אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רעז

סימן רעו

[א] הלא זה הדבר אשר קצף ה' על ישראל ואמר ואחרי הדלת והמזוזה שמת זכרונך כמו שאז"ל שהיו נותנים שם ע"ז שלא ירגישו בה שלוחי יאשיהו המלך ע"ה והיינו מ"ש נר שמונח אחרי הדלת אסור לפתוח הדלת והדוגמא לזה הוא ענין הכעס כך אחז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז שנ' לא יהיה בך אל זר איזה הוא אל זר שבלבו של אדם הוי אומר הכעס ואיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ב ר' יהודה פתח חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וכו' מאי חדלו לכם מן האדם וכי אין צריך ליה לבר נש לאתמנעא מבני נשא אוף הכי אינון נמי לגביה ישתכחון בני נשא דלא יקרבון אלין באלין לעלמין וכו' אבל כד ברא קב"ה לבר נש עבד ליה בדיוקנא עילאה ונפח ביה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא נפש רוח נשמה ועילא מכלא נשמה דאיהו חילא עילאה למנדע ולמנטר פקודוי דקב"ה וכו' ואי ההוא נשמתא קדישא נטר בשעת' דרוגזיה לא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו בר נש כדקא יאות וכו' ואי ההוא בר נש לא נטר לה ואיהו עקר קדושה דא מאתרה למשרי באתרה סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לאתקרבא בהדיא וכו' והנה עתה מדברי המאמר נתבאר חומר וחוזק עון הכועס כי אסור למקרב ליה ולאתחברא עמיה מה שאין כן בכל העובר עבירה ולכן הוא אומר נר שמונח אחרי הדלת היינו נר ה' נשמת אדם אשר היא בקרב איש ולב עמוק ומפני שהוא כעסן עוקר אותה ממקום שבתה ונתן אותה אחורי הדלת והנרמז בזה כי הנה חז"ל מכנים התשובה לדלת כמ"ש אצל פתחי לי אחותי פתח של תשובה וכן איתא בזוהר אצל ותפתח ותראהו כיון דפתח בתשובה וכו' ואדם הכועס נתן נר שלו שהוא נוטריקון נשמה רוח כדאיתא בזוהר פרש' משפטים מונח אחורי הדלת של התשובה אסור לפתוח הדלת היינו מ"ש בזוהר סוף מאמר הנז' וז"ל כי במה נחשב הוא ע"ז ממש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דמתחבר בע"ג ממש מ"ט בגין דע"ג ממש שאריה בגויה וכו' ואי תימא הא לשעתא הוה דעבר והדר אהדר לאו הכי דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה וההוא אל זר מקפח ההוא אתר אתתקף ביה ולא שביק ליה וכו' אמר ליה והא כמה מסאבין אינון דאתדכאן א"ל שאני מסאבו אחרא וכו' אבל דא שניא מכלא דכל גופא סאיב מגו ומלבר ונפשא וכלא מסאיב וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הכעסן אין לו תקנה על ידי התשובה כשאר עבירות מפני שתי סיבות אחת היא מפני כי טומאה זו של הכעס מטמא מבית ומחוץ ומטמא הנפש ועוקר אותה ועוד לא תשוב אליו לפי כי אל זר נתגבר בו פעם בפעם וקשה לפרוש ולכן הוא אומר אסור לפתוח הדלת הוא דלת של התשובה והתימה והרי כל העבירות יש להם תשובה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך אפילו כפרת בעיקר כך אמרו חז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואתה אומר אסור לפתוח פתח של תשובה ולכן חזר והגיד הסיבה שמא יכבנו הרוח כי הנה חז"ל אמרו אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח של שטות וכאשר עושה תשובה נאמר רוח הולך ולא ישוב אבל רוח של שטות זה הנכנס בכעסן הוא חמור כע"ז ממש והוא שוכן בקרבו אינו זז משם ולכן חיישינן שמא יכבנו לנר זה הנשמה שלו הרוח של שטות שהוא שוכן שם במקום הרוח של הקדושה שנעקר משם כי יחזור לכעוס ואין לו תקנה לפי כי אינו יוצא מדי דפיו לעולם ואם הוא קבוע נר זה הוא נשמתו בכותל שאחרי הדלת והרמז בזה כי הנה הדלת הוא של אות ה"א לפי כי כך אמרו חז"ל מפני מה נברא עולם הזה בה"א לומר הרוצה לצאת יוצא ולכן העולם דומה לאכסדרה ולא נבנה פנת הצפון ואמנם כאשר ה"א זו פרוצה היא דלת מורה על ענין התשובה והכותל שאחורי הדלת היינו אות ו' שבתוך אות ד' ולכן חזר ונעשה אות ה' שמורה על דבר והפכו כי הוא פתוח מלמטה לומר שאם בקש לצאת יוצא ויש לו פתח קטן מלמעלה להגיד אם חוזר בו מעייל ליה מתמן ולכן יאמר אם נר זה קבוע בכותל שאחורי הדלת כאמור אסור לפתוח הדלת בענין התשובה ולנעלו כדרכו כלומר לפי כן אחז"ל הרשעים מלאים חרטות ולכן זה כך יעשה גם כן פעם אינו כועס ופעם טורף נפשו באפו לכן אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו של רשע שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו ר"ל שמא אותה תשובה אשר יעשה נוקשת עליו דלא סגי ליה בלתי ייסורין ותכבנו לפי שנאמר והרשעים כים נגרש שמוציא הזוהמא על שפתו כך הרשע בבא עליו נקישת הדלת צרה וצוקה יוסיף לחטא ומכבה הנר והתשובה שעשה אלא פותח ונועל בנחת אף על גב כי לענין דברים אחרים כך פותח ונועל בזה יהיה בנחת שלא יכעוס כלל דיבורו בנחת ואם הוא קבוע בדל' עצמו בענין התשובה קבוע בה שפתיחתו או נעילתו מקרב השמן לנר היינו חיים הוא השמן הנז' כד"א כשמן הטוב וגו' חיים עד העולם לפי כי כך אמרו חז"ל התשובה נותנת חיים לעושיה שנאמר עליהם חיה יחיה והיינו שמקרב שמן זה לנר היא הנשמה כאמור או מרחיק השמן של החיים ולכן אסור לפחתו ולנעלו לסגור דלת התשובה אחר כך אלא לעולם יהיה פתוח כי כן ימינו של הקב"ה לעולם פשוטה לקבל שבים היינו מש"ה שער החצר הפנימי ביום השבת יפתח כי ה' אלהי ישראל בא בו באותו שער הלב של האדם הפותח אותו לשמו:

[ב] אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה עוד ימצא עון גדול אשר אנחנו טמועים בו היינו השנאה כמשחז"ל מקדש שני מפני מה נחרב אעפ"י שהיה בו תורה ומצוה מפני שנאת חנם להודיעך כי יותר קשה מע"ג ג"ע ש"ד והטעם הוא אצלי מפני כי כל הדברים יגעים פונים לענין אדם הראשון כאשר ביארתי בחיבור זה מראש ועד סוף ומה גם עתה והענין כי הנה אמר החכם שנאה מחמת קנאה אין לה תקנה וכן היה בענין אדם הראשון שנ' ויקנאו בו כל עצי עדן ונוסף עוד ויקנאו בו אחיו וישנאו אותו ולכן נחלק מלכות בית דוד ולכן נחרב הבית ולכן בא הרמז בדין זה אסור לפתוח הדלת הוא ענין התשובה כאמור כנגד המדורה היינו אש הקנאה והשנאה שאין דוגמא לאש זו שהיא קרובה קצת אל הדלת ר"ל כי הנה בענין הכעס העוקר נשמתו נתבאר ממ"ש בזוהר כי הוא רחוק מאדם התשובה אבל עון זה אינו כל כך חמור אלא הוא קרוב קצת לפתח של התשובה ואעפי"כ אסור לפתוח בה ואפילו אין שם אלא רוח מצויה היינו רוח של שטות אבל אינו עוקר רוח האדם כמו הכעס ולכן אם היה פתוח כנגדה של התשובה מותר לסוגרו אותו עון כי הנה איתא בזוהר פרשת נשא דף קכ"ב וז"ל כי יפתח איש בור וגו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אלא תווהנא דאע"ג דאבחיש עלמא אמאי אית ליה תשובה דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי נמשל העון לנוקב כי יכרה איש בור ונאמר ונוקב שם ה' ולכן הוא אומר אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסוגרו כמש"ה ולא יכסנו ואין בו משום מכבה: [ג] שכח נר על הטבלה חזר והגיד אם חטא בשוגג והיינו מ"ש שכח לפי כי לא היתה כונתו לכך והניח נר זה נשמה או רוח על הטבלה היינו משחז"ל במאמר ונטעתם כל עץ מאכל הרי שנכשל אדם בעבירה מה יעשה ויחיה ואם למוד לקרא דף אחד יקרא שנים והיינו שאמר שהניח הנר הוא הנשמה שלו על הטבלה היינו בא דוגמא לדף שהיה למוד לקראת אשר בהטותו למד דף אחר ולכן מנער את הטבלה זה הדף והוא נופל אפי' אם הוא דולק אם לא ילמד בתורה הוא נופל מאחר כי נכשל בעבירה כאמור רק שלא יכוין לכבותו כלומר גם אם באולי פעמים נופל כי אינו לומד כאמור גאולה תהיה לו בלבד שלא יהיה מתכוין לכבותו לגמרי ובלבד שיהיה נר של שעוה אבל אם היה של שמן וכו' והענין כי הנה נר של שעוה יהיה הרצון לרמוז כי מה שקנה אותו נר בשבת תוספת נשמה או רוח היינו מפני שהיה קובע עתים לתורה וכנ"ל כי צריך האדם הרודף אחר השלימות כמ"ש שמאי הזקן מחד לשביך בשבתיך וכדי שלא להוציא חלק זה המאמר נימא ביה מלתא מ"ש אבל הלל מדה אחרת היתה בו וכו' מהו מדה אחרת הי"ל למימרא שלו אבל הלל אומר ברוך ה' יום יום ונדעה למה לא ישר בעיניו מה שהיה עושה שמאי הזקן אמנם הוא כי השלמים אלו מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ושניהם מתכוונים להורות את בני ישראל לקנות השלימות לצורך השבת להיות כי הוא שקול כנגד כל התורה וביותר כי כן צריך להעביר עונות ראשונים של אדם הראשון ושל ישראל כי לכן כאשר כל אחד היה נמצא נשמתו בגוף האדם כמשחז"ל בפסוק איפה היית בייסדי ארץ איפה שלך היכן היתה וכן הגוף נמשך מגופו נמצא כי ברח מזכי אבא על ידי מעשיו כמו שביארתי בפ' אלה המצות אשר יעשה אותם האדם ר"ל האדם הידוע הוא אדם הראשון העשה אותם כי כן נמי דרשו חז"ל בפ' אשר בנו בני האדם זה אדם הראשון ולכן יאמר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם נמי זה אדם הראשון באמצעות ישראל וחי בהם לחיי עלמא כתרגומו ומה גם ימצא בהם ועש' טוב לזכות לתוספת נשמה בשבת היינו הנשמה שנאבדה מאדם כשחטא זיהרא עילאה ואשר היו העטרות של אור בראשן של ישראל ויתנצלו בני ישראל את עדים חוזרים ובאים לישראל בערב שבת ולכן צריך האדם להיות מוכן לכך ולכן אמר שמאי מחד לשביך לשבתיך התקן עצמך מיום ראשון והלאה להיות מוכן לקבל תוספת שבת אבל הלל מדה אחרת היתה ללמד לבני ישראל כי יש שלמות שהוא נקנה נמי בכל יום ויום והיינו מדה אחרת היתה בו הוא הדבר שביארתי במה שהיה הלל אומר לתלמידיו אני הולך לגמול חסד עם אורח שיש לי וענו כלם ואמרו לו וכי בכל יום יש לך אורח והשיב להם בנועם דבריו והדא נשמתא וכו' שדקדקתי כי אין זה צודק לומר כי הוא אורח מחדש בכל יום אמנם דבר גדול רמז להם במתק דבריו כי האדם השלם על ידי מעשיו הטובים הוא קונה בכל יום נשמה חדשה על ידי התפלה גם עטיפת ציצית שנא' בו כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי על ידי הנחת תפילין כאשר ביארתי בחלק הקודם וזה התוספת אין זה קבוע כי בכל יום האדם מרויח אותם בשעת התפלה והולכים להם וליותר מוכן הם אצלו כל היום נמצא כי צדק הלל במאמרו הדא עלובת' היום כאן ולמחר איננה והיינו מ"ש במאמר זה אבל הלל מדה אחרת היתה נמצאת בו מש"ה ברוך ה' יום יום ר"ל כי זה הפסוק סמוך לקודם עלית למרום זה משה שבית שבי של התורה וגם לקחת מתנות באדם העטרות של ישראל שנתן להם הקב"ה על ידי השבת כמ"ש חז"ל אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיע לישראל תוספת שבת הנמשך להם ואף סוררים כי סרו מהר מן הדרך ומה גם לעתיד בבא השבת הם זוכים לשכון יה אלהים בקרבם אור בה וזה לענין הכלל אמנם ברוך ה' יום יום בכל יום מן החול יעמוס לנו הצדיקים ולכן ללמוד את בני ישראל וקנו השלימות בימי השבוע נמי כך היה אומר אבל הלל מדה אחרת של שלימות היתה בו שנאמר ברוך ה' יום יום וזה יועיל לקנות האדם בשבת נשמה עליונה יותר ולכן יבא הרמז בזה שאמר ובלבד שיהא נר של שעוה היינו נוטריקון שעה ו' אם יתעסק האדם בתורה ובמצוה ו' שעות קרוב למה שהיו עושים חסידים הראשונים שוהים שעה אחת קודם תפלה ושעה לאחר תפלה ושעה לתפלה ובכן יהיה מתקן עון הקודם ומה גם עון שלו כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעי' הם עונות ורשעים עוד אינם או שלא יהא שמן של תורה שאינו עוסק בתורה בקבע אבל אם יש בו שמן ותורתו אומנותו אי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה זה הגוף כנ"ל ונמצא מבעיר וכן לא יעשה בשבת ואם הניחו על הטבלה מדעת מתכוין לתקן העון על ידי הדף כאמור אסור לנערה לבטל הלימוד זה שהרי הטבלה זה הדף שלומד נעשה בסיס לדבר האסור של העון ולא יתכן לבטל אותו:

[ד] מותר להניח נר של שבת מבע"י על גבי אילן היינו לענין תוספת נשמה מותר להניח נר זה של תוספת שבת מבעוד יום על גבי אילן מאן דהוא כי לא ען מאכל הוא וידליק שם בשבת התוספת באדם זה אף על גב כי לא היה מוכן קודם זו כחו לאלהיו השבת לשרות קדושה על הכל דליכא למיחש לכשיכנס שבת יעשה דבר מגונה ובעבורו לשקליה מניה התוספת ונמצא משתמש במחובר אדם השוה לארץ עמא דארעא אבל אין מניחין נר של יום טוב היינו תוספת רוח השורה על האדם ביום טוב אין מניחין אותו על האילן עם הארץ דשקיל ומנח ליה לפי כי אינו מבין בתורה ואינו יודע דברים האסורי' לעשות אותם ביום טוב כי לא הותר זולת אוכל נפש השוה בכל אדם ולכן יחטא ואשם ונמצא דשקיל ומנח ליה לנר זה של תוספת הבא אליו ונמצא משתמש באילן זה וכן לא יעשה:

[ה] מותר לכפות קערה על גבי הנר בשבת וזה יהיה דוגמא למשחז"ל בקש איוב לכפות קערה על פיה שאמר תם ורשע הוא מכלה בענין זה מותר להיות עושה כך מותר לכפות קערה היינו עיקר זה שהקב"ה מודד לאדם כפי מעשיו ואע"ג כי האדם רואה צדיק ורע לו טוב אחרית דבר מראשיתו והעיקר הוא לחיי עולם הבא אעפ"י כן מותר לכפות קערה זו על גבי הנר בשבת שהוא תוספת שבת של נשמה ורוח וזה לנו האות עצמי כי גם בעולם הזה האדם זוכה לתוספת שבת זה אם כן אם יתאונן אדם חי יהי' גבר על חטאיו הם גורמי' לו ההעדר והייסורין ואם לא עכשו יהיה מן הגלגול שהוא חייב על מה שחטא בתחלה והקב"ה פוקד עון על שלשים ועל רבעים מותר לעשות כן כדי שלא תאחוז בקורה זה האור אש המתלהב בקרב איש ולב עמוק כך ראוי האדם להתבונן משחז"ל למה הצדיק דומה בעה"ז לאילן שעומד במקום טהרה ונופו נוטה על מקום טומאה נקצץ הענף נמצא כלו עומד במקו' טהרה כך הם הייסורין לצדיק למרק איזה עון לטוב לו לעולם הבא ולכן כופה קערה זו על גבי הנר שזוכה בשבת כדי שלא תהא אוחזת האור של מחשבה זו בקורה של אילן הנז' רק יאמין כי הייסורין לצדיק הם לקצוץ ענפים הנוטים למקום טומאה רק הקורה עצמה קיימת לחיי העולם הבא אמנם הקערה תהיה מנוקבת שאם היא שלימה מכבה הנר כך הנחה זו רעועה כי יש כמה צדיקים זוכים לשתי שלחנות כנראה לחוש העין:

ועתה אמרתי אגלה אזנך בדינים אלו מה פתרונם למעלה מ"ש נר שמונח אחרי הדלת כי הנה זה הנר אף על גב שנתבאר במאמר הקודם שאמר מאי נר אלא כד מקבלא רמ"ח שייפין עילאין ופתחת תרין דרועין דילה היינו נר משמע כי זה יהיה כונת כינוי נר ותו לה אין האמת כן אלא ימצא נר באופן אחר כדאיתא בתיקונים ואמנם לכן אמר בלשון זה מאי נר להודיעך כי ימצא נר באופן אחר ובדרך קצרה נר האחד העליון הוא נר של שבת והשני הוא בסוד נר של חנוכה ולכן יאמר אלא כד מקבלא ר"ל נודע כי יש נר מצוה בסגנון אחר אלא זהו הנרצה עתה בפירוש נר וזה יהיה כונת מ"ש נר שמונח אחרי הדלת היינו דוגמא של נר חנוכה אסור לפתוח הדלת שמא יכבנו הרוח דאף על גב שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לפי כי על ידי מעש' הגשמי נעשה הדוגמא ברוחני ולכן אמרו חז"ל אם באת לב"ה הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת כי הלשון מיותר מ"ש הוי מתכוין להכנס כי מה כונה צריך לזה כך היל"ל הכנס דלת לפנים מדלת אמנם דבר גדול הודיעו חז"ל במתק דבריהם. כי אין לאדם להכנס לב"ה פתאום כנכנס לביתו והוא דרך חול כי אפילו שם צריך להשמיע קולו כההיא דרבי חנינא הוה מבעבע קודם שנכנס ע"ש ונשמע קולו ק"ו לביתו של מקום ודין לא צריך למימר אבל הוי מתכוין כי יהיה לך כונה עצומה התבונן שאתה נכנס למקום אש להבת שלהבת בשני פתחים עליונים שהם דלת לפנים מדלת היינו הרמז ד' פסוק ראשון של אחד וד' של פסוק שני ועד ויהיה מתכוין קודם שנכנס לב"ה בזה כי כן נמי למעלה אדם דקדושה נכנס בהם והם שער החצר החיצון ושער החצר הפנימי ולכן נר זה שמונח אחורי הדלת אסור לפתוח הדלת שמא יכבנו הרוח של שטות לפי כי נשים דעתן קלה ולכן המזוזה שבדלת שם שדי מבחוץ להבריח רוח רעה שאחורי הדלת ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת היינו תל שהכל פונים בו והיינו כו"תל כדאיתא בזוהר ובתיקונים והיינו שם והיה שלפנים במזוזה אסור לפתוח הדלת מטעם אחר אסור לפתוח הדלת ולנועלו כדרכו כי בזמן שהאדם נכנס שם נפתח וכשיוצא משם יהיה סגור שמא תהא הדלת נוקשת עליו בסוד שערי ציון כאשר דבקו שערים זה בזה ותכבה הנר אלא פותח ונועל בנחת כמש"ה דברי חכמים בנחת נשמעים כי כן למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס אחר כך בועל וכדאיתא בזוהר כי לכן אמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה ואם הוא קבוע בדלת עצמו שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו וסוד הענין מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז. וז"ל אבל מאי כתית אלא רזא עילאה איהו דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן רבות כתית כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית לאפקא מזתין דאינון שייפין דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עילאין דאינון זתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא כלולה מניה לאתהנאה מניה עכ"ל והנה ממאמר זה ממנו נקח ללמוד כי כדרך שהצדיק כתיש כתישין גם בסוד הכלה יהיה כסגנון זה כדי שימצא הנאה לצדיק והיינו סוד צדיק עייל צדיק נפיק שנאמר צדיקים ירשו ארץ והבן ולכן אמר ואם הוא קבוע בדלת עצמו שפתיחתו ונעילתו באותו הנענוע מקרב השמן לנר בסוד שמן כתית או מרחיקו ממנו אסור לפתחו ולנעלו שלא יהיה גורם כן למעלה והבן:

אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה והדוגמא לזה הוא המדורה דאשא כדאיתא במאמר הנ"ל מפרשת ויקהל ההוא מדורא דאשא המתגברת בכל ערב שבת ומדלגת לתוך כל אותם הגוונים ודוחה אותם לחוץ והיא נכנסת בפנים לקחת האור מן הנקודה הפנימית הקדושה ולכן יאמר אסור לפתוח הדלת של הכלה כנגד של אותה המדורה שהיא מסטרא אחרא שהיא קרובה קצת אל הדלת דוגמא של המדורה עליונה שמתקרבת קצת לצד הפתח של הכלה לקחת ממנה אור ואפילו אין שם אלא רוח מצויה היינו רוח של שטות הנכנס לאדם להחטיאו אבל אם היה הפתח זה של קדושה פתוח כנגד המדורה ורוח חזק דסטרא אחרא מותר לסוגרו הפתח ואין בו משום מכבה אלא מניעת הנזק:

שכח נר על הטבלה דהיינו כי אדם זה בא להעיר התיקון עליון ומעשיו אשר לא טובים גרמו לו השכחה ולכן הניח נר עליון זה על הטבלה היינו דף אחד מנער את הטבלה זה הדף שהוא מדה אחת מאותם ארזי לבנון אשר נטע שהיו כקרני חגבים ושתלן הקב"ה בגן עדן כמשחז"ל מנער טבלה זו דהיינו על דרך משחז"ל טבל מהו טבל לא כך טבלה זה והוא נופל מאליו ונתקן אפי' אם הוא דולק רק שלא יתכוין לכבותו דאף על גב כי זה מורה לו העדר אמנם יותר טוב הוא להיות דולק ולא לכבותו לגמרי ובלבד שיהא נר של שעוה שהוא נוטריקון שע וה ר"ל כי שע הם ש"ע נהורין עילאין שמאירים בפנים עליונים אותיות וה' הם חתן וכלה שמאיר בהם שני פעמים אל במלוי הם בגימטריא ש"ע אבל אם יש בו שמן אין זה ענין הארה רק המשכת אור מלמעלה למטה שנאמר כשמן הטוב על הראש ומשם יורד על הזקן עליון ומשם יורד לזקן אהרן היינו זקן תחתון שיורד על פי מדותיו ונעשה טל שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה עליונה שנמשכת עד שם אף ע"ג כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת ותו לא שם צוה ה' את הברכה שהולכת לשם והיא חיים טל זה הוא של חיים הנמשך עד העולם תחתון ולכן אם הוא של שמן נר זה אי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה זה העולם היא הכלה ונמצא מבעיר אש הייחוד ואינו נעשה הוא דבר קשה ואם הניחו עליה מדעת מאחר כי לכך היה מתכוין ואם מעט הארה הוא אסור לנערה שהרי הטבלה נעשית בסיס לדבר האסור כי לא נכון לעשות ייחוד בסגנון זה: מותר להניח נר שבת מבעוד יום על גבי אילן הוא עץ החיים וידליק שם בשבת מאות' הארה שלו דליכא למיחש לכשיכבה זה הגשמי לשקליה מניה ונמצא משתמש במחובר אבל אין מניחין נר של יום טוב והוא גרוע מהארת נר של שבת על גבי אילן זה עץ החיים כנזכר דשקיל ומנח ליה ונמצא משתמש באילן ולא בנר:

מותר לכפות קערה היא עקרת הבית על גבי הנר בשבת כדי שלא יתאחז האור בקורה של העץ לא יהיה מאיר בפנים ונכנס האור מבפנים היינו חיים עד העולם כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה