אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רסג

סימן רסב

[א] אשר נתבאר למעלה כי האדם על ידי מעשיו הוא מושך עליו קדושה מלמעלה והיינו מה שאז"ל נשמה יתירה נתוספת באדם בערב שבת ואמנם הגם כי התוספת יהיה שורה על האדם מפני קדושת היום אמנם מפני המעשים יהיה התוספת כל אחד כפי הראוי לו כדאיתא בזוהר ואמנם ענין הנר הוא שלימות אל האדם ותיקון עון הקודם כי הנה נתבאר כי העיקר בכל הדברים של שבת הוא תיקון לחטא אדם הראשון וישראל שבו על עון אבותם והנה בענין הדלקת הנר אמרו חז"ל למה האשה ניתן לה ההדלקה הוא כבתה נר האדם דהיינו הנשמה הנק' נר שנאמר נר ה' נשמת אדם לכן היא מדליקה את הנר ולכן מזה נלמד כי הנר הוא תיקון לאדם ראשונה על הכלל מפני חטא אדם הראשון שכבה נרו על ידי העון וזה היה לו באותה שעה שחטא נתקיים בו המיתה בכח כמו ש"ה ביום אכלך ממנו מות תמות משמע שתי מיתות אחת בהווה בכח והשנית מיתה טבעית בפועל וכן היה לו כי באותה שעה שחטא נסתלקה הנשמה ממנו כדאיתא בזוהר אבד ההוא זוהמא עילאה ועוד כי נתמעטה קומתו ונעשה מאה אמה וכל אותם הנשמות שהיו כלולות בגופו באותו חלק שנתמעט מתו גם כן ועל עיקר זה אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ובכן ימצא כי כאשר האדם יהא זהיר בנר של שבת לעשות אותו יפה הנה הוא נמצא מתקן העון הקודם ומה גם אם הוא היה נשמה אחת מאותם שנתמעטו מן אדם הראשון ואמנם נמי בעון העגל כך הגיע להם לישראל כי אמר ה' ויחר אפי בהם ואכלם בלי ספק כי דברו אחור לא ישוב ריקם וכאשר נאמר הורד עדיך מעליך אבד מהם אותו תוספת נשמה שניתן להם כדאיתא בשבת כשאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ירדו ששים ריבוא מלאכי השרת ונתנו בראש כל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכאשר חטאו ירדו ק"ך ריבוא מלאכי חבלה ונטלו אותם מהם והקשו בתוספות שהרי מדה טובה מרובה וכו' ואמנם הענין הוא מובן מעצמו מדאיצטריך לרדת ק"ך רבוא מלאכי חבלה לפרוק העטרות מהם ואמנם כאשר נתנו אותם בראשם ירדו ששים רבוא מזה תראה כי מדה טובה מרובה בעצמה כי הנה לא הספיק להוריד העטרות אלא ק"ך רבוא כפלים מזה תבין כי מדה טובה מרובה בעצמה ולא בשליח ומה איכפת לאדם אם יביאו לו השני עטרות מלאך אחד או אם התנצלו על ידי שנים ולכן נתקן הדבר על ידי הנר היינו נר ה' נשמת אדם לפי כי עיקר מה שאבדו עם העטרות היה הנשמה יתירה שקנו כשאמרו נעשה ונשמע ונאבד מהם כשאמר הקב"ה ואכלם וכאשר ירדו ק"ך מלאכי חבלה נטלו מהם והיינו תוספת נשמה שבאה לאדם בערב שבת היינו הך שנאבדה ממנו בתחלה ועוד איתא פר"ע וכל אותם העטרות שנאבדו מישראל כלם זכה בהם משה ונטלם דסמיך ליה ומשה יקח את האהל אמרו התוספות כי אהל מלשון בהלו נרו עלי ראשי והיינו העטרות שהיו בראשם ושם נאמר שהיו של אור ולכן צריך להיות זהיר האדם בנר של שבת לקיים בו בהלו נרו עלי ראשי ואמנם להיות כי אותם האורות זכה בהם מרע"ה והם הנשמות כלם של ישראל היינו משחז"ל שקול משה כנגד כל ישראל ולכן בערב שבת מרע"ה מחזיר הנשמות לכל ישראל ולכן אנו מכוונים בקבלת שבת כשאומרים מזמור שיר ליום השבת לקבל תוספת נשמה ממשה וכן ר"ת של מזמור שיר ליום השבת היינו למשה ובזה בא אל נכון הדין הנ"ל כי לדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו והיינו מזמור שיר ליום השבת שאנו אומרים בקבלת שבת כי אז האדם מקבל תוספת נשמה של שבת ולכן מה טוב לאדם להתבונן אחר כך בנר של שבת גם שיהיה נר של בית הכנסת ולהיות מכוין לכל הדברים האמורים, ומאחר שנתבאר כי עיקר נר של שבת הוא תיקון לנפש האדם אשר הפסיד מתחלה כשירדו ק"ך מלאכי חבלה ויתנצלו בני ישראל את עדים שהם שני העטרות לכן צריך לתקן שתי נרות כנגד מ"ש נעשה ונשמע ובא לכל אחד מישראל שני עטרות ואמנם אם א"א לו יעשה שני פתילות באותו נר א' כנגד מש"ה זכור ושמור לפי כי כך אחז"ל זכור ושמור בדיבור א' נאמרו מספיק נמי נר אחד:

[ב] אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דליק בשבת אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליקה שהנה נתבאר כי הנה הוא צורך גדול לאדם ראשונה לתקן העון הקודם של אדם הראשון ואחריו כל אדם מישראל ימשוך במעשה העגל ולכן בזה נתקן העון ונוסף עוד לקיים בהלו נרו עלי ראשי ובזה מתקיים מש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים לפחות בערב שבת ושמן על ראשך אל יחסר היכי משכחת לה אם לא על ידי הדלקת נר של שבת כי בעבור כן ימצא כל אדם נר דולק ובהכי שמן לא יחסר והוא זוכה לתוספת נשמה ולכן הדין נותן אפילו אין לו מה יאכל זה קודם ושואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר לפי כי זה הוא בכלל עונג שבת:

[ג] והנשים מוזהרות בנר יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית ואמנם חז"ל אמרו לפי כי היא כבתה נרו של אדם שנאמר נר ה' נשמת אדם לכך ניתן לה הדלקת הנר והנה מזה תראה כי התכלית בכל הדברים הוא כדי לתקן עונות ראשונים ולכן אף על גב כי ישראל שבו על עון אבותם של אדם הראשון לא נמצא כן בנשים כמשחז"ל בפ' ואשה בכל אלה לא מצאתי שלא נתנו הנשים נזמים לעגל ובענין זה היה נראה לפטור אותם מהדלקת הנר בשבת ולכן דרש ההוא גלילאה כי נמצא להם חיוב של נר שבת בתוספת על האנשים מפני כי היא כבתה נרו של אדם לכן תדליק הנר ואמנם להיות כי ישראל נוסף בידם העון של אדם הראשון לכן מן הדין צריך כי האיש יתקן הנר עם הפתילה בכל מה שצריך לפי כי זה הוא ענין מעשה והוא יהיה תיקון למעשה שאבד מהם לפי שנאמר עשו להם עגל מסכה רק לענין ההדלקה האשה קודמת כדי לתקן אשר היא כבתה נרו של אדם הראשון אמנם בענין ההווה יהיה מכוון לה ביותר לפי שהיא מצויה בבית וגם היא עושה צרכי הבית:

[ג] אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ויין לקידוש היום נר קודם להודיע כי נרצה עונו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו הרי עתה השיגה ידו ונגאל ועוד כי קנה תוספת נשמה נר ה' נשמת אדם ולכן נר קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר של שבת קודם לפי שהוא תיקון לעון הקודם של אדם הראשון ועל ידי נר זה איכא שלום בבית לפי כי לעולם האדם יש לו להתרעם על האשה לפי שהחטיאה אותו ואכל מן העץ ולכן בא עליו הקללה והמיתה ולכן אין שלום הבית בלא נר ולכן קודם נר של שבת לעולם:

[ד] ולא יקדים להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שהוא מדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר לפי כי הנה העיקר הוא לתיקון עון הקודם וזה היה קודם שחשכה ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול לקבל עליו שבת מיד רשאי כי הנה אף על גב כי העיקר של הדלקת הנר הוא לתקן עון הכללי הקודם אמנם הנה נתבאר כי יש בזה צורך אל הפרט כי בזה הנר הגשמי החי יתן אל לבו לתקן הנר החיוני לתקן נפשו אשר לא מטוהרה היא בצד העון או מענייני הגוף ולכן ראה אשר מדליק נר מבעוד יום ומקבל עליו שבת אז טוב לו להאיר לנפשו רק אם מתכוין לכך כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה גשמית רק הערה לענין התשובה ובענין זה המקדים יותר טוב לקיים מה ש"ה וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד שלא תחשך השמש והאיר כח הנשמה כמשחז"ל ובלבד שיהיה הדלקה זו מפלג המנחה ולמעלה שהיא שעה ורביע קודם הלילה כי המדליק אז מורה כי הוא מתקן חטא הקודם של אדם הראשון אשר הלך חשכים באותה שעה ומה גם יהיה להזכיר מעשיו ולצורך אזהרה על העתיד להיות מעשיו מתוקנים ובזה יזכה לתוספת נשמה בשבת כראוי בלי ספק:

[ה] כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו' בלי ספק כי הדבר כפי פשוטו ונמצא צורך גדול בענין הברכה שתקנו חז"ל כל המצות הוא מברך עליהן עובר לעשייתן כדי להיות המצוה שלימה בשלשה דברים מעשה דיבור מחשבה ואמנם כבר נתבאר אצלי כי יש צורך גדול בענין הברכה לפי כי כן שנינו עשה מצוה קנה לו פרקליט אחד כי נברא מלאך מן המצוה ולכן צריך להיות המלאך שלם בכל פרטיו כי ממעשה המצוה נברא גוף המלאך ועל ידי הברכה נברא בו הדבור ועל ידי המחשבה במצוה נברא הנשמה שלו שלכן אמרו חז"ל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה שר"ל כי נברא הגוף של המלאך אבל לא נברא בו הנשמ' ולכן צריך לברך לה' אשר קדשנו במצותיו ונתן בנו זה כח כביכול דוגמא של מעלה להדליק נר כמו שהקב"ה נפח באדם נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה כתרגומו לרוח ממללא והיינו נר ה' נשמת אדם כך אדם הגשמי מדליק נר של שבת ובורא מלאך קדוש יאמר לו חי מדבר ונעשה פרקליט אחד כמש"ה מלאך מליץ ולכן טוב להודות לה' ולברך בשמו ומה גם כי הפליא לעשות כי האדם עושה מצוה לשעה ומועיל לו לטוב לו בהווה ומה גם אחרי מותו ונוסף עוד לזמן התחיה כאמור למעלה ונוסף עוד מן הטובה מש"ה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר מלבד כי עם כל גבר הוא עוש' עמו טובה על כל מצוה שעושה פעם אחת הקב"ה גומל עמו שלשה פעמים עוד ירצה כי הן כל אלה ר"ל כל הטובות כלם כאחד יפעל אל אל עמק שוה פעמים שלש דהיינו בגן עדן תחתון וגן עדן עליון ומה גם יפעל כמש"ה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך כי על תענוג זה נאמר ופעולתי את אלהי דייקא כאשר יתבאר לקמן כי כמו שהאדם נקרא פועל צדק על ידי מעשה הטוב שנאמר ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשיך שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם ואומר הולך תמים ופועל צדק כך ופעולתי את אלהי ולכן ראוי לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר שבת אחד האיש וא' האשה כלם שוים לטובה שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו ואילו איש לא קאמר וביותר צריך לברך כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר בענין הגלגול כי מי יוכל להמלט מן העון אם לא על ידי הגלגול וגם שנאמר כי נקה האיש מעון על ידי עונש גיהנם כמו ששנינו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש זה יהיה לו תקנה על מה שעבר על מצות לא תעשה אמנם מי שלא עשה מצו' עשה מה מועיל לו גיהנם היתכן כי אותה האש הגדול יברא לו אבר המתחסר ממנו או אם איברים רבים הם ולכן מוכרח הוא אל האדם ענין הגלגול ובפרט לרשע כי אין מועיל בו גיהנם ולכן חוזר ומתגלגל האדם לפחות שלשה פעמים והנה כל אלה יפעל אל מן הטובות פעמים שלש עם גבר להחיות אותו לזמן התחיה נמצא חוטא נשכר כי מתחלה היה אחד ונשמה אחת ולזמן התחיה והנה שלשה אנשים נצבים עליו גופניים וכל אחד נשמה אחת ואין זה חסד גדול ולכן צריך לברך להקב"ה אשר קדשנו במצותיו אשר יעשה האדם ולא היה לו תקנה אמנם להיות כי רקנין שבישראל מלאים מצות לכן לא יתכן כי לא יחיה לזמן התחיה כי הקב"ה מחיה אותו לגמול עמו כפי המצות שעשה כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף ק'. וז"ל חבריא חבריא פקחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין דכל אינון גופין ציונין אינון בריקניא דלא אית לון קיומא לעלמין. לאו הכי וחס לן לאסתכלא במילין אלין וכו' ושם נאמר ז"ל וכי למגנא אשתדל בפיקודי אורייתא או אפילו בחד מנייהו והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל כלהו מליין מצות כרמון וגופא דא אף על גב דלא אשתלים פיקודין אחרנין דאורייתא נטר וכי למגנא הוו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ע"י מעשה המצות יש תקנה לחוטא להחיות אותו בזמן התחיה ולכן חובה על האדם לברך להקב"ה אשר קדשנו במצותיו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וזה יהיה לו בכח הנשמה הראשונה הנק' נר שנאמר נר ה' נשמת אדם וזה יהיה כמדליק נר מנר הראשון אינו מחסר כלום ולכן מברך אשר קדשנו להדליק נר שבת דהיינו הרמז לעולם שכלו שבת או ביום טוב נמי כי כן יהיה לעתיד בזמן התחיה יום טוב לישראל כמש"ה הנה עבדי יאכלו הנה עבדי ישתו הנה עבדי ירונו והוא נמי יום הכפורים כי נמחלו כל העונות ולכן בלע המות לנצח ועתיד להיות יום הכיפורים יום פורים כדאיתא בתיקונים ולכן צריך לברך על הנר גם ביוה"כ כי הנה כל הטובות אלו העתידים לבא על ישראל הם נרמזים בנר הזה הגשמי כאמור:

וכאשר נעמיק נרחיב בענין צורך הדלקת נר זה של שבת יהיה הענין מ"ש בזוהר פרשת עקב דף רע"ב:

וז"ל רביעאה לאנהרא פתורא כמה דאוקמוה שולחן בצפון מנורה בדרום וכו' ובהאי חדוה ותיקונ' גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכיה והספד בלבושין אוכמין כארמלת'. דאי מלאה זו חרבא זו. יצר טוב מטרוניתא קדישא מלכות הקדש דנחתא בשבת כלילא מעשר ספירן מתעטר בשבע שמהן שאינן נמחקין בכמה מרכבות דחיון ובכמה חיילין ומשריין ומלכא נפיק לקבלה בכמה משיריין ואשתארת יצר הרע שפחא בישא בחשוכא כארמלתא בלא בעלה בלא מרכבות ואלין דאתמר עלייהו למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי הוא פלחנא דשפחא בישא דשלטא בערבי שבתות ובערבי לילי רביעיות מה הוו אלין עבדין הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכאן נהורין ועבדין הספדא בלילי שבתות כדי לאשתתפא בהדה כמא דאיהי שריא כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים בתר דחאבו ישראל ואתחרב בי מקדשא אתמר בשכינתא אימא קדישא איכה ישבה בדד היתה כאלמנה ומכבין בליל ט' באב נהורין ושרגין ועבדין הספד ויתבון כאבלים לאשתתפא בדוחקא בשכינתא בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר דבר והפכו כמה רעה שבר על שבר נק' לסטרא אחרא המעשים שעושה האיש הישראלי לסטר אחר ליל שבת על ידי הדלקת הנר וכמה מן הכבוד נוסף לכלה הקדושה על ידי הדלקת הנר ולכן צריך להיות האדם זהיר להדליק לעשות נר יפה לפי כי הכלה נקרא נר שהיא מאירה לפני בעל נעוריה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רנ"ב וז"ל בההוא זמנא צריך לסדרא מנורה לסעודתא דמלכא ומשכנא ומנרתא וארונא ומדבחא וכל מיני שמושא דביתא דמלכא וכו' ולכן מאחר כי הכלה היא נקרא נר שהיא מאיר' לפני בעלה לכן צריך להיות זהיר לעשות נר יפה ויש לעשות שני נרות לפי כי כן הם סוד שתי נרות כאשר יבא לקמן ויש שהם מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור והם בסוד זכר ונקבה כי כן שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו ואמנם כאשר נתבונן כי הם שתי פתילות בנר אחד השני פתילות יהיו בסוד יוסף ובנימין כי על שניהם יצדק זכור ושמור ואין ראוי להפריד ביניהם:

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת לפי כי הוא הגורם לאתערא שלהובין דרחימו דאיש ואשה שנאמר סמכוני באשישות שני אשות אש של איש ואש של אשה שנאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה ולכן אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת הוא כי העיקר הוא מש"ה תמיד עיני ה' אלהיך בה וכדאיתא בזוהר בפ' ישר יחזו פנימו פרשת ויקרא דף ט"ו וז"ל אמר רבי אלעזר אי הכי ישרים יחזו פנימו מבעי ליה או ישרים יחזו מאי ישר יחזו אמר ליה רזא עילאה דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אנפין אקרון פנימו דאינון חמאן באורח מישר מה דאצטריך למחמי וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי העיקר הוא ההשגחה העליונה שמאיר' למטה וכל זה ימצא על ידי הדלקת הנר כאמור:

הנשים מוזהרים בו יותר מפני שהם מצויו' בבית ועושות צרכי הבית ואמנם כבר נתבאר למעלה כי עיקר סוד הנר הוא בכלה שנאמר ראיתי והנה מנורה זהב כלה ושבעה נרותיה עליה ולכן המצוה חוזר לאשה להיות היא מדליקה הנר ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם לפי כי על ידי הנר הכלה היא העולה למעלה אמנם יין של קידוש הוא כדי להמשיך לה אור מלמעלה כדלקמן ולכן נר שבת קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר של שבת קודם וכבר נתבאר דין זה בהלכות חנוכה באורך והעיקר משום שלום הבית כי אין שלום הבית בלא נר וכי תימא והרי נר של חנוכה יהיה שלום ומאי שנא כי נר שבת יהיה שלום הבית ולא על ידי אור נר של חנוכה האמנם כי חז"ל דרשו בפ' ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר של שבת שהוא שלום הבית וזה הוא תדיר אמנם אם תתבונן בהלכות חנוכה תראה כי בנר חנוכה אין שם שלום הבית זולת הארה מן האורות העליונים היורדים אצל הכלה אמנם ועדיין היא קטנה כנזכר שם ואמנם נר של שבת הוא כי הכלה נגדלה ונעשית בסוד נר והם היחודים הנז' בתקונים ואיתא בתיקונים דף ס"ח וז"ל וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא ואתחשיב לה כאלו תקין מנרתא בדרום ופתורא בצפון ועלייהו אתמר הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין ואינון שכינתא עילאה מנרתא לדרום צריכה לתקנא לה בגין דתמן חכמה ובגין דא הרוצה להחכים ידרים וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי הדלקת הנר הוא מכוון אל האשה ועוד נמצא ראיה מן התיקונים דף ע"ג וז"ל ואיהו מנורה נר דליק מסטרא דשכינתא דאתמר בה נר ה' וצריך למהוי לימינא לקבלא משחא ונהורא פתילה שכינה משחה דילה צדיק שמן כתית נהורא דילה עמודא דאמצעיתא בגוונא דא נפשא דאיהו שיתופא דגופא איהי פתילה רוח דא משחא נהורא דא נשמתא וכו' והנה ממאמר זה ממנו נקח כי האשה היא הראויה יותר להדליק נר זה כדי להמשיך לכלה שהוא הפתילה מלמעלה שמן כתית מו הצדיק ואור מת"ת ישראל: לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת והסיבה עצמי לפי כי אז אין כח ביד האדם הגשמי להעלות הכלה למעלה לעשות אותה בסוד נר וגם לא יאמר להדליק לפי כי כבר עלתה למעלה הכלה מחמת קדושת היום וכבר נעשית בסוד נר ומה מועיל עוד ההדלקה לה בכוונה זו ואם רצה להדליק מבע"י ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי יש באדם הגשמי כח מסור בידו לתקן עד מקום שנשמתו נמשכת משם וכאשר מקבל עליו שבת מעתה אין זה הקדמה ובלבד שיהיה מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה יש יכולת בידו לקדשו כאמור:

קודם שידליק מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר שבת ובשלש תיבות להדליק נר שבת מדליק ומכוין בהם כדי ידיעתו:

[ו] ענין אלו הבחורים יתבאר דבר והפכו כי הנה מאחר כי הוא אמר ההולכים ללמוד תורה ראוי לומר כי כן הוא ולפי כי כל ענייני השבת הם תיקון לעונות ראשונים כאמור למעלה לכן זה יהיה ללומד חוץ לתחום לפי כי כך אמרו חז"ל דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת על מה אבדה הארץ ולא ענו כלם וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי. על עבודה זרה על גילוי עריות ועל שפיכו' דמים לא נאמר הא למדת שביטול תורה חמורה מכלם ואית' בב"ר זה ספר תולדות אדם מלמד שרצה הקב"ה ליתן התורה לאדם הראשון אמר הקב"ה יציר כפי הוא ואיני נותן לו את התורה חזר ואמר ומה מצוה אחת צויתי ועבר עליה כיצד אני נותן לו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שנא' ויאמר לאדם לא לאדם אני נותן התורה לפי כי ישראל שנתנה להם התורה עברו עליה לכן אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות להם לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה ואמר רבי שמעון אם ראית עיירות נתלשות בארץ ישראל דע מפני שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים ומה גם אנו רואים בעינינו עיירות ומדינות נעקרות בעון זה ולכן בא הדין בחורים ההולכים ללמוד חוץ לתחום כי כן אמרו חז"ל אין אדם למד תורה אלא במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו כההוא שהיה רגיל ללכת שלשה חדשים ולומד יום א' וכו'. ולכן יאמר צריכים להדליק נר של שבת בחדרם כי יהיה בזה נמי הערה אל האדם לפי כך אמרו חז"ל מצוה וגוף טהור ישא אשה ואחר כך ילמד תורה בטהרה ולכן צריכים להדליק נר דהיינו כי מצוה בעידנא דמסיק בה מצלא:

[ז] ולכן מברך עליו אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו היינו בחדרי לבו כי דבר פשוט הוא מאחר כי נמצא בו תורה לא ימצא בחדרי לבו הרהור עבירה לפי שאשתו מברכת בשבילו ומצילתו מן החטא בלי ספק אורח שאין לו חדר מיוחד שהדוגמא יהיה האדם כי אינו ניצול מן ההרהור ולכן חדרי לבו שהם שנים אפי' האחד מהם שהוא מושב ליצה"ט כמשחז"ל לב חכם לימינו זה יצה"ט ולב כסיל זה יצה"ר לשמאלו אפילו חדר אחד זה אינו מיוחד לו תמיד להיות נמצא בו יצר הטוב לחשוב מחשבות טהורות בתורה ובמצות עבודה אלא פעמים אינו מיוחד חדר זה לו ומכניס לתוכו יצר הרע ע"י הרהורי עבירה וגם אין מדליקין עליו בביתו זה הגוף כי לא הורגל לעשות מצוה כי נר מצוה צריך להשתתף בפריטי עם בעל הבי' זה יצר הרע כמשחז"ל בתחלה נעשה אורח שנאמר לעשות לאורח הבא אליו ואחר כך הוא נעשה בעל הבית שנאמר לאיש הבא אליו וכה"א מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון ולכן צריך להשתתף עמו על דרך משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות כך יהיה שותף עמו בפריטי על ידי מצות הצדקה כי גדולה היא ובזה יוכל להלחם עמו ולהדליק נר מצוה:

[ח] שנים או שלשה בעלי בתים אוכלי' במקום אחד יש אומרים כל אחד מברך על מנורה שלו כי מאחר שנר שבת הוא לתיקון הנפש אשר לא טהורה מזמן שהיתה כלולה בגוף אדם הראשון כמשחז"ל אצל איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך היא הנשמה היכן היתה כלולה בגוף של אדם הראשון כי בו היו כלם כלולים ונמצא שיש בו חטא מאכילת עץ הדעת ונוסף עוד בזמן אשר חטא ישראל ופעם שלישית עתה בהווה ולכן צריך לברך על הנר שהעיקר לתקן הנפש כי טוב להודו' שהתקין לישראל מדת התשובה כי אלולי כן לא היה מקום לישראל כי מי יאמר זכיתי לבי הרי נאמר אין אדם צדיק בארץ ולכן חייב לברך ויש מגמג' בדבר ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד אמנם אם יברך על הנחה זו כאמור אין זה ספק ברכות ויברך ודאי כי הנה בענין ההדלקה מתכוין לכך כי בא עליו החיוב של הדלקה מטעם כי התשובה מצוה ובהדלקה זו מחיה את נפשו:

[ט] המדליקים בזויות הבית ואוכלים בחצר לרוח היום אם אין הנרות מדליקין עד הלילה כשיעור השמן כדרך נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק הוי ברכה לבטלה מאחר כי אינו נהנה מן הנר בשעת אכילה שצריך לאכלה על ידי נר וכך אמרו חז"ל מאן דאית ליה סעודתא ליכול יתא כעין יממא היינו על ידי נר וסעודת שבת הוא מצוה: [י] לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכ' אם מדליק בין השמשות ולא הקדים ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו על על הדלק' הנר משליכו' הפתילה לארץ אותה שבידן שהדליקו בה הנר ואין מכבות אותה ולכן לדידהו טוב להדליק בנר של שעוה כי בודאי כונתה הוא לכבות אותה ויש אומרים אם מתנה קודם שמדליק שאינ' מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאין מועיל לה כי מהיכן תדע אימתי יתחיל החזן ברכו נמצא כי אין זה תנאי ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכה ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת בקבלת שבת הוי כברכו לדידהו:

[יא] אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכ' ומה גם כי כאשר האדם הולך בדרכי יושר לעשות כל דבריו בהשכל מצורפים לתקן נשמתו בלי ספק כי כבר קבל עליו שבת לתיקון נפשו ונאסר עליו מלאכת חול שהנה נכנס במלאכת שמים בקדושת שבת ועזב צרכי העה"ז ונתן אל לבו להשלי' צרכי הנפש לעולם שכולו שבת ומאחר כי כך הוא בדעתו אפי' אם אמר שאינו רוצה לקבל שבת עתה אין זה כלום:

[יב] אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת דהיינו שאומר קבלת שבת המיעוט נמשכו אחריהם בעל כרחם ומה טוב לאדם לקבל עמהם שבת לטוב לו כי אז יזכה לתוספת שבת כראוי שמחזירין לו אותה עטר' שנאבד ממנו בסיני כנ"ל וע"י אותם מלאכים ממש כי זכותא דרבים עדיף:

[יג] אדם שבא לעיר בערב שבת וכבר קבלו עליהם אנשי העיר השבת אעפ"י שעדיין היום גדול צריך לקבל עליו ועל פי הדברים הנ"ל הוא דוגמא לתשובה של רבים כי מה טוב לאדם לעשות ברבים שנא' בכל קראינו אליו ולכן אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו ליפול כי כך עשה הקב"ה נמי שמגבי' הפטיש ולא הורידו רק נפל מעצמו כמשחז"ל ללמד לאדם דעת כי כך יעשה:

[יד] אם הצבור טעו ביום המעונן וחשכו שחשיכה והדליקו הנרות והתפללו תפלת ערבית של שבת ואחר כך נתפזר העבים וזרחה החמה אינם צריכים לחזור ולהתפלל ערבית אם כאשר התפללו היה מפלג המנחה ולמעלה כי בלי ספק יש כח ביד הרבים להמשיך הקדושה של שבת מבע"י ואם יחיד טעה בכך צריך לחזור ולהתפלל תפלת ערבית ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרי' לפי שקבלת שבת הוי בטעות אמנם לענין תוספת נשמה והוא העיקר כיון שהתפללו בין צבור בין יחיד כבר בא להם תוספ' של הנשמה יתירה ואם חוזרים ועושים מלאכה הם עושים בה פגם ובזה איכא תרתי לריעותא ראשונה הא דאמרן כי מאחר שקבלו עליהם השבת ואמרו כלם ופרוס עלינו סוכת שלום שורה עליהם הקדושה ותוספת הנשמה וכאשר חוזרים ועושים מלאכה הם עושים פגם באותה קדושה ותוספת נשמה זאת ועוד אחרת כי כאשר חוזרים אח"כ לקבל שבת וכן היחיד שחוזר להתפלל אינה חוזרת עליהם אותה נשמה יתירה כלל לפי כי כך דרכה של הקדושה כיון שמסתלק מסיכת ההעדר לא תשוב עוד כי זה הוא בענין טינא ובר טינא וכדאיתא בזוהר פרש' תרומה דף קכ"ח וז"ל ההוא עובדא דבעי בר נש לאשתדלא ביה בעי למקניה ליה באגר שלים וכו' בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא ואזדבן בלא אגר' ואניס לבני נשא למשרי עלייהו ומפתי לון בכמה פתויין לדיירא עמהון וסטי לון לשואה דיוריה עמהון ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאתתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשי' ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמיה ועכ"ד דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואם לאו מיד אסתלק מניה ואתרחק מניה ולא יכיל למרווח ליה כדבקדמיתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה קשה לקנות האדם תוספת של הקדושה יותר קשה אח"כ לשמור אותה שלא תאבד ממנו ואם באולי התרחק ממנו לא יוכל עוד להשיג אותה ולכן צריך כי האדם שהגיע לידי כך רבים או יחיד וטעו ביום המעונן ואמרו ברכו והתפללו תפלה של שבת לא יעשו עוד מלאכה של חול כדי שלא תאבד מהם הקדושה של תוספת שבת הנשמה יתירה דאף על גב שמתפללים אחר כך לא חשוב עוד עליהם באותה שבת ולכן צריך ליזהר מאד ולהחמיר יותר מן הדין כאמור ויש אומרים שאותם שהדליקו נרות אסורי' בעשיית מלאכה ומה גם אם נתכוון בענין ההדלקה לעניינים הנ"ל לתקן העון בכלל ובפרט ונרצה לו לכפר עליו הדלקת הנר והוא מוסיף הארה שנאמר נר ה' נשמת אדם ויש אומרים שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף עליו שמן אפילו אם כבה אסור לטלטלו אם לא התנה עליו ובכל עניינים האלו החי יתן אל לבו כי שקולה שבת ככל התורה וביותר יתבונן בדברים האמורים כמשחז"ל אם ישמרו ישראל שתי שבתות כראוי מיד הם נגאלים ולכן יעשה ככל החומרות הנאמרי' בענין שבת:

[טו] מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה של חול ומשם ילמד האדם מה ששנינו אל תפרוש מן הצבור לפי כי קדושה של צבור עדיף ואף על פי כן ואל תאמן בעצמך בקדושה שלך עד יום מותך והיינו אם לא קבל שבת עמהם של צבור ולא שרתה עליו קדושת שבת אבל אם ענה וקבל עמהם שבת כבר שרתה עליו הקדושה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ד וז"ל ברוב עם הדרת מלך כד קב"ה אתי לבי כנשתא דאיהו מקדש מעט וכל עמא אתיין כחדא ומצלאן ואודן ומשבחן לי' לקב"ה כדין הדורא דמלך איהו דמלך סתם דא מלכא קדישא דאתתקן בשפירו ובתיקונא לסלקא לעילא כו' מ"ט בגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון ומשבחן למלכא עילאה כל אינון משריין עילאין וכו' כלהון חברין אינון בישראל לתתא לשבחא לקב"ה כחדא למהוי סלוקא דקב"ה לעילא ותתא כחדא וכו' ואפילו דלא אסגיאו בבית כנישתא אלא עשרה באינון עשרה מזדמנן משריין עילאין למהוי עמהון חברים וכו' ולכן צריך להיות האדם זהיר בזה בפרט בע"ש כדי שתשרה עליו הקדושה עם הצבור ואם לא קבל שבת עמהם נמצא כי הוא דרך חול אבל אם ענה וקבל שבת עמהם מה שהרויח מצד זה הוא מפסיד מצד אחר כי אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים והפסיד תפלה בזמנה:

[טז] אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת הצבור שבת מתחיל להתפלל מנחה ביחיד אף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר אבל מפסיד מצד שלא קבל הקדושה של שבת עמהם:

[יז] יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה אמנם בלי ספק מפסיד חלק מן הקדושה על שעבר מה שאמר הכתוב ודבר דבר של מלאכה:

וכאשר ניתן לב ליישב דינים אלו למעלה שלא להוציאן חלק יובן כי בחורים אלו הם בסוד שני בחורים שהשתמש בהם דוד המלך עליו השלום כאשר ברח והדברים עתיקים והנה יאמר בחורים ההולכים ללמוד תורה שבעל פה חוץ לביתם אין בית אלא אשה יראת ה' והם בסוד יכין ובועז שהיו באולם הבית צריכים להדליק נר בחדרם לעורר למעלה הדלקת נר בחדר הכלה הקדושה כמו ששנינו משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור ולברך עליו כדי להמשיך נמי שם הברכה עליונה שנא' כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה העליונה הנקרא חיים בסוד חיי המלך עד העולם האחרון אבל מי שהוא אצל אשתו כמו שאמר הכתוב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו כי היא ממשכת הברכה מלמעלה כמו שאמר הכתוב ממרחק תביא לחמה כדאיתא בזוהר פ' אחרי מות דף מ"ו. ז"ל ממרחק תביא לחמה ממרחק ודאי מרישא דמוחא ומעילא דרישא תביא לחמה על ידא דצדיק כד מזדווגן בחד וכו' ולכן היא מברכת לבעלה מאותם הברכות:

אורח שאין לו חדר הוא הצדיק שאין לו חדר מיוחד לפי כי העיקר לת"ת ישראל בעל הבית וגם אין מדליקין עליו כי העיקר בעבור הכלה שהיא מדת לילה והחשך יכסה ארץ ולכן צריך להאיר לה צריך להשתתף עם בעל הבית בפריטי היינו סוד מה שחז"ל הנותן פרוטה לעני מתברך ברכות כי מה ענין פרוטה זו דנקט אלא כי כן צריך לכוין בסוד פרוטה דהיינו סוד פרט הכרם שהם רפ"ח ניצוצין עם הכולל הם פרט והם נמשכים דרך וה' שם ונעשה פרוטה כך הצדיק צריך להמשיך סוד פרוטה זו באות וי"ו ה"א והוא משתתף ומתחבר עמהם ואף על פי שהם סוד שני פרוטות כי תדרשנו ימצא לך בכונת הצדקה שצריך ליתן האדם כשאומר ובידך כח ובידך לגדל ולחזק לכל ושם מתבאר שצריך לתת שני פרוטות ואז הצדיק משתתף בפריטי:

שנים או שלשה בעלי בתים אוכלים במקום אחד יש אומרים כל אחד מברך על מנורה שלו וכן עיקר לפי כי כל אחד מישראל כשעושה המצוה מעורר למעלה ייחוד והארה גדולה עד מקום אשר שורש נשמתו ויש מגמגם בדבר דסבירא ליה כי זהו ספק ברכות ולא יברך אלא אחד ופוטר את כלם:

המדליקים בזויות הבית ואוכלים בחצר ודאי לא טוב עושים שמניחים משחז"ל שולחן בצפון מנורה בדרום והקדושה השורה עמהם והולכים לרוח היום הגשמי ומפסידים הרוח הרוחני אמנם אם אין שיעור בנרות להאיר עד הלילה מאחר שאין להם הנאה מהם הוי ברכה לבטלה וגורם מה ש"ה כי אין האיש בביתו חלילה לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר המלאכה וכו' הנה כל אלו החילוקים אין צורך להאריך בהם והמחמיר בכל זה מרויח ודאי קדושת נוספת ועליהם תבא ברכת טוב:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה