אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רפח

סימן רפז

[א] ענין האכילה בשבת מצוה ולכן אסור להתענות עד שש שעות דהא אפילו בחול הוי כזורק אבן לחמת ויהיה מזיק לאדם אי לא טעים מדי בצפרא ולכן בשבת אסור להתענות עד שש שעות:

[ב] יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול לא יאכל סעודה אבל יאכל מעדנים לענג השבת ולברך עליהם:

[ג]אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת י"א שראו כמה חסידי ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה. ואמנם אין בדורות הללו מי שיעשה כן והנח לרבי יהודה החסיד ע"ה שהיה עושה כן אבל חז"ל אמרו האי בר בי רב דיתיב בתענית ליכול כלבא שירותיה ולמ"ד נקרא קדוש היינו שמתענה למרק עונותיו וכן אחז"ל הפורש מן הערוה נקרא קדוש וכה"א גומל נפשו איש חסד אבל מי שכבר עשה תשובה והתענה לתקן מעשיו אין לו להתענות עוד אלא הוא מסתפק במועט לקיום נפשו כדי שיוכל לעבוד את קונו אין לך עינוי גדול מזה ולא עבודה יותר מזה אמנם בשבת מצוה על האדם להרבות באכילה ושתיה וגם שיהיה לו שינוי וסת אחר כך לא מפני כך יתבטל מעונג שבת צא ולמד ממ"ש בזוהר דף ק"מ: וז"ל גופיהון דצדיקיא דלא מתענגי בהאי עלמא אלא מתענוגי מצוה וסעודתי שבתין וזמנין וחגין ההוא רוח מסאבא לא יכיל לשלטאה עלייהו דהא לא אתענגו מדיליה כלום ולכן עליו נאמר הכסיל חובק את ידיו הוא יצר הרע כדאיתא בזוהר פ' שלח לך ושמח להמית האדם הצדיק יחשוב לשלוט עליו ולא כן הוא אלא ואוכל את בשרו ואוכל הבשר מבעי ליה לפי כי הבשר הוא יתננו חלקו באדם כדאיתא שם. אמנם יאמר כי אינו יכול לשלוט על הבשר החי שהוא מתענוגי מצוה ושבתות וימים טובים וראשי חדשים רק אוכל בשרו המכונה לו מאדם המרבה סעודתו בכלי מקום מורדף בלי חשך למלאת כרסו זיני בישי גם כשהוא אוכל לבדו יהי למלא בטנו היינו בשרו חלק שלו שהוא אוכל ותו לא ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ריח. וז"ל רזא בחול לא מתהני אלא מתהני אלא מאינון מלין דסלקין מגו שבעא וכלהו מתעטרן ורוון ושבעין בחידו וההוא אתר אתהני מנייהו בשבת איהו רזא אחרא במזונא ממש ובההוא חדוה דמזונא כמה דאוקמוה וכו' ועוד איתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"א:

וז"ל רבי שמעון הוה אזיל לטבריה פגע ביה אליהו א"ל מלה חדא בעינא למשאל מינך לאסכמא במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אמר ר' שמעון כמה חביבו חיבה קב"ה לכנסת ישראל ומסגיהו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דאיהו עביד ואף על גב דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא בגין רחימות' אכיל ושתה הואיל ואתי לגבה עביד רעותה כלה עלאת לחופה ובעת למיכל לית דין היא דייכול חתנה בהדה אע"ג דלאו אורחיה למעבד הכי הה"ד באתי לגני אחותי כלה הואיל ואהינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה אכלתי יערי וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הקב"ה משנה מעשיו מפני הכלה כשנכנסה לחופה ומה יצדק ענין זה יותר מיום השבת ולכן אסור להתענות ביום שבת עד שש שעות לפי שגורם תענית למעלה כנראה ודבר זה מובן אפי' למאחרים בתפלה ולמוד דהא העיקר הוא האכילה כדלקמן ולכן נקטינן כי אדם הגשמי המזיק לו האכילה צריך לאכול אף על גב כי הוא עונג לו שלא לאכול ישנה מעשיו שהרי נאמר במאמר קב"ה שני עובדוי ואכל ושתה עם הכלה שנאמר אכלתי יערי עם דבשי וכן אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת יתבונן במ"ש בזוהר פ' ויקהל דף ר"ד. רזא דרזין לידעי חכמתא זכאין אינון כד האי רוחא אתער האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקוד' וכו' רזא דשבת דשרא לתתא על עמא קדישא ועל דא כתיב ביה שמור וכו' ועל דא כתיב שומר שבת מחללו האי רוחא אתהני מהנאותן דישראל ומענוגא דילהון ולמיהב ליה עינוגא במיכלא ובמשתיא וכו' והואיל וקיימא עמיה דב"נ אצטריך לנטרא ליה אתפלג לעילא ונהיר ואתפלג לתתא ונהיר ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל חולק אחסנא אית לן כחדא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אותו תוספ' רוח הנמצא באדם בשבת ההנאה שלו אינה, רק באכילה ושתיה ומה טוב לאדם אע"פ שיהיה לו שינוי וסת ולא יאבד זה תוספת שבת ממנו וימצא לו עונש גדול כי הוא פוגם רוח עליון כמבואר בזה:

[ד] כך אחז"ל אע"פ שנסתלק ממנו הנבואה נמצא ע"י חלום שנאמר בחלום אדבר בו והא כתיב החלומות שוא ידברו לא קשיא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד ולכן נאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע והוא הנרצה אצלי כמש"ה צדיק מושל יראת אלהים ר"ל מושל בחלום שהוא יראת ה' לפי שהאלהים עשה כדי שיראו מלפניו ומראה לאדם חלום רע והצדיק פותר אותו ומהפך אותו מרעה לטובה אמנם צריך לפתור אותו כדרכו כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ה. וז"ל וכמה אינון מילין דחכמתא דסתימין בכל מלה ומלה דאוריתא דהא אוריתא לאו מלין דחלמא אינון דקא אתמסרן למאן דפשר לו ואתמשכן בתר פומיה ועכ"ד אצטריכו למפשר לו כאורחוי כנ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר כי אף על גב כי נמסר החלום ביד הפותר כמשחז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה עכ"ז צריך לפתור אותם מענין החלום כההיא דבר הדייא וכמ"ש החכם ששים פותרי חלומות פתרו לו וכלם נתקיימו. אמנם אמרו אמרו חז"ל יפה תענית לחלום כאש לנעורת ובלבד באותו היום כדאיתא בזוהר פרשת מקץ דף ר"ו. ז"ל ת"ח דהא תנינן דההוא בר נש דחמי חלמא בעי למפתח פומיה קמי בני נשא דרחמי ליה בגין דיסלק רעותא דילהון לגבי' לטב ויפתחון פומייהו לטב וישתכח רעותא ומלה כלא לטב וכו' וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת והכי איתא בזוהר פרשת אמור דף ק"ה: וז"ל בשעתא דעתיקא קדישא אתגלייא בהאי יומא ואשתכח האי בר נש תפיס בקולרא אע"ג דאסכימו עליה כל אינון שבעין שנין דאמרן כלא אתקרע ולא שארי עליה דינא ביומא אחרא אית ביה רשו למקרע ליה בההוא יומא כל שכן שבת דלית לך יום דלא אשתכח ביה חילא ומאן דשארי בתעניתא דחלמא בההוא יומא לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה אבל לאו דשבעים שנה ביומא דשבת בגין כך בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא דלית רשו ליומא על יומא אחרא כל יומא מה דאירע ביומיה עביד דלא אירע ביומיה לא עביד ועל דא לא לבעי ליה לאניש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא וע"ד דבר יום ביומו תנינן ולא דבר יום ליומא אחרא וכו' הנה למדנו ממאמר זה שני דברים הבאים כאחת ראשונה כי צריך להתענות באותו היום שראה החלום ולכן מתענה בשבת כדי שיקרע דינו של שבעים שנה וגם צריך להתענות יום ראשון להשלים קריעת הגזר דין כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ז. וז"ל האי מאן דשרי בתעניתא בשבתא תרי מתערי עליה קמי מלכא קדישא חד ההוא רוחא עילאה קדישא דאצטריך לאתענגא ולא אתענג וחד ההוא ממנא דקיימא על מאן דשרי בתעניתא וסלקין קמי' מלכא קדישא ומתערי עליה וההוא רוחא אסתלק גריע מההוא הנאותא דלתתא וכד האי לא אשתלים לתתא רוחא אחרא דלעילא לא אשתלים אתחזי ההוא בר נש לאתענשא וכו' מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא ואי איהו מבטל ענוגא דשבתא וקא מתענג בחול דמי כמאן דחשיב למלה אחרא יתיר ממה דחשיב לקב"ה בגין כך בעי תעניתא אחרינא ביומא קדמאה דחול בזמנא דשריא על עלמא ההוא רוחא דחול ובהאי אית ליה אסוותא בגין דלא חשיב לרוחא דחול וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי כדי להנצל מן העונש צרין להתענות יום ראשון דוקא כששורה רוחא דחול ולכן מה שאמר ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ביום ראשון שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח"כ. אמנם מדברי המאמר הנז' משמע כי התיקון הוא שיתענה ביום ראשון וכך פירש מורי הרב זלה"ה בענין הכוונה אשר צריך לאדם לכוין ביום ראשון כי בזה הוא תשלום לענין קריעת גזר דין ואין זה לתקן מה שביטל עונג שבת בלבד: [ה] איתא בזוהר פרשת אמור דף ק"ה. וז"ל אבל מאן דשארי בתעניתא בשבתא עביד גריעותא לשבת או לא אי תימא דלא עביד והא בטיל מניה סעודתיה דשבתא ועונשיה סגי הא חדוותא דשבתא בטיל מניה אמר ליה מלה דא שמענא דדא הוא דאשגחן עליה מלעילא מכל בני עלמא בגין דהאי יומא חדוותא הוא לעילא ותתא חדוותא דכל חדוון חדותא דכל מהימנותא ביה אשתכח ואפי' רשעים דגיהנם נייחין בהאי יומא והאי בר נש לית ליה חדוה ולית ליה נייחא ושנייא דא מכל עילאין ותתאין כלהו שאלין עליה מאי שנייא דפלניא הוא בצערא ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בצערא צלותיה סלקת וקיימת קמיה וכדין אתקרעו כל גזרי דינין דאתגזרו עליה ואפילו אסתכמו בבי דינא דמלכא עלי' לביש כלא אתקרע בגין דבשעתא דעתיקא אתגלייא כל חירו וכל חידו אשתכח בגין דאתגלייא בהילולא דמלכא ועל דא תנינן קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מאן שבעין שנה אלא אע"ג דאסכמו עליה כל אינון שבעין כתרי מלכא דהוא אתחזי בהו כלא אתקרע בגין דעתיקא קדישא נטיל ליה לבר נש והני מילי כד מתערי עליה בחלמא בליליא דשבתא וכו'. הנה מובן מדברי המאמר כי בחלום שראה פעם אחת צריך להתענות ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע והעולם אומרים שנמצא בספרי קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן וכו'. והנראה שהאדם הרואה חלום אם לבו נוקפו יטיבנו בפני שלשה כאמור שיהיו אוהבים אותו ויפתרו אותו מענין החלום ואם אין רצונו להגיד החלום לפי שברית כרותה לשפתים יטיבנו באפי תלתא בלי פתרון ונראה לי שהחלומות שאמרו חז"ל בפ' הרואה שהם רעים גם עליהם מתענים בשבת:

[ו] המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור והעיקר בזה הוא דמאחר כי לב האדם בטוח כי על ידי התענית מתקרע גזר דינו נמצא כי התענית זה הוא לו בכלל עונג של שבת ולכן יותר תענוג ימצא למי שהוא מסופק להתענות ואין לו:

[ז] ואמנם לעולם יותר טוב לאדם להקדים ולכן תיכף בצאתו מב"ה ימהר לאכול סעודתו כי בזה מתראה שכוונתו לקיים מצות בוראו ואינו ממתין עד שיתאוה לאכול ועוד יהיה לו טובה אחרת כי בקדימה זו יהיה מתעכל האכילה כדי שיהיה תאב לאכול סעודה שלישית על הפת כאשר יבא לקמן:

[ח] אין מתענים שום צרה מן הצרות כלל כי אין דומה לתענית חלום לפי כי בתענית חלום ברשות קא עביד שלכן הראו לו חלום רע מן השמים כדי שיתענה ועוד כי הנה התענית של חלום היה לו למשיב נפש כי לולי כי עקב שמץ דבר נמצא בו לא נתעוררו עליו מן השמים ונמצא כי בא החלום ברוב ענין כי יעשה תשובה ובזה נכנע ומתקרע גזר דין שלו. אמנם בענין צרות הזמן לא כן הוא כי אם יתענה הוא שלא ברשות גם לא להועיל לנפשו כי הכל הם צרות גופניות:

[ט] אין צועקים ולא מתריעין על שום צרה שלא תבא על הציבור חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת לפי כי גם זה הוא תענוג להם שיודעים שהקב"ה נמצא לצבור שנאמר בכל קראנו אליו ובן עיר שהקיפוה עכו"ם וכו' כי כל זה עונג הוא להם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה