מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רצט
[א] אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין עד שתחשך הנה נתבאר למעלה כי הדוגמא להבדלה כי הוא צריך האדם לקיים סור מרע בתחלה ושנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. ולכן צריך לומר הבדלה בחונן הדעת כי כן שנינו דעת חסרת מה קנית. ולכן חזר והגיד כי אסור לאדם לאכול שום דבר מן התורה או אפי' לשתות יין מן ההגדה או שאר משקין כי התורה נמשלה לשבעה משקין חוץ ממים שהוא כינוי לתשובה שנאמר שפכי כמים לבך עד שיבדיל וימצא בו ידיעה להבדיל בין איסור להיתר ובין טמא לטהור אבל אם היה יושב ואוכל בלימוד התורה מבעוד יום וחשכה לו אין צריך להפסיק ואם היה יושב ושותה מיינה של תורה וחשכ' לו צריך להפסיק לפי כי הדרשה והגדה מושך לבו של אדם וימנע מלהבדיל. ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה כי כדיין יש לו שהות לדע' כל הצורך לענין ההבדלה של סור מרע. אבל בודאי חשיכה כי כבר העריב שמשו אפי' היה יושב ואוכל בתורה תורתו אומנותו פורס מפה ומבדיל מכסה אותו הלימוד שלומד בו ולמד ענין סור מרע ומבדיל כל דבר שצריך הבדלה וגומר סעודתו אחר כך בענין הלימוד שהיה רגיל בו:
[ב] היו שותים יין של תורה ואמרו באו ונבדיל להתעסק בידיעת סור מרע הוא הצריך יותר אם רצו לחזור ולשתות בענין הדרשה קודם הבדלה כי עדיין לא ידעו להבדיל בין איסור למותר אינם צריכים לחזור ולברך. ויש אומרים צריך לחזור ולברך:
[ג] כשמפסיק מן הלימוד שהיה קורא כדי להבדיל לדעת בתורה ענין סור מרע כי היכי דלפריש מאיסורא אינו צריך לברך בורא פה"ג על כוס של הבדלה מפני כי הכל הוא ענין לימוד של תורה. ויש אומרים שצריך: והנה אנכי מגיד משנה לך מ"ש אסור לאכול שום דבר וכו' היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קע"ג. וז"ל מלאכי עליונין וישראל לתתא כלהון דחקין בההוא סטרא אחרא מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לה לבר וכו'. כיון דאיהו אתפרשא מנייהו עאלין לקמיה מאריהון ומשבחן ואודן קמיה כגוונא דא ישראל לתתא לא יכלי לאתאחדא במאריהון עד דדחיין לההוא סטרא אחרא מנייהו ויהבי לה חולקא כמה דאתעסקת ולבתר אינון מתקרבין לגבי מאריהון ולא אשתכח מקטרגא עילא ותתא עכ"ל. והנה מבואר מדברי המאמר כי המלאכים גם ישראל הם מפרישים סטרא אחרא בתחלה ואח"כ מתייחדים עם מאריהון כנז'. ולכן הוא אומר אסור לאכול הוא הייחוד הנעשה למעלה הנקרא אכילה שנאמר אכלתי יערי עם דבשי אפילו לשתות יין או שאר משקין שנאמר שתיתי ייני עם חלבי חוץ ממים הוא ענין החסד שאינו נפסק לעולם עד שיבדיל ויפריש סטרא אחרא לחוץ כמ"ש המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום בענין הייחוד אין צריך להפסיק שהרי מתחלה לא סגי בלאו הכי לעשות הייחוד עד שיוציאו סטרא אחרא לחוץ ואם היה יושב ושותה מבעוד יום שהוא סוד הנשיקה הנקרא משקה שנאמר מי ישקני מים מבור בית לחם נאמר ישקני מנשיקות פיהו אם היה יושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק לפי כי לענין זה אין מוציאין סטרא אחרא לחוץ. ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל כענין אכלתי יערי עם דבשי פורס מפה הוא סוד התכלת כדי שלא יסתכלו החיצונים כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך. וז"ל תחות ימא דא איכא מצולת ים דכר ונוקבא צלמות ואית לון עינא בישא למחמי. ולכן ופרסו עליו בגד תכלת והיינו פורס מפה זו להפסיק ענין הראיה ואחר כך מבדיל ומוציא סטרא אחרא לחוץ וגומר סעודתו היינו אכלתי יערי עם דבשי כאמור:
היו שותים ואמרו באו ונבדיל דהיינו מתעסקי' בענין הייחוד שנקרא שתיה ואמרו כאמור באו ונבדיל להפריש סטרא אחרא ולדחות אותה לחוץ להבדל מכל בן נכר אם רצו לחזור ולשתות בסוד שתיתי ייני עם חלבי קודם הבדלה כי עדיין לא נבדלו מהם אינם צריכים לחזור ולברך ויש מי שחולק בדבר: כשמפסיק להבדיל ולהוציא סטרא אחרא לחוץ אינו צריך לברך בפה"ג על כוס של הבדלה שנבדלו מכל בן נכר שהרי הפסיק וי"א שצריך:
[ד] חזר והגיד על דבר ההבדלה אשר צריך האדם להבדיל מענין האיסור ולכן יאמר מי שהיה אוכל בתורה וחשכה הוא דוגמא לאדם אשר בא בימים והלך בחשך ולא זרח עליו אור התורה בענין הידיעה להיות פרוש ונבדל מדברים האסורים מפני ההעדר הנמצא בו מן הידיעה שאמרנו שאינו צריך להפסיק מן הלימוד בתורה אלא גומר סעודתו הוא ענין הלימוד שהוא קבוע בו ומברך ברכת המזון של תורה על הכוס ואחר כך מבדיל כי ילמד ענין הבדלה בין איסור להיתר ובין הטמא לטהור כך אחז"ל ותורתך בתוך מעי וכי התורה בתוך המעים והלא התורה היא בלב אלא אמר דוד יבא עלי אם אכלתי דבר שאינו מעושר שנאמר עזמות בשדה ואם יש לו שני כוסות ולבבו יבין ללמוד תורה וגם לדעת ענין הצריך לו מסוג סור מרע מברך ברכת המזון על התורה הוא מזון הנשמה שנאמר לכו לחמו בלחמי ומבדיל על אחד לענין סור מרע:
[ה] טעה ואכל קודם שהבדיל דמאחר כי אין בור ירא חטא. לכן טעה בשוגג ואחר כך אכל בתורה והיה לומד ולא הבדיל כי לא ידע להיות נבדל מן האיסור יכול להבדיל אחר כך כאשר ילמוד ליראה את ה':
[ו] שכח ולא הבדיל במ"ש דאע"ג כי היה יודע להבדיל בין איסור ומותר וכיוצא. שכח ולא הבדיל במ"ש להבדיל בין הקדש ובין החול או בין הטמא לטהור מבדיל עד סוף יום שלישי לפי שנא' וזכור את בוראך בימי בחורותך. ולכן מעוט ימים שנים לפחות יעשה ביום שלישי. ויש אומרים שאינו מבדיל אלא יום ראשון כלו ולא יותר דהיינו תחלת ימי בחורותך ודוקא בורא פרי הגפן לתקן העון הקודם כמ"ד אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה סחטם ענבים ונתנה לו שנאמר ענבימו ענבי ראש וכן ישראל ויאכלו וישתו וכל השבטים כמשחז"ל בפ' גם אלה ביין שגו ולכן מברך בורא פרי הגפן והמבדיל לפרוש מן האיסור לפי כי היין גרם להם כל איסורים שהיו עושים כמו שביארתי במאמר לא מתו בניו של אהרן אלא לפי שנכנסו שתויי יין דאיך אפשר שחולק על כל התנאים שהביאו ראיה מן התורה אלא הכי קאמר בלשון שלילה לא מתו אלא שנכנסו שתויי יין מעיקרא לא עברו על דברים שחייבים מיתה עליהם אלא מפני שהיו שתויי יין. לכן טעו מדרך השכל לכן מבדיל על היין דוקא כי לעולם הוא הגורם הראשון והנזהר ממנו קדוש יהיה. אבל על נר ובשמים שהוא לענין תוספת טובה אינו מברך אלא במוצאי שבת. ויש מי שאומר דהא דקיימא לן טעה מבדיל היינו היכא שהבדיל בליל מוצאי שבת תכף היה יודע להבדיל אבל אם לא הבדיל בלילה שוב אינו מבדיל שהרי קשה עליו לפרוש מן האיסור:
אדברה נא לענין כשהיה אוכל שאמרנו שאינו צריך להפסיק כשהיה מתעסק בענין אכילה רוחנית שנאמר בה אכלתי יערי עם דבשי אינו צריך להפסיק כדי להבדיל ולהוציא משם כל סטרא אחרא לפי כי מעיקרא לא יהיה ענין אכילה עד שמוציאם אותם כנ"ל. ולכן גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס זה בסוד הכלה ואחר כך מבדיל עליו להוציא הקליפה לחוץ ואם יש לו שני כוסות האדם הגשמי מברך ברכת המזון על אחד להביא ברכה בכלה מארבע מדות עליונות כדאיתא בזוהר פרשת בלק ומבדיל על אחר לדחות ממנה סטרא אחרא:
טעה ואכל קודם שהבדיל כי בזה יהיה כי נתעסק בענין אכלתי יערי עם דבשי ולא הבדיל סטרא אחרא לדחות אותה לחוץ בתחלה יכול להבדיל ולהוציאה לחוץ אחר כך:
שכח ולא הבדיל במוצאי שבת לדחות סטרא אחרא לחוץ מבדיל עד סוף יום שלישי והדוגמא לזה כי יום שלישי הוא בסוד ת"ת ישראל שהוא שלישי לאבות ולפי כי יעקב נגע סמאל בכף יריכו לכן צריך להפריש ממנו סטרא אחרא ולכן מבדיל עד סוף יום שלישי לפי כי כן נגע בסוף כף הירך שלו ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר לפי כי יום ראשון הוא סוד מדת החסד יומא דכלהו יומי ואין יכולת להבדיל ולהפריש סטרא אחרא מן הקדושה ולהכניע אותו אלא מדת החסד כדאיתא בזוהר בפסוק ואל זועם בכל יום כי כאשר הדינים מתעוררים הוא זועם בהם ומכניען ודוקא בורא פרי הגפן הוא אומר להמשיך מאותו יין המשומר בענביו לכולם עד גפן זאת והמבדיל בין קדש לחול להפריש סטרא אחרא שהם מתעוררים בזמן החול. אבל על נר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת לפי כי בזה ממשיך מאותו נר של שבת למטה ומאותם הבשמים עליונים של שבת המתעוררים כשאומרים כי לך נאה ה' שיר ושבחה וכו' כדאיתא בזוהר שהם כנגד י"ב בשמים הנאמרים נרד וכרכום קנה וקנמון וכו' וביותר ימצא שאנו מקיימים מה שאמרה כנסת ישראל סמכוני באשישות אלין אנון אבהן דאינון מתמליין מההוא חמרא דמנטרא כדאיתא בזוהר פרשת שמיני. ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל הני מילי היכא דאבדיל ליל מ"ש מן הטעם האמור אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל:
[ז] עתה חזר והגיד על היודע ספר כי לא נעלם ממנו הצורך בענין סור מרע ולכן המבדיל על היין כי יודע להבדיל בכל דבר הצריך הבדלה מאיסורי התורה כך הבדיל על היין נוסף על הידיעה של סור מרע היה יודע בלמוד הגדה והדרשה על שלחנו לקיים מש"ה זה השלחן אשר לפני ה' כמו ששנינו שלחן שנאמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום. ולכן אפילו הבדיל בין טומאה לטהרה ואיסור והיתר קודם שנטל ידיו ידיו שהיו פגומים מן העון כדאיתא בזוהר פרשת עקב דף רע"ג. וז"ל ומטרוניתא לא שריא בכח דיליה בפרקין דאצבען עד דאתעבר מנייהו שפחה בישה פסולה אנתו דפסול ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין ידים מזוהמות פסולות לברכה ואינון צריכין לאדכאה יד דשריא תמן יד ה' דא מים דאורייתא דמה מועיל לון טבילה והשרץ שפחה בישה בידיהון בגזל דבידהון בגזל דברכאן דגזלין לקב"ה דלא ידעי לברכא ולא ידעי מאי איהי ברכה ומאי איהי זוהמא. הנה מבואר מדברי המאמר מהו ענין נטילת ידים מן הגזל ושאר עונות המכונים לידים כמשחז"ל בפסוק יד ליד לא ינקה רע כנ"ל:
ועל הכל יתגדל עון לשון הרע שנאמר מות וחיי' ביד לשון כמשחז"ל וכי יש יד ללשון אלא מה יד ממית אף לשון הרע ממית ולכן אומר הוא שם הבדיל מן האיסור והטמא קודם שנטל ידיו מדברים הללו הפוסלים הידים הבדלה זו פוטר את היין היינו כל הדברים הרעים שנאמרו ביין שבתוך המזון מתוך שהיה עוסק במזון התורה שנאמר בה ושתו ביין מסכתי שהרי כבר נתבאר כי עון היין הוא כנגד הכל להיות נכללים בו עונות ראשונים ומה גם עתה כי הוא הגורם ראשון לכל העונות שנאמר כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים ויש אומרים דלא פטר עון היין אלא אם כן נטל ידיו על כל העונות הנאמרים קודם שיבדיל ופירש מכל דברים האסורים לגמרי לקיים סור מרע תחלה זו כשפוטר יין שבתוך המזון של תורה שאין צריך לברך עליו שהרי התורה מכפרת עליו גם אין צריך לברך עליו ברבה אחרונה על כוס של הבדלה אשר נבדל מכל דברים האסורים ואם אין לו אלא כוס א' וסבור שיביאו לו יין יותר והבדיל על אותו כוס הפריש והבדיל מן האיסור ואח"כ לא הביאו לו יותר ובירך ברכת המזון בלא כוס יש מי שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה זו:
ולענין הנוגע למעלה יתבאר הענין כי המבדיל על היין היינו המפריש ומבדיל סטרא אחרא בתחלה ואחר כך ממשיך זה היין של המדה העליונה עולם הבא כי משם נמשך היין לפי כי שם הוא היין המשומר בענביו וממנו נמשך על הכלה גפן זאת כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ט. וז"ל רוב ברכאן על היין דאיהו סטרא למחדי כלא על ההוא יין דמנטרא בענבוי תדיר ובגין כך ברכה קדמאה דאינון שבע איהו רזא דיין יין עביד פרי בין לעילא בין לתתא גפן נטיל כולא ואפיק איבא לעלמא ואתערו דחדוה שמאלא איהו דכתיב שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני וההוא אילנא דחיי עביד פרין ואיבין באתערותא דא ודא איהו ברכה קדמאה דכלא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר מה ענין היין הנמשך מן הבינה לכנסת ישראל והוא בסוד שמאלו תחת לראשי. ולכן המבדיל על היין שעשה הבדלה מכל בן נכר על היין המשומר בענביו להמשיך אותו אצל הכלה לפי שהוא המשמח אלהים ואנשים כך עשה על המזון על שלחנו היא הכלה. כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ד. וז"ל ועשית שלחן דא איהו לתתא לשואה עליה לחם דאפייא מאן עדיף דא מן דא לחם או שלחן אי תימא דכלא איהו חד הא שלחן מסתדרא לגבי ההוא לחם שלחן לתתא ולחם עליה אלא שלחן איהו עיקרא בסדורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא ומרז' דאהי שלחן נפיק מזונא לעלמא כמה דאתייהב ביה מלעילא וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן לאתחזאה דהא משלחן דא נפקי פירין ואיבין ומזונא לעלמא וכו' אי אילנא לא יהא איבא לא ישתכח בעלמא בגין כך שלחן איהו עיקרא מזונא דנפיק עניה ההוא לחם עכ"ל. הנה מבואר כי ענין השלחן הוא סוד הכלה עצמה ולכן יאמר המבדיל על שלחנו היא הכלה שהבדיל ממנה דרגין דמסאבותא שאין צריך לברך עליו של יין זה אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו כי ענין הנטילה הוא מוכרח משתי סיבות אחת לטהר אותם מן הטומאה והשנית לקדש אותם. וכדאיתא בזוהר פרשת עקב דף ער"ב. וז"ל ועוד נטילת ידים צריך ליטול לון עד הפרק דגזרו עליה י"ד פרקין בההוא שעתא שריא יד ה' עליה ואיהי יד דברכה מסטרא דחסד דביה חכמה ביד ימיניה ואיהו יד דקדושה מסטרא דגבורה ושריא בדינא ואיהי יד דיחודא מסטרא דת"ת דשריא בי"ד פרקין דגופא דאינון שנים עשר פרקין בתרין דרועין ותרין שוקין ותרין בגופא וברית ותלת זימנין י"ד איהו מ"ב וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי הנטילה ממשיך כל הקדושה זו וצריך נמי שיהיה קודם ענין טהרה. דהכי איתא לקמן דף רע"ג. וז"ל ומטרוניתא לא שרייא בכח דילה בפרקין דאצבען עד דאתעבר מטי שפחה בישא פסולה אינתו דפסול ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין ידים מזוהמות פסולות לברכה עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי שני דברים טובים הבאים כאחד בענין הנטילה סור מרע ועשה טוב. ולכן אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו כי הנה הם בכלל ידים מזוהמות פוטר את היין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו ויש אומרים דלא פטר אלא אם כן נטל ידיו ונטהרו קודם שהבדיל כי איך יבדיל סטרא אחרא ויוציאם לחוץ כי עדיין ידיו אינם טהורות:
[ח] כשפוטר יין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו גם אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה כי הנה ברכה ראשונה הוא להאיר על הכלה ולהמשיך לה ברכה מההוא מקורא דברכאן עם היין שנמשך משם יין המשומר בענביו אבל ברכה האחרונה הוא להמשיך הארה מן המדות התחתונות כי לכן נקראת ברכה מעין שלש כנ"ל. והוא משלשה עדרי צאן רובצים עליה. כדאיתא בזוהר פרשת ויצא ולכן גם אין צריך לברך על כוס של הבדלה כי כבר נתברך מלמעלה ואם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו לו יין יותר ובירך והבדיל על אותו כוס והפריש הטומאה לחוץ כאמור. ואח"כ לא הביאו לו יותר ובירך ברכת המזון בלא כוס והמשיך על הכלה סוד ארבע ברכות של ברכת המזון כאמור פרשת תרומה יש מי שאומר שצריך לברך ברכה האחרונה על כוס של הבדלה דהיינו ברכה אחת מעין שלש שהוא ממשיך הברכה מסוד הנצחים אליה ולפי הנראה אין צורך בזה דמאחר שנתבאר כי ברכת המזון הוא להמשיך לה ברכה מארבע מדות כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ח: וז"ל הזן את העולם כלו בטובו בחסד הה"ד נותן לחם לכל בשר כל"ח. וע"ד הזן את הכל לצדיקי ולרשיעי דא אקרי ברכת ימין תניינא ברכת הארץ וכו' ולחתום על הארץ ועל המזון הא דבקות חד בחסד על הארץ דא איהו ארץ החיים ועל המזון דא איהו חסדאה כלילו דא בדא בדביקותא חדא וכו' מאן דנטיל כוס של ברכה וקא מברך עליה כתיב כוס ישועות אשא מאן ישועות דא ימינא דאיהו מושיע מכל מקטרגין דעלמא דכתיב ותושע לו ימינו ומאחר כי נתעורר הימין אין צורך לברך ברכה האחרונה על כוס של הבדלה מאחר שאמר ברכת המזון:
[ט] גם בזה בא התעוררות אל האדם הנלבב כי רוצה להיות מוכן לעבודת הבורא והוא יראה כי אין איבוד כאיבוד הזמן ולכן רצונו לעמוד על דבר אמת של איסור והיתר הטמא והטהור יחדו ואח"כ אם רצונו לעסוק בתורה כך יעשה אם רוצה לסעוד בלימוד התורה כמשחז"ל האי פיתא מזוניתא דלבא כאשר נתבאר למעלה שהוא עסק הגמרא ארבע אמות של הלכה שנאמר וסעדו לבכם ומזה נלמוד כי משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא מתפוצץ וכו' העיקר הוא ללמוד בגמרא בדבר הלכה שנאמר וסעדו לבכם ואחז"ל הדא אמרה שאין יצר הרע במלאכים ולכן הלומד בגמרא נעקר ממנו יצר הרע ונקרא מלאך. והיינו מ"ש אם רוצה לסעוד ללמוד בתורה תכף להבדלה אחר כי הוא יודע כל הצורך בענין סור מרע רצונו לקיים ועשה טוב ואין טוב אלא תורה כמשחז"ל. והנרצה בזה כי חז"ל אמרו ואין טוב בלשון שלילה לרמוז כי אע"ג כי ועשה טוב הוא קיום המצות כי זה הוא העיקר כמו שאמרו חז"ל. אמנם ואין טוב שהוא ענין המעשה אלא תורה שהרי נמנו ואמרו תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה. ומאחר ששנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד אם כן באמת אין טוב אלא תורה כי בלאו הכי יכשלו בהליכתם כמשחז"ל משל למתהלך בדרך והיו לפניו קוצים וצרורות ופחתים ואינו יודע באיזה דרך מהלך דאע"ג שיש בידו נר מצוה להנצל מן הקוצים וכיוצא אם אין מזריח עליו אור של תורה עדיין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה יהיה דרכי מות מי גרם לו לפי שאינו בן תורה. ולכן רוצה לסעוד לבו בתורה תכף להבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה לפי כי סור מרע עדיף כאמור. ואם הביא והתחיל ללמוד בתורה קודם שמקיים סור מרע של ההבדלה פורס עליו מפה ומצניע אותו לפי שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה וצריך להקדימו אם לא יכסנו והשתא צריך להבדיל בתחלה כי בפסוק סור מרע הבדלה קודמת:
[י] אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל והענין כפי דרך הקודם הוא דרך רמז במלאכת שמים קודם שידע להבדיל בין איסור והיתר כאמור. ואם הבדיל בתפילה דהיינו בחונן הדעת כי כבר היה נמצא בו דעת להיות פורש מן האיסור מותר אף עפ"י שעדיין לא הבדיל על הכוס מענין כי יתן בכוס עינו כי אינו יודע חומר וחוזק הנהנה מן העריות בעין נואף או ענין של קריבות ואם צריך לעשות מלאכת שמים קודם שמבדיל בתפלה אומר המבדיל בין קדש לחול גם שלא ידע סור מרע לגמרי עושה מלאכה של תורה כאמור: ולענין הדרך ישכון אור ירצה במאמרו אם רוצה לסעוד וכו'. היינו אם רצה לסעוד פת לחם עם הכלה הנקראת לחם אלהיו תכף להבדלה שהוציא הקליפה לחוץ לכן צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן הטהור זה קודם הבדלה רק בתחלה יוציא הקליפה לחוץ לקיים זה השלחן אשר לפני ה' ואם הביא פורס מפה שהוא בסוד לבוש תכלת כדאיתא פרשת שלח לך ומכסנו מפני עין הרע של הקליפה לפי שהוא מוקדם בפ' ארץ חטה וגו' וגפן וצריך להקדימו אם לא יכסנו ואם כך יעשה יתבוננו באכילת הלחם סטרא אחרא בעין הרע ולכן אין תקנה. אלא על ידי הכיסוי זה של תכלת כאמור:
מלאכה ידועה כגון ויבא הביתה לעשות מלאכתו והיינו פועל צדק כדאיתא פרשת אמור מאן פועל צדק אינון דמלבישין למטרוניתא מנהא ואתקינו תכשיטהא ואעטרו לה עטרהא כל חד פועל צדק אקרי. ולכן אסור לעשות מלאכה מאחת מאלו קודם שיבדיל והוציא סטרא אחרא לחוץ ואם הבדיל בתפלה דהיינו בעץ הדעת טוב ורע מותר אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס בסוד עולם הבריאה ואם צריך לעשות מלאכה של ענין ייחוד לתקן הכלה בלבושהא ותכשיטהא ועטרהא קודם שיבדיל בתפלה בחונן הדעת אומר המבדיל בין קדש לחול בלא ברכה לפי כי אין כח להמשיך ענין הברכה מלמעלה דתרתי מן שמיא לא עבדי ולכן הבדלה שהוא לצורך דחיית סטרא אחרא וברכה נמי להמשיך ברכה לא עבדי: