מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רפא
[א] בלי ספק כי ענין כריעת מודים אף ע"ג שהוא ברכת הודאה והוא ענין גדול כך אחז"ל מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשית נחש והוא מכלל אותם שאין להם תחיה כאשר נתבאר בהלכות ציצית כי זה הוא מדה כנגד מדה האדם שאינו כופף שדרתו שהוא ח"י חוליות לחי העולמים אשר יצרו ואינו מודה שהוא אלהי כל בשר והוא המחיה אותו לכן דין הוא כי לא יחיה לזמן התחיה וכמו שהנחש לפי שדבר סרה על חי העולמים ואמר לא מות תמותון אלא כי יודע אלהים וגו' והייתם כאלהים לכן זה נמצא כי כן עשה כמוהו ולא הודה בחי העולמים לכן הדין נותן להיות שדרתו אשר בה העצם הנקרא לוז כי ממנו נבנה לזמן התחיה כמשחז"ל נהפך לנחש ולא יקום כמו הנחש כי אין לו תקנה לעולם שנאמר והנחש עפר לחמו כמשחז"ל ומטעם זה עצמו אין לשחות בזה כשאומר ולך לבדך אנחנו מודים והטעם האמיתי כך הוא כי נלמד מן הזוהר המאיר לעולם דהכי איתא פרשת ויחי דף רכ"א לפי כי האדם כאשר נברא היו כל הנבראים משועבדים לו והולכים אחריו וכאשר ראו אותו שהלך אצל עץ הדעת וישתחוה הלכו כלם והשתחו אחריו ולכן נתחייבו מיתה וכו' הנה למדנו ממאמר זה כי האומר ולך לבדך אנחנו מודים וכורע נמצא שמעורר חטא אדם הראשון עצמו וגורם פירוד למעלה כי הנה כל הברכות של יוצר הם בעלמא דנוקבא דהיינו בסוד עץ הדעת ולא תקשי לך מדי כמ"ש בזוהר בענין נשמת כל חי דאית ביה מ"ב ואית ביה מ"ה כדאיתא פרשת תרומה דף קל"ח. וז"ל ביומי דחול איהי מקבלא ברכאן משאר נשמתין דקא מברכין לה מתתא ביומא דשבת איהי מקבלא ברכאן מאינון נשמתין עילאין דקא מברכאן לה בארבעין וחמש תיבין כחושבן מ"ה כמה דאוקימנא ברזא מ"ה וברזא מ"י דא עלמא עילאה ודא עלמא תתאה וכו' וכל שבחא דא וכל מילין אלין כלהו שייפין ידיען בחושבנא לתשלומא בשבת ולאשתלמא מנייהו כדקא חזי וכו' מכאן ולהלאה סידורא דצלותא כמה דאתתקנא עכ"ל והנה ממאמר זה ממנו נקח לראיה מפורסמת כי כל זה התוספת שאנו אומרים ביום השבת היינו שמשבח האדם באותה נשמה שהיא נשמת כל חי למי שנתנה לו אמנם הכל הוא בעלמא דנוקבא ונמצא כי מה שאנחנו אומרים ולך לבדך אנחנו מודים אין ההבנה כפי פשוטו אלא בהפך לפי כי בשבת לביש קב"ה לבושיה דבריאה כדאיתא בתיקונים דאלו בחול מתלבש בעולם היצירה אמנם בשבת מתעלה ולכן אנו אומרים וביום השביעי נתעלה וישב על כסאו כבודו ולכן אנו אומרים כי אין אנו משבחים לעשר ספיראן דבריאה אלא למתלבש בתוכה והיינו מ"ש לך לבדך ר"ל בלתי התלבשות זה אנחנו מודים לפי כי כן צוה הקב"ה שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו אל תמר בו ואחז"ל הזהר אל תמירני בו ולכן אנו אומרים ולך לבדך אף על גב שאמרנו כל השבחים הקודמים לפניך בענין התלבשות זה אבל לענין זה לך לבדך אנחנו מודים ומזה ילמדו הפוסקים המדמים מלתא למלתא ובאמת הם שוים אבל מצד אחר יהיה כרחוק מזרח ממערב לכן צריך לייסד הדברים של הגמרא שנראה בהם צדדים לבקש העיקר בזוהר כי לא יחדל כל דבר מפורש כאשר האדם ישאל מהקב"ה יפתח עיני שכלו בתורתו פשוט הוא כי הוא יצילהו משגיאות ויורה דברי אמת והמתאחרים לבא לבית הכנסת ביום השבת הם סומכים על משחז"ל שינה בשבת תענוג ואין זה רק לאחר האכילה לפי כי כך אמרו חז"ל אסור לאדם לישן ביום יותר משתין נשמי לכן הם הודיעו דהיינו בחול אבל בשבת נהפוך הוא כי זה הוא עונג שבת אמנם לא אמרו לעבור על זמן קריאת שמע שהוא עם הנץ החמה והמביא ראיה מן המקרא מדעתו בכלל מגלה פנים בתורה ח"ו ולכן המאחרים בתפלה לסיבות המוכרחות לצבור אין לבקש להם סמך רק כי ההכרח לא יגונה אמנם לא משום כך נקרא מנהג ומנהג היפה לקיים יראוך עם שמש כדי שלא יתאחרו עד שש שעות ובכן מתקיים בהם מה שאמר הכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה שלכן אמרו חז"ל שמש בשבת צדקה לעניים כדאיתא בתיקונים ע"ש: