אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רעד

סימן רעג

[א] אשר חכמים הגידו לא ניתנו שבתות לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה ולכן ימצא חובה על איש הישראלי ללמוד ביותר ביום השבת דאע"ג שהוא מקיים מה ששואלים מן האדם קבעת עתים לתורה היינו בימי השבוע כי נמצא בו ענין מלאכה והכתוב אמר ובחרת בחיים שחייב אדם לעשות מלאכה כדי להתפרנס ממנה כמו ששנינו חייב אדם ללמד את בנו אומנות ואמנם כל ענין זה הוא בימי החול דאיכא מלאכה אמנם ביום השבת כי אין שם מלאכה של חול מתחייב אדם להתעסק במלאכת שמים היינו לימוד התורה שאם לא עכשיו אימתי לכן בא החיוב זה לבצוע על שני ככרות בשבת דאע"ג כי הדברים כפשוטן כי צריך לעשות כבוד ליום השבת בכל הדברים אמנם גם ענין הרמז יהיה צורך לאדם ללמוד פי שנים ממה שדרכו ללמוד בחול כי הנה הככר היינו תורה שנאמר לכו לחמו בלחמי ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ד. מאן דמזלזל בפירורין דנהמא וכו' כ"ש מאן דמסר רזין באורייתא לאנשים דלאו אינון הגונין דשליט עלייהו אשה זונה דאתמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולית לחם אלא אורייתא ולית ככר אלא הלכה אחת וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ככר היינו הלכה ולכן יאמר בוצע על שני ככרות בשבת דהיינו שני הלכות לפי כי כן אמרו חז"ל מיום שחרב ב"ה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה היינו בחול אבל בשבת יהיה פי שנים ודאי ולאו דוקא הלכה של עיון כי זה אסור כדלקמן אלא לימוד והנרצה הוא להיות הלימוד של האדם ביותר בשבת אם אפשר יהיה פי שנים לטוב לו במדרש ואגדה שאוחז בידו שתיהן ובוצע על של ימין שנאמר מימינו אש דת למו:

[ב] מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה אע"ג כי בחול לא נכון לעשות כן כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ח: וז"ל ואצטריך דלא ישתכח בלען על פתוריה דהא בלענו מסטרא אחרא הוי ורזא דא הלעיטני נא אורח בלענו והכי אצטריך לסטרא אחרא דכתיב ובטן רשעים תחסר ועל דא ואכלת לפני ה' אלהיך כתיב ולא לפני סטרא אחרא וכו' והיינו בימי החול אבל בשבת צריך לשנות בכל הדברים וכן נמי לענין הלימוד יהיה פרוסה גדולה ממה שלומד בחול דף אחד ילמוד בשבת בהבנה יותר ואחז"ל לא יחרוך רמיה צידו משל לצד צפורים אם משבר כנף כל אחת מתקיים כך הלומד מעט מעט תלמודו מתקיים בידו אמנם בשבת מצוה לבצוע פרוסה גדולה ללמוד ביותר ואינו חושש לזה כך אחז"ל ידעי רבנן להאי שמעתא ואין מקיימין אותה ואמנם בוצע פרוסה שתספיק לו לכל הסעודה היינו לסעודת הצדיקים לעתיד:

[ג] אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע היינו משחז"ל שלחו מתם הזהרו בחבורה וכן הוא אומר חרב אל הבדים ונואלו חרב לשונאי ת"ח שלומדים יחידים בד בבד ולא עוד אלא שהם מטפשים שנאמר נואלו שרי צוען ומאחר כי צריך ללמוד בחברה צריכה למימר אין המסובין ללמוד בלחם של תורם רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע הוא הגדול שבהם ואם יש לפני כל אחד לחם משנה כי הם יודעים בתורה ואין צריכים אליו ליכא משום לא תענה על רב יכולים לטעום טוב טעם כל אחד אף על פי כי עדיין לא טעם הוא הגדול לפי כי כל אחד מוכן ללמוד וללמד כמו שאמרו רבותינו שהלכו לאושא אנו באים ללמוד מהיודע וללמד למי שאינו יודע וכן נמי הוא בג"ע אשר חז"ל הגידו שהם יושבים חבורות חבורות תחת עץ החיים ולומדים בתורה אין המסובין שם רשאים לטעום ולומר טוב טעם בתורה ולטעום מאותו ענג אשר שם עד שיטעום הבוצע ומפרש להם התורה בעולם הזה ואם יש לחם משנה לפני כל אחד מהם מענין התורה יכולים לטעום ודבר דבר תורה בטוב טעם אע"פ שעדיין לא טעם הוא הבוצע המפרש בתורה והיינו נמי מי שעשה מעשה הרוכל בעולם הזה להדריך בני אדם בדרך ישרה ולקרבן לתורה אין המסובין שם בג"ע רשאים לטעום משכר תורתם ועבודתם עד שיטעום הבוצע המכריז עליהם ומלמדם להועיל ואם יש לפני כל אחד מהם לחם משנה כי כן היה בידם תורה ומצוה מתחלה ועל ידי הכרוז הוסיפו ללמוד ולעשות יכולים לטעום מתורתם ומעשיהם מן השכר אף על פי שעדיין לא טעם הוא המדריך אותם:

[ד] סעודה זו של שחרית אי אפשר לעשות בלא פת ירצה להגיד על דבר גדול כי הנה אחז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ולכן שנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ולכן כשהולך לגן עדן נותנים לו שכרו כמשחז"ל קודם פטירתו של אדם מראים לו שכרו ונפשם שבעה והם ישנים שנאמר ישנתי אז ינוח לי אבל לענין הסעוד' המזמנת לצדיקים שהוא דוגמא לסעודת היום כי עולם הבא נקרא יום אי אפשר לעשותה האדם בלא פת של תורה כמש"ה לכו לחמו בלחמי ר"ל לכו לעולם הבא אז תאכלו באותה סעודה בלחמי כי כן אז הקב"ה מיסב עמהם ודורש התורה כמש"ה כי תורה מאתי תצא:

עדיין ימצא טוב טעם להבין דינים אלו כפי הנוגע למעלה וכך היה אומר בוצע על שני ככרות כדאיתא בזוהר פרשת עקב דף רע"ג. וז"ל תניינא למבצע על שני ככרות בשבת דאינון רמיזין בתרין לוחין דאורייתא ואתייהיבו בשבת זוגות דביומא תליתאה נחתו דאתמר ביה תרי זמני טוב ובשבת אתייהיבת ואף על גב דאוקמוה דשדים ממונין על הזוגות כמה דאוקמוה שני בצים שני אגוזי' הלכה למשה מסיני שלוחי מצוה אינם ניזוקין וכו' ותרין ככרות בשבת רמיזין לתרין יודין יאהדונהי דאדני היא יחידה מבעלה בשית יומין דחול ובשבת נחית לגבה ובגין דא בשבת כל נשמתין ורוחין ונפשין נפקין זוגו' ואין שטן ואין מזיק שליט ביומא דשבתא וכו' הנה מבואר כי צריך לבצוע על שני ככרות בשבת והרמז בהם לב' יודין שהם מתחברים שניהם אמנם אין כונת המאמר כי הככר הוא אות יוד שהנה נתבאר בזוהר כי הלחם הוא אות וא"ו כדאיתא בזוהר בהרבה מקומות ולקמן יבא בהרחבה הכל ומאחר שנתבאר כי הלחם הוא באות וא"ו ולפי כי אות וא"ו לא יתכן לומר ו' אלא בב' ווין כזה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ה לכן צריך להיות לחם משנה וכדאיתא פ' ויקרא דף י"ב: וז"ל תודת שלמיו אמר רבי יהודה תודה ידיע שלמיו מאי תרי אמר ליה תרין ווי"ן וו דהיינו שלמיו שלמא דכלא הנה מבואר מכמה מאמרים כי לחם הוא סוד וא"ו ולכן שני ככרות היינו תרין ווי"ן דאינון שלמא דכלא ומה שאמר במאמר הקודם כי הם סוד תרין יודין ר"ל שעל ידם מתחברים שני יודין של הויה אדני ונתן טוב טעם כמ"ש אחר כך דאדני היא יחידה מבעלה בשית יומין דחול אמנם בשבת נחית לגבה וזה יהיה בסעודת הלילה לפי כי ביום הוא סליקת לגביה אבל בלילה איהו נחית לגבה וזה יהיה סיבה אחת למה סעודה של לילה חמירא מסעודתא דיממא ולפי כי בענין זה מתחברים תרין שמהן לכן צריך לאחוז שתי הלחם בשני הידים ימין שמאל כי לעולם הזכר בימין והנקבה נקשרת בשמאל עוד יש טוב טעם להעיר ימין ושמאל לאחוז הכלה בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ויתן הלחם פנים כנגד פנים דמאחר כי הם כנגד שני לוחות כשנתן הקב"ה תורה לישראל נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם ולכן לא ישים אותה זה על זה והעיקר כדי להמשיך האור עליהם מן הפנים עליונים כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא דף ט"ו. וז"ל אמר רבי אלעזר מאי ישר יחזו פנימו יחזה פנימו מבעי ליה או ישרים יחזו א"ל רזא עילאה דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אנפין אקרון פנימו דאינון חמאן באורח מישר מה דאצטריך למחמי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עיקר ההארה הוא בסוד הפנים ואיתא בס"ד עד לא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיתו וזיוניהון לאאשתכח ולכן יזהר האדם לא ישים הככרות זה על גב זה שגורם למעלה שהדכורא מחזיר פניו מן הכלה חלילה ובוצע בשל ימין לעולם כי כן נאמר מימינו אש דת למו ואפילו כל הדברים יגעים צריך לעשות אותם דרך ימין וכדי לעשות מ"ש במאמר כי הם סוד יו"ד לכן עושה בלחם שבצד ימין בתחלה שלשה חתיכות בסכין והם כנגד שלש אותיות יוד ומניח עשר אצבעות עליו כנזכר בענין המוציא בחלק הקודם ע"ש באורך ומגביה ידיו למעלה עם הלחם ומברך המוציא כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ח. וז"ל כד יתיב בר נש על פתורא למיכל מברך על נהמא המוציא מ"ט המוציא ולא מוציא דהא כתיב בורא השמים ולא כתיב הבורא. עושה ארץ ולא כתיב העושה ארץ וכו' מ"ט הכא המוציא אלא כל מלין דאינון מרזא דעלמא עילאה סתירה אסתתרא ה' מתמן לאתחזאה דהא מעלמא גניזא וסתיר' איהו. וכל מלין דאינון מעלמא תתאה דאתגלייא יתיר כתיב בהא דכתיב המוציא במספר צבאם הקורא למי הים כלהו מרזא דעלמא תתאה איהו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מ"ש המוציא באות ה"א להגיד כי זהו בסוד ה"א אחרונה כאמור ולכן צריך לדקדק בה"א של המוציא לפרסם אותה להורו' כי אות ה"א זו עלמא תתאה כנז' ואמנם איתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ה. וז"ל ומנ"ל דלחם הפנים איהו מפתורא דמלכא דכתיב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ז"ה י"ב אנפין ואוף הכי מאן דאית ליה בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה ארבע ככרות בכל סעודתא דשבת לתלת סעודתי י"ב אנפין ואי תימא לאו אינון אלא שית מדאורייתא משום לחם משנה אלא לא ניכול למדכר וא"ו בלא חבריה ו' ו' שית מלעילא לתתא שית מתתא לעילא לקבל שית דרגין דכרסייא עילאה ושית דרגין דכרסייא תתאה וכו' ואמנם כבר אמר במאמר ומאן דאית ליה לכן יעשה ארבעה בכל סעודה אמנם אין חיוב זולת שתי הלחם כאמור:

מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה כי הנה נתבאר מן המאמר כי שני ככרות רומזים לשני יודין וכבר נתבאר דהיינו על הפרוסה ולכן ימצא חילוק בזה כי בחול תהיה הפרוסה קטנה כנגד אות יוד שבשם אדני ובשבת תהיה הפרוסה גדולה להורות כי הוא כנגד אות יוד של הויה ובזוהר פרשת פנחס נמי מפרש לה הכי כי הפרוסה היא כנגד שני שמות הנז' כי תדרשנו ימצא לך דף רמ"ה ומאחר שידענו כי האכילה היא לחבר שני שמות בסוד חתן וכלה לקיים אכלתי יערי עם דבשי לכן יהיה עניית אמן על הייחוד כנז' שם דף רמ"ה. וז"ל וכד עונים אמן דא לאו על האכילה אלא על הבציעה קודם דייכול וכו' וליחיד יהיה ענין כזית זה המשכת הטיפה מלמעלה כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עליונים הנמשכים עד העולם:

אין המסובין רשאים לטעום וכו' הוא מה שאמרו בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ה. וז"ל ולית מארי סעודתא רשאין למיכל עד שיאכל הבוצע ודאי כד בצע בעל הבית וכו' והענין כי הנה איתא פרשת פנחס סוד הענין דף רמ"ד: וז"ל פתח ואמר הא אוקמוה מ"מ בעל הבית בוצע ואורח מברך ועוד אוקמוה דצריך לדקדק בה"א מן המוציא ותרין ההי"ן אינון לקבל שתי הלחם שתי ככרות דשבת ואיהו יו"ד כביצה לכל חד וחד ומאן איהו בעל הבית דבוצע דא וא"ו אדהכי הא סבא דסבין קא נחי' לגביה ואמר ר"מ חזור. בך דהא לחם איהו ואו שתי ככרות דיליה כמ"ד אינון ה' ה' ודאי וא"ו איהו לקבל יעקב ה' ה' לקבל לאה ורחל יו"ד כביצה לכל חד וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כל הדברים אחת לאחת ואמנם המסובין הם הקצוות אין רשאים לטעום וליהנות עד שיטעום הבוצע הוא ת"ת ישראל ואם יש לפני כל אחד לחם משנה סוד לאה ורחל יכולים לטעום אף על פי כי עדיין לא טעם הוא לפי כי הקצוות הנאתן קרובה יותר מבעל הבית והבן. סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותם בלא פת אף על גב כי לקמן יתבאר כי גם סעודה שלישית צריכה פת שהרי בפירוש אתמר במאמר כי מן התורה צריך להיות לחם משנה בכל סעודה ולקמן ית' היטב אמנם בזה יהיה מ"ש אי אפשר לעשותם בלא פת לאו למימרא כי סעודה שלישית אינה צריכה אלא להגיד כי כן המצוה הוא אלו הסעודו' על הפת זהו עיקר והנותר מן התבשילים הם עונג שבת:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה