אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רסד

סימן רסג

[א] הנה ענין הפתילה והשמן הם דוגמא ללמוד האדם מהם לצורך נשמתו כדי שתהיה מאירה תמיד והענין יובן ממ"ש בזוהר פ' בלק דף קפ"ז. ז"ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכו' דילמא בגופיה או בדרעיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהלך בר נש בגלוייא דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שרייא על רישיה וכל חכים עינוי ומילוי בראשו אינון בההוא דשרייא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר שני דברים טובים הבאים כאחת כי הוא אמר שהפתילה הוא דוגמא לגוף האדם והשמן דוגמא למעשים טובים ולכן הוא יאמר אין עושים פתילה לנר של שבת בין נר שעל השלחן בין נר שמדליק בבית מדבר שאין האור נאחז בו והדוגמא בזה להעיר לב האדם עליו כי מדבר הגשמי ילמד לדבר הרוחני שהוא ענין נצחי וקיים כי יתבונן לתקן הגוף שלו שהוא דוגמא אל הפתילה כאמור דהיינו לקיים סור מרע בתחלה בכל האברים שלו ויעשה חיפוש בהם אם חטא באיזה אבר מגופו כי לא יוכל עתה לשרות עליו נר של שבת כי אינו נאחז בו הקדושה להיות שהוא פגום כמ"ש ז"ל ויסב חזקיהו פניו אל הקיר אמר לפניו רבונו של עולם הרי חזרתי על כל אברי ולא מצאתי אבר שהכעסתי לפניך בו כך יחזור האדם ויחפש בכל אבריו בכל ערב שבת ואם ימצא כי נכשל באיזה חטא יתקן אותו כדי שתשרה עליו נשמה יתירה כי הנה הם עושים פתילה לנר של שבת להדליק האור בגופו של אדם בין נר שעל השלחן אשר יעשה האדם כדי להאיר על שלחנו בנן עדן בין כל נר ונר שמדליק בביתו והיינו הבית הנצחי הנה זאת תורת הבית קרבם בתימו לעולם לא יעשה מדבר שאין האור של הקדושה נאחז בו יפה אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ומפרש להו כגון צמר ושער וכיוצא שנרמז בהם עון כדאמרי' בעלמא. כל צמר דנחית ליורה סליק דהיינו היורד לגיהנם כמו שפירש רש"י ז"ל ושער הדוגמא לשער צהוב צמח בו טמא הוא הנמצא בו מאחת מאלו אין אור של הקדושה של שבת נאחז בו יפה ואלו וכיוצא בהם צריך לתקן אותם ואין עושים אלא מדבר שנתלה בו האור באותו שמן של מעשים טובים כגון פשתה נפוצה דאף על גב כי הפשתים הוא דוגמא לדבר ערוה כדאיתא בתיקונים כי קרבן של קין היה פשתים דבר ערוה כי בא על תאומתו של הבל שלכן אמר לו הקב"ה הלא אם תטיב שאת מלת שאת היינו אשת שבא על אשת הבל והרג אותו נמי אמנם כאשר הפשתה הוא נפוצה מורה. על תיקון העון וסר מרע ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהם שהם דוגמא למעשה הטוב כל זה הוא יעשה האדם הגשמי הכנה כדי שתשרה עליו הקדושה: [ב] כרך דבר שמדליקים בו על דבר שאין מדליקים בו כגון משחז"ל אם עשית חבילו' של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות שנאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה ונמצא דבר שאין מדליקין בו שהם העבירות על דבר שמדליקין בו היינו המצות בעבירות נעשה הדלקה של הקדושה בעצם האדם אם נתכוון להעבות הפתילה ע"י זה מעשה הטוב כי אמר שגם העבירות יהיו נתקנים בהכי ונמצא מתרבה אותם כי זה יחשוב שעל ידי כך העבירות נעשות כזכיות אסור לפי שנמצא על ידי כן שהוא רובץ על העונות שבידו ולא יעשה מהן תשובה ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא משלשל למטה מותר כי הדוגמא לזה הוא כי לפי שראה כי יצר הרע מתעה אותו לדבר עבירה וירא כי לא יכול להלחם עמו לכן נתן אל לבו לעשות מצות כנגד העבירות שעשה כי לכן מתקשה הפתילה הוא הגוף שלו כאמור ויוכל לעמוד כנגד היצר ולא יושפל למטה ולכן מותר כדי להתגבר על היצר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גמי או קש ליתן הפתילה בעששית: [ג] אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה הנה נתבאר למעלה במאמר כי הפתילה הוא דוגמא לגוף האדם והשמן הוא דוגמא למעשים טובים ולכן חזר והגיד אף על גב כי השמן סתם הם מעשים טובים אמנם עם כל זה ימצא הפרש גדול ביניהם כי יש מעשים טובים שאינם נמשכים עם הפתילה הוא הגוף ואינם ראויים לעשות אותם בשבת הלא זה הדבר אשר חכמים יגידו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה אמנם לענין השבת כדי לזכות שישרה הקדושה על הגוף ויהיה נתוסף עליו רוח או נשמה יתירה צריך שיהיה דבר מצוה דוגמא לשמן הנמשך אחר הפתילה והיינו מצוה אפילו שלא לשמה שהפתילה הוא הגוף נמשך אליו זה השמן הוא המעשה אמנם עבירה אין זה דבר הנמשך אדרבה הוא העדר וצריך לפרוש ממנה ולכן יאמר אין מדליקין נר לשבת אלא משמן שיהא נמשך אחר הפתילה הוא הגוף ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא משמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב כלם דוגמא לעבירה שהוא לשמה וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו הלא זה דברי כמש"ה איש היה בארץ עוץ איוב שמו וגו' למה נקרא בערך הרשעים כי שמן מאוחר לפי כי כך אחז"ל מה איוב עושה נוטל שדה יתום כאילו גוזלה ממנו ומשביחה ומחזירה לו רואה אלמנה כי אין מבקש אותה ומוצי' שם לישא אותה אז קפצי זביני עליה. ולכן מי שרואה כך יחשוב שהוא אדם רע לפי שעשה כמעשה הרשעים ולכן נאמר איוב שמו אבל באמת והיה האיש ההוא תם וישר לכן חביריו הוכיחו אותו אלמנות שלחת ריקם וזרועות יתומים ידוכה על כן סביבותיך פחים והכל שונאים אותך ולכן דומה לזה העטרן שריחו רע היינו המעשה שיהיה דוגמא לזה אין מדליקין בו לפי שמניחו ויצא מפני שם רע ולא בצרי שריחו נודף ההפך מן הנזכר הוא שם טוב וזה נאסר מפני שבא להסתפק ממנו ליהנות ממנו בעולם הזה ושכר מצות בהאי עלמא ליכא ונמצא מתחייב משום מכבה כי מתחסר מהנאת עולם הבא:

[ו] שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם דהיינו כי מאחר שאינם מאותם הנקראים עבירה לשמה וגם לא מחלק המצוה הגדולה שיש לה שם טוב כי מסתפק ממנו כנזכר אמנם שאר המצות כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם וישרה הקדושה בעבורם על גוף האדם כאמור ומכל מקים שמן זית מצוה מן המובחר הוא הנרצ' כמשחז"ל וכי לא נמשלו ישראל אלא לזית שבא הנביא ואמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך אלא מה שמן זה אינו יוצא אלא על ידי יסורין כמו ששנינו מגרגרו בראש הזית וכו' וכך הם ישראל וכן אמרו חז"ל אצל הסכת ושמע ישראל אלו שהם מכתתים רגליהם והולכים ממקום למקום ממדינה למדינה לשמוע דברי תורה ולכן יאמר דאף על גב כי כל השמנים כשרים להדליק דהיינו מעשה הטוב ומסיבת הלימוד עדיף אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית האדם הנמצא בו תורה ומעשים טובים מעורבים עם היסורים וחייו מרורי' לו כזית זה הוא הנרצה יותר והוא המוכן לקבל הקדושה ותוספת שבת כאמור:

[ז] כרך זפת או שעוה או חלב שהם הדוגמא לעבירה לשמה כאמור סביב הפתילה הוא הגוף אשר נמצא בו בלי ספק מעשה טוב מדליקין בהם: [ח] המדליק צריך שידליק רוב מה שיוציא מן הפתילה מהנר והדוגמא לפי כי כך אחז"ל והצנע לכת עם אלהיך ומה הוצאת המת והכנסת כלה שאי אפשר להיות בהצנע אמרה תורה והצנע לכת עם אלהיך כל שכן שאר הדברים ולכן יאמר כי לענין צורך שבת נהפוך הוא כי צריך להרגיש בדבר על דרך מה שאמר הכתוב בבית אלהים נהלך ברגש ולכן אמר כי המדליק העושה המצוה זו כדי לזכות לתוספת שבת כך יעשה צריך להדליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר ואם האדם זה הוא מאותם שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות הכי קאמר המדליק לעשות מצוה באופן שיוכל להדליק הנר שעל ראשו כאמור בפ' החכם עיניו בראשו לכן צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה הוא הגוף כאמור דמאחר כי יתבונן שיהיו המצות יותר מן העונות כמו שאחז"ל מי שמרובים זכיותיו הרי זה צדיק:

[ט] אין צריך להבהב הפתילה הוא הגוף כאמור היינו על ידי ייסורין כי מצות שבת היא עומדת לו וכאשר נכנס בגיהנם למרק עונותיו לא יהיה מחלק אותם שנאמר בהם ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים כדאיתא בזוהר פרשת תרומה כנ"ל בכל מעלי שבתא כרוזא נפיק וכריז על כל מאריהון דדינין סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתא ואמנם מי שחילל שבת מתקיים בהם כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכבה מן הנפש לא כך יהיה למדליק זה כי אין צריך להבהב הפתילה הוא הגוף שלו ויהיה בהשקט ובטחה:

[י] אין מדליקין בסמרטוטין אפילו הם מחורכין איתא בגמרא כל מדין סמוכי לנא ולא תסמכו לנא מסמרטוטין ומסרמיסין ופי' רש"י כו', ולכן יאמר נא דלא מבעיא העושה מצוה כי הוא במנוחות שאננות ביום השבת אלא אפילו אותם הלומדים בתורה שאין דומים יפה אלא לסמרטוטין אף על גב כי לא יזכה בתוספת שבת כראוי ואין מדלקים בהם נר שבת לפי שאינם הגונים לתוספת נשמה מכל מקום לענין העונש נמי אין מדלקין בהם לעתיד כי הנה אחז"ל ת"ח אין יורדין לגיהנם אפילו מחורבין נכנסים לגן עדן: גם עתה ידבר בענין הנוגע למעלה וכך היה אומר אין עושים פתילה לנר של שבת והיינו הדוגמא באשת חיל הנקרא פתילה כדאיתא בזוהר ובתיקונים לנר של שבת וכו' בדבר שאין האור נאחז בו והענין מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רי"ח:

וז"ל שאילנא ליה מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקייומיה אמר לי אדכרתן מלה עילאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין יהיב שעתא ובכה אמר ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סכלתנו במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דמצריים נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא ורזא דא וכו' אלהים אל דמי לכם לא שכינו חכון נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא נהורא דליק ולא יכלין אינון לאשתככא הנה מבואר מדברי המאמר כי האיש הישראלי הלומד בתורה הוא מתנענע לכאן ולכאן בלי לימוד והסיבה לפי כי נשמתו באה מסטרא דקדושה מאותו נר עליון ולכן יאמר אין עושים פתילה לנר של שבת דהיינו מושב לשני צדדין ראשונה ירצה כי הגוף של האדם הגשמי הנקרא פתילה כנ"ל במאמר אין עושים אותו לנר של שבת לשרות עליו הקדושה עליונה דהיינו ר"ת נשמה רוח כדאיתא בזהר משפטים דף צ"ט וז"ל ובחבורא חדא דתרוייהו אקרי נר נר ה' נשמת אדם מהו נר נשמה רוח הנה מבואר מדברי הסבא כי נר הוא נוטריקון נשמה רוח ולכן יאמר כי פתילה זו של גוף האדם הגשמי אין עושים אותה ר"ל אינה ראויה להיות מוכנת לקבל תוספת שבת הנקרא נר דהיינו נשמה או רוח א' מהם או שניהם כאחת בין נר שעל השלחן הוא השלחן הטהור שנאמר עליו זה השלחן אשר לפני ה' בגן עדן כי שם יש לנשמות שלחן ומזון כדאיתא פרשת תרומה הובא למעלה בין נר שמדליק בבית שם בגן עדן כמשחז"ל כל צדיק יש לו מדור לפי כבודו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו מדבר שהאו' של קדושה עליונה אינו נאחז בו ולכן זה לך האות כי אינו מתנועע כמש"ה המזכירים את ה' אל דמי לכם והוא היה לאבן אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת ומאחר כי אדם זה על עצמו אינו מזריח ואין נאחז בו האור עליון כיצד יועיל להעיר למעלה הייחוד הנעשה על ידי מעשה התחתונים כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ז וז"ל תא חזי אתערותא דרחימו דכנסת ישראל לגבי קב"ה לא הוי אלא נשמתהון דצדיקיא לתתא מתערין ליה בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא ואתער רחימותא וכו' הנה מבואר כי הנשמה של התחתונים היא המעוררת הייחוד למעלה על ידי מעשיהם ואמנם אדם זה לא יוכל להעיר כל זה למעלה ולכן אמר אין עושים פתילה היא סוד הכלה הנעשית בסוד פתילה לנר של שבת או איפכא כי נאמר כי הפתילה הוא כינוי ע"ד משחז"ל על שני פתילות בנר אחד והוא בסוד הצדיק אין עושין ממנו ייחוד לנר של שבת הוא הכלה נר ה' בין נר שעל השלחן בין נר שמאיר בבית ואמנם איתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ו: וז"ל פתח ואמר כי נר מצוה ותורה אור וגו נר אמאי אקרי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין והיא פתחה לגבייהו תרין דרועין דילה כדין אתכלילו תרין דרועין בהו ואקרי נר והנה נתבאר מדברי המאמר למה נקרא הכלה נר ואמנם נר זה הוא כאשר הוא למטה נמשך לה אלו האורות במנין נר דהכי קאמר כדמקבלא מנין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ולכן תדע ותשכיל כי הם שני מיני נרות כאשר נתבארו אצלי בנר חנוכה כי שם ביתם להגיד כי ישר ה' למה בענין קניית השמן של שבת קודם כנ"ל נר שבת ונר חנוכה של שבת קודם אמנם לענין ההדלקה לא כן הוא אלא תחלה מדליק נר חנוכה ואחר כך מדליק נר שבת ולכן בזה יובן חילוק נרות אלו מ"ש בין נר שעל השלחן דהיינו נר של שבת בין נר שבבית הוא דוגמא לנר חנוכה כל אלו אין מדליקין אותם מדבר שהאור אינו נאחז בו כמש"ה אלהים אל דמי לך אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת בגין צמר ושער וכיוצא בהם כי כאשר נמצא בה אחת מהנה אין האור עליון נתלה בה כך אחז"ל ויצא לך שם בגוים ביופיך בנות ישראל לא היו להם שער בית השחי וכו' ואיתא בזוהר פרשת אחרי מות דף ע"ט וז"ל ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא לההוא שערא דרבי ביומא דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא דילהון וכו' ולכן אין מדליקין אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתה נפוצה ובגד שש דכה נאמר שש וארגמן לבושה וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהם וכל אלו הם כינויים ואין ראוי להאריך בהם: כרך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין אם נתכוון להעבות הפתילה כדי להרבות אורה אסור לפי כי כזה מתעורר נמי למעלה קליפת נוגה ומלבשת בו בצדיק כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"ג וז"ל כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלאתגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה וכד האי נוגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אתקרי חשמל חש ואתגלייא מל מהו מל כד"א מל יהושע רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה וכו' ולכן אם זה שנתן דבר שמדליקים בו שהוא דוגמא לסטרא דקדושה בסוד הכלה שהיא מדליקין בה אור עליון ודאי על דבר שאין מדליקין בו שהוא בסוף קליפת נוג' אם נתכוין להעבות את הפתילה בסוד הצדיק כדי להוסיף אורה אסור לפי שבזה נה ני' הקליפה כאמור ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה כי בזה יהיה הדוגמא להעמיד הצדיק שלא יהיה מתקיים בו מש"ה כי מפני הרעה נאסף הצדיק והוא יורד למטה מותר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו ע"ג גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית דאע"ג כי זה דוגמא לבית עשו לקש וכיוצא אין זה רק לענין התעוררות בלבד וסוף כי הפתילה נכנס בעששית והם נשרפים כמש"ה ודלקו בהם ואכלום כי כבר נאמר שהפתילה הוא דוגמא ליוסף הצדיק:

אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה כדרך שאין לחבר דבר חיצוני הדומה לבגד בוגדים עם הפתילה שלא יהיה גורם כך למעלה כאמור כמו כן צריך להיות נזהר בענין השמן כי הנה ישראל הם מכונים לשמן כמו שאמר הכתוב זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך ובמה יודע האיש הישראלי שהוא ראוי לעורר הייחוד העליון אם לא שיהיה לבו נמשך בענין התורה והמצוה ויהיה נשמתו דוגמא להיות נאחזת בפתילה של הגוף ומתנועעת בתוכו כנ"ל במאמר ואז נמי הוא נעשה מעורר השמן עליון להאיר נר הקדוש ולכן הוא אומר אין מדליקין נר לשבת הוא נר העליון כנזכר במאמר אמאי אקרי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתח' תרין דרועין דילה ואתכלילו בהון כדין אקרי נר וזה לא יהיה אלא על ידי שנמשך שמן עליון אחר הפתילה של הצדיק כדאיתא בזוהר פרשת שמיני דף ל"ט וז"ל רבי אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן ומים דבש וחלב מים ושמן לימינא נטלי כהני וירתי לון ושמן יתיר מכלא דאיהו חדוותא שירותא וסיומא דכתיב כשמן הטוב על הראש וגו' מה בין האי להאי אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדיר ולא אשתמע והוא בחשאי ועל דא איהו מימינא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי השמן יורד מלמעלה מחכמה עליונה מצד הימין ולכן הוא נאחז בפתילה הוא הצדיק כדאיתא בפ' וכל נתיבותיה שלום אלין אינון ל"ב שבילין עילאין דנקיט לון ברית יחידאי ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה ועביד שלם הה"ד וכל נתיבותיה שלום ולפיכך אין מדליקין בזפת שריחו קשה כמשחז"ל ותחמרה בחמר ובזפת כדי שלא יריח אותו צדיק וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי אפילו שריחו טוב שמא יסתפק ממנו וזה אינו מדליק ונמצא מתחייב משום מכבה: אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים ואז נמשכים אין מדליקים בהם שנאמר משכני אחריך נרוצה ואיתא בזוהר פ' אחרי מות דף נ"ט. וז"ל אמר' כנסת ישראל אנא כקטרת ואנת כמשחא משכני אחריך נרוצה וגו' כד"א על כן עלמות אהבוך אנא וכל אוכלוסין דהא כולהו בי אחידן הנה מבואר מדברי המאמר מה טעם אמרה משכני לי לבדי, ואחריך נרוצה הם שאר אוכלסין והיינו הטעם כי צריך שהשמן יהיה נמשך אחר הפתילה כי בזה יהיה מעלה הכלה למעלה והיא נמשכת אחר הזכר ושבעה עלמות עולמתאן דמטרוניתא נמשכות עמה שנאמר בתולות אחריה רעותיה מובאות לך ואמנם ענין המשכה זו מבוארת ממ"ש בזוהר פרשת פנחס דף ר"ן:

וז"ל והאי חיה אתערא ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא וכו' עד דאתעבידת נקודה חדא כיון דאיהי אזעירת גרמה כדין וילך איש מבית לוי ויקח בת לוי וכו' ואי תימא כיון דאיהו נקודה חדא איך יכול לאחדא בנקודה זעירא אלא לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא דא תושבחתא ודא עלוייא ורב ברבו עילאה מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הות רברבא לא יכלין לאחדא כלל אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקודה חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין סטרין אלין כדין ההוא עמודא דקייימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחיבורא חדא כדין וישק יעקב לרחל וגו' הנה נתבאר מדברי המאמר ענין רחל כיצד היא נמשכת למעלה והוא השלימות שלה כאמור והיינו סוד השמן שצריך שיהיה נמשך לפתילה בסוד הצדיק שהרי נתבאר במאמר כי כן שאלה משכני אחריך נרוצה ולכן אפי' נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאין נמשכים אין מדליקים בהם רק חלב מהותך וקרבי דגים אעפ"י כי אין מדליקי' בהם מאחר שהם נמשכים קצת אם נתן בהם קצת מאחד משמנים שמדליקים בהם מותר להדליק בהם לפי שהם נמשכים שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר יען כי נמצא בו תרתי לטיבותא כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ז. וז"ל בלולה בשמן כתית בשמן בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא אמר רבי שמעון יאות אמרת אבל מאי כתית אלא רזא עילאה איהו דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאמשכא לגבה שמן רבות כתית כדקא יאות וכו' לאפקא מזתין דאינון שייפין דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עילאין דאינון זתין קדישין משך רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא כלולא מניה וכו' לאתהנאה מניה ולאתזנא מניה עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי עיקר השמן יהיה שמן זית לפי כי בזה הוא הסוד לאותם זתין קדישין ומה גם כי זה הוא שמן הנמשך בפתילה כמ"ש במאמר ולכן יאמר דמכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר.

כרך זפת או שעוה או חלב סביב הפתילה והדוגמא לדברים שהם נמשכים קצת וזה יהיה סביב הפתילה בסוד ואחר עורי נקפו זאת ולכן מדליקין בהם: המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה וזהו סוד מש"ה בהעלותך את הנרות עד שתהא שלהבת עולה מאליה והנה הוא סוד מש"ה רשפיה רשפי אש שלהבת יה כי הנה הכלה שואלת סמכוני באשישות כדאיתא בזוהר פרש' שמיני דף מ' וז"ל מהו סמכוני אלא מאן דנפיל בעא לאסמכא ליה הה"ד סומך ה' לכל הנופלי' ובגין כך כנסת ישראל דנפלה דכתיב נפלה לא תוסיף בעיא לאסמכא. והיא אמרה סמכוני למאן לישראל בנהא דאינון גו גלותא עמה ובמה באשישות אלין אינון אבהן דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא וכו' ואיתא בחיקין י"ו דף כ"ז פיקודא דאיתמני לאיתת' דבגינה מת אדם וכו' להחזירה על אדם דאטפת נשמה דיליה דכתיב נר ה' נשמת אדם צריכה לאוקד' ליה ליל שבת באתערו דשלהובין דאשה דרחימו לגבי בעל והוא רזא דמצ' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואתערו דרחימותא בליל שבת מאתתיה צריכה ברחימו וכו' והנה מבואר הטעם של ההדלקה ליל שבת שניתנה לאשה כדי להתחמם בשלהובין דרחימו והיינו שלהבת יה אותיו' יה שבין איש ואשה עד שתהא שלהבת זו עולה מאליה וזה לגבי אבהן כמ"ש במאמר והיינו אש דאברהם ויצחק ולכן צריך להדליק רוב הפתילה מה שיוציא מן הנר והסוד מ"ש בזוהר פ' ויצא דף קמ"ט וז"ל מהו סלם דרג' דשאר דרגין ביה תליין והוא יסודא דעלמא וכו' מגיע השמימה בגין דאיהו סיומא דגופא וקאים בין עילאה ותתאה כמה דברית איהו וסיומא דגופא וקאים בין ירכין וגופא וכו' והנה מובן מדברי המאמר כי הצדיק קצת ממנו הוא נבלע בין תרין ירכין והשאר נגלה ולכן בא החיוב שצריך להדליק מה שיוצא מן הפתילה מהנר כדי לעורר שלהובין דרחימתא כנזכר אין צריך להבהב הפתילה דקים ליה בדרבא מיניה עד שתעלה השלהבת כאמור אין מדליקין בסמרטוטין אפי' מחורכין וזה יהיה שלא לנהוג בזיון בפתילה העליונה שהוא רומז לצדיק כאמור וגם נוגע לכלה הנק' בגד חשוב כדאיתא פ' פנחס:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה