אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רצז

סימן רצו

[א] אחר כלותו נלמד ברמז על ענין ההפרשה מדברים האסורים והצורך הנמצא למעשה הטוב לקיים מש"ה סור מרע ועשה טוב חזר והגיד כי יש דברים הצריכים אל השלימות אבל אם לא יעשה אותם האדם לא יקרא חסרון בעצמו בערך מש"ה וחסרון לא יוכל להמנות דהתם מיירי מי שנמנו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם לרצונו כי לא היה בעיניו אותה מצוה נחשבת. אמנם מי שלא יוכל לקיים המצוה אינו כן אלא מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם כי לא מפני כך יהיה מתחסר מן השלימות שקנה:

[ב] אין מברכים על בשמים של ב"ה הלא זה דברי במאמר ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אלא ממה דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים כי הרצון להגיד מ"ש בזוהר כי כמו שהעולם מתקיים במעשה הצדיקים כך מתקיים במצוה של הרשע אשר יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים כגון ההוא דפגע באתתא ובעא למתקף בה אמרה ליה אוקיר למאריך ולא תחטא גבי שבקה אבל הקב"ה אינו חפץ אלא במעשה הצדיקים ולכן בא הדין אין מברכים על בשמים של ב"ה היינו מעשה הרשע שהוא דוגמא לב"ה צא תאמר לו והיה לו בשמים ממצוה שבאה לידו כאמור אף על גב כי העולם מתקיים בזה אין מברכים להקב"ה במעשה זה כי אינו חפץ במעשיהם של רשעים כאמור ולא על של מתים כי רשעים בחייהם קרוים מתים שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי והם הנתונים על מטתו של מת כלומר אם באולי לפעמים בא לידי עבירה והזכיר ליצרו יום המיתה או שקרא ק"ש על מטתו וניצול מן העבירה נהי דמצוה קעבד אבל אין מברכים להקב"ה בזה כי אין לו חפץ ברשעים ולא על בשמים של מסיבת עג"י הדוגמא בזה לכועס כמה שחז"ל לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שבתוך לבו של אדם זה הכעס ולפי כי הכעסן אין לו תקנה כדאיתא בזוהר לכן מכונה למסיבה של ע"ג דאע"ג כי עתה אינו כועס ועשה מצוה בבשמים שאין מברכין להקב"ה לפי כי סתם מסיבתם לע"ג עכו"ם והוא תמיד כועס על נקלה:

[ג] שקים מלאים בשמים שמשימין עע"ז תוך קנקני היין הדוגמא לזה הוא משחז"ל האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא היא דקא מרתחא ליה שנאמר הלא כה דברי כאש והיינו מ"ש שקים מלאים בשמים הדוגמא לגופו' בני האדם שהם מלאי' בשמים ממעשה הטוב אמנם משימים אותם עע"ג הם בעלי הכעס כאמור בתוך קנקני היין כמו ששנינו יש קנקן חדש מלא ישן ולכן מורי' היתר לעצמן להוות כועסין שאומרים אורייתא היא דקא מרתחא להו אע"פ שמותר להריח בהם היינו מ"ש בזוהר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דעקר הנשמה שלו באפו בגין רוגזא דיליה אסור למקרב לגביה ולאשתעי עמיה לפי שהוא ע"ג גמורה היינו לשאר כל אדם אבל ת"ח דרתח כאמור. אף על גב שמותר להריח בהם כי לא יהיה בערך טורף נפשו אין מבדילים עליהם נהי דלהריח הוא ענין לימוד מריחים בהם בתורה שיש בה ריח כמ"ש חז"ל אבל לענין הבדלה של סור מרע אין מבדילין עליהם כי המתלוה עמהם לא יקרא נבדל מן האיסור ולכן נאמר עליהם נמי חדלו לכם מן האדם כנזכר: [ד] נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר שנמשלו הצדיקים לו שנא' והוא עומד בין ההדסים היכא דאפשר ואם לאו כל דבר המריח מריחין בו כי מקום שבעלי תשובה הם עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד:

[ה] מי שאינו מריח כי הוא מחוסר שם טוב אינו מברך על הבשמים אם נזדמן לו מעשה לקנות שם טוב אינו מברך כי אין מחשיב שלימות זה ולכן אינו מריח מעצמו אלא אם נתכוון להוציא בני ביתו הקטנים לחנכם במצות או להוציא מן החיוב של העון מי שאינו יודע מעשה המצוה:

שבתי וראה לבאר דינים אלו לצד עילאה ימלל וכך הוא אומר מברך על הבשמים אם יש לו דאע"ג כי כך אמרו חז"ל מפני מה האשה מתבסמת והאיש אינו מתבסם לפי שהאדם נברא מן האדמה אמנם האשה נבראת מן העצם שנאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ולכן צריכה להתבסם. אמנם עכ"ז אין זה מעכב לענין הייחוד מברך על הבשמים אם יש לו להעיר ענין הריח למעלה היינו משחז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדר' תאמר גנאי הוא לה לא תאמר מצטער' ולכן מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי כך הצדיקים אומר בכל יום תמיד בשכמל"ו אמנם עתה אין צריך לחזר אחריהם לפי כי בת מלך עתה אינה מריחה כלום לפי כי אין ייחוד נעשה למעלה אין מברכים על הבשמים של ב"ה וכבר נתבאר בחלק הקודם מהו ענין הדוגמא למעלה ואמנם נאמר כי זה יהיה דוגמא לעולם העשיה אשר משם יוצא הפסולת והמותרות לקליפות כדאיתא בזוהר פרשת בנק בענין הפ' במשעול הכרמים הוא שביל דקיק שיוצא דרך שם העיפוש לקליפות אלהים אחרים שהם יונקים מן האחורים ולכן עו"ג נקראת יציאה ושנינו הפוער עצמו לפעור זו היא עבודתו וכבר ביארתי כי פעור ומרקוליס הם יונקים מן האחור והפנים התחתונים ולכן הבשמים שבעשיה אין מברכים עליהם ולא על בשמים של מתים שביצירה כי שם סמאל הנקרא מת כדאיתא פרשת שופטים על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו וכל השרים שלו נקראים מתים על שם העתיד ולא על הבשמים שבמסיבת עכו"ם בבריאה דסתם מסיבתן לעו"ג:

שקים מלאים בשמים לפי כי בזמן החרבן אמר הקב"ה למלאכי' מב"ו שמת לו מת והוא מתאבל עליו מה דרכו לעשות אמרו לו תולה שק על פתחו אמר להם כך אני עושה שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם ולכן סטרא אחרא נקראים שקים בסוד עשו וארבע מאות איש עמו בגימטריא שק. אמנם הם מלאים בשמים בעבור החרבן שנאמר אמלאה החרבה ולכן הבשמים של הכלה נתמלאו מהם כמשחז"ל היא הכניסה לו בשמים וכלים והוא נתן לה בשמים וכלים. ואמנם משימים אותם הכותים תוך קנקני היין שלהם בתוך גיהנם אף על פי שמותר להריח בהם אין מבדילין עליהם דלא אפשר להבדיל אותם עד לעתיד:

נהגו לברך על ההדס היכא דאפשר לקיים מש"ה סמכוני באשישות הוא מ"ש בזוהר פרשת שמיני דף מ' וז"ל פתח רבי יהודה ואמר סמכוני באשישות כנסת ישראל קאמר דא בגלותא סמכוני מהו סמכוני אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה הה"ד סומך ה' לכל הנופלים ובגין כך כנסת ישראל דנפלה דכתיב נפלה ולא תוסיף בעיא לאסמכא והיא אמרה סמכוני למאן לישראל בנהא דאינון בגנותא עמה ובמה באשישות אלין אינון אבהן דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא ומאן דידע לייחדא שמא קדישא אף על גב דברכאן לא משתכחי בעלמא סמיך וסעיד לה לכנסת דישראל בגלותא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי שאלה כנסת ישראל סמכוני באשישות הם האבות והטעם לפי דאינון אתמליין בקדמיתא מאותו יין המשומר מששת ימי בראשית ולכן בא הטעם כי מברך על ההדס כי הוא דוגמא אל האבות כנודע מן הזוהר כל היכא דאפשר:

מי שאינו מריח כי הנה הריח הוא הנמשך מלמעלה ובעון התחתונים נאמר ולא אריח בריח ניחחכם אינו מברך על הבשמים אלא אם כן מתכוין להוציא בני ביתו הקטנים בעוד נ"ה של הכלה שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע מן העולמות ממשיך עליהם מן הריח עליון:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה