אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רעא

סימן רע

[א] בלי ספק כי כן ראוי לעשות למהר לאכול מיד לפי כי ע"י שממהר לסעוד זאת הסעודה הוא מודיע כי סעודת מצוה היא ואין זו רשות כשאר הימים ואמנם יש בזה יותר ענין היא מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ג: וז"ל שלחן דכל בר נש אצטריך למהוי תדיר קמיה בשעתא דקא מברך להקב"ה בגין דתשרי עליה ברכתא מלעילא ולא יתחזי בריקנייא דהא ברכאן דלעילא לא שריין באתר ריקנייא דכתיב הגידי לי מה יש לך בבית והא אוקמוה חברייא וכו' עוד לקמן ז"ל שלחן דבר נש זכי ליה לעלמא דאתי וזכי ליה למזונא דהאי עלמא וזכי ליה לאשתמודע' לטב קמיה עתיק יומין וזכי ליה לאתוספ' חילא ורבו באתר דאצטריך זכאה איהו חולקיה דההוא בר נש בהאי עלמא ובעלמא דאתי וכו' ולכן מאחר כי כל הטובות הללו נמצאים לאדם הגשמי בעבור שלחנו ראוי לאכול מיד כשיבא אל ביתו ולא יתעסק בדברים אחרים:

[ב] נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מ"ע שהזמן גרמא וכו' והדוגמא לזה יהיה לאיש אשר תשש כחו כד"א נשתה גבורתם היו לנשים זה יהיה מהעדר קיום המצו' כי לפי שהם רמ"ח מצות כנגד סכום האברים ולכן המתעצל ואינו מקיים אותם יוסר כחו מעליו וביותר מהעדר הלימוד שמגביר כח הנשמה כדאיתא בזוהר אצל התרפית ביום צרה צר כחך וכן בדברי חז"ל המרפה עצמו מן התורה בבא עליו צרה וצוקה סר כחו מעליו ולכן בא הדוגמא עליו מענין הנשים כי כן ימצא נשמות של בני אדם שהם באים מסטרא דנוקבא ואיתא בזוהר פרשת תזריע דף מ"ג: וז"ל רבי אליעזר אומר לאו הכי אלא כלא כליל דכר דנוקבא כלילין כחדא ומתפרשן לבתר אבל וילדה זכר כלילין כחדא מסטרא דימינא ואם נקבה תלד כלילן כחד נוקבא ודכר מסטרא שמאלא דשלטא על סטר ימינא יתיר וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ימצא זכר כי הוא מסטרא שמאלא בערך נקבה ולכן אין הדבר בהשאלה אלא כי כן יהיה באמת המונע עצמו מן התורה ופורק ממנו עול מצות נמצא כי הוא בערך אשה ממש ואף על פי כן יאמר שהם חייבות בקדוש היום כי כן לענין סור מרע הוא חיוב לדבר זה שאם בא לטמא נעשה מזיק כמשחז"ל נפשותיהן של רשעים הן הן המזיקין ולכן אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא חייבות משום דאתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואתנייהו בשמירה של שבת אתנייהו בזכירה ומאחר כי ימצא באדם זה ענין סור מרע ויזכור אשר לו טוב עשה להתרשל בתורה ובמצוה מוציאו' את האנשים הם המקיימים תורה ומצוה הנמשלים לאנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם ולא מפני כי אין בהם תורה ומצוה תשש כחם לגמרי מאחר כי אין בהם מעשה אשר לא יעשה כאמור:

[ג] אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צורכי סעודה הן אמת אשר חז"ל הגידו כי תחלת דינו של אדם הוא על התורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולכן יאמר אם אין משגת ידו ואין יכולת לקנו' יין לקידוש הם דברי תורה כמש"ה ושתו ביין מסכתי ולהכין צרכי סעודה ממעשה המצות כי בהם האדם זוכה לסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא אין ידו משגת להכין צרכי סעודה לכבוד הלילה בעולם הזה הדומה ללילה ולכבוד היום לעולם הבא שהוא יום כמשחז"ל ולקידוש היום הוא התורה כאמור מוטב שיקנה יין מן התורה ממה שיקנה צורכי סעודה מן המצות להועיל לו לעתיד או ממה שיקנה יין של תורה לקידוש היום והא דתניא כבוד של יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא בשאר צרכי סעודה הם המצות כאמור ר"ל כי הנה בענין מעשה המצות יש מהם המעילות גם לעולם הזה כמו ששנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא משא"כ בשאר המצות כמשחז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא והיינו מ"ש דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא דשאר צרכי סעודה הם מעשה המצות כאמור לפי כי יותר נכון לאדם שלא לרדוף אחר אלו המצות שאוכל מפירותיהן בעולם הזה דהיינו כבוד לילה אלא כבוד יום עדיף הם המצות שאחז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וזה מטעם המפורש אצלי בפסוק כי ישר דבר ה' וגו' דהכי קאמר התבונן כי ישר דבר ה' בכל הפרטים אמנם וכל מעשהו הם מעשי המצות הם באמונה לעולם הבא כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא אמנם תדע כי אוהב צדקה ומשפט ועושה עמ"כ בהקפה גורם כי חסד ה' מלאה הארץ אף על גב כי אין ראויים עושה הקדוש ברוך הוא עמהם בתורת חסד בהקפה נמי ולכן יותר טוב שיעשה האדם לכבוד היום מצות שאין להם פירות בעולם הזה לפי כי הוא עושה חסד עם כל העולם כי חסד ה' מלאה הארץ והיינו בשאר צרכי סעודה הם אלה המצות שהם סעודה שלעתיד דוקא ואין בהם חלק לעולם הזה אבל אם אין לו אלא כוס אחד מן התורה לקדש כבוד לילה קודם לכבוד יום והענין כי גם בתורה ימצא חילוק לפי כי ימצא דינים בתורה שהם צורך בעולם הזה ויש שאין בהם צורך בעולם הזה כלל כגון סדר קדשים וסדר טהרות כי כלם הם הלכתא למשיחא ולכן בסוג זה של יין של תורה הוא ככב לילה אין כבוד אלא תורה להועיל לעולם הזה קודם:

[ד] מה מאד ימתק דין זה עם הנ"ל כי כל ענין השבת הוא תיקון אל עונות ראשונים של אדם הראשון ושל ישראל שפגמו השבת שניתנה התורה ולכן אסור לטעום כלום קודם שיקדש והוא תיקון מה שאכל אדם הראשון מעץ הדעת וישראל וישב העם לאכול ושתה ולכן אפילו מים אסור ויהיה האסור היינו כמשל שאחז"ל לאדם שאמר לשפחתו אל תטעמי כלום עד שאבא כשבא ראה שפתיה וכו' לכן אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים מאחר שהנחנו כי ענין הקידוש על היין הוא דוגמא אל לימוד התורה ולכן יהיה דברו זה לומר כי אסור לאדם לטעום ר"ל ליהנות מן התורה קודם הקידוש לפי כי ענין הקידוש הוא משחז"ל פ' קדושים למלך שהפקיד מרתף של יין אצל אנשים מהם נזירים ומהם שכורים לעת ערב נתן לשכורים פי שנים מהנזירים א"ל אדוננו המלך והלא כלנו כאחד כאשר שמרנו ולמה נגרע מן השכורים אמר להם אתם נזירים ואין אתם שותים יין אבל אלו שהם שכורים ופירשו מן היין צריך לתת שכרם פי שנים ולכן יהיה זה הענין דוגמא כענין שהקב"ה נתן למלאכים קדושה אחת ולישראל שתי קדושות מפני כי המלאכים אין בהם יצר הרע אמנם לישראל הנמצא בהם יצר הרע נתן להם הקב"ה שתי קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים לכן אין האדם רשאי לטעום כלום קודם הקידוש הוא ענין התורה כי בזה קידש אותנו הקב"ה יותר מן המלאכים דאלו המלאכים אין בהם יצר הרע אין להם קדושת התורה והמצו' אבל התחתונים שנמצא בהם יצר הרע קדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו ולכן אסור לטעום כלום וליהנות האדם מן התורה קודם שיקדש עצמו ויהיה דומה למלאך ה' שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו לפי כי מלאך ה' צבאות הוא ולכן צורבא מרבנן דסנן שומעניה אסור ללמוד תורה ולכן אסור לטעום אפילו מים שהם דוגמא לתשובה שנאמר שפכי כמים לבך לפי כי כן שנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ואפילו אם התחיל לאכול וליהנות מבעוד יום הנמשל לזמן הבחרות שנקרא ימי בחורתך צריך להפסיק מדרך זה שפורס מפה ומקדש עצמו תחלה וזה על ידי טלית שהוא דוגמא למפה לפי כי הטלית הוא סייג לעבירה כנזכר במקומו שלכן צריך האדם ללבוש תמיד טלית קטן להיות ניצול מעבירה כמעשה שהיה ובאו הציציו' וטפחו לו בפניו וזה היה טלית קטן הניתן תחת הבגדים שנאמר גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה כי ראוי לומר מה נשתנה כי בתחלה קרא להם שם ציצית שנאמר והיה לכם לציצית ואחר כך נאמר כך גדילים תעשה לך אמנם ירצה לומר התבונן זה הציצית למה שקולה מצות ציצית כנגד כל התורה כמה גדולו' בה גדילים תעשה לך דאף על גב שעברת על הדברים שנאמר בהם גדולה והם עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ולעומתם לשון הרע ששקולה כנגד כולם שנאמר בה גדולות לשון מדברת גדולו' ובעבודה זרה נאמר חטאה גדולה ובשפיכות דמים נאמר גדול עוני ובגילוי עריות נאמר הרעה הגדולה הנה לך גדילים תעשה לך והם ארבע אצבעות גדיל שתעשה על ארבע כנפות כסותך וזה להנאתך אשר תכסה בה אינו אומר תתכסה אלא תכסה לעון כמשחז"ל אצל וכסה ענן הקטרת אין אנו יודעים מהו מכסה וממש"ה כסית כל חטאתם סלה משמע שמכס' העון כך בגדיל זה תכסה בה לעונות הנז' ומכלל שלהם כי יקח איש אשה באיסור ובא אליה ושנאה מכח הציצית ולכן יאמר פורס מפה ומקדש עצמו ואם היו שותים יין של תורה תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד שיהיה זהיר לקדש עצמו במותר לו בלא ברכת היין של תורה ואחר כך מברך ברכת המוציא כנ"ל כי על ידי המצוה יזכה האדם בהווה וגם בגן עדן לאכול בההוא פתורא דאכלין נשמתין כמו ששנינו ששלחנך גדול משלחנם ומה גם לזמן התחיה שנאמר יהי פסת בר בארץ והיינו המוציא שעתיד להוציא כמשחז"ל ואם אין לו יין של תורה ומקדש על הפת כי הוא מקדש עצמו במותר לו הלחם אשר הוא אוכל אינו מברך המוציא מאחר שלא פירש מן האיסור על ידי מעשה ויש אומרים כי גם המקדש על יין ולומד בתורה ומקדש את עצמו כשמקדש על היין כדוגמא זו אינו מברך המוציא דפשיטא הוא ואין לו צורך לברך על מה שעתיד להיות לו בזמן של התחיה שנאמר בה יהי פסת בר בארץ שאם הוא אינו זוכה לכך מאן אכיל להו הילק ובילק:

[ה] שנים שהיו שותים ביין של תורה כאמור לפי כי עיקר הלימוד צריך להיות בחברה כמשחז"ל חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של ת"ח שעוסקים בתורה יחידים בד בבד ולא עוד אלא שמטפשים שנאמר נואלו שרי צוען וכן שלחו מתם הזהרו בחבורה ולכן יאמר ב' שהיו שותים יין של תורה ואמרו באו ונקדש קידוש היו' היינו לפרוש מן האיסו' בתחלה נאסר עליהם לשתות יין של תורה עד שיקדשו עצמן ואם רצו לחזור ולשתות בתורה קודם שיקדשו עצמן אף על פי שאינם רשאים ללמוד בתורה אלא על ידי טהרה שנאמר ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא צריך לחזור ולברך תחלה בפה"ג היינו ברכות התורה ואחר כך ישתה מן הלמוד:

[ו] אם גמר סעודתו של תורה וקדש עליו היום כי בא מעשה לידו קודם שיברך ברכת המזון על ענין מה שעתיד להיות לו בג"ע וביותר לזמן התחיה כאמור מברך ברכת המזון על ראשון והיינו דוגמא למשחז"ל כי לתחתונים נותן שתי קדושות ואל תתמה שאמרתי כי הכוס דוגמא לקדושה אחת כך אחז"ל שני כוסו' מזגתם לפני בסיני אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע ולכן יאמר כי מברך ברכת המזון על כוס ראשון מן התורה ואחר כך אומר קידוש היום לפרוש מן האיסור להתקדש בקדושת היום של עולם הבא וזה יעשה על כוס שני של תורה וצריך להזכיר של שבת מענין העולם הבא שהוא דוגמא לשבת זה וזה יעשה בברכת המזון שמזכיר מענין העתיד מה שנמצא בגן עדן שלחן ולחם אבירים וגם לזמן התחיה יהי פסת בר בארץ אף על פי שמברך לה' על כל אלה הטובות שעתיד לעשות כך מברך קודם הקידוש כי לא קדש את עצמו עדיין אינו מעכב לענין זה ויש אומרים כי גם בגמר סעודתו כשהוא מתעסק במצוה כנ"ל אינו מברך ברכת המזון תחלה על הטובות שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד אלא העיקר הוא פורס מפה לפרוש מן האיסור תחלה כאמור ומקדש היינו שמקדש עצמו במצות כי כן אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו ואחר כך מברך המוציא כי טוב לברך להקב"ה על כל הטובות שעושה עם האדם לשעבר ובהווה ולעתיד ואוכל מעט שלא יהנה מן התורה והמצוה רק לצורך קיום עצמו וכן שנינו אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם ואחר כך מברך ברכת המזון על ההווה ועל העתיד כאמור:

[ז] אף על פי שאסור לו לטעום היינו הדוגמא דאסור ליהנות מדברי תורה בעה"ז כמו ששנינו ודאשתמש בתגא חלף והיינו שאסור לטעום כלום קודם קידוש שהעיקר הוא סור מרע תחלה אם טעם ונהנה אין זה מעכב אחר כך מקדש עצמו:

[ח] אם לא קדש בלילה ולא קדש עצמו בעודו בעולם הזה היינו בלילה לפי כי העולם הזה נקרא לילה כמשחז"ל וזה היה לו בין בשוגג אשר חטא בשגגה או במזיד יש לו תשלומין כי לא על חינם ברא הקב"ה התשובה ולכן זה שלא קיים המצות שהאדם מתקדש בהם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו מחוסר אברים מפני כי המצות הם מספר רמ"ח כנגד האברים שהם רמ"ח יש לו תשלומין אף על גב שנאמר וחסרון לא יוכל להמנות כמשחז"ל זה שנמנו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם יש לזה נמי תשלומין וזה יהיה למחר כל היום היינו על ידי גלגול כי זה שמתחסר מן המצות אינו מועיל לו להכנס בגיהנם כאשר ביארתי בהלכות הקודמים לפי כי גיהנם הוא לצרף ולנקות כתמי העונות הנמצאים בעצם אדם אבל המחוסר אבר אילו יהיה אלף שנים בגיהנם אין נברא בו מחדש אבר המתחסר ממנו ולכן התיקון של זה שלא קדש עצמו במצות בלילה בעולם הזה בין בשוגג כי לא באה לידו המצוה בין במזיד כי באה לידו ולא קיים אות' מאיזו סיבה יש לו תשלומין להשלים איבריו למחר אך לא בעולם הזה בגיהנם רק בגלגול כאמור וזה הוא כל היום הוא נתקן:

[ט] צריך שיהיה מפה אחת על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו כי כן יהיה כפי פשוטו זכר למן כי כן נאמר ותעל שכבת הטל וזה היה תחלה יורד על הארץ ואחר כן נאמר והנה על פני המדבר דק מחוספס וגו' ואמרו חז"ל מלמד שבתחלה היה שכבת הטל מלמטה על הארץ ואחר כך יורד המן עליו וחוזר ויורד עליו טל והמן באמצע כמונח בקופסא וזכר לדבר טוב ליתן מפה תחת הפת ומפה אחרת עליו מלמעל' אמנם יש יותר טוב טעם לדבר עם מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קנ"ד וז"ל שלחן דבר נש זכי ליה לעלמ' דאתי וזכי ליה למזונא דהאי עלמא וזכי ליה לאשתמודעא ליה לטב לקמיה עתיק יומין וזכי ליה לאתוספ' חילא ורבו באתר דאצטריך ולכן בתועלו' הללו נמצא בהם בנגל' ובנסתר ובעה"ז גם לעה"ב ולכן מה טוב לאדם לעשות דבר הניכר בזה גדולת הסעודה של ליל שבת על ידי מפות הללו שהם נגלה ונסתר כנז' ולהורות את בני ישראל על גמול הטוב הצפון להם בגן עדן באותו שלחן כמש"ה תערוך לפני שלחן כנגד צוררי היינו בגן עדן כנז' בזוהר פרשת תרומה וכי פתורא אית לנשמתין בההוא עלמא אין וכי נשמתין אכלין אין ומה גם לזמן התחיה כאמור:

[י] מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום והנרצה בזה הוא על דרך האמור כי ענין היין ההוא דוגמא לתורה שנאמר בה ושתו ביין מסכתי וצריך ללמוד בטהרה כי מאחר כי כל הדינים הללו הם לצורך השבת בלי ספק כי כל זה יהיה טוב לאדם לבדוק במעשיו בערב שבת כאמור למעלה כדי לזכות לתוספת נשמה ולכן זה היין שהוא דוגמא לתורה שהאדם לומד בשבוע לצורך השבת דהיינו תורה נביאים וכתובים וכיוצא כנודע מדרושי מורי הרב זלה"ה כי כל זה הוא כדי לזכות שתשרה עליו תוספת שבת נשמה קדושה לכן צריך ליזהר כי למוד זה יהיה בטהרה מכל עון ולכן יאמר מקדש על כוס מלא יין שכבר נתמלא מיינה של תורה בימי החול ובלבד שלא יהא פגום מאיזה עון מזיד או שוגג כל דבר מעכב לתוספת קדושת שבת ולכן יאמר וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון דהיינו דוגמא לברכת המזון הנאמרת לעתיד באותה סעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן ולאחר שאוכלים ושותים נותנים הכוס לאברהם לברך אמר לא אברך לפי שיצא ממני ישמעאל וכן יצחק יאמר לא אברך שיצא ממני עשו וכן כל אותם הצדיקים אין רוצים לברך כי כל אחד טוען טענה כי אינו מוכן לברך יען נמצא בו דבר מן ההעדר ואם מעט הוא ולכן צריך האדם להתבונן נמי בענין כוס זה של עתה של קידוש כי צריך לקדש עצמו בהווה מכל הדברים אשר לא טובים שבאו לידו בימות השבוע כדי לזכות להתקדש בקדוש זה לזכות לנשמה של תוספת שבת כאמור וביותר יחזור וילמד לקיים הדברים שטעון כוס של ברכה שלעתיד שהוא דוגמא לכוס וסעודה זו היא דוגמא לאותה סעודה כי כל הנעשה בעולם הזה הוא דוגמא על מה שעתיד להיות ולכן יזהר לקיים כל מה שטעון כוס של ברכה שלעתיד ואומר ויכלו מעומד לפי שהוא נאמר בתורת עדות ונאמר ועמדו וכו' כנ"ל ומעיד על העתיד נמי ואחר כך אומר בפה"ג על העתיד נמי שנאמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס ואחר כך קידוש להיות כי כן נאמר ונקדש קדש שנ' פי שנים בה יכרתו והשלישית שמקדשים שמו יתברך יותר בה ונאמר והיה הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו:

ועתה הדרי בי לבאר הדינים הללו ע"ד הנ"ל עם שורשם למעלה וכך היה אומר כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד לפי כי מאחר שהמעשה התחתון של האדם הגשמי הוא מעורר למעלה הדוגמא שלו נמצא כי ממהר לאכול למעלה בעולם הרוחני כי על אותה האכילה נאמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי ומאחר כי כן נעשה למעלה מתקיים מ"ש אחר כך אכלו רעים שתו ושכרו דודים היינו מ"ש בזוהר פ' ויקרא דף ד'. וז"ל נאמר באתי לגני אחותי כלה רבי יצחק אמר לא אזדווג קב"ה בכ"י אלא בזמנא דאלין שית אתברכאן ואתרוון משקין דנחלא דלא פסק רבי יהודה אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלין כל מארי דיבבא ויללא דאתבסמו כלהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא מתהניין כלא ואימתי אכלי בשעתא דמלכא אתי חדי וחדי למטרוניתא בקדמיתא לבתר כולהו אכלו וחדאן וכו', ולכן צריך כשיבא לביתו האדם הגשמי ימהר באכילתו כי על ידי כן נעשית אכילה הרוחנית ומכלא אתברכן לפי כי בתחלה אכיל מלכא עם מטרוניתא ואחר כך נאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלין כל מאריהון דיבבא כאמור פרי המהירות זה הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף קצ"א. וז"ל אמר ההוא ינוקא הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש השתא איהו עדנא דלא לאמתנא אלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא כד"א בקלע ובאבן בבהילו דא בתר דא והבן זו היתה כוונת רבי אליעזר מגלה טפח וכו' ודומה כמי שכפאו שד ואין להאריך בזה. נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא לפי כי כן האשה מתקדשת בזמן הזה מכל טומאה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קל"ו. וז"ל כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא וכל שולטניה רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ולית שולטנו אחרא בכלהו עלמין ואנפהא נהירין בנהירו עילאה וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר שני דברים תרתי לטיבותא כי הכלה עליונה מתפרשת מסטרא אחרא במעלי שבתא וגם כי היא מתעטר' בעטרין עילאין לגבי מלכא קדישא ולכן נמי נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא משום דאתקש זכור לשמור והיינו מ"ש בזוהר תרין דרגין דאינון חד היינו סוד משחז"ל זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כדלקמן והיינו נשי הואיל דאתנייהו בשמירה דכתיב שמור את יום השבת לקדשו דהיינו לפי שנתפרשה מסטרא אחרא לכן צריך שמירה ולכן איתנייהו בזכירה שהיא בסוד הזכר כי היא מתייחדת עם מלכא עילאה קדישא כאמור ולכן מוציאות את האנשים לפי כי עתה הוא דוקא עולה למעלה ונעשית בסוד אשת חיל עטרת בעלה ולכן מוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם שהרי גם הנקבה עלתה בעולם הזכר כנזכר:

אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום מוטב שיקנה יין לקידוש וכו' והענין הוא כי הנה תדע ותשכיל כי ליל שבת כל עיקר העלייה הוא למטרוניתא כנסת ישראל והטעם לשתי סיבות ראשונה היא הוכרח לעלות להבדל מכל בן נכר ואף על גב שנאמר והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה שהם סוד רגלי הזכר כדאיתא בזוהר פרשת ויצא אמנם ליל שבת אינה תחתיהם אבל היא עולה למעלה מהם לפי כי הרגלים לעולם אינם מנוקים מזמן שנאמר ויגע בכף ירכו עד זמן שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא כי הני רגלי דרבנן דמנקפי מנייהו הוו ולכן נאמר קמו בניה ויאשרוה מן המדה הנקרא אשר פתחא עילאה כדאיתא בזוהר פרשת ויחי בעלה ויהללה בסוד הלל גמור בי"ג מדות של רחמים וכך הם אומרים לה רבות בנות עשו חיל היינו המדות שלה היורדות בעולמות כמבואר אצלי במאמר גילי מאד בת ציון למלך שהלך הוא ובניו וחתניו למדינת הים ובאו ואמרו למטרונא בניך באו אמרה מה איכפת לי תשמחנה כלותי אמרו לה ובנותיך נמי אמרה ישמחו חתני אמרו לה הא מלכא אתא אמרה הא ודאי חדוותא שלימתא כי הוא מאמר קשה ההבנה לדעת מה ענין בנים ובנות הללו ואמנם כבר הדברים מפורשים במקומן אמנם הנוגע לנו היא כי הבנות הם הבחינות של המטרונא שהם יורדים בעולמות למטה ועל ידי שחזרו לעלות היא נבנית ומתייחדת עם בעלה ולכן יאמרו נא רבות בנות שהם כל המדות היורדות למטה בעלותם למעלה עשו חיל בסוד וישראל עשה חיל והוא בגימטריא ח"ם לפי כי לכן נאמר ויחם בשר הילד הוא יוסף הנקרא ילד כמשחז"ל בפ' ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש ואני פירשתי אותו כי אמר החכם ראיתי ברוח הקדש את כל החיים הנקראי' חיי המלך המהלכים ויורדין מלמעלה עד תחת השמש כי שמש ומגן ה' כדאיתא בזוהר פרשת פנחס זה הצדיק הנקרא שמש מה שמשא מאיר למעלה כך הצדיק מאיר לכל גופא והם עם הילד השני זה בנימין כמשחז"ל כי הנה יוסף נקרא ילד שנאמר הילד איננו וגם בנימין נקרא ילד והיינו מ"ש עם הילד השני ראיתי החיים אלו בזמן אשר ימלוך תחתיו של יוסף והבן ולכן יאמר מי שאין ידו משגת וכו' דמאחר שנתעוררנו על עליית קיר קטנה זו שמתעלה למעלה מרגלי הזכר לכן כאשר אדם הגשמי אין ידו משגת לקנות יין לקידוש היום של הכלה להיות מתקדשת מראש ועד סוף ולהכין צרכי סעודה דהיינו סוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכבוד לילה היא הכלה ולכבוד היום הוא החתן ולקידוש היום שהוא בסוד הזכר הנקדש בקדש עליון מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה כי בזה נתקן משחז"ל דעתן של נשים קלה ולכן כוס אחד יפה לה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לקידוש היום שכן שנינו דעת חסרת מה קנית והא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא בשאר צרכי סעודה לפי שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ואין הסעודה מכונה אלא לזכר אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקדש כבוד לילה קודם לכבוד יום שכן שנינו כוס אחד יפה לאשה כאמור. אסור לטעום כלום קודם שיקדש וכו' סוד הענין יהיה עם משחז"ל שמצוה לטעום מן התבשילין בע"ש משום טועמיה חיים זכו הוא סוד משחז"ל משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי הוא לה לא תאמר נמצאת מצטערת מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי והיינו הדוגמא לתבשיל של שבת שבת מלך עתה מריחה אותו שהרי התחילה קדושת היום ולכן ראוי לטעום כי בזה יהיה מטעים לכלה מן התבשיל עליון המתבשל לצורך שבת ואין זה ציקי קדרה וכן הוא הנרצה בזה כי אסור לטעום כלום שהנה שנינו מטעמת אינה צריכה ברכה והרצון בזה בהפך לברך על הקדוש ולכן אסור לטעום כלום קודם שיקדש ואפילו מים ואפי' אם התחיל מבעוד יום גדול לאכול דקס"ד כי זה יהיה דוגמא למה שהריחה ציקי קדרה לא כן הוא דלא ראי זה כראי זה וצריך להפסיק שפורס מפה ומקדש והוא בסוד בגד תכלת כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך כי הכלה נאמר בה שש וארגמן לבושה אמנם לפי שבשיפולי ים דא איכא מצולות ים הם הנקראים צלמות דכר ונוקבא ואית להון עינא בישא למחמי ולכן מתכסה בלבוש תכלת שלכן תחשכנה עיניהם של רשעים מראות ולכן נאמר במזבח ופרשו עליו בגד תכלת והיינו נמי סוד מפה זו שפורס ע"ג השלחן ומפסיק ומקדש כדי שלא יוכלו החיצונים עיניהם להסתכל בשלחן בעוד שמקדש לכלה ואם נאמר כי מפה זו יהיה הפסק לענין האכילה של חול ולענין הקידוש זה יהיה בסוד מטפחת של ס"ת והוא העד של הכלה והבן ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד לפי שאותו יין שהוא בסוד שתו ושכרו דודים מועיל נמי לענין יין של קידוש בלא ברכת היין שהוא למעלה להמשיך מאימא עילאה ואחר כך מברך ברכת המוציא להמשיך מן אות יו"ד לכלה ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך המוציא כי יסמוך על אכילה ראשונה ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא כאמור:

שנים שהיו שותים יין ואמרו בואו ונקדש קידוש היום וכו' כי זה יהיה דוגמא לשנים החתן והכלה שהיו שותים יין המשומר בענביו ואמרו באו ונקדש קידוש היום של שבת בסוד שתיתי ייני עם חלבי נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת ויקרא דף א'. וז"ל תא חזי באינון עילאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה מ"ט מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שרייא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה דהא כל נטיען שקיו בעיין מנחלא דעמיקא ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה אלין רעים ואלין דודים וכו' והנה ביאור מאמר זה כבר פירשתי בו שלשה דרכים כלם נכוחים למבין בדרך הרב זלה"ה אמנם זה ענין השתיה הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת פקודי דף רכ"ו. וז"ל יעקב קשירו דכל מהימנותא רוח דקיימא לקבלא דרוח דאיהו לתתא והאי רוח איהו אמצעיתא דרוחין איהו נטל האי היכלא שתיתאה אינון נשיקין לאתדבקא רוחא ברוחא כד"א ישקני מנשיקות פיהו וכל נשיקה איהו לאתדבקא רוחא ברוחא עילאה בתתאה ובאלין נשיקין אסתלק רוחא דלתתא לאתדבקא ברוחא דלעילא וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי ענין הנשיקה הוא לאתכללא תתאה בעילאה והיינו סוד שתו ושכרו דודים כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ו וז"ל מאי כמשפט הבנות הכא אית רזא לחכימין בגו טינרא תקיפא רקיעא טמירא אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה ותמן אינון גנזין טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן ואינון נשמתין רחימא דמלכא עאלין תמן תמן כתיב וישק יעקב לרחל וגו' ולכן יאמר שנים שהיו שותים יין והם דוגמא ליעקב ורחל לפי כי יעקב הוא שממשיך היין כמש"ה ויבא לו יין וישת מאתר רחיקא ממשיך ליה כדאיתא בזוהר פרשת בלק ואמרו באו ונקדש קדוש היום היינו קדושה דאתמשכא עלייהו מלעילא כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף ה' וז"ל מהו את שבתותי תשמורו תרין אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית בהו פירודא אמר ההוא טייעא דהוה טעין אבתרייהו ומהו ומקדשי תראו אמר ליה דא קדושה דשבת ומהו קדושה דשבת אמר ליה דא קדושה דשריא עלוי מלעילא עכ"ל ולפי כי יש להם קדושה נוספ' על זמן החול הנמשכ' עליהם מלמעלה לכן אם אמרו באו ונקדש קידוש היום אז נאסר עליהם לשתות בסוד שתו ושכרו דודים עד שיקדשו ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיקדשו אעפ"י שאינם רשאים כאמור צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן בסוד אימא עילאה להמשיך מההוא מקורא עילאה דברכאן ואחר כך ישתו בסוד שתו ושכרו דודים מפני כי הנטיען שקיו בעיין:

אם גמר סעודתו וקדש היום וכו' הנה בלי ספק כי תפלת המנחה הוא עושה ייחוד בכל יום אמנם הייחוד הנעשה בתפלת המנחה של ערב שבת אינו דומה לא ראי זה כראי זה ולכן יאמר אם גמר סעודתו בערב שבת דהיינו בסוד היחוד אשר נעשה באותו הזמן והוא נמשך וקדש היום קודם שיברך ברכת המזון כי אז עדיין הוא נוהג והולך מברך ברכת המזון על כוס ראשון שהוא דוגמא אל ייחוד הנעשה בתפלת המנחה ואחר כך אומר קידוש היום להמשיך על חתן וכלה מהקדושה עליונה כאמור וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אעפ"י שמברך קודם קידוש לפי כי כל אחד הוא ענין לחוד כי זה שמזכיר של שבת בענין ברכת המזון היינו בסוד אכלו רעים וקידוש היום הוא בסוד שתו ושכרו דודים ויש אומרים גם בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה לפי כי ברכת היין הוא סוד ייחוד יותר עליון כאמור במאמר הנ"ל שהוא בסוד הנשיקין לא כן הוא ענין האכילה הלחם אשר הוא אוכל ולכן אינו מברך ברכת המזון תחלה אלא פורס מפה תחלה לעשו' הפרש ומקדש ומברך המוציא דהיינו מקדש תחלה כדי לעורר ייחוד העליון בסוד שתיתי ייני עם חלבי שנאמר בו שתו ושכרו דודים לעילא מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ולכן אוכל מעט אחר כך בסוד אכלתי יערי עם דבשי ואחר כך מברך ברכת המזון להמשיך לכלה מארבע מדות עליונות של הזכר כדאיתא בזוהר פ' תרומה:

אעפ"י שאסור לו לטעום קודם הקידוש כבר נתבאר למעלה מה ענין הטעימה דהיינו סוד משחז"ל משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' ועבדיה אז הביאו לה בחשאי ולכן אסור לאדם לטעום כלום והוא המשל אשר חז"ל הגידו לאדם שאמר לעבדו אל תטעום עד שאבא וכו' כיון שבא ראה שפתותיו אמר לו הלא צויתך אל תאכל וכו' א"ל שפחתך האכילה אותי א"ל ולשפחתי שמעת יותר ממני כך הקב"ה אמר לאדם ומעץ הדעת לא תאכל ממנו נגלה עליו הקב"ה מצאו טועם א"ל הלא צויתיך שלא תאכל כלום א"ל האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל א"ל ולאשתך שמעת ולא לי לכן כי שמעת לקול אשתך וגו' והנה מזה יובן ענין אשר צוה עליו הקב"ה שלא לטעום מעץ הדעת ולכן אף על גב שאסור לו לטעום כלום קודם קידוש אפילו מים כאמור אם טעם מקדש כי הקידוש ענין ייחוד בפני עצמו כאמור:

אם לא קדש בלילה בין בשוגג בין במזיד הן אמת כי לענין הנוגע מלמעלה אינו מתקן כלום ומה שהפסיד אין לו תשלומין אמנם מ"ש יש לו תשלומין למחר היינו לומר כי אותו שנתחסר בלילה מן הקידוש איהו דאפסיד אנפשיה ולענין הנוגע למעלה יש לו תשלומין לפי כי שבת בראשית גם כי לא ימצא מעשה מן התחתונים לא תחסר השלימות שלה ואין קדושה שלה בערך קדושת י"ט שמתקדש בעבור מעשה התחתוני' שלכן מברכים מקדש ישראל והזמנים ולכן יאמר יש לה תשלומין למחר כל היום מקדש והולך:

צריך שתהא מפה על השלחן תחת הפת גם כי אין דבר מן הדין מכל מקום נימא ביה מלתא משום כבוד הפת היא הכלה טוב הדבר והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ד וז"ל ועשית שלחן שלחן דא איהו לתתא לשואה עליה לחם דאפיא מאן עדיף דא מן דא לחם או שלחן אי תימא דכלא איהו חד הא שלחן מסדרא לגבי ההוא לחם תו שלחן לתתא ולחם עליה. אלא שלחן איהו עיקרא בסידור' דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא לעלמא ומרזא דהאי שלחן נפיק מזונא לעלמא כמא דאתייהיב ביה מלעילא וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפקין פירין ואיבין ומזונא לעלמא וכו' אי אילנא לא הוי איבא לא אשתכח בעלמא בגין כך שלחן איהו עיקרא מזונא דנפיק מניה ההוא לחם עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי השלחן הוא העיקר ואף על גב כי הלחם עליו מלמעלה כי הנה השלחן הוא דוגמא אל האילן כי הוא העיקר ואף על גב שנראה לעין שהפרי הוא יותר ומאחר כי השלחן הוא דוגמא אל האילן לכן ראוי לעשות הפסק על ידי מפה להניחם על השלחן דוגמא לשלחן של ב"ה ואחר כך הלחם עליו ועל הפת מפה אחרת לכבוד הפת פרוסה עליו:

מקדש על כוס יין שלא יהא פגום כי זהו מ"ש בזוהר פ' עקב דף רע"ג וז"ל כוס על דרך החכמה הוא אלהים והוא מלא בי"ה והוא שלם כ"ס בלא וא"ו כמו כס שהוא פגום וחסר בלא אל"ף כן הוא חסר בלא וא"ו והוא פגום הכס"א כן עולה בגימטריא כוס הוא יוד ה"א וצריך עשרה דברים כנגד יוד וכו' והיינו מ"ש וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון והם י' דברים שנאמרו בכוס של ברכה ואומר ויכלו מעומד כי כן הוא מעין הקדושים מעומד ואח"כ אומר בורא פרי הגפן ואח"כ קידוש:

[יא] מאחר כי למעלה נת' באורך מה ענין שייכות דינים אלו עם מעשה הראשונים כי הם לתקן עונות ראשונים כי הנה חז"ל הגידו כי אדם הראשון היה מיסב בגן עדן והמלאכים צולים לו בשר ומסננין לו יין וחוה הפכה הטובה לרעה כמשחז"ל סחטה ענבים ונתנה לו שנאמר ענבימו ענבי ראש ולכן התיקון הוא לקדש על היין וזה יהיה מעומד להעיד על חסד שעשה הקב"ה עם האדם ויש בו ע"ב תיבות כמשחז"ל הנחש נתקלל בע"ב תיבו' ולכן נשים חייבות שהרי סחטה ענבים ונתנה לו ולכן קידוש של לילה עדיף וגם הסעודה קודם לשל יום לפי כי של יום הוא תיקון לעון ישראל כדלקמן ומה גם לענין הטעימ' מן הכוס מאמר חז"ל טעמו פגמו היינו דוקא משחז"ל למלך שאמר לעבדו לא תטעום כלום עד שאצא מבית המרחץ אמרה לו אשתו טול וטעום זה התבשיל שמא טעון מלח בא המלך מצאו טועם אמר לו הלא צויתיך שלא תטעום כלום אמר לו שפחתך נתנה לי וטעמתי אמר לו המלך ולשפחתי שמעת יותר ממני בלי ספק כי מאמר זה מבהיל אמנם כדי שלא להוציא אותו חלק נימא ביה מלתא עם מ"ש חז"ל שלשה דברים הם מעין העה"ב ריח תשמיש ומרחץ והוא ענין תענוג אשר ירחץ כביכול באות' נהרי נחלי דבש וחמאה ואיתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ו: וז"ל כיין דאזיל וסליק ההוא אהבה שלימא כלילא בכל אינון ארבע רוחין פגע בחד ממנא עילאה רברבא די ממנא על אלף ותשע מאה ותשעין רקיעין ואיהו ממנא על ההוא נגידו דתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא דנגדא מרזא דטלא דלעילא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר ענין תלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא דנגדין מטלא דלעילא היינו המרחץ כביכול אשר רוחץ בו ואמנם זה היה בע"ש לכן התבונן מזה מהו ענין הטבילה בערב שבת ולכן צוה על האדם שלא יטעום כלום עד שיצא משם דאילו אדם הראשון עמד בצווי זה יום ששי אח"כ הותר לו לפי כי צווי זה אינו מכלל מצות התורה רק לעת מצא ולא די כי אדם עבר על הצווי אלא גם כן נתרעם ואמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל נמצא כי חטא בענין שטעם מן האילן קודם השבת ואמנם השבת הגין עליו וניצול מן המות ולכן נאסר לטעום כלום קודם שיקדש אמנם אם אין לו אלא כוס א' מקדש בו בלילה וכבר נתבאר כי כוס של יין הוא מענין התורה הנק' יין שנאמר ושתו ביין מסכתי ולכן מקדש בו בלילה כי העיקר הוא לפרוש מן האיסור כך אחז"ל כל מקום שאתה מוציא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואינו טועם ממנו לפי כי אסור לאדם ליהנות מדברי תורה כנ"ל ולכן אינו טועם שלא יפגמנו אלא שופך ממנו לכוס אחר והיינו שמלמד תורה לזולת וע"י האמצעי מותר ליהנות קצת וטועם יין של קידוש התורה שהאדם מתקדש בה מן העון שנאמר הלא כה דברי כאש ולמחר מקדש במה שנשאר מכוס ראשון ואם לא היה בו אלא רביעי' בצמצום הוא הדבר שנתבאר בענין הרביעית שהוא כנגד ענין מה ששואלים מן האדם קבעת עתים לתורה והיינו רביעי' כדאיתא בעזרא רביעית היום מתודים ומתפללים כך זה למד תורה רביעית היום בצמצום ונחסר ממנו בלילה שלומד מעט קט מוזגו למחר במים של תורה להשלימו לרביעית והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה להפריש בין איסור והיתר בלימוד התורה שאם לא כן מוטב שיניחנה להבדלה להבדיל בין אסור ומותר שאי אפשר בפת של למוד תור' לחוד משיקדש עליו דהיינו ללמוד ענין איסור העריות להתפרש מהם ולהתקדש ולא יהא לו יין להבדיל ר"ל לא יהיה לו זמן ללמוד ענין איסור והיתר דלא סגי בלאו הכי ואם יש לו שני כוסות מצומצמו' בענין הלימוד אחר המזיגת והתבוננו' בהם יקדש בלילה באחד בענין שפורש מן האיסור כי בעבור כך יהיה קדוש ויבדיל על השני לדעת הפרש להבדיל בין הטמא ובין הטהור כי כן מפ' זה למדו חז"ל ענין ההבדלה שנאמר להבדיל ולהורות את בני ישראל ולא יקדש ביום דקידוש של לילה עדיף לקיים משחז"ל קדש עצמך במותר לך:

[יב] אחר שקידש על הכוס כאמור והיה קדש על ידי עסק התורה נוטל ידיו הוא דוגמא למשחז"ל בפ' יד ליד הרי שנתן מעות לזונה בידו אחת ונתן לצדקה בידו אחת לא ינקה רע ולכן אחר שקדש על הכוס של תורה נוטל ידיו מן האיסור וכמש"ה ידיכם דמים מלאו ואם נטל ידיו קודם קידוש וטהר אותם מכל עון בין אדם לחבירו מן הגזל ובינו למקום משאר עונות בפרט מענין סוחטי הילדים גלי דעתיה דריפת' חביבא ליה היינו מש"ה בעד אשה זונה עד ככר לחם ולכן לא יקדש על היין של תורה אלא על הפת העיקר כי ימשיך ידו מעון זה עד ככר לחם ואחר כך ישוב מן השאר ובזוהר פ' עקב דף רע"ג. ז"ל וב"גד אוקמוה מ"מ ידים מזוהמות פסולות לברכה ואינון מים לדכאה יד דשריא תמן יד ה' דא מים דאורייתא דעמי הארץ אינון שרץ מה מועיל לון טבילה והשרץ בידיהון בגזל דבידיהון בגזל דברכאן דגזלין לקב"ה דלא ידעי מאי איהו ברכ' ומאי איהי זוהמא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מהו ענין הנטילה כאמור:

[יג] צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו ר"ל כי לא העושה תשוב' מתרצה על ידי שמונע עצמו מן החטא העיקר הוא להיות נזהר בביטוי פה שלא יטמא על ידי נבלות הפה וגם לא בענין שבועה אפילו באמת כמשחז"ל אצל ונשבעת חי ה' לא תהא סבור שמותר לך לישבע אפילו באמת אלא אם כן אתה כיוסף וכו' וביותר ענין דברים בטלים כי אמר ה' אין לפני יגיעה שנאמר לא ייגע ולא יעף ובמה אני מתייגע באותו שמדבר דברים בטלים שנאמר הוגעתם ה' בדבריכם והיינו מ"ש צריך לשתות מכוס הקידוש מלא לוגמיו היינו כי אין מספיק לאדם לקדש עצמו מן האיסור שבמעשה אלא גם כן מענין הדבור היינו מלא לוגמיו ויהיה לבו דואג בקרבו ממעשיו לקיים משחז"ל אסור לאדם למלאות פיו שחוק בעולם הזה דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו כאמור ויהיה מתקן כל עניינים אלו על ידי הלמוד שימלא מלא לוגמיו מן התורה לקיים ערוכה בכל ושמורה והיינו כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית מן הלימוד רביעית היום כאמור:

[יד] אם לא טעם המקדש וטעם אחר מהמסובין כמלא לוגמיו יצא דהיינו לפי כי עיקר האדם להדריך את חברו בדרך ישרה לזכות בו כענין הרוכל שהיה מכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי והיה מראה להם פסוק מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע כך הוא בענין זה אם לא טעם המקדש עצמו מאותו יין של תורה וטעם אחד מהמסובין ולמד וטעם מזה וחזר בו יצא זה מן החיוב ואין שתיית שנים מן התורה מצטרפת למלא לוגמיו ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כלם מיינה של תורה כי בעבור כך תהיה תשובתו שלימה שהרי שנינו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ויש אומרים דכיון שבין כלם טעמו כמלא לוגמיו וכל אחד מהם יעזוב דרכו יצאו דשתית כלם מצטרפת לכשיעור של הצורך אל התשובה והגאונים הם סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא כי צריך המדריך בני אדם לדרך טובה כענין הרוכל צריך לנהוג גם הוא כאחד מהם וראוי לחוש לדבריהם ודוקא בקידוש שהוא דוגמא לפורש מן האיסורים של תורה ומקדש עצמו כאמור אבל בשאר הדברים הטעונים רוב מודים הגאונים דסגי בטעימת כאמור: [טו] קדש וקודם שיטעמו הפסיק בדיבור הנה זה הנרצה למעלה בענין מלא לוגמיו דהיינו להזהיר על הדיבור בכמה מינים שימנע ממנו אז יקרא שאין נמצא בו ערות דבר כמשחז"ל שנאמר ודבר דבר שלא יהא דבורך של חול כדבורך של שבת ולכן אם קידש זה האדם עצמו בכל האפשר וקודם שיטעום מענין התשובה ועדיין לא נהג בה כמש"ה טעמו וראו כי טוב ה' הפסיק זו הקדושה ממנו ע"י דיבור רע שהנהיג עצמו בכך או שהיה כך מנהגו קודם לכן וחזר לדבר דברי נבלות או שבועת שוא אין לו' מה שעשה עשוי מן התשובה וזה אשר נשבע או שהיה פה דובר נבלה הוא עון אחד פרטי הנמצא בו אינו כן אלא כבר הפסיד כל מה שעשה ולכן חוזר ומברך בפ"ה לפי כי ענין הדבור הוא חמור יותר מן המעשה לפי כי בענין חטא המעשה הוא ענין גשמי אמנם בענין הדיבור הוא רוחני ומוליד מזיקין ורוחין ומאחר שחוזר ומברך בורא פרי הגפן ומודה על עונו זה אינו צריך לחזור ולקדש עצמו כמתחלה כי עדיין לא הפסיד לגמרי הקדושה שעשה בעצמו ועכשיו בא לטהר מסייעין אותו ונעשה קדוש כמש"ה והתקדישתם והייתם קדושים והוא הדין אם נהפך הכוס מענין התשובה אפילו נהפך מעצמו בשוגג קודם שיטעום ממנו ועדיין לא הנהיג עצמו בענין הקדושה כראוי יביא כוס אחר ויברך עליו בורא פרי הגפן והיינו להיות רמז כי מזמן אדם הראשון למדנו ענין התשובה כמ"ד אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היתה שנאמר ענבימו ענבי ראש הללו שהביאו יללה לעולם ולכן מברך להקב"ה שהורה דרך לשבים בענין הגפן ואינו צריך לחזור ולקדש עצמו לפי כי עלתה לו קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:

[טז] לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש כך אמרו חז"ל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהיה הוא בגיהנם והלומדים ממנו בגן עדן ולכן אין רשאי למסובין הלומדי' דרך הקידוש מן המקדש לטעום ר"ל להתנהג בענין הקדושה לא יטעמו לעתיד דוגמא של עכשיו לא יטעמו בגן עדן המסובין שם לאכול על שולחנם אשר שם מן הקידוש זה אשר נתקדשו בעולם הזה לא יטעמו טוב טעם ממנו קודם שיטעו' המקדש שהדריך אותם לענין הקדושה כענין הרוכל שהיה מכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי אם הם זקוקים לכוסו כי הוא שלמד אותם דרך ה' להתקדש בקדושתו ושפך ממנו לכוסות שלהם שהיו בידם ריקניות מן הקדושה לפי שלא היה נמצא בהם תורה ומצוה או שהיו פגומים על ידי העונות אבל אם היו בידם כוסות יין של תורה שאינם פגומים מן העונות רשאים לטעום שם בגן עדן מהטוב הגנוז להם קודם שיטעום המקדש אותם כי זה לימד אותם בתוספת על מה שהיה בידם מתחלה:

[יז] אין צריך לשפוך מכוס המקדש המלמד לרבים דרך ה' לקדש עצמן בעולם הזה לכוסות יין מן התורה שלפני המסובין אלא אם כן היו פגומים מן העונות שאז צריך לשפוך על כל כוס וכוס כדי שיטעמו כלם מכוס שאינו פגום ושים לבך כי אין ביאור זה בדרך השאלה אלא הוא באמת ובתמים וכן הוא בכל הדברים שנתבאר בחיבור זה אמנם שלא להאריך אין צריך לבאר הענין בכל מקום אמנם דע לך כי הנה חז"ל אמרו בפ' הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו ושנינו אבידתו ואבידת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו הביאו לחיי העולם הבא והענין בקיצור לפי שנאמר הלא כה דברי כפטיש יפוצץ סלע שהוא מוציא ניצוצות כך התורה כי המלמד על ידי כח התורה מאציל ניצוץ מנשמתו ומכניס בתלמיד ונמצא שהוא בנו ממש ולא בדרך השאלה ולכן כל מה שאתה רואה שנתבאר שישפוך האחד מכוסו לכוס המסובין וכיוצא כך הוא באמת ע"י לימוד התורה ולימוד התשובה והקדושה: הלא יתאוה האדם כי יתן בכוס זה עינו לדעת מה טיבו בענין הסוד שלו והענין בקיצור כי הנה נתבאר מן הזוהר כי הכוס הוא דוגמא למדה האחרונה לפי כי כן כוס בגימטריא עולה אלהים ולכן צריך עשרה דברים לפי שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וזה הוא העולם הזה שנברא בה"א שנאמר בהבראם ואחז"ל בה"א בראם ולכן אות ה"א קטנה להגיד כי אין זה בחינת אלהים דמעשה בראשית שהם ה' אותיו' אמנם היא ה"א גדולה של הלה' תגמלו זאת אבל ה"א זו קטנה היינו אלהים תחתון בה' אותיות שבו והם בחינת ה"א קטנה ולפי כי זה הוא בחינת אלהים יצדק לומר כי כל חות ממנו נקרא כוס אחד לפי כי שם אלהים הוא מתפשט לצירופים רבים והיותר פשוט הוא כי אות ה"א יוצא ממנה אות ה"א אחרת במלוי שלה כזה ה"ה והיינו שני כוסות והנה בענין ביאור ארבעה כוסות של ליל פסח תתבונן הענין ולכן יאמר נא אם אין נו אלא כוס אחד מקדש בו בנינה כי מאחר שמדת לילה הוא כי סוד הכלה קודמת לענין הכבוד הזה מקדש בו בלילה להגיד על הקדושה הנמשכת על מדת לילה היא הכלה כאמור ואינו טועם ממנו שלא יפגמנו דאנו בכוס העליון הרוחני טועם אותו המקדש הצדיק ומוצא טעם בתולה באמת ולמחר הוא ענין ייחוד אחר אבל לענין הגשמי מאחר כי אין לו כוס אחר לא יטעום ממנו לא יפגמנו אלא ישפוך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני ובזה הענין יהיה הדוגמא ברוחני ע"ד מש"ה ולא הורק מכלי אל כלי כי הכלה יש לה כנים כמשחז"ל היא הכניסה לו כלים והוא נתן לה כלים שנאמ' וככלה תעדה כליה ונאמר הברו נושאי כלי ה' ולכן נמי הצדיק טועם יין מהכוס השני ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון וכן הוא יהיה ברוחני הצדיק מקדש בכוס ראשון ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום והיינו סוד אות יוד כדאיתא בזוהר ונחסר ממנו בלילה מוזגו למחר במים קרים על נפש עייפה להשלימו לרביעית כדי שיהיה השם שלם והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה שחם נח כן מוטב שיניחנה להבדלה כי יש צורך יות' בזה כדי להגביר סטרא דקדושה על סטרא אחרא המתעורר עתה הדבר הוא שנת' למעלה במאמר פרשת ויקהל מענין המדורא דאשא המתגבר בע"ש על חותם הגוונים ונכנס לפנים מהם ומתקרב אל הנקודה פנימית של הקדושה להתאחז ממנה כי נופת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה לפתות אותה ולכן מתעורר ההוא שלהובא דאשא מסטרא דימינא ומתגלגל במדורא דאשא ואעיל לה בנוקבא דתהומא רבא עד מוצאי שבת ולכן כאשר חוזר ויוצא ההוא מדורא דאשא לכן צריך להבדיל על הכוס להפריש בין קדש לחול כדי להגביר כוס זה סטרא דקדושה על ההוא מדורא דאשא דסטרא אחרא ולכן יאמר והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה שאם לא כן מוטב שיניחנו להבדלה כאמור שהוא צורך שאי אפשר בפת משיקדש ולא יהיה לו יין להבדלה אמנם אם יש לו ב' כוסות מצומצמים אחר מזגו לכן יקדש בלילה באחד ויבדיל על השני לכבות ההוא מדורא דאשא ולא יקדש ביום לפי דקידוש בלילה עדיף להביא מן קדש העליון על הכלה בחינת הלילה אמנם ביום ההוא נמשך מאליו:

אחר שקידש על הכוס נוטל ידיו כי הנה נאמר בזוהר ענין הנטילה פרשת עקב דף רע"ב:

וז"ל חד נטילת ידים דהכי אוקמוה רבנן דמתניתין דידים מזוהמות פסולות לברכה בגין דאינון שניות לטומאה וכו' וכד אינון טהורות אינון שניות לברכה וכו' ועוד נטילת ידים צריך ליטול לון עד פרק' דגזרו עליה י"ד פרקין בההוא שעתא שרייא יד ה' עליה ואיהי יד דברכה מסטרא דחסד דביה חכמה ביד ימיניה ואיהי יד דקדושה מסטרא דגבורה ושרייא בדינא ואיהי יד דייחודא מסטרא דת"ת דשריא בי"ד פירקין דגופא דאינון י"ב פרקין דגופא בתרין דרועין ותרין שוקין ותרין בגופא וברית ותלת זמנין י"ד איהו מ"ב וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כונת נטילת ידים בארך לפי כי הידים יש בהם צורך נענין היחוד שנאמר שמחנו תחת לראשי וימינו תחבקני ואיתא בזוהר פרשת בלק ועשית בריחים הם ה' אצבעות ומה גם הבריח התיכון ע"ש דבר גדול ומברך על נטילת ידים ואם נטל ידיו קודם קידוש גלי דעתיה דרפתא חביבא ליה בסוד אכלו רעים ולכן לא יהיה מקדש על היין אלא על הפת הלחם אשר הוא אוכל שנא' צדיק אוכל לשובע נפשו: צריך לשתות מכוס של קידוש מלח לוגמיו והרי נת' מהו הכוס של קידוש היינו הכנה הנמשך עליה האור מקדש עליון וצריך לשתות ממנו לקיים שתיתי ייני שתו ושכרו דודים כמלא לוגמיו והנה ענין מלא לוגמיו נתבאר בהלכו' יוה"ך ואמנם דרך קצרה יובן מאחר שנתבאר ממאמר הזוהר כי ענין השתיה הוא נשיקין דרחימותא אם כן מוכרח הוא כי שיעור זה יהיה בפה מלא לוגמיו והיינו כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית סוד ה' אות רביעית שבשם:

אם לא טעם המקדש וטעם א' מהמסובין כמלא לוגמיו יצא והענין כי הנה בסוד הרוחני הטועם הוא הצדיק שהוא טועם טעם בתולה ובאמת כי המסובין כלם טועמים ונהנים כל הקצוות אמנם אין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו ולפי כי הנה מאחר כי השתיה היא בסוד הפה אין הלחיים שהם סוד נ"ה עליונים שנים אין מצטרפין בזה למלא לוגמיו שהרי נתבאר כי השיעור הוא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו ולכן אין שנים מצטרפין ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם כי כן כל המדות הם נהנים מאותו היחוד ויש אומרים דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו דשתיית כלם מצטרפת בקצת לכשיעור לפי דבתר הנאה אזלינן מאחר כי לענין הייחוד של שתיתי ייני הכל נהנים ממנו אף על גב כי לענין השתיה עצמה עוברת בקצת מן האברים. כך אם בין כולם ימצא שתיית מלא לוגמיו יצאו דשתיית כלם מצטרפת דוגמת הנאת האברים למעלה ונכון הדבר. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא וראוי לחוש לדבריהם כי כן הוא למעלה אם אינו טועם המקדש הכלה אינו יוצא ואינו בודל ממנה והבן ודוקא בקידוש אבל בשאר הדברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר אבל בזוהר פרשת פנחס דף ר"נ. וז"ל מאן היכלו דא היכל עילאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא היך מתקדשין ליה בההוא היכלא בקדמיתא אתפתחו תרעין וחד מפתחא סתימא אתתקן ופתח פתחא לסטר דרום כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז בהמיינוי ובתיקונוי ואתעטר בעטרא דקדושה וכו' מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הוות רברבא לא יכלין לאחדא כלל אבל כיון דאזעירת גרמא ואיהי נקודה חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא וכו' כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחיבורא חדא כדין וישק יעקב לרחל ברחימו דנשיקין מתדבקן דא עם דא בלא פירורא עד דנקטא נפשא דעינוגין כדקא יאות וכו' ובעיא לפקדא לחילהא מתכנשין כלהו וקריין ליה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מהו ענין הקידוש ומי הוא המקדש ומי הוא הטועם ולכן שים לבך כי בכל ענין שצריך כוס המקדש וטועם ממנו בתחלה אם אורח הוא המקדש יהיה בסוד כהנא רבא כי הוא המתקן הכלה בתחלה וטועם קצת ממ"ש וימינו תחבקני ואם הוא בעל הבית לו נאה לטעום. הקדיש וקודם שטעם הפסיק בדיבור וכו' לא נעלם מעין כל קורא ענין הקידוש ממאמר הקודם כי המקום שהקדשין בו הכלה הוא נעלם ועליו שנינו סייג לחכמה שתיקה כי המגביל החכמה של החכם הגשמי הוא השתיקה כמש"ה גם אויל מחריש חכם יחשב וכן הוא למעלה המגביל החכמה עליונה היא השתיקה וכדאיתא בזוהר פרשת תלדות דף קמ"א. וז"ל ר"ש פתח חכמות בחוץ תרנה וגו' ת"ח חכמה עילאה סתימא דכל סתימין ולא אתיידע ולא אתגלייא כד"א לא ידע אנוש ערכה כד בעיא לאתפשטא אתנהרא ברזא דעלמא דאתי וכו' כדין הוא חדוא לאתנהרא כלא בחשאי דלא אשתמע בר לעלמין וכו' כדין מתמן ולהלאה איהו חוץ דהא לגו בחשאי איהו דלא אשתמע לעלמין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי למעלה הוא בחשאי והוא תוך הכילה אשר שם מקדשים הכלה כאמור אמנם הדבור הוא בחוץ כמש"ה הכן בחוץ מלאתך ולכן אם המקדש הגשמי קודם שיטעום הפסיק בדיבור נמצא שגורם העדר למעלה חלילה ולכן חוזר ומברך בורא פרי הגפן כדי להמשיך לה הקדושה מאותה שורש של יין המשומר בענביו שגרם שם העדר לפי כי שם הכל בחשאי אבל אינו חוזר ומקדש לפי כי בענין הקידוש לא עשה רושם כלל:

לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש כי הנה המקדש הוא כהנא רבא או בעל האשה והמסובין הם בסוד הקצוות ואיך יתכן כי יטעמו הם קודם שיטעום בעל האשה אם הם זקוקים לכוסו ישפוך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים והענין בקיצור כי לא נעלם מעין כל קורא כי אין קדושה פחותה מעשרה ולכן כל ספירה היא כלולה מעשרה ונמצא בה בחינת מלכות כמו שנתבאר בענין עשר מלכיות דר"ה ואמנם אם אותם הכוסות הגשמיים ריקנים או פגומים יתן מכוס שלו לתוכם אבל אם אינם פגומים רשאים לשתות קודם והענין כי ימצא באותם כוסות הרוחניים הנזכרים ריקנים מצד כי לעולם המדה האחרונה לית לה מגרמא כלום והרי הם ריקנים ועוד הם נקראים פגומים לפי כי הזכר לבדו אינו נקרא אדם כדאיתא בזוהר כי נדב ואביהוא להיותם בלי אשה נקראו פגומין מארי דמומין ולכן ימצא שהכוסות שבידם הם פגומים ולכן לא יטעמו עד שיטעום המברך אבל כאשר יש להם כוסות יין שאינם פגומים וזה ימצא כאשר אימא עילאה מתפשטת בתוכם כדאיתא בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת וממנה בא היין כי שם הוא יין המשומר בענביו ולכן כאשר נמשך בתוכם יין דאימא שלמים הם ולכן רשאים לשתות קודם שישתה המקדש כאמור:

אין צריך לשפוך מכוס המקדש היא הכלה לכוסות יין שלפני המסובין הם הקצוות כאמור אלא אם כן היו פגומין כדבר האמור שהם בסוד האדם לבדו שאז צריך לשפוך לכל אחד ואחד לתוך הכוס שלו כאמור כדי שישתו כלם מכוס שאינו פגום של המקדש כי הוא כוס שלם ומלא ברכת ה' וקראן לה כבוד כבוד כאמור ואז מתחברים זכר ונקבה ונעשה היחוד:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה