מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רנט
[א] הנה ענין הטלטול והוא מענין מוקצה נאסר לתקן עון של אדם הראשון שגר' לו הטלטול טלטלא גבר שנאמר ויגרש את האדם ונוסף עוד בעון ישראל שגלו מעל אדמתם שנאמר בהם שלח מעל פני ואמר כי על אודות אשר נאפה שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה והיינו כנגד עון הכולל גם לענין הפרטי שחוטא שנאמר שלא שלח אמר ה' רחוק ה' מרשעים ולכן יאמר מוכין שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן והענין מיוסד על פי דרך הנ"ל בענין ההטמנה כי תצדק בין נענין העון בין נענין מעשה המצוה יש מיני הטמנות מהם מותרו' ומהם אסורו' ולכן באה ההודעה בדין זה כי המוכין שהם דברים רבים שטמן בהם דרך מקרה והדוגמא על דברים הרעים שהם רכים וקלים לעשו' אותן וטמן בהם בלתי מתכוין מקרה בלתי טהור אסור לטלטלן והיינו הדוגמא לכמה עניינים זה יצא ראשונה ענין המרבה דברים שהוא נקל בעיני בני האדם ועליהם נאמר הוגעתם ה' בדברכם היינו דברים בטלים כמשחז"ל וזה נאסר בשב' ביותר שנאמר ודבר דבר ואמרו חז"ל לא יהא דיבורך של חול כדיבורך של שבת ולפי שנאמר ברוב דברים לא יחדל פשע שלכן שנינו שכל המרבה דברים מביא חטא אמנם טמן בהם דרך מקרה הרבה בהם וחטא על הנפש אסור לטלטלן ולחזור בהם היינו מ"ש רב לרב כהנא ע"ה הפוך נבלתא ולא תהפוך במילי אלא מנער הכסוי שנתן בדעתו לכסו' אותם הדברים הרעים והם נופלין מעצמן ונשכחי' וכגון שמקצתן מגולה ונמנעו הדברים שאין זה שמנער נקרא טלטול אלא מצדו אם ייחדן לכך היינו משחז"ל מנין לאומר לחברו דבר שהוא בבל תגלה עד שיתן לו רשות שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר לאחרים לישראל ולכן יאמר אם ייחדן לכך להגלות מותר לטלטלן ולאומרן אבל אם טמן בגיזי צמר שהדוגמא מספר בטובת חברו במצותיו חפץ מאד דוגמא למש"ה מבכורות צאנו ואחז"ל הביא צמר אפי' לא ייחדן לכך ולא נתן רשות לאומרה מותר לטלטלן ולהגיד אותם שלא אמרו חכמינו ז"ל לעולם לא יספר אדם בטובתו של חברו אלא בפרהסייא בקהל עם אבל זה שהטמין אלו הדברים הטובים של חברו אע"ג שלא נתן אל לבו לתת רשות להגיד בו מותר והני מילי סתם גיזין שאין עומדין לסחורה היינו דברים של מצות שאין עומדין לסחורה כדרך שאמרו חז"ל כתיב וכל חפציך לא ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה לא קשיא חפצים הס מצות ומעשים טובים חפציך אלו אבנים טובו' ומרגליו' למדנו גיזין שאין עומדים לסחורה הם מצות ומעשים טובים הנקראים חפצים סתם אמנם אם נתנם לאוצר לסחורה דהיינו לסתום הדברים צריכין יחוד רשות לדבר בהם ולהודיעם ואם טמן בהם בלא יחוד ולא נתן רשו' לגלו' אותם מנער הכסוי שדבר בהם בסתר חוזר ומדבר בהם בפרהסי' והם נופלו' נשמעי' הדברים מעצמן כד"א כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפי' יגיד דבר הוא במקום אחר נאמר דהיינו לומר שנוטל כיסוי הקדרה שיש תורת:
כלי עליה ואע"פ שחס עליה להגיד אותם והוא מצטער על כך לא איכפת לן דלא הויא בסיס להן:
[ב] הנותנים אבנים ולבנים סמוך לקדרה וכן לענין הטובה הנותנים אבנים ענין לימוד של תורה לעומת יצה"ר הנקרא אבן והתורה נקרא אבן שנאמר לוחו' אבן לבנים היינו דוגמא אל לבו של ההלכה כדאיתא בזוהר בפ' ותוכן לבנים תתנו ונתן אלו סמוך לקדרה, אשר בה התבשיל לתקן את אשר עותו צריך שיהיה מייחד זה לעולם דרך קבע התורה שלומד שאם לא כן אינם חשובים אצלו חוזר ומשליכן מניח הלימוד וחוזר היצר ומתגבר עליו ולכן אסור לטלטלן אם לא שיצניעם שנאמר ואת צנועים חכמה כך אמרו חז"ל כל העוסק בתורה בצנעא מתחכם מייחד לכך להיות עוסק בהם להועיל לו להנצל מן היצר כאמור:
[ג] הטומן בקופה מלאה גיזי צמר שאסור לטלטל על דרך הנ"ל דמאחר כי כל ענייני השבת באו על יסוד מוסד לתקן עונות ראשונים בענין הכלל וממילא משתמע כי יועיל לתקן חטא הפרט ולכן ענין הצמר הוא דוגמא לעון קין והבל שלכן נאסר צמר ופשתים יחדיו וזה הישראלי הוא טומן העון זה בכלל ובפרט בקופה התלוי' בצוארו שאסור לטלטלו זה העון רק לתקן אותו והוציא הקדרה אשר מבשל לתקן העון כל זמן שלא נתקלקלה הגומא אשר יעשה האדם על יד העון שנא' חופר גומץ ואיתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ב וז"ל ר"י פתח כי יפתח איש בור וכו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם ומה על דא כך מאן דגרים לאבחשא עלמא עאכ"ו אלא תווהנא דאע"ג דאבחיש עלמא אמאי אית ליה תשובה והכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתוודו את חטאתם וכו' ולכן יאמר כל זמן שלא נתקלקלה הגומא שעשה על ידי העון כלומר כי עדיין לא נפתח פתח התשובה בפניו כי כל זמן שהגומא עומדת הוא העון יכול לתקן כמש"ה כי יכר' איש בור ולא יכסנו כד"א כסוי חטאה יכול להחזירה היינו על ידי שיחזור בתשובה ואפי' לכתחלה יכול להוציאה אותה הקופה של עונות ולפרסמה על דעת להחזירה היינו על ידי התשובה כמ"ש חזו' בך אם לא תתקלקל ולא חיישי' שמא יחזירנ' אף אם תתקלקל על ידי התשובה ויש אומרים שאפילו טמן העון בדבר שמותר לטלטל ולגלו' אותו חם נתקלקלה הגומא של העון ולא עשה תשובה נא יחזור בתשובה מפני שתצטרך הקדרה של התיקון לעשו' לעצמה מקום כשמחזירה ונמצא נמי שטומן בשבת ואסור כנ"ל שנמנע מעונג שבת: [ד] וטמן בדבר שאינו ניטל היינו כי טמן העון שנמצא בו או מפני כי חמור וגדול הוא שאינו ניטל כמשחז"ל ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחד ואחד עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר על מצות לא תעשה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ולכן יאמר אם טמן העון בדבר שאינו ניטל במהרה דהיינו שעבר על מצות לא תעשה או כריתו' ומיתו' בית דין כי תשובה ויום הכפורים תולין וייסורין ממרקין או בענין העונו' הקלים כי להיות דברים שאדם דש בעקיביו אינו נוטל וכיסה פיה של קדרה זו בדבר הניטל היינו המצות שלא עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד ולכן יקרא דבר הניטל באחת וזה ימצא על דרך משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך היינו דבר הניטל מגלה הכיסוי כמש"ה מכסה פשעיו לא יצליח ואוחז בקדרה של הבישול של התיקון ומוציאה:
[ה] טמן וכסה בדבר שאינו ניטל דהיינו כי טמן העון וכסה אותו כד"א כסוי חטאה בדבר שאינו ניטל היינו על דרך האמור כי עשה תיקון בדבר שאינו ניטל העון לגמרי עד תום כל הדבר אשר חז"ל הגידו תשובה ויום הכפורים תולים וייסורין ממרקין אם מקצת הקדר' מגולה לפי שהוא מכלל מש"ה מכס' פשעיו לא יצליח נוטל ומחזיר ר"ל נוטל קצת מן העונות אותם שהרי מתכפרים בנקל יותר תחלה ומחזיר לקיים מש"ה כסוי חטאה ואם לאו אלא שאין בכל העונו' צד שיכול לגלות אותו לפי שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואמר מר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה אינו מגלה כלום כנז': [ו] יו"ט שחל להיות ערב שבת שהדוגמא לזה יהיה המית' לאיש השלם לגבי דידיה כענין יומא דהילולא דרבי שמעון וכו' וחל להיות ערב שבת להיות כי ארכו לו שם הימים ס' שנה בערך ששת ימי המעשה יש מי שאוסר להטמין באבני' היינו יצר הרע הנמשל לאבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם והעונו' נמשלים לאבנים מצד יצר הרע אסור להטמין אתם ואע"ג דכתיב כסוי חטאה משום דהוי כמו בנין מפני כי הולך לבית עולמו ומה הנאה יש מתשובה כזאת אם לא שיגלה אותה לעיני כל חי ולמדו דרך ה' ויש מתירי' לעשו' באופן זה כי יעיד עליו יודע תעלומו' שלא לעשותן עוד: [ז] תנור שמניחין בו החמין כד"א קרבם יחמו כתנור ומניחין בתוכו החמין ע"י הרהורי עבירה שבלב וסותמין בדף על דרך משחז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה מה יעשה אם למוד לקראת דף אחד יקרא שני דפים הרי סותם פיו של השטן על ידי דף אחד שלומד בתורה ביותר ושורקין אותו בטיט כי העיקר הוא לחוטא להשפיל גאותו וכאלו נעשה עפר מן האדמה מותר לסתור אותה סתימה שיעשה על ידי דף הלימוד כדי להוציא החמין של העון דהיינו לפשפש בו לפי כי צריך האדם לעשו' תשובת המשקל ולחזור ולסתמו ע"י התשובה ואם יש בו גחלים לוחשו' לשון הרע שנאמר בו עם גחלי רתמים מותר ע"י עכו"ם כי הרי נחשב האומר לשון הרע כופר בעיקר שנאמר מי אדון לנו כמחז"ל ולכן באיז' אופן יהיה מותר כאשר יחשוב בדעתו כי נחשב בעון זה לעכו"ם ודאי יעשה תשובה גמורה ואז מתקיים בו מש"ה ונשא השעיר עליו את כל עונות תם:
וכאשר נתבונן עוד לבאר אלה הדינים ע"ד הנ"ל ופנה למעלה כך היה אומר מוכין שטמן בהם דרך מקרה כי הנה ענין ההטמנה נת' למעלה בכמה פנים ולכן יאמר נא בתחלה כי הטמנה זו תהיה כאשר הכלה היא נסתרה בעולמות למטה ונכנס' בתוך מטטרון כדאיתא בזוהר פרשת פנחס בפסוק כי רוח עברה בו היינו רוח עילאה טמירא ולכן ואיננו כי לקח אותו אלהים ולכן יאמר מוכין שטמן בהם דרך מקרה כי כל דבר רך נקרא מוכין וכן נמי הכלה זו נאמר בה הרכה בך והענוגה שטמן בהם דרך מקרה לפי כי הכלה אינה נטמנת רק בששת ימי המעשה כמש"ה אשר נסתרת שם ביום המעשה לא כן הוא בשבת ולכן זה היה בדרך מקרה אסור לטלטלן כי נמצא עושה פגם למעלה חלילה וגורם טלטול אלא מנער הכסוי והם נופלת דבהכי ימצא כאשר הם מקצתן מגולים שהוא טלטול למעלה מן הצד ואם יחדן לכך מותר לטלטלן דלא דמי לפי כי אין שם טלטול כלל בשב' כאמור אבל אם טמן בגיזי צמר והענין כי מאחר כי עד כמה פעמים נתבאר כי האדם הגשמי על ידי המעשה אשר יעשה למטה הוא מעורר כדומה לו למעלה ולכן כאשר הוא טומן במוכין כך הוא הדין מוכין יהיה דוגמא לאדם שהוא רך כמשחז"ל ישראל נקראו שושנים לפי כי הם לבם רך כשושנים וכן איתא בזוהר פרש' שמות דף י"ב וז"ל מילדי העברים זה רכי לבא מאבוה ואמהן לא תבא קמי אבוהון וכו' וכאשר טמן ירצה לענין הצדקה היינו מ"ש בזוהר פ' מקץ דף ר"א. וז"ל ר' שמעון אמר בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה לבתר כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן ומאן איהו דיקום מתמן ויהך בלא דחילו כד"א מי יעלה בהר ה' וגו' ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו ויקום במקום קדשו מאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן מממוניה בצדקה כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל וכרוזא קארי לה לההיא נשמתא ועיניתיך לא אענך עוד מאן דזכה למעבר בהאי לית ליה דינא יתיר כלל עכ"ל ובזה יובן משחז"ל ועבר משל לשני רחלות גזוזה עוברת התבונן מה נעמו דברי חכמינו ז"ל כי במתק דבריהם הודיעו כי יש לאדם לעבור נהר זה העליון על כל פנים ומה מועיל לאדם לעלות ממים אדירים אלו הצדקה ולכן נאמר אם טמן אדם זה בגיזי צמר מן הצדקה אפילו לא יחדן לכך מותר לטלטלן ר"ל כי ע"ד מעש' הצדקה נמצא עושה הטמנה למעלה לפי כי כן נא' מלוה ה' חונן דל והני מילי סתם גיזין צמר שעומדין לסחורה של מצוה אבל אם נתנם לאוצר לסחורה לשם מצוה צריכין ייחוד כדין כל דבר מצוה שצריך לייחד זה שאני עושה לשם מצוה ואם טמן בהם בלא ייחוד ולא אמר דבר מנער הכסוי והם נופלות דהיינו לומר שנוטל כיסוי הקדרה המדה האחרונה שנטמנה בסוד מטטרון שיש תורת כלי עליה שנאמר וככלה תעדה כליה ואף על פי שהם עליה לא איכפת לן שלא נעשית בסיס להם ועולה למקומה למעלה:
וכאשר נאמר כי הטמנה זה בסוד הצדיק הנטמן בסוד הכלה כך הוא אומר מוכין שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן לפי כי הצדיק נק' חי עלמין וזה מורה כאשר מתעורר סטרא אחרא קליפת נוגה ורוצה לקחת האור כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"ג:
וז"ל אבל כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלאתגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה וכד האי נגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אקרי תשמל חש ואתגלייא מל מאי מל כד"א מל יהושע רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגלא מגו ערלה עכ"ל לענייננו הנה מבואר הדבר מן המאמר כי את קיימא הצדיק אינו מתגלה לפעמים מפני הקליפה ולכן יאמר אם טמן בהם בלא כיסוי מנער הכיסוי והם נופלו' בהכי נמי כך נעשה למעלה בסוד חשמל דהיינו חש ונופל ואתגלייא מל דהיינו הצדיק שנאמר מל יהושע ואע"פי שהם עליה בסוד אשה יראת ה' והקליפה מפתה וחלק משמן חכה כנז' לקמן במאמר לא נעשת בסיס להם ומתייחדת עם הצדיק:
וכאשר נעמיק בדין זה יותר למעלה יהיה מ"ש מוכין שטמן בהם דרך מקרה בסוד יעקב אשר חז"ל הגידו כי אותם אבנים שהניח מראשותיו נעשו תחתיו כפלוגא היינו מוכין והלך משם ונטמן בבית שם ועבר ולכן הדוגמא לזה שטמן אלו המוכין דרך מקרה בא הענין דוגמא ליעקב כי לא היה נטמן שם בדרך מקרה שהיה לו ולכן אלו המוכין אסור לטלטלן כי כן נמי בזמן שיעקב נטמן אסור לטלטלו משם טלטלה גבר אלא מנער הכסוי והם נופלו' כך אותו כיסוי של יעקב דהיינו בית שנאמר בו ומה תעשה לשמך הגדול מנער אותו בסוד שלח תשלח את האם ואז הם נופלות היינו ואת הבנים תקח לך וכגון שמקצתן מגולה כי כן אין נטמן שם לגמרי כי לעולם הכלים למטה ולכן אין זה טלטול אלא מצדו ואם ייחדן לכך מותר לטלטלן שהרי כך היא המדה שנאמר ותצא לאה לקראתו כדאיתא בזוהר ותצא לאה לקראתו דא אימא עילאה לקראתו של יעקב ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי לרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו' ולכן אם ייחדן לכך מותר לטלטלו טלטלה גבר כאמור ואם טמן בגיזי צמר היינו בסוד הצדיק צמר כשבים והבן אפילו שלא יחדן לכך מותר לטלטלן לפי כי הצדיק הוא בחינת מטלטלין כי הוא נקרא חי והוא על עיקר זה כי זה יהיה הפרש בין המת לחי שהוא מטלטל והני מילי סתם גיזין שהן עומדים לסחורה אבל אם נתנה לאוצר היינו אוצר ה' בסוד הכלה לסחורה שנאמר כי טוב סחרה והיה סחרה ואתננה קדש לה' צריכין יחוד ודאי לייחד שניהם חתן וכלה ואם טמן בהם בלא ייחוד נראה דרך הפקר חלילה ולכן מנער הכיסוי והם נופלות דהיינו לומר שנוטל כסוי הקדרה שיש תורת כלי עליה שהדוגמא לכסוי הכלה מקום הקדרה שיש תורת כלי עליה שנאמר ומקצת כלי בית אלהים ואף על פי שהעליה הגשמי למע' לא איכפת לן דלא נעשי' בסיס להן וכן נמי למעלה לא נעשית בסים להן: הנותנים אבנים ולבנים סמוך לקדרה והיינו מ"ש בזוהר פרשת בשלח דף נ"א. וז"ל וכי יקרא הוא דמלכא דמטרוניתא תזיל והיא תגח קרבא למלכא דאזדווג במטרוניתא עילאה חמא מלכא יקירו דילה על כל שאר מטרוניתא דעלמא אמר כלהו משתכחין לחינתא לקבל האי מטרוניתא דילי היא סלקא על כלא מה אעביד לה אלא כל ביתא דילי יהא בידהא אפיק מלכא כרוזא מהכא כל מלין דמלכא בידה דמטרוניתא יתמסרון וכו' כך קב"ה מסגיאות חביבותא ורחימותא דילי' בכנסת ישראל אפקיד כלא ברשותה אמר הא עובדי עבודה זרה לא משתכחי כלום לגבהא אמר ששים המה מלכו' וגו' אחת היא יונתי תמתי מה אעביד לה אלא הא כל ביתא דילי בידהא אפיק מלכא כרוזא מהכא כל מלין דמלכא בידא דמטרוניתא יתמסרון אפקיד בידהא כל זיינין דיליה רומחין וסייפין קשתין חצין וחרבין בלסטרין אעין אבנין כו' הה"ד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' כלם אחזי חרב וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כל הבחינו' של דין שנמסרו ביד מטרוניתא ונקרא אעין אבנין ולכן זה יהיה הנרצה באבנים ולבנים אלו כך הוא אומר הנותנים אבנים ולבנים סמוך לקדרה צריכים לייחדם לכך לעולם שהרי כך הוא הדוגמא למעל' שנאמר הנה מטתו שלשלמה דוגמא לקדרה ששים גבורים סביב לה וזה הוא לעד לעולם שהרי כל זמן שלא ייחדן אינם חשובים לו והוא משליכן הילכך אסור לטלטלן אם לא שיצניעם ומייחדן לכך כי כן היא המדה למעלה שהם מיוחדים לכך:
הטומן בקופ' מלא' גיזי צמר שאסור לטלטל והוא ע"ד הנ"ל במעשה הצדקה שהוא כינוי לצמר כמשחז"ל וכן נגוזו ועבר משל לשתי רחלות גזוזה עוברת ואמנם הטומן בקופה מלאה גיזי צמר שאסור לטלטל כי מפני שהדוגמא הוא למי שאינו עושה צדקה כי אסור לטלטל אותו ולכן הוא טובע בנהר עליון נהר דינור כדאיתא בזוהר פ' פקודי ואסור לטלטלו ולהוציא אותה משם והוציא הקדרה כל זמן שלא נתקלקלה הגומא יכול להחזיר' והענין הוא מה שאמר בזוהר כי מעשה הצדקה הוא גורם המדה הנקרא צדק בעשית צדקה והיינו עשה צדקה בכל עת היינו מה שאמר הכתוב והיה מעשה הצדקה שלום ר"ל מי שעושה הצדקה שהיה צדק ונעשה צדקה על ידי שלום הוא הצדיק המתחבר עמה ונעשה שלום הבית והיינו ששואל להקב"ה מי יגור באהלך וגו' ואומר הולך תמים כי בזה ממשיך החסד לאברהם ואחר כך ופועל צדק בת היתה לו לאברהם בכל שמה עושה פעולה הוא סוד משחז"ל פעולתי השמיני שפעל פעולה גדולה לפני הארון שהיה מדליק לפניו נר שחרית ונר ערבית ולכן נעשית הארון בסוד נר בשלש ייחודים שעולה נר והיינו פועל צדק ומעלה אותה בסוד נר כך היה עושה אברהם למדה זו מעלה אותה בסוד מנורה זהב כולה ומדליק הנר ולכן שלם לו הקב"ה ומאיר לפניו בליל שרדף אחרי המלכים ולכן יאמר הטומן בקופה שהדוגמא למדה זו מליאה גיזי צמר שאסור לטלטלן והוציא הקדרה כל זמן שלא נתקלקלה הגומא שלה הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בראשית דף י"ז. וז"ל כד שרי לאתפשט' האי לילה ואשתאר בגריעו וכו' גריעו דליליא לא אשתלים אלא במוסף מה דאתוסף הכא גרע הכא במוסף הוה ביה רזא דנקודא עילאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בכל סטרין ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון בליליא גריעו ביה וכו' וגרע מיניה וי"ו י' וכתיב קרא לילה עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי לילה מדה האחרונה גרע ממנה שני אותיות של ויקרא לאור יום ובה נאמר קרא לילה וזהו סוד הגומא שלה הנאמר בדין זה ולכן יאמר אם נתקלקלה וכו' כל זמן שלא נתקלקלה הגומא שלה יכול להחזירה לקדרה הוא הכלי אשר בתוך הגומא ואם נתקלקלה לא יחזירנה ואפילו לכתחלה יכול להיציאה על דעת להחזירה אם לא תתקלקל ולא חיישינן שמא יחזירנ' אף אם תתקלקל ויש אומרים שאפילו טמן הקדרה בדבר שמותר להטלטל דהיינו עם הצדיק אם נתקלקלה הגומא לא יחזיר מפני שמצטרך הקדרה בסוד הכלה לעשות לה מקום כשמחזירה ונמצא כמי שטומן למטה בשבת דאסור כנ"ל:
טמן בדבר שאינו ניטל שהדוגמא למעלה הוא בסוד הצדיק כמש"ה לא יתן לעולם מוט לצדיק וכסה פיה בדבר הניטל בסוד מטטרון כאשר עולה למעלה מגלה הכיסוי זה של מטטרון ואוחז בקדרה ומוציאה:
טמן וכסה בדבר שאינו ניטל בסוד מטטרון כאמור אם מקצת הקדרה מגולה נוטל ומחזיר לסתום ואם לאו אינו נוטל כאמור:
יום טוב שחל להיות ערב שבת יש מי שאוסר להטמין באבנים הדוגמא להם הם כחות הדין כנזכר לעיל ממאמר הזוהר פרשת בשלח משום דהוי כמו בנין ויש מתירים דלא סגי בלאו הכי לפי כי לענין הייחוד הוא מוכרח התעוררו' בחינת דין תחל' בסוד שמאלו ואח"כ נעשה הייחוד כנודע:
תנור שמניחין בו החמין היינו מש"ה ותנור לו בירושלים ושם מניחין בחינ' דין בתחלה כדי לעור' היחוד כאמור וסותמין פיו בדף היינו בחינת הצדיק בסוד עצי הלבנון ושורקין אותו בטיט הקדוש' היינו בסוד הכלה הנקרא מהיטבאל בת מטרד כדאיתא בזוהר באדרא ושם אותיו' טיט בענין המלוי מותר לסתור אותה סתימה כדי להוציא החמין הוא בחינת הדין שהוא בסוד אור חוזר ולחזור ולסותמו עם הצדיק ואם יש בו גחלים לוחשות דין גמור מותר על ידי עכו"ם הם יקחו חלקם וישאר בחינת דין ממותק לצורך הייחוד של חתן וכלה כאמור: