אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רפב

סימן רפא

[א] בענין הוצאת ספר תורה איתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו אמר רבי שמעון כד מפקין ספר תורה בציבורא למקרי ביה מתפתחן תרעי שמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמאריה עלמא וכו' ומאן דאקרי אורייתא להוי חד קאים עליה ושתיק דלא ישתכח בר דבור חד בלחודוי לא תרין דיבורין לשון קדש חד ולא תרין ואי תרין משתכחין בספר תורה גריעותא דרזא דמהימנותא איהו וגריעותא דאורייתא וכו' כלא שתקין וחד קארי דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר איהו לעילא וכל עמא לתתא דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר וכו' ואין להאריך כי הלשון ארוך ושם נאמר טעם לכל הדברים הצריכים לספר תורה גם ענין העולים גם בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו. ז"ל סדורא לעמא קדישא ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה בעי לסדרא ולתקנא תיקונא בחד כרסייא דאקרי תיבה וההוא כרסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו ולא יתיר דכתיב ושש מעלות לכסא ודרגא חד לעילא לשואה עליה ספר תורה ולאחזאה ליה לכלא כד סליק ספר תורה לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימתא בדחילו ברתת בזיע כלא לתתא ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכין אודנייהו וכו' דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה הנה מבואר בזה המאמר מה ענין התיבה והצורך בזה להיות הכל שומעים דברי התורה ושם נאמר ז"ל תנינן כתיב ויקראו בספר בתורת האלהים בשום שכל ויבינו במקרא הא אוקמוה באינון פסוקי טעמי ומסורות וכל אינון דיוקנין כלא אתמסר למשה מסיני אי בכל הני דיוקנין אתמסר אורייתא למשה ספר תורה דאיהו בכל הני קדושאן אמאי איהו חסר מכל הני תיקונין ורזין דאתמסרו למשה באוריתא אלא רזא דא כד כרסייא קדישא מתעטרא ואתכלילת מתורה שבכתב כל אינון טעמין ומסורות כלהו עאלין בגניזו ואיתרשימו בגו כרסייא קדישא ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבעל פה ובהו אתעברת כאתתא דאתעברת מן דכורא ואשתארו אתוון עלאין בלחודייהו בקדושייהו כדקא חזי ולאחזא בבי כנישתא דהא אתברכת ואתעטרת כרסייא מרזא דתורה שבכתב ותמן אעיל כל אינון דיוקנין ואיהי אתקדשת מניה בעי לאתאחזא באתוון בלחודייהו כדקא יאות וכו' בהאי יומא בעי לסלקא שבעה גוברין דאינון רזא דאורייתא לקבל שבעה קלין הנה מבואר מדברי המאמר כונת העונים שהם ז' כנגד ז' קולות דמתן תורה כמשחז"ל:

[ב] מותר לקראת עולים הרבה אעפ"י שקרא זה ווה שקרא זה ונוהגים להוסיף כמה פסוקים לכל עולה כאשר העולים מרובים ואין בזה איסור כלל שהרי שנינו אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם וחוזר ומברך ואין בכך כלום גם לענין הסוד אין בכך כלום דמאחר כי השבעה הם כנגד השבעה מדות עליונות שהם שבעה קולות קול ה' על המים וגו' הנה היודע ספר ברור אצלו כי כל מדה היא כלולה מעשר וכן אמרו חז"ל אין קדושה פחותה מי' והרי נאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה וחז"ל אמרו אלו ישראל ויום השביעי ונאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ובזה יהיה מכוין העולה וחוזר ומברך להמשיך תוספת ברכה מההוא מקורא דברכאן עילאין וצריך להשמיע קולו שלכן נקראים קולות ואם לאו הוא קרוב לברכה לבטלה וחוזר ומברך כנזכר במקומו:

[ג] הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה כי כן נמי בשבעה קולות נמצא קולות מלא ויש קול חסר שנאמר והקל נשמע חסר כדאיתא בזוהר והסוד על ההוא קלא דבחשאי דמניה נפקין כל הקולות וגם נמי משמע על מדה האחרונה וכן קטן היודע למי מברכים עולה והוא סוד מש"ה ושם אתנו נער עברי עבד ונאמר אל תחטאו בילד ואפשר נמי להיות סוד ונער קטון נוהג בם אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור דהיינו כי מאחר שתכלית הקריאה היא לצורך הייחוד הנזכר במאמר ולאחזאה בבי כנישתא דהא אתברכת כרסייא מרזא דתורה שבכתב ואעיל בה כל דיוקנין וכל רזין עילאין וכו' ולכן אין זה כבוד הצבור למענה דכתיב והצנע לכת עם אלהיך זו הכנסת כלה:

[ד] נוהגים לקרות שבעה ולגמור עמהם הפרשה כאמור שהם כנגד שבעה קולות והיכא דאפשר אין לעלות יותר משבעה אף על גב דאיסור ליכא ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו. וז"ל אסיר ליה למאן דאקרי באוריתא למפסק פרשתא או אפי' מלה חדא אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא לאשלמא יפסיק ולא יפסיק מלין דשבתא אחרא בשבתא דא רזא דמלה בשעתא דאפסיקו פרשיין קמיה קב"ה כל חד וחד אתעטרת וקאים קמיה כיון דהשלמו הני למפסק פרשיין דכל שתא ואתעטרו קמיה קב"ה ואמר אנת משבת פלוני ואנת משבת פלוני בההיא שעתא קרא ליופיאל רב ממנא וחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידיה ומני לון בשימושא דאוריתא וכל רתיכא מני ליה על פרשה פ' בשבת פ' וכו' ואסור לערבא אלין באלין והנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר משלימין הצבור לקרות הפרשה עולה לפני הקב"ה מעוטרת ועומדת לפניו ואומרת אני הפרשה פלוני שהשלימו ישראל אשריהם אם לא הפסיקו בדברים ובפרט ההשכבות שאומרים על המתים הם סיבה להעניש אותם ומה גם לאומרים ואין להאריך בזה ואומר קדיש וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי והיינו סוד מ"ש בזוהר פרשת שמיני ביום השמיני בתר דאתעטר אהרן באינון שבעה יומין עילאין וכו' דאיהו דרגא תמינאה והבן והיינו ענין המפטיר:

[ה] אם לא נמצא מי שיודע להפטיר וכו' הנה בזה מבואר מהו ענין המפטיר שהוא נקשר עם העולה השביעי ולכן אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מן השבעה עולים וכבר אמר קדיש שליח צבור אחר קריאת הפרשה להפסיק בין עלמא דדכורא לעלמא דנוקבא ולהמשיך אותה למעלה חוזר וקורא זה שרוצה להפטיר ויברך על קריאתו תחלה וסוף כדי להמשיך הברכה מההוא מקורא דברכאן עילאין גם על המפטיר כי הוא בכלל כאמור:

[ו] אם טעה שליח צבור וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש אין צריך לקרות עוד אחר והענין מובן מן המאמר הנ"ל מפרשת ויקהל דף ר"ו. וז"ל בהאי יומא בעי לסלקא שבעה גוברין דאינון רזא דאורייתא נקבל שבעה קלין וכו' ביומא דכפורי שית גו רזא עלאה דא וכלא רזא חדח שית דאינון שית סטרין עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי ששה עונים היינו בסוד שבעה הנז' ולכן אין צריך לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דקיימא לן מפטיר עולה למנין שבעה לפי כי העיקר הם שבעה קולות כאמור:

[ז] קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת ודלג פסוק אחד חוזר וקורא הוא ושנים עמו שהרי נאמר במאמר כי כאשר נשלם קריאת הפרשה בצבור היא מתעטרת ועולה לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת אני הפרשה משבת פלוני שקראו ישראל וכו' ואם חסר אפילו פסוק אחד לא מבעיא שנתן פגם בפרשה אלא כי אינה יכולה לעמוד לפני הקב"ה ולהעיד שקראו אותה ישראל ולכן צריך זהירות גדול אפילו בתיבה אחת לא ידלג ולא יקרא בהלעטה בהבלעה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דהיינו דרך סטרא אחרא שאמר הלעיטני נא אלא אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך במוצאות הפה כנז' שם ולכן אפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא שלשה פסוקי' לתקן את אשר עותו כוליה האי ואולי שהרי נאמר מעוות לא יוכל לתקון ולכן יזהר שליח צבור בזה מאד:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה