מקור חיים - ב (טור פטדה חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שג
[א] מפני שנצטוינו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמל' אשה ויש כלים ובגדים השוים לאיש ואשה ונוסף עוד בענין שבת דאף על גב כי במעשה העגל היו הנשים צדקניות כי לא נתנו מנזמיהן לעגל אמנם ישראל עשו אשר לא כן הנה בענין הקלקלה היו שוים איש ואשה והורידו עדיין ומה גם כי אחר כך חטאו ביותר כאשר מפורש בירמיהו שמעו דבר ה' בית יעקב אלו הנשים שהיו עיקר לעבוד' עכו"ם שנאמר הנשים לשות בצק לעשו' כונים למלאכת השמים ולכן צריכים להיות זהירו' בענין העדי שלהם בשבת בענין סור מרע ועשה טוב דוגמא לאנשים כנ"ל ואמנם גם בזה יהיה דוגמא לאישי הזמן אשר בעונם נשתה גבורתם היו לנשים ולכן יאמר הדין לא תצא אשה בחוטי צמר והנה יציאה זו יהיה על דרך הנזכר לעיל למעלה שנרמז בהם שני דברים האחד גורם לשני ראשונה יהיה שיוצא משעבוד יצר הרע כמו שחז"ל ועבד חפשי מאדוניו האדם יש לו שני אדונים עושה רצון יצרו מכעיס את יוצרו עושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו וכאשר עושה רצון יצרו הנה הוא אסור במאסר תחת רשותו ולכן יאמר לא תצא אשה בחוטי צמר ר"ל אדם העושה מאלו הדברים לא יוכל לצא' מתח' רשות יצה"ר ולא במהרה יוכל להמלט ממנו ולכן מוכרח שילך לידון בגיהנם ולא יוכל לצאת משם בנקל לפי כי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ואין הענין כפי פשוטו כי יש סוד בענין הלא הוא מבואר מדברי הזוהר פרש' פקודי דף רס"ג. וז"ל אלין שבעה היכלין דאינון שבעה מדורים דגיהנם תריסר ירחין אקרון בגין דהא כמה דאית לסטרא מהימנותא תריסר ירחין דרגין קדישין הכי נמי אית לסטרא אחרא דא תריסר ירחין דחייביח אתדנו בהו ונשמתא דילהון אתדנת בהו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי משחז"ל משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש היינו בתוך סטרא אחרא הנקרא גיהנם ושנים עשר חדש הם מדרגות הנמצאים בה ולכן נאמר לח תצא אשה כפשוטו לפי כי הנשים אין בהם תורה הם נידונים בגיהנם ומה גם האיש אשר דוגמא לאשה כחמור לא תצא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן כאשר הובא בדין הציצי' כי לפי שנמצא חטאת בקרבן קין והבל והיה סיבה לשפוך דם נקי של הבל אמר ה' לא יתחברו לעולם ולכן כמה מן העונות הם מכונים לצמר וכן נמי פשתן כנז' שם ולכן נאמר באשת חיל דרשה צמר ופשתים למה הם נפרדים לפי כי נמצא בהם עון ולכן ותעש בחפץ כפיה הציצית להיות טווי לשמה ולא ברצועות שבראשה ענין קלות ראש שהוא מרגיל לעבירה מפני כי דעתן קלה וטעם לדבר מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה כאשר האדם מתחרט ממעשיו והסכים בדעתו להיות טובל מטומאתו כמו שאמר הכתוב רחצו הזכו ומאחר כי צריך להסיר כל הדברים האלו כדי להיות טובל ונטהר נאסרו בשבת וביותר כי צריך להסירם בשעת טבילה כאשר נכנס בגיהנם מלטבול מטומאתו להצטרף ולהתלבן שם ולכן נאסרו כאמור חיישינן שמא יוליכם ארבע אמות ברשות הרבים דאף על גב כי דברים הללו הם קלים חיישינן כי מעבירם עובר עליהם ברשות הרבים נמצא שחוטא במזיד ומה גם יראו רבים וילמדו לעשות כן ואם הם קלועות בשערה מותר כלומר אם יודע אדם זה איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם נקשר בהם האמונה ויודעים שאין הקב"ה וותרן כי מאן דאמר רחמנא וותרן יוותרו בני מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וביותר וסביביו נשערה מאד מדקדק עם חסידיו כחוט השערה מותר כי בלי ספק ישתדל לצאת מתחת רשות יצר הרע ויש מי שאוסר אפילו בהודעה זו ואם הם מעשה אריגה ר"ל כי כבר הוא רגיל בלימוד כי בזה ימצא לו הידיעה כי חוטים אלו גם שהם סיבות לחטא ועניינים קלים הם אמנם הם יודעים כי אלו העונות הקלים עון עקבי הם מעשה אורג הרגיל בהם אינו יכול לפרוש מהם ונעשים קבע לו וכמ"ש הר"ם במז"ל כ"ד דברים אלו אף על פי כי הם קלים הם סותמים את התשובה אם הוא יודע כי הם מעשה אורג וקשה לפרוש מהם מותר לצאת בהם ר"ל ודאי כי משתדל לצאת מתחת יצר הרע על ידי התשובה וכיוצא שאינה צריכה להסירם בשעת טבילה כאשר יורדת ליטהר בגיהנם לטבול שם אינה צריכה להסירם קודם שתכנס בעולם הזה כי גם הם בכלל מה שנטהרים שם: וכאשר נאמר עוד שמדבר למעלה יהיה כונת הדין כך לא תצא אשה בחוטי צמר כי כאשר עולה אשה כשרה מן העולמות למעלה בע"ש עוד אינה יוצאה משם עד זמן החול ולכן יאמר נא תצא אשה בזמן של ערב שבת שיוצאין לשדה להזמין סטרא דקדושה כחתן היוצא לקראת כלה כי אז נקראת חקל תפוחין קדישין ושנינו יוצאה בהינומא וראשה פרוע להודיע כי היא בתולה ואיש לא ידעה לפי שנאמר דודי ירד לגנו לעולם הזה לרעות בגנים ונאמר ויבא עשו מן השדה ואחז"ל בא על נערה המאורסה שנאמר כי בשדה מצאה אינה אלא בתולה טהורה היא כאשר ביארתי בהלכות ציצית צעקה הנערה נער כתיב והיא בצדקתה עומדת ולכן לא תצא אשה כשרה זו לא בחוטי צמר ונא בחוטי פשתן שהם דוגמא לעון קין והבל בענין הסוד שלהם כנ"ל ולא ברצועות שבראשה הם הרצועות של התפילין עליונים שמגיעים עד ראשה מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה כדאיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ח: וז"ל לבתר עיינת לבי כלה חמאת עולמתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה אמרה לון הא אתקנית בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין לדכאה לכלתי ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולמתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי וכו' הנה מבואר כי אשה כשרה זו טובלת באותם מים עליונים ולכן חיישינן שמא תוליכם ארבע אמות ברשות הרבים והם ארבע מדות שנאמר בהם והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה וכאשר הולכת לשם עוברת ברשות הרבים ולא נכון להוליך את אל בשבת ואם הם קלועות לה הרצועות אלו שהם מדובקים לראשה בשערה מותר ויש מי שאוסר אמנם אם מעשה אריגה כמ"ש חז"ל בן יערי אורגים זה דוד שהיו מעלים לו את ההלכה ואורג אותה מותר שאינה צריכה להסירם בשעת טבילה לפי שכבר הם קבועים בה ואינם חוששים: [ב] וכאשר ימצא באופן שיוכל האדם לצאת מרשות יצר הרע מתקיים בו לאמר לאסורים צאו לכן מותר לצאת נמי בשבת להתבונן באותם פושעי ישראל שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכן נמי לזמן העתיד לזמן הגאולה שנאמר כי בשמחה תצאו כי הנה נתבאר כי בכל מעשה של איש הישראלי מועיל לו לשלש זמנים וכן נמי מועיל לו לזמן התחיה שיוצאים מן הקבר שנאמר בפתחי את קברותיכם והוצאתי אתכם וגו'. מותר לצאת בחוטין שבצורה היינו מצות ציצית שצריך להתעטף בהם כשמברך ונותנם על צוארו סביב כי בהם זוכה האדם להנצל מדין גיהנם וכדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה. וז"ל מאי קמ"ל דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולא לאתלבשא בלבושא דמצוה כד עייל בההוא עלמא מלבישין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועייל ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר מי שאינו מתעטף בציצית מוליכין אותו לגיהנם ולזמן התחיה נאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך היינו מי שנמצא בו טל אורות של הציצית כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ולכן יוצאה הנשמה מגיהנם ולזמן התחיה בחוטים שבצוארה של ציצית אבל בקטלה שבצוארה אסור מפני שצריכה להסיר אותה בשעת טבילה היינו ענין הגאוה כי הנה הוא בראש ואחז"ל וכראש שבולת ימלו מי גרם לו לפי שמתגאה. אמנם לת"ח שרי אחת משמנה בשמינית היינו משחז"ל הנה רבי צוה לבנו נהוג נשיאותך ברמים והא יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה לת"ח קם מכסאו מחבקו ומנשקו ואומר לו רבי רבי מארי מארי ומשני כאן בצנעא כאן בפרהסייא. ולכן יאמר כי זה התכשיט שבצואר בביטוי פה תלוי לומר בצנעא רבי רבי ובפרהסייא זרוק מרה בתלמידים ונהוג נשיאותך ברמים צריך להסיר אותה בשעת הטבילה כשהוא יורד לטבול בגיהנם ולהטהר מן העונות גם זה הוא בכלל כמ"ש מי זוטר מאי דכתיב תועבת ה' כל גבה לב. ולכן אפי' אחת משמנה בשמיני' דהיינו להתגאות על הרשע ולהוכיחו על פניו דהיינו במזמור למנצח על השמינית שנאמר כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש אל רעהו וגו' סומכין על משחז"ל מותר להחניף לרשעים בעולם הזה מדקאמר לא יקרא לנבל נדיב משמע דבהאי עלמא מותר לא הותר זה לתלמיד חכם להחניף שלכן מתרעם הכתוב כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ כי היו מתירים לעצמן להחניף לרשעים כאמור. ולכן בענין הגאוה מותר לתלמיד חכם להתגאות בזה כדי להוכיח לרשע מומו אמנם התבונן כי צריך להסיר קטלה זו בשעת טבילה כאשר יעבור בנהר דינור כי שם טובלים הנשמות כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל הובא למעלה שם נידון על כך שנאמר תועבת ה' כל גבה לב והטעם מפני שהיא מהדקת אותם לפי כי באותה תוכחת מגולה לא סגי בלאו הכי כי מהדק ודוחק עליו באותו תוכחת לפרט מה מעשיו כדי שתראה בעלת בשר שהוא בן תורה בא עליו בחזקת היד והתורה אמרה ולא תשא עליו חטא. התבונן שלא יתבייש מדבריך כי יחשב לך לחטא גמור וחיישינן דילמא אתייא לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים כי ההרגל נעשה טבע ומזה התוכחת שדוחק על העובר עבירה ימשך להיות עמו בקנין ברשות הרבים להוכיח הרשע ברבים וימשך להיות נוהג כך בענין הרבים להתנהג עמהם ברמות רוחא. ולכן תכשיט זה שבצוארו ילין עז אסור ולא תצא בטוטפת והוא כמין ציץ שמגיע מאזן לאזן הרמז לענין עזות מצח ולא בשרביטין והוא ג"כ ציץ ואינו מגיע עד לחיים דהיינו עזות נמי אלא שאינו מגיע עד לחייו להוציא מתוך פיו הדבר של עזות שכורכתו על ראשה ואינו מגיע למטה לבטא בפיו אלא תולה לה עד לחיים מכאן ומכאן והוא שאינם תפורים בשבכה והוא משולח בלשונו דחיישינן דילמא שלפה לאתויי ברשות הרבים לדבר בעזות מצח אבל אם תפורים והאדם גורר עצמו מזה מותר שהרי שנינו הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים
עדיין צריכים אנו למודעי בדינים אלו לצד עילאה והכי קאמר דרך קצרה יוצאה אשה כשרה מותר לצאת לקראת החתן בחוטים שבצוארה הם חוטים של הציצית שהם רפויים ואינם שלה אלא נמשכים לה מלמעלה כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קע"ה: וז"ל תאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרן כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק וכתיב זה השער לה' ועל דא כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' לאכללא בהאי כל שאר כתרין וכו'. אמר רבי יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לארבע סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהו לבא דכל האי עלמא ולבא דעילאי ותלייא בלב עילאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עילאה עכ"ל. והנה מבואר מדברי המאמר כי חוטי הציצית הם בסוד אשה כשרה אמנם באים לה מלמעלה מחכמה עילאה והיינו מ"ש יוצאה אשה אשת חיל זו בחוטין שבצוארה שהם סוד חיטי הציצית מפני שהם רפויים ואינם מעצמה ואינה צריכה להסירם בשעת טבילה כאשר היא עושה טבילה באותו מקוה עליון מים עליונים כנ"ל. ועוד ירצה לרמוז חוטין שבצוארה הם בתולות אחריה רעותיה שנאמר צוארך כמגדל השן בנוי לתלפיות מפי פיות הרבה הם הצדיקים הגשמיים שמתקנים צוארה על ידי לימוד התורה ועטיפת ציצית בצואר כדי שיהיה לה ד' כנפות מארבע רוחותיה כמ"ש במאמר תליין מכאן ומכאן לארבע סטרי עלמא ואינה צריכה להסירם אלו הצדיקים המקשטים אותה בשעת שעושה טבילה דהכי איתא במאמר כנ"ל. ליתי כלתי מטרוניתא דברי לאתדכאה היא ועולמתהא בבי טבילה דאינון מיין נבעין דעמי וירמוז נמי לבתולות שלה שבע עולמתאן דמטרוניתא שמכינים לחוטין שבצוארה לפי שהם מעלים אותה למעלה. כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בפרות שמעלים הארון הוא כסא הכבוד למעלה לבית שמש כי שמש ומגן ה' צבאות והנה גם אלו הם רפויים ואינם קבועים עמה רק השורש שלהם הוא בבריאה ומעלים אותה בשבת למעלה ואינה צריכה להסיר איתם בשעת טבילה שכן כתוב במאמר הנ"ל פרשת אמור ז"ל ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולמתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בבההוא י טבילה דמין נבעין דעמי וכו' אשתכח דמלכא ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא ולא מתפרשין לעלמין. הה"ד ה' מי יגור באהליך וגו' הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אלא אינון דמתקני למטרוניתא לתכשיטהא בלבושה' בעטרהא כל חד פועל צדק אקרי עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי אין צריכה להסירם בשעת הטבילה. אבל בקטלה שבצוארה שמתקנת בה אימא עילאה כדאיתא בזוהר פרשת בלק דף ר"ט. וז"ל כד אימא מתעטרא וכו' כד מזדווג מלכא דמטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא במטרוניתא וכו'. והנה תכשיט זה צריכה להוציאה בשעת הטבילה האמורה לפי שהיא מהדקת אותה כדי שתראה בעלת בשר בפני בעלה וחיישינן דילמא אתיי לאתוי ארבע אמות ברשות הרבים ולא תצא בטוטפת והוא כמין ציץ שנותנת מאזן לאזן ולא בשרביטין נמי והם דומה לציץ וכל זה הם האורות הנמשכים לה מלמעלה בסוד ישר יחזו פנימו כדאיתא בזוהר כאשר פנים עילאין דעתיקא קדישא מאירים בפנים דזעיר אנפין וכן הוא כאשר מאיר באשת חיל שנא' תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה כדאיתא בזוהר בפסוק עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן וכו' ולכן יש הארה שאינו מגיע זולת עד לחיים מכאן ומכאן והוא שאינם תפורים בשבכה והדוגמא רשת גידים הנזכרים בזוהר דחיישינן דילמא שלפא לאחזויי ואתייא ברשות הרבים כאמור למעלה שמעברה איתם דרך ארבע מדות ברשות הרבים אבל אם תפורים וקבועים בה ליכא למיחש להכי ומותר להתקשט בהם כאמור:
[ג] הנה הכיפה היינו על ראשה והוא מ"ש בזוהר בענין מש"ה החכם עיניו בראשו תמיד כי היודע כל פניותיו ומחשבתו להשתדל במעשיו להיות צל על ראשו מאור של השכינה. ולכן יהיה בראשו כיפה של חשבונות דהיינו חיטי דעמרא היינו מה ששאל רבי יהודה כל עמר דנחית ליורה סליק אמר כל דנקי אגב אמיה. ולכן הללו דגדילן ועבידי כי הוצא ורחבים כשתי אצבעות אין יוצאים בהם כאמור ולא באצטייעא דהיינו מטלית שתולין בו חוטין של צבעונין ותולין אותו לכלה היינו טלית של תלמיד חכם כי צריך להיות דוגמא לכלה כמשחז"ל להפריד ממנה הזבובים היא היצר כמשחז"ל בפ' זבובי מות יצה"ר דומה לזבוב והוא יושב על שני מפתחי הלב. ואמנם אמרו חז"ל כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם ואינו תלמיד חכם וכו'. ולכן אין יוצאים באלו התכשיטים שהם מכוונים לתלמיד חכם:
[ד] לא תצא בעיר של זהב היינו אותו השלם דסיים מסאני אוכמי פגעו ביה דבי נשיאה אמרו ליה מאי האי אמר להו מתאבלנא על ירושלם חבשוהו עד דאמר להו גברא רבא אנא ובדקו בענין הדין האי מאן דקץ כופרא מאי יהיב וכו' ולכן לא כל אדם רשאי לעשות כך ולכן הוא אומר לא תצא בעיר ופירש רש"י שהוא תכשיט עגול ומציירין בו כמין עיר ויש בתוכו לשון שמחברים אותו למלבוש ור"ת פירש שהוא כעין עטרה לראש ואמנם ר' עקיבא מפייס לבת כלבת שבוע שהי' עני וגני גו תבנא והוה שקיל ממזייא תבנה אמר לה אי הוה לי עבידנא לך ירושלם די דהבא היינו עיר של זהב עיר ה' זו ירושלם וכל זה נאסר כדי שלא יהיה מתגאה האדם לפרוש מדרכי הציבור והכתוב אמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי:
וכאשר ניתן לב להבין בדינים הללו לצד עילאה כדי שלא להוציא אותם חלק לכן יאמר לא תצא בכיפה צמר כי הנה הכיפה הוא סוד מה שאחז"ל משיביא שתי שערות ויעגלו ראש בכיפה וכיפה של צמר ר"ל מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ח וז"ל אשכחנא בספרא דחנוך דאמר כמה דבראש חדש דאתדכיאת סיהרא לקרבא בבעלה איצטריך למיהב לסטרא אחר חולקא דא בההוא זינא דיליה אוף הכי נמי אצטריכת לאתתא למיהב חולקא חדא לההוא זינא בשעתא דאתדכת לאתקרבא בבעלה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטינופא דילהון ומזעיר מריש דשערה ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מינה בכל סטרין עכ"ל וזה הטעם של שעיר בראש חדש אמנם בקרבן התמיד הוא כבש מפני כי השעיר תלי שערא כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא עז דתלי שערה דיליה ומפני כן אמרו חז"ל ויצא לך שם בגוים ביופיך כי כלול הוא כי בנות ישראל לא היה להם שער בית השחי ובית הערוה ולכן לא תצא אשה בכיפה של צמר ומה גם עתה בזמן הגלות שהקב"ה תלה שק על פתחו וה' יכפר בעד כי הוא היודע ועד שהכונה להודיע ליודעים כמה מן הצורך ימצא בפרטי הדינים ועומק הדברים עד היכן מגיעים וזה כפי קוצר דעתי ולא יהיה המצות בעיני ההמון גזרות וחוקים בלתי טעם ולכן יזהר האדם בהם והנה כיפה של צמר היינו חוטי דעמרא דגדילן ועבידי כי הוצא ורחבים כשתי אצבעות כשיעור ציץ כמש"ה מציץ מן החרכים, ולא באצטייעא דהיינו מטלית שתולין בו חוטין של צבעונין והדוגמא לטלית של תכלת שהם פורסים כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך הובא למעלה בגין דבההוא י"ם איכא סטרא אחרא מצולות ים דכר ונוקבא צלומות דעיניהון בישא לאסתכלא ונותנים בגד תכלת זה לנגדם ועיני רשעים תכלינה ואין יכולים להביט בקדושה והיינו מ"ש שתולין אותו לכלה כדי להפריד ממנה הזבובים הם סטרא אחרא כאמור שלא יביטו בה בשעת הייחוד. לא תצא בעיר של זהב וה דוגמא מס"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט כדאיתא בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ח. וז"ל ר' אבא פתח עיר קטנה כד"א עיר עז לנו וכתיב ולא אבא בעיר עיר קטנה זעירא היא דהיא בתראה מכלא תתאה מכלא שירוי רברבין תקיפין קדישין וכו' ולכן יאמר לא תצא בעיר של זהב ופירש רש"י שהוא תכשיט עגול וכו' אמנם לדידן ירצה אם הכלה הקדושה היא בסוד המיעוט אז היא יוצאה ויורדת בעולמות למטה כאשר נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ולכן היא יורדת בעולמות למטה לארץ אבל בשבת כיון שעלה לא ירד ומאחר כי נכנסה בעולם האצילות לא תצא משם ואפילו בזמן שהיא בסוד קטנה כד"א עיר קטנה כאמור לא תצא בעיר של זהב כי הנה הוא בסוד מנורת זהב. כלה:
[ה] בענין כלילא מצינו שאסרו אותו חז"ל וסמכו על פסוק הסר המצנפת והרם העטרה שהמצנפת בראש כהן גדול תהיה המצנפת בראש כל אדם ניטלה המצנפת מראש כהן גדול ניטלה העטרה מראש כל אדם. ולכן אף על גב כי נאסר על האנשים יוצאה אשה בו. אמנם הדוגמא לזה הוא ענין הענוה כי הוא עטרה בלי ספק לאנשים ולנשים וכמו ששנינו מאד מאד הוי שפל רוח כאשר ביארתי בפסיק הוי עטרת גאות שכורי אפרים כי יתרעם עליהם הנביא הוי על עטרה שהיה ביד אפרים שהיה מקטין עצמו כמ"ש חז"ל והוא הצעיר כי מדה זו היא על הגאוה להשפיל גאות אדם ימעט עצמו ישפילנה עד עפר וציץ שהי' להם על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' הוא הבושה כמ"ש חז"ל שלשה מדות טובות ביד אומה זו ביישנים הפך ממש"ה ומצח אשה זונה היה לך וציץ זה נובל צבי תפארתו כענין ההוא דחזא בבואה שלו על המעין. וכן המתגאה בתפארתו הענוה שלו חבושה כאשר הוא מתבאר בס' תורת חכם וכל זה היה נובל אשר על ראש גיא שמנים המדות הללו הם עטרה לראש דוגמת השמן שעולה על הכל והם החליפו זה השבח להיות הלומי יין שהוא בראש ולכן אמר כלילא זה הכליל והעטרה אע"ג שנאסרה העטרה הגשמית הנה לך תמורתה והיא רוחנית כלילא יוצאה בו מתחת רשות יצה"ר כאמור ויצא מן הקבר לזמן התחיה שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר מי שהיה שכן לעפר בעולם הזה כמשחז"ל כי ישפיל עצמו הדק לעפר כמ"ש אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר והיינו מ"ש תכשיט שמניחתו על פדחתה מסוה הבושה והענוה על מצחו תמיד מאזן לאזן היינו משחז"ל שמעו והאזינו שמעו לדברי תורה אל חגבהו והוא הנרצה אצלי בפ' להקשיב לחכמה אזנך שניהם כי כזה נחשב שמקיים נעשה ונשמע כמ"ש חז"ל וקשרתו ברצועות זה התכשיט של הענוה כי יראה נעדר מסוה בראש ושפל אנשים מתגדל עליו כמ"ש הרחק ממקומך כו' כי טוב אמור לך עלה הנה ואם באולי לא יאמרו עלה ותשאר למטה התבונן מ"ש הלל השפלתי שאני משפיל עצמי היא הגבהתו ולכן קושרתו ברצועות התלויות בה של השפלות והענוה. ולכן מותר' לצאת בו כאמור בין שהוא עשוי מחתיכות שמשפיל עצמו לפעמים לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין כי זה הוא דוגמא שהוא עשוי מחתיכו' של זהב היא התורה חרוזות בחוט היינו משחז"ל לעתיד מביא הקב"ה:
ליצר הרע ושוחטו לפני הכל הללו בוכים איך לא יכולנו לכבוש את זה שהוא כחוט ולכן זה נזהר ומשפיל עצמו ברצועות אלו חרוזות רגיל בהם על ענין אותו החוט בין שאותם חתיכות קבועות במטלית לא ימיש ממנו מדת השפלות והענוה מועיל לו בהווה וגם לעתיד בגן עדן ונוסף עוד לזמן התחיה כאמור:
[ו] רסוקיא דהיינו חתיכת מעיל רחבה והוא על דרך משחז"ל בענין מעיל של כהן גדול יבא קול ויכפר על הקול של לשון הרע. ושם נתבאר דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו. ולכן מדמה הענין חתיכת מעיל רחבה ויש הפרש בזה אם יש בה רצועו' היינו משחז"ל מאי תקנתה של מספרי לשון הרע יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים:
ופריך והרי כרתו דוד ברוח הקדש יכרת ה' וגו' לשון מדברת גדולות אלא מאי תקנתו ילך אצל חכם וילמדנו שלא יספר לשון הרע הנרצה אצלי דלימוד זה ר"ל שילמדנו הא דרבינו שאמר לפניו אין זו כתיבתי אלא של פלוני. ופריך בשלמא כשהיתה כתיבה רעה ואמר של פלוני איכא לשון הרע. אמנם כשאמר על הכתיבה תמה אין זו שלי אלא של פלוני למה אמ"ל רבי כלך מלשון הרע ומשני משחז"ל לעול' לא יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך כך בא לספר בגנותו זהו הלימוד דבענין לשון הרע זיל קארי בי רב הוא יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו' ומה גם מענין בר חובץ. ולכן הוא אומר שתחת מעיל רחבה היינו לשון הרע דאהנו מעשיו כאשר הרחיב פיו לדבר כמש"ה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה וגו'. אם יש לו רצועו' קצרות תלויות בה דלא אהנו מעשיו או מענין שלא הלך אצל חכם ללמוד מהו סגנון לשון הרע והוא לא ידע ואשם כגון שסיפר בטובתו של חבירו וכיוצא בזה. ולכן והוא דוגמא שהרצועות קצרות תלויות בה לקושרם בהם ולהדק סביבותיה כגון משחז"ל עשה הקב"ה ללשון שני חומות השינים והשפתים לגדור הלשון שלא לדבר לשון הרע ולכן דמהדק שרי ואם יש לו רצועות מאלו הדברים המונעים האדם מדבר לשון הרע כי לא למד ולא מנע הלשון אסור:
עוד זה מדבר בעד הנעש' למעל' וכך הוא אומר כלילא והוא תכשיט שהניחתה על פדחתה ואזן לאזן והדוגמא לזה הוא משחז"ל המלאך יושב ומצפה עד שמשלימין כנסיה האחרונה התפלה וקושר אותם עטרה לראש חי העולמים שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו עדיך בלשון ואעדך עדי. ואמנם יש בענין זה עטרה לאשת חיל וגם התפלה שלה היא עטרה לבעלה שנאמר אשת חיל עטרת בעלה ויש תפלה כמשחז"ל שהקב"ה מתפלל ואומר יהי רצון שיעשו בני רצוני ואתנהג עם בני במדת החסד וכו'. ועוד אמרו חז"ל ויהי בשלם סוכו מלמד כי מאז מתפלל הקב"ה ואמר יהי רצון שאראה בבנין ביתי. ולכן על כל צדדים אלו יאמר כלילא והוא תכשיט שמניחתו על פדחתה וכו' היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ו וז"ל כיון דאזיל ההוא אהבה שלימא כלילא מכל אינון ארבע רוחין פגע בה חד ממנא עילאה רברבא די ממנא על אלף ותשע מאה ותשעין רקיעין ואיהו ממנא על נגידו דתליסר נהרי אפרסמונא דכייא דנגדא מרזא דטלא דלעילא וההוא נגידו אחקרי מים רבים וכו' ההוא ממנא איהו מלאכא דשליט מן קדם ה' ודא איהו רב משיריין דקשיר כתרין למאריה רזא אכתריאל מעטר עטרין למאריה וכו', ולכן על עיקר זה יאמר כלילא והוא תכשיט שמניחתו על פדחתה שממשיך עליה הארה ממצח הרצון מאזן לאזן על ידי התפלה של התחתונים שאומרים בלחש כך אחז"ל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה שנאמר וקולה לא ישמע רק מאזן של המתפלל כי כן צריך להשמיע לאזניו לאזן של מעלה שנאמר שומע תפלה ואם שומעים אותה פסולה וקושרתו ברצועו' התלויו' מן המוליכם התפלה לקשר הכתר שלה כמ"ש בזוהר פרשת אמור מאן פועל צדק אלין אינון חבריא דמתקנין לבושהא ומעטרין כתרהא למטרוניתא מותרת לצאת בו לפני בעלה לקיים מצא אשה מצא טוב בין שהוא עשוי מחתיכו' של זהב הוא משחז"ל למלך שעשו לו עטרה זהב ואבנים טובות ומרגליות בא עני אחד והשליך את העופרת אל פיה אמר המלך וכי בשביל זה אני מניח העטרה וכו'. לכן בין שהוא עשוי מחתיכות של זהב חרוזות בחוט על פי האדם חורז בדברי תורה ותפלה כמש"ה צוארך בחרוזים בין שאותם חתיכות של תורה ותפלה קבועות במטלית דוגמא למי שהשליך העופרת מותר לצאת בה כמדובר וכן נמי הוא הדין בתפלה שהכלה מתפללת שנאמר ואני תפלה ונאמר אלהים אל דמי לך ונעשה עטרה לחי העולמים היינו כלילא והוא תכשיט שמניחתו על פדחתה ובכלל נמי התפלה שמתפלל הקב"ה בקיצור והוא תכשיט שמונח על הפדחת מאזן לאזן היינו מה שכתוב בזוהר פרשת נשא דף קל"ו. וז"ל מצחא דגלגלתא אשגחותא וכו' ותאנא כד אתגלייא האי מצחא אתערו כל מאריהון דדינא וכל עלמא בדינא אתמסר בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין. ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא ע"כ לשונו ולכן יאמר שהוא תכשיט שמניחתו על המצח מאזן לאוזן כי זה מועיל לחתן ולכלה כמ"ש בזוהר ישר יחזו פנימו אתגלייא עתיקא קדישא בזעיר אפין ומסתכלין כל אינון אנפין באנפין עילאין סתימין וכו' וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי העיקר הוא כאשר מסתכל פנים בפנים כל המדות והיינו העיקר על המצח כאמור לתקן מש"ה ומצח אשה זונה היה לך ולכן אז התפלה היא מאזן לאזן כך אמרו חז"ל כל אשה שמדברת ושכיניה שומעין קולה יוצאה בלא כתיב' וכן נמי מן החתן לה כמו שביארתי במזמור השמים מספרים בתחלה לצורך פייס ולכן מספרים עם הכלה כבוד אל לזאת יקרא אשה כדאיתא בזוהר אבל בשעת מעשה אין אומר מצד הזכר אליה ואין דברים מן הכלה אליו דשייך בה דברים רק הכל מאזן לאזן וקושרתו ברצועות אהבה התלויות ביניהם שנאמר אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי הוא ההיכל ואל חדר הורתי זה ק"ק בסוד החדר והפרוזדור. ולכן מותרת לצאת בו בין שהוא עשוי מחתיכו' של זהב הם שבעה מיני זהב שנאמר בזוהר פרש' תרומה שהיו במקדש כד"א מנורת זהב כלה בסוד שמאלו תחת לראשי והם חרוזות בחוט כמו שאמר הכתוב כחוט השני שפתותיך בין שהם קבועים במטלית של הכלה והבן מותר לצאת בו כאמור:
רסוקי' היינו חתיכת מעיל רחבה כד"א ומעיל קטון תעשה לו אמו אם יש בה רצועו' קצרו' בסוד ציציו' לקושרם בהם ולהדקן כי דיכותיה כי כן הציציו' הם בארבע רוחות סביבותיה של הכלה כדאיתא בזוהר פרש' שלח לך כנ"ל דמהדק שרי ואם יש לו רצועו' ציציות אסור:
[ז] גם בזה באה הערה לאדם על ענין סור מרע דהיינו כי לענין המשכת קדושת שבת על האדם צריך לדקדק במעשיו ולאו דוקא עונו' אלא כל ענין של קריבות אסרה תורה שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה ואמרו חז"ל שלא יאמר אדם נהי כי הערוה אסורה אמנם אנשקנה אחבקנה לכן נאמר לא תקרבו כל מין קריבו' אסור ולא זו בלבד אלא במראית העין כך אמרו חז"ל יפה ראיה אחת באשה יותר מן המעשה עצמו שנאמר טוב מראה עינים וכו' שלכן נאמר ועין נואף ואומר כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים דומה עליו שהוא מותר ואין איסור בדבר. ולכן הוא אומר לא תצא בקטלה דהיינו בגד שיש לו שנצים כעין מכנסים כי כמו שהאדם מתחייב לפרוש מן האיסור גם האשה מצווה להיות אשה צנועה שלא תהא פדרנית כך אמרו חז"ל כשברא הקב"ה לחוה התבונן מאיזה מקום נבראת אותה שנאמר ויבן ה' את הצלע לאשה אמר איני בורא אותה מן הרגל שלא תהא פדרנית וישבת לפתח ביתה לקרא לעוברי דרך לפי כי פדרנית קורא לגנב וכן בשאר. ולכן יאמר נא לא תצא בבגד זה בגד בוגדים שדומה למכנסים שנאמר אשתך וגו' בירכתי ביתיך ומכניסים בו רצועה רחבה וקושרה סביב צוארה להיות דברנית נמי והבגד זה תלוי על לבה כך אמרו חז"ל מדה זו יפה בנשים שאינה תובעת בפה שנאמר אסורים ידיה. אבל מתאוה בלבה וזה הוא חשוב ומצויין בזהב לאשה כשרה שאינה יוצאה בזה:
[ה] לא תצא בנזמי האף כפי פשוטו ויש בזה נמי אזהרה שלא תצא מבושמת כך אחז"ל ולא תנאף לא תהנה אף מריח של הנשים ולכן גם היא תזהר שנא להכשיל בני האדם כאשר תצא לחוץ בריח טוב אנא תצא בנזמי האזן והדוגמא לזה הוא משחז"ל אמר הקב"ה לא אברא איתה מן החזן שלא תהיה צייתנית כמש"ה ושרה שומעת. ולכן אמר אבל יוצאה בנזמי החזן דהיינו שהוא צייתנית ולפי כי במדה רעה זו אין בה רעה לזולת רק היא מריעה לעצמה לכן יאמר אבל יוצאה בנזמי האזן כי לדידה תכשיט הוא לה ואיהי דאפסיד אנפשיה:
[ט] לא תצא במחט נקובה אשר חז"ל אמרו מה יעשה אדם עצמו בעולם הזה כאלם שנאמר לך דומיה תהלה וכן הוא אומר וידעת היום והשבות אל לבבך אל תהיה מטיח דברים כלפי מעלה חשוב בלבך מה מעשיך וכן אמר רבי יהושע לר"י חשיק שפתיך ואומר תאלמנה שפתי שקר הדוברו' על צדיק חי העולמים ולכן לא תצא במחט נקובה שהוא דוגמא לחוטא בביטוי פה כי מחט מורה על העון כמש"ה ואחשוך גם אנכי אותך מחטא לי דלא תעקוץ לי במחטך אמנם היות נקובה מורה על הדיבור כד"א ונוקב שם ה' מות יומת לכן אם יצאת חייבת חטאת כי עון גדול הוא ואם אינה נקובה אם מעמד' היא קשוריה כי דרכן של נשים דברניו' אמנם אם אין זה לדבר עבירה רק להעמיד הקשר שבין איש לאשתו דמרצי ארצויי ומשדלת בעלה בדברים כמשחז"ל בענין לאה שאמרה כי שכור שכרתיך בדודאי בני מותר לצאת בו שנאמר ותצא לאה לקראתו ואם אינה מעמדת קשוריה כגון ותעמוד מלדת כי עמדה עם בעלה מסיבה שילדה והיא אינה מעמדת קישוריה עם בעלה אלא שהוא חצופה תובעת בפה והיא נקובה נמי אסור:
חזרנו לענין ראשון וכך הוא אומר לא תצא בקטלא והרי נתבאר כי ענין איסור יציאה הוא למעלה כי מאחר שקדש היום כבר עלתה הכלה למעלה בסוד חקל תפוחין קדישין ואסור לצאת משם עוד עד מוצאי שבת כי לא יהיה יום שבת כמו יום של חול שנאמר בה בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני אלא לא תצא משם בקטלה מאחר שיש לה תכשיט זה הנקרא קטלה וזה הוא בגד שיש לו שנצים כמין מכנסים ומכניסים בו רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה דהיינו השבח שנאמר בה צוארך בחרוזים והבגד תלוי על לבה והדוגמא לענין התפילין הנעשים לה מבחינ' הרגלים של הזכר כדאיתא בזוהר פרש' ואתחנן וכן אתמר פ' ויצא בפסוק והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה אלין נצח הוד יסוד וקושרת הרצועה סביב צוארה היינו התפילין של ראש הרצועה שלהם והבגד עצמו חשוב ומצוייר בזהב לפי כי כן כל המדו' שלה הם נוטים לדין כי היא מנורת זהב כלה וכדאיתא בזוהר וכן בענין דוד שהי' מתנוצץ בו שבעה מיני זהב ולא תצא בנזמי האף לפי כי מן החוטם הם מתעוררים הדינים כדאיתא בזוהר אדרת האזינו דף רצ"ד. וז"ל חוטמא דזעיר אפין תיקונא דפרצופא וכו' והאי חוטמא מתרין נוקבין נפקא אשא דאכלא כל שאר אשין מחד נוקבא תננא ומחד נוקבא אשא והא והאי אשתכך במדבחא ואתגלייא האי עתיקא קדישא ואשתכך כלא והיינו דאתמר ותהלתי אחטם לך וכו' בספרא דרב המנונא סבא אוקים הני תרי נוקבי מחד תננא ואשא ומחד נייחא ורוחא טבא דאית ביה ימינא ושמאלא דכתיב וריח לו כלבנון ומה בנוקבתא כתיב וריח אפך כתפוחים כל שכן ביה עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי מן החוטם יוצא מחד נוקבא תננא וחשא ומחד נוקבא נייחא ורוחא ולכן לא תצח בנזמי האף לפי כי נמצא בהם מציאות דין כאמור אבל יוצאה בנזמי החזן שנאמר אזן שמעת תוכחת חיים לא תצא במחט נקובה איתא בזוהר פ' תנח דף רע"ח. וז"ל ומאן דבעי לאתקפא בסלע דמארי מתניתין דאינון תנחים בעי למיהויי תקיף לישנא חדידא חריפא כי ינקוב עד דמטי לתהומ' דבח דתמן ויפח לקץ ולא יכזב ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא מאן הוא נחית לתהומא רבא לאשכחא דא זמנא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבא כמה מארי מתניתי בעו לנחתא לעומקה של הלכה דא לאשכחא קץ דפורקנא ונחתו תמן ולא סליקו ואף על גב דלישנהון הוה כפטיש יפוצץ סלע וכו' ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל לא סליק וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אותם השלמים הוה לישנהון חדידא חריפא ולא סליקא משום דהוא נוקבא פתיחא כמו שאמר הכתוב כי יפתח חיש בור כנז' לקמן ולכן יאמר לא תצא במחט הוא הלשון חריפי וחדיד כמחט וזה להיות נקובה הבור שלה וחם יצאת חייבת שנאמר בעל הבור ישלם ושאינה נקובה אם מעמדת בה קשוריה במחט זו סוד הצדיק לשון למודים שנקרא כל כמש"ה כי כל בשמים ובארץ כתרגומו דאחיד בשמיא ובתרעא והוא המחבר הקשרים שלה עם בעלה ולכן מותר לצאת בו בשבת ואם אינה מעמדת בו בצדיק קישורי' אסור אמנם חשה כשרה לעולם היא מעמדת בו בצדיק קישורי' כאמור:
[י] אשר חכמים הגידו כי ישראל מתרעמים לפני הקב"ה רבונו של עולם כתבת עלי בתורה לאמר הן ישלח איש את אשתו הישוב אליה עוד והקב"ה משיב איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וביארתי בפירוש התורה דאיך יתכן מחלוקת במציאות והרי הכתוב אומר שלחתיה ותתן ספר כריתותיה אליה ובפסוק עצמו הוא אומר ובפשעכם שולחה אמכם אלא כי הכל אמת מש"ה שלחתיה ואתן ספר כריתותיה חניה היינו בעשרת השבטים שלכן נחלקו במשנה ואמרו עשרת השבטים אינם עתידים לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ר"י אמר אם הם מעשיהם דומים כיום הזה אין חוזרים כלומר כי יהיה מש"ה שלחתיה וחתן ספר כריתותיה אליה על הדור ההוא שאינם חוזרים אבל בניהם חוזרים. אמנם לשבט יהודה ובנימן לא נתן הקב"ה. גט כריתות אלא גט זמן ולכן משיב הקב"ה איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה אין זה אלא גט זמן שנאמר למנאת לחרבות ירושלם שבעים שנה. ולכן גם הגט זה נפסל כי כן שנינו נתן גט וכו' והיה הולך ובא נפסל הגט מאחר שנתייחד עמה וכן נמי כאשר עולליה הלכו שבי לפני צר מיד הלכה שכינה עמהם שנאמר ויצא אן בת ציון כל הדרה. ולכן נפסל הגט והיינו מ"ש לא תצא אשה זו כנסת ישראל אינה מתגרשת בטבעת שיש עליה חותם אין שייך בה ענין יציאה של גירושין מאחר, כי היא עדיין בקידושיה שנתקדשה מהקב"ה בטבעת שיש עליה חותם אין שייך בה ענין יציאה של גירושין מאחר כי היא עדיין בקידושיה שנתקדשה מהקב"ה בטבעת שיש עליה חותם של הקב"ה שנאמר כי לי בני ישראל ביום הוציאו אותם מארץ מצרים על ידי המילה חותם של הקב"ה בהם לכן לא ימכרו ממכרת עבד לנבוכדנצר שהרי אחז"ל מאי דכתיב לנבוכדנצר עמדי אלא צפה הקב"ה כי כן עתידים לומר ישראל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו. לכן הקדים וקרא אותו עבד ר"ל עבד שקנה נכסים למי הרי כי עדיין אשת חיל אלו ישראל הם בטבעת שיש עליה חותם מן הקב"ה. ולכן אם יצאת חייבת כי לכן כשאמרו לפני הנביא נהיה כגוים אמר להם חי אני כי בחמה שפוכה אמלוך עליכם. וכשאין עליה חותם זה של אות ברית קודש אעפ"כ לא תצא כי כן במצרים הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצריים ועם כל זה אם יצאת פטורה וכן נמי היה להם בבבל כי נשאו נשים נכרי' הרי טמאו חותם הקב"ה המילה כמאן דליתיה דמי. ולכן לא תצא לא היו ראוים לצאת מן הגלות ואם יצאת פטורה:
[יא] לא תצא בכולייאר והוא תכשיט שקושרת בו מפתחי חלוקה ויהיה כדרך כינוי על דרך משחז"ל מחוטבות תבנית היכל שהם אוגדות פתחיהן לבעליהן כך זה התכשיט של אשה כשרה שקושרת בו מפתחי חלוקה לבעלה לכן לא תצא והיינו השבח של ישר שלכן הם נקראים כלה וככלה תעדה כליה לבעל נעוריה ולא לזולת כך הוא אלהינו ואין עוד אחר ולכן לא תצא בג"פ ולא בכובלת שנאמר לא תצא מן הגלות כצאת העבדים שהם בורחים ממה שהם בכבלי ברזל שנא' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון והיינו כינוי כובלו' וכפי מה שמבואר והוא קשר שקשור בו בושם שריחו טוב היינו שמייחדים שמו בכל יום פעמים ואומרים ה' אחד לא בא כבושם ההוא אשר נתנה מלכת שבא הם ישראל למלך שהשלום שלו. ולכן מפני כל אלו השבחים הנמצאים באשת חיל אלו ישראל לא תצא אינה מגורשת והקשר אמיץ ביניהם וכן נמי לעתיד לא תצא כצאת העבדים אלא כבתולה שיוצאה בהינומא וכו':
וזה יהיה משפט דינים אלו לצד עילאה לא תצא בטבעת שיש עליה חותם כי לאחר שנתקדש היום ועלתה למעלה לעולם האצילות לא תצא עוד משם עד מוצאי שבת מפני כי היא מאז בטבעת שיש עליה חותם כי היא בייחוד עם הצדיק שניהם יחדו כי הוא בסוד חותם באות ברית קדש בתוך טבעת של הכלה אשר עליה חותם הוא הצדיק ואם יצאת דהיינו חוץ לעולם האצילות חייבת לפי כי נאחז ממנה סטרא אחרא דוגמא של ימי החול כי רגליה יורדות מות וכשאין עליה חותם זה הצדיק כי זה מורה שאינו בייחוד עמה באותה שעה ולכן לא תצא מן הקדושה מעולם האצילות ואם יצאת פטורה מעולם האצילות: לא תצא בכוליאר איתא בזוהר פ' תצא שכינתא איהי בבית האסורין בתי סוהר ובתי שבתי והם כבלי ברזל לא תצא כצאת העבדים אלא בת חורין בארמא על רישא וכאשר היא כובלת היינו קשר שקשור בה בושם שריחו טוב יהיה בסוד מש"ה אוהב שערי ציון שערים המצויינים בהלכה, כי שם נקשר הקב"ה עמה ונותן בה י"ג מיני בשמים נרד וכרכום וכו':
[יב] להיות כי חז"ל אמרו אם. עשית חבילות של עבירו' עשה כנגדן חבילו' של מצות ולכן יהי' האדם מתבונן בכל מעשיו לתקן אותם. ולכן יאמר אם חסר אחד משיניה מפני רוע מעללה אשר חז"ל הגידו בפסוק שיני רשעים שברת משל לשנים שנכנסו לפונדק הצדיק אמר לבעל הפונדק תן לי מעט ירק ופת לחם ואכל הרשע היה מתלוצץ עליו אמר ראה פונדק מלא כל טוב וזה מעלה את נפשו אמר לפונדקי תן לי כמה בצים תן לי גלוסקאות תן לי יין כשבא לילך הצדיק א"ל כך אכלת נתן לו א"ל לך לשלום הרשע אין לו מה לתת התחילו שוברים שיניו לכך נאמר שיני רשעים שברת כי הנה במשל זה בא התוכחת לאדם משני דברים ראשונה שיהיה בורח מן הגזל כי כן הרשע אבל הרבה אדעתא לגזול הפונדקי כנז' שם והצדיק בורח מן הגזל ועשה עמו חשבון באמת. זאת ועוד אחרת בא בזה תוכחת מגולה כי זהו דרך לכל הרודף אחר רסן בטנו לאכול לשבעה ולמרווח עתיק כך שוברים שיניו לעתיד וכרסו נבקעת ונהפכת לו על פניו ואומרת לו טול לך מה דיהבת בי. ולכן יאמר אם חסר א' משיניה מפני כי כן היה מאותם הנאה בהם שיני רשעים שברת. ולכן נאמר שן רועה ורגל מועדת ומשימ' אחר במקומו לתקן העון כי כך אחז"ל הגזלנין ומלוין ברבי' אע"פ שבאו להחזיר אין מקבלים מהם ולכן אין לו תקנה אלא משימה אחר במקומו ר"ל מצוה אחרת במקום העון שנתחסר המקום אם הוא של זהב דהיינו מעשה הצדקה או ענין תורה וזהב הארץ ההוא טוב לא תצא בו לפי כי אין האשה נתקנת במעשה הצדקה כי אסור ליקח ממנה כי אם דבר מועט. ולענין התורה הרי אין לה תורה ולכן לא תצא בו דכיון שמשונה במראה כי הנה אין הנשים רגילות בזה נמצא משונה משאר שינים דילמא מבזו לה מפני כך ושקלה ליה וממטייא. אבל של כסף והוא ענין צדקה מעוטה שדומה לשאר שינים שנותנים להם לאכול כמו שחז"ל אשה מקרבה הנייתה לפי שנותנת לעני לחם לאכול תכף וכל שכן שן דאדם כי כן הוא:
[יג] לא תצא במנעל הקרוע למעלה אשר חז"ל הגידו תלמיד חכם אסור לצאת במנעל טלאי על גבי טלאי ובלי ספק כי דבר זה הוא ענין הערה לתלמיד חכם כי מדבר זה הקל הגשמי יתבונן לענין החמור לרוחני בשני עניינים. אם לענין סור מרע כי בלי ספק הוא יהיה מחלל את השם לפי כי אינו דומה מעשה הדיוט למעשה אומן. ולכן אחז"ל תלמיד חכם אין צריך התראה ונאמר והגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים כי שגגות נחשב להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ כי שגגות נחשב להם כזדונות. וכן נמי יתן אל לבו לקיים ועשה טוב דמאחר כי מנעלים מטולאים. גנאי הוא לו מכל שכן אם יחסר המנעלים לגמרי מכל שכן אם נמצא חסר המלבוש שהוא חלוקא דרבנן הנעשה ממעשה המצות קל וחומר אם הוא מחוסר אבר כי לא קיים המצוה המכוונת לו ולכן על כל אלה הדברים החי יתן אל לבו ולכן יאמר לא תצא במנעל הקרוע למעלה דבר הנראה לחוש דמחכו עלה ואתייא לאתויי ולא במנעל חדש גם זה מענין אזהרה כי צריך האדם כי יהיו דרכיו מתוקנים ולא יהיה למד ואינו מקיים או מוכיח לרשע מומו והוא צריך להוכיח כי יאמרו לו טול קורה מבין עיניך אלא יקיים צדק לבשתי וילבישני שיהיו מעשיו ודברים מכוונים והיינו דוגמא למנעל חדש שמא לא יבא למדתה ואין מכוון לה אלא אם כן נסתה לילך בו מאתמול שהוא למדתה אבל איש מותר שאינו מקפיד כל כך לפי כי כל עניינים של הצניעות צריכים ומכוונים אל האשה יותר מן האיש. אמנם כיון אחז"ל לא ילבש אדם מנעל דחוק שהוא קשה לחולי הרגלים והיינו הדוגמא בזה ממש כי כאשר חין המעשה מכוין למדתו קשה להמשך לעון עקבי:
[יד] יוצאה בחוטי שער המובן מזה כי צריך להזהר לענין הצניעות דוגמא נשער שאסור להראות ממנו לחוץ כלל כדאיתא בזוהר. ולכן כמו שבענין השער מי שאינו נזהר בו גורם כל הרעה האמורה לה ולבעלה ולבניה אשר תוליד כך צריכה להזהר בחוט השערה ככל הדברים כדי שלא ימצא תקלה על ידה. ולכן נמי בענין שהאדם מוזהר על חבירו כי כלנו בני איש א' אנחנו וערבים זה לזה. ולכן בא החיוב הוכח תוכיח את עמיתך כמו כן האשה יראת ה' חייבת להוכיח לחברותיה ולכל מה שתראה במשפטי הנשים מן השגיאות והיינו מ"ש הדין יוצאה בחוטי שער בין שהם עשויים משערה בין משער חבירתה צריכה להודיע אותה על דקדוקי הדברים ואפילו משער בהמה ר"ל אם עשתה מעשה בהמה ובלבד שלא תצח זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה כי כל אחת צריך להתנהג עמה לפי רוב השנים ומה גם להזהר כמו שאמרו חז"ל תמיה אני אם יש מי שיודע להוכיח וכן אמרו מי שיכול להוכיח וכן נמי מי שמקבל תוכחת כל זה בא הדוגמא בדין זה מ"ש שלא תצא זקנה בשל ילדה בענין שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אז לא תצא הזקנה בבזיון בשל ילדה במעשה ילדות לא יאמרו לה טול קורה מבין עיניך לא תצא בבזיון בשל זקנה כי אין ראויה להוכיח ושאר הצדדים מובנים אין להאריך:
ובענין השבחים של כנסת ישראל נאמר שיניך כעדר הרחלים, ונאמר שיניך כעדר הקצובות ונתבאר אצלי כי פסוק אחד מדבר בשבח הכהנים כתרגומו וכהניא אכלין קורבניך ופסוק שיניך כעדר הקצובות מדבר, על המלכים שהם דוגמא לשינים כד"א אכלה ומדקה ויאכלו ישראל בכל פה משבח ואומר שהיו כעדר הקצובות פתגמין קצובין מה שהיו לוקחין מישראל חק המלכות הוא שנאמר ויכתוב בספר וינח לפני ה'. ומה גם לענין מעשים רעים שבהם נתעלו מן הרחצה מהם רחצו בתשובה כגון מנשה והשאר נתעלו מן הרציחה כי נהרגו ואחז"ל נתנו את נבלת עבדיך וכו'. היינו עבדיך היינו חסידיך ומשני עבדיך אותם שמתו שלא כדרכן אף על גב שחטאו נקראו עבדיך. וכן נמי הנהרגים יש להם חלק לעולם הבא נמצא שכלם מתאימות הם תמימים כערך הצדיקים שלא חטאו ולענין מעשה ושכולה אין בהם כי ריקנין שבך מלאים מצות כרמון ושכול מן המצוה אין בהם הרי כלם מתאימות שוים לטובה ולענין דידן נמי אנה שני בני היצהר כהנים ומנכים אם חסר אחד משיניה של כנסת ישראל הוא א' מיוחד לה הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא כדאיתא בזוהר פרשת בשלח דף מ"ט. וז"ל פתח ואמר עוד היום בנוב לעמוד מאן יומא דין אלא כתיב ויקח אהרן את אנישבע וגו' ורזא הוא על כנסת ישראל דאהרן הוא שושבינא דילה לתקנא ביתא ולשמשא לה ולמיעל לה למלכא לאזדווגא כחדא מכאן ולהלאה כל כהן דמשמש בבי מקדשא בגוונא דא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי הכהן הוא שושבינא דמטרוניתא לעשות כל צורכה. ולכן יאמר אם חסר אחד משנים הנז' הוא אחד משניהם היינו הכהן שהרי נחרב הבית ומשימה אחר במקומו הוא הצדיק כדאיתא בזוהר פרשת אמור מאן פועל צדק אלין חברייא דמתקנו למטרוניתא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק אקרי. ולכן יאמר במקום שן שתפר לה הוא הכהן משימה אחר במקומו לעשות כל צרכה יש בזה חילוק אם הוא של זהב היינו המתקנים אותה על ידי עסק התורה כגון חברייא הנז' דמתקני למטרוניתא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא לא תצא בו דכיון דמשונה משאר שינים הם הכהנים כי התיקון שהיו עושים לה היה על ידי מעשה. אמנם חברייא מתקנים אותה על ידי התורה נמצא משונה דילמא מבזו לה כנ"ל. כל מכבדיה הזילוה ושקלה לה ומטייא שמא לא יהיה ראוי שנאמר הן בעבדיו לא יאמין. אמנם אם הוא של כסף שנמצא בו מעשה דומה לשינים הם הכהנים מותר וכל שכן שן דאדם היינו מה שאמר בזוהר, פרשת ויקהל דף רי"א. וז"ל הכא רזא דרזין כד בעי קודשא בריך הוא לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא בשבתי ובזמני ובחגי משדר ארבע אנפין דנשר כו' ויהבין קלא ולית מאן דישמע לון בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא לעילא ומתכנשין תמן והמאמר ארוך כללו של דבר כי על ידי אותם הנשמות שעולים אצל הכלה בסוד אור חוזר מתייחדים חתן וכלה ונעשה הזווג ולכן יאמר הדין אם הוא של כסף כמשחז"ל בפ' קערת כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק שדומה לשאר שינים שהם הכהנים שושבינים דילה כי על ידי מעשה הקרבן היו מייחדים אשה בבעלה מותר וכל שכן שן דאדם כאמור:
לא תצא במנעל הקרוע למעלה כי הנה בימי החול מדה זו יורדת למטה בעולם היצירה ומתייחדת שם עם הצדיק על ידי שליח שלה מטטרו"ן כדאיתא בתיקונים כי עוף השמים דא מטטרון על ידו מתייחדים צדיק וצדק ביומין דחול בסוד הייבום כי ישבו אחים יחדיו אמנם כאשר הכלה עולה אז נאמר שלף איש נעלו ונתן לרעהו ולכן נחלקו חז"ל מי נותן למי הקונה או המקנה בועז נתן לגואל רבי יהודה אמר הגואל נתן לבועז וסוד הענין כי אלו ואלו דברי אלהים חיים הא והא אתנהו בועז שהוא הצדיק עליון נתן לגואל זה מטטרו"ן הנעל היא האשה כמו ש"ה של נעלך כדאיתא בזוהר דפקיד ליה על אתתא לאתפרשא מינה כך עתה שלף איש הצדיק נעלו אשה יראת ה' ונתן לרעהו הגואל וזה נקיים כל דבר הם חתן וכלה כי החתן נקר כל בסוד יוסף הנקרא כלכל והכלה נקראת דבר והעיקר לקיים כל דבר כמו ששנינו ראוה מדברת. ולכן בועז נתן לרעהו הגואל הנעל וכן נמי לאחר שנעשה הייחוד שם ביצירה שלף איש נעלו זה הגואל היינו בסוד מטטרו"ן ונתן לרעהו בועז הצדיק לקיים כל דבר חתן וכלה למעלה באצילות וזאת התעודה הוא בישראל עליון הוא מארי דביתא ולכן יאמר לא תצא אשה כשרה זו במנעל הקרוע למעלה בשלמא ביצירה מנעל זה הוא שלם והוא צורך להם אי אפשר זולתו אבל כאשר היא העלה למעלה באצילות מנעל זה שהוא הוראה על הייחוד בסוד היבום ביצירה שהוא ע"י מטטרו"ן נקרע ולא יועיל עוד ולכן אשה כשרה לא תצא בפני הבריות במנעל קרוע מלמעלה דמחכו עלה כי איך בשבת נעשה ייחוד שלה ע"י מטטרו"ן ולא כן הוא ולכן אתיא לאתויי ולא במנעל חדש שמורה על ייחוד עליון שנעשה מחדש שמא לא יבא למדתה שלכן אחז"ל לא ישא אדם גרושה לפי כי לא כל האצבעות שוות אלא אם כן נסתה ללכת בו מאתמול שהוא למדתה אבל איש צדיק מותר שאינו מקפיד כל כך: יוצאה בחוטי שער הנה ביארתי בשבח הכנה נאמר שערך כעדר העזים מה עז זה חשוף כך השער שלה תנינן שער באשה ערוה אמנם אין היקש זה בהשואה אחת לעזים רק הצד השוה הוא אותם שגלשו מהר גלעד הוא סוד מ"ש בזוהר פ' יתרו אתר דא הר לאומו' ובית לישראל וזש"ה אל הר בית ה' וסוד הענין כי שני מדרגות הם בכלה הם ששנינו משל משלו באשה החדר והפרוזדור והנה החדר הוא סוד בית שנאמר חדר הורתי מקום ההריון הר הוא סוד הפרוזדור והנה בחינה זו היא בעדר העזים אותם שגלשו מהר שנמרט השער ממקום הנקרא הר והוא גל ועד לאומו' העולם כמשחז"ל לפי שבנו' ישראל אין להם שער שם כמש"ה ויצא לך שם בגויים כמשחז"ל ולכן יאמר יוצא' בחוטי שער בין שהם שלה בזמן החרבן שהם עשויים משערה כמש"ה שגלשו מהר גלעד או משער חבירתה אפילו משער בהמה והדוגמא לבהמה הרבוצה על אלף הרים וכדאיתא בזוהר פרש' אחרי מות דף ס'. הנה מטתו שלשלמה וגו' וכלהו אתחפיין בשערה' ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה והיינו כשני פנים ילדה בזקנה ע"ד מש"ה אל תבוז כי זקנה אמך כשיורדת בעולמו' ילדה בסוד מולד הלבנה או איפכא ילדה היינו חדשים מקרוב באו זקנה למעלה והכל אמת:
[טו] גם בענין דין זה ימצא דוגמא להועיל לאדם ילמד מן המפורש אל הסתום כי לענין הגשמי של עין הרע עושה לו תרופה איך לא יעשה לענין הרוחני הם עיני ה' המשוטטים בכל הארץ לראו' מעשה האדם וכאשר לא כן ידמה ולבו יקבוץ און לו והוא נהנה ממראית העין להסתכל בדברים הא לכן נמי שולט בו עין הרע הם סטרא אחרא להפרע ממנו בבית ובכל מקום כדאיתא בזוהר פרש' ואתחנן דף רס"ה:
וז"ל רבי חייא אמר האי מאן דבעי דיסתמר ארחוי לא יעבר על מיא דאושדין קמי פתחא בגין דתמן שארי חד שידא והוא בין תרין דשין דפתחא ואנפוי לקבלי' דפתחא ואסתכי כל מה דעבדין בביתא וכו' ולא עוד אלא דיהדר רישיה לקבלי ביתא וכל מה דאסתכל אתלטייא תלת מאה ושתין וחמש כחושבן ימי שתא אית ליה שמשין דהוא שליט עלייהו וכלהו נפקין עם בר נש כד נפיק מתרעא דביתיה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה מקטרגים הם בעלי עין הרע המביטים בבית להשרו' עין הרע שם גם הולכין עמו לראו' מה מעשיו אולי יחטא במראית העין לשלוט עליו ולכן כדרך שהאדם עושה קשר גשמי לרפוא' עין הרע גשמי גם ראוי לעשו' קשר להמלט מעין הרע שלהם על דרך משחז"ל לפרתך אתה עושה דרבן וליצר המחטיא אותך אין אתה עושה ולכן קשר זה יהיה מש"ה קשרם על אצבעותיך והיותר מוכן לבטל זה היא קשר של תפילין כי הרצועה מועיל לקשור המזיקין וסטרא אחרא כדאיתא בתקונים הובא למעלה ויוצאה במוך הקשור מהודק באזנה היינו אזן שומע' תוכחת חיים ובמוך שבסנדלה היינו מה ששנינו הוי רץ לדבר מצוה ובורח מן העבירה וזהו הקשור בסנדלה ובמנעל וסנדל החתומים מכל צד הוא ענין מה ששנינו לא יכנס להר הבית במנעלו ובסנדלו שהוא דוגמא לעון עקבי שהם מינים ממינים שונים הצד השוה שבהם כי האדם דש אותם בעקיביו ובשבת נאמר אם תשיב משבת רגליך כי צריך לעשו' תשובה מהם כדי שישרה עניו קדושת שבת ותוספת נשמה ומאחר שהם סתומים דהיינו משחז"ל כל שמעשיו סתומים אף על גב שאינם קבועים המדו' טובו' אלו בו יוצא בהם ובמוך שהתקינה לנדתה היינו כמשחז"ל ומה אשה זו שפירשה שבעה ימים נקראת דוה אנו שפירשנו מבית חיינו כמה שנים על אחת כמה וכמה ולענין דידן הוא קל וחומר לחוטא שפירש מחי העולמים ומחיי עולם הבא ולכן ראוי לתקן מוך לענין נדות של האדם הכל לפי מעשיו ותיקון זה אף ע"פ שאינו קשור עמו תמיד מותר לפי שהוא מאוס בעיניו כמש"ה נבזה בעיניו נמאס לא חיישינן דילמא שקלא ליה וחוזר לחטא ואפילו יש לו בית יד הוא ע"ד כל ידות הכלים שניטלים בהם והיינו דברים של קריבו' לעון כמש"ה לא תקרבו לגלות ערוה כמש"ה יד ליד לא ינקה רע המרצ' מעות לאשה מידו לידה כדי לראו' ידה רע הוא ובפלפל ובגרגיר מלת ובכל דבר שתתן לתוך פיה כדי להעביר ריח רע של העון צא תאמר לו והוא מונע' אותו ע"י סם שהוא פלפלא חריפא לענין סור מרע וגרגיר מלח ממון חסד ובכל בשם מן המצות שחייבת בהם ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת שהנה נתבאר כי כל דבר רפואה נאסר בשבת וביותר רפואת הנפש לפי כי צריך חרטה ודברי וידוי ונמנע מעונג שבת ולכן נמי אם נפל מעשה התשובה בשבת ולא גילה עצמה בענין הצריך לו לא תחזיר לפי שמבטלת עונג שבת כאמור ובבתי שוקים שקושרים במשיחה סביב השוקים והיא ענין השתוקקו' כך פירשוהו חז"ל בשיר השירים שוקיו עמודי שש שוקו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו וכן נמי בענין זה בתי שוקים הוא ענין השתוקקו' דאע"ג כי נכספה גם כלתה נפשה לאיזה איסור כמשחז"ל זה חלק טוב בנשים אף על גב שמתאוה בלבה אינה תובעת בפה אסורו' ידיה ולכן אף ע"ג שעברה על מש"ה ואל אישך תשוקתך באיזה צד שיהיה הנה יש לזה רפואה מדה כנגד מדה שתהלך לדבר מצוה כמו שלמדנו קיבול שכר מן האלמנה והיינו משיחה שקושרים סביב השוקים כי משיחה הוא ענין מדידה כי כן אמר ר' יוחנן לאותה אלמנה דאתייא לצלויי בב"ה שלו א"ל ולא ב"ה בשכינתך אמרה לו ר' ולאו שכר פסיעו' אית לי ולכן כאשר מספקת משיחה במשיחה למדוד שכר פסיעו' זהו שקושרים סביב הירכים לרפואה של חטא שלהם גם אם היא במחשבה והשתוקקו' בא זה ואבד את זה אף על פי שאין המשיחה קשורה בהם ואינה נוהגת כך לעולם מותר ולא חיישינן שמא ישתלשלו למטה ותבטל מלהלך בדרך הזה עוד ויוצאה באצעדה שהוא סביב לזרוע או לשוק והוא כמשמעו שמביטים בה בני האדם עכ"ז שחטאה באצעדה זו בזרועה או בשוקה כד"א איש אשר מצא אצעדה וצמיד יש לה תקנה נמי בדומה לזה להיות מקדמת לענין בירך ושוק וזרוע נטויה כמש"ה וידיה שלחה לאביון והוא שתהיה דבוקה מצוה זו לבשר כי הנה אחז"ל ענייך ועניי עירך ענייך קודמים ולכן תהיה מצוה זו דבוקה לבשר היינו שאר בשר ולא תשמט כך אמרו חז"ל הרגיל לתת צדקה לעני אחת ופסק אותה כאלו הרג אותו ולכן צריך שלא תשמט לעולם ויש מי שאוסר בשל זרוע הוא ענין מפורסמת רק בענין השוק שמורה על צדקה בסתר כענין משחז"ל מה ירך בסתר וכו':
ולענין הנוגע בדרך הסוד והנה ענין דין זה מדבר על אשת חיל הנ"ל יוצאה בקשר שעושים לרפואת עין הרע אלו קשרים של הציצית בחוט התכלת כדאיתא בזוהר פרש' שלח לך דף קס"ג השתא פריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפיר' איהי בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההיא שפירו וחוורו דשמשא ממש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא חד נונא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלה גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה. אבל חופאה דלבר האי גוון הוא וכו' מאי טעמא בגין דתחות ים דא אית מצולו' י"ם צלמות דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלן זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עיניימו לשלטאה וכו'. הנה הדבר מבואר מן המאמר כמה מועיל לכלה העליונה ענין התכלת ואמנם הענין הוא בסוד הטלית דווקא וכן הוא מפורש בזוהר פרש' שלח דף קע"ה: וז"ל ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי היא כתרא ופתחא לכל שאר פתחין דכתיב פתחו לי שערי צדק וגו' אמר רבי יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לארבע סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעילאי ותלייא בלב עילאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמא עילאה עד כאן לשונו הנה מבואר הדבר כי ענין הטלית היא במדה אחרונה שהיא לב ולכן מה שאמר דאיהי אתחפייא בגוון תכלא היינו בענין הטלית שנמצא בו תכלת כאמור ולכן הוא אומר יוצאה בקשר שעושין לרפואת עין הרע היינו הטלית כדי שלא יסתכלו בה עין הרע הנקראים מצולות ים והם דכר ונוקבא צל מות שלא ישלוט ובמוך הקשור ומהודק באזנה מן התפלה של התחתונים ובמוך הקשור לה בסנדלה שנא' שם מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כנז' למעלה ובמנעל ובסנדל הסתומים מכל צד הלא זה הדבר שנתבאר למעלה בענין מנעל הקרוע מלמעלה כי זה הוא בסוד מטטרו"ן כי בימי החול נעשה הייחוד על ידו אמנם בשבת שלף איש זה נעלו בסוד הכלה ונתן לרעהו הצדיק חי העולמים וזאת התעודה נעשית בישראל עליון ולכן יוצאה במנעל וסנדל הסתומים מכל צד כי זה מורה כי היא בתולה ואיש לא ידעה כמו שאחז"ל בתולה כדרכה איש לא ידעה דהיינו מוכת עץ כי בזה הסוד הוא שהיא בתולה מבחינת מטטרון ואיש יודע ציד לא ידעה היינו שלא כדרכה והבן ולכן מאחר שהם סתומים מותר אפילו אינו קשור זה הסנדל ומנעל שהם סוד סנלפון ומטטרון מאחר כי הם סתומים ולא נגעו בה אפילו אינו קשור עמה ולא אחד מהם מותר ובמוך שהתקינה לנדתה הוא מ"ש בזוהר ויספתי לייסרה אתכם דהיינו מש"ה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים גו' אפילו אינו קשור עמה הוא מה שביארתי בפ' ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה וזה ברוח משפט על ידי הצדיק וברוח בער היא אימ' המבערת כל סטרא אחרא והיינו מוך שהתקינה לנדתה הוא הצדיק הדוחה ממנה כל מאריהון דדינא גם הימין עליון בסוד ואל זועם בכל יום כדאיתא בזוהר בכל יום יעיר בבקר בבקר יזעום למאריהון דדינים המתעוררים היינו מש"ה וישכב אברהם בבקר ויחבוש את חמורו חמור צועק של משמרה ראשונה וזהו מוך שהתקינה לנדתה אפילו אינו קשור עמה דכיון שהוא מאוס לא חיישינן דילמא שקלא ליה וכאשר נעמיק בענין מוך זה יהיה מ"ש בזוהר פרש' פנחס על אילת השחר כאשר כורעת לילד זמין לגבה חוייא רברבא ואתי ונשיך לה ונפק דמא ואין להאריך בזה וזהו מוך שהתקינה לנדתה דלא סגי בלאו הכי יוצאה בו על פי שאינו קשור עמה ביום השבת דכיון שהוא מאוס סטרא דחוייא כדאיתא בזוהר שנאמר בזוי אתה מאד לא חיישינן דילמא שקלא ליה אף על גב כי יש לו בית יד שנאמר והידים ידי עשו הוא השורש שלו למעלה שנאמר שממית בידים תתפש זה עשו כמשחז"ל והיא בהיכל מלך מלכו של עולם פשט ידו בבית המקדש והבן ובפלפל ובגרגיר מלח ובכל בושם שתתן לתוך פיה להתבשם ובלבד שלא תתנם לכתחילה בשבת לפי כי כל זה הוא דרך חול אבל בשבת יש בשם יותר עליון שנא' ברח דודי ודמה לך לצבי על הרי בשמים ברח מלמטה ועלה למעלה דודי היא הכלה ודמה לך לצבי הוא הצדיק שמחזיר ראשו למקום שיצא ממנו כך תעשה גם כן לעלות עתה על הרי בשמים וחוזר נמי לצבי הנז' שהוא עולה על הרי בשמים הם הררי ציון ולכן לא תתנם לכתחילה בשבת ואם נפל לא תחזיר אותו ובבתי שוקים שקושרים במשיחה היינו מ"ש פ' ויצא והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה הם בתי שוקים שלה שקושרם במשיחה סביב שוקים ואין אלו עדרי צאן שוקיה אף על פי שאין המשיחה קשורה בהם ולא חיישינן דילמא ישתלשלו למטה גם יוצאין באצעדה שהיא סביב הזרוע או בשוק והוא שתהא דבוקה לבשר ולא תשמט היא סוד הגבורה שנותנת לה אימא עילאה בסוד ויביאה אל האדם ואמרו חז"ל כ"ד קישוטין עשה לה כמנין ויביאה ולכן צריך שתהיה סמוכה לבשר היינו הבשר החי בבשר היורד מן השמים ויש מי שאוסר בשל זרוע כי לא תצא בו לפי כי הזרוע הוא סוד שמאלו תחת לראשי לפי שעה אבל אחר כך העיקר הימין:
[טז] הוסיף להודיע הקדמה אחרת בדין זה כי הנה ענין יציאה והכנסה דשבת כבר נתבאר שהוא כולל כמה דברים ראשונה יגיד באיזה דברים יכול אדם לעשות כדי לתקן עונות ראשונים של אדם הראשון וגם של ישראל אשר שבו על עון אבותם והמה כאדם עברו ברית וכל זה בענין הכולל ומה גם לצורך עצמו כיצד יתקן נשמתו לצאת מן העון שגורם לו להיות אסיר במאסר יצר הרע כיצד תהיה הוצאה מתחת רשותו כי בזה הוא הוצאה מרשות הרבים כי הם הרבים ובזה חטא רבי' נשא של הקודמים וכאשר מתקן מעשיו נכנס ברשות היחיד יחידו של עולם ובזה ימצא כי נמלט מדין גיהנם וכי יצא משם בכח ואחר המות בפועל ונכנס ברשות היחיד ג"ע מושב אלהים אשר משתעשע עם נשמות הצדיקים ובכן נמי ימצא יוצא מרשו' היחיד מגן עדן והולך לרשו' הרבי' שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. ובכן אחר שניר עשר חדש הנשמה עולה למעלה ויוצא' מרשו' הרבים הצדיקים כי ברבים היו עמדי ונכנס ברה"י יחידו של עולם שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' סוף דבר יוצאה מרשות היחיד יחידו של עולם ונכנסת ברשו' הרבים לזמן התחיה בעה"ז שנאמר בפתחי את קברותיכם והוצאתי אתכם וגו'. ולכן הוסיף להודיע בדין זה בכל מה שיכולה לצאת היינו כינוי אל הנשמה הנקראת אשה כדאיתא בזוהר או יהיה הגוף בערך אשה אל הנשמה הלא זה מש"ה ויוסף אברהם היינו הנשמה ויקח אשה הוא הגוף ושמה קטורה שנקשרת תמיד הגוף עם הנשמה. ולכן בכל מה שיכולה לצאת בכל מיני יציאות השבת שתים שהם ארבע כאמור יכולה להתירו ברשות הרבים מן הקשרים האמורים ואתה תבחר שב וברור לעצמך ולא חיישינן דילמא מתיא ליה:
[יז] ויש אוסרים להביא מפתח אפילו בחצר הבית כי הנה ענין המפתח הוא יהי' דוגמא לענין התשובה כענין שנאמר ותפתח ותראהו ואיתא בזוהר פרשת שמות דף י"ב וז"ל אמר רבי יהודה כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש לקב"ה וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותיה דלית תרעא דלא עאלין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד ותפתח דא שכינת' דקיימ' עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחא תדיר בזכותיהון דישראל כיון שפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמי מלכיהון בכל' ומיד הדרן בתשובה ובכאן קמי' כברא דבכי קמיה אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי אתעדו כל גזרין בישין דעלמא מיד ותחמול עליו וגו'. הנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל התשובה לאדם כי השכינה תחמול עליו ומשבר כל גזרי דינין אפילו גזר דין שיש עמו שבועה אינו עומד בפני התשובה כמשחז"ל שהרי נאמר חי אני אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני וכו':
ולאחר שעשה תשובה נאמר בני כניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו כי לאחר שאסר הקב"ה עצמו בשבועה נשאל על השבועה בבית דין של מעלה והתירו לו. ולכן יאמר יש אוסרים להביא מפתח של תשובה שנא' פתחי לי אחותי כמ"ש חז"ל פתח של תשובה ולא מפתח של תפלה שנאמר אדני שפתי תפתח אפילו בחצר הבית בית הכנסת שנאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך כי אם בידו שיהיה מוכן ורגיל בו מקודם אבל לא בחגורתו באזור שעל מתניו בדרך קבע שמא ישכח מענין השבת ויוציאנה לר"ה ויעשה הדבר בפרהסייא וימנע מלענג את השבת כאמור שהרי נאמר ועתה פן ישלח ידו ואמרו חז"ל מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה אין ועתה אלא תשובה שנא' ועתה ישראל וכו' ונתבאר אצלי משחז"ל אין ועתה בלשון שלילה שר"ל לא יתכן להיות דבר בעולם מן התורה והמצוה בשעה אחת ברגע אחד אלא תשובה שהרי שנינו המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ואינו אלא רשע גמור מקודשת דאיפשר הרהר בתשובה אם כן הרי אין מלת ועתה צודק אלא תשובה. ולכן א"ל הקב"ה ועתה והשיב פן ר"ל אינו רוצ' כדאחז"ל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ולמה השיב כן פיו הכשילו לפי כי עבירה גוררת עבירה דקאמר ליה הנחש אף כי אמר אלהים וגו' פן תמותון וקבל ממנו לכן אמר נמי פן אז אמר נמי הקב"ה ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים כלומר אני אמרתי יעשה תשובה ועתה ברגע זה וזה ימצא בהרהור הלב ועל הרוב בביטוי פה כי יתודה בפיו ולא רצה וזה בא לו מפני שחטא במחשבה כנ"ל לכן והיינו שאמר לו הקב"ה איכה לאן נטה לבך כמשחז"ל מין היה. ולכן לא יכול לשוב במחשבה. ולכן אמר הקב"ה ישלח ידו ויעשה תשובה במעשה כנגד מה שחטא במעשה ויקח מפריו ויאכל ואכל וחי לעולם הבא. ולכן אמר בדין זה כי מפתח זה של תפלה ותשובה לא יביאם אלא בידו במעשה ולא בחגורו שהוא על הלב שמא ישכח ענין שבת ויוציאנה לרשות הרבים לפי שהוא מהרהר בזה נמנע מעונג שבת והרבים אין מכירים בו להוכיח אותו אבל בידו במעשה הוא נראה לכל וימנע ויחזור לעשות עונג שבת כאמור:
והודעה זו נמי יהיה הסוד שלה לצד עילאה ימלל וכך היה אומר כל מה שיכולה לצאת היינו אשה יראת ה' האמורה למעלה כי יש דברים רבים שמותר לה לצאת בהם מרשות הרבים לרשות היחיד והם נמי יציאות השבת שתים שהם ארבע כי יש יציאה מרשות הרבים של העולמות והכנסה לרשות היחיד הוא עולם האצילות כי הוא רשות יחידו של עולם וגם יציאה משם מרשות היחיד זה והכנסה לרשות הרבים בעולמות וכל אחד נחלקת לשתים כנזכר לעיל ואמנם נמי נתבאר כי ענין יציאת השבת היינו כאשר יוצאת מן העולמות כי לאחר שנגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ויצאת מרשות היחיד הוא יחידו של עולה והלכה לרשות הרבים לעולמות למטה בסוד יציאה של גלות כד"א ויצא מן בת ציון כל הדרה שלכן נאמר שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה שנאמר למענכם שלחתי בבלה עוד חזרה ויבא אותה מרשות הרבים מן העולמות ונכנסה לרשות היחיד ברשות יחידו של עולם ויצאה בהינומא כדין הבתולה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים שנאמר וה' הולך לפניהם יומם כדאיתא בזוהר פ' בלק כמה מעלה היה לכלתא דא שיצאה בארמה על רישה וכו' ולכן ו"ה זקיף טעמא לעילא ולכן יאמר שמענה ואתה דע לך בכל מה שיכולה כלה זו לצאת מרשות לרשות ומה גם לצאת לחופה להראות לפני בעל נעוריה יכולה להתירו ברשות הרבים ולא חיישינן דילמא אתיא ליה אמנם יש אוסרים להביא מפתח בסוד בנימין הצדיק שפתח דלתי בטנה ויהי בצאת נפשה כי מתה אפילו בחצר הבית שלה היינו עזרת הנשים כי אם בידו יד הגדולה מדת החסד כי הוא שושבינא דמטרוניתא אבל לא בחגורתו כמש"ה והיה צדק אזור מתניו שמא ישכח כי בזה שולט השכחה כדלקמן ויוציאנה לרשות הרבים ושם נאמר ותקבר בדרך אפרת. עוד יהיה מדבר כנגד החתן והכי קאמר בדרך כלל בכל מה שיכולה לצאת בסוד ותצא לאה לקראתו וכל זה הוא עוד יציאות השבת כאשר מתבאר בענין ארבע רשויות לשבת כי רשויות אלו כדרך שמתבארי' בסוד העולמות כך יצדק לפרש אותם בעולם האצילות יען כי הוא השורש של העולמות כלם וכן נמי מתבאר בענין מה ששנינו יציאות השבת שתים שהם ארבע בשלשה מקומות הנקראים שבת והוא מפורש בזוהר שבת דמעלי שבתא שבת של יום בבקר שבת של מנחה ובכל אחד משלשה אלו יצדק יציאות שתים שהם ארבע ר"ל כי הוא מלמד כל מה שמתבאר מענין המקומות אמנם כל מדה מהם בעצמה הם שתי תיבות בסוד שם יה כי שם זה הוא יצא ומתעלה תחילה שנאמר כי ביה ה' צור עולמים בתחילה שם יה ואחר כך נעשה שם הויה בשלימות לפי כי בי"ה צייר שני עולמות העולם הזה ועולם הבא הם שני אותיות י"ה ונשלם שם הויה ואמנם יציאות השבת שתים שהם ארבע ועוד השני אותיות בעצמן הם שתים שהם ארבע כאשר הם במלוי כזה יו"ד ה"א בגימ' כ"ו היינו הוי"ה העולה כ"ו ועוד עיקר הדבר אין לנו רשות לדבר בזה כי הם שתי יציאות שנאמר אך יצא יצא יעקב שהם ארבע יעקב יעקב ישראל וישורון והשורש למעלה ה"ו שתי יציאות שתי הכנסות והם שתים שהם ארבע והבן ולכן על כל הצדדין והמדות של שבת חזר הדין ואמר בכל מה שיכולה לצאת והוא כינוי לכל האצילות בסוד מה שהיה הכהן מונה ואומר אחת אחת ושתים בלשון נקבה ואינו אומר אחד ושנים והבן מאד זה ולכן כל מה שהוא יכולה לצאת בכל הדרכים האמורים של יציאות השבת יכולה להתירו ברשות הרבים גם בענין רשות הרבים הוא בכל המקומות הנקראי' רשות הרבים ולא חיישינן דילמא מתיא ליה. יש אוסרי' להביא מפתח גם בזה חוזר על כל צדדים הנזכר ראשונה מפתח זה היינו מ"ש בזוהר פ' בראשית דפתח רחמה באות ה' בסוד פטר רחם אפי' בחצר הבית הוא בית עליון בית דבראשית כד"א בחכמה יבנה בית אלא אם בידו יד העליונה אבל לא בחגורתו כי שם הוא בסוד ישראל סבא שמא ישכח כי מתגבר סוד האחורים שהם תשכח בגימ' ויוציאנה לרשות הרבים אצל האבות הם הרבים כדאיתא בתיקונים בסוד יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד יהיה מפתח זה נתיב לא ידעו עיט והכי קאמר יש אוסרים להביא מפתח אפי' בחצר הבית שלה כי אם בידו אבל לא בחגורתו כאמור בסוד התבונה ונתן טעם שמא ישכח כאמור מפני השכחה של האחורים ויוציאנה לרשות הרבים ולא כן הוא צריך להכנס בתוכם ועוד יתבאר בסגנון אחר ושם נאמר יש אוסרים להביא מפתח היינו מ"ש בס"ד אתא מפתח' דכליל שית וכסי פתחה' ומאחר כי מפתח זה צריך להיות מלביש אותה מבחוץ לכן אסור להביא אותו להכנס אפילו בחצר הבית שלה כי אם בידו כי פעמים עולה ת"ת ישראל לבינה כמש"ה ותצא לאה דא אמא לקראתו של ת"ת ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי ולרווא' לך בתפנוקין עילאין וכו' אמנם עולה לשם בידו רוצה לומר כי מעלה סוד מ"ן בידו לצורך הייחוד שלה שנא' וישכב עמה בלילה הוא יעקב לא נאמר אלא הוא ההוא דסתים ההוא דמתחזי למשכב עמה וכן נמי עולה לצורך הכלה הנקראת ידו כדאיתא בזוהר ובתיקונים וכנזכר שם פ' ויצא למיהב לההוא שדה דלא יתוקד באשא תקיפא דיצחק הרי שעולה בידו לצורך עליון ותחתון הנקרא יד ה' שנאמר היתה עלי יד ה' אבל לא בחגורתו אינו נותן מפתח עליון זה דאתפתח לחמשין תרעין כנזכר בזוהר ובתיקונים שמא ישכח ויוציאנו לרשות הרבים היינו מאריהון דדינים כדאיתא בזוהר אימא אף על גב דלא איהו דינא דינין מתערין מינה וכן נמי ירצה במאמרו יש אוסרים להביא מפתח הוא ת"ת ישראל כי הוא יסגור על איש צדיק זה יוסף ולא יפתח אף על גב שנאמר בו וזה שער השמים ולכן אסור להביא מפתח זה אפילו בחצר הבית היינו חצרות בית ה' שנאמר שער החצר הפנימי יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח אסור להביא שם מפתח זה כי אם בידו הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף קפ"ו: וז"ל ואינון חמש בריחים דאקרון חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא ומלה תימא הוא ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין פרישו דידא דמשה על דא הוה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הייחוד אינו נעשה אלא ביד ולכן אסור להוליך מפתח זה אלא ביד אבל לא בחגורתו שמא ישכח ויוציאנו לרשות הרבים למעלה ואמנם עיקר מ"ש אלא אם בידו היינו סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף ר"ד. וז"ל נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה מה עבד קב"ה עבד נהורא לנהורא לאתלבשא דא בדא וכן כל שאר נהורין עד דעלמין כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל וכו' עד דמטו להאי בקר דיוסף ואיהו נטיל כל אינון נהורין עילאין ומגו דנטיל כל נהורין זיויה סליק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא ולא יכלין למסבל אתא דוד ואתקן חופאה להאי בקר וכו' הה"ד בקר אערוך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור עכ"ל הנה מבואר כי עיקר האור הנמשך ליוסף הצדיק הוא אור קדמאה והיינו מ"ש דין זה אסור להוציא מפתח זה יוסף כאמור אפי' בחצר הבית אין בית אלא אשה יראת ה' זו וחצר שלה כאמור חצר בית ה' כי אם בידו הוא סוד ה' אצבעו' כמ"ש במאמר ברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא אבל העיקר הוא להמשיך האור לשם אותו אור קדמאה של מעשה בראשי' עד יוסף הצדיק כאמור באותו יד ואז יכנס בחצר ובבית כאמור אבל לא בחגורתו לא יתן מפתח זה שם לעורר ייחוד עליון של לאה שמא ישכח כי סוד השכחה נמשך מן האחורים אשר שם ויוציאנה לר"ה ויתאחזו הקליפה משם:
[יח] ועתה חזר והגיד על עיקר אחר וכך הוא אומר כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים דהיינו כי אסרו חז"ל לעשות הדבר בפרהסייא כגון מה שחז"ל כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחד אומר מכסה פשעיו נא יצליח ומשני כאן בדברים שבין אדם למקום ועוד תשובה אחרת כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם דאמר מר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ולכן הוא חומר כלל הדברים כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים בין לענין העון כמאן דאמר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה בין נענין התשובה מה שאסרו לצאת בו לר"ה דהיינו כי אסור לעשות תשובה מפורסמת בשבת אף על גב כי לא ידע האדם את עתו ועובר על מה ש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ואמר רבי אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך נאסר הענין בשבת לצאת בו לרשות הרבים היינו בדברים שבפרהסייא מפני שיבא להמנע מעונג שבת כאמור ולכן כלל זה יהיה בידך כל שאסור לצאת בו לרשות הרבים אסור נמי לצאת בו לחצר שאינה מעורבת וזה יהיה נמי דוגמא כי באדם נמצאים שתי חצרות בלב כמו ש"ה לב חכם זה יצר הטוב לימינו ולב כסיל זה יצר הרע לשמאלו ולכן חצר המעורבת יהיה כאשר האדם מקיים ולעבדו בכל לבבכם יצה"ט ויצה"ר נמצא מערבין יצר הרע עם יצר הטוב ועובד להקב"ה בשניהם וההיפך חצר שאינה מעורבת כי לא נכנס היצר לעבודת הקב"ה ולכן אסור להוציא שם ולפרסם ענין התשובה כאמור לפי כי צריך הכנעה גדולה ואין לעשות כן בשבת ולכן אסור לצאת בו חוץ מכבול היינו החוטא שהוא נלכד בעונו בכבלי ברזל של העון ולכן הוא במאסר יצר הרע כמו שנתבאר אצלי במה שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין וחומרים כי היצר שהחטיא אותם במחשכים הושיבני כמתי עולם רשעים בחייהם קרויים מתים ועוד גדר בעדי כדי שלא אצא מתחת רשותו הכביד נחשתי ואני בכבלי ברזל תחת רשותו ולא תצא כמו ש"ה לאמר לאסורים צאו ולכן אמר חוץ מכבול היינו החוטא שהוא ברשות היצר בכבלי ברזל לפי שנשתרש בחטא אם יכול לצאת מתחת ידו הנה מה טוב ופאה נכרית היינו אותם ההולכים לבתי קרקיסאות שלהם כפאת מטה דהיינו קליעת שער ההולך בשערי צלמות שלהם שקולעת בתוך השערה לא מבעיא שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וזה מוסיף על חטאתו פשע שקולע בתוך שער שלו במקום שצריך נקיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק אלו ישראל לאותם שערים של ב"ה שנאמר אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה כי נח נתנו שבתות לישראל אנח כדי שיעסקו בתורה על שער בת רבים והוא הפך השיטה והלך לחותם שערי מות ושערי צלמות נמצא קליעת שער חיצון בתוך שערה אם ירצה נחזור בו הרי זה משובח ויש אומרים דכל שאסרו לצאת בו כאמור בפרהסייא אפי' להתקשט בו בבית קישוטי הנפש מענין התשובה כאמור אפי' בבית דיחיד חסור מפני שממעט בעונג שבת כאמור וכל שכן לחצר המעורבת חוץ מכבול ופאה נכרית שני דברים מותר לעשות אותם כאמור ויש אומרים להפך הכל מותר לעשות בשבת לצאת בו לחצר אפי' אינה מעורבת שיצר הרע לא נתערב עם יצר הטוב והאדם עובד בשניהם להקב"ה ועכשיו נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין מי יתן שהאדם יעשה תשובה אפי' בשבת ויעשה תענית וכל הצריך לעשות לו זה הוא עונג הנפשות ויש אומרים דמדינא אסורות מפני שהם מבטלים עונג שבת אלא שכיון שלא ישמעו כי האדם בהול לחזור בו כי לא יאמין בעצמו מוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות ויש שלמדו עליהם זכות לומר שהם נוהגין כן על פי סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטים של הנפש לחצר שאינה מעורבת ואינם שניהם שוים לטוב יצר הרע עם יצר הטוב לעבוד ה' בכל לבבך והשתא דלית לן רשות הרבים גמור בפרהסיא תשובה של רבים הוה ליה כל רשות הרבים שלנו מה שעושים רשות הרבים הוא בחינת כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת שעדיין לא נתיישבו יצר הרע ויצר הטוב בהשואה אחת לעבוד את ה' מיהו טבעת שיש עליה אותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש דתנן בה חייב חטאת אם בכרמלית אסור לדידן והדוגמא היא בענין העון כאשר האדם עושה תשובה יש הפרש בין איש לאשה כי הנה חז"ל אמרו כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומשני כאן בחטא מפורסם כאן בחטא דלא ידעו ביה רבים ולכן יאמר כי הנה בכל הדברים הנאמרים למעלה רבו בהם הסברות אם יוצאים בהם אם לאו דהיינו הדוגמא לענין התשובה שיוצא האדם מרשות יצר הרע וכחותיו הם הרבים ונכנס ברשות היחיד הוא יחידו של עולם כי להיות השבת נצטוינו לענגם לכן לא נכון לעשות תשובה בו ביום לפי כי מגביר הדאגה והעצבון על ידי החרטה של וידוי אמנם בחטא מפורסם ליכא מאן דפליג כי טוב לעשות בו תשובה לפי כי זה יהיה העונג האמיתי לנפשו כגון טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש וההפרש בזה הוא דאע"ג שנעשה הפרש בין חטא מפורסם לחטא סתום זה יהיה משפט האיש אבל האשה לא כן וזה נראה מן הסברא דאיך יתכן כי האשה שחטאה תפרסם הענין לעין כל כי גנאי גדול הוא לה כנראה בגלוי לחוש וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' דמאחר כי בא הלימוד של התשובה מן האשה שזינתה תחת בעלה אם כן נלמוד מזה לאשה עצמה שאם זנתה ועשתה תשובה כדרך שהאיש בתשובה זו אין צריך לפרסם החטא כך האשה וההפרש ביניהם יהיה בחטא מפורסם ולכן יאמר ומיהו טבעת שיש עליה חותם לאשה היינו חטא דידעו בו הרבים כחותם המפורסם ושאין עליה חותם לאיש היינו חטא דלא ידעו ביה רבים הם בהשואה אחת מאחר כי דבר גדול הוא דתנן בה חייב חטאת לכן אף בכרמלית אסור אפי' לדידן והוא הדין לכל מאי דאתמר חייב חטאת אין יוצאים בהם בשבת לפי שמבטל עונג שבת כאמור אמנם ויש אומרים שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת הוא העון שאין עליה חותם היינו שאינו מפורסם הרי זה תכשיט להם ענין התשובה ועונג נפשות ושרי ולפי זה איפשר דכיון שנהגו עכשיו הנשים להביא טבעת שיש עליה חותם שהוא עון מפורס' הרי הוא להם כתכשינו ענין התשובה ושרי בכל גוונא כי הוא עונג שבת האמיתי ומכל מקום צריך להזהיר לנשים שלא יצאו אלא במחטין שהם צריכים להעמיד קישורין בו היינו עונות כנ"ל מחט היינו מחטונך לא יצאו ויפרסמו אלא אותם שהם צריכין להעמיד קישוריהן שבין איש לאשה על דרך משחז"ל ואת ערובתם תקח דבר המערב בינו לבינה ולא יותר כי בזה שאין להם תועלת בו בענין הפרסו' ישמעו לכן ודאי כי כן דרך הנשים רצונם לזכות עצמן לעולם: