מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רעט
[א] הנה כל עיקר הדינים האלו וכיוצא בהם טוב טעם לכל המעשה אשר יעשה האדם להיות תיקון למה שעבר גם להווה כנ"ל וכן לעתיד וכבר הדברים מפורשי' הם במקומן ולכן בא דין הטלטול לרמוז על מעשה האדם היינו טלטולי גבר וזה יהיה ענין הגלגול ולכן יאמר נר שהדליקו בו באותו שבת אעפ"י שכבה אסור לטלטלו והדין מיוסד על דבר אמת הנ"ל כי האדם על ידי המעשים אשר יקדים לעשות במעשה ובמחשבה בששת ימי החול אז הוא מכין לשבת וזוכה לתוספת רוח או נשמה כפי ההבנה הנמצא בו וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ב. וז"ל ותנאין ואמוראין נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהי אבל לכל בר נש איהו כפום עובדוי וכו'. למדנו מדברי המאמר כי התוספת שבת. השורה על האדם הוא כפי מעשיו ואמנם זה התוספת יהיה בשבת בלבד ואחר כך מסתלק כמשחז"ל שבת וינפש כיון ששבת ויי נפש ולכן התקינו ענין ההבדלה כדלקמן ולכן יאמר נר שהדליקו אותו בשבת היינו תוספת רוח ונשמה שניתוסף באדם בשבת וזה ימצא בו משעה שמדליק נר הגשמי ודאי כנ"ל אעפ"י שכבה אסור לטלטלו לפי כי בזה יהיה גורם טלטול נמי לנשמתו כי תסתלק ממנו והרוח תשוב אל ה' אשר נתנה וכן מותר השמן שמדליק בשבת אסור לטלטלו דבהאי מתקיים בו טלטולי גברא ולכן באותו שבת אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו שלא יהיה סיבה שיסתלק ממנו תוספת שבת:
[ב] נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו והנה כבר נתבאר למעלה ענין מוקצה מחמת מיאוס ואמנם זה הטלטול הוא מוקצה מחמת עצמו והיינו מ"ש אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו או לצורך מקומו אסור והענין הוא בדרך זה כי מאחר אשר יזכה האדם בתוספת שבת היינו נר זה נשמה או רוח אחר כך אסור לטלטלו לעשות מעשה אשר לא טוב כדי שילך לו וזה יהיה לצורך גופו וכן נמי לצורך מקומו היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף ר"ד. וז"ל האי רוחא אתהני מהנאותן דישראל בהאי יומא ומענוגא דילהון וכו' חולקא דלעילא אתעטר בהאי מענוגא עילאה קדישא ואתהני מזיוא עילאה חולקא תתאה אתעטר בהאי טעמא דלתתא ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ובמשתיא ובחדוא דכלא בלבושי יקר וכו' והנה למדנו ממאמר זה כי ההוא רוחא עילאה אשתלים לתתא על ידי המעשה אשר יעשה האיש הישראלי ואם האדם פוגם מעשיו כביכול אינו נשלם אם כן נמצא כי אותו חלק השלימות שלו הוא בעולם זה התחתון הגשמי ולכן נאסר הטלטול אפילו לצורך מקומו והדוגמא באדם דאף על גב כי אדם זה העוה את דרכו אם יהיה זהיר בטלטול זה אפילו לצורך מקומו כך לא תסתלק ממנו הנר שלו שבא לו בתוספת שבת אפינו לצורך עצמו של התוספות כי טוב לו אז מעתה שיסתלק ממנו ופנה למעלה וכן לצורך מקומו העליון כדי להתחבר עם החלק שלו גם לצורך מקומו בגוף האדם הכל אסור וכן לא יעשה ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו ומה גם מן הטעם המפורש כאן וכן לקמן:
[ג] לטלטל נר על ידי שנותנים עליו לחם בשבת אסור והענין כי הנה זה הטלטול הוא יהיה לאחד מן הדברים האמורים ואם הדוגמא לזה על ידי התורה הנקרא לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי כאשר יחשוב כי על ידי התורה תשכון עליו הנר של שבת היינו תוספת שבת ואינו כן רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ולכן אסור לטלטלו בגשמי כי כן נמי לא יוכל לטלטלו להביא אותו עליו מלמעלה ויש אומרים אם נתן עליו הלחם מבעוד יום מותר לטלטלו על ידי לחם דהיינו הלמוד שילמוד בתורה מבעוד יום אף ע"ג כי צריך הכנה לקבל תוספת שבת מכמה ימים ונוסף עוד ביום הששי שנאמר והכינו את אשר יביאו והיה משנה מן התורה ומעשה הטוב פי שנים בערב שבת עם כל זה אם נתן הלחם של תורה עליו מבעוד יום יש מי שמתיר לטלטלו בשבת ולהוריד תוספת שבת עליו בשבת היינו הנר הנזכר על ידי לחם זה ואין לסמוך עליו:
[ד] אם התנה מערב שבת על נר זה שיטלטלנו משיכבה והנה זה התנאי יובן על ידי התשובה כי איך יתכן לאדם להתנות בענין תוספת שבת אם לא על ידי התשובה כאשר כך היו התנאים מזמן הבריאה כדאיתא בזוהר כשבא הקב"ה לברא אדם הראשון אמרה התורה האי אדם דאת בעי למברי זמין הוא לארגזא קמך אי לא תאריך רוגזך עמיה טב דלא תברי יתיה אמר לה קב"ה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים וברא קב"ה תשובה דאם יתובון בני נשא מחטאיהון תשובה זמינא לקבליהון וכן במדרש חזית ז"נ אפריון זה העולם עשה לו המלך שלמה מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת בדברים ובעצת התשובה המלובנת במעשיה הנה נמצא שלמדנו מאלו המאמרים כי כך היה התנאי מזמן הבריאה כי על ידי התשובה נתקן הכל ולכן יאמר אם התנה מערב שבת על נר זה הוא תוספת שבת בתוספת נר והיינו על ידי התשובה התנה על נר זה של התוספות שיטלטלנו טלטולי גברא משיכבה אף על פי שיכבה על ידי איזה עון עקבי מותר לטלטלו ולחזור להמשיך אותו תוספת עליו מלמעלה אחר שכבה ונסתלק זו נרו לאלהיו על ידי התשובה כאמור: [ה] נר שהדליקו בשבת הוא תוספת נשמה כאמור לחיה ולחולה וילדה החיה ונתרפא החולה מותר לטלטלו אם כבה והנה הדוגמא לחיה הוא משחז"ל החיה מטרפותה ואמרו חז"ל חיה בכלל בהמה ולכן מורה כי אדם זה אף על פי שחטא ועשה מעשה בהמה לא נשתרש בחטא והחולה כבר נתבאר למעלה הוא האדם הבלתי שלם אמנם אין זה מכלל רשע כי רשעים בחייהם קרויים מתים שנאמר ואתה חלל רשע אמנם הוא חולה מסיבת העון ואונו בריא ונתרפא ע"י התשובה שנאמר דרכיו ראיתי וארפאהו דהיינו רפואת העון מותר לטלטלו אם כבה לחזור ולעורר על נר זה הוא התוספת ולטלטלו מלמעלה לשרות עליו והוא הדין למדליק בשבת בשוגג אשר חטא על הנפש בשוגג וכבה בעבור כך שמותר לטלטלו ולהמשיכו עליו מלמעלה כאמור:
[ו] נר שלא הודלק בו באותו שבת כי הדוגמא לזה יהיה האדם שלא היה שלם ומוכן לקבל תוספת שבת כנ"ל ולכן לא הדליקו בו נשמה יתירה באותו שבת אפי' הוא של חרס דמאיס והדוגמא לזה עם הארץ כדאיתא בזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ג. וז"ל ואי נשמתין חמריים דאינון מאני דחרס שבירתן זו היא טהרתן כד"א זבחי אלהים רוח נשברה ולכן יאמר אף על גב דמאיס ואפילו הוא של נפט שמסריח מצד הקליפה הדבוקה בו כי הוא סרוחה כדאיתא בזוהר פרשת תצא פ' אשפה מטונפת דזרקין בא כלבים וחמורים מתים מותר לטלטלו ולהביא לו נשמה מלמעלה לפי הכנתו דמוקצה מחמת מיאוס מותר כגון זה: [ז] מנורה בין גדולה בין קטנה והדוגמא לזה הנשמה עליונה הנמשכת על אדם השלם דוגמא למש"ה ראיתי והנה מנורת זהב כלה מענין התורה שנאמר הנחמדים מזהב ושבעה נרותיה עליה מן המצות הנקראים נר שנאמר כי נר מצוה שרצה לומר האיש השלם שהיה מקיים סברת שמאי הזקן מחד לשביך בשבתיך כנ"ל וזה יהיה מכונה למנורה לגודל הבנתו בין גדולה בין קטנה אחד המרבה ואחד הממעיט שנינו ובלבד שיכוין דעתו לשמים אם הוא של פרקים כי לא היה תורתו אומנותו רק לפרקים קובע עתים לתורה אין מטלטלין אותה להביא עליו תוספת אור מלמעלה כאמור כי לענין זה צריך טלטול מלמטה נמי וחיישינן שמא תפול ותשבר ולא יוכל להשלים כל הדברים שהיה עושה בחול לא יוכל לעשות אותם בשבת כדי לקנות תוספת יותר ממה ששרה עליו והתפרק ויחזירנה ונמצא עושה בלי מחדש בעצמו לאחר שנשבר ואפילו אם אינה של פרקים כי אין עושה תורתו לפרקים אלא יש בה חריצים סביב רושם מן הלימוד ודומה לשל פרקים לענין הלימוד אבל אין לו פרקים ידועים אסור לטלטלם מן הפעם עצמו האמור:
ועתה הנני שב לבאר הדינים האלו כפי דרך האמת וכך הוא נר שהדליקו בו באותו שבת כי להיות אשר מעשה של התחתונים הוא מעורר דוגמתו למעלה כאשר נתבאר עד כמה פעמים ולכן אדם המדליק נר של הנשמה שלו על ידי תורה ומצוה כך הוא גורם למעלה לפי כי כך התנה הקב"ה עם הירח כאשר גזר עליה לכי ומעטי את עצמך אמר' לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון כך גזרת עלי אמר לה צדיקים יהיו נקראים על שמך ודוד הוא הקטן וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ולכן מוכרח הוא כי מעשה הצדיקים יעשה התעוררות למעלה ולכן נאמר החכם עיניו בראשו ואיתא בזוהר פרשת בלק דף קפ"ז: וז"ל וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראשו דילמא בגופו או בדרועוי דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא הכי תנינן לא יהך בר נש בגלוייא דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שרייא על רישיה וכל חכים עיניה ומלוי ברישיה אינון בההוא דקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא וכו' ושלמה מלכא צווח ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן וע"ד החכם עיניו בראשו וכו':
והנה מבואר מדברי המאמר כי מעשה האדם מדליק נר על ראשו מאור עליון השורה עליו וזה עצמו יהיה לו מן המעשה הטוב שעשה שהוא המעורר הייחוד למעלה ומאותו אור שורה עליו כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל ומההוא עובדא אתעטר מאן דאתעטר ודישתאר אתעביד מניה לבושים לנשמתא לההוא עלמא אמנם לענין העולם הזה בהווה תשכון עליו רוח או נשמה כפי מעשיו ולכן יאמר נר שהדליקו בו אותו שבת למעלה בסוד הכלה הנקרא נר כדלעיל אע"פ שכבה כי לאחר שהוא נעשה הייחוד זה מסתלק ואינו מתמיד אסור לטלטלו מאותו המקום עצמו דאף על גב כי כבר נעשה היחוד אמנם כיון שעלה לא ירד ותשאר שם בבחינת נר וכן מותר השמן שבנר שכבה שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו מן המקום ההוא ולא להסתפק ממנו באותו שבת לפי כי כן נמי למעלה נעשה ייחוד אחר ואין מסתפקין מן הראשון:
נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו לפי כי כאשר מטלטל הנר הגשמי למטה כך יהיה מטלטל נר עליון ממקומו וגם לצורך מקומו אסור ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו שהרי אנו אומרי' במוסף ממקומו יפן ברחמיו לעמו ואינו זז משם לטלטל נר על ידי שנותנים עליו לחם בשבת אסור לפי כי הנר הוא רומז על שעלתה הכלה למקום עליון כנזכר בזוהר מאי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ופתחת תרין דרועין דילה לקבלייהו בגימ' נ"ר ואמנם לחם הוא בסוד הוא"ו כנזכר בזוהר הובא למעלה וכיצד יתכן להעביר הנר ממקומו על ידי הלחם ולכן אסור לפי שמוריד אותה מגדולתה ואם נתן עליו הלחם מבעוד יום שמורה כי מאז נעשה הייחוד זה על ידי הלחם בבחינת מעלת הנר ולכן יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה ואין לסמוך עליו בלי ספק שהרי סוף סוף מוריד הכלה מגדולתה מבחינת נר כאמור:
אם התנה מערב שבת על נר זה הגשמי שיטלטלנו משיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה לפי כי על ידו התנאי מורה כי כן כונתו נמי למעלה לטלטל הכלה ממקומה מבחינת נר כאמור אמנם על ידי התנאי יהיה הטלטול לטובה להעלות נר זה במעלה יותר למעל' ולכן מותר:
נר שהדליקו בשבת לחיה ולחולה כי כן הדוגמא למעלה לאותה חיה היולדת בעוד האילה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ט וז"ל רבי אבא פתח כאיל תערוג וגו' מאי על אפיקי מים מהנהו דאתייבשו ועלמא צחי על מייא כדין תערוג בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין דיענך ה' ביום צרה דאיהו שירתא דעוברתא דא וקב"ה שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חוייא רברבא מגו טורי חשוך ואתייא בין טורין פומיה מלחכא בעפרא כדין מטי עד האי איל ונשיך לה וכו' והנה למדנו מדברי המאמר מה ענין יולדת זו וכן לענין החולה איתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ט וז"ל כען צריך למנדע אסיא בכמה דרגין אסתלק דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום דאתמר עלה שחולת אהבה אני דהא כמה אסיין אתכנסו למנדע קץ דמרעא דילה באילין דפיקין ולא חד מנייהו דאשתמודע בהון דדפיקו דההוא חולה לאו כל אסייא בקי לאשתמודע' בה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מה ענין חולה זו היא הכלה כי לפי שבעלה הלך ופנה למעלה נפלת בבי מרעא וכדאיתא בתיקונים דף ס"ט וז"ל קם סבא חד ואמר בוצינא קדישא הא סימנין אלין דמרעא בגלותא וכו' ובג"ד אומיאת ההיא חולה בגלותא אם תעירו וכו' וכמה אסיין ת"ח קא משתדלן לגבה בכמה בוסמין וכו' במרעה בגלותא עד דייתי ר"מ וכו' ולכן יאמר נא אם הדליק נר זה בענין הכלה דהיינו לחיה ולחולה וילד' החיה כי ילד יולד לנו לאחר מזמור יענך בסוד הנשמות כנ"ל ומה גם עתה בשבת דפליגת נשמתין כדאיתא בזוהר מתרפ' החול' האמו מותר לטלטלו אם כבה וכבר נגמר אותו הייחוד עליון שהוא בבחינת נר להעלות נר תמיד והוא הדין למדליק בשבת בשוגג כי כן נמי נעשה למעלה והודלק הנר של הכלה כאמור מותר לטלטלו להעלו' אותה במעלה יותר עליונה כאמור:
נר שלא הודלק בו באותו שבת כי הנה מאחר שהנחנו למעלה כי כל מעשה אשר יעשה האיש הישראלי גורם להיות כך למעלה זו כחו לאלהיו אמנם זה יהיה כפי כח נשמתו עד מקום השורש שלה ולכן יאמר נר שלא הדליקו באותו שבת ובזה ימצא כי גם למעלה לא הודלק נר הכלה מצד נשמתו אפילו הוא של חרס האדם הוא בלתי הגון כי לכן נאמר עליו וכלי כליו רעים ואפי' של נפש שמסריח מצד מעשיו מותר לטלטל נר העליון דמוקצה מחמת מיאוס הנמצא באדם מותר לפי דאע"ג כי מעשיו של אדם המאוסים גורמים לו להתחבר עמו הנבל' סטרא אחרא דמאיס אעפ"י כן קדושת השבת גוברת למעלה ולכן מותר לטלטלו כאמור:
מנורה בין גדולה בין קטנה הנה נתבאר בזוהר פרשת בשלח ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה אילין ארבע למה אלא כלהו תיקונא דכנסת ישראל והכי אתקרי מטה ושלחן כסא ומנורה ומאחר שנתבאר כי מנורה היא בסוד כנסת ישראל יאמר מנורה בין גדולה בין קטנה לפי כי כן נמי הכלה פעמים קטנה ופעמים היא גדולה שנא' שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל אם היא של פרקי' אין מטלטלין אותה לפי כי כן הפרקי' של רחל הם יורדי' בעולמות למטה לפי כי כך נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ומאחר כי בע"ש נתחברו כל הפרקים ועלו למעלה ונבנית הכלה אין מטלטלין אתה ממקום שעלתה לשם דחיישינן לה שמא תפול ותתפרק שהנה נגזר עליה נפלה ולא תוסיף קום מעצמה אבל הצדיקים מקימים אותה כדאיתא בזוהר פ' שמיני שלפי שנפלה אין מקימה אומרת לישראל בניה סמכוני באשישות ולכן חיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירוה ונמצא עושה כלי כי כן עיקר המעשה לעשות אותה כלי כך אמרו חז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ואפילו אם אינה של פרקים כי כן לאחר שעלתה למעלה כבר נבנית אלא לא יש בה נראה פרקים אלא חריצים סביב ודומה לשל פרקים עכ"ז אסור לטלטלה ממקומה: