מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רעה
[א] אשר נתבאר למעלה עד כמה פעמים כי האדם צריך לפשפש במעשיו בע"ש כדי לזכות לתוספת שבת וירבה במצות לפי כי כפי ההכנה הנמצאת בו כך יהיה לו חלק מתוספת שבת כי כן שורה על האדם כפי מעשיו וכפי ההכנה הנמצא בו כדאיתא. בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ב:
וז"ל נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא איהי אבל לכל חד איהו כפום עובדוי ואוליפנא מק"ו מתיובתא דכל ישראל כחדא בכל זמנא דחזרין כלהו מתקבלי הה"ד כה' אלהינו בכל קראינו אליו וגו' אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה וכו' הנה בפירוש אתמר כי נפש יתירה בשבת הוא כפי האדם וכפי מעשיו ולכן יאמר אין פולין ואין קורין בספר לאור הנר כי ממה שנאסרו דברים אלו יתבונן האדם כי התכלית להעיר את האדם מתרדמת עונותיו לשוב אל ה' בעולם הזה הדומה ללילה ובפרט מי שמעשיו כלילה ועין נואף שמרה נשף חתר בחשך בתים חושבי און ופועלי רע על משכבותם ימששו חשך ולא אור ובראות איסור דברים אלו יתעורר קודם בא עתו כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחרותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והוא לקברות יובל פתאום יבא אידו ושם אומרים לו מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ולכן אמר אין פולין להוציא את הכינים הגדלים בנפש האדם כי על כן ראה רבי בנאה כשנכנס לציין מערת המכפלה ראה אברהם אבינו ע"ה דגני בכנפיה דשרה ומעיינא ליה בדיקניה להוציא את הכינים כי כן הוציאה אותם בעולם הזה שנאמר גרש את האמה הזאת ואת בנה כי אין זה כבוד לאברהם שנאמר בו זקן בא בימים ועמהם היה זקן ולא לפי כבודו ולכן אין פולין לפשפש במעשיו לאור הנר של שבת זו נשמה יתירה ואין קורים בספר היינו דוגמא לספרים הנפתחים בר"ה אחד של בינונים ואחד של רשעים ואפי' אינו מוציא בפיו דברי וידוי גזרה שמא יטה לבו אנה ואנה אם בא להתייאש מן התשובה זו רעה גדולה ואם יטה לטובה יבא לידי חרטה ובער' בו אש ה' וימנע מעונג שבת ואפי' הוא גבוה הנר עשר קומות ר"ל הנשמה שהוא הנר אפי' יהיה גבוה ומעולה י' קומות בי' מדרגות שהנפש יתירה באה בשבת שאינו יכול ליגע אליו מי שיש בו תוספת זה אין ליירא שמא יטה מדרך טובה דגמירי צדיק לא הוי רשע אפילו הכי אסור שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפי' הנר בעששית או קבוע בחור שבכותל וכן בנר של שעוה שלא חלקו חכמים ז"ל:
[ב] ודווקא אחד אבל שנים קורים ביחד כי אין בזה חששא שאם בא הא' להטות מדרך טובה לרעה או בהפך יזכירנו חברו והוא שקורים בענין אחד שאז ישגיח האחד במעשה חבירו מה מעשיו אבל בשני עניינים לא כי לא ידע האדם את חברו מה רצונו:
[ג] אם יש אחר עמו אפילו אינו קורא עמו ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר והוא הדין אם אומר כן לאשתו בלי ספק כי לא יהיה מזכיר עונו לשנא:
[ד] אדם חשוב שאין דרכו להטות כאשר אדם זה חשוב במעשיו שאין דרכו להטות לדרך רעה בחול אפילו בענין שאינו דבר עבירה אלא שהוא בדרך חול אליו מותר בכל גוונא כי כך אחז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא:
[ה] במדורה אפילו עשרה כאחד אין קורין והדוגמא של מדורה זו בענין דבר והפכו או שהיה זה היצר בוער בלבו כמדורה כד"א קרבם יחמו כתנור לעשות הרעה וכן לענין הטובה כאשר תבער בקרבו אש החרטה בין כך וכך אפילו עשרה כאחד אין קורים דהואיל ויושבים רחוקים זה מזה בענין המעשה כל אחד כפי מעשיו לא ראי זה כראי זה אין משגיח זה על זה ועוד שזנבות האודים של העונות סמוכים להם אין זה מכיר כשבא חברו להבעיר לבבו בחרטה ולחתות אש בקרבו על מעשיו מי יגיד לו לחבירו ולכן אסור: [ו] תינוקות של בית רבן קורין לאור הנר והדוגמא לזה היינו משחז"ל קטן שלא כלו לו חדשיו העושה הרעות קורין לאור הנר של תוספת שבת לפי כי בלי ספק אינו מטה כלל לפי כי אימת רבן עליהם אע"ג כי חוטא הוא לא יטה לרעה מפני היראה שהרי עשה הרעות ומתירא מן העונש מפני כי יודע הוא שהקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה ואם נאמר כי תינוקות אלו הם בעלי תשובה כמשחז"ל כקטן שנולד דמי קטנים אלו קורים לאור הנר של תוספת שבת מפני כי אימת רבן עליהם והרי עשו תשובה וברור להם כי נכתבו בספר צדיקים ואין ליירא שמא יטו לרעה כי הרי עשו תשובה ואין חוששין נמי להטייה לטובה לענין החרטה שהרי נעשה ולכן מותרין לקרא בספר לאור הנר של שבת תוספת נשמה שבא להם כי בלי ספק אין מאבדים אותם כאמור: [ז] מותר לקרות פרק במה מדליקין לאור הנר לפי כי הרי הוא מזכיר איסור שבת בענין הגשמי וממנו יזכור ולבבו יבין להזהר בענין הרוחני שלא יטה מדרך טובה לרעה:
[ה] נוהגים לקראת ליל יום הכפור במחזורים מפני שאימת יום הכפורים עליהם כי אז הוא מוכן אל התשובה והמחילה ואיך ישכח ויטה:
[ט] ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקראת ההגד' בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים ר"ל כי כאשר האדם יזכור מה מעשיו בדרך כלל לא יבא לידי חרטה גדולה להיות לבו בוער בקרבו והוי כקורא ראשי פרקים מאשר חטא על הנפש דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת גם כי יכחידנה תחת לשונו חוזר ומגיד קצת ממה שחטא ועובר על השאר בבל יראה ובל ימצא: [י] הרב יכול לראו' מהיכן יקראו התינוקות והוא דוגמא לרוכל המכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי ומראה להם ספר תלים מה כתיב תמן מי האיש החפץ חיים ולכן רב זה יכול לראות הנר תוספת שבת מהיכן יקראו התינוקות היינו הלומדים בספר תלים כאמור ולסדר ראשי פרקי' של העונות דוגמא אל הפרשיות בפיו בספר שמלמד אותם בו וקורא כל שאר הפרשה על פה כשאומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי אומר להם בפה כמה דברים של תוכחת ולימוד וראשי פרשיות לאו דוקא אלא כל שיודע הפרשה הוא העון הכתוב בפרשה יודע אותו על פה ובקצת צריך בספר שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד בענין ספר של רשעים אית ליה היכרא ונא אתי להטויי מאחר כי יש לו היכר ללמד לבריות ראשי פרקי' מן התשובה ודרך התורה ללכת באורחות חיים לא יבא להטו' לרעה כשמתבונן בספר של רשעים ולא יפסיד הנר שבקרבו אור בו:
[יא] כנים הדומים זה לזה הדוגמא לזה הם האברים של האדם שהם כלים שלו לעשות בהם מלאכתו הדומים זה לזה מפני מעשיהם וצריך עיון להבחין ביניהם לראות מה מעשה עשה בכל אחד מהם לתקן אותו אסור לבודקן לאור הנר של תוספת שבת לפי כי יבא להטות לבו לענין החרטה כאמור ותבער בקרבו שלהבת יה ונמנע מעונג שבת ומפסיד הנר של שבת המאיר עליו ואפי' להבחין בין בגדיו היינו העונות שעשה בגד בוגדים על דרך משחז"ל וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו כך בענין זה אפילו להבחין האדם בין בגדיו שעשה על ידי העונות בגדים הצואים כמש"ה הסירו הבגדים הצואים מעליו אשר חז"ל הגידו כי בני יהושע ג"כ נשאו נשים נכריות ולא התרה בהם ולכן הלבישו אותו בגדים הצואים מפני העון וכן אדם זה אסור להבחין בין בגדיו אלו לבגדי אשתו אשר חטא עמה אסור לבדוק אם הם דומים כדי שלא יבא להטות הטיה לטובה או לרעה כאמור:
[יב] שמש שאינו קבוע הנה שמש זה הוא דוגמא ליצר הוא נחש הקדמוני כמשחז"ל חבל על שמש גדול שאבד וכדאיתא בזוהר פרשת וירא דף קי"א וז"ל אמר רבי יצחק מלה"ד לכת לסטים שהיו אורבים בדרכים לגזול ולהרוג בני אדם ומפרשים מהם אחד שיודע לפתות לבני אדם ולשונו רך מה עביד מקדים והולך לקבלם ונעשה כעבד לפניהם עד שמאמינים הטפשים בו ובוטחים באהבתו ובשיחתו ושמחים עמו ומוליכם בחלק דבריו באותה הדרך שהלסטים שם כיון שמגיע עמהם לשם הוא הראשון שהורג בהם וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי היצר הוא נעשה עבד לפני בני אדם כדי לפתות אותם ונהרוג אותם ולכן יאמר שמש שאינו קבוע ר"ל כי היצר הוא קבוע באדם תמיד והוא מתחדש עליו בכל יום להרגו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ולולי שהקב"ה עוזר אותו לא היה יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו אבל שמש זה אינו קבוע אצל אדם זה לפי כי לא יכול לו להטותו מדרך טובה תמיד ולכן מטעם זה נהפוך הוא כי האדם מכונה שמש ליצר כמשחז"ל ועבד חפשי מאדוניו האדם הוא עבד נשני אדוני' היצר והקב"ה עשה רצון יצרו מכעיס ליוצרו עשה רצון יוצרו מכעיס את יצרו ולכן יאמר אדם זה שמש שאינו קבוע נא ליצרו ולא ליוצרו דהיינו פעמים עושה רצון יצרו פעמים צדיק פעמים רשע נמצא שאינו קבוע לכן אסור לו נבדוק בכוסות כי יתן בכוס עינו נבדוק מעשיו הרעים בכיס כתיב לשון נקי ובקערות מעשיו הרעים שקערורות ירקרקות או אדמדמות אם ירצה לבדוק מעשיו כדי לחזור בו לאור הנר זה של שבת שניתוסף בו ולכן מתעורר לתקן מעשיו הבלתי הגונים דוגמא לכוסות ולקערות כחמור אסור נבדוק בהם שאינו מכירן לפי שלא היה רגיל בהם בין בנר שמן זית ר"ל בין שניתוסף בו עתה נשמה קדושה דוגמא לשמן זית שנאמר טוב שם משמן טוב בין שניתוסף בו נר של נפט שאורו רב ויכול לבדוק מעשיו הדק היטב אסור אבל שמש קבוע אם אדם זה היה שמש קבוע לעבודת בוראו מותר לבדוק לאור הנר שניתוסף בו בשבת כוסות הנז' מפני שאינו צריך עיון הרבה שהרי אינו חוטא אמנם לפי שניתוסף נר של קדושה נתן אל לבו לבדוק מה מעשיו ומאחר כי הוא צדיק אין צריך עיון ממעשיו כי טובים הם ובדרך העברה מתבונן בהם ואין צריך עיון הרבה ואם היה נר משובח תוספת נשמה שקנה בשבת דוגמא של שמן זית אין מורים לו לבדוק אז מה מעשיו מאחר שנתעטר בנשמה יתירה אף על גב שהוא מותר אלא משום גזרה שמא יסתפק ממנו בעוה"ז:
האמנם הדינים הללו יש בהם נמצא עיקר לצד עילאה ימלל והכי קאמר אין עולין דהיינו להסיר ולהעביר סטרא אחרא מהבגדים קדושים של הכלה שש וארגמן לבושה לאור הנר של שבת מאחר שעלתה במעלה ונקראת נר מטעם הנ"ל במאמר וז"ל מאי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ופתחא תרין דרועין דילה כחושבן נר וכאשר הכלה בסוד נר זה אין פולין לאור זה כי הכלה נותנת בגד תכלת לכסות עצמה כדי שלא יכירו בה סטרא אחרא כדאיתא בפרשת שלך לך תחות ימא דא אית מצולות ים דכר ונוקבא צל ומות ואית להון עינא בישא למחמי ולכן נותנים בגד תכלת כדי שלא יביטו בה ואין קורין בספר לאור הנר היינו ספר תורה שבכתב לאור נר זה אפילו אינו מוציא הדבר בפיו שמא יטה עצמו מלפני הכלה שהיא עתה עמו פנים בפנים ואפילו הוא גבוה נר זה עשר קומות בסוד עשר ספירות שאינו יכול להגיע אליו שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפילו הנר זה בעששית בסוד הכלה שהיא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום או קבוע בחור שבכותל הרי נאמר דודי שלח ידו מן החור וכן בנר של שעוה ר"ל שמתחבר הצדיק אות ו' עם הכלה הנקרא שעה כדאיתא בזוהר ובתיקונים שהשעה עומדת לו:
ודוקא אחד בסוד ת"ת ישראל אבל שנים בסוד ת"ת ישראל והצדיק או בסוד יוסף ובנימן כד"א כי שנים ילדה לי אשתי קורים ביחד שאם בא האחד להטות מנגד הכלה יזכירהו חבירו והוא כאשר שניהם קורים בענין אחד בחיבור אחד כי אז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו אבל בשני עניינים לא: אם יש אחר עמו כאשר ת"ת ישראל והצדיק עמו אפינו אינו קורא בתורה שבעל פה ואומר לו תן דעתך עלי מן הדעת שקנית שלא אטה כההיא דשמואל דחמר יכולני לבעול כמה בתולות וכו' והוא בהטיה בלבד אף על גב דלא שכיח מותר להשתמש בדרך שימוש באותו הנר והוא הדין אם אומר כך לאשתו שהיא מרגשת בענין ההטיה יותר:
אדם חשוב שאין דרכו אפילו בחול לעשות הייחוד בהטיה מותר בכל גוונא דמאחר שהוא חשוב כד"א יקר מחכמה מכבוד ואחסין תרין עטרין עילאין אחסנתא דחבוי ואמיה מותר בכל גוונא כי אין דרכו לעשות הטיה: במדורה אפילו עשרה כאחד אין קורין דהיינו כאשר אותה מדורה דאשא מתגברת ועולה למעלה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל הובא למעלה איך היא מתגברת בע"ש ועאלת לגו גוונין ודחת לון לבר ומתקרבת אצל נקודה הפנימית ליטול נהורא דילה ולכן בזמן כי מדורה זו היא מתגברת אפילו עשרה אין קורין אע"ג כי כבר נתקבצו עשר ספירות של הכלה ועלו למעלה באצילות אין קורין בהם משום דהואיל והם יושבים רחוקים זה מזה כי הנה הספירות של הכלה יורדים בעולמות כמ"ש הקב"ה לכי ומעטי את עצמך והם רחוקים זה מזה לפי כי הם מתחלקים מקצת מהם בכל עולם ולכן אין רואים זה את זה ועוד כי זנבות האודים של המדורה הרי סוף המדות שלה סמוכים להם למדות של הכנה לפי שהיא נכנסת לתוך הגונים ומתקרבת אצל המדות של הכלה ולכן אין זה מכיר כשבא חבירו להבעיר ולחתות ולכן אסור לקרות בתורה שבעל פה כנגדם עד שמכניסים אותה בנוקבא דתהומא רבה כדאיתא שם: תינוקות של בית רבן קורין לאור הנר והנה התינוקות הם בסוד הנצחים כדאיתא בזוהר דף קס"ט: פרשת תרומה וז"ל ר"ש הוה שכיח יומא חד גבי פתחא דלוד ור' חייא בהדי' פגע ביה חד ינוקא אמר ר"ש ודאי קב"ה אתרעי בעלמא השתא ליומין זעירין גלגולא רבא לכל מלכי ארעא אלין באלין ודאי בעוד דאינון מקטרגין אלין על אלין ישראל יהון גו רווחא אמר ההוא ינוקא והא ביומא דא שארי אתערותא דא דהא בהאי יומא דמין סגיאין אושדין בעלמא אמר לי' ר' חייא מנא ליה להאי ינוקא אמר רבי שמעון לזמנין נבואה נפיל בפום ינוקן ומתנבאי יתיר מחד נביאה אמר ההוא ינוקא וכי תווהא איהו בינוקי למהוי לון נבואה והאי קרא שלים הוא מנלן דכתיב וכל בניך לימודי ה' ומנהון נבואה נפקא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי התינוקות הם למודי ה' הם הנצחים ומנהון נבואה נפקא ולכן הוא אומר תינוקות של בית רבן קורין לאור הנר זה עם הכלה מפני כי אימת רבן עליהם וכאשר תדע ותשכיל ממוצא דבר זה למה נקראים הנצחים תינוקות של בית רבן אז תזכור מ"ש בזוהר ובתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת נמצא דמטו רגלין ברגלין הנצחים שלה מתלבשים בנצחים של ז"א ולכן צדק שם זה כי הם תינוקות של בית רבן כי הרב הוא בסוד חכמה והיינו מאמר רבי אליעזר ורבי יהושע חד אמר חכמה בראש וחד אמר חכמה בלב והנה בספר תורת חכם ביארתי כי מר אמר חדא וחד אמר חדא ולא פליגי וזה פתרונו כי רבי אליעזר מדבר על חכמה עליונה היא בראש ורבי יהושע מדבר על חכמה תתאה היא בלב כנודע ולכן הרב היא חכמה ובית רבן היא בינה כי שם ביתו דהיינו אות בית דבראשית שהיא בינה וחכמה שהוא ראשית מתעלם בתוכה כי אבא טמיר יתיר כדאיתא בס"ד הרי כי תינוקות אלו הנצחים הם עצמן של בית רבן הוא הבינה לפי כי עד הוד אתפשטת ולכן אלו קורים בתורה לאור הנר של הכלה מפני כי אימת רבן עליהם היינו יראה העליונה שהיא בסוד חכמה כנודע מן הזוהר והתיקו' ומתחברים עם הכלה לפי שהם מסייעים לדבר מצוה:
מותר לקרות פרק במה מדליקין לאור הנר דאע"ג כי המשנה היא שפחה דמטרוניתא קורין פרק ממנה להאיר עליה מאור הנר זה של המטרוניתא: נוהגים לקרות בלילי יוה"ך אע"פ כי אין דרכי לתת סמך למנהגים שאינם מן הדין אבאר סמך בזה כדי לזכות את הרבים ולא ימנעו מלקרות הוא בסוד אימא עילאה. והקורא מתוך הספר היינו הענין כי הנה נודע מן הזוהר כי סוד יוה"ך לחבר ג' מדות עליונות הנקראים ספר וספר וסיפור כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קל"ז וז"ל השמים מספרים וגו' וע"ד ביומא דא אתוסף נהירו בכלא כדקא אמרן שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא ואינון מנהרין ומתקני להאי כבוד עילאה מרזא דספר עילאה אבא דכלא ומרזא דספר עילאה ואיהו מרזא דסיפור ובגין כך מספרים וכו' ולזה יכוין הקורא בספר ליל יוה"ך במחזורי' לאור הנר והוא נר יותר עליון כי לכן צריך לברך עליו כאשר נתבאר במקומו וכדרך זה מותר מפני כי אימת יוה"ך עליהם היא יראה עליונה המתפשטת בבינה סוד יוה"ך ומאירה עליהם. ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה בספר ובזה מתקיים מגיד מראשית אחרית דהיינו שהוא ממשיך מחכמה היא ראשית חכמה לאחרית כד"א טוב אחרית דבר מראשיתו כאשר הוא מראשיתו משום דהוי כעיון ראשי פרקים ר"ל כי הנה הפרק הוא בסוד ספירה אחת וראש הפרק היינו בסוד החכמה נמצא כי זהו בעיון ראשי פרקים כי ממשיך מחכמה עליונה להם לאור הנר עליון דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת ובפרט כי היא מצוה לספר ביציאת מצרים ובזה נמצא מתחברים ספר וספר וסיפור על דרך האמור כי ילמד בתוך הספר להמשיך מספר עליון על ידי ההגדה לספר בסוד הפה כנזכר שם ובכן מתבאר בחינת סיפור והשמים מספרים למדה אחרונה שנאמר בה כמראה אבן ספיר דמות כסא:
הרב יכול לראות מהיכן יקראו התינוקות כי הנה נתבאר מי הוא הרב ומי הוא התינוקות והכי קאמר הרב הוא החכם בסוד חכמה עילאה יכול לראות לאור הנר עליון מהיכן יקראו התינוקות הם הנצחים בספר התורה כדי להיות מסייעים לדבר כי זה יהיה בכלל תשמישי קדושה מסדר ראשי הפרשיות שהם פרשיות של תורה שבכתב כי החכמה תמיד מסדר אותה בפיו בספר עליון באותם שבעה הבלים שיוצאים מפה עליון על ידי שבעה קולות של הבו לה' בני אלים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית וקורא כל שאר הפרשה על פה וראשי הפרשיות לאו דוקא אלא כל שיודע הפרשה על פה העליון ובקצת צריך לראות בספר שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד אית ליה היכירא בשינוי זה ולא אתי לאטויי כאמור:
כלים הדומים זה לזה היינו משחז"ל הכניסה לו כלים והוא נתן לה כלים והם דומים זה לזה כלי החתן כמו כלי הכלה וצריך עיון להבחין בין זה לזה להמשיך עליהם שפע עליון כל אחד כפי הצריך לו אסור לבדקן לאור הנר דמאחר כי הכלה עלתה למעלה והיא בשלימות נר דהיינו שמקבלת מבין תרין דרועין דיניה רמ"ח איברים עילאין ואיהי פתחא תרין דרועין דילה לגבייהו כחושבן נר הרי הם מקבילות הכלים של הנקבה עם הכלים של הזכר והיו לאחדים ולכן אסור לבודקן להבחין ביניהם לפי כי אין הפרש עתה ביניהם ועוד ירצה במאמרו זה כלים הדומים זה לזה בסוד מש"ה וככלה תעדה כליה ובמה תתקן כליה על ידי הצדיקים כדאיתא בזוהר פ' אמור דף נ"ח. וז"ל הה"ד ה' מי יגור באהלך וגו' הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אלא אינון דמתקני למטרוניתא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק איקרי וכו' הנה נתבאר מדברי המחמר כי הצדיקים הם מתקנים למטרונית' בשלשה דברים בתכשיטהא הם הכלים הנזכרים בלבושהא הם הבגדים שאמר אחר כך בעטרהא שמקבלת ולכן כאשר היא בסוד נר אסור להבחין בין הכלים שלה ואפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור לבדוק. ואמנם עוד ימצא טוב טעם לענין הכלים ובגדים אלו הוא מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"א וז"ל הכא רזא דרזין כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא בשבתי וזמני וחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי דרור והיינו מור דרור וכו' ואינון יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא ואינון מתכנשין תמן ונטלי לון אלין ארבע אנפין ועאלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא וכו' כדין נשמתין סלקין עד דסלקין לגו עגולה דסחרא בההיא נקודה וכו' ואיהי תאיב' לגבייהו ומתקשטא בנהירו כדין אלביש קנאה מנהורא חד צדיק עילאה ואסתכל בשפירו דהאי נקודה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהורא והוו חד וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הנשמות של הצדיקים הם קישוטהא דהאי נקודה והם גורמים הייחוד בין חתן וכלה בשבת כשעולים למעלה בסוד אור חוזר והנה אמר כי הם נכנסים כשעונים למעלה לגו עגולה דסחרא בגו ההיא נקודה הם הכלים שלה ולכן יאמר כלים הדומים זה לזה הם הצדיקים הנקראים כלי ה' כמש"ה הברו נושאי כלי ה' כמשחז"ל ונקראים כך לפי כי על ידי מעשיהם מבררים ניצוצות קדושה מן הכלים הנקראים מאנין תבירין ומכניסים אותם האורות לתוך הכלים של הכלים כנ"ל והנה צדיקים אלו כשהם יושבים בגן עדן בחברת הצדיקים אחרים הם כנים הדומין זה לזה כלם צדיקים וצריך עיון להבחין ביניהם מי הם הראויים לעלות למעלה באותה שעה לצורך הקישוט דמטרוניתא כנז' אסור לבדקן לאור הנר לפי שנאמר כי נר מצוה ועלייה זו לא תהיה אלא על ידי התורה וכן נמי כלים הדומים זה לזה הם הכלים של הכלה שנכנסים אלו הנשמות לתוכן לעורר האהבה הם דומים זה לזה וצריך עיון להבחין ביניהם כשהצדיק עליון נכנס בהם אסור לבדקן לאור הנר כאשר היא בסוד נר כאמור ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור להבחין כי הנה בגדיו של החתן הם בגדי לבן בסוד הויה ובגדי אשתו הכלה הם בגדי זהב סוד אדני כדאיתא בזוהר בהרבה מקומות ועתה בשבת מתחברים שניהם כדאיתא במאמר הנ"ל לפי כי בחול אדני יחידאה בר מבעלה ובשבת מתחברין תרין שמהן יאהדונה"י ולכן אסור לבדוק בהם מאחר שהם מחוברים כאחד ועוד אתבונן לדעת מה הם בגדים אלו של איש ואשתו והענין מה שכתוב בזוהר פרשת בלק דף ר"ט. וז"ל תאנא מסטרת דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף ות"ק סטרי גליפין בטכשיטהא וכד בעא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין וכו' כד מזדווג מלכא במטרוני' סלקא עטרא דא ואיתיישבת ברישא דמטרוניתא וכו' כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עילאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא וכו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילחה בההוא עטרא ופרישא עליב ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאנה וראינה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר דאיכא שני דברים שנותנת אימא עילאה למלכא ומטרוניתא תרתי לטיבותא עטרה ובגדים ולכן יהיו אלה הכלים הדומים זה לזה לענין העטרות ואלה הבגדים שאסור להבין בין בגדיו לבגדי אשתו לפי שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה ואימא עילאה נותנת להם אלו התכשיטים מפני שהם דומים זה לזה אסור לבדוק בהם:
שמש שאינו קבוע אסור לבדוק והענין כי הנה איתא במדרש אלה פקודי המשכן משכן מלמד שהראה הקב"ה למר"עה משכן מלמעלה ומזבח ומטטרון עומד ומשמש ומקריב עליו הנשמות של הצדיקים בזמן החרבן אמנם זה נקרא שמש שאינו קבוע דהכי איתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ט. וז"ל אוליפנא דאמר קב"ה למשה כל תיקונין וכל דיוקנין דמשכנא כל חד וחד כדקא חזי ליה וחמא ליה למטטרון דקא משמש לכהנא רבא לגו וכו' אמר ליה קב"ה למשה חמי משכנא וחמי נער כלא מתעכב עד דיתקם הכא לתתא ואי תימא אי הכי מטטרון איהו דקא משמש אנא ודאי משכנא דיליה איהו ומיכאל כהנא רבא איהו דקא משמש גו ההוא משכנא כגוונא דקא משמש כהנא רבא עילאה גו משכנא אחרא סתימא דלא אתגלייא ברזא דעלמא דאתי וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי שנים הם המשמשים אחד הוא מטטרון המשמש במשכן התחתון שהוא שלו והאחד הוא מיכאל כהנא רבא אמנם השמש קבוע הוא מיכאל כהנא רבא ולכן יאמר כי שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות שהם כלי המשכן כאשר הם מפורשים בזוהר פרשת פקודי והם מחנות מלאכים הנקראים כך על שם השירות שלהם כמש"ה חושב ואורג אסור לבדוק בהם לאור הנר של שבת לפי שאינו מכירן כי עתה ניתוסף בהם הארה מן הקדושה ועלו במעלה רמה בין בנר שמן בין בנר של נפט שאורו רב אבל שמש קבוע הוא בסוד מיכאל כהנא רבא מותר לו לבדוק לאור הנר של שבת כוסות הנז' לפי שאינו צריך עיון גדול הרבה להכיר אותם ואם היה נר זה המאיר עליו מלמעלה שמן זית מן האצילות אין מורים לו היתר לבדוק אף על פי כי לענין הבדיקה מותר אלא גזרה שמא יסתפק ממנו ועוד יהיה דברו זה למנוחה בענין שמש זה כאשר מתבאר בעולם האצילות כי שם ימצא שני שמשים שמשמשים לכלה הקדושה בדרך קבע אמנם האחד מהם נקרא שמש שאינו קבוע לסיבה נודעת והענין יובן כמ"ש בזוהר פרשת בשלח דף מ"ט: וז"ל עוד היום מאן יומא דין אלא הכי כתיב ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב ורזא הוא על כנסת ישראל דאהרן הוא שושבינא דילה לתקנא ביתא ולשמשא לה ולמיעל לה למלכא לאזדווגא בהדא מכאן ולהלאה כל כהן דמשמש במקדשא כגוונא דאהרן וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הכהן גדול לתתא הגשמי הוא שמש דמטרוניתא וגם מטטרון הוא משמש כדאיתא בתיקונים מטטרון מתייחדין על ידיה צדיק וצדק שית יומין דחול ואמנם אף עפ"י כן הכהן הגשמי יקרא שמש קבוע ומטטרון נקרא שמש שאינו קבוע לפי כי מטטרון נעשה הייחוד על ידו בשית יומין דחול בלבד משא"כ ביום השבת אמנם הכהן הגשמי זובחו לאלהיו כי לעולם נעשה על ידו הייחוד עליון בין בחול בין בשבת ובכן יצדק מ"ש הדין שמש שאינו קבוע היינו מטטרון לפי שאין עושה שירות בשבת כאמור לכן אסור לו לבדוק כוסות וקערו' שהם בבית של הכלה כלומר דאף על גב שהוא עולה למעלה באצילות בסוד משמרה שלישית תינוק יונק משדי אמו לדכאה להו כדאיתא בזוהר עם כל זה אסור לו לבדוק יותר מזה כוסות וקערות לתת בכוס עינו לאור הנר של שבת מפני שאינו מכירן אף על גב כי הצדקת יורדת למטה ומתלבשת בתוכו בשית יומין דחול בסוד כי שמי בקרבו היינו כאשר מתמעטת כי כן נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך אבל המדות שלה כלם הכוסות והקערות אינו מכירם ולכן הוא אסור לבדוק בהם לאור הנר של שבת בין בנר שמן זית מן האצילות בין בנר של נפט מן העולמות שאורו רב אסור:
עוד זאת אדרש לבית ישראל לבאר שמש קבוע ושמש שאינו קבוע כי הנה שניהם משמשים למדה האחרונה כלתא דא אמנם האחד נקרא קבוע ואחד נקרא שמש שאינו קבוע והם הצדיק ומדת החסד והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף ר"נ. וז"ל מאן היכלא דא היכלא עילאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא היך מקדשין ליה בההוא היכלא בקדמיתא אתפתחו תרעין וחד מפתחא סתימא אתקין ופתח תרעא חד לסטר דרום כדין עאל כהנא רבא לגו וכו' מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הוות רברבא לא יכלין לאחדה כלל אבל כיון דאזעירת גרמה והיא נקודא חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא וכו' כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדא בחביבו דנשיקין ברחימו דחיבורא חדא כדין וישק יעקב לרחל ברחימו דנשיקין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כהנא רבא הוא העושה כל הטובות האלה לכלה ולכן אמרו חז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ואיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ו וז"ל פתח ואמר ר"מ האי כלה דילך קב"ה יהב לה לאברהם כד"א בת היתה לו לאברהם וכו' איהו הוה לגבה אומן כגון ויהי אומן את הדסה וכו' ואיהו גדיל לה בי"ג מכילן דרחמי וכו' ואמנם אע"ג כי כל שלימות זה הוא עושה עם הכלה העיקר הוא היחוד והחיבור הנעשה אח"כ על ידי בעלה ולכן אברהם מדת החסד יקרא שמש שאינו קבוע דאע"ג כי הוא קבוע לעשות תיקון זה לא יקרא קבוע לפי כי אברהם הוא שליח קידושין כאשר יתבאר במקומו בע"ה אבל שמש קבוע הוא החתן ולכן יאמר שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות של הכלה והיינו הכלים שלה שנאמר בהם וככלה תעדה כליה לאור הנר מפני שאינו מכירן כי הכלה אינה מגלה עצמה רק לבעל נעוריה בין בנר שמן זית שהצדיק מדליק כדאיתא בזוהר פרשת פנחס צדיק הוא דכתיש כתישין ואפיק משח רבות מאינון זמין עילאין בין בנר של נפש שאורו רב אבל שמש קבוע הוא החתן הנקרא שמש על דרך משחז"ל עד מקום שהשמש דש זה הוא קבוע לענין החיבור והייחוד כנז' במאמר ועוד הוא קבוע עמה צדיק וצדק כחדא אינון לית לאפרשא לון לא ברעיוני ולא בדכירו ומקב"ה אית לן למילף דכתיב ואזכור את בריתי ולכן מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות של הכלה כי יתן בכוס עינו מפני שאינו צריך עיון הרבה והוא רגיל עמה ואם היה נר של שמן זית שהוא ממשיך כתית למאור להעלות נר אין מורין לו לבדוק ואע"פ שהוא מותר באשר היא אשתו גזרה שמא יסתפק ממנו כשמתחבר עמה ולכן אחז"ל אפילו תלמיד חכם אסור לשמש לאור הנר: