מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רצו
[א] מאשר נתבאר למעלה ממנו נקח להבין דינים אלו והענין כי ההבדלה הוא כמשמעו להבדיל האדם עצמו מן האיסור ופירש מן הדברים אשר לא יעשו כמש"ה להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולכן מתחייב מזה היות ההבדלה זו על היין לפי כי זה הוא מכינה לתורה שנאמר ושתו ביין מסכתי ולכן בא החיוב נמי להיות נעשה בהבדלה זו סימן יבנה כד"א בחכמה יבנה בית כי הנה העיקר לכל הדברים היא הבדלה להיות פורש מן האיסור שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה שלא יאמר אדם אנשק אחבק הערוה ואין בזה איסור תלמוד לומר לא תקרבו כל דבר של קריבה אסור כך אחז"ל כל הנותן מעות ביד האשה כדי להסתכל בה לא ינקה מדין גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה וכן המסתכל בעריות ולכן כשיקח הכוס בידו יזכור אלו הדברים יד ליד וכשמביט בו אז יזכור משחז"ל טוב מראה עינים יותר הנאה נמצא בראית האשה מן המעשה עצמו מכ"ש כי יתן בכוס עינו במעשה ולכן יעשה כך כדי לתקן מעשיו במעשה ובמחשבה ונמצא בזה מתקן עונות ראשונים לאדם ולישראל שחטאו במעשה ובמחשבה כנ"ל. ואחר כך נר יכוין כשרואה צפרניו מה הגיע לאדם מצד העון שנאמר ויהיו שניהם ערומים מן הלבוש שהיה נאה וחלק כצפורן ואחר כך ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וישראל על ידי העון ויתנצלו את עדים וסוף בצע אמרתו ביום החרבן וכן האדם יתבונן שלא יפסיד בגדיו חלוקא דרבנן ויהיה ערטילאי מהם וכל זה יתבונן מלימוד התורה ולכן העיקר היין כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולכן צריך ליזהר שלא יהיה הכוס פגום כדי שילמד מזה כי כן לא ימצא בו ענין פגם כדי שיזכה ליין המשומר בענביו בגן עדן ומה גם לזמן התחיה ולעולם הבא:
[ב] אין מבדילין על הפת מטעם זה לפי כי מאחר שעיקר כל הערת לב האדם להתבונן במעשיו הוא מסיבת היין של תורה לכן אין מבדילין על הפת דאע"ג כי יש נמצא בו דוגמא לתורה שנאמר לכו לחמי בלחמי. אמנם עיקר כינוי זה הוא על ענין גמרא ודבר הלכה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס. וז"ל ולית ככר אלא הלכה א' ולכן אין מבדילין עליו כי לענין הערת דברים הללו לא נלמד אותם מדבר הלכה אלא מדברי חז"ל היינו הדרשה וההגדה שמפקחין לב האדם כך אמרו חז"ל הרגיל ביין אפי' לבו אטום כבתולה יין מפקחו הוא הדרשה וההגדה ועוד טעם אחר לפי כי הפת נמצא בו הערה אחרת לבא על הערוה שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ובזה העיקר הוא הערה על דברים שהם קריבות ולא על הערוה ממש כאמור. ולכן אין מבדילין על הפת אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין חוץ ממים. ואמנם בזה יובן מה הוא כונת הגמרא להגיד מעשה השלם שהיה מתבונן בעצמות אדם ואמר הללו של שותי מים והללו של שותה יין חי וכו' דאף על גב כי נמצא לימוד לענין הנהגת האדם ובריאות גופו לעבוד הקב"ה מכל מקום אין זה התכלית אלא כדרך סיפור התורה כי נמצא לימוד בענין דרך ארץ והנהגת הבריאות. אמנם אין התכלית בזה כך דברי חכמים ז"ל ולכן השלם הזה מורה על הערה גדולה כי החי יתן אל לבו משחז"ל ותהי עונותם על עצמותם והוא דבר רע ביותר אשר ביארתי בפסוק ונהמת באחריתך בזמן דאפשר להמצא לך תקוה ואחרית להכנס בג"ע דהיינו ככלות בשרך ושארך לפי כי אז מתגלים העצמות ובעל חוב נפרע מהם אשר כתוב עליהם כי השותה יין חי כי יתן בכוס עינו עצמותיו נעשים אדומים שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים והשותה יין מזוג כי לא עשה מעשה רק בענין קירוב ערוה וכיוצא עצמותיו שבורים והשותה מים כמש"ה אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב וגו' אשר לא יכילו המים היינו אשה זרה עצמותיו שרופים לא ינקה כל הנוגע בה מדין גיהנם אשר לכן להעיר לב האדם על כל זה בא הדין דאף על גב שאין מבדילין על הפת מבדילין על השכר ושאר משקים חוץ מן המים שמורה על מים זרים של אשה זרה כי לא ינקה כל הנוגע בה וביום טוב שחל להיות במוצאי שבת כי יש בו קידוש שהוא נאמר על הפת כי לענין שמתקדש האדם ימצא על ידי לימוד התורה דוגמא לפת היינו דבר הלכה כאמור. יש אומרים כי אגב הקידוש מבדילין גם על הפת לענין פורש מן האיסור ע"י הלימוד גם שהוא דבר הלכה לא הונח אלא שהוא בכלל בא לטהר מסייעין אותו ויש אומרים כי יותר טוב לומר על השכר הקידוש וההבדלה שניהם כאחד וכפי דרך רמז זה יותר טוב לומר הכל בשכר כאמור:
וכאשר נבאר דינים אלו לצד עילאה הכי קאמר סדר הבדלה יבנ"ה לומר ר"ל כי תכלית ההבדלה הוא לצורך בנין והענין הוא בשני פנים וצריכים זה לזה תחלה בנין הפרצוף של הכלה ואח"כ להבנות בבנים היינו מה שביארתי כמשחז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך ר"ל שאם אין ענין הפרצוף והכלה שלימה בכל האברים שלה לא יתכן להבנות בבנים ולכן יאמר כי בענין ההבדלה כי הענין הוא להפריש ולהבדיל הכלה מכל בן נכר לפי כי במ"ש חוזר גיהנם דהיינו הקליפה ואותה מדורה דאשא דאתטמרא בנוקבא דתהומא רבה מערב שבת ע"י ההוא שלהובא המכניע אותה ומכניס אותה בנוקבא דתהומא רבה במ"ש יוצאה משם ולכן צריך להבדיל כדי להבדיל אותה מן הקדושה ואיתא בהקדמת בראשית דף י"ד: וז"ל כיון דנפק שבתא כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטין בעלמא ועל דא אתתקן שיר של פגעים דלא ישלטין על עמא קדישא לאן אתר משטטי בההוא ליליא כד נפיקו בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא וחמאן לון בצלותא ואמרי שירתא דא ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על כסא פרחין מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא רחמנא לשיזבן מנייהו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הקליפות נכנעים מפני ההבדלה שנאמרה בחונן הדעת וזאת שניה מפני ההבדלה הנאמרת על הכוס וזאת שנית ענין נר לראיית הצפרנים כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ח. וז"ל כיון דעאל שבתא כל אינון דרגין דלתתא וכל אינון דנהרין ושלטין כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא וכו' כיון דנפק שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאלו ההיא שעתא אתבריאו וכו' כדין אתברכא האי שרגא ואתכפיין קמיה לאנהרא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר למה מברכין על הנר. ואמנם לענין כפיית ארבעה אצבעות דוקא יובן עם מה שאמר לקמן וז"ל וכיון דהאי אשא דנפיק מאשא דלעילא אתברכא בברכה דנהורא וכו' בהאי שעתא דקא מברכינן על אשא אזדמנן ארבע רתיכין ארבע משריין לתתא לאנהרא מההוא אשא מברכא ואינון אקרון מאורי האש בגין כך בעינן לאכפיא ארבע אצבען ידא דימינא לאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דאתברכא. והנה נתבאר מדברי המאמר כי צריך לאכפייא אצבען לאור הנר ארבע אצבעות יד ימין דוקא שהם רמז למרכבה עליונה. אמנם האחורים בלבד כופה אותם ושם נאמר אצבען לגו בלא טופרין אינון אנפין פנימאן אתכסיין ורזא דא וראית את אחורי אלין אחורי אצבען ופני לא יראו אלין אצבען. לגו בלא טופרין דאינון אנפין פנימאין ואמנם ענין ראיית הצפרנים שם נאמר וז"ל לבושה קדמאה דאתלבש אדם ביה בגנתא דעדן הוה מאינון מלבושים מאינון רתיכין דאקרון אחוריים ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא וכו' כיון דחב אתעדו מניה אינון לבושים ודחיל מרוחין בישי ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין ולא אשתארו ביה אלא אינון טופרי דאצבען דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא. והנה נמי מבואר ענין הצפרנים מה הם ולמה אנחנו מתבוננים בהם וכל זה כך נעשה למעלה לפני השכינה הנקרא נר ה' ואחר כך ענין הריח גם זה מבואר שם וז"ל ובעי לארח בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא ונפשא דבר נש אשתארת בערטורא וכו' והנה מבואר מהענין צורך להריח בבשמים במ"ש לחזק נפש האדם לפי שהלכה הנפש של תוספת שבת. ואמנם צריך להזהר שלא יהא הכוס פגום לפי כי בזה ימצא הדבר פוגם למעלה במדה הנקרא כוס כנ"ל:
אין מבדילין על הפת דהא ענין היין איכא תרתי לטיבותא ראשונה כי בזה מתעורר יין עליון ונמשך למטה על הכלה כאמור כי הוא מורה על יין המשומר בענביו המשמש אותם ועוד כי הוא מעורר הייחוד בסוד שמאלו תחת לראשי ולכן אין מבדילין על הפת כי לא נמצא בו שלימות הנזכר ונוסף עוד כי לפי שהיין הוא סוד הגבורה נמצא בו כח להכניע הקליפה ולכן הם בודלים משם והולכים להם ולכן אם אין יין מבדילין על השכר אם הוא חמר מדינה והוא הדין לשאר משקין חוץ מן המים משני סיבות ראשונה לפי כי לא נאמר הבדלה במים עד יום שני ונעשה על ידי הרקיע אבל לא הבדלה לגמרי ובזה הוא הבדלה לגמרי להפריש בין קדש לחול ובין אור לחשך וכו' זאת ועוד אחרת לפי כי המים הם סוד החסד והוא המכניע סטרא אחרא לגמרי כדאיתא בזוהר פרשת צו דף ל"א. וז"ל אל בכל אתר נהירו רב דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא הה"ד ואל זועם בכל יום נזעם או זעום לא כתיב אלא זועם בכל יומא ויומא דדינא אשתכח ודחי לון לבר כי קיימא ומבשם עלמא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי מדת החסד הוא מכניע לדינין תקיפין והוא מבשם עלמא והנה במ"ש מתעוררין הדינים והממונים של ימי החול חוזרים למקומם ואין הרצון לדחות אותם אלא למתק אותם ולתת להם הארה מן הנר של הקדושה כי לכך רואים האצבעות כנ"ל והמים סוד החסד מנטל אותם ולכן אין מבדילין על המים וביום טוב שחל להיות במ"ש שיש בו קידוש שנאמר על הפת מטעם הנ"ל כי הוא מורה על מש"ה הכתוב אכלתי יערי שתיתי ייני יש אומרים שאגב הקידוש מבדילין נמי על הפת לפי כי אינו דומה לחול. ויש אומרים שיותר טוב לומר הקידוש וההבדלה שניהם על השכר ולכן האדם יבחר כפי המזדמן לו כי שני הפירושים הכל הולך על כונה א': [ג] ומפני כי עיקר ההבדלה שפורש האדם מן העון הוא בעבור התורה כי הוא מורה לאדם דרך לשוב מעבירות שבידו לכן יאמר עתה אם אין לו יין ולא שכר של תורה ושאר משקין שבהם נמשלה התורה כדאיתא במדרש ליין ולדבש ולחלב וכו' כי כל הדברים המשובחים הנמצא במשקין אלו כך ימצא בתורה:
יש אומרים שמותר לאכול ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר למוד בתורה לא יאכל עד למחר כי הדוגמא לענין אכילה הוא אכילה בתורה דאף ע"ג כי לא נזדמן לו ידיעה להבדיל בין הטמא לטהור ובין איסור להיתר לא מפני כך יבטל מדברי תורה אלא אוכל בתורה כפי אשר תשיג ידו תכף או למחר ואם אין לו אלא כוס א' שהדוגמא על הידיעה בתורה מעט לא כביר ואינו מצפה שיהיה לו למחר ידיעה שלימה כי לא ימצא לו מי שילמד אותו להשכיל להטיב להבדל מן האיסור מוטב שיאכל מה שרגיל ללמוד בו ויברך עליו ברכ' המזון להודות להקב"ה שנתן לנו אכילה של תורה כי בה צדיק אוכל לשובע נפשו ואח"כ מבדיל היינו ידיעה מיותר' להבדיל בין קדש לחול ומשאר איסורים אז טוב לו ממה שיברך ברכ' המזון בלא כוס וזה לדברי האומר כי ברכת המזון טעונה כוס היינו ידיעה גם בענין אכילה של תורה דלא כמאן דאמר לגריס איניש ובתר לסבר אלא כמאן דאמר שבשתא כיון דעאל עאל ולכן כך יעשה לסברת האומר ברכת המזון ולימוד התורה צריך ידיעה טעונה כוס לפי כי שבשתא כיון דעאל עאל אבל למ"ד אינה טעונה ולגמר איניש אף על גב שאינו מבין שנאמר גרסה נפשי ולא אמר טחנה ולכן אינה טעונה כוס דהיינו ידיעה לכן לא יאכל עד שיבדיל אינו לומד בענין הנהוג לו עד שיבדיל כי יהיה יודע להבדיל מן האיסור כי כן סור מרע קודם ונאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי וגו' ומיירי שכוס זה של הידיעה לא היה בו רביעית בידיע' דהיינו כי הוא לומד רביעי' היום בצמצום לפי כי כן תובעים מן האדם קבעת עתים לתורה וכבר היה מזוג תורה נביאים וכתובים שאם היה משים בו מים של תורה יותר לא היה ראוי לשתיה לפי שחובה על האדם לשלש לימודו כמש"ה על פלגי מים שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה לפי כי סור מרע קודם לכל ושותה ממנו מעט מן הלימוד לצורך הידיעה מהו ענין האסור ואחר כך מוסיף עליו לימוד להשלימו לרביעי' היום מן הלימוד ומברך עליו ברכת המזון היינו למוד התורה לצורך לימוד בלבד כדבר האמור:
עוד זה מדבר ופנה למעלה והכי קאמר אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין דהיינו כי מאחר שהוא צריך להמשיך לכלתא דא במ"ש מן יין העליון כאמור המשמח אלהים ואנשים לפי כי חזרו ימי החול וצריך לה להאיר עליהם ולכן ממשיכין שפע מיין המשומר בענביו לשמח אותה ולכן ולכן אם אין לו יין ולא שכר ולא משקין אחרים כי כל המשקין הם שבעה והם נמשכים מאימא עילאה כדאיתא בזוהר פרשת שמיני. וז"ל מאתר חד נפקי יין ושמן דבש וחלב וכו' ולכן אם אין לו אחד מאלו יש אומרים שמותר לו לאכול כי למה יאחר האכילה מאחר שידענו כי זה גורם ענין יחוד למעלה כענין שנאמר אכלתי יערי עם דבשי ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר יין לא יאכל עד למחר שיבדיל תחלה ויתקן בחינת הדעת של הכלה להבדיל המתאחזים משם ואחר כך יאכל בסוד אכלתי יערי ואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר מוטב שיאכל לקיום אכלו רעים קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון להמשיך לכלה ארבע ברכות ואחר כך יבדיל עליו להבדיל ממנה כל הנאחזים מן הדעת ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס והיינו לדברי האומרים כי ליחיד נמי טעונה כוס לפי כי היחיד יהיה בסוד הצדיק ומחבר עמו הכלה ונעשה הייחוד אמנם לדברי האומרים כי ליחיד אינה טעונה כוס לפי כי הייחוד בשלימות צריך להיות בשלשה בסוד שלשה עדרי צאן רובצים עליה לא יאכל עד שיבדיל כי כן יותר צורך ימצא להבדיל מבחינת הדעת כל מאריהון דדינים הנאחזים מן הדעת כי אחר כך יהיה הייחוד בסוד האכילה טוב לגמרי בסוד אכלתי יערי עם דבשי ומיירי כי כוס זה לא היה בו אלא רביעית סוד יו"ד דאדני כנ"ל וכבר היה מזוג כדינו בסוד החסד שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה שהרי כתיב שתיתי ייני ולעולם השמאל מקדים שנאמר שמאלו תחת לראשי ואין לבטל אותו מלעשות פעולתו לאתערא שלהובין דרחימו של איש ואשה שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה לתקן בחינת הדעת ושותה מעט ממנו לצורך הנשיקין תחלה מוסיף עליו להשלימו לרביעית בסוד ה"א כדאיתא פרשת פנחס רביעית ההין ומברך עליו ברכת המזון כי אז נבנת וראויה להמצא בה ארבע ברכות מארבע מדות שעליה כדאיתא פרשת תרומה אין להאריך:
[ד] מאחר שנודע לנו מן הדינים הקודמים ענין המצטרך תחלה הוא ענין סור מרע עתה יבא הנרצה בדינים אלו לצורך ענין ועשה טוב כי שניהם נמצא הצורך בהם ולא יספיק באחד מהם ובפרט לצורך קדושת שבת לזכות לתוספת שבת ברוח ונשמה צריך ענין שלימות במעשה הטוב ולכן יאמר נא אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש היינו הלומד לצורך הקדושה להיות קדוש ולהבדלה נמי להבדיל בין דבר של איסור וטמא לטהור וגם להיתר יקנה הידיעה לצורך ההבדלה כי זה קודם לפי כי כן שנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ונתן טוב טעם לדבר משום דקידוש אפשר בפת רוצה לומר לענין הלמוד להתקדש האדם בו אפשר בפת כנ"ל שהוא ענין הלכה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ואין ככר אלא הלכה אבל לענין לפרוש מן האיסור צריך ידיעה ולכן הוא קודם:
[ח] אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה כי אף על גב שהדברים הם כפי פשוטן אמנם מכל מקום נימא בהו מלתא כי הנה נר חנוכה כבר נתבאר במקומו שהוא ענין הערה לאדם לקיים ושמן על ראשך אל יחסר היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קפ"ז וז"ל החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראשו דילמא בגופו או בדרועוי דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לח יהך בר נש בגלוייא דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו כההוא דשרייא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן ועל דא החכם עיניו בראשו וגו'. הנה הדבר מבואר מן המאמר כי השמן הם מעשים טובים כאמור. ולכן יאמר מי שאין ידו משגת לקנות כמו ששנינו קנה לו דברי תורה קנה לו פרקליט אחד לקנות שמן מעשה טוב להדליק נר חנוכ' עליו בסוד החכם עיניו בראשו ויין להבדלה הוא ענין לימוד התורה להבין להבדיל בין איסור וטמא לטהור ולהיתר נר חנוכ' קודם והוא מעשה הטוב כי אחז"ל גדול תלמוד לפי שמביא נידי מעשה אמנם אם בא לידו מעשה הוא קודם:[ו] אומר הבדלה מיושב והדוגמא בזה יהיה דמאחר שנתבאר שענין ההבדלה הוא להורות ולהבדיל בין איסור להיתר. לכן צריך לקיים מה ששנינו הוו מתונים בדין כדי ליתיישב בענין ההוראה שנאמר דינו לבקר משפט ואוחז היין בימין הוא ענין ההוראה וההדס בשמאלו כך אחז"ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ואז יהיה לו ריח בהדס. ועוד יש בה הערה אל האדם כי יזהר מענין השוחד ובכן יהיה ריחו נודף ומברך על היין הוא ענין התורה אשר זכה בה שהקב"ה גזר עליו להיות חכם וביותר משחז"ל למלך שעשה סעודה והיה מחלק להם מצות בא בנו א"ל איני רוצה אלא מזה שבתוך פיך כך כי ה' יתן חכמה לכל אבל למי שהוא חפץ מפיו דעת ותבונה ולכן צריך לברך על היין של תורה תחלה ושוב נוטל ההדס כנגד מעשה הטוב בידו הימנית לפי כי זה משובח יותר לפי כי הבחירה מסורה ביד האדם ויין של תורה בשמאל ומברך על ההדס שזכה בו ואחר כך מחזיר יין של תורה לימינו הלא זה דברי למה נכנסו האותיות למפרע אות ת' תחלה וכן לענין הכתיבה כי אנחנו כותבין בימין והולכין לשמאל והיה ראוי להיות בהפך כי הנה התורה מן השמאל חזרה אל הימין שנאמר ממינו אש דת למו. אבל הענין הוא מה שנתבאר למעלה כי בזמן הבריאה אמרה תורה לפני הקב"ה האי אדם דאת בעי למברי זמין לארגזא קמך וכו' אמר לה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים וברא התשובה שאם יחטא ושוב אל ה' וירחמהו דאע"ג כי יאמר אדם ב' ראשית הם ע"מ כן ברא ה' את השמים ואת הארץ ולכן נכנסו האותיות למפרע לפי כי כן האדם זה כפוי טובה ומשלם רעה תחת טובה ואדעתא דהכי נברא ולכן באה הכתיבה לצד שמאל כי גם שהאדם זה הולך אחר יצרו לב כסיל לשמאלו אם חוזר בו חוזר לימין כי כן הקב"ה לעולם ימינו פשוטה לקבל שבים ולכן מחזיר היין לימינו זו תורה: [ז] ואפי' שמעו כל בני הבית הבדלה היינו משחז"ל מי מעיד באדם אבני ביתו והם האברים והיינו בני ביתו אפילו כלם שמעו הבדלה ואין בהם ענין עון כי הם נבדלים ממנו כך עשו בבית הכנסת כי כך אחז"ל אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם נתכוונו שלא לצאת ולא יכלו להתיש כח היצר שהוא כברזל מבדילים בבית ופורשים מכל עניני העונות בזה:
[ח] נשים חייבות בהבדלה כבר נתבאר למעלה כי ימצא אנשים שהם מסטר דנוקבא ונשתה גבורתם היו לנשים כי כן הוא אטר יד ימינו כנ"ל ולכן יאמר נשים בדרך רמז חייבות בהבדלה כי להיות פורשים ביותר מן העבירה בערך האנשים ויש מי שחולק דסבירא ליה כי לא ימצא בהם תגבורת היצר להחטיא אותם:
האמנם נחזור לומר כי מ"ש מי שחין ידו משגת לקנות יין לקידוש זה יהיה אדם המחוסר השלימות לפי כי הנה אדם הצדיק ידו משגת לכל הדברים העליונים לתקן אותם כדאיתא בזוהר פ' אמור מאן פועל צדק אלין אינון דמתקני למטרוניתא מנהא ואלבישו לה תכשיטהא ואטמרו לה עטרהא כל חד פועל צדק אקרי ולכן זה שאין ידו משגת לקנות כד"א ה' קנני ראשית דרכו לקנות יין לקידוש ולהבדלה לתקן הכלה היא המדה עליונה הנקראת יין המשומר בענביו לקידוש כי שם מקדשין הכלה ואומרים מקודש מקודש פרשת פנחס ולהבדלה נמי שנאמר ויקח ה' את הצלע וגו' והבדיל אותה ממנו ואח"כ ויביאה אל האדם לפי כי ויסגור בשר תחתנה נסרה הקב"ה ושוי באתרהא רחמי וחסד כדאיתא בזוהר ואדם זה אין יכולת בידו להבדיל אותה לעשות ענין של הנסירה הלא זה דברי בפסוק ואיש כי יקח את אחותו וגו' חסד הוא דפריש גזעין כדאיתא בזוהר מכאן ואילך ונכרתו לעיני בני עמם מי הוא זה שיכול לעשות נסירה זו ונכרתו שניהם וחוזרים פנים בפנים זה יהיה לעיני בני עמם הם הצדיקים עיני העדה הם העושים הנסירה והתיקון. אמנם מי שקצרה ידו לעשות שני הדברים יקנה להבדלה כי אם אין עושה הנסירה תחנה כיצד יתקן להיות הקידוש שהוא ענין הייחוד:
אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה נר חנוכה קודם והענין כי הנה בענין הנסירה העיקר הוא לדחות הקליפות הנאחזות מן האחורים ולכן צריך להמשיך יין מלמעלה כדי לדחות אותם למטה. אמנם נר חנוכה הוא להמשיך האורות נה כאשר הוא בסוד הפנים. ולכן זה הורה שבכלל מנה ולכן נר חנוכה קודם:
אומר הבדלה מיושב כי כן איתא בזוהר כל מלין דאינון מעלמא דנוקבא אינון בישיבה ולכן תפנה מיושב תפלה מעומד ואוחז היין בימין לפי כי יין זה הוא מלמעלה מעלמא דדכורא מסוד אימא עילאה הוא העושה הבדלה לכלה ופריש גזעין ע"י החסד ודוחה כל הדינים למטה ואחר כך ויביאה אל האדם ונוטל ההדס בשמאלו ומברך על היין להמשיך אותו למטה אצל הכלה ושוב נוטל ההדס בימינו רזא דאבהן והיין בשמאלו ומברך על ההדס וצריך להריח פעם אחר פעם כדאיתא בזוהר והוא סוד ריח ניחוח וכדאיתא באדרא רבה ותהלתי אחטום לך נאמר וריח אפך כתפוחים ומחזיר היין לימינו וממתק אותו בבחינת הימין הוא יסוד המים אבל נא יתן לתוכו מים כנ"ל: אפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת ולא נתכוונו לצאת חוזרים ומבדילים בבית כי שם עיקר ההבדלה כדי שלא יכנס זר לשם שלכן אומר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך וכו' כנ"ל:
נשים חייבות בהבדלה כשם שהם חייבות בקידוש ויש חולקים. אמנם על דרך הנזכר עיקר ההבדלה בסוד הנשים הוא עלמא דנוקבא ולזה צריך לכוין בהבדלה: