אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שב

סימן שא

[א] אחר כלותו לדבר בענין השלימות הצריך אל האדם בענין סור מרע ועשה טוב לתיקון האיברים שלו כדי שלא יהיה מחוסר אבר ועתה בא ההודעה מענין השלימות הצריך אל האדם בענין הבגדים שיעשה להלביש נפשו רוחו ונשמתו כענין שאחז"ל תלמיד חכם שנראה רבב על בגדיו ואמרי ליה רבד ואיתא להאי ואיתא להאי כאן בלבוש העליון כאן בלבוש התחתון והנה לבוש התחתון כמשמעו הוא הלבוש שמתלבש בו הרוח בגן עדן תחתון כאשר נראה שם רבד דבר עבירה חייב מיתה שנא' ונכרתה הנפש ההוא מלפני ולבוש העליון הוא חלוקא דרבנן אשר מתלבשת בו הנשמה למעלה כדי להיות צרורה בצרור החיים עם ה' ולכן וסביביו נשערה מאד אם נראה בהם רבד איזה לכלוך כל משנאי אהבו מות משניאי שנא שלח אמ' ה' והוציאו חוץ למחנה שכינה ולכן יאמר המנער טלית חדשה והדוגמא לחלוקא דרבנן שהיא שחורה כמו שאחז"ל שחורה אני ונאוה וכו' אלו תלמידי חכמים שנראים שחורים מבחוץ בעה"ז מראיהם כברקים לעתיד ועתיד הקב"ה לחדש פניהם כגלגל חמה שנ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ולכן יאמר המנער טליתו חדשה הוא דוגמא אל הגוף שלמד תורה כמשחז"ל וחרשה שחירשו בה דברי תורה והם מנערים זה הגוף כדין חיבוט הקבר כאותם שרביטים של אש מן הטל שעליה היינו טל תורה שנאמר כי טל אורות טליך וכן זה יהיה לו אחר כך שמנער טליתו הוא חלוקא דרבנן חדשה שעשה מן המצות והיא רק היא למענה מן הטל שעליה דנגיד מעתיק' קדישא כטל חרמון שיורד על הררי ציון וכל זה סיבה כי לעתיד חוזר ונעור לזמן התחיה שנא' הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך כך אמרו חז"ל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו ולכן על כלם אמר חייב היינו חייב חטאת על דרך משחז"ל וחטאת אמו אל תמח חטאת שעשה עם אמו כך יאמר חייב להעביר החטאת מכל אחת מחלוקות אנו כדי שימצא שלם בכל פרטיו לא יעצרנו הגשם לפי שהניעור יפה לה כמו כיבוס להיות נקי בלי עון והוא שהוא מקפיד עליה כמש"ה וסביביו נשערה מאד שלא ללובשה בלא ניעור אז חייב להפריש ממנו כל חטא:

[ב] הלוקט יבולת שעל גבי בגדים והוא דוגמא ליבלת האמור בתורה שהיא בעצם אדם כך הוא אותה שנמצאת על גבי בגדים הנז' עליון ותחתון חלוקא דרבנן והם כגון אלו היבולת שבכלי הצמר הנשארים בהם מן האריגה חייב משום מכה בפטיש לפי כי בענין המעשה צריך להזהר מאד שתהא הכונה נכונה לא תחסר כל בה כדי שלא ישאר מן העון כלום וכאשר האדם קנה לו בגדים נאים לצורך ג"ע עליון ותחתון ולא נתכוין במעשה כדבעי למעבד נשאר איזה רושם בבגד כאמור שנראה רבד על בגדו והיינו כמו יבלת שנשאר מן האריגה כך משייר זה האורג את ההלכה ואורג את המצוה וכאשר יתן אל לבו לתקן הענין בשבת לא טוב עשה לפי כי כל ענין של תשובה לא נכון לעשות אותו בשבת לפי כי דרך התשובה הוא החרטה והוידוי בדמעה וכל זה נאסר בשבת ולכן ימצא כמו מכה בפטיש לשטן הוא יצה"ר והורג אותו ונמנע מעונג שבת והוא שיקפיד עליהם אבל אם הסירם דרך עסק כי סתם ידים עסקניות הם וכאשר יזכור בדרך העברה מתחרט ומעביר אותם מותר: [ג] מקפילין את הכלים בשבת הנה נתבאר למעלה כי בענין המעשה האדם קונה רוח ונשמה חדשה כפי מה שנתכוין כי לכן המצוה נקראת נר שנאמר כי נר מצוה ר"ל נשמה רוח כדאיתא בזוהר פ' משפטים ושם נא' זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וזה ימצא ביותר ביום השבת להיות מוכן לתוספת נשמה ולכן יאמר מקפלים כלים הם כלי הרוחניות שבאדם לתת בהם תוספת כי לכן ימצא באדם בו ביום ב' רוחות או שני נשמות או זה וזה כדאיתא פ' משפטים אם אחרת יקח לו דף צ"ז: וז"ל מאי אם אחרת וכי נשמתא אחרא זמין קב"ה לאתבא לצדיקייא בהאי עלמא ולאו האי נשמתא דאשלימת בהאי עלמא רעותא דמארא אי הכי לית אבטחותא לצדיקיא כלל וכו' ת"ח ביומא דשבתא כד מקדשי ישראל יומא בבי כנישתא נפקו נשמתין מגו אלנא דחיי ומנשבן נשמתין לתתאי קדישין ונייחין ביה כל יומא דשבתא הנה מבואר כי האדם ניתוסף בו רוח ביום השבת והיינו קיפול כלי שניתוסף הרוח או הנשמה בשבת ולכן הראשון מקופל ומונח והשני הוא מתפשט בכל גוף האדם בכל חלקיו ולכן יאמר דוקא ללובשה בו ביום ודוקא באדם ודוקא בחדשים שעדיין לא נתכבסו דשייך ברוח השורה מחדש ולבנים ואין לו להחניף אותה בו ביום ואם חסר מאלו התנאים אסור ויש מי שאומר דנקפלו שלא כסדר הראשון כי הנה הרוח הראשון של ימי החול מקופל ומונח בתוך בחינת הנפש אמנם רוח החדש של שבת אינו כן אלא שורה. על הרוח ונפש של חול נמצא כי אינו מתקפל הרוח השני כפי קיפול הראשון של חול ולכן בגשמי מותר לעשות כן בכל ענין: חזרנו לענין ראשון וכך הוא אומר המנער טלית חדשה והענין כי הנה נתבאר בהלכות ציצית מה ענין הטלית שמתעטף בו ת"ת ישראל והענין יהיה בשני פנים צדקו יחדיו זה יצא ראשונה כי הטלית הוא כינוי לכלה שהחתן מתעטף בה ונכרך עמה באהבתו אותה והיינו טלית חדשה לנוי שהיא מתחדשה בסוד חידוש הלבנה והיא שחורה שנא' שחורה אני ונאוה כלומר אין זה שחרות אלא על דרך כי אשה כושית לקח ולכן ונאוה ועוד נמי הוא במה ששנינו שחורי הראש כי הילדות והשחרות הבל אבל הוא נוי לה זה השחרות של השערות והטל עליון יורד עליהם מלמעלה למטה שנא' כטל חרמון שיורד על הררי ציון ובימי החול הצדיק מנער טלית זו כמש"ה אני ישנה מן הגלות ולבי ער ואז קול דודי זה יוסף דופק ומנער אותה כמש"ה התנערי מעפר קומי שבי ירושלים וזה מן הטל שממשיך מלמעלה מאותיות יה"ו שהם במילוי טל בגימ' כדאיתא בזוהר ובתיקונים ואז היא יורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה מההוא מקורא דברכאן עילאין שהם נמשכים עד העולם למטה אמנם בשבת המנער טלית חדשה זו שחורה מן הטל שיורד עליה חייב מפני כי הניעור יפה לה כמו כיבוס והכיבוס הוא להעביר ממנה ס"א כמש"ה רחצתי את רגלי ואחז"ל בשבת לפי כי בחול נאמר רגליה יורדות מות אבל בשבת נאמר אם תשיב משבת רגלך ולכן נאמר רחצתי את רגלי איככה אטנפם ולפי כי הכיבוס יפה לה אבל בשבת כבר עלתה למעלה ולכן נאסר הכיבוס בגשמי ולכן המנער בשבת חייב והוא שמקפיד עליה שלא ללבשה בלא ניעור כי כן נמי הצדיק מקפיד ואינו לובש טלית זו עד שמקיים מש"ה לאחוז בכנפות הארץ הם כנפי טלית זו וינערו רשעים ממנה ולכן נמי המלקט יבלת שעל גבי בגדים כי כן למעלה נאחזים סטרא אחרא בבגדים שלה כאשר נתבאר אצלי בפ' אדם כי יהיה בעור בשרו כי הכלה היא שאר בשרו שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי והעור היינו הלבוש שנאמר כתנות עור ושם נאחזים הקליפות והם ארבעה שאת או ספחת או בהרת כי שאת היינו אשת זנונים הנמצאת עם קין שנאמר הלא אם תטיב שאת כי לכן הרג לאחיו מסטרא דילה וספחת היא מספחת לכאן ולכאן כמשחז"ל היא שפחה רעה ובהרת היא הגבירה שנא' ואם בהרת לבנה היא סוד נעמה שטעו אחריה בני האלהים הרי ארבעה ואלו הם בסוד היבולות שבכלי הצמר הנשארים בהם מן האריגה בסוד בן יערי אורגים כמו שחז"ל זה דוד שהיו מעלים לו את ההלכה ואורג אותה כדי שלא ישאר בה יבלת ולכן העושה כן בשבת חייב משום מכה בפטיש לאותם הקליפות והא ניתי בשבת והוא שיקפיד עליהם אבל מסירם דרך עסק כשמתעסק עם הכלה הוא עוסק בתורה לשמה פטור שנאמר באהבתה תשגה תמיד וכן מקפלים כלים הם המדות של הכלה היורדים בעולמות התחתונים בשבת מקפלים אותם ועולים למעלה באצילות ללובשם בו ביום כי הכלה מתלבשת בהם שנאמר וככלה תעדה כליה ודוקא באדם דאצילות ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים שהם מסוד עול' הבריאה ואין לו להחליף אותם כי אלו הם לבושי שבת כדאיתא בתיקונים ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור ויש מי שאומר דלקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון כאשר נפלו בעולמות מותר בכל גוונא וכן עיקר כי כולם עולים למעלה בשבת בשינוי כי אין שבת זו כשבת אחרת לעולם והבן כל זה ובדרך שני שחזרתי לפרש הדינים כך הוא המנער טלית חדשה כי הלא לך לדעת כי ת"ת מתעטף בטלית שנותנת לו אימא עילאה בכל יום הם חדשים ואין הענין כי הם חוזרים ומתחדשים אלא כי הם חדשים ממש לא מבעיא שהם מתחדשים בענין הנשמות כמו שאמור הכתוב חדשים לבקרים ולכן ראשי תיבות חדשים לבקרים רב"ה רח"ל שמתחדשת בכל יום וגם הבגדים היינו משחז"ל בקהלת רבה וזרח השמש וגו' וכשם שהקב"ה מחדש פני הצדיקים כך מחדש בגדיהם בכל יום כי היום אליריקון ולמחר מין אחר ונתבאר אצלי כי זה יהיה להם מן הכונה שמתכונים בתפלה ובתורה בכל יום לא ראי זה כראי זה וכן נמי למעלה והכי מתבאר בזוהר פ' פנחס דף רל"ט. וז"ל כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם כל אשר עשה מבעי ליה אלא מקרא אחרא משמע כתיב עין לא ראתה וגו' יעשה למחכה לו עשית מבעי ליה אבל אתר עילאה הוא דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין לכל עובר ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא עילאה ויקירא הוא וכו' וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אשקי ליה מעטר ליה בעטרין עילאין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי לעולם זאת על ישראל לחדש לו אורות בכל יום מחודשים ובפ' בלק דף ר"ט בפירוש אתמר ופרישת עליה ועל מטרוניתא לבושין דיקר ולכן יאמר המנער טלית חדשה שחורה לפי שהיא נמצאת הטלית מצד אבא שהוא סוד אות יו"ד שנאמר בה שחורה אני ונאוה כדאיתא בזוהר פ' בלק מן הטל שעליה אותיות יה"ו כאמור שעולים ט"ל בגימ' חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס שהוא אסור בשבת והוא שמקפיד עליה שלא ללובשה בלא ניעור לפי כי הניעור הוא צורך עתה וגם לעתיד כדאיתא באדרא רבה דף קכ"ח וז"ל ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתיא לעלמא דאתי דכתיב שראשי נמלא טל מלאתי לא כתיב אלא נמלא וכתיב כי טל אורות טליך אורות נהורא דחוורתא דעתיקא ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין והוא מנא דטחנין לצדיקייא לעלמא דאתי ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין כו' הנה מבואר מדברי המאמר כי טל זה הוא צורך עתה למדות עליונות וגם לעתיד ולכן מקפיד אדם עליון שלא ללבוש אותו הטלית בלתי ניעור מן הטל שעליו אך לא בשבת:

הלוקט יבולת שעל גבי בגדים כי הנה נתבאר פר' בלק במאמר הנ"ל דף ר"ט. וז"ל ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושין דיקר כדין קלא אשתמע בכולהו עלמין צאנה וראינה וגו' כדין חדוותא איהו בכל בני מלכא ומאן אינון דאתו מסטרייהו דישראל וכו' וישראל נטלי כולא ומשדרי חולק מניה לשאר עמין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי השמחה והשפע של לבושים הם לסטרא דקדושה וישראל ומשם נותנים תמצית לסטרא אחרא הם היבולות הנשארות באותם הבגדים לינק משם התמצית ולכן המסיר אותם חייב פי כך היא המדה והם צורך עליון והוא שיקפיד עליהם ולכן חייב משום מכה בפטיש וכן לא יעשה כך אמרו חז"ל יצר שמאל דוחה וימין מקרב' אבל אם הסירם דרך עסק פטור וכן מקפילים כלים בשבת והנה המקפל כלים משמע שלובש בגדים אחרים ולכן צריך שלשה תנאים ראשונה שיהיו לצורך שבת ללובשם בו ביום והא ליתי למעלה כי הכלים של המדות העולים למעלה אין חוזרים ללבוש אותם בו ביום ודוקא באדם של אצילות ובחדשים שעדיין לא נתכבסו והא נמי ליתי כי הכלים של העולמות העולים למעלה הם מכובסים ואינם חדשים ולבנים שהרי מזמן הבריאה כאן נמצאו וכאן היו ואין לו להחליף הא נמי ליתי ולכן אם חסר אחד מאלו התנאים אסור ויש מי שאומר דלקפלו שלא כדרך הקיפול ראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו להתיר:

[ד] כאשר הקב"ה מטיב עם עמו אחת מן המדות הוא נושא עון היכי עביד כובש והנה מכבס זה של העונות בתחילה צריך כי כן האדם יהיה מכבס בגדיו ומנקה גופו מן העונות ונטהר על ידי התשובה ובהכי נמצא שהוא כובס אותם היינו משחז"ל עשה אדם תשובה זדונו' נעשו' כשגגות נמצא כי הם מתמעטים כדרך הבגדים שנותנים לכובס והוא נותן אותם בתוך שני דפים זה על זה והבגדים שבאמצע מתמעטים כך אמרו חז"ל הרי שעבר אדם עבירה שחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד ללמוד דף א' ילמוד שני דפים והיינו הדוגמא לשני דפים של הכובס והבגדים של בעל הבית באמצע היינו בגד בוגדים והם מתמעטים על ידי כך וזדונות נעשות כשגגות ולכן מכבש זה של בעל הבית מתירין אותו בשבת דהיינו כי אינו חייב ללמוד כל כך בשבת כמו שהיה עושה בחול ולוקח כלים אלו היינו הבגדים שעשה מענין הלימוד לצורך השבת לקנות רוח או נשמה חדשה בכך להתלבש בהם ושל אומן אסור היינו הקב"ה הוא האומן אשר עשה את האדם והוא הכובס האמיתי כובס עונותיהן של ישראל שנאמר יכבוש עונותינו אסור להתיר אותו מכבש להוציא הבגדים שעושה האדם חלוקא דרבנן להשתמש בהם בעה"ז מפני שהוא תחוב בחזקה כי אין מדת הדין נותנת לעשות כן לאדם שחטא במעשה וכמשחז"ל אצל בהבראם העה"ז נברא בה"א מה ה"א זה פתוח כך אם רוצה האדם לצאת יוצא ולמה פתוח באותו צד מקום צר שאם עשה תשובה מקבלו הקב"ה משם ופריך ולעייל בהך ומשני מפני מדת הדין הרי שהוא כובש בחזקה של מדת הדין והתרתו דומה לסתירה לפי כי מתאחז' ממנו מדת הדין ונמצא השטן לקטרג עליו:

[ה] חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה והדוגמא לזה הוא חלוק' דרבנן להיות כי אינו צריך כביסה לכן התוספת הנמצא בו על ידי הכביסה הוא שמתקשה ומתגבר מפני העונות הנמצאים שם ולכן משפשפים אותו בידים לרככו היינו מעשה הצדקה שמרכך אותו מן הקושי שהיה מצד הדין היינו מ"ש בזוהר פרש' פקודי דף רמ"ז. וז"ל בזמנא דבר נש עביד פיקודין דאורייתא בהאי עלמא כגוונא דאיהו אשתדל גרמיה הכי אתעביד ליה בהאי היכלא לעילא מלבושא לאתלבשא ביה בההוא עלמא וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד דימטא לנהר דינור די נשמתא אצטריכא לאתסחא' תמן ולאתלבנא וכו' אי זכאת האי נשמתא ואסתלקת האי ממנא צדקיאל נטיל לה להאי נשמתא ואלביש לה ההוא לבושא ואתתקנ' ביה וסלקא לקרבנא על ידו דמיכאל כהנא לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אותם הבגדים הוא חלוקא דרבנן הנעשה על ידי מעשה הטוב אף ט"ג כי נעשה על ידי מעשה הטוב אינו מתלבש בו האדם עד שיטבול בנהר דינור ואז מי שאין בו מעשה הצדקה טובע בתוך הנהר כדאיתא שם וז"ל ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא ולא סלקא עד דכל יומא בצפרא כד אתער רוח דסטרא דדרום כדין קיימי כלהו ומתחדשן ואמרי שירתא ומזמרן כגוונא דמלאכי עילאי דאיתעבר שולטנהון ואתוקדן וקיימן ומתחדשן כמלקדמין ואמרין שירתא ואזלי לון הכי אינון נשמתין עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי יש נשמות שהם טובעים בנהר דינור ואין עולים משם ואמנם הם אותם שלא נמצא בהם מעשה הצדקה כדאיתא בזוהר פרשת מקץ דף ר"א. וז"ל ר"ש אמר בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה לבתר כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק לאתסחאה תמן ומאן איהו דיקום מתמן ויעבר בלא דחילו כד"א מי יעלה בהר ה' וכו' ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן ממוניה בצדקה כדין ועבר בההוא אתר בלא דחילו וכו' הנה למדנו ממאמר זה כי המועיל להציל מנהר דינור שלא יטבע הוא מעשה הצדקה ולכן אמר כי כאשר חלוק זה מתקשה משפשפין אותו בידים הוא הצדקה הנתנת ביד דאף על גב כי חלוק זה הוא חלוקא דרבנן שלם בכל פרטיו הרי פעמים אינו מועיל ונשאר המלאך והמלבוש בידו והנשמה טובעת בנהר כי לכן אמרו חז"ל בפ' זה וכן נגוזו ועבר משל לשתי רחלות גזוזה עוברת שאינה גזוזה אינה עוברת ולכן מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו אבל סודר אסור לפי כי הסודר אינו לבוש גמור שהוא כולל כל המצות אמנם הסודר מורה על שלימות מצוה אח' וזה פשוט הוא כי אינו מציל מנהר דינור ולכן אסור לרככו ביד מפני שמתכוין לצחצחו והוי כמלבן:

[ו] טיט שעל רגלו שהדוגמא לזה הוא שחטא בעון עקבי ולכן נתלכלכו רגליו מקנחו בכותל אבל לא בקרקע לפי כי הכותל הוא דוגמא למש"ה ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ואחז"ל שהתפלל מקירות לבו וכן אמרו ז"ל המתפלל לא יהיה דבר מפסיק בינו לבין הכותל ולכן מקנחו בכותל ר"ל על ידי כי ירבה בתפלה הוא משחז"ל אמרו ישראל להק"בה לכל נתת קרבן ולנו לא אשר נשיא יחטא וגו' אמר להם עסקו בתורה אמרו אין אנו יודעים אמר להם התפללו לפני ושם נאמר כמה נענו על ידי תפלה ולכן נמי יקנח אותם עון עקבי בתפלה פניו בכותל אבל לא בקרקע דהיינו בור קרקע כי זה אין לו תקנה בתפלה שהרי שנינו אין בור ירא חטא דילמא אתי לאשווי גומות כלומר כי יחשוב שגם העבירו' גדולו' שאדם עושה מתכפר בתפלה כי העונות נקראים גומות כמש"ה חופר גומץ בו יפול וימצא משוה גומו' שנעשה על דברי העבירות בהשואה אחת עם עון עקבי וגזרה רעה בארץ שנאמר בה ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה ולא די שנתקלקלה פעם אח' בעון אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך וכבד עליה פשעה בעון קין שנאמר ארור אתה מן האדמה וכו' ונוסף נמי עתה על ידי העון הפרטי זה שמקנח רגליו בארץ בקרקע ויש מי שאוסר אף בכותל כי לא יספיק לכפר העון שברגליו ענין התפלה:

ואמנם נחזור להבין מ"ש הדין זה המכבש של בעל הבית כי הנה נתבאר בזוהר פרש' עקב ובכמה מקומו' כי בעל הבית הוא סוד ת"ת ישראל ולכן מכבש זה שהם שני דפים יהיה בסוד הזרועו' כדאיתא בזוהר פרש' ויקהל דף רי"ד. וז"ל ארון דא איהו רזא לאעלא תורה שבכתב ואתגניז ביה ואינון שית לוחין וכו' הנה נלמד מזה המאמר כי שש קצוות של תורה שבכתב הם שש לוחות הדפים של הארון וכן יהיה שני דפים אלו סוד השני זרועו' שבתוכם נכבסים הכלים והבגדים של הכלה שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני מתירין זה המכבש ליטול ממנו בגדים לצורך השבת ושל אומן אסור דהיינו משחז"ל ואהיה אצלו אמון אמון פדגוג אמון מוצנע וכו' דבר אחר אמון אומן כי הענין מדבר בסוד חכמה ובינה שבהם נאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה והתורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה שנאמר בראשית בי ראשית ה' קנני ראשית דרכו ולכן של אומן זה אסור להתירם לפי שהוא תחוב בחזקה והתרתו דומה לסתירה ואין להוציא משם ללבוש בשבת אבל המדו' עולים למעלה אצל אומן זה ושם לובשים בגדים עליונים: חלוק לאחר כביסה מתקשה הנה המדות עליונים יש להם דוגמא לחלוק ובגדים ודאי שהרי נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ולכן יאמר כי דרך החלוק שמכבסין אותו כאשר נתבאר באותם ארבע' שהותר להם הכיבוס במועד הבא ממדינת הים כו' והכיבוס נלמד מדור המדבר שהיו מתגהצין בגדיהם בטל היורד עליהם כך אלה הבגדים מתכבסים על ידי הטל אמנם כדרך שבזמן המדבר לא היה יורד בשבת לכן נמי נאסר הרחיצה והכביסה בשבת ולכן חלוק לאחר כביסה מתקשה מאותו טל לפי כי נמצא בו בחינת דין דהכי איתא באדרא רבא אורות תרי בתרי גווני וכן באדרא זוטא דף רצ"ג והיינו דין ורחמים כמ"ש ועינו כעין הבדולח ולכן מתקשה החלוק ומרככין אותו בידים העליונים מותר לעשותו בשבת וכן הענין בחלוק תחתון של הכלה שהרי נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות והחלוק שלה מתקשה על ידי הכביסה במים של החסד המתגברים לדחות סטרא אחרא למטה והדינים הנאחזים בחלוק שלה כדאיתא בזוהר בפסוק ואל זועם בכל יום כי בכל יום מתגברים הדינים בעולם וחסד עליון נהירו רב דחכמתא עילאה יעיר בבקר בבקר והוא זועם למאריהון דדינין שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמירו וכאשר מתכבס חלוק שלה על ידי מדת החסד ודוחה כל הטומאה לחוץ החלוק מתקשה ולכן מרככין אותו בידים הוא סוד הפסוק קמתי אני לפתוח לדודי דאף על גב דכתיב נפלה ולא תוסיף קום הרי קמתי אני בשבת לפתוח לדודי וידי נטפו מור זה אברהם כמו שאחז"ל ואצבעותי נמי מור עובר וזה על כפות המנעול הם שני לוחות של מכבש הנזכר כי החלוק כתיכו ללבוש אותו ולכן משפשפין אותו בידים בשבת שאין זה מתכוין אלא לרככו וסוד הדבר משחז"ל תמר בקשו חכמים למתקה לכן מיעכה באצבע וכן הכא אבל סודר אסור שנאמר והיה צדק אזור מתניו וצריך להמצא בו בחינת דין כדאיתא בזוהר הובא למעלה חד דינא וחד רחמי צדק דין ואמר והיה צדק אזור מתניו ולכן סודר אסור שמכוין לצחצחו והוי כמלבן טיט שעל רגליו הנה נאמר רחצתי את רגלי והיינו בשבת כמשחז"ל לפי שנאמר רגליה יורדות מות וכן בזכר ת"ת ישראל נאמר ויגע בכף ירכו ולכן כאשר יש בהם טיט בשבת מקנחו בכותל היינו מש"ה הנה זה עומד אחר כתלינו זה כותל בית המקדש כי לא זזה שכינה משם ובכותל זה של הכלה מקנח רגליו היינו מ"ש בתיקונים כ"ו ת"ל בסוד בחינת נוגה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג. וז"ל ונוגה לו. סביב וכו' מהכא אוליפנא דאף על גב דלית סטרא אלא סטרא דמסאבו נוגה לו סביב ולא איצטריך ליה לבר נש לדחיי' ליה לבר מ"ט בגין דנוגה לו סביב סטרא דקדושא דמהימנותא אית ליה ולא איצטריך לאנהגא ביה קלנא ועל דא איצטריך למיהב ליה חילקא בסטרא דקדושה דמהימנותא ולכן אמר מקנחו טיט זה היינו קצת קליפה בכותל הכלה והיינו כדי שלא לדחות קליפה זו לגמרי לתת לה מקום בסטרא דמהימנותא שנאמר ונוגה לו סביב: [ז] עוד חזר והגיד להזהיר האדם שיהיה שלם בכל הפרטים שלו לא מבעיא בגופו באיברים שלו כי צריך שיהיו שלמים כדי שישרה עליהם הקדושה כמש"ה ושכנתי בתוכם בתוכו של מקדש אינו אומר אלא בתוכם של כל אחד ולכן מתחייב כי כל איש אשר בו מום לא יקרב אליו הקדושה מאחר שהוא מחוסר איברים מצד העונות איך תשרה בתוכו הקדושה ולא זו בלבד אלא כי גם צריך להיות נזהר בענין נעשה דאילו סור מרע מועיל לשלימות איברים והגוף אבל המעשה מועיל לעשות לו בגדים ממינים שונים כנ"ל ואמנם אחר שקנה חלוקה דרבנן צריך להזהר לא יעשה בה פגם כנ"ל בענין משחז"ל ת"ח שנראה רבב בגדיו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות ואמרי לה רבד ולא פליגי רבב בחלוק רבד במלבוש ולכן יאמר טיט שעל בגדו שנפל במקרה בשוגג איזה העדר באותו בגד שקנה ללבוש בג"ע משפשפו מבפנים בענין החרטה כי אין מכיר בה שום נברא שנאמר אני ה' חוקר לב כדי שלא יהיה מתחסר מענין תוספת שבת שהוא מבפנים נמי זה כנגד זה דלא מוכחא מלתא למחזי כמלבן בענין התשובה המלבנת העונות לפי כי כאשר האדם עושה תשובה ניכרים מעשיו לעין כל ולכן נאסר בשבת כנ"ל לפי שנמנע מלקיים עונג שבת אבל בענין החרטה שהוא בפנים בלב לא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן העון אבל מבחוץ לא דהיינו כי לא יעשה דבר מדרכי התשובה כי יהיה היכר לרואים אותו שדומה למלבן היינו המלבן העונות ומגררו בצפורן אותו הטיט הוא העון על דרך משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אם חטא באצבע וצפורן היינו שלח אצבע ודבר און ואומר כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון יעשה מילה וכנגד הצפורן חטאת יהודה כתובה בצפורן שמיר יעשה פריעה ויראה צפורניו בהבדלה ולכן נאמר מגררו העון בצפורן באותם מצות מכונות לצפורן להעביר טיט העון הנזכר ויש אומרים דהני מילי לח ר"ל כאשר העון עדיין לח לא נתיישן בו ולא הושרש באותו עון אבל יבש אסור דהוי טוחן כי שב על רשעו ונשתרש בעון זה:

[ח] אין מגררין מנעל כי הנה אמר הכתוב מה נאוו פעמיך בנעלים כנסת ישראל משתבחים בענין הרגלים בנעלים דהיינו ההולכים במרוצה לב"ה ולבית המדרש דמצוה למרהט אפילו בשבת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כאשר נתבאר למעלה כי שני ידיעות נמצא בפסוק א' הוא לימים של חול לפי שאמרו אסור לפסוע פסיעה גסה ולכן צריכה לחלק בין כאשר הולך האדם לצורכו אסיר אבל לדבר מצוה מצוה למרהט וידיעה אחרת לשבת שנצטוינו אם תשיב משבת רגליך ומצוה נמי למרהט בשבת לדבר מצוה הרי צריך שתי ידיעות לפי ששנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולכן יאמר מאחר כי לא נעלם מעין הקורא כי מצוה למרהט לבית הכנסת ולבית המדרש אפילו בשבת שלכן משבחן הכתוב מה יפו פעמיך בנעלים שרוצה לומר כשהולך לבית הכנסת ועדיין הדלת נעול להמנות עם עשרה ראשונים שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ולכן אם באולי יהיה טיט כפשוטו על המנעל טוב לגרור אותו שהרי שנינו לא יכנס להר הבית וכו' ולא באבק שעל רגליו מכל שכן טיט שעל מנעליו כי צריך לקנח אותו ואחר יכנס ומה גם לענין הדוגמא לזה הייני העון שנאמר ויעלני מטיט היון ולכן יאמר כי אינו כן הדין אין מגררין מנעל לא חדש ולא ישן כפי פשוטו ומה גם לענין העון אין מגררין אותו בין חדש בין ישן כי כבר. נתבאר כי ענין התשובה נאסרה בשבת כדי שלא יהיה מיצר ודואג ונמנע מעונג שבת וכן נמי בענין זה אסור דהוי כמו ממחק מפני שקולף העור:

[ט] מותר ליתן מים אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים על גבי מנעל שחטא בו כמדובר לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף זה על גב זה זה בצד זה שהדוגמא לזה הוא לנקות עצמו מן העון של עון עקבי לגמרי אסור מן הטעם האמור כי התשובה נאסרה בשבת כי היא הפך מכל דברי העונג שהאדם מחוייב להתענג בשבת אבל בגד שיש עליו לכלוך מן מעשה הרע שנתלכלך בו אסור אפילו לשכשכו כי בשלמא מנעל לפי כי נמצא בו דבר טוב שעושה בו בשבת דהיינו למרהט לפרקא או למרהט לב"ה לכן אסור לכבסו זה בצד זה אבל לשכשכו מותר אבל הבגד אין נמצא דבר של מצוה בו לצורך שבת זה אסור אפילו לשכשכו מפני כי זה הוא כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק שלא יסחוט והדוגמא בזה לקנח העון הנמצא בבגד שעשה ללבוש בגן עדן ונתלכלך מטיט היון של העון בסמרטוט איזו מצוה גם שאינה כתקנה ולא בדוחק מן ההרגל בה כדי שלא יסחוט ויבא להתבונן לדחות העון לחוץ על ידי התשובה כאמור:

ומאחר שנעשה הנחה כי אין לדחות סטרא אחרא ולא לזלזל בה מפני שנאמר ונוגה לו סביב דמאחר כי נמצא בה נוגה של סטרא דקדושה צריך שיהיה לה אחיזה בצד מה ולכן יאמר טיט שעל בגדו דהיינו צד מן הקליפה הנאחזת בבגדי הקדושה תמיד כמשחז"ל הני מאני דרבנן דבלו מנייהו הוי ולכן משפשפו מבפנים כי הנה נתבאר בדין הציצית כי כל מה שנמצא כתוב בספר הזוהר גם בתקונים מאמרים חלוקים מהם אומרים כי אין קליפה מגיע בעולם האצילות שלכן נאמר לא יגורך רע ונמצא בהפך מזה כמה מאמרים בפרט פרשת אחרי מות בפי' איתמר בענין אוי לנו כי פנה היום וההפרש הנמצא בין מלת אוי למלת הוי דבר גדול כל עניינים מפורשים שם באורך וכלל הדברים הוא כי בענין הפנימית אין שם קליפה נוגע כלל שלכן נאמר אני ה' לא שניתי אין שם שינוי כלל כל ענין אתאחזות סטרא אחרא והקליפה הוא בבחינת החיצוניות המכונה בבחינת כלים או בבחינת בגדים ובזה יובן מ"ש בדין זה טיט שעל בגדו היינו ענין הקליפה הנאחז' בבגדו בסוד בגדי החיצוניו' כאמור משפשפו מבפנים כי לפי שבפנים אין נכנס שם סטרא אחרא לכן משפשפו משם מפני דלא מוכחא מלתא דמחזי כמתלבן ר"ל שאין מזה מובן לעין כל הרואה שדעתו להלבין הבגד ולנקות אותו דהיינו להעביר ממנו הטיט סטרא אחרא כי לא נכון להעבירו מן הטעם האמור וצריך לתת לו מקום ובהכי מותר אבל לא מבחוץ דמחזי כמלבן וכבר אמרנו כי מלבן אסור לדחות הטומאה היא הקליפה לגמרי אמנם מגררו בצפורן כי בזה מתרצה הקליפה לפי כי הקליפה נאחזת בצפורנים כדאיתא בכמה מקומות מן הזוהר והתיקונים ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ח. וז"ל לבוש' קדמאה דאתלבש אדם בגנתא דעדן הוה מאינון מלבושין וכו' ואקרון לבושי טופרא וכד הוה בגנתא הוו סחרן ליה כמה רתיכין ומשריין קדישין והוה אתנטיר מכלא ולא הוה יכיל מלה בישא למקרב בהדי' כיון דחב אתעדו מני' אינון לבושין ודחיל ממילין בישין ואסתלקו מניה אינון ומשריין קדישין ולא אשתארו ביה אלא אינון טופרי דאצבען דסחרין לטופרין סטרא דזוהמא אחרא ובגין כך לא לבעי ליה לאניש לרבאה אינון טופרין דזוהמא וכו' ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא לאחזאה קלנא בההוא אתר דיכיל לאתזקא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הקליפה נאחזת בצפורנים כאמור ולכן אמר מגררו בצפורן כי בזה נמצא אף על גב שמגרר הטיט הוא הקליפה ומעביר אותה מן הבגד של הקדושה הרי נתן לה אחיזה שם כי גררה בדבר שנאחזים בו הוא בצפורן כאמור ויש מפרשים דהני מילי שמגררין לח דהיינו דהיינו דאיכא תרתי לטיבותא ראשונה כי לח מורה כי מעתה נאחזה שם הקליפה לפי שעה ולכן ימצא יכולת לגרר אותה אבל יבש שהוא שנאחז מזמן רב דהיינו אותה שנאחז בעקב יעקב שנא' בכף ירכו אסור להעביר אותה דהוי טוחן ועוד ימצא טובה אחרת בזה כי כאשר הוא לח מורה היות בו צד מן הקדושה מים חיים בסוד ואתה מחיה את כלם ולכן מגררו כי די לו בחלק זה שנמצא בו שנא' ונוגה לו סביב אבל יבש שמורה שהוא קליפה גמורה ולכן יבש היה נקודים דהיינו מ"ש בזוהר למה נקרא סטרא אחרא מלך זקן וכסיל לפי שאינו מתחדש והיינו מ"ש שהוא יבש ועוד מטעם מ"ש בזוהר פרשת משפטים אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ולכן הוא עץ יבש ולכן אסור לגררו משום דהוי טוחן ואל אחר אסתרס ואינו טוחן ולכן תטחן לאחר אשתו דרך אשה מנאפת ולכן צריך לתת לה אחיזה כנזכר במאמר:

אין מגררין מנעל בין חדש בין ישן כי הנה המנעל הוא בבחינת אשה יראת ה' כדאיתא בזוהר פ' חקת דף ק"ן וז"ל של נעלך מעל רגלך הכא פקיד ליה על אתתא לאתפרשא מנה ולאזדווגא באתתא אחרא דנהירו קדישא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי המנעל הוא רמז באשה יראת ה' ולכן יאמר אין מגררין מנעל בסוד האשה הנז' אשר רגליה יורדות מות אף על גב כי בשבת נאמר רחצתי את רגלי ונאמר אם תשיב משבת רגלך אין מגררין מעליו טיט בשום ענין אפי' בצפורן כאמור בין חדש בזמן של חידוש הלבנה בין ישן בזמן של המיעוט שלה מפני שקולף העור שלה מקום שנאחזים משם הקליפות שנא' אדם כי יהיה. בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת כנ"ל והוי ממחק וכבר נתבאר מן המאמר למעלה כי לא נכון לאנהגא קלנא בסטרא אחרא מאחר שנאמר ונוגה לו סביב וצריך לתת מקום לקליפה להתאחז משם כדי להתפרנס: מותר ליתן מים על גבי מנעל היא האשה אשר אמר במאמר שצריך לתת מקום לקליפה וזה המנעל שלה מפני כי משם נאחזים שנא' רגליה יורדות מות וביום השבת צריך לעשות שינוי בענין הרגלים שנא' אם תשיב משבת רגלך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול ולכן ביומין דחול מתקיים בה לכי ומעטי את עצמך בהליכה תלייא מלתא ולכן בשבת נצטווינו בהשבת' הרגלי' וביותר מה ששנינו לא יכנס להר הבית באבק שעל רגליו ושלמה מפרש לה הכי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שלא יהיה עליהם טיט או אבק גשמי ולא בענין עון מפני כי מתאחז בהם הקליפה מתת הכסילים סטרא אחרא זבח כי אתה נותן בזה להם זבח גדול בבמה ואזהרה זו לאותם שאינם יודעים לעשות רע אמנם זה יהיה לענין טומאת הרגלים אבל לענין ההליכה מצוה למרהט כאמור ולכן אמר מותר ליתן מים היינו של תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים במרוצה היכן מצויה בב"ה וב"ה על גבי מנעל זה היא האשה לשפשפו מן הטיט היא סטרא אחרא כאמור לדחות אותה ממנה מעט קט אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו אחד של זה על צדו של זה אסור שהרי מעביר מהם הליכלוך לגמרי כאמור אבל בגד של הכנה שיש עליו טיט ליכלוך מסטרא אחרא אף על גב כי בשבת מעלה רגליה למענה כחמור ופירשה מסטרא אחרא כאשר מתבאר מן הזוהר חבל בגד זה שיש עניו לכלוך אסור אפי' לשפשפו דהוי כיבוס שזהו כיבוסו ואין ראוי לדחות ונעקור הקליפה מן הקדושה לגמרי שנח תינק לפי כי לעולם הם יונקים והתמצית הוא להם כדאיתא פ' בלק בפ' במשעול הכרמים היינו שביל דקיק כי דרך שם יורד להם התמצית להתפרנס ולכן תלמד מזה כי אסור לכבסו אבל מקנחו בסמרטוט כדין הרואה, קרי והבן וזה יעשה בנקל כי בכך לא ישאר ממנו מאומה להיות יונק משם ולא בדוחק פן יסחוט ויעקור סטרא אחרא לגמרי ולא יתכן להיות זה עד לעתיד שנאמר בלע המות לנצח:

[י] דבר טוב הוא אף על גב כי המים שעל גבי הידים הנשארים מעט הם ואין בהם כדי שריית בגד ראוילנהזהר האדם בכל האפשר ומה גם לענין הדוגמא לזה יהיה כמעט מן החטא נקל ראוי להזהר כדי שלא יהיה שום ענין עקב דבר נמצא בו להיות מונע תוספת נשמה ולכן יאמר הרוחץ ידיו דהיינו העושה טהרה בידיו מן העבירות הנוגעים לידים כדאיתא בזוהר פ' עקב עמי הארץ מה מועיל לון טהרה וטבילה ושרץ בידם מן גזל ואשר גוזלים להקב"ה הברכות שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע ולכן הרוחץ ידיו ובא ליטהר מגזל ועריות נמצא בהם שנאמר יד ליד לא ינקה רע ונאמר ידיכם דמים מלאו ולכן לאחר שרחץ אותם מכל עון ואשמה טוב לנגבם להנצל ממש"ה ככה יאכלו בנ"י את לחמם טמא בגוים ואמרו חז"ל לחמם לח מים כי נענין הרמז יהיה כאשר המים של התשובה מעטים לפי כי התשובה נמשלה למים שנא' שפכי כמים לבך נכח פני ה' ולכן טוב להיות המים רבים דהיינו שתהיה התשובה שלימה ככל הצריך לה כמ"ש רב חסדא אנא משאי ידי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא וכאשר הם מצומצמים מרביעית דהיינו כי אינו מקיים רביעית היום לקבוע עתים לתורה אחר התפלה או הלחם שהוא אוכל עדיין טמא לח מים לפי שאין בהם שיעור וכן נמי אחר כלותו להזהר בכל אלה טוב לנגבם בכח במש"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כמו שנתבאר בזוהר כי כח זה היינו של הנשמה הקדושה בכח זה ונגב אותם מכל טומאה זו בזו דהכי אמרו חז"ל יד ליד נא ינקה רע מי שנתן מעות לזונה בידו אחת ועשה צדקה בידו אחת לא ינקה מן העון עדין רע הוא ולכן טוב לנגבם בכח הנשמה זו בזו ואין צורך לנגבם במפה כי כבר נטהרו מתחילה וכן מי שנתלכלך ידו בטיט הוא העון טיט היון שלכן נתלכלך ידו הגשמית כי אין האדם מגיע לו שום דבר בדרך מקרה רק בהשגחה גמורה שנאמר ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי ולכן מקנחם בזנב הסוס כדי להעיר לבו שעבר על מש"ה אל תהי כסוס כפרד שהם אוהבים הזנות או בזנב הפרה להעיר אותו שעבר על מש"ה כפרה סוררה היו ישראל על שפרק עול התורה ובמפה הקשה שעשוי לאחוז בה קוצים. חבל לא במפה שמקנחים בה הידים שהיא רכה ואין מעבירים בה קוצים העונות אלא חטא שוגג של ידים עסקניות שנא יעש' כדרך שהוא עושה בחול לרדוף אחרי המותרו' ואתי לכבס המפה הוא משחז"ל בקהלת רבה לשועל שראה כרם מלא כל טוב התבונן להכנס ונא מצא רק נקב קטן התענ' שלשה ימים עד שהכחיש ונכנס ואכל עד שנתמלא כרסו בא לצאת בדרך הנקב ולא יכול כי קטון הוא הוצרך להתענו' ג' ימי' אחרים עד שהכחיש ויצא כך מה יתרון לאדם לעומת שבא כן ילך והדוגמא לאדם הרודף אחרי המותרו' למלאת רסן בטנו מה הנאה יהיה לו מזה בצאתו מן העה"ז הדומה לכרם כמשחז"ל לאחר ג' ימים כרסו נבקעת ונהפכת על פניו ואומר לו טול לך מה דיהבת בי וכו'. ולכן זה שנתלכלך בטיט הוא מאכל כי סוף נעשה טיט היון אחר שמתבונן בכל הערו' האמורות זנב הסוס והפרה והמפה הקשה הוא המלבוש כאשר הוא קשה כלומר אינו רק משופע כי הלובש בגדים נחים מעותד על החטא כמשחז"ל ראית איש חכם בעיניו מסלסל בשערו מתנאה בבגדו תקוה לכסיל ממנו חומר יצר הרע הדין דידי הוא. וכבר נתבאר מאמר זה ולכן מקנח ידיו מן העון במפה קשה כי זו עשוייה להעביר קוצים של העונות לפי כי אין מתגאה במלבוש זה אבל לא במפה רכה שמקנחים בה הידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אע"ג כי בשבת מצוה להרבות בסעודה צריך שתהיה כונתו לשמים שלא יהיה כדרך שעושה בחול למנא בטנו ויבא לכבס המפה הוא העונש שלאחר המיתה חיבוט הקבר כדי לטהר אותו:

[יב] אסור לנגב כוס שהיה כוס מים או יין דאף ע"ג שאדם מוזהר למנוע עצמו מלרדוף אחרי המותרו' של אכילה ושתיה לא כך הוא לענין שבת כחמור כי אדרבה מצוה קא עביד ולכן בא הרמז כי אסור לנגב כוס שהיה בו מים ר"ל כינוי של יין כמ"ש חז"ל וברך את לחמך ואת מימיך זה יין כי מי שאין נשפך בביתו יין בריבוי כמים אין בו ברכה או יין מעט אין לנגב אותם למנוע עצמו מהם אסור דאתי לידי סחיטה להמנע לגמרי ממאכל ומשתה בשבת ואסור לעשות כן כחמור נעול:

[יג] חין מסתכנין בשבת במראה של מתכת דבר זה ראוי למנוע האדם עצמו ממנו אפילו בחול לפי כי המראה הוא כלי שהוא מוכן לפורעניות כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רס"ג וז"ל נגו דהחי היכלא קיימא חד ממנא אחרת וחתער ליה לבר נש לבתר דאיהו מתקן גרמיה ומסלסל שעריה נטיל חד מראה דאיהו חיזו לאסתכנא ביה שוי ליה בידיה ואסתכל ביה וחמי דיוקני' בהאי חיזו ובהאי אתער לההוא רוחא אחר' וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי תחלת מפלת האדם שנעשה מוכן לחטא הוא המראה שמסתכל בה והוא מעורר לסטרא אחרא. ואמנם בשבת ימצא איסור נוסף בזה כי אין מסתכלין במראה של מתכת שהיא חריפה כאזמל בשבת דחיישינן שמח יסיר בה נימין המדולדלין ואפילו היא קבועה בכותל וכבר נתבאר מן המחמר כי בכל גוונא אסור:

מדה שנית בדינים אלו לצד עילאה ימנל וכך הוא אומר הרוחץ ידיו הוא הענין שנתבאר בנטילת ידים כי למעלה הידים הם עסקניות נמי להיות כי חוש המישוש שבח הוא לנו ענין ממשמש בתפילין בכל שעה וכן בציצית. ולכן כאשר תיקן שהע"ה נטילת ידים לחולין יצאת בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. והנה הרחיצה הוא מאותם המים עליונים בלכתו להשיב ידו בנהר פרת לפי כי ידיו רב לו והם עושים מלאכת שמים שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואיתא בזוהר פרשת פנחס ובהיכלו כלו אומר כבוד דף ר"ן וז"ל מאן היכלו דא היכלא עילאה פנימאה תמן מקדשין למאן דאתחזי לאתקדשא היך מקדשין ליה בההוא היכלא בקדמיתא אתפתחו תרעין וכו' כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז בהימינוי ותיקונוי ואתעטר עטרה דקדושה ולביש חושנא ואפודא ומעילא וכו'. ופתח פתחא אחרת דבסטר נפון כדין עאל נוי מעשרא דיעקב דאפריש לקב"ה וכנור דעשר נימין עמיה וכו' מיד כהנא רבא אחיד לה וחביק לה וכו' ויתבא בין תרין סטרין חנין כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פירודא כדין וישק יעקב לרחל וגו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי כהן ולוי הם הגורמים הייחוד וישק יעקב לרחל והם סוד הידי' כנודע מן הזוהר. ולכן הם רוחצים בההוא מקורא עילא' נהר היוצא מעדן. ואמנם אותם המים קדושים הם נבלעים בהם בכ"ח תיבו' הנרמז בהם. כדאיתא בזוהר פרשת עקב דף רע"ב שם נאמר שלשה יד גם הכח שלהם של כ"ח אותיות נמצא שהם מתנגבים ידים אלו בכח זה זו עם זו ואחר כך מתקנחים במפה בסוד כנסת ישראל:

מי שנתלכלכה ידו בטיט וכו' הנה תקנות אלו גם שהם גשמיים ואין הכרח להיות כך למעלה. אמנם כדי שלא להוציא הדין חנק ראוי לתת רמז בהם כי לא דבר ריק הוא. ולכן יהיה טיט זה בסוד הקדושה והיינו סוד שם מהיטבאל שהוא כולל זכר ונקבה שבקדושה חתן וכלה כדאיתא באדרא רבה מה ענין מנך השמיני ואשתו שהוא נקרא הדר ושם אשתו מהיטבאל היינו חתן וכנה ושם נרמז ענין טיט זה וכאשר נתלכלכה ידו של החתן בטיט קדוש זה כדאיתא בזוהר פ' בנק דף קפ"ו: וז"ל והבריח התיכון באמצעיתא רב ועילאה על כנח ביה קיימן שאר אחרנין וכו'. וברית קדיש' אתער בחמש אצבען דידא ומנה תימא הוא על מה דאמרת וע"ד כל ברכאן דכהנא באצבען תניין פרישו דידא דמשה ע"ד הוה אי כל דא אית בהו לית דינא למהוי בנקיו כד מברכין בהו לקב"ה בגין דבהו ובדוגמא דילהון מתברך שמא קדישא עכ"ל. והנה מבואר מה מועיל היד העליונה ומהו הפעולה שלה ולכן מתחייב לקנח אותה. ואמנם אחז"ל כאשר הכלה מתלכלך ידיו אם מקנח אותם במפה המפה מתפחמת ואין ידה נקיות וכאשר מקנח אותם בשערה ידה מתנקו' ושערה מתנאה. ולכן מקנחם בזנב הסוס כדאיתא בזוהר איהי סוסיא דיליה לית דרכא דמלכא למרכב על חמרא אלא על סוסיא דאין מזלזלין בכבוד מלכות. ולכן זנב הסוס יהיה מדה אחרונה שלה וזנב הפרה נמי היא סוד פרה אדומה דרגא תמינאה ובמפה הקשה העשויה להעביר הקוצים היינו מפה של תכנת כי היא מעברת סטרא אחרא קוצים כסוחים. כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ג וז"ל השתא פריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהי בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש ובההוא ימא דינה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מינה גוון תכלת ואיהו נטלא גוון דא ותקינ' ליה וחתחפייח לבר בהאי גוון לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא וכו'. מאי טעמא בגין דחתות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעיניהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי בגד תכלת הוא כדי למנוע הסתכנות עין הרע של הקליפות והיינו המפה קשה העשויה ליטול בה את הקוצים הקליפות ולדחות אותם כאמור. אבל לא במפה שמקנחים בה ידים והיא בסוד עד של האשה והבן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא אחר כך לכבס המפה ולנקות אותה: אסור לנגב כוס שהיה בו מים או יין זהו מה שאמר הכתוב כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך כי כוס זה הוא סוד הכלה ע"ד מה שאמרו לא ישתה אדם בכוס אלא אם כן בודקו תחלה ונאמר כי יתן בכוס עינו. ואיתא בזוהר פרשת עקב וז"ל כוס על דרך החכמה אלהים בגימטריא ולפי שנאמר מלך אלהים על גוים. לכן אסור לנגב כוס זה שהיה בו מים בסוד מים קרים על נפש עיפה או יין שנאמר ויבא לו יין וישת דלא סגי בלאו הכי להיות בתוך כוס זה בחינת דין ורחמים מימי החסד הוא הענין מה שביארתי בפ' ולך ה' חסד כי שם זה כתוב אדני ונתן הפסוק טעם מאחר שהוא אדני דין דינא דמלכותא כיצד ימצא בה חסד והשיב לפי כי עתה תשלם לאיש כמעשהו כי ישלם לעושה הרעה כרעתו וכן גומל לאיש חסד כמפעלו. ולכן מוכרח כי ולך ה' נמצא כך חסד ולכן אסור לנגב כוס זה שהיה בו מים או יין במפה שלה כאמור משום דאתי לידי סחיטה ולא ישאר ממנו מאומה וכן לא יעשה מפני תיקון העולם:

אין מסתכלין בשבת במראה איתא בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ה. וז"ל תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלה תדיר והוא אקרי אבן טבא ועלמא עילאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהי קיימא אי איהי קיימא בנהירו דאנפין מתתא הכי נהרין לה מלעילא ואי איהי קיימא בעציבו יהבין ליה בקבליה וכו'. הנה נתבאר מדברי המאמר כי המדה האחרונה הנקראת אבן טבא הוא דוגמת אבן שמקבלת כל הגוונין. וזה גורם לה לקבל כל הגוונים העליונים ומה גם של התחתונים. ולכן נקראת מראה אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום שלכן נאמר במראה אליו אתודע והנה מראה זו נכלל בה צורה העליונה הלא זה משחז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ובמדה זו מצוה לראות ולהסתכל בה פנים בפנים. שלכן נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם וממנה ראו כל הנביאים כמשחז"ל כל הנביאי' ראו מתוך אספקלריא דלא נהרא. אמנם מה שנאסר להסתכל במראה היינו מפני כי יש מראה מסטרא אחרא. כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ה. וז"ל היכלא קדמאה שירותא גו מהימנותא והאי איהו שירותא לרזא דמהימנותא ובדרגין דחיזו דמהימנותא נביאי קשוט וכו' ובגין דהאי איהו שירותא דמהימנותא כתיב תחלת דבר ה' בהושע וגו' ובגין דהושע חמא מגו שירותא דא סופא דכל דרגין אצטריך וכו' בגין דישראל אתאחדן מתמן לתתא וכו'. ועל דא כתיב קח לך אשת זנונים וגו' וכי נביאה דקשוט אצטריך לדא אלא בגין דבר נש אסיר לאעלא באינון היכלין בגין דנא יתמשך אבתרייהו כגוונא דעבד נח וישת מן היין וישכר ויתגל והושע דחיל לאסתכלא באינון היכלין דאסתאבו בהו ישראל עד דאמר ליה קח לך אשת זנונים גו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי סטרא אחרא נמי היא מראה אבל הוא בהיכלות הטומאה. ועוד מפורש פרשת ויצא דף קמ"ד. וז"ל ויעקב עאל בהאי רישא דמהימנותא כיון דאתדבק במהימנותא דא אצטריך לאתבחנא בההוא אתר שאממהיני אבהתא דיליה דעאלו בשלם ונפקו בשלם אדם עאל ולא אסתמר ואתפתא אבתרהא וחטא בההיא אשת זנוני' נחש קדמאה נח עאל ולא אסתמר ואתפתא אבתרה וחטא דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה אברהם עאל ונפק דכתיב ויעל אברם ממצרים וכתיב וירד אברם מצרימה יצחק עאל ונפק דכתיב וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה וכתיב ויעל משם יצחק וכו'. הנה מבואר כי סטרא אחרא דוגמא של סטרא דקדושה בכל הפרטים. ולכן יאמר אין מסתכלין בשבת במראה מלוטשת היינו הקליפה אשת זנונים לפי כי קדוש היום לאלהינו שהוא חריפה כאזמל לפי שהוא עושה כמה מיני חריפות להכשיל בני אדם. כדאיתא בזוהר פרשת ויצא דף קמ"ח. וז"ל רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין אתפרש' קשיטת גרמא כזונה קיימת לפתאה בני נשא שערהא מתתקנין סומקין כוורדא אנפהא סומקין וחיוורין וכו' לישנא חדידא כחרבא שעיען מלהא כמשחא שפויהא יאן סומקין כוורדא מתיקן בכל מתיקו דעלמא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר היוב אשה רעה זו מראה עצמה בכמה מיני קישוטין כדי להטעו' בני אדם ועל הכל חדידא בלישניה. ולכן אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהדוגמא לאשת זנונים נחש נחשת שהיא חריפה כאזמל שנאמר בחלק שפתיה תדיחנו דחיישינן שמא יסיר בה נימין המדולדלין כי זו רעה אחרת לעקור צינורות מן הקדושה של הזקן ואפילו אם הוא קבועה כותל לפי שיונקת מסטרא דקדושה הנה זה עומד אחר כתלנו וכדאיתא בזוהר משה הוה חמי סטרא אחרא כמאן דחמי נהירו דקיק מבתר כותלא אבל מותר להסתכל במראה על דרך ארבעה שנכנסו לפרדס כל אחד הציץ כפי הבנתו כדאיתא בזוהר פרשת בראשית ולכן הוא אומר מותר להסתכל במראה הקדושה שנאמר בה במראה אליו אתוודע ומראה כבוד ה' וגו' לעיני בני ישראל מראה כבוד שאין בה חשש זה לעקור נימין לפי כי שם הוא כל אחדות אפי' אינה קבועה לפי שמדה זו מתפשטת בכל העולמו' וחוזרת לעלו' למעלה ואינה קבועה במקום אחר ועוד ירצה דאף על גב כי האדם יזכה ויסתכל במראה זו אינה קבועה עמו דאיפשר שיחטא בדבר דק ובזה מסתלקת ממנו נשמה שאינה קביע' ונוסף עוד דאף על גב כי עומד בצדקו אינה קבועה עמו לגמרי היינו מ"ש בזוהר פרש' פנחס דף כ"ך. ז"ל מנ"ל מצדיקו של עולם כי יהיב לה רשו למהוי נו צדיקייא בהאי עלמא ויתבא ככלה בקישוטהא עמהון וצדיקא דעלמא חדי וחדי אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ותבת לבעלה כד"א בערב היא באה ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא דעלמא וכו' ולכן אינה קבועה כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה