אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רעב

סימן רעא

[א] הלא זה תחלת דברי כי הדינים הללו הם להועיל לאדם בכל הענינים ובדרך כי חז"ל דורשים התורה להועיל לאדם בדברי מוסר והנהגת השפלים הגשמיים להורות את בני ישראל כי התורה תמימה היא ולא יתכן לבני האדם אשר קורצו מחומר לחדש דבר שאינו נרמז בתורה כי זהו הנרצה אצלי כמשחז"ל דרך ארץ קדם לתורה כי אין הרצון להודיענו כי מי שאין בו דרך ארץ מקודם לא יבין בתורה שהרי נאמר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת התורה אמנם חז"ל רצונם להגיד כי דרך ארץ קדם ההודעה שלו לתורה ר"ל בתחלה אתה דורש מן המקרא שבא ללמד ענין דרך ארץ ואח"כ תדרוש בה ותורה הוראות וכיוצא וכן לענין דינים הללו למה יגרע ללמוד מהם דברי מוסר המועילים אל שלימות העצמי בנפש אדם ולכן יאמר אין מקדשין על יין שריחו רע אף ע"ג כי הפשט לא יפשט אמנם ממנו נקח לעבוד את ה' ובא ללמד על מה ששנינו ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ולכן יין שהוא דוגמא לתורה שנאמר ושתו ביין מסכתי שריחו רע כי האדם הלמד תורה ואין פרקו נאה וריחו רע מצד העון שהם ריח רע כענין ההוא צורבא מרבנן דסנן שומעניה אף על גב דריחיה וטעמיה חמרא כי הוא יודע בתורה ויש לו טעם שמורה הוראות בישראל אין מקדשין עליו כי איך יתכן לאדם ללמוד תורה מפיו ולהתקדש על ידו בתורה ובמצוה והוא גורם כי שם שמים מתחלל ולכן אף על גב כי חז"ל הקשו כתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לאו וכתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ומשני כאן בקטן כאן בגדול ולכך נאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם אינו אומר אלא לדעתי ולכן הוא אמר לא מבעיא קטן כי אסור ללמוד מת"ח שיש לו ריח רע שלא ילמד ממעשיו אלא אפילו גדול נמי ומאחר כי עיקר התורה והמצוה הוא להתקדש בהם כמ"ש אשר קדשנו פשוט הוא כי אין מקדשין בו מאחר כי הוא לעצמו אין בו קדושה שריחו רע כל שכן הקרב אליו ולא על יין מגולה אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי והדוגמא לזה היינו מה ששנינו מגלה פנים בתורה אין קדושה באה לאדם על ידו:

[ב] יין מגתו מקדשין עליו היינו מה ששנינו יש קנקן חדש מלא ישן וכו' ולכן זה יהיה דוגמא לאותו תלמיד בחור וטוב כי לכן עדיין היין של תורה תוסס בקרבו ואינו מתנהג בנחת עם הבריות או אף ע"ג שהוא בא בימים ועדיין הוא יבער בקרבו רתיחת הדם מקדשין עליו כך אמרו חז"ל האי צורב' מרבנן דרתח אורייתא היא דקא מרתחא ליה והלמד ממנו מתקדש ודאי כי כן נמי מקדשין עליו קדוש יאמר לו וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו היינו מה ששנינו משמת ר"י בטלו האשכולות שנא' אין אשכול לאכול ואחז"ל איש שהכל בו ואתא לאשמועינן דאף על גב דקים לן כל שלא שמש ת"ח נקרא עם הארץ אמנם לענין הקדושה מתקדש עמו ודאי אף ע"ג כי תכף לקח אשכול זה ת"ח וסחטו והוציא ממנו למוד מה דוגמא לענבים כך אמרו חז"ל אדם הולך בדרך רעב וצמא הביאו לו לחם מבקש לשתות הביאו לו מים מבקש לאכול לחם אבל אם נתנו לו אשכול של ענבים אינו מבקש כלום והיינו הדוגמא אשר חז"ל אמרו איש שהכל בו כי כן הוא בענין הגשמי באשכול ענבים ולכן אמר סוחט אדם אשכול ענבים היינו ת"ח ומוציא ממנו יין ומקדש עליו קידוש היום אמנם זה יהיה מבעוד יום ודאי:

[ג] מקדשין על היין שבפי החבית אף על פי שיש בו קמחין והדוגמא לזה יהיה אדם הנמצא בו תורה אמנם הפה שלו נמצא בו דברים אשר לא כן כי החבית הוא דוגמא לגוף ששנינו יש קנקן חדש אמנם אין פיו דומה יפה כי הנה חז"ל אמרו בההיא דר' צוה לבנו זרוק מרה בתלמידים והקשו והרי יהושפט מלך יהודה את יראי ה' יכבד כשרואה ת"ח קם מכסאו ומחבקו ומנשקו ואומר לו רבי רבי מארי מארי ומשני כאן בצינעא כאן בפרהסייא ואמנם ת"ח זה פיו יש בו קמחין דוגמא לזה אף על פי כן מקדשין בו כאמור ועל יין שבשולי החבית היא התורה שת"ח מבזה אותה כההיא שנאמר בחכמת המסכן בזויה וכי חכמתו של ר' עקיבא היתה בזויה אלא זה המבזה תורתו הוא דורש אסור להלוות ברבית והוא מלוה היינו מניח יין של התורה בשפל המצב מקדשין עליו אף על פי שיש בו שמרים כאמור ועל היין שחור הוא מי שהושחרו פניו ממעשיו הקודמים ועל יין מתוק היינו ת"ח שדבריו מתוקים ע"ד מש"ה אם תמתיק בפיו רעה ועל יין דריחיה חלא ובני אדם מדברים עליו אבל טעמיה חמרא כי ממנו יוצא טעמי תורה כל אלו מקדשין עליהם ומכל מקום מצוה לברור יין טוב ת"ח שתורתו נקייה וטובה לקדש עליו ללמוד ממנו:

[ד] מקדשין על יין לבן והדוגמא לת"ח שהוא רמאי וכדאיתא בזוהר ובתיקונים מי שצורתו לבנה היינו מדרך לבן הארמי רמאי ולכן הרמב"ן פוסלו לקידוש על דרך שהיה רבן גמליאל אומר כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לב"ה ולכן פוסלו אפילו בדיעבד אבל מבדילין עליו מצוה להיבדל ולפרוש ממנו ומנהג העולם כסברא ראשונה כי אין חוששין לרמאות: [ה] יין חי אע"פ שהוא חזק דדרי על חד תלת מיא היינו ת"ח שנא' בו אשר אבניה ברזל אלו ת"ח וכן זה קשה וחזק ביותר דדרי על חד תלת מיא אם יש לו דבר עם אדם והולך ג"פ לבקש ממנו מחילה כד"א שפכי כמים לבך עדיין קשה למחול מקדשין בו ומכל מקום יותר טוב למוזגו כמ"ש האי צורבא מרבנן אע"ג דרתח אורייתא דקא מרתחא ואף על פי כן מבעי ליה למילף בניחותא ובלבד שיהא מזוג כראוי ולא ילך לקצוות:

[ו] יין צמוקין מקדשין עליו והוא דוגמא מי שאין בו לחלוחות של מצוה נתייבש בשמש כד"א יש רעה חולה תחת השמש:

[ז] שמרי יין וחרצנים הלא הם ת"ח כי הלכו בדרך רע ונתן עליהם מים של התשובה שנאמר שפכי כמים לבך אם ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן דוגמא לאדם הראשון כי אכל מעץ הדעת גפן היה, וחזר בו מקדשין עליו: [ח] מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש והדוגמא לרודפים אחר דבר מן המבושל והמתוק לחיך למלאת רסן בטנם ויש אומרים אין מקדשין עליהם כך אמרו ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום קארי ביה נזם זהב באף חזיר ומאלמן אשתו ומייתם גוזליו ומוציא עליו שם רע דקארו ליה בר מלחך פינכי:

[ט] במקום שאין יין מצוי וכו' היינו מקום שאין מצוי ללמוד תורה שנאמר ושתו ביין מסכתי יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין כך אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה וכאשר לא ימצא ולא אחד בהם מן הת"ח הנז' ואין יין מצוי אז מקדשין כי הנה קדושת שבת תחול בדבר נקל מן הלמוד אפילו ע"י שכר או שאר משקין מקרא משנה הגדה חוץ מן המים אין להתעסק בלימוד מענין התשובה הנמשלת למים היא משחז"ל מה מים הולכים למקום טמא מה מים אין משמחין הלב לכך נאמר יין ומאחר שאין שם יין לשמוח בשבת שאר משקין מקדשין עליהם ויש אומרים שאין מקדשין ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת והדומה לה הוא הלכה ובבקר יותר טוב לקדש על השכר שיברך עליו שהכל קודם המוציא היינו כי כל דברי התורה משמחים ואח"כ מברך המוציא כי הנה התורה מוציא האדם מדי דפיו אם יש בו עון שנא' הלא כה דברי כאש שאם יברך על הפת תחלה היינו על התורה אין כאן שום שינוי הרמוז בברכת שהכל ודברי טעם הם:

[י] ברכת יין של הקידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה כי יין של תורה שמתקדש האדם בו פוטר יין שבתוך הסעודה דאף ע"ג כי הסעודה היא מצוה מן התורה אין אדם קונה שלימות בזה בעצם אדם ואינו טעון ברכה לאחריו דברכת המזון פוטרתו בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס:

ועתה אמרתי אגלה אזנך על דבר אמת בדינים אלו וכך הוא הענין אין מקדשין על יין שריחו רע והוא מיוסד על מאמר הנ"ל כיצד מקדשין הכלה למעלה וקורים לה כבוד כבוד כמש"ה ובהיכלו כלו אומר כבוד ולכן יאמר אין מקדשין על יין שריחו רע כי הנה למעלה בהיכל זה מקדשין בו הכלה הוא על ידי היין כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קס"ט: וז"ל רובא דברכאן על היין דאיהו סטרא דחדי לכלא על ההוא יין דאיתנטיר בענבוי תדיר ובגין כך ברכה קדמאה דאינון שבע איהו רזא דיין יין עביד פרי בין לעילא בין לתתא גפן נטיל כלא ואפיק איבא לעלמא ואתערו דחדוה שמאלא איהו דכתיב שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני וההוא אילנא דחיי עביד פירין ואיבין באתערותא דא ודא איהו ברכה קדמאה דכלא וכו' ולכן מפני כי יין המשומר הוא למעלה אצל אימא עילאה ובו מתקדשת הכלה כאמור ולכן אין מקדשין על יין שריחו רע כי יין זה הוא בסוד סטרא אחרא שלהם ריח רע כדאיתא בזוהר פרשת תצא לילית אשפה מטונפת שריחה רע דזרקין בה כלבים וחמורים מתים וכו' אף על גב דריחיה וטעמיה חמרא שמורה על הקדושה בסוד שמאלו תחת לראשי מאחר כי עקב דבר נמצא בו הדומה לסטרא אחרא אין מקדשין עליו ולא על יין מגולה אפי' האידנא דלא קפדינן אגילוי משום נזק אבל יין מגולה הוא בסוד גילוי הגבורה וממנה מתאחזים סטרא אחרא והיינו סיבת הנטילה בבקר כנזכר במקומו:

יין מגיתו מקדשין עליו היינו מש"ה ביום ההוא כרם חמר ענו לה ונאמר פורה דרכתי לבדי וגו' דהיינו כי לעתיד אותה גפן הנאמר בה סורי הגפן נכריה דורך אותה הקב"ה ומוציא היין שבתוכה בסוד אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ומקדשין עליו כי יהיה בסוד אור חוזר ופנה למעלה וסוחט אדם העליון אדם דקדושה אשכול של ענבים ומקדש עליו היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קפ"ט: וז"ל ובגפן דא איהו גפן דאשתמודעא בקודשא בגין דסטרא אחרא אקרי גפן נכריה וענבין דילה קשין אחידין לבא נשכין ככלבא אינון ענבין אקרון סורי הגפן נכריה אבל גפן דא עלה כתיב ובגפן ההוא דאשתמודעא ההיא דכל קדישין טעמו מינה חמרא עתיקא וכו' וההוא גפן כד מטא לגבה אושיטת תלתא שריגין ואינון תלת דיוקנא דאבהן דאתקדשת בהו ולית קדושה אלא ביין ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שרי ביה והוא כפורחת ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה וכו' כדין עלתה נצה סליקת רחימו לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו וכו' והנה מבואר ענין מש"ה ובגפן שלשה שריגים ושם נאמר ואקח את הענבים ואסחט אותם וכו' כך אדם דקדושה סוחט אשכול של ענבים שהם בסוד הכלה כאמור ואומר עליו קידוש היום שמקדשין הכלה כאמור:

מקדשין על יין שבפי החבית כי הנה הוא דוגמא לכלה הנקרא חבית כדאיתא בתיקונים ויין נמצא בפיה למטה והוא ממה שהצדיק נותן לה מסוד הגבורות אם יהיה שם קמחין שמורה בחינת דין אעפ"כ מקדשין עליו ועל יין שבשולי החבית אע"פ שיש בו שמרים היינו מ"ש בזוהר פרשת שלח לך בשפולי דהאי ים איכא רפש וטיט דכר ונוקבא שבקליפה הנקרא צלמות כמו כן ימצא בחלק היין שהוא בחינת אלהים השמרים שלהם היינו אלהים אחרים כאשר הם עדיין נכללים למעלה ואינם נגלים מקדשים עליהם ועל יין שחור הוא דין גמור היינו סוד משחז"ל שחור אדום הוא אלא שלקה ואיתא באדרא רבא וחד חשוך אתסחי תמן וכו'. ועל יין מתוק הוא מ"ש בזוהר פרשת ויחי דף ר"מ וז"ל פתח ואמר מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק האי קרא אסמכתא אית לן ביה מהאוכל דא צדיק דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו וגו' ומעז יצא מתוק דא יצחק דבריך ליעקב וכו' תו אע"ג דכלא חד ומעז אלמלא תוקפא דדינא קשיא לא נפק דבש מאן דבש דא תורה שבע"פ דכתיב ומתוקים מדבש וגו' ולכן יאמר ועל יין מתוק ועל יין דריחיה חלא וטעמיה חמרא שהוא מסטרא דקדושה ומ"מ מצוה לברור יין טוב לקדש עליו כאמור:

מקדשין על יין לבן כי הנה מורה על שהוא יותר דין והרמב"ן פוסלו לקידוש אפי' בדיעבד אבל מבדילין עליו ויותר טוב להבדיל עליו כדי להכניע ההוא מדורה דאשא מסטרא אחרא שנטמרה בנוקבא דתהומא רבה ועתה יוצאת במ"ש לשלוט בעולם ולכן יהיה מכניע אותה על ידי חוזק יין זה הלבן מסטרא דקדושה ומנהג העולם כסברה ראשונה:

יין חי אפי' אם הוא חזק דדרי על חד תלת מיא מקדשין עליו מיהו יותר טוב למזגו כדאיתא בזוהר פרשת בלק דף קפ"ט: וז"ל ההוא יין דמשיך ליה יעקב מרחיק וסחיט ליה מענבין דההוא גפן וכו' חנוך מטטרון אמר ויבא לו יין דארמי ביה מיא בההוא יין ואם לאו דארמי ביה מיא לא יכיל למסבל וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל ענין המזיגה ולכן יותר טוב למזגו ובלבד שיהא מזוג כראוי כמש"ה מה טובו דודיך מיין:

שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים והם כמו יין צימוקין נמי שהוא בסוד הכלה בזמן שבגרה וכענין ר' ישמעאל שהכניס הבת שלא נמצאו לה בתולים והאכיל אותה וכו' עד שנודע כי מסיבת הרעב צמקו בתוליה היינו יין צימוקין מקדשין עליו וכן שמרי יין וחרצנים שנתן עליה מים ונתרככו ונתלחלחו אם ראוי לברך עליהם בורא פרי הגפן דהיינו שהוא דוגמא לבריא' מחדש מקדשין עליהם:

במקום שאין יין מצוי דהיינו מסטרא דגבורה יש אומרים מקדשים על שכר ושאר משקין חוץ מן המים שהם מסטרא דחסד ואין מעורר אלא יין שהוא שמאלו תחת לראשי ויש אומרים שאין מקדשים ולהרא"ש בלילה שהוא מסטרא דילה לא יקדש על השכר אלא על הפת הוא הלחם אשר הוא אוכל ובבקר יותר טוב לקדש על השכר כי אז מדת יום גובר שיברך עליו שהכל בסוד הצדיק הנקרא כל קודם ברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שינוי ודברי טעם הם:

ברכת יין של קידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה וסוד הענין בקיצור כי הנה נתבאר מן הזוהר כי כל ענין יין של קידוש שהוא ענין שתו ושכרו דודי' הם סוד נשיקין דרחימותא והנה ימצא כי יין שלפני המזון של הקידוש הם נשיקין הקודמים לאכילה ויין שבאמצע הסעודה הם נשיקין שבאמצע והבן ולכן ברכת יין של קידוש הנשיקין הקודמים פוטרים יין שבאמצע הסעודה כי אין הנשיקין מעכבים סוד האכילה ואינו טעון ברכה לאחריו דברכת המזון פוטרתו בין שהוא על הכוס בהצטרף הכלה היינו הכוס בין שאינה על הכוס בלתי שהכלה מצטרפת לעולם הברכה עליונה פוטרת מכל מקום:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה