אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רסו

סימן רסה

[א] זהו שאמר הכתוב גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר כי הנה האדם הנלבב כל מגמתו שלא להפסיד חייו מן העה"ז בלי תועלת ולכן דהע"ה צוה את שלמה בנו לאמר כי רצה להביא לבו למוסר ולהגיד לו כמ"ש אנכי הולך כי ירצה כי אפילו בזמן שהיה בריא אולם מהלך בדרך היה מחשב ואומר הנה נתחסרתי מימי פסיעות אלו ואין להם תקנה ויכלו באפס תקוה נמצא כי אפילו באותו הדרך היה שלם ואין מתחסר מן הטוב של עולם הבא לא כן עשו הרשע כי אמר הנה אנכי הולך למות כי גם כי בכל פסיעה שהיה מהלך היה מת כי לכן אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ואין זה בדרך השאלה אלא דבר אמיתי לפי כי אפי' בהילוכו מתחסר מחייו ומת לכן נאמר גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואינו משגיח כי לא ישוב עוד אותם פסיעות ויכלו באפס תקו' ולכן יאמר מי שבא בדרך וקדש עליו היום כי הדוגמא לזה יהיה האדם השלם כי הוא מתבונן במעשיו כי הולך האדם אל בית עולמו ומקיים מש"ה בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו הלכו בקדוש' ולכן קדש עליו היום אע"ג שהוא חול וזה יהיה ע"ד מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף רי"ו וז"ל תא חזי רזא דמלה כל אינון יומין שית קיימא מלה דכלא לאתאחדא ברזא דחד נקודה קדישא וכלהו יומין אתאחדן בה דאית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא ואית שית יומין אחרנין דקיימין לגו מעיגולא קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדוש' כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון יומין שית באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקוד' אתאחדן בהאי בגין לנטרא לון וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי יש הפרש בין הימים כי ימצא ששת ימים של חול ימי השבוע והם קדושי' לגבי העוסקים במלאכת שמי' כדמפרש ואזיל ולכן יאמר כי זה המהלך בדרכי יושר וקדש עליו היו' מפני מעשיו כי קדש הם והיו עמו מעות מצרכי העול' הזה ויש לו חמור והוא כינוי על הגוף שלו דהיינו חומר עפר מן האדמה כי לא נבדל לגמרי מן הדברים הגופניים ויש עמו עכו"ם היינו היצר כי פעמים הוא נכשל בו לא נבדל ממנו לגמרי לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו כאמור למעלה כי האדם:

מצווה לזכך ולקדש הגוף שלו ולטהר אותו מעונו' ראשוני' מזמן שאדם הראשון הלך אחר רסן בטנו ושבו ישראל על עון ראשון וישתחוו לו ויזבחו לו ונאמר וישב העם לאכול ושתה ונוסף עוד ממה שאדם הפרטי טועה מדרך השכל וחמורו טועה ולכן הוא מצווה על שביתת בהמתו ולכן אין לו להניח כיסו עליה לשון נקי כי עבר על מש"ה כיס אחד יהיה לכלנו לפי כי במה יזכה נער את דרכו זה אם אינו עושה תשובה מעבירה שבידו ומה הנאה ימצא לו מקדושת שבת אם נכנס ובידו עון ולכן אין מניח כיס זה החומר העכור שלו כי אל יבטח על דברי התהו לומר ומה בכך הרי נאמר אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ומה גם שלא יכנס בטענת החיגר והסומא כי יאמר החומר חטא ומה בידי לעשות הרי אני אנוס לא כך יעשה אלא נותן כיסו זה לנכרי להוליך אותו לו כי יעשה תשובה מאותו עון ובזה מתקיים ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו כדי להתודות ולעשות תשובה כראוי מאחר שקיים עונג שבת ואפי' לו נתן לו שכר על זה היינו הנראה אצלי כמשחז"ל עתידה גיהנם להיות צועקת תנו לי רשעים אין לי עסק בצדיקים וגן עדן צועק תנו לי צדיקים אין לי עסק ברשעים שנאמר לעלוקה שתי בנות הב הב לא תשבענה כי הרצון הוא הנה גיהנם לא מבעיא כי הצדיק אשר יעבור דרך שם גרם לה כיבוי כמש"ה עוברי בעמק הבכא והם הצדיקים שעוברים בדרך העברה בלבדו ואינו שייך לומר כן ברשעים שהנה שנינו משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ולכן מצננין להם גיהנם מעין ישיתוהו ונוסף עוד כי מוצי' הצדיק משם רשעים אותם שהרהרו תשובה בעולם הזה ולא הספיקו לעשות מפני כי בא עליהם המות כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ולכן גם ברכות נוסף הצדיק כד"א ברוך אתה בביאתך לעולם וברוך אתה ביציאתך מן העולם לפי כי יעט' מורה כאשר יעטה הרועה בגדו יעטה הצדיק לאותו שהוא דוגמא לבן סורר ומורה ומוציא אותו משם ולכן גיהנם אומרת אין לי עסק בצדיקים תנו לי רשעים ולכן יאמר ולמוצאי שבת לוקח כיסו מנכרי היצר הרע אף על פי כי לא נתן שכר על זה הוא משל הזונה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה כי גם שנאמר כי היצר אין לו תועלת נמצא כאשר מחטיא את האדם מכל מקום הוא שליח ההשגחה והוא עשה שליחותו ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר היינו כאשר החשיך שמשו ונפל למשכב אז חזר בו אדם זה כאמור מותר שהרי נאמר תשב אנוש עד דכה עד דכדוכה של נפש ותאמר שובו בני אדם אבל אם מציאה אינו יכול ליתנה לנכרי היינו מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף ר"ג. וז"ל אמר ר"ש האי מאן דנטל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן בה כאלו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר וכחש בה טב ליה דלא אברי האי בר נש עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר ממש"ה או מצא אבידה יצדק על המגולגל כי אותו הגוף מצא אותה נשמה שהיתה אבודה ולכן יאמר כי אם מעות אלו וכיס זה היה משלו מפעם זה אשר נכשל בעבירה כך יעשה נותן כיסו לנכרי והיינו תקנה לו לפי שעה אבל למוצאי שבת חוזר ולוקח אותה ממנו כדי לתקן מעשיו כאמור אבל אם הוא בדרך מציאה דהיינו שהיא נשמה מגולגלת אינו יכול ליתנה לנכרי אותו עון שבא לידו עם אותו הגוף אלא אם כן בא אליו מבעוד יום מזמן מה והיינו בסוד עיבור ולא בסוד גלגול כי עתה הויא ליה ככיסו מפני כי לולי שזכה לא באה לו נשמה זו ולא דאמי לגלגול כי בלתי זכות מתגלגל בו:

[ב] אם אין עמו נכרי מניחו על החמור אבל לפעמים היצר הוא עכו"ם כאמור מתקשה כנגדו כי כך אחז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ומדקאמר קרא צופה משמע בכל יום כדרך הצופה כי לא יתכן להניח מלהשגיח על העיר אפילו רגע אחד כדי שלא יבא עליה חרב פתאום כך רשע זה צופה לצדיק ומבקש להמיתו על ידי שמחטיא אותו ולולי שהקב"ה עוזר אותו לא היה יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו ולכן עכו"ם זה אינו עמו בהסכמה שלו אין נמשך לרצונו לכן מניחו על חמורו החומר שלו לפי כי לא יתכן לעשות תשובה בשבת לפי כי מפני החרטה והוידוי נעתק אל הדאגה והעצבות ונמנע מעונג שבת יותר טוב להניחו העון כמו שהוא מורכב על החומר שלו וכדי שלא יהיה חייב משום מחמר שהנה אנו מצווים על שביתת בהמה הוא החומר כאמור ואם יש עקירה והנחה מן העון חייב ולכן מניחו כיס זה העון האמור לאחר שנעקרה יד ורגל של החומר הם שני איברים שהאדם רגיל לחטא בהם היד נאמר בה יד ליד לא ינקה הרגל שנאמר עון עקבי יסבני ולאחר שנעקר העון משני איברים אלו שהם קלים וחמורים מניח העון במקומו לאחר שעקר יד ורגל הללו ללכת כי התעורר לבבו כי הולך האדם לבית עולמו וכדרך זה לאו עקיר' הוא רק כענין סור מרע שפירש מן האיסור בכל לבו וכשהיא עומדת בהמה זו הוא החומר שעשה מעשה בהמה היינו ע"ד כי עמדו לא ענו עוד טרם יבא לענין חרטה ודאגה ועצבות נוטלו הימנה ולאחר שתחזור לעקור יד ורגל הנז' יניחנו ויש אומר שצריך להזהר מלהנהיגה בקול דהיינו קול אנחה ובכיה מכל שכן כל זמן שהכיס של העון נתון עליה עד שיסלקנו ויתחרט וישוב אל ה':

[ג] היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור לפי כי חרש שוטה וקטן יהיה הדוגמא שלהם בצדדים רבים כדלקמן ולכן טוב נו כי יניחנו כמו שהוא מורכב על החומר שלו ולסוף יפרוק ממנו על ידי כח התשובה כאמור ולא יתננו לאחד מאלו:

[ד] היה עמו חרש ושוטה והנה כינויים אנו הם דוגמא לאדם עצמו אשר מצד העון שנטמע בו הגיע למדרגות הללו כי הנה החרש הוא דוגמא למי שאוטם אזנו משמוע תורה ולכן סוף כי נכשל בעבירה כך אחז"ל אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו כי אמר ה' הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מפני כי המאור שבה מחזירה אותם למוטב ולכן אחז"ל בפ' שמעו והאזינו אל תגבהו שמעו לדברי תורה והאזינו לדברי תורה ואל תגביהו הטובה מלבא בעולם ומאחר כי הוא אוטם אזנו משמוע תורה נעשה חרש לגמרי שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר לפי כי נעתק מזה לזה לפי שאינו מדבר דברי תורה לכן הוא שונא את התוכחות היינו שאינו שומע ועוד בא הדוגמא אל מי שהוא שוטה שהנה נכשל בעבירה ע"ד משחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועוד ימצא נמי שהוא דוגמא לקטן כי אין בו יצר הטוב זולת יצר הרע בלבד כך אדם זה נעתק מלימוד התורה ומעש' המצוה רק הוא מסור ביד יצרו אשר לא יוכל להמלט ממנו ולכן בא הדין זה בהדרגה זו אם עמו חמור כי אין יצרו מתנהג עמו לרצונו אפינו מעט מזער אז מניח העון על הצד הנמצא בו של שוטה לפי שאין בו דעת כלל כשעשה העון מפני רוח של שטות שנכנס בקרבו בפרט אם חטא פעמים רבו' בכן יצדק כי אין בו דעת כלל אין עמו אלא שוטה וקטן כאמור יתננו לשוטה כי אין בו דעת לא כך הוא מי שהוא בערך קטן כי הקטן יבא לכלל דעת פעמים מתגבר יצר הטוב ועשה מצוה ובכן יהיה לו תקנה כי כמו ששנינו עבירה מכבה מצוה כך יהיה בהפך כי מצוה מכבה עבירה אין עמו אלא חרש וקטן יתננו למי שירצה לפי כי שניהם שוים לרעה וכן לענין הטובה פעמים יעשה מצוה כאמור והחרש פעמים יקבל תוכחת וחיה והיתה לו נפשו לשלל:

[ו] יש אומרים כשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך בסגנון הבהמ' כי יחשוב בלבו כי הולך האדם אל בית עולמו ונוטלו ממנו כשהוא עומד ואין לו עוד טעם מן עונג השבת ואז מתחרט ועושה תשובה גמורה וחי בהם:

[ז] אם אין עמו אחד מכל אנו ואין זה בערך אחד מהם מטלטלו פחו' פחו' מארבע אמות דהיינו הדוגמא לפי שהאדם הוא כלול מארבע יסודות כנודע וכן ברוח שנאמר מארבע רוחות באי הרוח ולכן מטלטלו טלטלה גבר כי יחשוב כי לשעה קנה יפרד הצורה מן החומר וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל ה' אשר נתנה ולא יועיל לו טענה מכל אלו דהיינו מ"ש לרבי יכולני לפטור את העולם מן הדין לפי כי החומר יטעון הרי אני כאבן מוטל משעה שיצאה הנשמה וכן הנשמה תאמר הרי אני כצפור טהורה משעה שיצאתי מן הגוף ולכן מה יעשה הקב"ה משל החיגר והסומא יקרא אל השמים מעל ומביא הנשמה ואל הארץ ומביא את הגוף ומרכיב זה ע"ז ומעניש שניהם כאחד ולכן מטלטלו בפחו' מארבע חמות על עיקר זה ודוקא כיסו היינו נשמתו או מציאה שבאה נידו כמש"ה או מצא אבידה בסוד הגלגול כחמור דהיינו שבאה לידו אבל אם לא באה לידו בענין גלגול לא כאמור: יש חומרים דוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור כי עדיין יש שהות ביום והדוגמא לזה האדם שנתעורר לענין התשובה כאשר באו ימי הרעה עניו באו ימי הפקודה כאשר נפל למשכב והעריב שמשו זו הנשמה והיינו שהחשיך לו בדרך והוא הולך כדרך כל הארץ בלא דעת ולא תבונה לחשוב בלבו ענין התשובה לפי שהיה סבור שעדין יש שהות ביום לשוב והוא מאריך ימים בעולם הזה אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשיכה וכבר הגיע לדכדוכה של נפש כי אין עוד תקוה ושכח והוציא לרשו' הרבים היינו הנשמה שלו שהיתה ברשות היחיד היא יחידו של עולם כי כל הנשמו' הם חלק אלוה ממעל וברצון עצמו ובחירתו הרעה הוציא אותה לרשות הרבים היינו מקום הרשעים כי הם הרבים ונמשכים אחר יצרם הרע ועודינו לא ישוב עד אותה שעה לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלו כי זה הוא מותרה ועומד כש"ה וזכור את בוראך בימי בחרותיך וגו' ומה גם עד דכדוכה של נפש ולכן אין לו תקנה כאמור:

עוד זה מדבר בדינים הללו לצד עילאה ימלל וכך היה אומר מי שהיה בא בדרך וכו' כי ימצא באחד משני פנים כאחד טובים צדקו יחדו ראשונה ירמוז לאותה מדה אשר נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ולכן היא נעה גם נדה מקינה היונה כמש"ה כצפור נודד' מקינה ואיתא בהקדמ' התיקונים כצפור דא שכינתא ולכן יאמר מי שבא בדרך כי כן כשחוזרת לעלות מן העולמות התחתוני' בערב שבת מתקיים עליה כל הדינים אלו והיינו מ"ש מי שהי' בא בדרך היא רחל כד"א מתה עלי רחל בדרך וחוזרת לעלו' למעלה וקדש עליה היום של קדושת שבת והיו עמה מעות ודאי לפי כי כן נאמר באשת חיל היתה כאניות סוחר ויש לו חמורו הוא בסוד מה שאמר הכתוב עני ורוכב על חמור דהיינו הקליפה שהוא חמור נוער כי עדיין לא פירשה ממנו וגם יש עמו עכו"ם בסוד סמאל סטרא אחרא סוד עמלק שנאמר בו אשר קרך בדרך כי תמיד הוא רודף אחרי הקדושה כדאיתא בזוהר לא יניח כיסו על חמורו והנה כיס זה אשר יהיה בתוכו המעות יהיה דוגמא למדה האחרונה שנה אשר בתוכה הם המעות שהרויחה ממלכין קדמאין דמיתו כד"א כיס אחד יהיה לכלנו לא יניח כיס זה על החמור לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו אף על גב כי היא מסטרא אחרא לא תעשה מלאכה בשבת דהיינו כד"א ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממש שהנה בשבת נאמר יתפרדו כל פועלי און אלא נותן כיסו זה לנכרי להוליכו לו לפי כי באותה שעה לא יוכל לנגוע בו מפני קדושת היום שהרי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין כדאיתא בזוהר פרשת משפטים ולמוצאי שבת כי חוזר להתגבר סטרא אחרא לוקחו ממנו ואפילו לא נתן לו שכר על זה ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר שהרי נאמר כי משחשיכה תשש כחה של סטרא אחרא כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"ד וז"ל כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא וכי לא הוה ידע קב"ה לאתעכבא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא בגופין וכו' כיון דחמא קב"ה כך אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אתרא ואתער סטרא אחרא ואתקדש יומא וכו' ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקנא אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף ואתברין גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא בסטרא דטוב וכו' והנה נתבאר מדברי המאמר כי סטרא אחרא הורע כחה ואתחלש בערב שבת ונתגבר סטרא דטוב ולכן יאמר אעפ"י שנתנו לו משחשיכה מותר לפי שכבר הורע כחו אבל אם מצא מציאה כי הדוגמא לזה הוא האורות הנמשכים לכלה מלמעלה שנאמר כי מוצאי מצא חיים ולפי כי אין לה חיים נמשכים לה מלמעלה ולכן אינו יכול ליתנה לנכרי הקליפה כי אלו הם בסוד חיי המלך ואין לנכרי מהם כלום אפי' מן התמצית אלא אם כן באה לידו מבעוד יום לפי כי אותם הנמשכים בזמן החול נמשכים ויורדים למטה דהשתא הויא ככיסו של הכלה ואפשר לעכו"ם ליהנות מהם:

אם אין עמו נכרי מניחו על החמור וכבר נתבאר כי החמור אף על גב שהוא קליפה כותי קודם לפי שהוא סוד אדם בליעל ואל אחר אסתרס כאמור אמנם אם הכלה נתפרשה מזה העכו"ם ועלתה יותר למעלה מניחו על החמור וכדי שלא יהיה חייב משום מחמר אי איכא עקירה והנחה כי סטרא אחרא אין ראוי לתת להם מקום שיהיה הנחה ולכן מניחו לאחר שעקרה יד ורגל כי איברים אלו מועדים לקלקל כמו ששנינו רגל מועד לשבר בדרך הילוכה ומאחר שעקרה יד ורגל ללכת ממקומה לאו עקירה היא לכיס וכשהיא עומדת נוטלו הימנה ולאחר שתחזור רגל יניחנו דלא הוי הנחה ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה לפי שהקול של רחל נאמר בו כי קולך ערב וכבר אחז"ל יעל בקולה:

היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן כי הנה הללו הדוגמא שלהם בסטרא אחרא ולכן יניחנו על החמור שאינו מסוג אדם דהיינו הדוגמא לאדם בליעל איש און ולכך לא יתננו לאחד מאלו:

היה עמו חרש ושוטה יתננו לשוטה הוא דוגמא לסמאל הנקרא זקן וכסיל לפי שאין לו דעת כלל ולכן אין בו ענין והאדם ידע ושארי בחיבורא וסיים בפירודא כדאיתא בזוהר פרשת בלק אשר הלך חשכים:

שוטה וקטן יתננו לשוטה כאמור לפי שאין בו דעת והקטן יבא לכלל דעת חרש וקטן שניהם שוים לרעה ויתננו למי שירצה יש אומרים שכשנותנו לא' מאלו מניחו עליו והוא מהלך ואין לו קבע במקום א' ונוטלו ממנו כשהוא עומד וסימן הדבר הנה אנכי הולך למות כי אז אין לסטרא אחרא קיום כלל ולכן מותר לתת בו הכיס של הקדושה כאמור:

וכאשר נחזור לומר שמדבר במעשה הצדיק הכי קאמר מי שהיה בא בדרך דהיינו כי הצדיק סליק לעילא ונחית לתתא שהוא סוד הסולם שנאמר עולים ויורדים בו כדאיתא בזוהר פרשת ויצא דף קמ"ט. וז"ל חמא מטטרון סבא דביתא דשליט בכל דיליה דאיהו קאי' בשלטנו על האי עלמא בשלטנו בשם שד"י וסליק לעילא בסליקו דשמא דמאריה הויה אתר דיעקב אשתלים ביה לבתר וראשו דשם שד"י איהו יוד ודא מגיע השמימה וכיון דמטי וסליק את דא להתם לההוא אתר אשתלים ואתקרי בההוא שמא דמארה הווה וכו' ושם נאמר נמי ז"ל מהו סולם דרגא דשאר דרגין ביה תליין והוא יסוד דעלמא וכו' וראשו מגיע השמימה מאן ראשו ראשו דההוא סלם ומאן איהו דא דכתיב ביה ראש המטה בגין דאיהו ראש לההוא מטה ומניה נהיר מגיע השמימה בגין דאיהו סיומא דגופא וקאים בין עילאה ותתאה כמה דברית איהו סיומא דגופא וקאי בין ירכין וגופא וכו' והנה נתבאר מדברי השני מאמרים היות סלם זה דוגמא למטטרון ולצדיק חי עלמין והם עולים ויורדים וכן יתבאר בדין זה מי שבא בדרך על שניהם ויבא הכתוב השלישי ת"ת ישראל להשלים עמהם וכך הוא אומר מי שבא בדרך זה מע"ט שהרי נתבאר כי הוא עולה ויורד ואמנם נאמר כי מה שעולה הוא ליונק מלמעלה לפי שהוא סוד תינוק יונק משדי אמו כדאיתא בזוהר פרשת אחרי מות וכדין סליק ויניק משדי אמיה בגין לדכאה להו והיה בא בדרך וקדש עליו היום היינו מ"ש פ' קרח דף קע"ו: וז"ל קריאי מועד קראי כתיב חסר יו"ד אמאי אלא הכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ורזא דא כל אינון כתרין עילאין דשמא קדישא אתאחיד הו כלהו זמינין מאתר דאקרי קדש וכו' הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו קדש עילאה ידיעה קדש תתאה חכמת שלמה איהי זמינת לכל חילהא ואינון חיילין כלהו זמינין לאתעטרא בהאי קדש בזמנא דמועד שרייא בעלמא וכו' והנה נתבאר מדברי המאמר כי מדה האחרונה מזמנת לכל חיילות שלה בזמן של מועד ומכל שכן בשבת ולכן כל העולמות עולים למעלה כנ"ל ושם נאמר כגוונא דחילהא קיימין לעילא הכי נמי קיימי ממנן דעמא דילהון לתתא וכו' ולכן יאמר מי שהיה בא בדרך הוא מטטרון לעלות למעלה וקדש עליו היום של שבת ובתיקונים דף פ"ה. וז"ל ועוף יעופף וכו' איהו עמודא דמציעתא לקבליה מטטרון שמיה כשם רביה יו"ד רישא דעופא וי"ו גופא דיליה ה"א ה"א תרין גדפוי דיליה דבהון פרח לעילא ונחית לתתא וכו' ועוד אמר והיו בידו מעות כי כן נאמר ולא יראו פני ריקם ומוכרח הוא להוליך עמו מעות ממה שהוא מרויח מסטרא אחרא לפי שנאמר ושלל לא יחסר כי אמיה מטרוניא אתקינת ליה מיני קרבא להלחם עם סטרא אחרא כדאיתא פרשת בשלח במלחמת עמלק ע"ש ולכן כאשר יש לו חמורו בסטרא אחרא ומצרי היינו סמאל לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו כדלעיל אבל נותן כיסו זה לסמאל להוליכו לו ולמוצאי שבת שמתגבר סטרא אחרא נוטלן ממנו ואפילו לא נתן לו שכר על זה כי אין לקליפה שכר מן השבת כלל ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר לפי כי אין חשיכה של ערב שבת כמו בחול כי אז הוא שולט שלכן נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה אבל אם מצא מציאה מטטרון בסוד מצא אשה מצא טוב כי כבר נתלבש בו רוח עליון כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כי רוח עברה בו ואיננו דא רוח עילאה ואיננו כדאמר ואיננו כי לקח אותו אלהים אינו יכול ליתנה לו שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם ולא לכותי אלא אם כן באה לידו מבעוד יום לפי כי עדיין הוא דרך חול דלא ראי זה כראי זה דהשתא הויא ככיסו שלו ומותר:

אם אין עמו נכרי מניחו על חמורו שהוא הקליפה הנקרא חמור כדאיתא בזוהר בפ' עני ורוכב על חמור דאיהו מכתרין תתאין של עכו"ם וכו': ולענין הנוגע אל הצדיק הכי קאמר מי שהיה בא בדרך דהכי סליק ונחית כמ"ש במאמר סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולכן יצדק מ"ש שהיה בא בדרך ואמנם אגיד לך ענין עמוק הלא זה דברי בענין תפלת המנחה כי הצדיק עליו נאמר אמרו צדיק כי טוב וכו' רוצה לומר הצדיק זה נמצא בו שני בחינות של שלימות אחת הוא בסוד כי בזמן שהוא בגימטריא כי שנאמר ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה היינו כמ"ש בזוהר אתר דאתגליין כל נהירין כי תדרשנו ימצא לך פ' ויגש דף ר"י וז"ל והקול נשמע בית פרעה דא הוא סימניך לעילא ביתא דאתפרעו מניה ואתגליין כל נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא לההוא קול וכו' והכי יוסף הצדיק הוא בסוד שלשים בעמדו שם היינו מ"ש בזוהר פרשת בראשי' מן השלשים הכי נכבד ועד השלשה לא בא ואז בעמדו יוסף לפני פרעה הוא קרוב לשלש מדות עליונות ובזה תבין מאמר חז"ל עמוק מאד משחז"ל והשב לשכיננו שבעתים אל חיקם מן המילה הנתון בחיק כנ"ל היינו שורש יוסף הנתון בחיק לשם עולה ויש נמי בסוד טוב שנאמר יוסף בן שבע עשרה שנה הרי אמרו צדיק והאמירו אותו למעלה לפי כי נמצא בו כח לעלות בסוד כי טוב ולכן נקט כינוי כי בראשונה ולכן כאשר צדיק זה היה בא בדרך זה אצל הכלה לפי כי המקום שעולה לשם הוא סוד פרש' דרכים ולפי שחוזר למקומו ימצא שהיה בדרך וממשיך עמו סיד הדרך שנאמר דרכיה דרכי נועם כדי לבא אצל הכלה כדרך כל הארץ שנאמר בה ותקבר בדרך אפרת וקדש עליו היום כמ"ש הנה יום בא לה' היא הכלה שבאה אצלו כדאיתא פרשת בראשית הובא למעלה והיו עמו מעות והיה עמו חמורו של אברהם אבינו ע"ה שנברא ערב שבת בין השמשות כדלקמן וגם יש עמו עכו"ם בסוד קליפת נוגה לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו כדי שלא יעלה ויקטרג למעלה כדאיתא בזוהר יששכר חמור גרם כי יששכר על ידי עסק התורה הוא סיבה דאף על גב שעולה בגרם המעלות כופה אותו ורובץ בין המשפתים וכן בשבת האדם מצווה להשבית אותו ממלאכתו והיינו שביתת בהמה שהוא מועד לקלקל אלא נותן כיסו למצרי היינו קליפת נוגה כנזכר להליכו לו ולמוצאי שבת כי סטרא אחרא חוזר לאיתנו לוקחו ממנו ואפילו אינו נותן לו שכר שהרי אף על גב שמתגבר והוא מפתה את האשה ונאמר וחלק משמן חכה אחר כך נעשה בסוד חשמל כדאיתא פרשת ויקהל כנ"ל חש ואחר כך מל מהו מל כד"א מל יהושע ואתגלייא מל לא כך הוא בזמן החול ולכן למוצאי שבת לוקח הכיס ממנו ואף על פי שאין נותן לו שכר ואין לו הנאה מנתינה זו כלל ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר לפי כי כך היא המדה בכל ערב שבת עם חשיכה כנזכר שם כמאמר אבל אם מצא מציאה בסוד מצא אשה מצא טוב אינו יכול ליתנה למצרי סטרא אחרא שאדם בהול עליה אלא אם כן באה לידו מבעוד יום כי זה יהיה דרך חול דהשתא הויא ככיסו של חול שהוא דוגמא כאשר יורד בעולם היצירה לעשות הייחוד שם כנ"ל דאתלבש במטטרון אם אין עמו מצרי כי הערלה נתעבר ממנו והרי נעשה ענין חשמל כאמור מניחו על החמור הנזכר וכדי שלא יהיה מתחייב משום מחמר אי איכא עקירה והנחה שהרי בחול הוא עני ורוכב על חמור מה שאין כן בשבת ולכן מניחו לאחר שעקר יד ורגל והנה שים לבך לעיקר זה כי הוא צריך להלכות שבת והוא כי הנה הבהמה נקרא עקירה והנחה ולענין הכלים נקרא הוצאה והכנסה וסוד הענין כי הנה הילוך הבהמה נקרא עקירה והנחה לפי כי האדם דקדושה עוקר מסטרא דקדושה הנקרא אדם שנאמר אדם אתם ומניח על הבהמה והיינו דוגמא למש"ה ארזי לבנון אשר נטע ואחז"ל כקרני חגבי' הוו ועקרן הקב"ה ושתלן בג"ע היינו מאמר חז"ל למלך שהיה לו פרדס והיה לו בן כשהוא עושה רצונו רואה נטיעה יפה עוקרה ומניח אותה בפרדס וכאשר אין עושה רצונו רואה נטיעה יפה עוקרה וכו' וסוד הענין כי הפשט לא יופשט כאשר ישראל עושים רצונו של מקום אז גם כן בן העליון שנאמר בו מה שם בנו כי תדע כדאיתא בזוהר פרשת יתרו דף ע"ט. וז"ל והכי הוא דכתיב מה שמו ומה שם בנו מה שמו חכמה מה שם בנו ת"ת ישראל הוא עושה רצונו כי אז גם כן מתגלה עת רצון ורואה איזו נטיעה יפה מניחה בגן עדן שנא' ארזי לבנון אשר נטע כדאיתא בזוהר פרשת תרומה וההפך מובן והיינו עקירה מג"ע ומניחה בבהמה ואמנם לענין הכלים אינו שייך רק הוצאה מרשות זה ומניחה ברשות אחר כי הכלי לא יצדק בו עקירה והנחה כדלקמן ולכן מניחו לאחר שעקרה יד ורגל כי זה דוגמא לקדושה בסוד שמאלו תחת לראשי וגו' ואחר כך שהלכה לאו עקירה היא וכשהוא עומדת נוטלו הימנה וכו':

וכאשר נא' כי ידבר בסוד ת"ת ישראל הכי קאמר מי שהיה בה בדרך והענין מ"ש בזוהר פ' ותצא לאה לקראתו וז"ל ותצא לאה דא אימא עילאה לקראתו של ת"ת ישראל ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי לרוואה לך מתפנוקין עילאין וכו' והנה מזה נלמוד כי ת"ת ישראל הוא עולה למעלה לפעמים ולכן בא הדין מי שהיה בא בדרך מלמעלה אי נמי בא בדרך ללכת אצל הכלה להתייחד עמה וקדש עליו היום מקדש עליון הנמשך עליו והיו עמו מעות מאותו כסף הנמשך לו לקדש הכלה כמו ששנינו האשה מתקדשת בכסף ויש לו חמורו שהוא רוכב עליו כדאיתא בתיקונים כאלין כתרין תתאין מתלבש קב"ה ושכינתיה לקיימא ומלכותו בכל משלה וגם יש עמו מצרי הוא סמאל אל זר לא יניח כיסו סוד הכל' אשר שם נותן הכסף זה של הקידושין על חמורו אף על גב כי שם מתלבשת ביומין דחול בשבת אסור מפני שהוא מצווה על שביתתו כאמור לפרוש מדעתו אלא נותן כיתו זה למצרי זה סמאל כי זה הוא לרעתו כדאיתא בזוהר בפ' ואל זועם בכל יום כי המדה הנקרא אל מתעורר בבקר והוא זועם למאריהון דדינין ולכן על ידי כך מצרי זה נכנס כאמור ולמוצאי שבת כי אז מתעורר גיהנם סטרא דיליה חוזר ונוטלו ממנו והיינו סוד ההוא שלהובא ומדורא דאשא הנז' בזוהר פרשת ויקהל כי בערב שבת מתגבר ההוא מדורא דאשא סטרא דשמאלא הוא השורש של סמאל ולכן בא ההוא שלהובא דאשא מסטרא דימינא ומכניע אותה מדורא דאשא ואעיל לה לנוקבא דתהומא רבא עד מוצאי שבת ולכן יאמר ובמוצאי שבת אז חוזר ונוטלו ממנו אפילו לא נתן לו שכר עליה כי כן הוא למעלה אין לאותה מדורא דאשא תועלת בכך ואפילו שנתנו לו משחשיכה מותר כי כן הוא בכל ערב שבת אבל אם מצא מציאה מצא אשה מצא טוב ר"ל בעבור שמצא אשה צדקת לכן מצא טוב הוא מציאה כיצד כי ויפק רצון מה' לפי כי בחינת הרצון נקרא מציאה לפי כי אין זה מתגלה תמיד בכל שעה אלא כפי רצון עליון ולכן אינו יכול ליתנה למצרי כי לא לרצון יהיה להם אמנם אם באה לידו מבעוד יום כי הנה נמצא כי אותה הארה מתלבשת ביום הששי ואז הויא ליה ככיסו ומותר לפי שמכניע אותו אם אינו עמו נכרי היינו הקליפה אדם בליעל מניחו על החמור וכדי שלא יהיה חייב משום מחמר אי הויא עקירה והנחה מניחו לאחר שעקר יד ורגל ללכת כי אז לאו עקירה היא ואמנם הלא תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי הנה נתבאר בזוהר פרשת פנחס בפ' שמן כתית כי הצדיק הוא דכתיש כתישין ואפיק משח רבות מאינון זתין עילאין הם האברים קדישין ואי לאו לא אתהנייא מניה נוקבא אם אינו כתית והדוגמא הוא ענין עקירה והנחה בסוד אותה בהמה כי הנה בענין של הבהמה עצמה איכא עקירה והנחה בסגנון אחד כי היא נעקרת מלמעלה מעולם האצילות ויורדת למטה ומתלבשת בסוד מטטרון כנ"ל ונאמר היא מתהלכת בין החיות כתרגומו שכינת יקרא וכו' והנה אמרו חז"ל חיה בכלל בהמה הרי זה עקירה והנחה שהיא אסורה בשבת כי זה דרך חול אמנם בסוד הצדיק אינה עקירה והנחה בסגנון שמן כתית ולכן אין להאריך בזה ולכן מניחו לאחר שעקרה הבהמה יד ורגל ללכת דלאו עקירה הוא אחר כך וכשהיא עומדת נוטלו הימנה ולאחר שתחזור ותעקור יד ורגל שהם המסייעים שלה יניחנו ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה כי הקול חשוב הוא לכך שנאמר קול דודי דופק ואומר פתחי לי אחותי רעיתי ובכן צריך ליזהר:

היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן וכו' הנה כל צדדין אלו נתבארו למעלה ואין להאריך עוד בהם בסגנון הנ"ל אמנם כאשר נאמר כי גם זה לעומת זה עשה האלהים וענין שוטה וחרש וקטן ימצא בסטרא דקדושה יהיה דוגמא לענין הכל בסוד מטטרון בסטרא דיליה כי בערך שנמצא בקליפה פתן חרש אשר לא ישמע לקול מלחשים כך ימצא בסטרא דקדושה כמש"ה מי חרש כי אם עבדי וכן לענין השוטה כמו שהוא בסטרא אחרא זקן וכסיל כך יהיה נמי במטטרון הלא הם דברי חז"ל בפ' ושם אתנו נער עברי עבד כך אחז"ל נער שוטה וכמו שנמצא קטן בקליפה היינו מקטני אמנה כך ימצא בקדושה שנאמר ונער קטון נוהג בם ולכן יאמר היה עמו חמורו שהוא בסוד הקליפה ודאי כי הוא דבר טמא וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננו לאחד מאלו והנה ענין כיס זה ית' לקמן בענין המוקצה בע"ה:

היה עמו חרש ושוטה דהיינו מסטרא דקדושה יתננו לשוטה מפני שאין בו דעת כלל בהווה שוטה וקטן יתננו לשוטה לפי שהקטן יבא לכלל דעת חרש וקטן יתננו למי שירצה כי שניהם שוים:

יש אומרים שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד כדין הבהמה כנ"ל אם אין עמו א' מכל אלו דהיינו כי אף על גב כי בשבת עולים כל העולמות למעלה כאשר יתבאר לקמן ובכן ימצא דאפשר להיות למעלה הבחינות הללו כי לכן הם עולים כלם כדי להיות נשלם ההעדר של כל עולם ועולם ביום השבת אמנם אם אין עמו בגשמי אחד מכל אלו מטלטלו פחות פחות מארבע אמות ויהיה ענין הטלטול למעלה בסגנון משחז"ל מיום שנחרב ב"ה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה שהם סוד ארבע מדות של הזכר הנכללים בהלכה היינו עולמו וכן נמי בזה מטלטלו פחות מארבע אמות דבהכי מותר כי זה יהיה סוד הזכר בארבע אותיות שלו כאשר מתבאר כנזכר:

[ח] הנה הובא למעלה כי ענין השבת הוא תיקון לכולל וליחיד ולכן בא דיו כיס זה בענין החוטא והוא דוגמא לענין הגוף שהוא דוגמא לכיס אשר בתוכו המעות היינו הנשמה המתקיימת בקרבו בעבור התורה והמצוה כד"א כי ה' יהיה בכסלך אמרו חז"ל בכיס לך ושמור רגלך מלכד מן ההוראה מן ההפסד ולכן הוא אמר כי שהיה בא בדרך לעולם הזה וקדש עליו היום ונטה למות והיו בידו מעות לא עשה מהם צדקה ולא החזיק ביד עמלי תורה נותן נותן כיסו לנכרי כההיא דריב"ז והרשב"י שראו קרוביהם מתחסרים שית מאה דינרי זהב וכו' אף על גב שהיה עמו חמור דהיינו יששכר חמור גרם איהו דאפסיד אנפשיה ומאחר כי אין בו תורה ומצוה אפשר להתגלגל בעכו"ם מאחר שהחשיך לו מן הרעות שעשה ואשר לא טוב עשה ולכן לא יניח כיסו הוא הגוף על חמורו הוא החומר שלו כאשר מתגלגל אז המלאך שואל טיפה זו מה תהא עליה לא יהיה מכלל חכם או טיפש כמשחז"ל טיפש שבבהמה זו חמור אלא נותנו למצרי כי לולי היה בו תורה או מצוה הרי נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה כדאיתא בפרשת משפטים ולכן יאמר נא יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך בעודו בעולם הזה ממעשים הרעים בחשך הלך כמש"ה במחשכים הושיבני כמתי עולם הרשעים שבחייהם קרויים מתים היינו שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום ועדיין לא בא יומו ולכן לא עשה תשובה יש לו להתקיים עליו כל הגלגולים אלו כפי הראוי לו לפי גודל רשעו כפי מה שמתחייב בדין עליון אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשיכה והגיע עד דכדוכה של נפש ושכח להוציא לרשות הרבים שהדוגמא כי יצאה נשמתו אחרי הרבים הם הרשעים כך אמרו חז"ל צפה הקב"ה שהצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל אמנם סביב רשעים יתהלכון לפי כי רבים הם ולכן לזה לא התירו לו באחד מהדרכים האלו אמנם מתקיים בו מש"ה בנבל שהיה קמצן בממונו ולא רצה שיתהנה ת"ח מנכסיו דהע"ה לכן וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן ונאמר כי תהיו כאלה נובלת עליה והדברים עתיקים:

[ט] הגיע לחצר החיצונה המשתמרת היינו בסוד חצר מות כי שם משתמרים המתים ביד המלאך כההוא דשמואל דאזל לחצר מות ושאל לממונה שם אבא בר אבא היכא נוטל מעל החמור היינו דוגמא לחומר שלו נוטל הכלים אם עשה מצוה באבר שלו ניצול ושאינן ניטלים האברים שלא נמצא בהם מצוה להציל אותם מתיר החבלים הם הגידים שקושרים האברים ומחזיקים אותם אחד באחד יגשו מתיר אותם כדין חבוט הקבר והשקים נופלים הם העורות כי כדרך שהאדם על ידי מעשה המצות עושה לעצמו בגדים נאים חלוקא דרבנן כך על ידי מעשה הרע יעשה לעצמו בגדי שק הלא הם דברי חז"ל בפתיחת איכה ישבה בדד משל למלך שהיה לו בן כשעושה רצונו מלביש אותו בגדי מלתין כך בישראל נאמר ואלבישך רקמה וכשאין עושה רצונו מלבישו בגדי בדדין כך זה שהחשיך עליו מן המעשה הרע ישת חשך סתרו בבגדים של שק הנעשים מסטרא אחרא סוד עשו וארבע מאות איש עמו כמנין שק ולכן על ידי חיבוט הקבר אז השקים נופלים ודאי ואם היתה בהמה זו בגוף שלו שעשה מעשה בהמה ולכן נעשה בהמה באמת וטעונה כלי זכוכית כי אסור לטלטלם והדוגמא כי אדם זה הלך אחר מראית העין כי יתן בכוס עינו לשון נקי ולכן השטן עומד על האדם בשעת מיתה ומשבר את עיניו כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רס"ג. וז"ל והאי ממנא תחות ידיה אלה ורבבין תחותיה והאי ממנא אקרי פחו"ת דא הוא דאיהו קיימא לפתאה בני נשא והאי איהו דשרי לגבי' ואסטי ליה לאסתכלא ולעיינא במה דלא אצטריך ליה בכמה זנונין ובכמה ניאופון וכל אינון דעמיה אזלי נמי קמיה ואכריחן ליה לאסטאה עינוי ולאסתכלא במה דלא אצטריך ודא איהו סרסריס דאיהו סרסורא בישא לכל אינון בישין האי קאים על קברא בזמנא דאתדן גופא ותבר עינוי בגין דאיהו רווח לון כד איהו בהאי עלמא ודיליה אינון וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי משטין זה משבר עיני האדם המתבונן בעניינים של איסור ונהנה ממראית העין ולכן זה יהיה מכונה לכלי זכוכית שהאדם יתן בכוס עינו ומשם יפרד ויתן בכוס עינו לשון נקי כמשחז"ל ואלו אסור לטלטלם בשבת כי הנה הם כגון כוסות של מקיזי דם כמשחז"ל יתהלך למשרים שאומרת כשושנה אדומה של דם ראיתי ואינו פורש ואין ראוי לטלטלם כי הנה הרשעים כשקדש היום יוצאים מגיהנם כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל רקיעין ומכריזין מאריהון דדינא סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתא והוא אגין על כלא ואז יש רשעים שיוצאים משם ונכנסים בגן עדן שנאמר והיה מדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני ובמוצאי שבת הם חוזרים לגיהנם אבל הללו הם מוקצים מחמת מיאוס ולכן אסור לטלטל' ממקומם מגיהנם היינו מ"ש שאין ראויים בשבת לכלום לפי שהם מאוסים ואיתא בזוהר פ' בראשית דף י"ג. על ההוא דאוקיד נורא אמרין הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ולכן הללו אסור לטלטלן כאמור לפי שהם מאוסים ואם יפלו לארץ ישברו כלומר הנה לענין עונש גיהנם אינם שוים בערך הרשעים הנידונים שם לפי שהם מאוסים כאמור ואם נאמר שיבואו בגלגול כד"א וישליכם אל ארץ אחרת אין להם תקנה ישברו ואל תתמה על זה לפי כי כך אמרו חז"ל טוב מראית עינים מהלך נפש יותר הנאה נמצא לחוטא באשה במראית העין יותר מן העבירה עצמה ולכן נאמר ועין נואף ר"ל העין הוא נואף ולכן קשה הדין שלו ואם נאמר כי מ"ש ואם יפלו לארץ ישברו היינו כאמור במאמר כי אותו המשחית עומד על הקבר ומשבר את עיניו בגין דאיהו רווח לון בהאי עלמא ולכן מה לעשות תקנה לחוטא זה מפני כי הקב"ה מלא רחמים וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכן מניח תחתיהן כרים וכסתות והוא דוגמא לסוד הגלגול שחוזר לבא בגופים אחרים שהם דוגמא לכרים וכסתות ר"ל שלא יהיה קשה עורף אלא רך לבב כך אמרו חז"ל אותם אבנים ששכב עליהם יעקב אבינו ע"ה נעשו תחתיו כפלונס ר"ל כרים וכסתות רכים ומה הרטב' הרטיב מזה קורות בתינו ארזים צדיקים וצדיקות כי מאמר זה קשה ההבנה והוא מפורש אצלי בשיר השירים והצודק לענין זה הוא כי הנה על אודות הרעה הגדולה הנמצאת באיש הישראלי הלא היא קשיות עורף שנאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ולא נתרעם הקב"ה כי עשו להם עגל מסכה כי לזה יש תקנה אבל לענין קשה עורף שהוא שונא את התוכחות יותר קשה בענין המפורש פ' בחקותי ולכן יעקב אבינו ע"ה. בדק בי"ב אבנים למספר שבטי ישראל כדאיתא במדרש ולכן נעשו תחתיו רכים כפלונס בשרו הקב"ה כי כלם הם לבם רך כמש"ה הילדים רכים ולכן שאל בע"ה מה הרטבה הרטיב מפני כי כל מעשה האבות הוא סימן לבנים ולכן הרטיב קורות בתינו ארזים צדיקים וצדיקות דמשמע כי אין נאות להקראו צדיק למי שנמצא בו קשיו' עורף לפי כי זה דרכו של עשו ועברתו שמרה נצח אבל ישראל אני כפרתן לבם רך כשושנים מוחלים זה לזה וסימן לדבר קורות בתינו הלא הם הבריחים והבריח התיכון בתוכם ומבריח מן הקשה אל הקשה לפי שנעשה רך הרי אותם קורות בתינו שהיו ארזים כמשחז"ל לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא שצפה הקב"ה מעשה המשכן ולכן התקינה לחוטאים הללו למראית העין וינאפו נשי רעיהם מניח תחתיהם כרים וכסתות כאשר יהיו מתגלגלי' אז יהיה לבם רך לקבל תוכחת ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה ודוקא המשואות קטנות שהדוגמא לזה יהיה כאשר האדם עונותיו אינם מרובים ולכן יכול לשומען מתחתיהם אותם כרים וכסתות הם הגופות וימצא תקנה להם אשר יהיה על ידי הקבורה היינו כאשר נוגעים לארץ הנה הם דברי חז"ל בפ' וינחם ה' קבל תנחומין כי עשה את האדם בארץ אמר יפה עשיתי שהתקנתי להם קבורה ולכן במשואות קטנות שישמוט הכרים מתחתיהן הם הגופים כאמור ואז הם על הקרקע מצורפים לארץ בקבורה כאמור אבל אם הם גדולות שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם תחתיהן הלא הם דברי חז"ל בפ' כי עונותי עברו ראשי משל לאחד שהיה עליו משאוי גדול והיה עובר בנהר והמים עוברים על ראשו לטבוע אותו אמרו לו העבר המשא כבד מעל ראשך ועבור לכך נאמר כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני ולכן אם הם משואות גדולות שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן ולא יועיל הגלגול באותו גוף בהם אסור להניחם תחתיהן לפי שמבטל כלי זה הגוף מהיכנו מאחר כי אינו מועיל בו להקב"ה ולכן פורקן בנחת אלו החברים שלא ישברו ויאבדו ולא יניחם על הבהמה זה הגוף שעשה מעשה בהמה משום צער בעלי חיים אבל התקנה לזה הוא דין גיהנם: [י] חשכה לו בדרך ותפילין על ראשו דהיינו כי אף על גב שהיה רשע ולכן חשך השמש שלו היא הנשמה כמשחז"ל בפסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה הזריח הקב"ה שמשו של זה אמנם יש תפילין בראשו כמשמעו שהיה זהיר במצות תפילין או שיושב בבית המדרש בשדה להמלט מן היצר שעשה אותו הפקר כשדה מה עשה משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וחשכה לו עדיין מן העונות לא יוכל להנקה מניח ידו עליהם היינו מעשה הצדקה כמש"ה יד ליד ואמרו חז"ל הרי שנתן מעות לעבירה בידו אחת ונתן לצדקה בידו אחרת לא ינקה אבל אמרו חז"ל מחצה עונות ומחצה זכיות ואיכא פושעי ישראל בגופן רשע הוא כגון קרקפתא דלא מנח תפילין וההפך מובן דמאחר כי יש לו מצות תפילין אף על גב שחשכה עליו מפני העונות יתן ידו עליהם מעשה הצדקה שהיא שקולה ככל המצות כמשחז"ל שנא' ונתנו ענינו מצות מחצית השקל בכל שנה כך יעשה עד שמגיע לביתו האמיתי קרבם בתימו לעולם ויועיל לו להציל אותו מרעתו כי נמצא בידו חיים שנים הלא הם התפילין כמשחז"ל הלובש תפילין עליו נאמר ה' עליהם יחיו והצדקה הוא חיים ובזה לא יקרא מת אלא חי בערך הצדיקים ואם יש בית סמוך לחומה הנשמרים בתוכו מניחן שם היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קצ"ו וז"ל תנינן תלת שורין אית לגן עדן ובין כל חד וחד כמה רוחין ונשמתין מטיילין תמן ואתהנן מריחא דענוגין דצדיקייא דלגו אף על גב דלא זכו למיעל אבל עינוגא דצדיקייא לגו עין לא ראתה אלהים זולתך ולכן יאמר אם באולי אדם זה זכה למצא בית סמוך לחומה זו משלש חומות שיש לגן עדן שנשמרים בתוכו ודאי כי כן כל מעשה הטוב נשמר שם מניחן שם ודאי וזוכה להתענג עם אותם רוחות ונשמות הנהנים מריח גן עדן הפנימי:

[יא] היתה חבילתו מונחת על כתפו הוא העון על דרך הנזכר כמש"ה כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני וקדש עליו היום בא יום פקודתו כמש"ה עד שלא יבאו ימי הרעה דאלו זכה בהם בזמן הזקנה קדוש יאמר לו כמש"ה מפני שבה תקום כדאיתא בזוהר עד שלא תגיע לימי השיבה תקום לשוב אל ה' ובכן והדרת פני זקן שיאמר אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו והוא לא כך עשה רק היתה חבילתו על כתפו עדיין כדאמר חבול חבלנו לך לשון תרגום כד"א חבולה לא עבדת ולכן רץ תחתיה כמש"ה וימי קלו מני רץ מפני כי ברחו לא ראו טובה תורה ומצות כי הימים שאדם זוכה בהם אינם בורחים חלא עומדים לפני הקב"ה כדאיתא בזוהר בפסוק ויקרבו ימי ישראל למות ויקרבו ימי דוד דהיינו כי הם קרבים לפני הקב"ה אבל ימי הרשעים אין בהם קריבה לפי שנמצא בהם עון ואין נכנסים לפניו ית' ולכן אמר ברחו מלפני הקב"ה לפי כי לא ראו טובה ולכן אין לו כח לעמוד אלא רץ תחתיה עד ביתו לקבר קרבם בתימו לעולם ולכן אמר ודוקא רץ אבל לילך לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה והוא עוקר לגמרי הקדושה ממנו ועוקר נפשו נמי כי כן זה בזה תלוי ומניחה למטה מרגליו כדאיתא בזוהר ובתיקו' בענין ותגל מרגלותיו ותשכב הנפש החטא ותגע לרגליו לפי כי ישפלנה החוטא עד עפר לפי כי בזמנין קאי ולאו אדעתיה כשגגה היוצאת ולכן צריך להיות רץ ולכן אמר חבל רץ אית ליה היכירא דכי מטי לביתיה הגשמי כי היכי דלא קאי פורתא ואשתכח וקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד לכן זריק לה כלאחר יד דהיינו שלא בדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו כך יהיה הדוגמא לענין העון צריך לעשות היכר ושינוי כי לכן זכור יזכור העון ויבא להשליך אותה חבילה מן העון כלאחר יד מעל כתפו ולאחריו ולא יהיה הולך לבית עולמו ואותה חבילה של עונות על כתפו:

[יב] יש אומרי' דדוקא בחבילה התירו לפי כי כך אמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ולכן אמרו אם יש תפילין בראשו ישים ידו עליהם וכיוצא והחבילה רץ תחתיה דוקא בסגנון זה מותר אבל לא בכיסו כנ"ל שהם עבירות חמורות ויש אומרים דהוא הדין לכיסו דין שניהם שוה להועיל לו כמ"ש חז"ל עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך לכל העונות יש להם תקנה על מעשה המצות כאמור:

[יג] מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו והדוגמא לזה יהיה מש"ה בצדקה תכונני כי הנרצה אצלי בפ' זה להעיד דאף ע"ג כי יחטא אדם ומוכרח להשתנות צלם דמות תבניתו כמש"ה נמשל כבהמות נדמו בצדקה תכונני צא ולמד מנבוכדנצר הרשע אף על גב שנגזר עליו להיות בצורת חיה ועם חיות ברא מדוריה וכו' על ידי הצדקה שעשה שנה תמימה לא נשתנה דמות תבניתו אמנם רחקי מעושק כי לא תראי מן האיסורין על ידי הצדקה וממחיתה נמי הפסד ממון אף על גב כי כן נגזר מלמעלה לא תקרב אליך כההיא דריב"ז ורשב"י שראו קרוביהון מתחסרין ת"ר דינרין למלכא אנסינון והוציאו אותם לצדקה וכו' והועיל להם ולכן יאמר אם מצא ארנקי בשבת כי הוא הדוגמא ארנקי של צדקה ממש כפשוטו בשבת נודע לו על הגזרה בעלי' ועם כל זה לא יטלנו אף על פי שירא שמא יקדמנו אחר כי מתחסר מפני הגזרה ואחר לוקח אותה היינו כותי עם כל זה אסור ליקח אותה לצדקה לפי שהם מוקצה כדבר האמור:

הנה נתבאר למעלה בדין מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום כי מדבר בשלש מדות עליונות כאמור ולכן גם דינים אלו מתבארים בסגנון האמור על שלשה דרכים הניכרים ולכן זה יצא ראשונה ואמר יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום והענין מדבר במטטרון ופנה למעלה כי עליו נאמר דוקא מי שהחשיך עליו בדרך דהיינו כי שם נמצאו הקליפות סטרא דחשך בדרך כי הנה מדי עלותו בבריאה תמן אינון מאריהון דדינין מאריהון דיבבא ויללא שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשיכה. ושכח מפני כי השכחה שם מצויה והוציאה לרשות הרבים מקום הקליפות אותם המעות לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלו: הגיע לחצר החיצונה כי שני חצרות הם שנאמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה' והם בעולמות כדאיתא בזוהר ולכן כאשר הגיע לחצר החיצונה המשתמרת כי שם המשמרות כדאיתא בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ד: וז"ל תאנא אלף ות"ק וחמשין רבוא מארי שירתא מזמרין לקב"ה כד נהיר יממא ואלף ות"ק ומ"ח בטיהרא ואלף ות"ק ותשעין אלף רבוא בההיא שעתא דאקרי בין הערבים וכו' והנה מבואר כי שם הם המשמרות וכדאיתא לקמן וז"ל ועילא מנהון סרכין תלתא הימן וידותון ואסף ולכן אמר כשמגיע לחצר המשתמרת על ידי המשמרות הללו נוטל מעל החמור הקליפה אשר שם הכלים הנוטלים שמותר להעלות אותם עמו למעלה וענין זה שייך בכלים ממש של העולמות שהם עולים למעלה בכל שבת ושבת ויש שאינם עולים ולכן אותם הנשארים מחוץ לעולם האצילות הם הכלים שאינם ניטלים שהם מוקצים מחמת עצמן ולכן מתיר את החבלים היינו הכתות הנקראים חבלים כי לכן אנו אומרים המפיל חבלי שנה על עיני והם מסטרא דקדושה ולכן נאמר חבלים נפלו לי בנעימים והשקים נופלים היינו הכלים שאינם ניטלים ואינם יכולין להכנס למעלה מפני כי יש בהם תערובת סטרא אחרא מסטרא דעשו וארבע מאות איש עמו כמנין שק ולכן הם נקרא שקים ולכן הם נופלים ולא יעלו למעלה ואם היתה בהמה זו טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם דהיינו מוקצה מחמת מיאוס לפי שהם כגון כוסות של מקיזי דם היינו כיתות המענישים לבני האדם על ענין אשר שפך דם האדם ולכן דמו ישפך או שנתחייב בכריתות ומיתות בית דין שאינם ראוים בשבת לכלום לפי כי אין מענישין בשבת אין דנין דיני נפשות והרי גיהנם בטל ואינם מועילים לכלום להכנס למעלה לפי שהם מאוסים כדאיתא בזוהר סטרא מסאבא טפי ואיתא בזוהר פרשת תצא לילית אשפה מטונפת דזרקין בה כלבים וחמורים וכו' ואם יפלו לארץ מאחר שהם על הבהמה שהם מסטרא דבכור בהמה הנזכר בזוהר פ' בא ולכן אם יפלו ישברו יתבטלו לגמרי ולכן מניח תחתיהם כרים וכסתות קצת מבעלי הדין שהם בד' רפה ודוקא במשואות קטנות כד"א הנה קטון נתתיך בגוים שיכול לשומטן הכרים מתחתיהם לפי כי הכרים אלו שנתנו תחתיהם הם הוראת שעה לתיקון המשואות כנראה בגשמי אמנם הם צריכים לחזור למקומן ולכן אם אינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם תחתיהם מפני שמבטל כלי מהיכנו מקדושתו העליונה אלא פורקן בנחת שלא ישברו כי מערב עמהם קצת הנחה עליונה מסטרא דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי כל רוגזא מסטרא אחרא וכל הנחה מסטרא דקדושה ובזה לא ישברו ויתבטלו שנאמר ואתה מחיה את כולם ולא יניחם על הבהמה הידועה משום צער בעלי חיים שנמצא פוגם החיות שבהם על ידי אלו: חשכה לו למטטרון בדרך דעלותו בית ה' וכן בגשמי הוא מסטרא דמטטרון אשר שם שולט החשך דסטרא אחרא כמדובר ותפילין בראשו ואף על גב שהם מ"ע שהזמן גרמא עבדים פטורים מכל מקום יכול להניח תפילין אף על גב שאינו מצווה ובפרט בזמן שהוא זקן ביתו המושל בכל אשר לו ואמרו חז"ל בתורת רבו ולכן היו תפילין בראשו לפי כי בו הוא סוד שם שדי והם בתפילין או שהיה יושב בבית המדרש שלו כי שם שבעים סנהדרין והוא אב בית דין שלהם כנלמד מן הזוהר והתיקונים וחשכה לו מסטרא אחרא מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו בסוד המשכן שהוא שלו כמשחז"ל פקודי המשכן משכן שני פעמים מלמד שהראה הקב"ה משכן למעלה ומזבח בנוי ומטטרון מקריב עליו נשמות הצדיקים וכן איתא בזוהר פרשת תרומה או יהיה ביתו זה למעלה כי שם ביתו נמי לפעמים ואם יש בית סמוך לחומה שהיא חומה של עולם האצילות שנאמר על חמותיך ירושלים הפקדתי שומרים ושם נמצא בית שנשמרים בתוכו מניחן בם לפי כי אסור להניח תפילין:

היתה חבילתו מונחת על כתפו מסלק הקדושה כד"א חבלים נפלו לי בנעימים וקדש עליו היום כי כן שורה עליו קדושה של שבת רץ תחתיה עד ביתו ועולה עד עולם האצילות ודוקא רץ לפי כי עליו נאמר כעבד ישאף צל עליון והיינו מש"ה אדם להבל דמה הוא הבל עליון המתלבש בו כדאיתא בתיקונים וגם ימיו כצל עובר לפי שנאמר כי רוח עברה בו ואיננו כדאיתא בזוהר פ' פנחס דא רוח עילאה עברה בו ולכן ואיננו כדאתמר ואיננו כי לקח אותו אלהים ולכן דוקא רץ אבל לילך ולעלות למעלה לאט לאט לא כיון דלית היכירא שהוא עושה כך לכבוד שבת ולכן אתו למעבד עקירה והנחה לפי כי נעקר ממנו הקדושה עד שיעלה למעלה עושה הנחה כך אמרו חז"ל כי שמי בקרבו לא תהיו גורמים שישמט שמי מקרבו ואחר כך יעשה הנחה כמש"ה ותנח התבה דזמנין קאי ולאו אדעתיה הוא מתעכב מסיבת התחתונים אבל רץ אית ליה היכירא וכי מטי לביתיה לעלו' למעלה כי היכי דלא קאי פורתא כי אינו מתעכב כלל ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים של הקליפו' לרשו' היחיד הוא הקדושה יחידו של עולם וכדי שלא יבא לידי כך זריק לזה לאותה חביל' כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפו לאחריו ומותר כנזכר:

יש אומרים דדוקא בחבילה התירו לעשות כן שהדוגמא להארה מועטת הבאה לו מלמעלה אבל בכיס לא שהוא ענין הכנסת כלה אצלו ויש אומרים דהוא הדין לכיסו ומותר:

מצא ארנקי היינו משחז"ל לא יתן אדם לצדקה אלא אם כן ממונה עליה כבנימין הצדיק וכאשר מצא ארנקי של צדקה בשבת אסור ליטלו להוליכו עמו ואח"כ אעפ"י שמתיירא פן יקדמנו אחר מסטרא אחרא והבן:

עוד ירצה במאמרו על הצדיק על דרך הנ"ל וכך הוא אומר יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך רוצה לומר הא דאמרן לעיל מי שבא בדרך אצל הכלה וקדש עליו היום דדוקא מי שהחשיך לו בדרך מצד הדין של יצחק כדאיתא בזוהר לכן נאמר ותכהנה עיניו מראות שהיה סבור שעדין יש שהות ביום מסטרא דחסד שנאמר חסד אל כל היום והיה מגיע אצל הכלה שבת מלכתא אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשכה ושכח והוציא כי שלט עליו החשך ולכן שכח כי השכחה נאחזת מן החשך והוצי' לרשו' הרבים ואז לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלו:

הגיע לחצר החצונה המשתמרת והם שני שומרי הבית שעליהם נאמר ביום שיזועו שומרי הבית והם מבחוץ שלכן היו יכין ובועז שני עמודים בחצר בית המקדש ולא היו בהיכל נוטל מעל החמור הכלים הניטלים ואמנם הלא לך לדעת סוד גדול בענין הכלים כי הוא צורך גדול לענין שבת בכל מקו' ולכן דע כי הם שלשים כלים היורדים בעולמות ולכן ימצא כלים שהם ניטלים בשבת ואין בהם משום מוקצה והם עולים לעולם האצילות והכלים שאין ניטלים מתיר את החבלים שהם מחזיקים אותם דוגמ' הגידי' שבאדם והם כיתות מ"ה מסטרא דקדושה והשקים נופלים מאליהם דוגמא למה שעתיד להיות שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואם היתה טעונה הבהמה כלי זכוכית שאסור לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דם שאין ראוים בשבת לכלום והענין מ"ש בזוהר ברשת בלק דף קצ"ז. וז"ל רבי אבא פתח אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סלקא למלקט עינוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' כדין אתערו דסמאל בקל תקיף לאתערא על עלמא והנה נתבאר כי סמאל הוא מוכן לפורענות כאשר נמצא טפת דם למעלה כביכול וכן איתא פרשת בחקותי ויספתי לייסרה אתכם ולכן כפי פעולותם הם נקראים כלים של מקיזי דם והנה אלו הם דוגמא לכלי זכוכית שאסור לטלטלם ולהעלם למעלה אל הקדושה שאין ראוים בשבת לכלום לפי שהם מאוסים לכן ימאסם אלהי והיינו דין מוקצה מחמס מיאוס ואם יפלו לארץ שהוא דוגמא לארץ החיים ישברו ומתבטלים לכן מניח תחתיהם כרים וכסתות דבר רך ודוקא במשואות קטנות אבל במשואות גדולות שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם הכרים תחתיהם לפי כי אלו הכרים הם מחלק הכלים הניטלים בשבת ונמצא שמבטל כלי מהיכנו ולכן פורקן בנחת כדי שירדו למטה ולא ישברו כי העולם צריך להם שהם קיסטא לאלקא לחייביא ולא יניחם על הבהמה שהיא עליונה משום צער בעלי חיים:

חשכה לו בדרך ותפילין בראשו מן המדות עליונות או שיושב בבית המדרש בשדה שהיא שדה חקל תפוחין קדישין וחשכ' לו כי אותה אשה רעה מתעורר' כנגדו שנאמר והנה אשה לקראתו שית זונה והיא סוסיתא דחשך מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו אין בית אלא אשה ואם יש בית שנשמרים התפילין סמוך לחומה נקב' תסובב גבר כמשחז"ל שנשמרים שם ודאי מניחם שם: היתה חבילתו מונחת על כתפו היא הכלה חבילה של מצות שעלתה במעלה על כתפו בסוד אשת חיל עטרת בעלה וקדש עליו היום ממקום קדש עליון רץ תחתיה עד ביתו היינו סוד מש"ה דומה דודי לצבי שהוא רץ ממקום למקום ודוקא רץ בסוד משחז"ל מצוה לרוץ לב"ה ואפילו בשבת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כמו ששנינו רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים והרצון הוא סוד הצדיק כי חפץ בבת יעקב והיינו לדעת את ה' כד"א והאדם ידע אבל לילך לאט לאט לא כי הנה הצדיק הוא כתיש כתישין אבל לאט לא מתהנייא מניה נוקבא דכיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה לגמרי והנחה והבן דזמנין קאי ולאו אדעתיה מרוב האהבה והדבקות בה אבל רץ איכא היכירא וכי מטו לביתיה היינו סוד נקודת ציון כי היכי דלא קאי פורתא אינו עומד כלל אלא רץ ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד כי אין נכנס שם תנא הצדיק לבד אז זריק לה לחבילה זו כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפו ולאחריו כי משם נמשכת הטיפה מלמעלה והבן כל זה:

יש אומרים דדוקא בחבילה בזמן שהכלה כלולה מכל המדות שנה ונבנית התירו לעשות כן בענין רץ תחתיה אבל נא בכיסו בזמן שהיא בסוד כיס בלבד שהיא קטנה כנ"ל ויש אומרים דהוא הדין לכיסו:

מצא ארנקי בשבת לפי שהכלה נקרא ארון שנאמר הנה ארון הברית ומאחר שהוא ריקן אסור ליטלו כי זה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס לפי כי החרון צריך להיות מחובר עם הצדיק שנא' ארון הברית אע"פ שירא שמא יקדמנו אחר חנינה להיות ריקן מכל מקום הוא מוקצה מצד עצמו:

האמנם עודינו מדבר בסוד ת"ת ישראל מצורף עם הנשמות של התחתונים כי לכן נקרא שמו ישראל כד"א ישראל אשר בך אתפאר ולכן אומר יש חומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך שהדוגמא לזה בזמן שנשא יעקב את רחל ונכנסה לאה במקומה חז לבן אטפת בוצינא שהוא סוד אימא עילאה כמשחז"ל בפ' הידעתם את לבן הידעתם מי שהוא מלבין את עונותיהם של ישראל לכן נלמד מזה כי כל המעשים אשר נעשו למטה בגשמי יש להם שורש למעלה ולכן בא הדין כי תלמיד חכם מאפיל בטליתו כנזכר במקומו ולכן החשיך לת"ת ישראל בדרך והגורם אשר קרך בדרך כדי שלא יסתכל כי הרשעים תחשכנה עיניהם מראות כי מביאים תקלה לעולם ולכן החשיך לו בדרך שהיה סבור שעדין יש שהות ביום ולפי כי נחסר התשמיש ביום כנודע לכן החשיך מסוד הטלית הנמצא בו תכנת והוא המועיל לכסות כדי שלא יסתכלו החיצונים שלכן נאמר באשת חיל סדין עשתה ותמכור כנ"ל אבל מי שיצא מביתו הוא בית עליון בית לחכמה ונקרא ביתו כדלקמן ופעמים נטמן שם כי כן יעקב נטמן בבית שם כ"ב שנה היינו שמו הגדול שבו נברא העולם בראשית ברא אלהים ונברא על ידי כ"ב אותיות כמשחז"ל וכדאיתא בזוהר ות"ת יצא הח"כ מבית זה כדאיתא בזוהר בפסוק חכמות בחוץ תרנה כי כאשר יצא מתוך הבינה נקרא חוץ ויצא מתוך לחשיכה שנאמר ויבא יעקב מן השדה בערב ושכח והוציא לרשות הרבים היינו חותם תרין עטרין דרוח מאבא ואימא כדאיתא בזוהר הוציא אותה עמו לרשות הרבים שאורכו י"ו חמות ורחבו ארבע לא התירו לו שום אחד מן הדרכים האלו הנ"ל לפי כי אשר בצאתו מרחם אמו אין עמו חמור ולא בחינת חרש שוטה וקטן הנ"ל:

הגיע לחצר החיצונה שנאמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרו' בית ה' וכנגדם הם בגשמי עזרת נשים ועזרת ישראל ק"ל חמה כי כן דעתן של נשים קלה כדאיתא פ' שלח לך בפ' הנה ה' רוכב על עב קל וחצר החיצונה היא המשתמרת לפי כי אימא עילאה נותנת שם חותם שלה כי לכן בל ימשול זר במעין חתום והיינו מש"ה גל נעול מעין חתום כי שם גל הוא מנעול של החצר ולכן יעקב קרא לו גלעד עד הגל הזה כי לא יכנס שם חיצוני כלל ולכן כאשר ת"ת ישראל יגיע לחצר זו המשתמרת אז פורק מעל החמור בסוד יששכר חמור גרם והם הלומדים בתורה מקל וחומר כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רל"ח וז"ל ואית מאן דמתהדר ליה חמור דלאו איהו מצטער ואלין אינון דמשתדלין בקל וחומר ובגין דא אתמר באברהם ויחבוש את חמורו ובגין דא אתמר על משיח עני ורוכב על חמור וגו' ולכן אז כשמגיע לחצר החיצונה נוטל מעל החמור הידוע כלים הניטלים בשבת שנאמר בהם וככלה תעדה כליה ושאינם ניטלים מתיר החבלים והשקים נופלים היינו משחז"ל כשחרב בית המקדש אמר הקב"ה למלאכי השרת מב"ו שמת לו מת מה דרכו לעשות אמרו לו תולה שק על פתחו אמר כך אני עושה שנח' אלביש שמים קדרו' ושק אשים כסותם וכבר נתבאר ענין זה ולכן אמר הכלים שאינם ניטלים מסיבה זו מתיר החבלים היינו הנדר שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל לירושלם של מטה מתיר ענין זה והשקים אלו נופלי':

עוד יובן בדרך קצרה עם מה שנתבאר אצלי בפסוק בקרבך קדוש ולא אבא בעיר ואחז"ל הקשו משום בקרבך קדוש לח אבא בעיר אנא נשבע הקב"ה וכו' ולפי הנראה לא הותרה הקושיא של הגמרא משום דבקרבך קדוש ומהו שאמר אלא מהו עוקר אמנם כך הוא הנראה אצלי בזה כי השיב על הקושיא כמ"ש אנח עקר הבנה ראשונה דמשמע משום דבקרבך איכא קדוש אדם גדול ולכן ולא אבא בעיר אלא חין הבנת הפ' כך וזה תשכיל ממוצא דבר זה כי נשבע הקב"ה שנא יכנס בירושלם שלמעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה ולכן אף על גב כי ימצא בקרבך אדם קדוש שראוי שתשרה עליו שכינה אין בזה התרה ולא אבא בעיר זו ירושלם אמנם בפשט הכתוב ירצה כי אמר הקב"ה אני אעשה באופן להתיר הנדר זה כיצד אשר אני אחזה לי בקרבך אדם קדוש מומחה שיכול להפר ביחיד ולא חנא בעיר תצא כי יקרה בדרך כההיא דרבה בר בר חנה ששמע בת קול חומר אוי לי כי נשבעתי עכשיו שנשבעתי מי יפר לי ואילו אמר רבה באותה שעה מופר לך הותר הנדר אלא דסבר שהיה הנדר של המבול כי לכן קראו לו חז"ל שם דאילו היה של מבול לא היה אומר אוי לי ולכן הוא חומר מי שבא בדרך כי לא היה יכול להכנס בירושלם ויותר מדוייק יהיה כאשר ניתן לב כי הנשבע הוא חכמה עילאה שלא יכנס בירושלם של מעלה היא אימא עד שיכנס ת"ת ישראל בירושלם של מטה הכלה כמפורש בזוהר ובתיקונים והיינו עי שהיה בא בדרך היא אימא הנקרא מי לקיים ולא אבא בעיר וקדש עניו היום שנאמר ביום חרון חפו והיו עמו מעות ואין לו מקום ויש לו חמורו מזומן שנאמר בו הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור וגם יש עמו כותים המעכבים הגאולה כך אמרו חז"ל תבקש להשמיד חת המצרים מי מעכב אלא תבקש בפנקס שלהם כשאין להם זכות וכו' לא יניח כיסו והוא כינוי כיס אחד על חמורו אינו יכול להיות רוכב על חמור הנזכר מפני שהוא מצווה על שביתתו שנאמר למען ינוח שורך וחמורך כי כן נשבע כאמור ולכן יאמר נא דרך קצרה יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לפי רוב השנים תהיה גאולתו עד תום זמן קץ הימים והיינו שהחשיך לו בדרך היינו שהיה סבור שעדין יש שהות ביום ולא הגיע הקץ אבל מי שיצא מביתו משחשכה שהדוגמא שיצא מבית שלו בעבור הנדר וזה משחשכה קרוב לסוף אלף הששי כמו בזמנינו ושכח והוציא אותם המעות והכיס הנזכר שלכן נאמר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני שהרי הגיע ערב שבת עם חשכ' והוציא לרשות הרבים אותם המעות שהם הנשמות קדושות שהיו בידו יצאו בגלות לרשות הרבים של סטרא אחרא כי הם הרבים כדאיתא בהקדמת התיקונים כצפור דא שכינתא נודדת מקינה דא ירושלם כן איש ה' איש מלחמה דא' כן איש אלין נשמתין דאזלין ערטיראין בתר קב"ה ושכינתיה ואיתא בזוהר פרשת פקודי בהיכל חמישי וז"ל ומיומא דאתחרב בי מקדשא לא עאלו תמן נשמתין ולכן לא התירו לו שום אחד מן הדרכים האלו ומוכרח הוא להביא הגאולה בלי שום תנאי צד מן הצדדין:

הגיע לחצר החיצונה המשתמרת מן הקליפות נוטל מעל החמור כך אחז"ל כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש וכתיב עני ורוכב על חמור ל"ק זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור אבל מאחר שהוא הזמן משחשכה נוטל מעל החמור ומתקיים וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה ונוטל הכלים הניטלים בשבת אשר חז"ל הגידו הצדיקים נקראים כלים שנאמר וצמית והלכת אל הכלים ואומר הברו נושאי כלי ה' והסיבה להיות נקראים כלי ה' לפי כי הם בצדקתם מבררי' ניצוצות מאותם כלים הנקראים מאנין תבירין בהם מתקנים הכלים דמטרוניתא שנאמר בהם וככלה תעדה כליה והיינו מ"ש בזוהר פרשת אמור דף צ"ח וז"ל הה"ד ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשיך הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא מנהא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא כל אחד פועל צדק אקרי והנה לא יתכן לצדיק להיות בסגנון זה אלא על ידי התורה והמצוה אשר יהיה סיבה לאפקא אותם שיירי קדושה הנמצאים במאנין תבירין שהם מן המלכים אשר מלכו בארץ אדום דא שכינתא כדאיתא באדרא רבא ועל ידי כן נעשה פועל צדק ולכן נקרא כלי ה' כאמור וחז"ל אמרו המקבל פני זקן מקביל פני שכינה הרי שהם נקרא פני שכינה כדאיתא בזוהר לפי כי השכינה אסתתרת בגוייהו אמנם יש אתי טוב טעם עם מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א וז"ל הא הכא רזא דרזין כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקוני ולאתתקשטא בשבתי ובזמני ובחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי דרור והיינו מר דרור וכו' ואינון יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה אלא אינון נשמתין דאתחזון לסלקא ואינון מתכנשין תמן ונטלי לון אלין ארבע אנפין ועאלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא דאמצעיתא וכו' ואלין תרין אקרון מכון הר ציון ומקראיה מכון הר ציון דא איהו תיקונא דלעילא כד נקודה תתאה מתקשטא ואינון מקראיה כיון דסלקין אינון נשמתין בההוא פתחא לגו עגולה דסחרא בההוא נקודה וכו' ואיהו תאיבה לגבייהו ומתקשטא בנהירו כדין אלביש קנאה מנהורא חד צדיק עילאה ואסתכל בשפירו דההוא נקודה ובתיקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהור' והוו חד בההוא שעתא כל חילא שמיא פתחי ואמרי זכאין אתון צדיקייא נטרי אורייתא וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי הצדיקים הם קישוטין דילה בפנים ממש אי בעית אימא כד"א האשה טוחה פניה בקרקע ומברכ' ואי בעית אימא פנים ממש שמתקשטת פנים בהם ובאמת נקראים פני שכינה ולכן יאמר נוטל הכלים הניטלים הם הצדיקים כלי ה' הניטלים ועולים למעלה לקישוטין דילה ושאין ניטלין כי עדין לא הגיע זמנם לעלות כמשז"ל עד י"ב חדשים הנשמה עולה ויורדת מתיר החבלים הם המלאכים המעלים הנשמות למעלה כההוא צורבא מדרבנן שראה המלאכים נושאים הצדיקים בכסא שלהם למעלה ואפשר לומר כי אלו הם שאנו אומרים המפיל חבלי שינה על עיני כי הם המעלים הנשמות למעלה והשקים נופלים כך אמרו חז"ל מיום שנחרב ב"ה אין השמים מאירי' שנאמר אלביש שמים קדרו' ושק אשי' כסותם כאשר נעשה התיקון זה הוא דוגמא לגאולה והוא התיקון לגאול' ולכן השקים נושרים מעצמן הם השרים של כותים כדאיתא במדרש ובזוהר וכן הוא אומר ונגולו כספר השמים לפי שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכן הוא אומר ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון וכדאיתא בזוהר שהם המצריים הרי השקים נופלים ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דם והדוגמא לאותם כלים התחתונים שלמטה מהמנים תבירין הפסולת שהוא נמשך מן הדם העליון מן אותם חמש' דמים טמאים שבאשה העליונה שאין ראויים בשבת לכלים שלכן נאסר הברירה בשבת כאשר יבא לקמן בע"ה לפי שהם מאוסים והם מוקצים מחמת מיאוס ואם יפלו לארץ ארצה שעיר ישברו ולא יועילו עוד ולפי כי הם צורך לעולם כמ"ש הרשב"י ע"ה פרשת פקודי דף רל"ז וז"ל תא חזי להאי אתר דאיהו רוח מסאבא קב"ה יהב ליה שולטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית לן רשו לאנהג' ביה קלנא דבעינא לאסתמרא מניה דלא יקטרג עלן ועל דא בעינן למיהב ליה דוכתא ועיר בגו קדושה דילן וכו' גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דעגלא דיתחזי לבר וכו' ולכן הוא אומר שאם יפלו לארץ ישברו ולפי כי העולם צריך להם עדין נותן תחתיהם כרים וכסתות והם דוגמא לכלים הניטלים כאמור הם תחתיהם אפי' הצדיקים כמ"ש במאמר דיכיל לקטרגא עלן והא קמן כמה מן הצדיקים נפלו תחתיהם בפרט דורו של שמד ודוקא במשאות קטנות שיכול לשומטן מתחתיהם לכן יש לאדם להכנע ולירא מהם אבל גדולות לא ועוד ירצה מ"ש בזוהר פ' משפטים דף צ"ה: וז"ל בעמודא דקיימא למקלין גו אוירא דנשבא אית טיקלא חדא בהאי סטרא ואית טקלא אחרא בהאי סיטרא בהאי סטרא מאזני צדק ובהאי סטרא מאזני מרמה והאי טיקלא לא שכיך לעלמין ונשמתין וכו' ואית נשמתין עשיקין כד שלטא האדם באדם וכו' לרע לו ודאי אבל האי נשמתא דהות לסטרא אחרא איש זר ואתעשקת מניה דא איהי לרע לו להאי איש זר וכו' דאינון נשמתין כפיין לכל מה דאשכחן מסטרא בישא ושצאן לון וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים ושליטו ביה לרע לון אוף הכי הני נשמתין מתעסקן מסטרא אחרא לרע לון כנ"ל הנה מבואר כי אלו הנשמות הנעשקות מסטרא אחרא הם לרע לון לבסוף ולכן יאמר כי אלו הכלים שהם מוקצים מחמת מיאוס כי ימאסם אלהי יען כי מאוס' הערלה כמשחז"ל ולכן כדי שלא ישברו ויאבדו לגמרי מניח תחתיהם כרים וכסתות הם הצדיקים שהם נכנעים תחתיה ע"י ההיא טיקלא דעשיקת נשמתין כאמור אמנם זה יהיה דוקא במשואו' קטנות מסטרא אחרא שיכול לשמוט מתחתיהם צדיקים הנז' היינו הטיקלא דעשיקת נשמתין כי לבסוף יוצאות הנשמות משם ויוצאים בארמא על ריישייהו לפי כי הם מוציאים מן הטיקלא נשמות אחרות כנזכר במאמר היינו מ"ש הרשב"י ע"ה דלית לאנהגא ביה קלנא וכו' אבל במשואו' גדולו' שהם סטרא דמסאבא יתיר שאינו יכול לשמוט הכרים הם הצדיקים מתחתיהן אין להם יכולת לצאת מהם אחר כך אין אלו כמו הטיקלא שמניחים אותה מלמעלה לעשות הנשמות בעבור מעשה התחתונים כנזכר במאמר אלא אסור להניחם תחתיהן לנשמות קדושות מפני שמבטל כלי מהיכנו שהנה הם נקראים כלי ה' ויש בהם צורך עליון כנ"ל והם מבטלים אותם מפעולתם שהם נקרא פועל צדק ולכן אסור אלא פורקן בנחת בקצת קדושה כד"א בהשקט ונחת תושעון שלא ישברו ויתבטלו ולא יתנם על הבהמה אותם שהם אדם ועושין עצמן כבהמה כמשחז"ל בפ' אדם ובהמה תושיע ה' משום צער בעלי חיים כי הצדיקים נקראים חיים כמש"ה בן איש חי ולכן אסור לצער אותם בקליפה. חשכ' לו בדרך ותפילין בראשו והיינו ע"ד הנ"ל וגם בענין ההווה כאשר ת"ת ישראל חשכה לו ותפילין שבאים לו מאימא עילאה בראשו או שחשכה לו מזמן הקץ ותפילין בראשו כמשחז"ל תפילין דקב"ה מאי כתיב בהו ומי כעמך כישראל ומי משתבח קב"ה בתושבחייהו דישראל אין דכתיב ישראל אשר בך אתפאר מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו זה ב"ה ואם יש בית סמוך לחומה שנאמר כי ביתי בית תפלה יקרא והוא סמוך וקרוב למש"ה ואני אהיה לה חומת אש סביב אבל אז מתקיים מש"ה נקבה תסובב גבר והתפילין נשמרים שם בתוכו מניחן שם היינו מ"ש בזוהר היתה כאניות סוחר כנסת ישראל ממרחק תביא לחמה מרישא ומעילא דרישא והיינו סוד תפילין שבראש. היתה חבילתו מונחת על כתפו היינו סוד משחז"ל משל למלך שהיה לו בן בכה נתנו על ארכבותיו בכה נותנו על זרועותיו כך נאמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו בכה הרכיבו על כתפו שנאמר ארכיב אפרים והנה מאמר זה נתבאר באיכה כי שם ביתו דקאמר טינף השליכו לארץ הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל ושם נאמר כי המעשה הגשמי הוא גורם אל הרוחני לפי כי כך הגיע למטה לישראל הגשמי לכן הגיע למעלה כביכול לישראל העליון והענין כי ישראל עשה להם הר ה' חטיבה בעולם והיינו בענין התפילין כמשחז"ל והיינו המשל למלך זה הקב"ה שהיה לו בן בני בכורי ישראל בכה אשר לא כהוגן עשה ועם כל זה נתנו על זרועותיו והיינו בתפילין של יד בכה עוד אעפ"י כן נתנו על כתפו בסוד תפילין של ראש והיינו שנקראו טוטפות והיינו סוד משחז"ל טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ואין להאריך דהיינו נתנו על כתפו וכן היה ברוחני כאשר הבן הקדוש בני בכורי ישראל מה שם בנו כי תדע מפני מעשה התחתונים בכה כי כך הקב"ה בוכה שנאמר במסתרים תבכה נפשי והתבונן מש"ה תבכה נפשי היינו מש"ה נשבע ה' בנפשו כדאיתא בזוהר אוי לנו מיום הדין כי עדיין נוהג בכיה זו והיינו בחצי הלילה וכבר נתבאר במקומו אז הקב"ה הרכיבו על ארכבותיו ואחר כך הרכיבו על זרועותיו וכו' אין להאריך אמנם יאמר היתה חבילתו על כתפיו היינו מש"ה חבילה ישיב גזלה ישלם רשע הוא אף על פי כן מפני כי חבול חבלנו לך בחרבן בית המקדש שני פעמים שנתמשכן על ידינו כמשחז"ל ועם כל זה כי ישראל הגשמי היתה חבילתו מונחת לו על כתפיו כמש"ה עונותינו רבו למעלה ראש וקדש עליו היום הגיע למש"ה לכן חכו לי ליום קומי לעד רץ תחתיה עד ביתו זה בית חיינו ב"ה ומפני כך ישראל עליון היתה חבילתו שחבל ונתמשכן מפני ישראל דאף על גב דכתיב בהם לאחד קראתי חובלים לפי שהם חובלים זה את זה וחובלים למעלה עד מקום שנאמר שמה חבלתך אמך העליונה שמה חבלה ילדתך זו כנסת ישראל ולכן חבילתו של ישראל עליון חבל נחלתו דירית מאבא ואימא שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים יאמר נא ישראל עליון אף נחלת שפרה עלי היינו נחלת אבות אחסנתא דירית ההוא ברא קדישא כי הם מתפשטים עד מקום שנאמר חבל נביאים ואז מפני מעשה התחתונים אינה מתפשטת למטה רק היא מונחת על כתפו בסוד ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם הוא הכתף רצה תחתיה עד ביתו עד המדה האחרונה רץ כצבי דוקא אבל לילך לאט לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה הוא סוד משחז"ל כל מקום שנאמר אדון עוקר דיורין ומכניס דיורין וסי' הנה ארון הברית ארון כל הארץ עוקר כנעני ומכניס ישראל וכן נמי כשמהלך לאט לאט הוא עוקר החבילה מן הכתף ומניחה בידים או ברגלים שהוא מהלך בהם לבא לבית ה' אמנם אם הוא רץ אין שייך עקירה והנחה אלא התפשטות שמתפשטים האורות שהיו בכתף שלו ונמשכים במרוצה עד הרגלים שלכן מצוה לרוץ לב"ה כנ"ל וז"ש כשמהלך לאט לאט כיון דלית היכירא לפיכך כך היא המדה לעולם ואתי למעבד עקירה והנחה דזמנין קאי ולאו אדעתיה אבל רץ אית ליה הכירא וכי מטי לביתיה כי היכי דלא קאי פורטא וימצא דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד לכן זורק לחבילה כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה שנמצא שיוצא הדבר מידו לגמרי ונופל כי זה זורק מכתפיו לאחוריו ונמצא שיש הנחה ללאה אשר שם ואחר כך מגיע למטה לארץ בחינת רחל קרקע עולם יש אומר דדוקא בחבילה התירו לעשות כן כדמוכחא מלתא שהיא מתפשטת מלמעלה למטה מכתפיו עד רגליו בדרך אחוריו אבל שלא בכיסו לא נמצא בו תועלת ויש אומרים דהוא הדין בכיסו אף על גב כי אינו כן:

מצא ארנקי בשבת הוא ההיכל לפני ארגז עליון של ס"ת אסור ליטלו אף ע"פ שירא פן יקדמנו אחר ולכן נאמר שלח תשלח את האם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה