אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רסה

סימן רסד

[א] כבר נתבאר למעלה כי כל הדינים הנעשים בשבת יש בהם צורך לשני דברים לענין סור מרע וגם לקיים ועשה טוב דהיינו לתקן בתחלה עונות ראשונים היינו עון של אדם ושל ישראל שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם וביותר יש צורך על הפרט לכל אחד ואחד לקיים סור מרע ממעשיו אשר לא טוב עשה ולעשות הכנה בעצמו כדי שתשרה עליו הקדושה של שבת ויזכה לקבל תוספת נשמה כפי מעשיו ולפי ההכנה אשר תמצא בו ולכן יאמר הדין אין נותנין כלי מנוקב תחת הנר כי הדוגמא הוא לאדם הבלתי שלם במעשיו והוא כלי מנוקב שאין בו תור כלי לשרו' בתוכו חלק מן הקדושה של שבת אעפ"י שהוא מלא שמן של תורה ע"פ הנר של שבת היינו הקדוש' הנמשכת למטה כדי שיהא נוטף בתוכו תוספת נשמה וכיוצא גזרה שמא יסתפק ממנו מאותו לימוד ויעבור על מה ששנינו אל תעש' עטר' להשתמש בהם ולא קורדום לחפור בהם משום ודאשתמש בתגא חלף שכן אתה למד מבלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש אף על גב שנעשו חול שנא' ובאו בה פריצים וחללוה ויתחייב משום מכב' כך אמרו חז"ל מנין לחונק נפשו שהוא חייב שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך ואם חברו לו זה הכלי בסיד או בחרסית היינו מה ששנינו ובקברות ממחה בסיד ושופך ושל ערלה בחרסית כך אדם זה מתבונן בדברים אלו כדין הערלה כמה הוא חמור מכל שכן ערל לב ומה הנאה ימצא לו והרי נעשה עצמות וכדרך שמציינין אותם בסיד כך הוא העון שנאמ' ותהי עונותם על עצמות' ולכן מותר דכיון דהוא כלי אחר מצורף עם כונו' אלו בדיל מניה פורש מן האיסור שנמצא בידו משום איסור שבת כי לא יתכן לשכון עליו קדושת שבת כל זמן שאינו פורש מן האיסור כי לתכלית זה היו מציינין הערלה והקברות לומר פרוש מן האיסור:

[ב] לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר גם דין זה חוזר על דרך הנזכר כי האדם בלתי שלם מכונה לקערה כדאיתא במדרש פ' נשא הפוך קערת והיינו עקרת דהיינו מי שעקר ממנו הקדושה של הנשמה מפני העון כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות כאשר זה נכנס בתוכו הקדושה בורחת היא הנשמה כדאיתא בזוהר ובתיקונים הפך מן מש"ה מפני שרי גבירתי אנכי בורחת וזה יצדק יותר בענין הכועס שנא' בו טורף נפשו באפו כדאיתא בזוהר ולכן לא ימלא קערה שמן של תורה ויתננה בצד הנר של תוספת שבת דהיינו נוטריקון נשמה רוח כנזכר במאמר הובא למעלה ויתן ראש הפתיל בתוכה שהוא גוף האדם כנ"ל במאמר וראש הפתיל היינו מש"ה החכם עיניו בראשו כנ"ל כי האדם צריך להיות תמיד עיני שכלו באותו השורה על ראשו הוא השכינה, כי לכן אמרו חז"ל המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה ולכן כל מעיניו על אותה קדושה שהוא שורה על ראשו לספק לה שמן ממעש' הטוב ולכן אדם זה שנקרא קערה מפני שעשה עיקר מהנאת יצרו ועקר הקדושה מהיות צל על ראשו כי בצלם יתהלך איש אין בו יכולת ליתן ראש הפתילה של הגוף זה ראשו בשביל שתהא שואבת הטהרה והקדושה של נר שבת גזרה שמא יסתפק ממנו מאותו תוספת מחלל אותו לדברים הגופניים והרי אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה:

[ג] אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף כי הנה נת' למעלה כי הרוצה לקבל תוספת שבת חלק נשמה או רוח יתירה צריך לעשות הכנ' בכל הדברים מע"ש ומה גם צריך להיות עושה הכנה מיום ד' ואילך שהוא משבוע הבאה כאשר יבא במקומו כדי לזכות לתוספת שבת ולכן יאמר אין נותנין כלי תחת הנר אע"ג כי זה הכלי הוא שלם והוא דוגמא לגוף האדם כי אין בו ענין עבירה לא יתננו בשבת דווקא לאחר שקדש היום תחת הנר שהוא תוספת נשמה ורוח של שבת שהוא לקבל שמן הנוטף מהן מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו מאחר כי כלי זה הוא הגוף שלו משתמש בו לצורכי הגוף נמצא מבטל כלי זה מהיכנו כאשר הוא דרך חול אמנם מותר ליתנו מבעוד יום כי הנה נת' כמאחר כי אדם זה אין בו עון המונע ממנו השלימות והוא נקרא כלי כאשר יתן אל לבו לעשות הכנה בעצמו מבעוד יום כדי שתשרה עליו קדושת שבת מותר לעשות כן אמנם השמן הנוטף בשבת היינו התוספת ששורה עליו מסיבת תורה ומצוה שהכין אסור להסתפק ממנו בשבת לעשות צרכיו דרך חול אלא להתנהג בקדושה ולהסתפק בצרכי שמים לטוב לו כדי שלא תברח הקדושה השורה עליו כדבר האמור:

[ד] נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות מפני שאין בהם ממש והדוגמא לזה הוא האדם אשר אין בו מום מן העבירה שאינו מנוקב כמש"ה ונוקב שם ה' וגו' אלא הוא שלם שלכן נקרא כלי נותנין אותו תחת הנר כי זה יהיה מכין עצמו לקבל התוספת מן הנר של שבת שהם בחינת נשמה רוח לקבל מהם ניצוצות ואף על גב כי כלי זה היה משתמש בו לענין דברים של חול ולא שת לבו גם לזאת לעשות הכנה מבעוד יום כדי שתשרה עליו הקדושה הוא הנר עצמו בסוד נשמה או רוח רק עתה בשבת נתן אל לבו לעשות הכנה בעצמו לקבל ניצוצות של הקדושה מותר לעשות כן מפני שאין בהם ממש בניצוצות ואיהו דאפסיד אנפשיה שאינו מקבל נשמה או רוח של שבת ואין כאן ביטול כלי מהיכנו שהרי עשה עתה הכנה ואם מעט הוא אבל לא נתן לתוך זה הגוף שלו מים של התשובה שנאמר בה שפכי כמים לבך אף על גב שנתבאר כי האדם צריך לפשפש במעשיו ולהתחרט מהם בערב שבת כי צריך להיות נגד עיניו מה שאומרים לאדם העולם הזה דומה לשבת ועולם שיצאת ממנו דומה לע"ש אם אדם אינו מבשל מערב שבת מה יאכל בשבת ולכן צריך כל בעל נפש להתחרט על כל מה שעבר עליו בכל השבוע ויעשה תשובה כדי שתשרה עליו קדושת היום אמנם כל ענין זה צריך להיות ביום הששי כנזכר אמנם משנכנס שבת לא נכון לעשות כן לפי שנמצא מבטל עונג שבת ולכן יאמר ולא יתן לתוך כלי זה מים של התשובה ליל שבת ואפילו מבעוד יום מפני שהוא מקרב זמן כיבוי הניצוצות של הקדושה השורה עליו מפני העצבות הנכנס בתוכו מן החרטה ונמצא מבטל עונג שבת ולא נכון לעשות כן ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה והדוגמא הוא לב האדם כי בתוכו נכנס אור של תוספת שבת הוא הנר נשמה או רוח מותר ליתן לתוכו מים של התשובה שמדליקים בה בערב שבת כיון שאינו מתכוין לכיבוי של העבירה על ידי הנר אלא להגביה שמן של מעשה הטוב כדי לזכות לתוספות שבת כי אין זה עושה מעשה כענין חרטה ולא וידוי דברים רק מחשבה ע"ד והחי יתן אל לבו מותר:

ועוד נוסף על זה דברים הנוגעים למעלה וכך הוא אומר אין נותנים כלי מנוקב תחת הנר והענין כי הנה נתבאר בענין הכלי של הנטילה כל הצורך כי הנה נאמר אותי עזבו מקור מים חיים כי הנה כנסת ישראל מתרעמת ואומרת הדור אתם ראו מי הוא זה שגורם רעה לעצמו כמו החוטא יחיד או רבים אשר אותי עזבו הנמצא בי מקור מים חיים לפי כי הוא כלי מחזיק ברכה הוא הנרצה כמשחז"ל בקש הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל ולא מצא אלא השלום ר"ל כי בקש הקב"ה כלי שיהיה מחזיק הברכה של השלום שנאמר ה' עז לעמו יתן ואין עז אלא מלכות כמשחז"ל ולכן יאמר אותי עזבו אשר נמצא בי מקור מים חיים הוא השלום והלכו לחצוב להם בארות נשברים שאין בהם תורת כלי אשר לא יכילו המים אף על גב שלא יהיו מים חיים רק מים לחוד לא יכילו אותם ולכן אין נותנים כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף בתוכו דהיינו כי בזה מתעורר אותו כלי מנוקב העליון הוא סטר' אחרא כמש"ה כן דרך אשה מנאפת אמנם בסטרא דקדושה הוא כלי שלם יש בו סימנים על פי שנים עדים ולכן נאמר ונוקב שם ה' מות יומת ולכן אין נותנין כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר של הקדושה לפי כי בזה מתעורר אותה קליפת נוגה אשר היא תוספת על ההוא קיימא קדישא כדאיתא בזוהר פ' ויקהל הובא למעלה ולכן נאסר בגשמי לתת כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף לתוכו לפי כי על ידי מעשה תחתון מתעורר כך למעלה והיינו מ"ש גזרה שמא יסתפק ממנו ויהיה כדוגמא זו למעלה נמי מסתפק אותו הכלי מנוקב מאותו שמן עליון הנמשך מלמעלה על פי הנר כמש"ה כשמן הטוב שיורד וגו' על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ויתחייב משום מכבה לפי שמונע האור מן הכלה ונותן אותו לקליפת נוגה נמצא שהוא מכבה נר של הקדושה ואם חברו לו בסיד או בחרסית מותר כי אז יהיה הדוגמא למדת המלכו' רק שהם ט' בחינות שלה היורדים למטה בעולמות דאף על גב כי אין הם בערך אדמה לפי כי הם מתחברים לקליפות למטה מכל מקום עלו מטומא' מת ונתחברו עם הנר מותר דכיון שהוא כלי אחר בדיל מניה משום איסור שבת וכן הדוגמא למעלה בודל מהם הצדיק משום איסור שבת ואלו הם דרך חול:

לא ימלא קערה שמן איתא במדרש קערת כסף זו רחל שנאמר ורחל עקרה שנאמר מושיבי עקרת הבית ולכן הוא אומר לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה והדוגמא לזה היינו עקרת הבית הוא רחל לא יתננה מלאה שמן מאותו הנמשך לה על ידי הצדיק דכתיש כתישין מאינון זתין שייפין עילאין ואחר שהיא מלאה שמן מאותו השפע לא יתננה בצד הנר של האור הנמשך עליה בסוד נר כדאיתא בזוהר פ' תרומה הובא למעלה מאי נר אלא כדמקבצא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ופתחת תרין דרועין דילה היינו נר בגימ' ויתן ראש הפתילה בתוכה היינו ראש הצדיק הוא אות יוד כדאיתא בזוהר פ' ויצא סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' דא אות יו"ד בשביל שתהא שואב' ממנו שפע כמ"ש בזוהר בפ' וכל נתיבותיה שלום אינון ל"ב שבילין עילאין דנקיט לון ברית יחידאי ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתקפיה ועביד שלם הה"ד וכל נתיבותיה שלום היינו מ"ש ויתן ראש הפתילה בתוכה של הקערה הנזכרת היא הכלה כדי שתהא שואבת ממנו גזרה שמא יסתפק ממנו והדוגמא למעלה שמא יסתפק ממנו הצדיק עליון וימנע ממנה קצת אלא שיהיה נותן לה כל אותם ל"ב שבילין הנז' אמנם החלק שלו לחוד אמנם אור זה הוא סוד מש"ה והיה האוכל לפקדון לארץ: אין נותנין כלי תחת הנר בשבת כי הנה נתבאר כי הכלי הוא דוגמא אל הכלה כנסת ישראל אמנם הוא בסוד הכלי שלה היינו משחז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשה אותה כלי ולכן אין נותנין כלי זה תחת הנר בשבת כי בחינת הנר כבר נתבאר שהיא נקראת נר כד מקבלא מבין דרועין דיליה רמ"ח שייפין עילאין ופתחת היא תרין דרועין דילה והם נר בחשבון ולכן אין נותנין כלי זה תחת הנר כאשר הכלה בסוד נר כאמור והיינו בשבת כדי לקבל שמן הנוטף ממנו שהדוגמא לאותו שמן כתית הנוטף מן הצדיק שהוא כתיש כתישין ואפיק משח רבו' מאינון אברים קדישין מפני כי הוא מבטל כלי זה מהיכנו דאלו כלי זה הוא מוכן להמשיך לתוכו כל אותו השמן עליון דנגיד ונפיק מן הצדיק בזמן שהצדיק נכנס לשם והוא כתיש כתישין ומכניס השמן שם כמש"ה וכל נתיבותיה שלום כל אינון ל"ב שבילין נקיד לון ברית יחידאי ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה ועביד שלם הה"ד וכל נתיבותיה שלום הנה מבואר מדברי המאמר כי הצדיק הוא עצמו נכנס לתוך ימא רבא ומכניס בתוכה ל"ב שבילין וזה מניח הכלי תחת הנר לקבל השמן מבחוץ ונמצא בזה שהוא גורם העדר גדול מפני כי הוא מבטל כלי זה מהיכנו ואין זה מקומו ולכן אסור אמנם מותר ליתנו מבעוד יום כי עדיין היום גדול ואין הכלה בסוד נר על דרך האמור ואמנם השמן הנוטף מן הצדיק אסור להשתמש ממנו בשבת כי בשבת היחוד גדול מאד כאמור למעלה והכלה עולה בסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם:

נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצו' הנה כלי זה יהיה בסוד העד של הכלה שהוא עם הכלי שלה וכן הוא אומר נותנין כלי זה תחת הנר שהוא בזמן שהכלה בסוד נר כאמור והיינו כדי לקבל ניצוצות היוצאים בשעת הייחוד כי בהכרח הוא כי ימצא ניצוצות שלכן המרגיל צריך לעשו' טבילה מפני כי אין בהם ממש ענין של קדושה כי אין כאן ביטול כלי מהיכנו שהרי הכלי במקום שהוא לא זז משם וגם כאשר נאמר כי הכלי הוא ע"ד ראשון היינו הכלי של הכלה שבתוכו נכנס הצדיק הוא הפתילה כאמור כך הוא אומר נותנין כלי זה תחת הנר בזמן שהוא ריקן כי כן הדוגמא יהיה למעלה לפי כי הנה עתה היא בסוד נר כאמור מקבלת מבין תרין דרועין רמ"ח אורות ותרין דרועין דילה כמנין נר והיינו לקבל ניצוצות אור של רמ"ח הנז' מפני שאין בהם ממש ואין בהם כדאי להוליד מהם ואין כאן ביטול כלי מהיכנו לפיכך נמי כלי זה הוא מוכן לקבל הניצוצות של הקדושה של אותו נר הנז' אבל לא יתן לתוכו מים היינו מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קס"ז. וז"ל הכא רזא דרזין באלין תלתא אתצייר ואתגלים בגלופי רזא דדיוקנא דאדם. דאיהו אור בקדמיתא לבתר מים לבתר אתפשט בגוייהו רקיע וכו' וההוא אור אקרי זרע הה"ד אור זרוע ההוא זרע ממש לבתר ההוא זרע דהוא אור אתפשט ואתעביד מים בלחותא דיליה אגליף יתיר ואתפשט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין כיון דאתצייר ואתגליף ציורא ודיוקנא דגופא אקריש ההוא פשיטו ודא איהו רקיע בתוך המים וכו' וכיון דאבריר גופא ואנקי בנקיו ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר הוה פסולת דקא אתעבד גו ההוא התוכא ואינון מים הרעים עכורים ומנהון אתעביד פסול' מקטרגא לכל עלמא דכר ונוקבא וכו' הנה נתבא' מדברי המאמר כי מאותם מים שמתהוים מן הזרע מן הפסולת שלהם נעשה המקטרג זכר ונקבה מן המים הרעים ולכן בא הדין לא יתן לתוכו של כלי זה מים אפילו מבעוד יום כדי שלא לעורר אותם מים הרעים הנזכרים מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות של הקדושה אשר יוצאים מן האור שהוא זרע כאמור ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה וזה יהיה מערב שבת כיון שאינו מתכוין לכיבוי הניצוצות אלא להגביה השמן למעלה מותר:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה