אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רעו

סימן רעה

[א] זש"ה כמה נר רשעים ידעך אשר חז"ל הגידו כמה שיעור של שמן ימצא בנר של רשעים לכן סוף ידעך ולכן אל תקנא בו קנא בדבר שהוא קיים לעולם ולכן יאמר נר שהדליק עכו"ם הוא הרשע האמור בשביל ישראל אסור לכל בתחלה אתה דורש כי זה יהיה השאלה שאמר ריב"ז לתלמידיו מ"ד צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת אמרו לו צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין מורידן לגיהנם מ"ט שהם עושים לחרף אותנו שנאמר ויבא ויעש ה' כאשר דבר וגו' ולכן יאמר נכרי עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל דהיינו צדקה וחסד אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו לפי שאין עושים אלא לחרף אותנו שנאמר ראה פתחתיך היום וכו' אבל אם הדליקו לצרכו מותר ואמנם כאשר נאמר כי נכרי זה היינו יצר הרע המתגבר על האדם להחטיא אותו וכאשר נתגבר על האדם זה הדליק את הנר היינו נר של מצוה כמשחז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו כך אחז"ל לעולם לא יביא האדם עצמו לידי נסיון ואסור ללמוד לעשות כן וכן נמי משמע הכי כי נכרי זה היצר הדליק את הנר לישראל כיצד כי הבעיר בקרבו אש לעשות העבירה וכאשר באה ליד הישראל פירש ממנה הנה הדליק נר של מצוה לישראל וכמשחז"ל בפ' ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצ"הר שהוא צפון בלבו של אדם כי הפליא לעשות שהוא מניח שבעים אומות ואינו מתגרה אלא בישראל ובתלמיד חכים יותר מכלם כי הא דאביי ע"ה והיינו מ"ש נכרי זה יצ"הר שהדליק את הנר זה של מצוה בשביל ישראל כי הוא הבעיר בקרבו אש להבה לעבור עבירה ואיש ישראל נתגבר עליו ופירש ממנה הרי נעשה נר מצוה אסור ליהנות ממנו כערך כל המצו' כמשחז"ל מצות לאו ליהנות נתנו ועוד אסור לכל לעשות כך אפילו מי שלא הודלק בשבילו מטעם הנז' כי כך לעולם לא יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דה"עה אמר בחנני ה' ונסני ונכשל אבל אם הדליקו עכו"ם לצרכו או לצורך החולה ישראל אפילו אין בו סכנה מותר ולכל ישראל וענין לצרכו היינו כי זה דרכו להחטיא בני האדם מותר והוא הדין לעושה מדורה לצרכו כי בערה כאש רשעה והענין מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קס"ג. וז"ל ואהבת בכל לבבך וכו' ואי תימא ביצר הרע היך יכיל בר נש למרחם לקב"ה דהא יצר הרע מקטרגא תדיר דלא יקרב ב"נ לפולחנא דק"בה היך ירחים ליה ביה אלא דא איהו פולחנא דקב"ה יתיר כד אתכפייא יצר הרע בגין רחימו דקא מרחם לקב"ה וכו' ולכן יאמר והוא הדין לעשה מדורה כי הוא מתגבר ביותר ויקרא שמה תבערה להחטיא אותו מותר להשתמש בה דהיינו לצרכו או לצורך חולה הנפש מותר להשתמש בה היינו לקיים ואהבת את ה' בכל לבבך ביצר הרע להתגבר עליו ולהחזירו לעשות רצונו של הקב"ה ויש אוסרי' בענין המדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו היינו משחז"ל כשאמר לו הקב"ה לדוד מנסינא לך בדבר ערוה הלך והפך משכבו של לילה למשכבו של יום כנז' אצלי כי אמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי מיד בא לידי עבירה כי הוא לא ידע משחז"ל אבר קטן יש באדם משביעו רעב והיינו מ"ש ויש אוסרים במדורה היינו כאשר היצר מתעורר לבבו לחטא והגדיל המדורה כי יחם לבבו לחטא אסור ליהנות ממנה במותר לו כי גזרינן שמא ירבה האדם במשגל בשבילו של היצר כדי להנצל ממנו ובזה נהפוך הוא כי ירבה היצר בשבילו של ישראל ומתגבר בו ומרבה המדורה כי כן משביעו רעב וכן איתא בהר"ם במז"ל אם רואה אדם כי מתגברת תאותו לא יאמר אלך למותר לי משום הא:

[ב] ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד וכו' אשר חז"ל הגידו אם עשית חבילו' של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות שנא' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה והיינו מ"ש ישראל ועכו"ם שהיו מסובים יחד דהיינו הדוגמא ליצר הטוב זה ישראל ויצר הרע היינו עכו"ם כי כן הם נמי מחטיאים לישראל שהסיבו יחד הם בלב האדם לב חכם זה היצר טוב לימינו ולב כסיל זה יצר הרע לשמאלו כמשחז"ל והדליק עכו"ם נר היינו יצר הרע ע"ד האמור כי היצר מתכוין להבעיר בקרב איש לבת אש לעשות עבירה וכאשר פירש האדם מעבירה שבאה לידו ולא עשאה נחשב לו כמצוה ונעשה נר לפניו ודאי בתוספ' אור כמש"ה החכם עיניו בראשו בההוא נר דדליק על רישיה או שהדליק עכו"ם זה נר כי החטיא לאיש הישראלי הגשמי ולהיות האדם מתחרט ועשה תשובה זדונות נעשות כזכיות ואז נעשה לפניו נר על ראשו כההיא דנתן דצוציתא או יהיה כי היצר עכו"ם כאשר נכנע לפני האדם ונמצא עובד הישראל להקב"ה כמש"ה בכל לבבך ביצ"הט וביצ"הר נמצא כי עכו"ם הדליק נר מצוה לישראל ולכן נחזה אנן בשלשה דברים אלו על הדלקת נר העכו"ם אם רוב עכו"ם דהיינו הצד האחד כי הישראל עשה תשובה מעבירות שבידו מותר להשתמש לאורו שהוא על ראשו ונהנה ממנו ואם רוב ישראל דהיינו צד השני שהיצר נכנע לפני האדם ומשתתף בעבודת הקב"ה בכל לבבך או אפילו מחצה על מחצה כגון שבאה לידו עבירה וניצול ממנה שהוא דוגמא למחצה על מחצה לפי שלא עשה מעשה אסור להשתמש בנר זה בשבת כי זה אור עובר התוספת שהרויח בשבת נשמה או רוח ואם יש הוכחה דלצורך עכו"ם מדליקה ולא נכנע לעבודת הקב"ה באותה מצוה וזה יבחן כי כאשר הולך האדם לעשות אותה מקטרג אותו שלא לעשות' ומפיל עצלות עליו והיינו שאנו רואים שהוא מתרשל בה והוא מיעץ אותו שלא לעשות נמצא עושה שלא לשמה אף על פי שרוב ישראל מותר כגון שעשה תשובה ופירש מדרך רעה זו מותר לאדם להשתמש לאור נר זה נשמה רוח שיקנה בעבור כך ויהיו בו בדרך קבע כפי השגחת היוצר ב"ה:

[ג] אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו הנר היינו מש"ה טוב נקלה ועבד לו כדאיתא בזוהר פרשת וישלח דף קס"ו: וז"ל טוב נקלה ההוא דלא אזיל אבתריה דיצ"הר ולא אתגאי כלל ומאיך רוחיא ולביה ורעותיה לגבי קב"ה וכדין ההוא יצ"הר מתהפך לעבד לו דלא יכיל לשלטאה עלוי וההוא בר נש שליט עלוי כד"א ואתה תמשול בו וכו' ולכן יאמר דין זה אם אומר אדם לעבדו זה יצר הרע או לשפחתו הוא היצר שעושה עצמו כמו נקב' בחלום חזיון לילה כדי להחטיא האדם שנאמר והנה אשה לקראתו שית זונה כמ"ש במאמר הנ"ל משל לזונה וכו' אמר להם לילך עמו כי כן יצר הרע הולך עם האדם תמיד והדליקו הנר על אחד מן הדרכים האמורים למעלה אף על פי שהם צריכים לו לפי כי חזק' שליח עושה שליחותו ואדעת' דנפשיה קא עביד אין זה נחשב לצורך העכו"ם כיון שעיקר ההליכה של היצר עם האדם בשביל ישראל כמשחז"ל מאי איכפת ליה לקב"ה לשחוט מן הצואר או לשחוט מן העורף הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות כמש"ה כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' ובא האות והמופת אשר דבר אליך וגו' לא תשמע אל דברי הנביא או חולם החלום ההוא כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' וגו' ולזה היה מתרעם ירמיה ע"ה ואו' מדוע דרך רשעים צלחה כי גם בדרך בלכתו לעשות העון לא יהיה דבר מעכב לפחות יכשלו בהליכתם והיינו המשל עצמו הנ"ל במאמר לזונה שצוה אותה המלך לפתות את בנו לראות אם ישלים ועשה אשר צוהו לטוב לו ולכן נמצא כי הצווי שאמר הקב"ה ליצר הרע לפתות בני אדם היינו לטוב להם נמצא כי מה שהדליק הנר זה העבד והשפחה הוא יצר הרע כאמור אין זה לצורך העכו"ם מה שצוה אותו הקב"ה לפתות בני אדם היינו לצורך יצר הרע אלא לצורך ישראל לתת להם שכר טוב וכן היצר כשהוא מפתח היינו שהוא מדליק הנר אין כונתו להשלים רצון יוצרו אשר צוהו אלא בשביל ישראל להחטיא אותו ולהלשין עליו לפני הקב"ה ולהמית אותו אחר כך ולכן אסור להשתמש לאור נר זה כאמור כי קדוש הוא:

[ד] אם יש נר בבית ישראל ובא עכו"ם והדליק נר אחר מאלה המצות הנעשות בסיבתו כנ"ל מותר להשתמש לאורו כל זמן שהנר ראשון דולק הוא הנרצ' כמשחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא מתפוצץ נמצא כי אותו נר הודלק מסיבת העכו"ם תורה אור וכן נמי כאשר האדם מתבונן בעצמו כי טבע ביון העונות עושה כנגדן חבילות של מצות ומי הוא הגורם יצר הרע הרי הדליק נר מצוה ולכן יאמר אם יש נר בבית ישראל נר מצוה ע"ד משחז"ל כפלח הרמון רקתך רקנין שבך מלאים מצות כרמון ובא עכו"ם היצר הרע והדליק נר על ידו כאמור מותר להשתמש בו הישראלי כל זמן שהנר הראשון דולק הוא המצוה הנמצא ביד האיש הישראלי כי לא חטא שהרי שנינו עבירה מכבה מצוה אבל לאחר שיכבה הראשון לפי שחטא כאמור כי עבירה מכבה מצוה אסור להשתמש בנר השני כי אינו ראוי והגון להשתמש בו וכן אם נתן שמן בנר הדולק שלו המצוה שהיתה עמו מתחלה היה על דרך משחז"ל מי שיש לו מצוה קבועה מותר להשתמש עד שיכלה השמן שהיה בו כבר ואחר כך כאשר פסק מלעשות אותה מצוה קבועה אסור ליהנות מן הנר של עכו"ם כאמור:

ועתה יובן הענין דרך ישכון אור על דינים האלו לצד עילאה ימלל נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל היינו סטרא אחרא שהדליק את הנר היא המדה אחרונה בשביל ישראל הגשמי והרוחני היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קס"ג: וז"ל הכא איהו רזא למארי מדין וכו' וכי מאן חמי עבדא דלהוי מקטרגא דמאריה ובכל מה דרעותיה דמאריה אתעביד איהו מקטרגא רעותיה דקב"ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה ויהכון באורח קשוט בגין למזכי לון בכמה טבין הואיל ורעותיה דקב"ה בהאי היך אתיא עבדא בישא וכו' וארחיק לון מאורח טב ועביד לון דלא יעבדון רעותא דמאריהון וכו' אלא ודאי רעותא דמאריה עביד. למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוה רחים ליה יתיר ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב לגבי אתתא בישא וכו' בביתא דמלכא לבר הוה ההיא זונה וכו' קרא לה לההיא זונה אמר לה לכי ופתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי ההיא זונה מה עבדת אזלת אבתריה דבריה דמלכא שראת לחבקא ליה ולנשקא ליה וכו' אי ההוא ברא יאית ואצית לפקודא דאבוי גער בה וכו' כדין אבוי חדי בברי' ואעיל ליה לגו היכליה וכו' וההיא זונה אית לה שבחא מכל סטרין חד דעבדת פקודא דמלכא וחד דגרמת לההוא ברא לכל ההוא טיבו וכו' וע"ד כתיב והנה טוב מאד וגו' והנה מבואר מן המאמר כי נכרי זה היינו יצה"ר שהדליק את הנר היינו כי הוא כאשר מדליק אש העבירה בלב האדם להחטיא אותו משל הזונה כי החזיקה בו ונשקה לו ולא שמע אליה לשכב אצלה הרי הדליק את הנר הוא נפש רוח נשמה בקרב איש ולב עמוק היינו נר בגימטריא ובכן הוא הגורם להדליק נר עליון כי הנכרי הדליק נר הגשמי לישראל הגשמי ועל ידי כך הדליק נר עליון של ישראל עליון בסוד חתן וכלה אמנם הוא אסור לכל נר זה הגשמי אפילו למי שלא הודלק בשבילו וכן נר הרוחני נשמה ורוח אלו הקדושים שניתוספו באדם על ידי מעשיו אסור ליהנות בהם ואפילו לישראל אחר אלא כי הם באו בסוד תוספת והולכים להם וזה ימצא בשבת כי כאשר בא לטהר על ידי כמה מצות הנעשות בשבת מסייעין אותו מן השמים בתוספת נשמה ורוח כנ"ל אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך החולה ישראל שאין בו סכנה מותר לכל ישראל וכו' הוא הדבר הנזכר במאמר כי היצר אדעתא דנפשיה קעביד היינו לצרכו או לצורך חולה ישראל שהוא מעותד לחטא לכן הוא חולה בנפש אפילו אין בו סכנה כי אינו רגיל בכך לומר שהוא קרוב למשחז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים אין זה מסוג זה כי אין בו סכנה וזכה עתה שהדליק נר זה בשבילו כי היצר רצה להחטיא אותו ולפי כי לא שמע ממנו ולא חטא הדליק לו נר הוא נשמה או רוח של תוספת שבת גם נר העליון מותר לכל ישראל להשתמש לאור נר זה כי אפשר לזכות בהם הזולת והוא הדין לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה והענין מ"ש בזוהר פרשת ויקהל בההוא מדורה דאשא שמתגברת בערב שבת ועולה למעלה ומתגבר על כל אותם גוונים ונכנס לתוכם ומתקרב לההיא נקודה פנימית ליטול נהורא דילה ולכן יאמר והוא הדין לעושה מדורה הוא נכרי הנזכר זה סמא"ל העושה מדורה לפי כי מדורה זו היא מסטרא אחרא סטרא דיליה כדאיתא שם בזוהר ומדורה זו עושה אותה לצרכו לקחת האור של אותה נקודה ליהנות ממנה או לצורך חולה מישראל הוא הצדיק כנזכר שם כד ערלה חפיא על את קיימא כי אז צדק מש"ה עני ורוכב על חמור מותר לכל ישראל להשתמש לאורה גם ישראל עליון כמ"ש במאמר ושם נאמר מהו חשמל חש ואתגליא מל מהו מל כד"א מל יהושע ויש אוסרים במדורה כי אין זה בערך הדלקת נר משום דגזרינן שמא ירבה ויגבר בשבילו של ישראל:

ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד וכו' היינו מש"ה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכדאיתא בזוהר סטרא דקדושא וסטרא אחרא מסאבא ולכן ישראל סטרא דקדושה ומצרים סטרא אחרא הסיבו יחד והיינו כדאיתא בתיקונים כי בעולמות יש תערובת טוב ורע ולכן ימצא כי הסיבו יחד והדליק הכנעני סטרא אחרא נר אם רוב כנענים דהיינו הדוגמא לעולם העשיה כי שם מיעוטו טוב ורובו רע מותר להשתמש לאורו דלצורך שלהם נחשב ואם רוב ישראל דוגמא לעולם הבריאה כי רובו הוא טוב או אפילו מחצה על מחצה דוגמא לעולם היצירה כי שם סטרא אחרא מחצה וסטרא דקדושה מחצה כדאיתא בתיקונים ולכן אסור ואם הוכחה שלצורך עכו"ם הוא מדליק כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה אף על פי שרוב ישראל מותר והדוגמא לזה הוא כי לעולם סטרא אחרא הוא מתעורר להתייחד ולהתחבר עם הנקבה שלו אמנם אחר כך אינו עולה בידו כמש"ה יתפרדו כל פועלי און וכדאיתא בזוהר פרשת בלק אשר הלך השכים דשארי בחיבורא וסיים בפירודא כי מלת הלך מורה על הייחוד ומלת חשכים רבים הוא מורה על הפירוד וכן הענין בההיא מדורה דאשא שהוא מתגבר בערב שבת ומדלג לפנים מכל הגוונים ומתקרב אצל הנקודה הקדושה למיטל נהורא עד שמתעורר ההוא שלהובא דאשא מסטרא דימינא ומכניע השלהובא ומכניס אותה בנוקבא דתהומא רבה כנ"ל במאמר מפרשת ויקהל הרי כי הכותים סטרא אחרא מדליק את הנר דקדושה לצרכו שהוא משתמש לאורה עד זמן כי נתעורר הקדושה סטרא דימינא ומפריד אותם ומחשבתם אינה מתקיימת ועצת ה' היא תקום ולכן אף על פי שהרוב ישראל מותר:

אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו היינו בסוד אדם דקדושה שאומר לעבדו סמאל או לשפחתו הנחש הנקבה שלו וכדאיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ז: וז"ל נוקבא דסמאל שפחא הות למטרוניתא וסמאל עבד הוה לקב"ה וכו' ולכן יאמר אם אומר אדם דקדושה לעבדו או לשפחתו מסטרא אחרא לילך עמו והדליקו הם את הנר ע"ד האמור כי היו סיבה להדליק נר של קדושה בעבור כי הם רוצים להתחבר זה עם זה ולהדליק לעצמן ולכן מתעורר סטרא דקדושה ומדליקין נר הקדושה לעצמן הוא מ"ש בזוהר פרשת בראשית דף י"ד. וז"ל כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא וכו' לא הוה ידע קב"ה לאעכבא יומא לקדשא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אילנא דטוב ורע אתער ההוא סטרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא וכו' כיון דחמא קב"ה כך אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא דטוב ואתקדש יומא וכו' ואלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד לא יקדים סטרא דטוב לא יכול עלמא למיקם קמייהו וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי להיות שנתעורר סטרא אחרא לכן היה סיבה לסטרא דקדושה שנתעורר ונעשה היחוד ליל שבת והיינו מ"ש והדליקו הנר אע"פ שגם הם צריכים לו להתחבר שניהם אין זה נחשב לצורך הכותים כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל סטרא דקדושה:

אם יש נר בבית ישראל היינו בסטרא דקדושה ובא כותי סטרא אחרא והדליק נר אחר משלו כאמור כדי להתחבר יחדו מותר להשתמש לאורו של עכו"ם כל זמן שנר של הקדושה קיים לפי כי זה הנר הוא מכניע הנר של עכו"ם ולא יגיה אורו אבל לאחר שיכבה הראשון הוא של הקדושה כי כבר נסתלק אסור לסטרא דקדושה להשתמש באור השני של כותי וכן אם נתן שמן בנר הדולק מאותו שמן כתית להעלות נר תמיד מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בנר ישראל כבר שהוא של קדושה ואחר שנסתלק אסור להשתמש בנר של כותי מטעם הנזכר:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה