מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רצד
[א] ועתה חזר והגיד כי מאחר שעשה תוספת מחול על הקדש דהיינו כי תפס ענין השלימות לקיים מלי דחסידותא צריך להוסיף נמי בענין ידיעת התורה שהרי שנינו דעת חסרת מה קנית והוא ידיעת התורה כמש"ה נדמו עמי מבלי הדעת ונאמר כי אתה הדעת מאסת הוא התורה ולכן ואמאסך וכן דרשו כל כהן שאין בו תורה נמאס לעתיד מן הכהונה ומן הלויה וכו'. כי לכן מלת ואמאסך נוסף אל"ף ולכן הוא אומר אומרים הבדלה בחונן הדעת כלומר איך ימצא להבדיל בין הטמא ובין הטהור ואיסור והיתר אם לא על ידי הדעת של תורה שהרי שנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ואם טעה ולא הבדיל כי נזדמן ענין לידו ולא הבדיל כענין שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכן בענין העריות ונזדמן חטא לידו בשוגג משלים תפלתו המכוונת לו היינו מה ששאלו לרבי יהושע מה יעשה אדם ויתחכם אמר להם ירבה בישיבה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אמר להם יתפלל נמי שהחכמה שלו שנאמר כי ה' יתן חכמה ולכן ישלים תפלתו זו ולא ימנע מלשאול מהקב"ה החכמה לדעת להפריש בין האסור למותר ואין הטמא מעכב ואינו חוזר להתפלל מחדש אם לא היה מתפלל כך מתחלה מפני כי צריך להבדיל על הכוס והוא דרך כינוי כמש"ה כי יתן בכוס עינו ר"ל נהי דלענין הדברים שאינם נהוגים צריכא למימר כי צריך ידיעה להבדיל בחונן הדעת אבל לענין העריות מאין ידע האסור שלהם ולכן אינו שייך לחזור להתפלל בסגנון זה שהרי צריך להבדיל על הכוס בענין העריות דבר ברור הוא בעיני בני אדם אין שייך ידיעה של תורה בזה ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס ונזדמנה לידו עבירה בטעות צריך לחזור ולהבדיל בתפלה להקב"ה כי אין מספיק להרבות בישיבה אלא גם צריך להבדיל כי יתפלל להקב"ה כי ה' יתן חכמה ובזה ינצל מן העבירה:
[ב] טעה ולא הבדיל בתפלה שר"ל טעה בענין עון ולא הבדיל עצמו מן האיסור בתפלה להקב"ה כמ"ש ותצילני מיצה"ר ואין לו כוס זה דבר ערוה בלילה ועין נואף שמרה נשף וסבור כי גם למחר נא יהיה לו שלפי דעתו שלא יעשה עבירה זו מאחר שטעה כי נזדמן חטא על ידו צריך לחזור ולהתפלל להקב"ה יר"מ שתצילנו מיצר הרע כאמור:
[ג] תשעה באב שחל להיות באחד בשבת כי הנה חיתא בזוהר ויגע בכן ירכו זה יום תשעה באב לפי כי כן שולט סמאל שהוא ראש המשטינים והוא כנגד גיד הנשה שנאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וביארתי בזה דרך רמז כי מלת את הוא נוטריקון תשעה אב ומלת גיד היינו י"ז בגימטריא י"ז בתמוז ועוד אות ג' היינו שלשה בתשרי אות י' עשרה בטבת ולפי כי פעמים הם נדחים עד יום ראשון היינו אות ד' של גיד נוספות ולכן כאשר חל תשעה באב אשר שלט השטן בו באחד בשבת ולכן טעה מדרך הטובה ולא הבדיל בין טוב לרע בתפלה שעשה ולא הועיל לו כוס הלילה כי לא חטא כי יתן בכוס עינו בלילה שנאמר ועין נואף שמרה נשף וסבור כי גם למחר לא יהיה לו ובטוח הוא כי לא יעשה עבירה זו מאחר שנזדמן חטא על ידו וטעה בשוגג צריך לחזור ולהתפלל:
אין צריך לחזור ולהתפלל כיון שמבדיל על הכוס ויודע להבדיל עצמו מן העריות במוצאי תשעה באב ואין שולט עליו עוד סמאל הוא יצר הרע המטעה אותו כאמור:
[ד] במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשיסיים הברכה אין לו לחזור דמאחר כי אין בו דעת של תורה מה מועיל לו לחזור להתפלל כי מעיקרא צריך שירבה בישיבה ואחר כך יתפלל כיון שהבדיל על הכוס ופירש מן העריות במוצאי תשעה באב שהרי אין בו כח עוד יצה"ר להטעות אותו: [ה] במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו לחזור ר"ל לחזור בתשובה ולחזור ולהתפלל לפני הקב"ה יצילהו מיצר הרע רשאי אם סיים תפלתו על ענין החכמה מעיקרא ולא הועיל לו כך יעשה אבל אם עדיין לא סיים תפלתו על החכמה אינו רשאי לחזור ולהתפלל להקב"ה ויצילהו מיצר הרע כי כיצד נמצא להציל לו מרעתו אם אין בו דעת התורה הרי אינו יודע מעיקרא להבדל מדבר האסור וזה לא יתכן:
גם בזה ימצא דרך נכוחה לבאר דינים אלו ע"ד הנ"ל וכך היה אומר אומרים הבדלה בחונן הדעת לפי כי חטא אדם הראשון היה בעץ הדעת שערב טוב ורע וישראל הוסיפו לחטוא כמ"ש רשב"י אלמלא ואז דהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה אלא כי שתפו ש"ש ודבר אחר ולכן להיות כי בשבת כבר תיקן האדם מעשיו ככל הצורך כנ"ל כי השבת מועיל לאדם הראשון ולישראל בכלל וגם מועיל לפרטי זה להטהר מעונו וחזר והמשיך עליו הנשמה שנאבדה מאדם גם מישראל כשהורידו עדים הוא קונה אותם לפי כי בהכנסת שבת אז הקדושה פרישת גדפהא על עלמא ואנו אומרים הפורש סוכת שלום עלינו ולכן במ"ש אומרים הבדלה בחונן הדעת כי בזה בא התיקון לעצמו בגשמי ומה גם פנה למעלה להיות מבדיל מן הכלה הקדושה ענין הקליפה כי בזה נתקן הפגם של עץ הדעת וכדאיתא בזוהר ובתיקונים אדם חטא במעשה ובמחשבה ולכן עתה בזה יהיה התיקון במחשבה שהוא בדעת ואחר כך יהיה התיקון במעשה כדלקמן ולכן יאמר אומרים הבדלה בחונן הדעת והיינו הטעם למה צריך לומר הבדלה זו בברכה ראשונה אשר לא כן בברכה אחרת מפני כי הוא ענין ששואלים ממ"ה הקב"ה ענין כפרה על חטא המחשבה כדאיתא בזוהר כי לא מחשבותי מחשבותיכם מחשבתי כתיב חסר בלא וא"ו ת"ח מחשבה דקב"ה היא עילאה ורישא דכלא ומההיא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילי לאשתכחא שמא קדישא ולאתתקנא ליה בתיקונוי כדקא יאות ומההיא מחשבה אתנגיד ונפיק שקיו דגנתא דעדן לאשקאה כלא ומההיא מחשבה קיימין עילאין ותתאין ומההיא מחשבה משתכח תורה שבכתב ותורה שבעל פה מחשבה דבר נש הוא רישא דכלא ומינה מתפשטין ארחין ושבילין לאסטאה אורחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי ומההיא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא דיצר הרע לאבאשא ליה ולכלא מההיא מחשבה ישתכחו עבירות וכו' ועל דא כי לא מחשבותי מחשבותיכם עכ"ל. והמשכיל יקשה לו מה חידש לנו רבי יוסי בדרשה זו דבר הנראה לחוש אין צריך למוד וביותר קשה מ"ש מחשבתי כי יותר טוב לדרוש מחשבותי כמ"ש לשם כי אנכי ידעתי את המחשבות שאני חושב עליכם לטובה לתת לכם אחרית ותקוה אמנם בדרשה שאומר מחשבתי כתיב און בזה למוד דמהיכא תיסק אדעתין לומר הפך מזה שהוצרך הכתוב למעט ולומר לא מחשבתי כמחשבה שלכם. אמנם ר' יוסי דבר גדול ידרוש הפסוק בכח שכתוב מחשבתי חסר לפי כי צריכא למימר דמאחר שנברא האדם בצלם ודמות איך יתקן להמצא בו יצר הרע באדם הראשון מתחלה שלכן נמשך אל החטא דהא אם אמרנו שנברא בו יצר הרע הוא עול בחיקו ית' כאשר ביארתי בפירוש התורה ושם נתבאר הענין כפי הפשט. אמנם רבי יוסי העמיק בענין לומר דאף ע"ג כי האדם היה יציר כפיו של הקב"ה אמנם נאמר ויברא אלהים את האדם כי הבורא הוא המדה הנקרא את שנאמר זכר ונקבה בראם ר"ל זכר ונקבה עליונים בראם לזכר ונקבה הגשמיים ולכן תמצא פסק ויברא אלהים והפסיק הענין ואמר את האדם לכן פירש רבי יוסי בפ' אם עלה קרבנו כיצד ימצא חטא המחשבה באדם ומה גם באדם הראשון כי הוצרך להביא עלה קרבנו וכן האדם מקריב שנאמר ותיטב לה' משור פר שהקריב אדם הראשון הלא תדע מש"ה כי לא מחשבותי ממחשבותיכם צריכא למימר מחשבתי כתיב למעט מחשבה אחרת שהיא למטה שלכן נקראת עץ הדעת טוב ורע הוא סוד הפסוק אל תרבו תדברו גבוהה וגו' כי אל דעות ה' כי ע"י ריבוי הדברים יצא עתק מפיכם תאמרו כי אל דעות ה' ולכן ולא נתכנו עלילות ולכן חוטאים בני האדם התבוננו מלת ולא קרי וכתיב ולא כתיב כי הנה בדעת עליון אין אחיזה לקליפה שם הוא סוד שנקרא סטרא אחרא מלך זקן וכסיל דאע"ג שנקרא מלך בערך של הקדושה הוא כסיל לפי כי אין לו אחיזה בבחינת הדעת והבן ולכן מחשבתי כתיב ומההיא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאשתכחא שמא קדישא ר"ל כי ע"י מחשבה עליונה זו מתקדש המדה האחרונה והחדש מתקדש ואומרים כלם מקודש מקודש כדאיתא בזוהר פרשת פנחס בפסוק ובהיכלו כלו אומר כבוד כי בהיכל עליון מקדשין החדש וקראן ליה כבוד כבוד והיינו מה שכתב לאשתכחא שמא קדישא לפעמים ולאתקנא ליה בתיקונוי והם כ"ד קישוטין שנאמר ויביאה אל האדם. אמנם מחשבה דבר נש היא רישא דכלא אבל מינה מתפשטין ארחין ושבילין לאסטאה ליה בההיא עלמא ובעלמא דאתי מפני כי נמשך מעץ הדעת טוב ורע ולכן אומרים הבדלה בחונן הדעת להבדיל בין הטמא ובין הטהור הנאחז בדעת ובזה נתקן הדעת למעלה שלכן אמרו דעתן של נשים קלה כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף מ"ט דעת אתייא בשית דרגין מה דאשתאר קל איהו ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר לפי שצריך להבדיל על הכוס והוא בחינה זו כדאיתא בזוהר פרשת עקב כוס הוא אלהים ולפי שנאמר מלך אלהים על גוים צריך להבדיל ולומר בין ישראל לגוים ואם טעם קודם שיבדיל על הכוס וחזר לחטא כענין של אדם הראשון כמ"ש חז"ל לאדם שצוה לעבדו אל תטעום כלום עד שאבא מבית המרחץ בא ומצאו טעום כך זה טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה לתקן בחינת הדעת כאמור:
טעה ולא הבדיל בתפלה ולא נמצא לו כוס בלילה שהוא העיקר לפי כי כן נאמר חושבי און על משכבותם וכן בעון ישראל נאמר קרבם יחמו כתנור לילה ישן אופיהם כי כל הלילה היו מתחשבים לעשות העגל כמו שאמרו חז"ל ומה גם כי התיקון צריך להיות למדת לילה כי שם פגם אדם הראשון במחשבה וסבור כי גם למחר לא יהיה לו לכך צריך לחזור ולהתפלל כדי לתקן בחינת הדעת ולעשות בו הבדלה:
תשעה באב שחל להיות באחד בשבת וכבר נתבאר כי אז סמאל מתגבר מלך זקן וכסיל טעה ולא הבדיל בתפלה אין צריך לחזור ולהתפלל לפי כי השכחה הוא מסטרא אחרא ומאחר כי נתגבר ובא האדם לידי שכחה אין לו יכולת עוד להבדיל בדעת שהרי נפגם אמנם מבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב: במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל לפי כי אין לו יכולת לתקן עוד ולכן מיד כשיסיים הברכה של חונן הדעת אין לו לחזור אף על פי שלא התחיל ברכה אחרת שלאחריה ובמקום שאמרו אינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו לחזור אם סיים תפלתו רשאי כי יש בו יכולת לתקן אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור לפי כי אין תיקון זה מועיל כמו בתפלה שהרי טעה ונתאחז הקליפה אמנם כשחוזר כל התפלה נתקן כמתחלה: