מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רפ
[א] הנה נתבאר למעלה כל מעשה האיש הישראלי הוא גורם למעלה ענין ייחוד מכ"ש כי בדבר עצמו של התשמיש אם יעשה לשם שמים שכרו כפול וכדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"ד. וז"ל וכי לא הוה ידע קב"ה לאעכבא לקדשא יומא דשבתא עד דיתברון גופין לאילין רוחין אלא אילנא דעץ הדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתפרשו כמה רוחין לאתתקפא בעלמא בגופין כיון דחמא קב"ה כך אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא דהא בריאו דגופין ואתערו דרוחין בסטרא דטוב איהו בהאי ליליא וכו' ובגין כך עונתן דחכימין דידעי דא משבת לשבת דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא דכמה דאיהי חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושא וכו' כגוונא דא תלמידי חכמים דמתפרשן מנשייהו כל אינון יומין דשבתא בגין לאתעסקא באוריתא זווגא עילאה אזדווג בהו ולא מתפרשא מנייהו בגין דמשתכחי דכר ונוקבא כיון דעאל שבת בעיין תלמידי חכמים לחדתא לדביתהו בגין יקר זווגא עילאה ולכוונא לבייהו ברעותא דמאריהון כמה דאתמר וכו' והנה מבואר כמה צורך נמצא במצוה זו להיות ליל שבת כי מה טוב לאדם לקדש עצמו בזה ויהיה מוליד בנים קדושים צדיקים כמ"ש במאמר ופליגת נשמתין חדתין וכו' ופנה למעלה לצורך הייחוד עליון כמ"ש לשואה רעותיה ולכוונא לבייהו ברעותא דמאריהון כי כך מפרש הרשב"י ע"ה בפ' ובחרו באשר חפצתי כדאיתא בזוהר פרשת יתרו דף פ"ט. וז"ל מאן סריסים אלי אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל שיתא יומין דשבתא ולעאן באורייתא ובליליא דשבתא מזרזי גרמייהו בזווגא דילהון משום דידעי רזא עילאה בשעתא דמטרוניתא אזדווגת במלכא ואינון חברייא דידעין רזא דא מכוונין לבייהו למהימנותא דמאריהון ומתברכאן באיבא דמעיהון בההוא ליליא ודא הוא דכתיב אשר ישמרו כד"א ואביו שמר את הדבר ואקרון סריסים ודאי לחכאה לשבתא לאשכחא רעוא דמאריהון דכתיב ובחרו באשר חפצתי מאי באשר חפצתי דא זווגא דמטרוניתא ומחזיקים בבריתי כלא אחד בבריתי סתם זכאה חולקיה דמאן דאתקדש בקדושה דא וידע רזא דא עכ"ל הנה מבואר הכונה שצריך האדם לכוין בליל שבת ובזה זוכה לעצמו לבניו אחריו ולכן יאמר תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא כדאיתא בזוהר כמשחז"ל שלשה דברים מעין העולם הבא והאחד תשמיש כדאיתא דף מ"ח וז"ל ותו אמר ר"ש על דא תנינן שבת דוגמא דעלמא דאתי איהו הכי הוא ודאי ועל דא שמיטה ויובל דוגמא דא בדא ושבת ועלמא דאתי הכי הוא עכ"ל ודברים אלו מפורשים אצלי בהלכות יוה"ך לפיכך עונת ת"ח הבריאים מליל שבת לליל שבת וכבר נתבאר מדברי המאמר כי זווג ליל שבת אינו בערך זווג של חול: [ב] מותר לבעול לכתחלה בתולה בשבת ומאחר שנתבאר מדברי המאמר כי ליל שבת הוא זווגא דמטרוניתא מזה תבין הענין שנאמר והנערה טובת מראה מאד ומלת הנערה נער כתיב ואמנם ברחל לא נזכר נערה רק ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה דלא אצטריך קרא לומר בתולה ואיש לא ידעה והיינו כי לעולם היא בסוד בתולה וכדאיתא בזוהר כי אימא עילאה נקראת אשה לפי כי הייחוד שלה הוא נוהג תמיד עם אבא ולא מתפרשאן כדאיתא פרשת ויקרא שלכן נאמר אכלו רעים אבל בחינה האחרונה נקראת לעולם כלה בתולה ולכן מאחר שנתבאר כי בליל שבת הוא זווגא עילאה דמטרוניתא מזה תבין כי היא בסוד בתולה ומאחר כי כן הוא גם האדם הגשמי מצוה לבעול הבתולה ליל שבת ולא בחול ואין בו משום חובל ולא משום צער לה אדרבה תענוג הוא לה כאמור: