אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רצח

סימן רצז

[א] כאשר האדם זוכה על ידי מעשיו להיות נר דולק על ראשו כמש"ה החכם עיניו בראשו כההו' נר אשר מאיר על ראשו כענין נתן דצוציתא לכן טוב להודות להקב"ה המאיר עליו והיינו מ"ש מברך על הנר היינו אותו נר אשר על ראשו המאיר עליו ביר' מאורי האש כי הנה אחז"ל ה' מיני אש הם ואש אוכלת אש היינו אש דשכינה והיא עומדת על ראש איש הישראלי והיא מחיה אותו. ואיתא בזוהר פרשת צו דף כ"ו וז"ל חמש אשין הוו נחתין על קרבנא אש אוכל ואינו שותה אש שותה ואינו אוכל וכו' לקבלייהו אינון זאת תורת העולה חד וגו' ואוקמוה מארי מתניתין עולה כולה סלקא לגבוה דא בינה וכו' שותה כל מיין דאורייתא ואוכלת קרבנין דצלותא ואוכלת לחים ויבשין אינון פשטי דאוריתא דאינון כעצים יבשים ורזי אוריתא אינון כעצים לחים וכו' ועוד אוכלת לחים כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא וכו' על מצות לא תעשה והאי איהו סקילה שרפה הרג וחנק על מצות עשה ול"ת אלין אינון קרבניא דשכינת' דצלותא דפיקודין דעשה ולא תעשה עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר מה הם הדברים שאש של השכינה אוכלת ולכן אדם זה מברך בורא מאורי האש כי ממנו מאותו אש של השכינה האיר על ראשו והיינו אם יש לו נר דלוק ואינו צריך לחזר אחריו דהא מזומן הוא אצלו מתוספת של שבת ששורה על ראשו כנ"ל. והיינו שאמר והני מילי בשבת אבל ביום הכפורים יש אומרים שצריך לחזר אחריו דהא מפני שהוא יום סליחה ואז נמצאו ה' תפלות צריך לחזר אחריו לתקן אותו. וכדאיתא במאמר וכנגד ה' מראות אלין תקינו ה' תפלות ביומא דכפורי:

[ב] מצוה מן המובחר לברך על אבוקה כדי להעיר את רוחו על משחז"ל למה צדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני האבוקה ולכן כאשר מברך על האבוקה יתן אל לבו להיות מוכן לעבוד את ה' ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר א' לצורך הבדלה כענין שנ' החכם עיניו בראשו להדלי' תמיד נר זה לצורך הבדל' כדי להבדיל עצמו מכל תאוות העה"ז הגופניות והיינו חוץ מן הנר הדולק בבית הוא הלב כי צריך להיות שם מיוחד נר דולק על התורה ועל העבודה אמנם נר זה הוא על ראשו כאמור:

[ג] נוהגים להסתכל באחורי האצבעות וגם בזה ימצא הערה לאדם להתבונן במעשה ידיו לתקן אותם לפי שנאמר יד ליד לא ינקה רע וכן לענין ראיית הצפרנים יזכור מש"ה חטאת יהודה כתובה בצפורן שמיר ושוב אל ה' וירחמהו:

ועוד יתבונן האדם לברך על הנר העליון שנאמר ערכתי נר למשיחי היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"ד וז"ל בקר אערוך לך מהו אסדר לך בוצינ' דילך לאדלקא כד"א ערכתי נר למשיחי ולגבי בקר דיוסף קאמר בההו' סידורא דבוצינא דיליה הוא ואצפה מהו ואצפה הא כל בני עלמא מצפין וכו' אתא דוד ואתקן חופאה להאי בקר דיוסף לאתחפא' ולקיימא עלמין בסידורא דבוצינא דא הה"ד בקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור וגו'. הנה למדנו מדברי המאמר כי צריך תיקון לענין נר זה שנאמר ערכתי נר למשיחי ומהו התיקון לעשות אותו בסוד נר היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה נר מצוה מהו נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין והיא פתחת תרין דרועין דילה לגבייהו כמנין נ"ר. הנה הדבר מובן כי זה הוא הנרצה בענין הנר ואח"כ מברך על הנר זה להמשיך עליו אור מלמעלה כמש"ה ראיתי והנה מנורת זהב כלה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ולכן מברך בורא מאורי האש להמשיך עליה מחמש מיני אש עליונים כדאיתא בזוהר פרשת צו דף כ"ז. וז"ל חמש אשים הוו נחתין על קרבנא אש אוכל ואינו שות' אש שותה ואינו אוכל וכו' ודא בינה חמש מראות דילה מ' בת יחידה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת ולכן מברך בורא מאורי האש היינו אש עליון חמש מיני אש שהם מאירים על נר זה של הכלה ולכן נמי נמשך ממנה אור להאיר לתחתונים. כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ח:

וז"ל והכא בעינן לאכפיא אצבען קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא דנהירין מגו דרגא דלעילא ומהכא שלטין ונהרין מנה ואקרון מאורי האש וכו' ובגיני כך מברכין בורא מאורי האש ולא אמרי מאיר וכו' אלא כיון דעאל שבתא כל אינון דרגין דלתתא כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא ואתטמרו ואתגניזו ואתנטרו ביה ולא אתחזיין ביה אלא ההוא נקודה בלחודהא וכלהו אטמרן בה כל יומא דשבתא כיון דנפק שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאלו ההיא שעתא אתבריאו כמלקדמין ואשתויאו על דוכתייהו לשלטאה. הנה מבואר מדברי המאמר כי מה שמברכים בורא מאורי האש ואין אומרים מאיר להיות כי כן כל אותם הבחינות שהם בעולמות בכל מוצאי שבת כאילו הם נבראים מתחלה והם מאירים מאש של השכינה ולכן צריך להמשיך עליה מתחלה מאותם מאורי האש העליונה דבינה ועל ידי כך בורא אותם דרגין דלתתא אש דשכינה ומאיר עליהם כאמור. והיינו אם יש לו נר אבל אינו צריך לחזר אחריו לפי כי כל הדברים האלו נעשים מעצמן וכך היא המדה לעולם והני מילי במוצאי שבת אבל במוצאי יום הכפורים שאינו שבת צריך לחזר אחריהם לפי כי יום הכפורים הוא בסוד בינה עילאה וכאשר פנה היום ראוי לחזר ולהמשיך הארה ממנה מאותו אש שלה חמשה מראו' כאמור: מצוה מן המובחר לברך על אבוקה להיות כי האבוקה הוא יותר הארה מן הנר כדי להאיר לכלתא דא מלמעלה כאמור:

ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית כדי לעשות היכר כי נר זה הוא לצורך הבדלה ובזה יהיה מכוין לתקן נר עליון כמש"ה ערכתי נר למשיחי הכל בענין הכנה הנזכר לעיל:

[ד] הנה נתבאר למעלה. כי החכם שנאמר עליו לב חכם לימינו עיניו בראשו תמיד להתבונן אל יחסר האור המאיר על ראשו הלא זה דברי בפ' הוי עטר' גאות שכורי אפרים אשר חז"ל הגידו עטרה נתעטר אפרים מאבינו יעקב להיות ראש ישיבה הוי על עטר' זו שהיא עטר גאות כמ"ש חז"ל הגאוה לת"ח מעטרא ליה בסאסאה דשבולתא אבודה היא עם שכורי אפרים כי במקום עטרה זו שהיא בראש הם הלומי יין בראש ולדידן עטרה זו היא מש"ה החכם עיניו בראשו להתבונן עטרה שעל ראשו נר דלוק מן השכינה. אמנם אין מברכין על הנר זה השרוי על ראש האדם עד שיאותו לאורו בתוספת רוח או נשמה וזה לך האות כי אז יהיה מורדף בלי חשך לעבוד את ה' ולברך בשמו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע של מדינה אחרת והדוגמא לזה לאיש אשר אלה לו יכיר ודאי בפרצוף האדם אם הוא מטבע של הקב"ה או אם בעונו נשתנה כי בזה נעשה מטבע אחר כמשחז"ל אין החיה שולטת באדם אלא א"כ נשתנית צורתו שנא' נמשל כבהמות נדמו: [ה] ולא זו בלבד אלא אין מברכין על הנר שלא שבת דהיינו כי לא הגיע לו תוספת שבת נשמה או רוח והיינו שלא שבת ממלאכת עבודה לאפוקי אור שהודלק לחולה ולחיה היינו כאמור למעלה כי החיה הוא דוגמא לחוטא כד"א הרה עמל וילד און והחולה מצד העון הלך בריאות נשמתו שנאמר דרכיו ראיתי וארפאהו וכאשר הודלק נר זה בעבורם לרפואתם אין זה מעכב אבל חוץ משנים אלו אין מברכין על אותו נר אף על פי כי ניתוסף בשבת עליו כי הנה לחיה ולחולה כיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו עכו"ם בשבת כגון שמתוך האונס היה למד תורה או עשה מצוה חסורי מחסרא והכי קתני או ראה שצריך להפסיד ממון ונתן אותו לצדקה כההוא דריב"ז שראה בחלום שבני אחותו מפסידים ת"ר דינרים אנסינון ויהבון לצדקה היינו שהודלק נר זה על ידי כותים בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר ולא היה עשה כלום לא שבת ממלאכת עבירה מקרי: [ו] כותי שהדליק במוצאי שבת מישראל הנה כותי זה יצר הרע כי בלי ספק הם שוים להעביר את ישראל על דת והדליק נר מישראל או ישראל מכותי על דרך הנזכר כי לפי שהיה מורדף ממנו קיים בעצמו משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה אם אבן הוא נימוח אם ברזל מתפוצץ מברכין עליו אבל כותי שהדליק מכותי שגרם לישראל לעשות מצוה או במעשה הצדקה אע"ג שנאמר וחסד לאומים חטאת חטא הוא להם שעשה צדקה עמו אין מברכין עליו ובמוצאי יוה"ך שהוא יום מחילה וכפרה אין מברכים על נר מצוה שהדליק ישראל מכותי:

עוד חזר והגיד כי נר שלמעלה הרוחני דהיינו נר ה' אין מברכים על הנר זה עד שיאותו לאורו היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קס"ו. וז"ל פתח ואמר כי נר מצוה ותורה אור וגו' נר אמאי אקרי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחא לגבייהו תרין דרועין דילה כדין אתכלילו תריך דרועין בהו ואקרי נר וכו' אור דא אתכליל במאתן ושבעה עלמין וכו'. האי אור זרע ליה קב"ה בגנתא דעדנוי ועבד ליה שורין שורין על ידא דהאי צדיק דאיהו גננא דגנתא ונטיל להאי אור וזרע ליה זרועא דקשוט ועבד ליה שורין שורין בגנתא ואוליד ואצמח ומניה אתזן עלמא הה"ד אור זרוע לצדיק וגו' וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח מאן זרועיה אלין זרועי דאור קדמאה וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי אור זה אוליד ואצמח ועביד פירין ומניה אתזן עלמא ולכן יאמר כי אין מברכים על הנר ר"ל דאע"ג כי הכלה היא בתכלית השלימות עד כי נקראת נר כאמור. אמנם זה השלימות קנתה לעצמה אבל אין מברכים על נר זה המדות עליונות להריק עליה ברכה עד שיאותו לאור שלה כאשר מתקיים בה מש"ה ובגנה זרועיה תצמיח שלכן כאשר גלתה שוקה אביגיל הלך דוד לאורה שלשה פרסאות כיצד ימצא שיאות לאורו דהיינו שיהא סמוך לו מכדי שיוכל להכיר בין מטבע של מדינה זו למטבע של מדינה אחרת כי כאשר הכלה סמוכ' לצדיק אז הוא מכיר המטבע שחותם בה חותמו של הקב"ה אמת אם הוא של מדינה זו רחל או של מדינה אחרת היא לאה והוא עצמו משיכיר בין תכלת ללבן דשחרית:

אין מברכים על הנר שלא שבת דהיינו כי הכלה היא נעשית בגימטריא נר על ענין האורות אשר היא מקבלת אמנם כל זה השבח נמצא לה כאשר היא העלה למעלה בעול' האצילות ואז נקרא נר ששבת לפי כי שלימות זה הנז' ימצא לה בשבת דוקא לא כן הוא בחול ולכן יאמר אין מברכים על הנר שלא שבת כי הנה איתא פרשת בלק דף קצ"ז: וז"ל דהא בגין דלא אשכחן בה מומא מגו מהימנו סגיא דילה יהבין לה בלא עיכוב כלל ואיתא בזוהר פרשת ויחי דף רל"ג. וז"ל תא חזי כל ברכאן עילאין כלהו אתמסרו להאי דרגא לאתברכא מכלא ואע"ג דלית לה נהורא מגרמה כל ברכאן וכל חידו וכל טיבו כלהו קיימין בה וכו' נמצא כי הכלה תקרא נר ששבת. אמנם בחול תקרא נר שלא שבת ולכן אין מברכים על נר שלא שבת ממלאכת עבירה שהוא בזמן החול לפי שהקליפות שולטים נקראת מלאכת עבירה לאפוקי נר שהודלק לחיה היא הכלה בזמן שהיא יולדת כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ט. וז"ל בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין דיענך ה' ביום צרה דאיהו שירתא דעוברתא דא וקב"ה שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חוייא רברבא מגו טורי חשיך ואתייא בין טורין פומיה מלחכא בעפרא מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי כלתא דא היא החיה היולדת והיא נמי חולה מאותו כאב דנשיך לה חויא תרי זמני והיינו סוד שהיא אומרת חולת אהבה אני הוא סוד משחז"ל מפני מה היולדת מביאה קרבן לפי כי כאשר יולדת מתוך הצער אומרת לא אזקק עוד לבעלי ואחר כך חוזרת בה כך מדה זו מתוך שהנחש נושך אותה שני פעמים. מהרהרת בלבה ואומרת לא אזקק עוד לבעלי ואח"כ חוזרת בה לכן מביאה קרבן שני תורים ובני יונה הם בסוד השרפים שמעלים אותה למעלה כדאיתא בזוהר פרשת צו הרי באמת אומרת שחולת אהבה אני שחוזרת להזקק לבעלה מפני האהבה. ולכן נר שהודלק לחיה ולחולה שלא הודלק לעבירה מברכים עליו אבל אם הדליקו כותי בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לכן לא שבת ממלאכה מקרי:

כנעני שהדליק במוצאי שבת מישראל והענין יובן ממאמר הנ"ל כי בערב שבת מתגבר ההוא מדורא דאשא מסטרא אחרא ונכנס לתוך הגוונים ונכנס אצל נקודה הפנימית לקחת האור שלה. ולכן יוצא ההוא שלהוב' דאשא מסטרא דימינא ומתגבר עליו ומכניע אותה ומכניס אותה לנוקבא דתהומה רבה. ולכן כאשר יוצא השבת חוזר ויוצא ההוא מדורא דאשא מנוקבא דתהומה רבה ולוקח אור מההוא שלהובא והיינו הדוגמא לכותי שהדליק מישראל במוצאי שבת לפי כי המדורא דאשא הוא מסטרא אחרא היינו כנעני זה הוא שלהובא דאשא היינו ישראל לפי שהשלהובא הוא מסטרא דימינא כאמור אז ישראל ההוא שלהובא הדליק מעו"ג נטל אור מההוא מדורא דאשא היינו עו"ג מברכים עליו לפי כי בין כך וכך האור מסטרא דקדושה הוא אבל כותי שהדליק מכותי מאחר כי הוא אש זרה אין מברכים עליו ובמוצאי יום הכפורים אין מברכים על הנר שהדליק ישראל מעו"ג לפי כי יוה"ך הוא בסוד אימא עילאה כי אין שם אחיזה לקליפה לכן אין מברכים עליו כדאיתא בזוהר פרשת צו דף כ"ז. וז"ל פקודא לעשות העלה כמשפטה וכו'. חמש אשין הוו נחתין על קרבנא אש אוכל ואינו שותה שותה ואינו אוכל אש אוכל ושותה וכו' ואוקמוה מארי מתניתין עולה כולה סלקה לגבוה דא בינה חמשה מראות דילה ה' בת יחידה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו' ולקבל חמשה מראות אלין תקינו חמשה צלותין ביומא דכפורי עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי יוה"ך וה' תפלות הם בסוד ה' אשות אלו ולכן אין ראוי לברך על נר שהדליק ישראל מכותים כנז':

[ז] אשר חכמים הגידו למה נברא העולם בה"א לומר מה ה"א פתוחה אף אם האדם מבקש לצאת הוא יוצא ולכן יאמר נא היה הולך חוץ לכרך דהיינו כי הכרך הוא העולם והוא היה הולך חוץ ממנו רוצה לומר כי יצא מן הכלל של העולם וכן נמי חז"ל דרשו עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ולכן יאמר היה הולך חוץ לכרך אדם זה שיצא וראה אור אש זרה אם רובן כותים ר"ל המעשים שלו כי מהאש יצאו ולעולם אם לענין מעשה של מצוה או של עבירה מן האש המתלהב בקרבו יבא התעוררות לעשות הדבר ולא סגי בלאו הכי ולכן אם רובן כותים היינו עבירות מעשים אשר לא יעשו אין מברכים עליו:

ואם רובן ישראל והדוגמא למעשים הטובים או אפי' מחצה על מחצה ר"ל מחצה עונות ומחצה זכיות מברכין עליו ונרצה לו לכפר עליו:

[ח] אור היוצא מן העצים הן האברים מברכים עליו אשר חכמים הגידו הזהרו בעמי הארץ כי מהם תצא תורה והיינו מ"ש אור היוצא מן העצים הם עמי הארץ כמש"ה והלכתי לנוע על העצים וכה"א עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא זה עם הארץ אור היוצא ממנו הוא אש של התורה כך אחז"ל מאן דרחים רבנן הוא הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן ומה אבנים היינו הבנים מברכים עליו וכאשר נאמר בדרך אחרת אור של תורה היוצא מן העצים הוא משחז"ל מי מעיד באדם קורות ביתו ואבני ביתו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ולכן כשאדם זה נתן אל לבו הערה זו יצא אור ממנו מן החרטה אש תבערה וברת לאש התורה כמשז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה אם אבן הוא נימוח וכו' לכן מברכים עליו אבל במוצאי יוה"ך אין מברכים עליו לפי כי זה התיקון שעשה היה ראוי כי יעשה אותו ביוה"ך עצמו ונרצה לו ומאחריו כי נתאחר אין מברכים עליו:

[ט] גחלים הבוערות כל כך שאילו היה מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק והדוגמא לזה הוא עון לשון הרע שנאמר בו גחלי רתמים והם בוערות מפני המקבל לשון הרע כמשחז"ל במאמר מות וחיים ביד לשון מצא גחלת נפח בה בערה רקק בה כבתה אשר נתבאר אצלי על מקבל לשון הרע אם נפח בה שקבל אותו בכל דעתו הרי בערה אש לשון הרע ולכן יאמר כי היו הגחלים בוערים כל כך עד שאם מכניס קיסם ביניהם היינו הנאמר עליו כמשחז"ל שלשה הורג שלכן נקרא לישן תליתאי לפי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו לכן יאמר שהיה בוער כל כך הדברים עד מקום שאם מכניס קיסם ביניהם הוא הנאמר עליו שהוא נדלק מברכים עליהם והוא שעשויים להאיר והענין משחז"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת שנא' ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך היינו כי אז גחלים אלו הם עשוים להאיר כאשר מדבר סרה על בעלי מחלקת כאמור:

[י] אור של כבשן הדוגמא לזה הוא מש"ה קרבם יחמו כתנור אותו האור היוצא ממנו כאשר האדם מתחרט כי בערה בו אש ה' אז יהיה כענין רב יוסף כאשר השביע ליצרו נפיק מניה עמודא דנורא לכן יאמר אור של כבשן היוצא בתחלה שרפת הלבנים והוא דוגמא אל למוד התורה כדאיתא בזוהר ובתיקונים בחומר ובלבנים בחומר זה קל וחומר ובלבנים ליבון הלכה ועוד אמרו ובלבנים הם מעות ולכן יהיה כדין וכדין כי אור של כבשן הוא של העבירה בתחלת שרפת הלבנים כאשר בער בקרבו אש החרטה ולכן נעשה אור של כבשן וכבש יצרו לעשות רצון קונו ולכן נמי כבש אפו כמ"ש יכבשו רחמיך את כעסך. וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס סוכה העשויה ככבשן וז"ל דף רנ"ב: ולא ככבשן דאש דהדיוט אלא ככבשן דבי' כבש רחמיו לעמו כד מצלין ובעין בעותין כן יכבשו רחמיך את כעסך כבשי דרחמנא למה לך וכו' ולכן יאמר אור של כבשן כי אדם זה כבש את יצרו ורדה אותו ולכן נמי הקב"ה כבש רחמיו את כעסו עמו בתחלת שרפת הלבנים אשר חזר בו אדם זה בלבון הלכה ובתחלת שנותן צדקה תוכן לבנים אין מברכין עליו לפי שאז אינו עשוי להאיר אלא להעביר העון כאמור. ואחר שנשרפו מחמת אש החרטה ובערה בו אש ה' אז עשוי להאיר ויהיה הנר על ראשו בלי ספק ומברכים עליו לעולם: וכאשר נתבונן עוד בדינים אלו יהיה הנרצה בהם היה הולך חוץ לכרך כאשר האדם הגשמי הולך חוץ לכרך גורם כי כך יהיה למעלה מצד נשמתו כי גם אדם העליון דקדושה היה הולך חוץ לכרך של עולם העליון הנק' כרך לפי כי נמצא בו ענין המעק' סביב היינו סוד החומה וכן נשמתו יוצאה חוץ לכרך הוא החומה של גן עדן וראה אור אם רובן כותים אין מברכים לפי כי כן הוא אש זרה ודאי מהאש יצאו והאש תאכלם ואם רובן ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברכים עליו כך אמרו חז"ל כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים מגן עדן כך עולה מן הרשעים מגיהנם שנ' עוברי בעמק הבכא אלו הרשעים שעוברים על רצונו של הקב"ה ומעמיקים להם גיהנם מורידים דמעות כמעיין שנ' מעיין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת יפה התקנת גיהנם לרשעים ולכן נמי כמו שהם מברכים להקב"ה באותו האש כך מברכים על האש שלהם שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו':

אור היוצא מהעצים ומהאבנים לפי שנאמר ואתה מחיה את כלם מברכים עליו ואמנם עצים ואבנים אלו היינו מחנות מלאכים כדאיתא בזוהר פרשת בשלח ויסע מלאך האלהים למלכ' דאזדווג במטרוני' עילאה אמר מלכא האי מטרוניתא לאו כשאר מטרוניתאן דעלמ' דכלהו אשתכחו לחינתאן לגבה מה אנא עבד לה אפקיד בידה' סייפין רומחין אעין אבנין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אעין אבנין הם מחנות שכינה ולפי שהם מוכנים למלחמה מוכרח להמצ' בהם אש שהוא כח הדין מצד הקדושה ולכן מברכים עליו לפי כי כל מחנו' אלו הם מתכנסים בשבת למעלה ובמ"ש יוצאי' כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ח. וז"ל כיון דעאל שבתא כל אינון דרגין דלתתא וכל אינון דנהרין ושלטין כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרג' ואתטמרו ואתגניזו ואתנטרו ביה ולא יתחזו בי' אלא ההיא נקודא בלחודהא וכלהו אתטמרן בגווה כל יומא דשבתא כיון דנפק שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאלו ההוא שעתא אתבריאו ונפקי כלהו ואתבריאו כדלקדמין ואתשויאו על דוכתייהו לשלטא' כדין אתברכא האי שרגא ואתכפיין קמיה לאנהרא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי כל אלין דרגין מתטמרין בשבת באותה נקודה ובמוצאי שבת מוציאה אותם. ולכן כאשר מוציאי' אותו אש מברכים עליו אבל במוצאי יום הכפורים לא כן לפי כי מבערב ההיא נקודה עולה למעלה שלכן מתעטפים בטלית כנז' במקומו ואינה מוציאה אותם ולכן במוצאי יוה"ך אין מברכין עליו:

ועוד יהיה אור היוצא מהעצים והאבנים בסוד האצילו' עצמו כי הנה העצים הם עצי הלבנון כדאיתא ריש פרשת תרומה ישבעו עצי ה' וגם האבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה ולכן אור היוצא מהם מברכים עליו היינו אש דרחימו דשלהובין דאיש ואשה שנאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה אבל במוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו לפי כי אין ייחוד נעשה שהרי נאסר בתשמיש המטה כך אמרו חז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתיך. גחלים הבוערות כל כך שאם מכניס קיסם ביניהם נשרף הוא מה שאמר הכתוב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום מברכים עליו שנאמר ואמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי וגו' והוא שעשוייה להאיר שנאמר והיה לך ה' לאור עולם: אור של כבשן הוא מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ב וז"ל כבשן דיליה דאופה ביה נהמא דשכינתא וכו'. ולא ככבשן דאש דהדיוט אלא ככבשן דכבש רחמיו לעמו כי מצלין ובעיין בעותין כן יכבשו רחמיך את כעסך כבשי דרחמנא למה לך וכו'. ולכן יאמר אור של כבשן זה בתחלת שרפת הלבנים אין מברכים עליו היינו מ"ש בזוהר פרשת בראשית דף נ"א וז"ל תא חזי לית ליה אתערותא לאתדלקא האי נהורא תכלא לאתאחדא בנהורא חוורא אלא ישראל דאינון מתדבקן ביה תחותוי ותא חזי אף על גב דאורחיה דהאי נהורא תכלא אורחיה לשצאה כל מה דאתדבק תחותוי ישראל מתדבקן ביה תחותוי וקיימין בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' וכו'. הנה נתבאר מדברי המאמר כי המדה האחרונה מתדבקת עם ישראל אך אין נשרפין והיינו מ"ש אור של כבשן זה המדה האחרונ' בתחלת שרפת הלבנים כאשר הוא שורה על הלבנים אלו ישראל שהם בנים אין מברכים עליו שאז אינו עשוי להאיר אלא שנאחזת עם ישראל שהרי מתחלת בריאתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות דירה בתחתונים שנאמר מתהלך בגן לרוח היום ואחר שנשרפו כי היא שורה על הצדיק לתת לו כצדקו ולרשע ישלם כרעתו אז עשוי להאיר ומברכים עליו:

[יא] ועתה חזר להודיע בענין מעשה הטוב אשר חז"ל אמרו המלמד בב"ה לא במהרה הוא משכח לכן אותו לימוד מאיר עניו ומה גם לענין התפלה אשר חז"ל אמרו כל הקובע מקום לתפלתו וכו' ולכן נקרא נר. ואיתא בזוהר פרשת בלק דף קצ"ז. וז"ל אשר הנך חשכים ואין נוגה לו וכי בגין דנא אתא לצלויי הנך חשכים אבל עד נח יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עילאין דנא יתפשטון על עלמא ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלין למשטטא בטורי חשוך והר נשפה כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקי ושריאן על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלאן צלואין ומתפלגין נהורין על רישייהו וקב"ה שאול על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהנך חשכים ואתעבר מקמיה נהורין והלך לשטטא בטוריא דעלמא ונפק מההוא נוגה נהורא דנהיר ולית ליה ביה חולקא ואין נגה לו כמה דאתפליג ושריא על אחרנין דתמן וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר החור הנמצא בבית הכנסת ולכן יאמר נר של ב"ה היינו סוד נגה השורה שם אם יש שם אדם חשוב מברכים עניו היינו מי שבא ראשון לב"ה כדאיתא פ' תרומה דף קנ"א וז"ל ת"ח ההוא קדמתה דאשתכח בבי כנישתא ואוריך בבי כנישתא זכאה חולקיה דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדי דשכינתא ודא איהו רזא ומשחרי ימצאונני וכו'. הנה מבואר מדברי המחמר כמה מועיל לאדם להיות ראשון בב"ה ולכן הוא אומר אם יש שם אדם חשוב מברכין עניו כי על ידי זה האדם הנמצא ראשון מתברך כל העולם ככתוב לקמן במאמר זה. ויש אומרים בהפך וחם יש שמש שאוכל שם מברכים עליו והנה דוגמא לשמש הוא הרוכל המכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי כי בעבורו מתברך העולם והוא שלא תהא נבנה זורחת שם והדוגמא לה יהיה משחז"ל למה צדיקי' דומים נחמה וללבנה:

[יב] אין מברכים על נר של מתים הם הרשעים כמשחז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים והנר שלהם נאמר כמה נר רשעים ידעך ולכן אין מברכי' עניו לפי שאינו עשוי להאיר אלא הקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אלו הוציאוהו ביום והוציאו בלילה והיה במחשך מעשיהם אין מברכין עליו:

[יג] סומא כבר נתבאר שהוא סומא כי אינו משגיח בעון כמשחז"ל מה היו עושים שרי יהודה רואים דבר ערוה כובשים פניהם בקרקע היו שריה כאילים. מה איל מכניס ראשו תחת חבירו מפני השרב וכו' ולכן יאמר סומא זה אינו מברך:

[יד] היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור בלימוד התורה הנקרא אור אחד מברך לכלם:

[טו] נר בתוך חיקו או בתוך פנס כבר נתבאר מאמר מן הזוהר כי החכם עיניו בראשו כי החכם כל מעייניו ומחשבתו באותו אור שנתון למעלה מראשו. ואמנם אם נר זה בתוך חיקו בלבו אז בפנס בנשמתו או בתוך אספקלרי' הוא הנפש שרוא' את השלהבת בדעתו ואינו משתמש לאורה בדברים רוחניים או משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת של הקדושה אין מברכים עניה עד שיהא ראה את השלהבת של הקדושה השורה עליו למראה שכלו ומשתמש לאורה לעניינים רוחניים:

גם זה יהיה כונת נר בית הכנסת היינו כנסת ישראל שהיא בית כנסיה למדות עליונות ונעשית בחינת נר כאמור להאיר לפני בעלה אם יש שם אדם חשוב הוא הצדיק מברכים עליו כל המדות עליונות ואם לאו אין מברכין עליו לפי שנאמר וצדיק יסוד עולם. ויש חומרים בהפך אם נמצא שם אדם חשוב אין מברכין עליו לפי שהרי הצדיק הוא המברך עליו ואין צורך לזולתו ועל ידו היתה כאניות סוחר הכלה ממרחק תביא נחמה מרישא ומעינא דרישא על ידי הצדיק כדאיתא בזוהר ואם יש שמש שאוכל שם הוא הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא מברכים עניו כי על ידי הכהן נמשכים לה כל הברכות שנאמר כה תברכו ונאמר וחסידך יברכו בה והוא שלא תהא נבנה זורחת שם דמאחר שהיא בסוד לבנה במלואה אינה צריכה עוד לברך עניה שהרי נתברכה מלמעלה. אין מברכים על נר של מתים הוא הקליפה הנקרא מת כדאיתא בפרשת שופטים על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו וביארתי מהו זה שאמר מת מעיקרו כי זהו משחז"ל שלשה נקראים מתים מי שירד מנכסיו ומי שאין נו בנים והסומא לפי כי שלשה דברים של העדר אלו נמצאו בקליפה הוא סמאל שירד מנכסיו היינו מה שהפילו הקב"ה ממקום קדושתו והוא סומא שנאמר ועיני רשעים תכלינה ואינו מביט בקדושה בשעת הזווג ולכן בלעם שהתבונן בישראל ואמר ומספר את רובע ישראל אמר מי שהוא קדוש ומשרתין קדושים מצפה רבועיותיהן של ישראל לכן יצאה עונו ואין לו בנים כדאיתא בזוהר פרשת משפטים אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. ולכן יאמר אין מברכים על נר של מתים אלו שאינו עשוי להאיר שהרי תכף ידעך כמש"ה כמה נר רשעים ידעך הלכך מת שהיו מוליכים לפניו נר אלו היו מוציאים אותו ביום והוציאוהו בלילה בנר היא בת זוגו אין מברכין עליו כי אין שורה ברכה על סטרא אחרא ולכן סומא זה סמאל אינו מברך. היו יושבים בב"ה והביאו להם אור כי כן נמשך מלמעלה אור כשהם יושבים בב"ה כי זהו סוד כשהיו יושבים שבע' זקנים לעבר את השנה בחצי הלילה היה יוצא להם אור שנאמר זרח בחשך אור לישרים אחד מברך לכלם כי אימא עילאה משפעת ברכות לראש צדיק והוא המברך את כלם:

נר בתוך חיקו הוא סוד משחז"ל שבעתים אל חיקם בעבור המילה הנתונה בחיק ואור זה נתון שם הוא אור של יום ראשון כדאיתא בזוהר פרשת תרומה אור דא אזדרע בגנתא דעדנוי על ידא דחד צדיק דהוא גננא דגנתא שנאמר אור זרוע לצדיק או בתוך אספקלרייא היא הכלה אספקלרייא דלא נהרא מגרמה רואה את השלהבת היינו של איש ואשה שלהבת יה ואינו משתמש לאורה או משתמש לאורה לפי שהוא תלמיד חכם ואינו רואה את השלהבת לפי כי מאפיל בטליתו אין מברכים עליה עד שיהיה שם תרתי לטיבותא עד שיהא רואה את השלהבת כי כן נאמר טוב מראה עינים דאשה מן המעשה ומשתמש לאורה נמי כמ"ש גלתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה