אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רע

סימן רסט

[א] מנהג זה אשר נוהגים לומר פרק זה מ"ט כדי שידע האדם איזו שמנים הם כשרים להדליק בשבת כי צריך שיהיה שמן הנמשך אחר הפתילה וכן נמי צריך שתהיה ראויה שיתאחז בה האור ובכן החי יתן אל לבו אם לענין הגשמי כך מכ"ש לענין הרוחני הנצחי כי כך צריך להכין עצמו לשבת לפי כי גוף האדם הוא דוגמא לפתילה כנ"ל ולכן צריך שיהיה הכנה נוספת בגוף כדי שיתאחז בו האור הנצחי של שבת היינו תוספת נשמה ועוד יוסיף להבין במאחר כי לא כל השמנים הם כשרים להדליק בשבת א"כ גם בזה ימצא דוגמא כי נבין מזה המאמר כי מעשה המצוה מכונה לשמן נפקא מינה כי לא כל המצות הם יכולים לאחוז בנר של שבת זו תוספת נשמה אלא צריך לחדש מצוה יותר מן המצות הנהוגות באמצע השבוע וזה ימצא בענין מה שטורח לכבוד שבת ובהוצאת שבת כמו שהוא אצלי בפ' מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים כי יאמר מה יפית יופי גופני ומה נעמת ביופי נצחי כי את עושה מאהבת הקב"ה ולכן זה יהיה לך בתענוגים הידועים של מצוה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה וז"ל האי מאן דלא אתענג אלא בתענוגי מצוה בשבתין וחגין וזמנין לית ליה רשו עליה ונמצא כי גם אע"ג כי הגוף כלה זה האדם שאינו מתענג באכילה ושתיה זולת בסעודת מצוה אף בשרו ישכון לנצח והיינו מש"ה כולך יפה רעיתי ומום אין בך כי הנה ההיא מטרונא אמרה לרבי יהודה ע"ה או מלוה בריבית אתה או רועה החזירים כי יופי זה אצלך לכן העיד הכתוב ואמר כלך יפה רעיתי בנגלה ובנסתר שלכן נקראת רעיתי שנאמר למען אחי ורעי וזה מתענוגי מצוה אבל ומום אין בך מכל דבר של מום מכ"ש מ"ס המטרונא כי ב' דברים אלו נאסרו על איש הישראלי ולכן במצות של שבת אז יהיה מועיל לו להדליק נר של שבת עליו שהם נוטריקון נשמה רוח כדלעיל ולכן מנהג יפה לומר פרק במה מדליקין וביותר יצדק לאומרו קודם תפלת ערבית:

[ב] יש שאין אומרים אותו בי"ט שחל להיות ערב שבת ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה ואין נראין דבריהם ומה גם לענין הדוגמא שנתבאר כי בפרק זה בא ענין התעוררות בלב האדם מכל מקום הרשות נתונה ויאחז צדיק דרכו כי אין זה ענין מעכב אל התפלה גם אם לא יאמרו אותו אמנם אין לומר בזה מנהגן של ישראל תורה הוא והיחיד יאמר אותו:

והעיקר בזה כי יש שורש דבר נמצא בו לומר פרק זה והענין כי מאחר שידענו כי המשנה היא ביצירה דהיינו משנה למלך כדאיתא בזוהר ובתיקונים בהרבה מקומות שפחה דמטרוניתא וכבר נתבאר למעלה כי בערב שבת עולים העולמות למעלה ולכן ראוי לתקן האדם נמי למשנה ולהעלות אותם וזה יהיה נמי להאיר לה מאותו האור הנמשך על הכלה באותה שעה וחז"ל אמרו השונה בלא נעימה עליו נאמר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם וכו' ופריך וכי בשביל דלא ידע לבסומי קליה וכו' ואמנם כבר נתבאר אצלי והנוגע לענין הוא כי הנה המשנה היא למטה בעולמות כאמור ומשם נמשך ענין השינה כי כן אותיות משנה הם שנה ומשם נמשך המיתה כי לכן אחז"ל שינה אחת מששים במיתה ולכן אמרה כנסת ישראל אני ישנה אבל לא מענין השינה שהיא אחת מששים במיתה לפי כי ולבי ער ומאחר כי במשנה הוא נאחז המיתה צריך להמשיך לה חיים מלמעלה מההוא מקורא עילאה בסוד חיי המלך ועל המדה זו נאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו נמצא כי האדם באשר לומד משנה עם הנעימה זו אז ממשיך לה חיים עליונה ונעשית נשמה כי בהפך ממיתה שמסתלק ממנה הנשמה על ידי הלימוד בכונה זו נעשית משנה נשמה ולכן המונע ממנה הנועם עליון וקורא בלא נעימה לא יחיה מדה כנגד מדה עליו נאמר ומשפטים בל יחיו בהם ולכן שנינו אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו והוא על דרך הנז' ולכן קורין פרק במה מדליקין על הנחה זו כי העיקר הוא להאיר על הכלה נר הנזכר על ידי צדיק העליון לקיים כי נר מצוה. ותורה אור ואומר אותו קודם תפילת ערבית כי בתפלה היא עולה יותר למעלה ונעשית בסוד חקל תפוחין קדישין אמנם קודם לכן עדיין היא נקראת חקל תפוחין בלבד ואז מאיר עליה נר הנזכר ומשם מאיר למשנה אור זה כאמור יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בע"ש ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה וכבר אנכי הגדתי סוד הדבר וכיון שהגיד שוב אינו מגיד:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה