא ישמח לבו כי נדבק להקב"ה:
[ז] מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל נעמוד עמי בערב כי חבר זה היינו חבר רע והוא מבקש להביא אותו למוסר לקיים ולעבדו בכל לבבכם בשני יצרים. ולכן כדי לרדות את יצרו כך אומר לו הנראה בעיניך שתוכל נעמוד עמי לערב בזמן שיעריב שמשו ונוט' נמות התעמוד עמי בשעה שאני נותן דין לפני הקב"ה שנאמר כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון תוכל לעמוד עמי לטעון בעדי היחזק לבך להשיב בעדי להצילני מיד האלהים האדירים האלה אעפ"י שמבין מתוך דבריו שצריך לו לערב לכבדו שידבר בעבורו כי מתגבר יותר כאשר יזכור לו יום המיתה יכנע. אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב דמשמע כי הוא ברשותו שהרי נאמר ואתה תמשול בו כי הבחירה מסורה ביד האדם ויכול להכניע אותו ולעשות תשובה:
ולהרחיב הענין כמש"ה ברחובות תתן קונה כך הוא אומר דבר שאינו מלאכה כי הנה נתבאר למעלה מאמר מפרשת ויקהל ז"ל כד בעי קודשא בריך הוא לאתקשטא ולאתתקנא בשבתי וזמני משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי מר דרור ויהבין קנא ושם מתכנשים הנשמות הראויות לעלות למענה ומכניסים אותם דרך אותו עמוד הנקרא מכון הר ציון וכו'. ומתקשטת בהם הכלה ונעשה הייחוד באמצעותם ובכן ימצא כי מלאכה היא ענין זה שנאמר וככלה תעדה כליה. אמנם דבר שאינו מלאכה ואינו אסור נעשות בשבת אלא משום שבות. מותר ישראל עליון דקדושה לומר לכותי סטרא אחרא לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי שהנה נאמר כי חולת אהבה אני. וכדאיתא בתיקונים הא כלא בבי מרעא צריך לאתערא לגבה בדפיקו דילה יתיר דהא קול דודי דופק קול רחימהא דפיק לגבה בתקיפו סגי לארבע סטרין וכו'. או שיש בדבר צורך הרבה כגון לאותם שנא' בהם מי יעלה בהר ה' וגו' הולך תמים ופועל צדק מאן פועל צדק אילין אינון דמתקנין מנה' ותכשיטהא ועטרהא של הכלה כל חד פועל צדק אקרי וזה נמצא בו צורך גדול ביום השבת כי זה מצוי מן הגשמיים התחתונים והוא דבר שיש בו צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל עליון לכותי סטרא אחר בשבת לעלות באילן להביא שופר היינו משחז"ל עץ מאכל זה ת"ח וסטרא אחרא יכול לעלות באילן זה ת"ח להביא שופר וזה ימצא בכמה פנים כי פעמים היצר מקנה בת"ח כההיא שראה רבי מתיה בן חרש עוסק בתורה דומה למלאך פניו וכו'. ונתן לו רשות להחטיא אותו ובזה נתעלה הקב"ה פעמים צריך לת"ח כההוא דרבה בר נחמני שנתנו רשות למ"ה להביאו כדי שיכריח הדין אם בהרת קדמה לשער לבן וכל זה הוא נקרא שעולה באילן זה ת"ח להביא שופר כמשחז"ל שפרו מעשיהם לפני. ועוד איתא בתיקונים דף ק"מ וז"ל לא תלין נבלתו על העץ דא תלמידי חכמים דאשתדל באורייתא דאיהי עץ חיים היא למחזיקים בה על העץ דא שבת דירית בר נש נשמתא יתירא לא אצטריך לאתחזאה קדמהא נפשה דחול דשלטא בבר נש במלאכה דאיהי אסורה בשבת וכו'. והענין כדי שיהיה מלאך רע עונה בעל כרחו ומעיד שאדם זה צדיק כי בזה ימצא שמתעלה הקדושה למעלה באילן עליון הנקרא עץ החיים להביא ולהמשיך בחינת השופר עליון היא אימא עילאה לתקוע בו כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"ג: וז"ל פרשתא תניינא והיה כי יביאך דא ה' היכלא דאתפתח רחמא דילה מגו יו"ד בחמשין פתחין אכסדראין ואדרין סתימין דביה דההוא פטר דעביד יו"ד בהאי היכלא למשמע בה קלא דנפקא מגו שופר בגין דשופר דא איהו סתים מכל סטרין ואתא יו"ד ופתח ליה לאפקא מניה קלא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר מהו ענין השופר והיינו לתקוע תקיעה של מצוה שמתחבר אות יו"ד עם אות ה"א בההוא שביל דקיק ואפתח רחמה כמו ששנינו התוקע ליבמתו או להביא מים היינו סוד מים הנז' במעשה בראשי' ה"פ כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בסוד אור מים רקיע כי הוא סוד הטיפה בתחלה אור ואח"כ נעשה בחינת מים והיינו מ"ש להמשיך מים אלו דרך חצר שנא ערבו היא הכלה באותו חצר שנאמר נכספה גם כלתה נפשי לחצרות בית ה' לחצר פנימי של ערבי עדיין לא נעשה דבר המערב בינו לבינה של חתן וכלה. וצריך להמשיך שם מים אלו לרחוץ בו המצטער זה הצדיק שהוא מצטער עד מתי יבאו לו מים קרים אלו לקיים מש"ה מים קרים על נפש עיפה ויש אוסרי' להמשיך בסגנון זה ולא היא ואסור לחשוב חשבונותיו כי הנה נאמר ולא אבא בעיר נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה. ואיתא בזוהר ובתיקונים ירושלם של מעלה הוא ה' עילאה ירושלם של מטה ה' תתאה ודבר זה יש לו קץ שנאמר ואתה לך לקץ. אמנם כך אמרו חז"ל טיפח רוחן של מחשבי קיצין. ולכן אסור לחשב חשבנותיו אדם דקדושה היינו חשבון זה אפילו אם עברו כי הנה כמה קיצין עברו ואין בן דוד בא כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני מן הטובות היינו מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ט. כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם כל אשר עשה מבעי ליה וכו'. אלא אתר עילאה איהו דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין לכל עובר ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא לאשתקייא ולאתקנא והאי אילנא עילאה ויקיר' הוא על כל אינון שאר אילנין והא אוקמוה וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אילנא תדיר אתקין ליה בעבידתי' מעטר ליה בעטרין לא פסיק מבועי מניה לעלם ולעלמי עלמין עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי האלהים הנז' אתקין להאי אילנא תדיר הוא ת"ת ישראל והיינו מ"ש הדין כי אין לאדם לחשוב כגון כך וכך הוצאתי לדבר פלוני כי הנה למעלה נמי אין מחשב אבא עילאה כמה מן האורות המשיך לת"ת ישראל ומה גם השכר הגנוז לצדיקים אע"ג כי נותן להם אינו מחשב מה שנתן להם שהרי נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה ולא אמר עשה אלא תמיד יעשה וחוזר ועשה למחכי לו. ודוקא שעדיין שכר הפועלים עמו כי בזה שייך לתרי אנפי שכר הפועלים הם הצדיקים שהם פועלים פעולה גדולה למעלה על ידי הנשמה שלהם הם גורמים ייחוד בין אבא ואימא כנודע מייחוד ק"ש וכן נמי משתמע לפועלים הם זו"ן הפועלים פעולה גדולה היינו מ"ש בזוהר פ' ויצא וז"ל ותצא נאה דא אימא עילאה לקראתו של ת"ת ישראל ותאמר אני תבא לאעלא לך תחות גדפאי ונרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו' מיד וישכב עמה בלילה הוא וישכב עמה מאן דאתחזי לאתערא לגבה הוא ההוא סתים יעקב נא כתיב אלא הוא וכו'. הנה מבואר כי עניית ת"ת ישראל למענה אצל אימא עילאה גורם ייחוד בין אבא ואימא וכן נמי כשעונה הכנה למעלה והיינו הפועלים שלהם שעדיין השכר אצלו. אבל אם פרעם כבר מותר מותר לומר לחבירו כי הנה יובן הענין כי ת"ת יש אל יאמר נצדיק כך וכן נמי אימא עילאה אמריה תמר לת"ת ישראל כך הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי ולעלות אלי לערב אע"פ שמתוך כך מובן כי צריך לו לערב שנאמר ויבא יעקב מן השדה בערב מיד ותצא לחה לקראתו אבל לא יאמר לו עמוד עמי לערב או היה נכון עמי לערב כי זה הוא בפירוש אתמר כי רוצה לשכור אותו וכן נח יעשה למעלה כאמור:
[ח] כבר נתבאר למעלה כי גדול הוא ענין הערבנות שאנחנו ערבים זה לזה אשר על כן בא לנו הצווי בחזקת היד הוכח תוכיח את עמיתך אשר על כן היה הרוכל מחזר בעיירות ומכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי דמשמע כי כך היה עושה לקיים מש"ה הוכח שלא לנוכח ואח"כ תוכיח לנוכח דאפשר להבין כי לעולם מחוייב האדם להוכיח ולומר דברי כיבושים אע"ג. כי לא ראה בחבירו שעשה מעשה בלתי טהור. ולכן זה יהיה משפט התוכחת זה שלא לנוכח ובזה מקיים מ"ש תמיה אני אם יש מי שיכול להוכיח. וכן אמרו מי שיודע להוכיח ובלי ספק כי לכן נענשו הזקנים שבפני הבית דליכא למימר כי אותם השלמים היו רואים דבר ערוה ואינם מוכיחים אלא לפי כי היו יודעים שהולכים בדרך לא טוב ולא היו מוכיחים סתם. ולכן יאמר יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר והדוגמא לזה הוא כי יאמר בפני חבירו מה האדם בעולם הזה היום כאן ומחר בקבר וכבר אמרו שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע מתי ימות אלא ישוב היום שמא ימות למחר. ולכן זה יהיה לו ענין התעוררות כדי שיתן אל לבו לשוב אל ה' וכן מותר לומר לו לך עמי למקום פלוני למחר ר"ל גם את צריך לדבר הזה כי הולך האדם אל בית עולמו לכרך פלוני אני הולך למחר לך עמי כיון שהיום יכול לילך שם על ידי בורגנין והיינו דוגמא לארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחד מהם עבר אדם על מצות עשה וחזר בו לא זז משם עד שמוחלים לו שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם מיד עבר על מצות לא תעשה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר וכו'. ולכן יאמר כיון שהיום יכול לילך דרך בורגנין דאע"ג כי מעשה התשובה לא נכון לעשות אותה בשבת מפני שנמנע מעונג שבת כנ"ל. אמנם לענין שעבר על מצות עשה יכול לעשות דאין בזה ענין דאגה ועצבון שהרי באותה שעה נמחלין לו והיינו דרך בורגנין לאט לאט ואח"כ יעשה תשובה על השאר וכן כל כיוצא רזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו לעשותו למחר ובלבד שלא יזכור לו שכירות היינו שכר המזומן לבעלי תשובה מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כדי שלא יעשה על מנת לקבל פרס. אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אין בו אלא איסור דרבנן שהדוגמא הוא לאותם השאר חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש כאמור כי הנה העושה תשובה מהם יום השבת ומלא מן הדאגה והעצבות וימנע מעונג כאמור כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצי' היינו כי העושה תשובה בלי ספק כי יש לו פירות שכר פעול'. אמנם הם מוקצים לפי כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ולכן כיון שאי אפשר להביאם היום שהרי נאמר אנכי מצוך היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם. אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר שהרי כדוגמא שלו אי אפשר כאמור:
וכן אסור לומר לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר הלילה לילך שם להביאם כי הדוגמא לזה הוא האדם שלא יעשה תשובה אנא עד שחשכה עליו מן הייסורין והוא בסוף התחו' שהגיעו עליו ימי הרעה של הזקנה לסוף ימיו וימהר בלילה כיון שחשיכה עליו להביאם אותם הפירות. אבל יכול להחשיך חוץ לתחום שהדוגמא בענין עבירה לשמ' שמחשיך בתוך התחום בזמן שבאו ימי הפקודה והוא בסוף התחום של ימיו שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה והיינו כדי למהר לילך שם לעה"ב לשמרם שאפי' היום היה יכול לשמרם אם היו בתוך התחום היה יכול לעשות מצות לאכול פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב. ואם לא כיון להחשיך עד שיהיה בסוף ימיו לעשות תשובה אלא לשמרם רוצה לומר למצות לא תעשה יכול אף להביאן על ידי התשובה כי הפורש מן העבירה נותנים לו שכר כעושי מצוה. חזרתי לבאר דין זה מה שנוגע למעל' וכך יהיה הענין יכול לומר אדם עליון לחבירו זה מטטרון ע"ד מש"ה שלף איש נעלו ונתן לרעהו:
וכן נמי יאמר אדם הצדיק לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר היינו לעולם היצירה לפי כי ביום השבת מטטרון הוא חלוץ הנעל והייחוד נעשה למעלה באצילות אמנם בחול נעשה ביצירה ע"י כדאיתא בתיקונים מטטרון על ידו מתייחדים צדיק וצדק בשית יומין דחול ולכן יאמר לכרך פלוני אני הולך למחר שהוא יום חול כי הולך הצדיק שם להתייחד עם כלתו וכן מותר לומר לו לחבירו היינו הכלה חבר טוב שנאמר הלא היא חבירתך ואשת נעוריך מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני ליצירה דהיינו לצורך הייחוד כי שניהם מתייחדים שם על ידי מטטרון בסוד קול ודיבור כמש"ה כי עוף השמים דא מטטרון יוליך את הקיל כיון שהיו' יכול לילך לשם ע"י בורגנין כי ילך לעולם הבריאה תחלה ואח"כ הולך האדם אל בית עולמו ביציר' וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר כי כן מותר לעשות נמי למעלה ובלבד שלא יזכור לו שכירות למטטרון הכי איתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ח וז"ל פתח ר"מ פקודא דא לתת שכר שכיר בזמנו הה"ד ביומו תתן שכרו וגו' מארי מתיבתאן עילאי ותתאי שמעו מטטרון איהו שכיר מחי עלמין שליח דיליה לקבלא ח"י ברכאן דצלותא בכל יומא תלת זמנין ובגין דא ביומו תתן שכרו דא צלותא דשחרית ולא תבא עליו השמש דא צלותא דמנחה. הנה מבואר מדברי המאמר כי מטטרון הוא שכיר לקבל התפלה. ולכן הוא אומר אך ע"ג שיכול לומר לכרך פלוני אני הולך למחר דהיינו שהולך אצלו ליצירה עכ"ז לא יזכור לו שכירות שהרי שנינו אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס וזהו מטטרון עבד נאמן וסטרא דיליה עבדי' המצומתין לו בכך עובדים להקב"ה על מנת שלא לקבל פרס והיינו מ"ש ויהי מורא שמים עליכם הוא ענין הבטחה דכי היכי שעבד זה משמש את רבו שלא על מנת לקבל פרס ובזה זוכה ששורה יראת ה' עליו הוא הכלה כאמור. כמו כן יהיה לכל העובד בתנאי זה שלא ע"מ לקבל פרס ובזה יזכו ויהי עליכם מורא שמים זו היא היראה היא הכלה ששורה עליו. אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום היינו ענין ההליכה למטה בעולמות אפילו אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים והם נשמות מן הצדיקים שעדין לא נתקנו לגמרי או שהם בג"ע הארץ:
אמנם עדיין הם מוקצים לפי כי אין ראויים לעלות למעלה. כדאיתא בזוהר פ' ויקהל כד בעי קב"ה לאתתקנא ולאתקשטא בשבתי וזמני וחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי מר דרור ויהבין קלא ומתכנשין תמן אינון נשמתין דאתחזון לסלקא לעילא. והנה מבואר מדברי המאמר כי יש נשמות של צדיקים היושבים בגן עדן אבל עדיין אין ראוים לעלות למעלה לצורך חתן וכלה כנז' שם. ולכן הם מוקצים מאתמול פירות אלו הצדיקים שכן נאמר פרי צדיק עץ חיים הם הנשמות דכולהון נפקין מההוא נהר דנגיד ונפיק וכדאיתא בזוהר בפ' ממני פרייך נמצא ואלו אין בהם איסור של עון כלל אלא מדרבנן צדיק וצדק הם מוקצים כאמור כיון שאי אפשר לו להביאם היום למעלה לאצילות אסור לומר לחבירו מטטרון להביאם לו למחר כי הנה אמרו חז"ל פקודי המשכן משכן. למה ב' פעמים מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן למעלה ומזבח בנוי ומטטרון מקריב עליו נשמות הצדיקים וכן איתא בזוהר פרש' תרומה המשכן הוא של מטטרון והמלאך מיכאל מקריב הנשמות עליו. ולכן יאמר אסור לומר לחבירו להביאם לו הנשמו' למחר שהם עדיין לא נתקנו וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי למהר בלילה לילך לשם להביאם. והענין הוא מ"ש בזוהר חדש אצל ולקח הכהן הטנא מידך זה המלאך שלוקח הנשמה ומעלה אותה למעלה ונפקדת ביד קונו. ולכן אחז"ל אע"ג שהוא ת"ח ותורתו אומנותו מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בידך אפקיד רוחי הרי כי אסור להחשיך בסוף התחום שלו למהר הלילה לילך שם להביאם. אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם כי הוא נקרא שומר. כדאיתא בזוהר פרשת תרומה שומר מה מלילה דא מטטרון שומר ישראל. וכן אנו מתפללים ושמור צאתינו ובואינו מן המזיקים כדאיתא בזוהר פרשת תרומה שאפי' היום בשבת היה יכול לשמרם אם הם בתוך התחום שלו בישיבה של מטטרון ואם לא כיון להחשיך אלא לשמרם בלבד יכול אף להביאם בלילה למעלה כאמור.
[ט] אף על גב כי אמרו חז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא כך שנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ולכן בא הדין להתיר לאדם לעשות על פי הדברים האלה מאלו המצות ואף על גב כי חז"ל אמרו אורח חיים פן תפלס שלא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה ותאמר זו אני עושה וזו איני עושה היינו בזמן כי הוא יושב ובטל ואינו רוצה לעשות אותה המצוה מפני שהיא קלה בעיניו. אבל לעשות מצוה מאותם שאוכל מפירותיהן בעולם הזה מותר לו לעשות בכונה לכך ולכן יאמר מותר להחשיך ולהמתין לתלוש פירות הם המצות כמשחז"ל פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים ועשבים נמי מגנתו שהוא גן עדן המזומן לו לחלקו כמשחז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן כו'. וזה שעוקר ר"ל להיות נהנה מהם בעולם הזה וכן מחרבתו מאותו חלק שיש לו בגיהנם עוקר משם מצות לתועלת שלו שבתוך התחום כלומר שאין זה תולש דהיינו שעוקר אותם על ידי עון או שהוא מאותם שהם תוהים על הראשונות אין זה נקרא אלא חוץ לתחום. אבל זה נקרא תולש בתוך התחום לפי כי אין כונתו לעקור המצוה אלא מן הפירות שלה רוצה להיות נהנה מהם מותר. ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום שנראה שכונתו לעקור המצוה כאמור משום דמנכרא מלתא ומתגלה מהו סברתו בזה שעושה:
[י] מותר לומר לחבירו שמור לי הוא הדבר אשר חכמינו ז"ל הגידו כל אחד יש לו שני חלקים חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן שנאמר לכן בארצם משנה יירשו נתחייב נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם שנאמר ומשנה שברון שברם. ולכן יאמר מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך הם המצות פרי צדיק עץ חיים. שבתחומך באותו חלק שבגן עדן ואני אשמור פירות שלך הם המצות שיש לך בתחומי בחלק גן עדן שלי וכל אחר נשאר בחלק המצות שעשה לו לבדו:
[יא] השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלויני דמשמע לזמן מרובה והדוגמא לזה יהיה בשני מציאיות ושניהם אמיתיים ראשונ' יהיה הלואה זו לענין הבית הלא הוא מפורש בדיני הביעור כמה בתים אפשר להיות לאדם אחד וכיצד ימצא השכירו' שמשכיר הבית שלו לזולת. וכן יהיה ענין הלוא' זו לענין בית מושב לשכון שם לא יאמר לו הלויני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב. וכן נמי יהיה הלוא' מענין הנשמה לפי כי בשבת כל א' שורה עליו חלק הראוי לו כדאיתא בזוהר ובתיקונים הובא למעלה ויכול להלות אדם לחבירו אותו חלק נשמה או רוח שהיה בו מתחלה לזולת לזכו' אותו הגם כי בענין זה האדם אינו יודע אבל נפקא מינה. כי יתכן להיות הלואה זו בשני עניינים הנז' ואם ירצה האדם לקיים הדבר באמת ישמש תלמידי חכמים ומקרא מלא הוא נחה רוח אליהו על אלישע לפי שיצק מים על ידי אליהו ומאחר דאיפשר להרויח הרוח שלו בדרך קבע מכ"ש בדרך הלואה דאפשר להיות אבל לא יאמר לו הלוני בלשון הלוא' דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב לפי כי זה הוא גמילו' חסדים ובלי ספק כי נכתב בספר שנאמר ויכתב בספר זכרון לפניו:
[יב] זימן אורחים והכין להם מיני מגדים הנה נתבאר מן הזוהר פרש' ויקהל כי האדם על ידי מעשיו יקנה נשמה חדשה בכל יום דהכי משמע דף ר"ד. וז"ל תא חזי רזא עילאה דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכלא אתאחדאן ברזא דחד נקודה קדישא וכלהו יומין אתאחדן ביה ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא ואית שית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגול' קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדוש' כל יומין דשבתא אתאחדו כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בהאי נקודה אתאחדן בגין לנטרא לון וכו'. הנה הדברים מבוארים מן המאמר כי האדם המתעסק בתורה ומצוה הוא מתאחז באותם ימים פנימיים ולכן זה הרוח השורה על האדם בכל יום נקרא אורח כאשר ביארתי בחלק הקודם בההיא דהלל הזקן שהיה פורש מתלמידיו אומרים לו להיכן הולך והוא אומר להם לגמול חסד עם אורח שיש לו אמרו לו וכי בכל יום יש לך אורח אמר להם וכי הנפש זו אינה אורח היום כאן ומחר הולכת כי דוגמא זו צודקת בענין זה על הרוח שהוא שורה על האדם בכל יום לא ראי זה כראי זה כי בכל יום הוא במדרגה א' כפי מעשיו ולכן יאמר מי שזימן אורחים כדאיתא בזוהר אושפיזא בשבת כי בשבת הוא ענין נוסף על ימי החול ודאי כי בכל ערב שבת באים אורחים אלו ושריין על עמא קדיש' איש כפי הראוי לו כנ"ל והכין להם מיני מגדים ממעשים טובים וכתבם בכתב כמה זימן שנאמר ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וכתב נמי כמה מגדים מן המצות הכין להם אסור לקראתו בשבת אפילו אם הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה משום גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטו' דהיינו שטרי חובות של העונו' והחשבונו' ליתן זה כנגד זה כמו שחז"ל אם עשית חבילו' של עבירו' עשה כנגדן חבילו' של מצות ויבא לעשו' חשבונו' להקביל אלו כנגד אלו וכן לא יעשה בשבת לפי שמבטל עונג שבת אבל אם חקוק בכותל חקיקה שוקעת שהדוגמא הוא לאדם שהורגל במעשה המצות ונשתרש בהם דליכא למיחש לטענו' אלו מותר אבל בטבלא ופנקס כי לא נשתרש הרבה במעשיו אפי' אם הוא חקוק אסור לקראתו וההפרש הוא לענין המצוה אם הם חקוקים בכותל דהיינו שעשה על דרך מה ש"ה ויסב חזקיהו פניו אל הקיר אשר חכמים ז"ל הגידו אמר לפניו רבונו של עולם נסתכלתי בכל אבר ואמר שבי ולא מצאתי אבר שהכעסתי לפניך כך אדם הפך פניו לכותל שבלבו וחקק שם אותם המצות אלו כנגד אלו מותר אבל אם עשה על טבלא ופנקס שאין זו אלא בדרך הזדמן אסור לעשות כן לקראתו בשבת דאתי להמנע מעונג שבת ולחשוב במעשיו אם מקבלים אלו לאלו:
ובדרך זה אשר בו נלך מתחלה לשמור דרך עץ החיים ירצה במאמרו זה מותר להחשיך לתלוש פירו' ועשבים מגנתו הוא הדבר אשר הובא בזוהר פרש' בלק דף קצ"ו. וז"ל אשר הלך חשכים וכי בשביל אשר הלך חשכים אין נוגה לו בשביל דלא אתא לצלויי אבל עד לא יתכנשון ישראל לצלאה לבתי כנסיו' סטרא אחרא קיימא וסגר כל נהורין עילאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סטרא אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלין לשדדא בטורי חשוך והר נשפה כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקין ושריין בבתי כנסיות ברישיהון דצלאן צלותין ומתפלגין על רישייהו דאינון דצלאן וכו' הנה מובן מדברי המאמר כי סטרא אחר נקראים חשכים והם הולכים שלש פעמים בכל יום להררי חשך כי הם נדחים מלמעלה והוא עת רצון כדי להתפשט הקדושה לשרות בבתי כנסיו' על ראש המתפללי' ולכן יאמר מותר להחשיך דהיינו לדחו' סטרא אחרא עד שפנה יום השבת שהגיע עת ערב ואין זה כמו בימי השבוע כי ג"פ ביום הלך חשכים ותו לא כי בשבת מותר להחשיך עד הערב לתלוש פירות היינו נשמו' וניצוצו' מגנתו מעה"ז וחרבתו משבעה מלכין קדמאין דמיתו שנאמר דודי ירד לגנו העולם הזה לרעות בגנים של החומו' וללקוט שושנים מאותם שהם בתוך התחום של הקדושה ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום כי זה מורה על סוף עולם העשייה משום דמוכחא מלתא והוא מבטל כח סטרא אחרא לגמרי וזה לא יהיה בזמן זה עד לעתיד שנאמר ואת רוח הטומא' אעביר מן הארץ מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך היינו מ"ש בזוהר בפ' ממני פרייך נמצא כי החתן אומר לכלתו ממני פרייך נמצא וכן נמי הכלה אומרת לו ממני פרייך נמצא ולכן ימצא כי כל הנשמו' הם יוצאים מלמעלה זוגות זוגות זכר ונקבה כדאיתא פרשת תזריע ולכן אומר אדם לחבירו זו הכלה הנקראת חבר טוב שנאמר והיא חבירתך ואשת נעורך אומר לה שמור לי פירות שבתחומך הם הנשמו' מסטרא דדכורא:
השואל דבר מחבירו והיינו ענין כינוי לייחוד של חתן וכלה כד"א ראוה מדברת ולפי כי הכלה מתחברת תמיד עם הצדיק ואסור לאפרשא לון לא ברעיוני ולא בדכירו כדאיתא בזוהר פ' וארא ומהכא אית למילף שנא' ואזכור את בריתי אמנם יכול לומר אדם הגשמי לחבירו זה הקב"ה שנאמר למען אחי ורעי ונאמר חברים מקשיבים אומר לו השאילני דבר פלוני היא הכלה שלו כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף ר"ך. וז"ל לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעל' יהיב לה רשו ואודעין לבעלה בקדמיתא וכו' מנא לן מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו למהוי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קישוטהא וצדיקא דעלמא חמי וחדי בהאי אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ואתהדרת למהוי בהדייהו ותבת לבעלה כד"א בערב היא באה ובבקר היא שבה וכו'. והנה למדנו מן המאמר כי אין ראוי להוציא הכלה שתלך למקום אחר אלא ברשות בעלה צדיקו של עולם ולכן בא הדין ברוב ענין השואל דבר מחבירו היא הכלה הנקראת דבר כנודע שואל מהצדיק עליון הנקרא חבירו כאמור לא יאמר לו הלויני דמשמע לזמן מרוב' ולא יתכן להיות שהרי נאמר בערב היא באה ובבקר היא שבה ואיכא למיחש שמא יכתוב שנאמר ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו כדאיתא בזוהר שהוא לשון קישוט כד"א בחשב האפוד אלא אימר לו השאילני לשון השאלה לשעה להיות עמו בזמן שעוסק בתורה כי אז שכינה כנגדו וכן נמי משמע מינה אומר ת"ת ישראל לצדיק חי עלמין להשאיל לו הכלה והיינו מ"ש השואל דבר הוא הכלה הנקראת דבר כדאיתא פ' וארא ופ' ואתחנן וזה השואל ת"ת ישראל השואל דבר זה מחבירו לא יאמר לו הלויני דמשמע לזמן מרובה כי אין הייחוד רק לשעה אחת ואיכא למיחש שמא יכתוב ת"ת ישראל בספר עלמין ומתעסק באות' כתיבה עליונה ומניח צורך הכלה וכן נמי חיישינן שמא יכתוב הצדיק בספר תורה שבעל פה אלא יאמר לו השאילני שמובן כי הענין לפי שעה ולעולם הכלה מתייחדת עם הצדיק:
זימן אורחים והכין להם מיני בגדים הוא מ"ש בזוהר פרשת אמור דף צ"ג: וז"ל למלכא דזמין אושפיזין לסעודתי' אעטר קמייהו מכל זיני מיכלא דעלמא אפתח להו גרבי חמרא שפיר בריחא שפיר למשתיי' דהכי אתחזי מאן דמזמין למיכלא ומשתייא זמין כך מקראי קדש כיון דאינון זמינין לסעודתא דמלכא זמינין לחמר טב ושפיר דמנטרא כד"א כי טובים דודיך מיין. הנה מבואר מדברי המאמר כי מלכא ת"ת ישראל זמין אושפיזין והם האבות ויש טעם לדבר לפי כי הם היו מגדלים הכלה ואי איפשר להיות הייחוד בין חתן וכלה אלא עמהם שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ולכן בא הדין ברוב ענין זימן אורחים שהם אושפיזין עילאין והכין להם מיני מגדים כאמור וכתב בכתב בסוד תורה שבכתב בבחינת הזרועות כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקראתו בשבת אפי' הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה כותל בית המקדש שהוא סוד כ"ו ת"ל כדאיתא בתיקונים וזה משום גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות שבעולמו' כי הנה כבר נתבאר למעלה שהעולמות עולים למעלה ביום השבת והנה שם נמצא שטרות רבים והענין בשני הבנות ושניהם צדקו יחדיו ראשונה יהיה שטרות אלו מעשה הגשמיים לפי כי כל מעשה של איש הישראלי נכתב למעלה עד מקום אשר שם מגיע הנשמה שלו להרע או להטיב ולפי כי באדם נמצאים נפש רוח ונשמה מן העולמות כדאיתא בתיקונים גם בזוהר נפשין מעשיה רוחין מיצירה נשמתין מבריאה לכן כפי שורש הבחינות הנמצאים באדם זה כך נכתבים למעלה באותה מדה וכל זה מפורש מן הזהר וכאשר ביום השבת עולים למעלה כל העולמות נמצא כי אותם שטרות הם באצילות לפני הבורא יתברך ולכן חיישינן שמא יקרא שטרי הדיוטות אלו מעשיהם של התחתונים וימשך מזה איזה העדר מן השמחה למעלה וכן נמי ימצא שטרי הדיוטות היינו מ"ש בזוהר כתיב אשרך ארץ שמלכך בן חורין וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ל"ק מש"ה אי לך ארץ דא שאר ארעאן ומש"ה אשרך ארץ היינו ארץ עילאה ארץ החיים וכן הענין בזה כי שטרי הדיוטות היינו שאר ארעאן אבל ארץ החיים נקרא ספר ונק' אגרת כנ"ל בדין השולח אגרת אמנם שאר הבחינות העולים למעלה הם נקראים שטרות והם שטרי הדיוטות כאשר מתבאר בדין שלאחר זה והיינו מ"ש שהם שטרי חובות וחשבונות ובמקום שהוא קורא בספר בתורה שבעל פה חיישינן שלא יקרא באותם שטרי הדיוטות כי יהיה מתייחד עמהם אבל אם חקק בכותל זה של בית הכנסת שהוא חיבור שני שמות כ"ו ת"ל חקיקה שוקעת שהוא מסטרא דצדיק מותר וכדאיתא בזוהר פרשת וילך דף רפ"ו. וז"ל באר חפרוה שרים דאולידו לה אבא ואימא לעילא כרוה נדיבי העם אלין אבהן נדיבי עמים כרוה אתר לאזדווגא בה מלכא בברכן ובמה הוא זווגא במחוקק דא יסוד כו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מחוקק הוא היסוד ולכן כאשר חקק בכותל חקיקה שוקעת עד היסוד בה מותר לקראת אבל בטבלא ופנקס היינו סוד החצר החיצונה אפילו אם הוא חקוק אסור לקראתו דלא שייך חקיקה שם: [יג] במעשה האדם ימצא חילוקים רבים והם ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחת מהם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו שנאמר שובו בנים שובבים וכו' עבר על מצות ל"ת תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וגו' ולכן יאמר שטרי הדיוטות היינו חוטא כי אין לך הדיוט כעובר על דת שלכן אמרו חז"ל אין עני אלא מן התורה ומן המצות ואמרו בלשון שלילה לומר כי העוני הגשמי אין זה נחשב העדר כי אין זה נחשב להעדר לאיש הישראלי אדרבא שבח הוא לו כך אמרו חז"ל בקש הקב"ה מדה יפה לישראל ולא מצא אלא עניות ואמנם אין עני אלא מן התורה ומן המצות ובלי ספק כי זה יקרא הדיוט ולכן יאמר שטרי הדיוטות אלו דהיינו שטרי חובות שיש על אדם הגשמי מצד מעשיו הרעים כחשבונות אשר פעל ועשה במחשבת פיגול ואגרו' של שלום שעבר על משחז"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו ואדם זה בשלום ובמישור הולך עם יצרו והיינו אגרות של שאלת שלום כי כל זה כתוב למעלה מה מעשיו ומה גם ביד כל אדם יחתום כמ"ש חז"ל והיינו מה שמסיים קרא הכי לדעת כל אנשי מעשיהו של הקב"ה כל אלו אסור לקרות אותם בשבת בין למעלה לפי כי אין דנין בשבת בין למטה אם האדם נתן אל לבו לחזור מהם אפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור לפי כי ישבר רוחו בקרבו ויבא להמנע מעונג שבת כנ"ל:
[יד] לקרות באגרת השלוח לו שהדוגמא לזה יהיה ענין גזר דין שנכתב עליו מפני מעשיו אם אינו יודע מה כתוב בה אמנם ברי לו כי כן נכתב עליו מפני מעשיו דלא סגי בלאו הכי לפי כי כאשר האדם חוטא תכף כותבין עליו גזר דין כפי מעשיו אבל לא נודע ודאי מה כתוב בה מותר לקראת מה ראוי להכתב עליו כפי חטאו כמו שכתוב בתורה אבל לא יקרא בפיו בתורה מה שנגזר על עון זה שנמצא בידו אלא יעיין בה כדי שלא ימנע משמחת שבת והעונג ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום שהדוגמא לזה אם יראה ייסורין באים עליו נראה שהגיע הגזרה ויצאה מלמעלה הגיע לארץ זה עולם השפל שהוא. חוץ לתחום עליון ולכן טוב ליזהר שלא יגע בה בשבת היינו להיות מפשפש כמשחז"ל אם רואה אדם ייסורין באים עליו יפשפש במעשיו וכו': [טו] כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות היינו אשר חז"ל הגידו אין אדם מושלים בו החיות אלא אם כן נשתנית צורתו שנאמר נמשל כבהמות נדמו והנה אדם שמתהפך צורתו למטה בעולם הגשמי משתנה למעלה ברוחני אל מקום שהנשמות חקוקות שם ולכן יאמר כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות שהענין דוגמא לחוטאים בנפשותם שהם משתנים צורתם לחיות רעות וכדאיתא בזוהר פרשת משפטים או דיוקנאות של בני אדם כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין זו צורת פלוני וזו דיוקן פלוני אסור לקראת בהם בשבת ואיתא בזוהר פרשת קדושים דף פ"ד. וז"ל תא חזי אסור לבר נש לאסתכלא באתר דקב"ה מאיס ביה ורחיקא ביה נפשיה ומה במה דרחים קב"ה אסיר לאסתכלא ביה במה דמאיס עאכ"ו ות"ח אסיר לבר נש לאסתכלא בקשת וכו' אסיר ליה לבר נש לאסתכלא באצבעאן דכהני בשעתא דפרשי דייהו בגין דתמן שריא יקרא דקב"ה ומה באתר עילאה קדישא אסור לאסתכלא באתר מסאבא רחיקא לא כל שכן בגין כך אל תפנו אל האלילים וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל ענין צורה אסור להסתכל בה שנאמר ושכנתי בתוכם: [טז] מליצות ומשלים של שיחת חולין אין צורך להאריך בזה שהרי גם בחול נאסר כי אמר הקב"ה מן הכל איני מתייגע שנאמר לא ייגע ולא ייעף אבל אני מתייגע בדברים בטלים שנא' הוגעתם ה' בדברכם וכ"ש בשבת ואמרו חז"ל ואת שלום הצאן מכאן שמותר אדם לשאול בדבר שיש לו הנאה ממנו משמע שהשאר אסור ואם לענין דברי חשק הוא בכלל ואלהי מסכה לא תעשו לכם כנ"ל במאמר והרי אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה וכל ההולכים בדרכי חשך אלו והעושים להם ספרים הם בכלל מגלה פנים בתורה ואין להם חלק לעולם הבא ומחטיאי הרבים עונשם מפורש אמנם בכלל הדברים האלה המנהיגים הרבים מנהגי' שלא מן הדין ומחזיקים ביד הטועים מדרך השכל לבקש להם צד היתר על מה שיסמוכו ולא די שאין מוכיחים אותם אבל מבקשים להם סמך עליהם נאמר וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסר רחמנא לשזבינן:
עוד אמרתי להשיב על דינים בדרך אלו הנ"ל וכך היה אומר שטרי הדיוטות וכו' כי הנה אחז"ל אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזרת עירין פתגמא וכו' והקב"ה חותם והנה נודע מן הזוהר והתיקונים כי ב"ד הם בסוד מטטרון והוא אב בית דין כדאיתא פרשת פנחס והנה מטטרון נקרא הדיוט ואיתא בזוהר אף ע"ג דמטטרון הדיוט איהו לגבי מארי מלך איהו לתתא ובגין דא אוקמוה אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך ולכן על עיקר זה הוא אומר שטרי הדיוטות דאע"ג כי הם בית דין ונאמר בגזרת עירין פתגמ' ובמאמר קדישין שאלתא כדאיתא בהיכלות פקודי דף רנ"ז עכ"ז להיות כי הם בית דין של מטטרו"ן הנק' הדיוט כאמור גם הם יצדק בהם כינוי הדיוטות לגבי בית דין עליון מתיבתא עילאה והכי קאמר שטרי הדיוטו' אגזרי דינין שהם עושים דהיינו שטרי חובות מן העונות של בני האדם שכבר נכתב גזר דין עליהם וחשבונו' היינו מה שנכתב עליהם בספר ועדיין הדבר תלוי ועומד ואגרות של שאלת שלו' אשר חז"ל הגידו בזמן שהצדיק נפטר מן העולם שלשה כיתות של מלאכי השרת הולכין לקראתו אחת אומרת יבא שלום וכו' וכל זה בלי ספק כי יהיה על פי הדין כפי הראוי לו. ועוד איתא בזוהר פרשת וירא דף צ"ח וז"ל אמר ריב"ז בההיא שעתא אזיל קב"ה ובגין דשמעין אבהתא אברהם ויצחק דקודשא ב"ה אזיל תבעין מן יעקב למיזל עמהין ולאקדמא ליה שלם ואינון קיימין עלויה מאי דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו שלשה אנשים דקיימין אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב דקיימין עלוהי וחמו עובדין טבין דעבד וירץ לקראתם וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל אלו הם הולכים אצל הצדיקים וקוראים להם שלום ולכן יאמר ואגרות של שאלת שלום אסור לקרות ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור. לקרות באגרת השלוח לו וכו' כאשר נכתב בענין המגילה הנקראת ספר ונקראת אגרת והיינו הכלה כי נמצא בה ב' בחינות להיות כי היא הולכת מן האצילות בכל העולמות עד למטה בעולם העשיה לכן נקראת אגרת וכאשר השורש שלה נמצא למעלה בעולם האצילות לכן נקראת ספר שנאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר. ולכן יאמר נא לקרות באגרת השלוח לו כי הנה מדה זו יורדת למטה שנאמר דודי ירד לגנו לעולם הזה ומטטרו"ן הוא שליח להביא אותה מעם לבן הארמי לזווג אותה עם יצחק בעלה בסוד קץ חי נמצא שהוא שליח הולכה כנז' במקומו והוא השולח מדה זו למעלה בסוד החליצה כאשר אומר לו חלוץ הנעל שולח אגרת זו למעל' להתייחד עם דודה עם הצדיק עליון אינו יודע מה כתוב בה לפי כי מדה זו בה אתרשימו כל עובדין דבני עלמא ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט וז"ל אמר רבי אנא עד הכא לא ידענא דכל אלין מלין סתימין הוו תחות ידייכו השתא דחמינא דברעותא דמאריכון אתאמרו מלין אלין ידענא דכלהו מלין סלקין יומא דא לגו כרסייא עילאה ונטיל לון ההוא מאריה דאנפין ועביד מינייהו עטרין למאריה ויומא דא מתעטרין שתין רתיכין קדישין ליקרא דכרסיא באלין מלין דאתאמרו הכא. הנה מפורש בשום שכל מזה המאמר כי דברי תורה הנאמרים בתחתונים הגשמיים הם נחקקים למעלה בכרסייא עילאה היינו אגרת זו. ולכן אמר אם אינו יודע הצדיק מה כתוב בה מותר ולא יקרא בפיו דהיינו בסוד וישק יעקב לרחל בהיכל אהבה כדאיתא פ' משפטים ופ' פקודי היכל חמישי אלא יעיין בה בדעתי הוא סוד והאדם ידע את חוה אשתו ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה והיינו בגשמי למטה אבל אגרת עליונה אינה באה מחוץ לתחום שנאמר בערב היא באה מערב שבת ואינו יוצאת משם עד יום ראשון:
כותל או וילון שיש בו צורות גם בזה יתבאר כי מדה האחרונה הוא נקראת כותל כאמור. וגם נקראת וילון שאינו משמש כלום נכנס שחרית ויוצא ערבית כך מדה זו צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין. כדאיתא בזוהר והנה חיות רעות הם דוגמא כמ"ש רבי אלעזר לתופס הגנבים היכי מצית להו והלא נמשלו לחיות שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חייתו יער. ולכן למעלה הם הקליפות שהם חיות משונות ובפרט ארבע מלכיות שנאמר ארבע חזוון רברבן סלקן מן ימא וכדאיתא פרשת בראשית והיה לארבע' ראשים הם ארבע מלכיות ודיוקנאות של בני אדם. ולכן בגשמי אסור לקרות בעניינים אלו לפי כי על ידי כך מתעורר הרוחני למעלה. ואיתא בזוהר פ' מצורע דף נ"ג. וז"ל במלה דלתתא אתער מלה אחרא פתח ואמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה מאן דהות מהימנא אתהדרת לזונה וכו' צדק ילין בה דא כנסת ישראל בגין אתערו דמלה אחרא אסתלק מינה קב"ה ושריא בה רוחא דקטולי וכו':
ומבחר כי כן הוא מה לנו לדבר בעניינים אלו עוד כי בלי ספק הם יותר מן העבירות גדולות המפורשות בתורה ולולי יראה האדם בעיניו העונש הגדול הנעשה לעושה כן ולמעתיק ספרים אלו לבריות גם כי בל יראה ובל ימצא בזה רק איבוד הזמן הנה חז"ל אמרו אשרי האיש אשר לא הלך וגו' מפני שגורמים איבוד הזמן ואין לך רע ומר מאיבוד מזמן הלא זה דברי בפ' אם ימות גבר היחיה כי אמר איוב אם אחר שימות גבר יחזור ויחיה אפילו שעה אחת כל ימי צבאי איחל לפי כי הוא יגיד לנו העונש המגיע לחוטא בפרט הדברים אלו אבל הבריות רואים כי הוא יושב בראש והכל אוהבים אותו ומכבדים אותו ומה יש לנו לתקן בדברים הללו זולת להודיע לבריות דרך קצרה שהם מתגלגלים בדברים שיהיו ללעג וקלס לעין כל כפי רשעתם כי אין להם תשובה כך אמרו חז"ל כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה רחמנא לשזבינן. אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בתורה והנה זהו קל וחומר רב הערך בכל הדברים הקודמים וכדאיתא במאמר הקודם אי במלין דקדושה אסור לאסתכלא בהון דאסור לאסתכלא בקשת וכן אסור לאסתכלא בידוי דכהנא בשעתא דפרסי ידייהו בגין דשכינתא שרייא עלייהו ומה במילין קדישין אסור לאסתכלא במלין דקב"ה מאיס עאכ"ו. וכן נמי תשוב ותדין בענין זה אם לענין הלימוד בספרי החכמו' אסור כל שכן באותם דברים בטלי' שאסור מכל שכן בדברים של חשק שהאדם נידון עליהם בגיהנם אף על גב שילמוד בהם בחול. ולכן יאמר אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בתורה כי הנה אמרו חז"ל לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה ואפילו בספרי החכמות אסור רק בחכמת התורה. וכן שואלים מן האדם עסקת בתורה ואין שואלים עסקת בחכמות הן אמת כי בכל הדברים התירו חז"ל להתלמד דווקא. אבל לא להתעסק בהם שהרי הובא במאמר כפי מה שמדבר האדם כך מתעורר למעלה. וכן לענין לשאול מן השד אין בזה איסור זולת לעשה מעשה אמנם לשואל אין ענין איסור. אמנם יזהר שלא ישימו קטורת זרה ואמנם איש הישראלי הנשאל בזה מטמא את נפשו בלי ספק והכי איתא בזוהר פ' תזריע דף נ"א וז"ל אמרו נזיל בהדי האי גברא ונחמי אמר רב יצחק אסיר לן וכו' בריך רחמנא די שזיב לן מנייהו והאי בר נש אסיר ליה אמר רבי יהודה והא תנינן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה אמר ליה ודא עו"ג איהו ולא עוד אנא דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו'. והמאמר ארוך למדנו מזה כי אין זולת המפורשים בפ' איסורם. אמנם מטמא נפשו כאמור ויותר עון נמצא במי שעושה קבלה מעשיות אין סוף לרעתו ואין להאריך בדברים הללו לא הותר זולת לשרידים הפועלים על ידי מחשבה כענין רבא דברא גברא ובראו עגלא תלתאי ע"י ספר יצירה כי בזה מתגדל שמו של הקב"ה:
[יט] בדברי קדשם של חז"ל נאמר משל נאות למלך שאמר לבנו צא לפרקמטייא א"ל מתיירא אני מן הלסטים ומן האפרטוטין שבים מה עשה המלך נטל קמיע ונתן לבנו א"ל טול זה ואין אתה מתיירא משום בריה כך אמר הקב"ה בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים מכל אומה ולשון. הנה למדנו כי הסחורה היא התורה וכן אמרו דברים שאתה נושא ונותן בהם דברי תורה וכן הוא אומר כי טוב סחרה מסחר כסף והנה סחורה זו התורה הנפסדת בשבת אשר חז"ל אמרו לא ניתן שבת לישראל אלא לעסוק בתורה ואין הרצון בזה לומר לא נצטוו על השבת אלא כדי שיעסקו בתורה כי הנה יום השבת מוכרח היה לקדש אותו מזמן הבריאה. אמנם הרצון לומר לא נתן בו כל כך צווי על אכילה ושתיה ועונג אנא כדי שיעסקו בתורה וכן נמי איכא למידק ממ"ש במחמר לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל בכל כך צווי על העונג ועל השמחה אלא שיהיו שמחי וטובי לב לעסוק בתורה ואמנם חזר הדין כי פעמים סחורה זו של התורה הנפסדת בשבת וזה ימצא בא' מב' פנים או נפסדת בקום עשה או נפסדת בשב ואל עשה מפני שאינו עוסק בה ושני הצדדים שנפסדת בהם בשבת הוא מרוב גשמים היינו ברבות הטובה על האדם ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים או כי יעזוב אל לימוד התורה כי הנה הגשמים היינו פרנסה כמשחז"ל וכה"א בברכות גשמי ברכה יהיו וכן אמר חולי עמך ישראל אין מקבלים רוב טובה על ריבוי הגשמים או דבר אחר מן התענוגים והיינו על העדר עסק התורה או אתי בידקא דמיא הם מים הרעים כד"ח אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות אשר לא יכינו המים היינו כינוי למש"ה ובאר צרה נכריה וזה מפסיד ממונו דאין לך דבר מפסיד הממון וגורם עניות כמו הזנות שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם סוף שמבקש לחם לאכול ואינו מוצא. או שנתרועעה חבית של יין מן התורה שנאמר ושתו ביין מסכתי. מותר לקרות כותי זה יצר הרע היינו משחז"ל אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה, אף על פי שהוא יודע שהכותי יציל הממון ויניח מלהחטיא אותו מפני כי יזכור לו יום המיתה, אז יכנע לבבו הערל ולא יחטא מותר ואף על גב כי בזכירה זו ימנע ממנו השמחה ואינו מענג השבת. וכן מותר לומר לכותי זה היצר ע"ד מה שאחז"ל המרדה את יצרו כך יאמר לו כל המציל אינו מפסיד כי הנה כבר נתב' למעלה כי היצר הנתון באדם הוא שד אחד וכאשר עובד להקב"ה עם היצר ומקיים ולעבדו בכל לבבכם חוזר ונכנע לעשות רצון האדם אז נעשה שדי מלאך טוב כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כנ"ל. ולכן על עיקר זה יאמר מי שהוא מציל מן החטא אינו מפסיד כאמור כמו שהתירו בדליקה שמותר לומר כל המכבה אינו מפסיד ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא כההיא דרב עמרם חסידא שנתגבר עליו היצר וצעק בקול מר נורא בי עמרם: [כ] ישראל שאמר לכותי לעשות לו מלאכה בשבת מדברים הצריכים אליו לענג את השבת והישראל הוסיף על הציווי דהיינו כי היצר מתגרה בו בכך מותרים לערב בכדי שיעשו מונע עצמו מהם זמן מה ואחר כך מותר בהם: [כא] אסור לומר לעו"ג זה היצר בשבת הרי לך בשר זה בשל אותו לעצמך דהיינו כינוי כמש"ה מי יאכילנו בשר אשר חז"ל אמרו שנתאוו לעריות כד"א אל כל שאר בשרו לא תקרבו ואדם זה כאשר ראה שגברה עליו התאוה אז אמר כי טוב לקדש עצמו במותר לו אז אמר ליצר הא לך מה שבחרת בשר עזים שחורות או לבנות הכל בהשותה ולכן הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך כי בזה ימצא שנעשה רצונו במקצת ואפילו אין מזונותיו עליו שהרי הרבה רשעים יש לך אצלם להתפרנס כדאיתא בזוהר שאומר אברהם הוא נשמת הצדיק אל לוט זה היצר המקולל כתרגומו ליטא הפרד נא מעלי לך אצל הרשעים. וכן וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן הרשעים שנא' בהם כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כנה משקה הכל חוטאים מפני משקה היין וכן נמי יאמר ליצר מאחר כי אין מזונותיו עליו כלך אצל הרשעים ואני נתתי לך חלקך בבשר תאוה זה מן המותר לי אף על פי כן אסור כמ"ש הר"ם במז"ל משום דאתי למסרך ולכן אע"ג שרואה אדם יצרו מתגבר עליו אל יאמר אנך למותר לי אלא מתגבר על יצרו ומונע תאותו אז טוב לו:
[כב] כל שבו' דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון לומר להדליק לו נר בין השמשות דהיינו נר מצוה הבאה בעברה או אם היה ישראל טרוד מן היצר והוצרך לעשר בין השמשות:
ולענין הנוגע למעלה כך הוא אומר סחורה הנפסדת בשבת על ידי גשמים כי הנה סחורה זו היא כנסת ישראל טעמה כי טוב סחרה והיה סחרה ואתננה קדש לה' והיא נפסדת בשבת כי קדש היא על ידי גשמים הנמשכים עליה מלמעלה מפני שהם מטשטשים את הארץ ואינה מספקת לבלוע אותם או דבר אחר או אי אתי בידקא דמיא ומפסיד ממונו והענין כי הנה המלכיות נמשלו לנהר כדאיתא בב"ר ונאמר הנה ה' מעלה את מי הנהר העצומים את מלך אשור דהיינו כי הם נאחזים מזאת המדה ומפני כך מפסיד הממון אחסנתא דאבוי ואמיה דירתין חתן וכלה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ה: וז"ל כגוונא דא ירתין חתן וכלה ירותא דאבא ואימא ואתהדרו אחסנת ירותא בגוונא אחרא ירותא דאבא ירתא ברתא בסליקו דשמא קדישא ואתקרי דא אוף הכי חכמה וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי הכלה יורשת עטרה מאביה ונקראת חכמה ואמנם כאשר נאחזים ממנה סטרא אחרא מפסדת שלימות זה או שנתרועעה חבית של יין כי הנה נמי נמשך לכלה יין עליון המשומר בענביו מששת ימי בראשית שנאמר שתו ושכרו דודים ונתרועעה החבית והולך לאיבוד מותר לקרות לכותי הקליפה אע"פ שיודע כי הכותי יציל הממון לפי כי הקדושה כשנקרב סטרא אחרא להתאחז שם מסתלק למעלה הן אמת כי הכלה מפסדת בזה אמנם וכן נמי מותר לומר לכותי כל המציל אינו מפסיד כמו שהתיר בענין הדליקה לומר כל המכבה אינו מפסיד כשמתגברים הגבורות כך בענין זה ויש מי שאומר כי דווקא בדליקה התירו מפני כי האש אין לה שיעור:
ישראל שאמר לכותי לעשות לו מלאכה בשבת והיא מלאכה של חול אסור ליהנות בה לערב בכדי שיעשו:
אסור לומר לכותי סטרא אחרא בשבת הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך לפי שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו והדוגמא לזה הוא בענין הנשמה שהיא טרפה מפני כי הוא טורף נפשו באפו מתוך הכעס ונוסף עוד מן העון זה כשנעשה בשבת לפי שנא' לא תבערו אש בכל מושבותיכם והוא ענין הכעס כדאיתא בזוהר אף על פי כן שהאדם נעשה טרפה ונכנס בתוכו אל זר כמו שאחז"ל לא יהיה בך אל זר זה הכועס אסור לתת בשר זה לעו"ג בשבת לומר בשל לך זה לצרכך רוצה לומר להעניש אותו בשבת לפי כי לא הותר להעניש אותו בשבת זולת המחלל שבת בפרהסייא כדאיתא בזוהר פר' תרומה כל מעלי שבתא כרווין אזלין בכלהו רקיעין סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתיא ואתקדש יומא ואיהו אגין על כלא וכו' בר אינון דמחללי שבתי וזמני בפרהסיא וכו' דאע"ג כי אש של גהינם כבה אינו מכבה מעליהם שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכב' מן הנפש דוקא אלו אין להם מנוח' לא כן הרשעים אפי' טורף נפשו באפו יש לו מנוח' בשב' ולכן אסור לומר לכותי בגשמי הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך שהדוגמא חוזר על אותו שנאמר ובשר בשדה טרפ' גו' ומה גם כי עושה פגם למעלה כי יהיה סטרא אחרא נאחז בסטרא דקדושה ח"ו ואפי' אין מזונותיו עליו כי אין הדוגמא כך למעלה שהרי נאמר ואתה מחיה את כלם ונותנים להם התמצית כדאיתא בזוהר פ' בלק בענין שביל הכרמים עם כל זה נחסר משום נדנוד עבירה:
כל שבות דרבנן מותר בין השמשו' לצורך מצוה וסוד הדבר מ"ש בזוהר פרש' פקודי דלית לאנהגא קלנא בסטרא אחרא ובעינן למיהב ליה חונק בגו קדושא דילן וכנז' שם כי צריך לתת שער בתוך התפילין כדי לתת להם מקום ליינק מתוך הקדושה כדי שלא יקטרג על ישראל וכן נמי בדוגמא לזה מותר לומר לעו"ג להדליק נר בין השמשו' כי הנה נר של שבת קדוש הוא כי כן אז הכלה קונה השלימות שהיא בסוד נר כדאיתא בזוהר פ' תרומה כי נר מצוה מאי נר אנא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ופתחת תרין דרועין דינה כמנין נ"ר ועכ"ז מותר לומר לכותי להדליק לו נר בשבת בין השמשו' דבהכי נמצא שנותנים נו צד אחיזה בסטרא דקדוש' כדי שלא יקטרג על ישראל וכן אם היה טרוד ואין לו פנאי לעשר אומר לעו"ג בין השמשות לעשר כדי נתת להם מקום לינק מן הקדושה כך אמרו חז"ל יצר תינוק ואשה תהא לעולם שמאל דוחה וימין מקרבת בכי האי גוונא כדי שנא יקטרג ענינו כחמור: