אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רנז

סימן רנו

[א] זה שאמר הכתוב טמנו גאים פח לי אשר חז"ל הגידו כי עו"ג טמנו פת לישראל כמשל הזאב שהיה צמא ופרשו לו רשת על פי המעין אם בא לשתות הוא ניצוד ומת ואם לאו ימות בצמא כך עכו"ם אומרים לישראל עבוד עכו"ם אם יעבוד הוא מת ואם לאו נהרג והמשל זה הוא דוגמא לענין הטמנה זו בשבת דבר והפכו בנושא אחד אם ירצה האיש הישראל לטמון עונותיו לומר אין בי עון ראה מה כתיב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ואם יחשוב להטמין עצמו בבא עליו צרה וצוקה מצד העון הרי נאמר אנה אנך מפניך והנה זה יהיה לענין מעשה אשר לא טהור ואמנם על מעשה המצות מה יעשה כאשר אינו עושה אותה הנה ילך בלי חמדה לעומת שבא כן ילך מחוסר אברים ומחוסר בגדים ולכן יאמר אין טומנין בשבת דמאחר שנתבאר כי כל מעשה בלתי טהור של אדם הראשון וגם של ישראל בא לתיקון שלהם הדינים של שבת על הכלל ומה גם על הפרט של מעשה אישי הזמן ולכן הדוגמא לזה הוא בענין הפרט אין טומנין ענין העון בשבת לפי כי כן צריך לפשפש האדם במעשיו בכל אבר ואבר שבו באיזה מהם חטא כדי לעשות תשובה ולכן אין טומנין ענין העון המכונה לענין הטמנה לפי כי הם דברים המכוסים וטמונים מבני אדם ואין אדם מכיר בחברו מה מעשיו וזה אסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כלומר כי אינו עומד במרדו להוסיף על מעשיו הראשונים רק כי הנה פירש מן העון אמנם לא עשה תשובה עם כל זה אסור להמתין העון אף על פי כי אינו מוסיף הבל כמש"ה הבל המה מעשה תעתועים וביותר יהיה אזהרה בזה על ענין השנאה שהיא שקולה ככל התור' כך אמר רבי עקיבא ע"ה ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ר"ל ככל התורה כמ"ש הלל הזקן דעלך שנא לחברך לא תעביד וביארתי טעם למה הלל אמר כך ור' עקיבא אמר כך לפי כי הלל רצה לקרב הגר שאמר לו למדני תורה על רגל אחד אמר לו כך מיוסד על ענין סור מרע אמנם ר' עקיבא ע"ה ידבר עם האיש הישראלי לא סגי ליה ענין סור מרע בלבד וצריך לקיים ועשה טוב ולכן פירש כי מצות ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה ומזה מובן ההפך כי מש"ה לא תשנא את אחיך בלבבך הוא כלל גדול בתורה ונוסף עוד אשר חז"ל הגידו מקדש ראשון מפני מה נחרב מפני שהיה בו שלשה דברים עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים מקדש שני נחרב בעון שנאת חנם להודיעך שהוא שקול כמו עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ויותר מכל אלו ודאי שהרי מקדש ראשון שהיו בו שלשה דברים אלו נבנה לשבעים שנה ומקדש שני שנחרב מפני השנאה עדיין לא נבנה בלי ספק ששקול ככל התורה כי כן במקדש ראשון נאמר על מה אבדה הארץ וגו' וחזרו לשבעים שנ' למלאת לחרבת ירושלם שבעים שנה ובחרבן וגלות החיל הזה כמה פעמים שבעים עברו ולא השיב אותנו הקב"ה ולכן בא הדוגמא לזה העון אין טומנין בשבת היינו השנאה הטמונה בלב אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל שאינו עושה פעולה הוא הנאמר בזוהר פ' פקודי בהיכלות הטומאה הוא רוח הנקרא איבה ולפי כי עון זה הגורם הראשון בזמן הבריאה נאמר שם ואיבה אשית בינך ובין האשה כד"א חלפו עם אניות אבה ונוסף עוד וישנאו אותו ליוסף אשר לכן נתעורר העון הקודם בזמן החרבן ונחרב הבית וגלו ישראל שנאמר פוקד עון אבות על בנים וגו' כתרגומו כד משלמין בניא ולמחטי בתר אבוהון ולכן אפי' בדבר שאין מוסיף הבל כגון מש"ה זה הבל וחלי רע הוא אעפ"י כן נאסר בשבת שהוא לעשות תיקון לעונות הקודמים בכלל ובפרט כאמור אבל בספק חשיכה טומנין בו ר"ל באשר האדם מתנהג בכך אבל כך אמרו חז"ל אם רואה אדם בחברו עבירה אסור להעיד עליו שהרי טוביה חטא וזיגוד מנגיד משום שהוא מוציא שם רע עליו אבל מצוה עליו לשנאת אותו שנאמר כי תראה חמור שונאך במה הכתוב מדבר ברואה דבר עבירה בחבירו והוא יחידי שמצוה לשנאת אותו דכתיב יראת ה' שנאת רע והיינו בספק חשיכה ר"ל אותו אשר הלך חשכים בעבירות ואמנם הוא בספק לפי כי לא העידו עליו בב"ד על פי שנים עדים מכל מקום מותר לטמון בזה לשנאת אותו ואין טומנין בדבר המוסיף הבל של השנאה אפי' מבעוד יום שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך ואם הטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור ולא מבעיא שאינו מקיים המצוה הוכח תוכיח את עמיתך אלא שעבר על איסור של לאו דקבלה שנאמר אל תוכח לץ ונאמר יוסר לץ לוקח לו קלון ואפילו בדיעבד ודוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו עליה בתוכחת שנתעורר השנאה אבל בעומד בחמימותו של השנאה על העבירה שעשה בשעה ראשונה מותר: [ב] אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אסור להטמין בשבת והדוגמא לזה אם נאמר כי ענין התבשיל הוא שלימות האדם כך הוא אומר אל יחשוב כי ענין העון של השנאה דבר קל הוא כאחד מן הלאוין של התורה כי החוטא באחת מהם עובר בלאו וכן נמי מי שנמצא בו ענין השנאה עובר בלאו לא תשנא את אחיך בלבבך אין האמת כן כי אין עון זה בערך של חייבי לאוין לכן התבונן אם יהיה האדם שלם בכל פרטיו דהיינו מ"ש אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ואדם זה בכלל זה השלמות אסור להטמין בשבת ענין השנאה בלב אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל רק לענין מש"ה יראת ה' שנאת רע בלבד אפילו זה אסור להטמין אותו לפי שנאמר כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב מה דבלבך כתרגומו ותעזוב עמו מכל מקום לשים כלי של התבשיל ענין השלימות שלו ישים כלי להתרחק ממנו לשמרו מן העכברים הדוגמא מה שאמרו חז"ל עכבר זה מפני מה הכל שונאים אותו לפי שסורו רע תדע דאפילו העץ של הקורדום מחטט בו ועושה רעה לעצמו בשיניו כדי להתמיד במעשה הרע וכן הדוגמא לזה זה ששונא אותו אם לתכלית זה שלא ישיגוהו דבר רע ממנו או כדי שלא להטנף בעפרורית שרי היינו משחז"ל כי תראה חמור שונאך רובץ וגו' מצוה עזוב תעזוב עמו אמנם אם הוא זקן ולא לפי כבודו פטור שהדוגמא זה שהוא מטמין השנאה ואינו מקיים עזוב תעזוב עמו כדי לשומרו לכבודו ולא יתטנף מן העפרורית של הארץ כשטוען משאו כי אין זה לפי כבודו מידי שאין זה כמטמין העון להחם כי יחם לבבו עליו מן השנאה הטמונה בלבו אלא כשאמר ונותן כיסוי על הקדירה הוא לבו כדי שלא יתבזה כאמור:

[ג] אלו דברים המוסיפים הבל כמש"ה זה הבל וחלי רע הוא וזה הוא הנרצה אצלי בפי' קהלת שהתחיל הבל הבלים אמר קהלת כי בפתח דבריו בא להעיר על המעשים אשר יעשה האדם הגשמי בעה"ז יש בהם מרבים הבל לטובה והם שבעה ע"ד משחז"ל שמדבר בדברים שנבראו בימי בראשית ולכן נמצא בהם מרבים הבל וסופם לאיבוד ועוד עתיד ליתן עליהם דין וחשבון ויש כנגדם מרבים הבל לטובה ע"י הבל שאין בו חטא בלמדו בתורה ובמעשה המצוה ולכן יאמר נא אלו הם הדברים מרבים הבל והם דוגמא לדעה פסולת של זתים הוא דוגמא לדברים בטלים כי זה עון פלילי שנא' הוגעתם ה' בדבריכם דאילו במעשה הצדיק נשתבח ועלהו לא יבול כמ"ש חז"ל אפי' שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד דוגמא לזית כי העלה שלו לא יבול לעולם אמנם דברים אלו הם פסולת של זתים דברים בטלים ומה מאד יהיה הדוגמא לפה דובר נבלה ופסולת של שומשמין כי כאשר ישתה וישכח מחוקק כי יתן בכוס עינו מדבר דברים רעים מהיכן יבא לו לפי שתמיד ממשמש בעיניו כמ"ש חז"ל אם ראית ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו וכו' אמר יצה"ר הדין דידי הוא שנאמר ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו וזבל האי מאן דנפיש זבליה מתוך ריבוי מאכל ומשתה ומלח ממון חסר ואינו עשה חסד וסיד כמו ששנינו ושל קברות ממחה בסיד. ושופך עליהם היינו דוגמא לזה שנאמר ותהי עונותם על עצמותם וחול הדוגמא למדבר סרה כההיא דאמר עאלין לקרתא דמחרפייא נחית רשב"ל ונסב חלא ונתן בפיו לפי שאין הקב"ה חפץ למדבר סרה על ישראל כל מדות רעות הללו בין לחים שנהג בהם זמן מעט בין יבשים כי זה לו כמה שנים מתנהג בהם ותבן וזגין ומוכין ועשבים הם דברים קלים יותר בזמן ששלשתם לחין כי לא נהג בהם רק מזמן קרוב כל אלו הדברים מוסיפין הבל לפי שהם עונות שהאדם דש בהם ולכן הם מוסיפים הבל כי לא ישית אל לבו להתרחק מהם ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל והם דוגמא להעדר מעשה המצות כסות ופירות העדר חלוקא דרבנן מהעדר פירות המצות שנאמר פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים וכנפי יונה כההיא דאלישע בעל כנפים בענין מצות תפילין שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ונעורת של פשתן דוגמא לענין הציצית ונסורת של חרסין מעשה עץ שנאמר בתורה עץ חיים היא ולא נתעסק רק בנסורת שלה כל אלו הדברים אין מוסיפין הבל אבל הם העדר גדול כאמור ואין טומנין בהם רק צריך להזדרז בהם להשלים נשמתו בשבת כנ"ל:

[ד] אף על פי שאין טומנין בשבת אפי' בדבר שאין מוסיף הבל היינו העדר מעשה המצות דלא שייך בהם מוסיף אלא גורע או באותם דברים שהאדם נמנע מהם ואינו מוסיף לעשותם רק עדיין לא עשה תשובה אם טמן בו מבעוד יום בזמן הבחרות נהג בהם או בקצת מהם והיה מטמין מעשיו שלא לגלות אותם ולהתוודות עליהם לפני המקום ומה גם אשר חז"ל הקשו כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא כאן בעון דידעו בו רבים צריך לפרסמו כאן בעון שלא ידעו בו דאמר מר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ולכן אם טמן העון במקום שידעו בו רבים מבעוד יום בזמן הבחרות ונתגלה משחשיכה כאשר העריב עליו שמשו ידעו בו רבים מותר לחזור ולכסותו יחזור בתשובה ויכסה אותו העון כמש"ה כסוי חטאה וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת מוסיף וכן אם רצה ליטלו כל הכסוי וליתן אחר במקומו עון אחר בין שהראשון חם יותר מן השני כי קרוב הוא הזמן שעשה אותו בין שהעון השני הוא חם וקרוב יותר מן העון הראשון אפי' לא היה מכוסה אלא בסדין הוא דבר דק מאד יכול ליטול העון זה לכסותו בגלופקרין הוא דבר עב וכבד מן הראשון לקיים מש"ה כסוי חטאה והוא שנתבשלה הקדרה כל צורכה שהוא דוגמא לענין מעשה המצוה היינו הבישול כאמור שעל ידי כן נשלם האדם אבל אם אינה מבושלת כל צרכה ואין שלימות שלו מפורסם אפילו להוסיף על הכסוי של העון אסור לפי שתוספת זה גורם לה להתבשל הוא ענין שלימות לכבודו אבל לא השלים מש"ה מכסה פשעיו לא יצליח: [ח] אם פינה התבשיל היינו זה השלימות הנמצא בו מקדרה שנתבשל בה הוא האדם לקדרה אחרת היינו לאדם זולתו מותר להטמינו ולכסותו בדבר שאינו מוסיף הבל כי הנה הראשונים היו שואלים אביך במאי הוה זהיר וזה השלימות אין בו איסור אם לא יגידנו לו מותר לכסותו אמנם בדבר שאינו מוסיף הבל שהדוגמא כי אינו מוסיף השואל הבל בזה ולא יקיים מה שיאמר לו כי לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו:

[ו] מותר להטמין בשבת דבר צונן הוא דוגמא למצנן עצמו ומתרשל בענין בדבר שאינו מוסיף הבל והדוגמא במעשה המצות האדם המתרשל בהם ומצנן עצמו בהם מותר להטמין הענין ולא לפרסם התרשלות שלו בכך בדבר שאינו מוסיף הבל ואומר סתם כי אינו עושה המצוה בתוספת בכל שעה ואינו מפ' כי אינו עושה אותם כלל מותר לשנות בזה כדי שלא יצטנן ביותר ולא יעשה מצות כלל או כדי שתפיג צנתו ואותו התרשלות יעיר אותו כי יאמר הנה זכיתי לבי וטהרתי שאני מקיים המצות ולא כן אנכי עמדי ולכן מזרז עצמו כדי שתפיג צנתו אבל בדבר המוסיף הבל ששואלין ממנו על מעשיו ומוסיף על הענין שאומר שעושה ולא כן הוא אפילו להטמין המעשה של צונן גמור שמצנן ומתרשל במצות ואפי' מבעוד יום נמי כל כך משיב על זמן הבחרות אף על גב כי קרוב הוא לשמוע אסור לדבר אשר לא כן עשה מאחר כי אין תוספת טובה נמצא מזה:

[ז] כל היכא דאסרינן הטמנה זה כלל גדול כל מקום שנאסר ענין הטמנה לא מבעיא בענין העון כי אסור להטמין אותו אלא יתחרט ויתודה עליו אלא גם לענין מעשה המצות אפילו בקדרה מבושלת כל צרכה בענין השלימות של מעשה המצות אסרינן אפילו מצטמק ורע לו אם לא יגיד ממעט לעשותה ורע לו עם כל זה אסור לכסות אותם דמהני טפי ללמד דעת את העם:

עדיין ימצא טוב טעם בדינים אלו להראות בהם עיקרים רבים בעיקר השורש שלהם למעלה וכך הוא אומר אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כי הנה נתבאר למעלה כי בערב שבת מתעורר סטרא אחרא ופנה למעלה ונכנס אותה מדורה דאשא לפנים מכל הגוונים ליקח האור מן הנקודה הפנימית סטרא דקדושה עד שיוצא אותה שלהובא דאשא דמסטרא דימינא ובטש בה בשלהובא ומכניס אותה לתהומא רבה והנה בעיקר זה ימצא ענין ההטמנה דקאי לתרי סטרי האחד הוא על שלהובא דנורא והשני על ההוא מדורא דאשא כי בשניהם שייך ענין מוסיף הבל או לאו והענין הוא כי ירצה אין טומנין שני עניינים אלו שהם השלהובא והמדורא בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כי שנים אלה אלו לא היו טמונים בנוקבא דתהומא רבה לא היו מוסיפין ענין הבל כל אחד כפי דרכו דאלו השלהובא. דאשא שהוא מסטרא אחרא אף על פי שתהיה מגולה ולא נטמנה בנוקבא דתהומה רבה אין בה כח להוסיף הבל כי הכל הבל ורעות רוח ואין לה בה עוד משנכנס השבת כי סטרא דקדושה מתגבר וכן נמי ההוא שלהובא דמסטרא דימינא אילו לא היה נטמן בנוקבא דתהומא רבה עם השלהובא דאשא והיה מגולה אינו מוסיף הבל כי ככחו אז ככחו עתה לפי כי הוא מסטרא דימינא ולכן בין כך וכך נגמר הדין זה ואין טומנין בשבת אפילו בדבר שאיני מוסיף הבל אבל בספק חשכה טומנין בו שהרי באותו זמן נטמנו ההוא שלהובא וההוא מדורא דאשא בנוקבא דתהומא רבא כאמור ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום היינו סטרא דקדושה כי כאשר מתגלה הקדושה מוסיף הבל ומתגלים הבלים עליונים ומתרבה במדות עליונות האור בהם והם סוד שבעה הבלים דקהלת היינו קהלת יעקב והם שבעה קולו' שבמזמור הבו לה' בני אלים קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו' ואם הטמין בדבר המוסיף הבל בענין הגשמי התבשיל אסור אפילו בדיעבד לפי כי אין להטמין סטרא דקדושה כלל כי התבשיל עליון של הכלה יהיה אסור באכילה אפילו בדיעבד נמי ואנו צריכים לעשות הייחוד הקדוש למעלה בסוד אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי ודוקא בצונן שנתחמם שהוא מורה על סטרא אחרא שהוא צונן לפי שאינו מתחמם כדאיתא בזוהר פ' משפטים אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ונתחמם עתה שמבקש להתחבר עם הקדושה כנ"ל שמדלג להכנס אצל הנקודה פנימית שבקדושה ליטול נהורא או שמצטמק ויפה לו שהדוגמא שלו סטרא אחרא כבגד שמצטמק ולא עביד פירין לטוב לו כי בעבור כך מתקיים עד לעתיד כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה בזה הוא אסור אבל בדבר שהוא עומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר כי זהו דוגמא לסטרא דקדושה כי הוא בחמימות אהבתו עם הכלה תמיד ואינו כמו הקליפה דלית בחיליה להתחמם שנאמר יתפרדו כל פועלי און דשארי בחבורה וסיים בפירודא כנז' פ' בלק אשר הלך חשכים אבל סטרא דקדושה הוא עומד בחמימותו תמיד כשעה ראשונה עד שמקיים מצות עונה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' אם יתן איש זה סמאל את כל הון ביתו באהבה זו להתחמם בוז יבוזו לו ונק' מלך זקן וכסיל כי אין בו דעת לקיים מה שאמר הכתוב והאדם ידע את חוה אשתו:

אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אסור להטמין בשבת חזר והגיד לא מבעיא לענין הייחוד כי נעשה עתה מחדש אסור להטמין כי צריך לעשות אותו אלא אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו הוא ענין הייחוד עליון כי כבר נתבשל כל צרכו ונעשה אסור להטמין אותו בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כעין שלהובא דנורא הנ"ל ומ"מ לשים כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי והנה סוד הענין נתבאר בזוהר פ' תרומה איך ענין הייחוד נעשה בסתר כדי שלא ירגישו בו סטרא אחרא ויתבטל הענין כדאיתא שם דף קל"ד וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעולימתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא אתת כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא עילאה ולא יתיר והכי מכרזי דיזדמנין למחמי ביקרא דמלכא עילאה כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מנה כד"א צאינה וראינה בנית ציון במלך שלמה פוקי למחמי כיון דאתת כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו ברזא דאלמלא לא"ה לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערבב שמחתא עכ"ל. הנה מבואר כי בייחוד צריך תחלה להוציא סטרא אחרא ומכסים הענין ואתת כמאן דמזדמנן למחמי ביקרא דמלכא בלבד ולכן בשבת אין טומנין זה הענין של הייחוד לפי כי סטרא דקדושה נתגבר ונדחה סטרא אחרא לחוץ אמנם מכל מקום לשים כלי על התבשיל הוא ענין הייחוד כנזכר וכלי זה הוא ענין התכלת כי זה הוא לשומרו מן העכברים סטרא אחרא שיש להם עין הרע או כדי שלא יתטנף זה הייחוד בעפרורית דסטרא אחרא דהיינו העפר אשר הוא בקרקע המשכן כדאיתא בזוהר הם בעלי הדין מותר ליתן כלי זה הוא סוד העד של האשה וכדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קס"ג וז"ל השתא פריש רב מתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא חוורו דשמשא ממש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפיק נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלה גוון דא ותקונא ליה ואתחפיאת בהאי גוון לבר לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופהא דלבר האי גוון הוה וכו' מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות ים דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלת ולא יכלא עינייהו לשלטא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הכלה מתכסה בבגד תכלת לבדם כדי שלא ישלוט בה עין הרע של סטרא אחרא והיינו כלי זה וזה שמותר לתת אותו על התבשיל כאמור לשמור אותו מן העכברים ומן העפרורית כדי שלא ישלוט עין הרע בסטרא דקדושה בתבשיל של הכלה ולכן מותר שאין זה כמטמין להחם אלא כנותן שמירה ונותן כיסוי על הקדרה של התבשיל כאמור:

עוד אפשר להבין ענין של ההטמנה באופן אחר והכל אמת והענין יהיה השורש שוה במד' האחרונה לפי שהיא כלה צנועה בבית אביה אמנם כאשר תנשא אז יוצאה בהינומא וראשה פרוע להראו' חסידותה כמשחז"ל שרוצה לומר מי שיודע בי עדות יבא ויעיד כי היא בתולה ואיש לא ידעה ולכן נאסרה ההטמנה בשבת דאלו בחול שעדין לא נזדווג' והיא כבתולה בבית אביה אז הותר' אמנם בשבת היא נשאת עם בעל נעוריה ויוצאה בהינומא להודיע שבח שלה ולכן אסור ענין ההטמנה ולכן יאמר אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל והענין כי הנה מדה זו בכל ימות החול היא יורדת בעולמו' למט' ומתלבש' בתוכם והיא נסתרת אמנם כאשר היא מתלבשת ביצירה במטטרון הוא דבר שמוסיף הבל כדאיתא בתיקונים בפסוק כי עוף השמים דא מטטרון יוליך את הקול קול דתפלה קול דק"ש ושם נאמר כי נעשה הייחוד כ"י בסוד קול ודיבור כי הצדיק רכיב בקול דיליה שנאמר יוליך את הקול והצדקת מתלבשת בדיבור דיליה ובעל הכנפים יגיד דבר ולכן ימצא כי כאשר הצדקת מתלבשת במטטרון שהוא דרך הטמנה בדבר שהוא מוסיף הבל על ידי קול ודיבור דיליה וזה יהיה בשית יומין דחול ולכן הוא אומר אין טומנין בשבת כדי לעשו' ייחוד בעולמו' אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל לא מבעיא במטטרון שהוסיף הבל כאמור אלא אפי' למעלה אשר בזמן החול שם היא בת מלך שהריחה צוק קדרה אין טומנין שם אבל בספק חשכה והוא דרך חול טומנין בו בגשמי כי מובן שגם למעלה ימצא ייחוד באותה שעה ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד יום שהרי אין ייחוד למעלה מן הצדקת בהתלבשות מטטרון כאמור ואם הטמין בדבר המוסיף הבל דהיינו הרמז למעלה במטטרון התבשיל אסור אפילו בדיעבד דהא גורם חילול למעלה לצדק ת ולא יתכן שתרד למטה במטטרון ודוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו כי הדוגמא למעלה שהוא רומז במטטרון שהוא דוגמא לענין צונן ונתחמם לפי כי אין הייחוד הנעשה שם תמיד וכן בצדקת כשהיא מתלבש' בקרבו בסוד כי שמי בקרבו אז הוא מצטמק מן הדין ויפה לו כי נעשה הייחוד על ידו לכן נאסר זה התבשיל אבל בעומד בחמימותו שהדוגמא לצדיק עליון כי לעולם הוא מתחמם בשלהובין דרחימו דאיש ואשה נמצא לעולם עומד בחמימותו כשעה ראשונה שמתייחד עם הכלה מותר:

אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו כי זה יהיה דוגמא לזווג שכבר נעשה ונשלם אסור להטמין בשבת לפי שהדוגמא למטמין הכלה כדרך שנעשה בחול כנז' אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל בסוד הבריאה ומכל מקום לשים כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים היינו היכל אהבה שבבריא' שהיכל זה נקרא כלי שהתבשיל בתוכו אותם צוקי קדרה היורדים שם כשאומרים ייחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לשומרן מן העכברים שהם מריחים ביותר למרחוק כדי שלא יתהנו מתבשיל זה או כדי שלא יתטנף העפרורית הם הדינים אשר שם בבריאה מאריהון דיבבא ויללא כדאיתא בזוהר פ' שמות מותר שאין זה כמטמין להחם שהוא כדרך חימום לענין ייחוד אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה וכדאיתא בזוהר בהיכלו' פקודי כי שם נאמר וישק יעקב לרחל ותו לא מידי:

אלו הם דברים המוסיפים הבל וכו' והנה להיות כי עיקר הייחוד לא יתכן להיות אלא על ידי התעוררות הדין שנאמר שמאלו תחת לראשי ואעפ"י כן יש בחינת דין שמרבה הבל שר"ל מתרבה והולך ויש בחינ' דין שנשאר כשיעורו וסוד הענין הוא אותו האש שהוא יורד מן השמים ע"ג המזבח ומצוה נמי להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח והנה כנגד שני אשים אלו שאלה כנסת ישראל סמכוני באשישות שני אישות והם של איש ואשה כדאיתא בזוהר והנה האש האחד של הזכר כנגד זה הוא האש היורד מן השמים דייקא וכנגד אש של אשה הוא אש שמביאין מן ההדיוט והנה אש של הזכר אינו מוסיף הבל אבל אש של אשה מוסיף הבל והטעם מה שאז"ל ודאשה עדיף מאי טעמא האי מצטרף והאי לא מצטרף ועל עיקר זה הוא אומר אלו הם דברים המוסיפים הבל כי השורש שלהם הוא אש של מטה אש דאשה והוא מן העולמו' פסולת של זתים דאילו הזתים הם באצילות בסוד הקצוות כדאיתא בזוהר פ' פקודי אצל שמן זית כתית דאיהו הצדיק דכתיש כתישין ואפיק משח רבו מאינון זיתי' איברי' קדישין והפסולת שלהם ושל שומשמין הם למטה וכן זבל ומלח וסיד וחול בין לחים בין יבשים הכל למטה ותבן וזגין ומוכין ועשבים כדומה להם במש"ה כי יש דברים מרבים הבל הגיד החכם כפי הדין כי יש דברים הרבה מרבים הבל ולכן מותר לאדם הגשמי לעשו' אותם כי בהם ימצא מה יתרון לאדם דקדושה שמתחמם בהם בשלהובין דאיש ואשה ואלו דברים שאין מרבים הבל כסות דאע"ג דכתי' ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנת עור וילבישם אין אלו מוסיפים הבל לצורך הייחוד ופירו' שהיו מביאין בכורים נמי אין מוסיפין הבל וכנפי יונה עליונה שמכסה על הבנים בסוד והאם רובצת על האפרוחים ומחממת אותם אין זה מוסיף הבל ונעורת של פשתן מקרבן קין ונסורת של חרשים דאע"ג כי העץ מחמם הנסורת שלו אין מוסיף הבל:

אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל דהיינו שלהבת יה אם טמן מבע"י בו ונתגלה ונודע כי נתעורר ענין היחוד מותר לחזור לכסותו מפני שלא יראו החיצונה של עין הרע וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת כסוי מוסיף וכן אם רצה ליטלו כולו ולתת כיסוי אחר במקומו בין שהראשון חם יותר מן השני בין השני יותר חם מהראשון אפילו לא היה מכוסה בסדין כמש"ה סדין עשתה ותמכור והוא סדין התכלת שתכלה מתכסה בו כדאיתא במאמר הנ"ל מפרשת שלח לך יכול ליטלו ולכסותו בגנופקרין שהוא יותר עב והוא שנתבשלה הקדרה כל צרכה בענין היחוד אבל אם לא נתבשלה כל צרכה אפי' להוסיף על הכסוי אסור שתוספת זה גורם לה להתבשל וכך הוא למעלה נמי:

אם פינה התבשיל מקדרה לקדרה בשבת שהדוגמא לזה יהי' הקדרה שנתבשל בה התבשיל בשבת היינו הייחוד כאמור לקדרה אחרת היינו מש"ה שער החצר הפנימי יהיה סגור וגו' וביום השבת יפתח וזה שפנה התבשיל מהקדרה שנתבשל בה בשבת הדוגמא לשער החצר הפנימי שנפתח ביום השבת ופנה אותו לקדרה אחרת השער האחר מותר להטמינו בדבר שאין מוסיף הבל הוא כסות של תכלת כאמור:

מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר מצד הדין או כדי שתפיג צנתו אבל בדבר שמוסיף הבל אפי' להטמין צונן גמור ואפי' מבע"י בסוד דלא שייך למעלה ענין התעוררות שהרי כבר נתעורר קדושת היום:

כל היכא דאסרינן הטמנה אפילו בקדרה מבושלת כל צרכה אסרינן אף על גב כי כבר נעשה הייחוד בצנעא כנ"ל אסרינן לפי כי בשבת אין לירא מן סטרא אחרא כדאיתא בזוהר שלכן אין אומרים. ושמור צאתינו ובואינו ואפילו מצטמק ורע לו מן החיצונים אין טומנין אותו לפי שאי אפשר להצטמק כלל למענה בשבת:

[ה] הלא זה הדבר אשר נתבאר למעלה בענין ההטמנה דשייך בענין העון לטמון אותו או לגלות אותו ויש בו שני צדדין אשר חז"ל הגידו כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומשני כאן דידעי ביה רבים מכסה פשעיו לא יצליח דלא ידעי ביה רבים כתיב כסוי חטאה דאמר מר חציף עלי מאן דמפרש חטאיה והנה הכלל העולה כי גם בעון דלא ידעי ביה רבים כי צריך לכסות אותו שנאמר כסוי חטאה יש דברים שאסור להטמין בדבר שהוא מוסיף הבל כגון מעשה ראובן שהיו חושדים לו אחיו ולכן הודה ראובן והנה בענין דלא ידעו בו הרבים כזה הוא הנקרא דבר מוסיף הבל ויש שאינו מוסיף הבל ומותר ולכן בזה אף על גב שמותר להשהות קדרה על גבי כירה שיש בה גחלים על פי הדברים הנאמרים והיינו על דרך הנז' בעון לשון הרע והכעס כי יש מהם דברים מרבים הבל ויש מהם שמותר להשהות קדרה על גבי כירה דהיינו מה שאז"ל לשון הרע אף על גב דאסור לקבלו אמנם יש להזהר ממנו ולענין הכעס נמי כבר אמרו זרוק מרה בתלמידים ולכן יאמר אף על פי שמותר להשהות קדרה על גבי כירה הגוף שבתוכו הלב או הכבד שיש בה גחלים של ענין הכעס או לשון הרע גחלי רתמים כי מותר לו להשהות עונות אלו על פי הדברים שנתבאר למעלה בענין המצטרך בהם לאדם שהוא מותר אם הוא מכוסה בבגדים אף על פי שהבגדים אינם מוסיפין הבל מצד עצמן מכל מקום מחמם אש שתחתיהן שלכן נקרא לשון הרע גחלי רתמים ללמד כי כמו שאותה גחלת נראה לעיני בשר שבכתב (שנכבה) ועדין דולקת והולכת כך ענין לשון הרע אף כי שנראה שעבר והלך הוא עודינו בוער בקרב איש ולב עמוק ועון עצמו אין נמחק ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה רוצה לומר אותו הכסוי שמכסה בלשון הרע דומה לבגד ואילו בקדרה הדוגמא לגוף האדם שאינו עושה בו רושם לכן אף על פי שיש אש תחתיה של לשון הרע גחלי רתמים כיון שאינו עושה המקבל לשון הרע דרך הטמנה ואינו מכניס בלבו אותם מותר הילכך היכא שמעמיד קדרה הדוגמא לגוף על גבי כירה או כופח והם כינוים אל הלב שיש בו גחלים של לשון הרע ואין שולי הקדרה של הגוף נוגעים בגחלים של לשון הרע נראה כי לא הועיל בו זולת כי כן עשה להיות נשמר מדבר רעה הנמשך ממנו ואם נתן על הקדרה כלי רחב שהדוגמא דאף על גב כי קבל לשון הרע הרחיב הכלי שהוא הלב ואינו נוגע בצד הקדרה היא הגוף לא עשה בו רושם כלל ונתן בגדים על גבי אותו כלי רחב הם טענות על הדברים שאמרו לו ואמתלאות מותר דכיון שאין הבגדים של האמתלאות נתונים אלו על אותו כלי הוא הלב שהוא רחב כיון שאינו נוגע בצדי הקדרה הוא הגוף אין זה הטמנה.

וכן מותר להניח הקדרה בתנורים שלנו על ידי שיתן לתוכם חתיכה חיה כי הנה התנורים שלנו פיהם מן הצד ולכן הדוגמא לזה יהיה מותר לאדם להניח הקדרה היינו הגוף באותו האש של לשון הרע מאחר כי פיו הוא חתום ואינו עושה בו רושם ומניח חתיכה חיה קצת מן הענין לטובה והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים של לשון הרע שלא עשה רושם בגופו כאמור ואף על פי שמכסה פי התנור דמשמע שהוא אורב לו ומבקש רעתו כיון שאין הבגדים נוגעים בקדרה אין הטמנה של לשון הרע באופן זה ושרי מותר הכני כדי להמלט מדבר רע הנמשך ממנו כאמור:

ולענין הנוגע למענה בענין הדינים הללו על דרך שנתבאר בדינים הקודמים יהיה מ"ש אף על פי שמותר להשהות קדרה על גבי כירה שיש בה גחלים וכו' והדוגמא לענין מדת המלכות היא הקדרה העומדת על גבי כירה הוא שער ציון כמו ש"ה שער החצר הפנימי זהו כירה שיש בה גחלים של הגבורה כדי לעורר הזווג כנודע כמש"ה אשר אור לו בציון ומותר להשהו' אותה רק על פי הדרכים שנתבארו למעלה אמנם אם היא מכוסה בבגדים אף על פי כי הבגדים הנתונים שם אינה רק לכסות מפני השכנים הרעים בעלי עין הרע והבגדים שהם ענין התכלת שנא' ופרשו עליו בגד תכלת ואינם מוסיפים הבל לענין הייחוד מחמת עצמן מכל מקום מחמת האש שלהן אשר תחתיהם מוסיף הבל כי הוא מעורר היחוד ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים אלו הם נוגעים בקדרה כי אינם רק למסתור ומחס' לסתום עין הרע כאמור ואין נוגעים בקדרה אף ע"פ שיש תחתיהן אש של בחינת הדין כיון שאינו עושה דרך הטמנה שרי הילכך היכא שמעמיד קדרה על גבי כירה או כופח הם סוד שני שערים שנאמר בהם לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי שאין בהם גחלים ואין שולי הקדרה נוגעים בגחלים שיהוי מקרי שמותר על פי הדרכים שנתבארו למענה ואם, נתן על הקדרה כלי רחב שהדוגמא יהיה בענין הכלי החיצון שלה שהוא רחב ינתן עניו מכסה בגדים על אותו כלי רחב בסוד בגד תכלת כאמור מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצידי קדרה אין בזה הטמנה:

וכן מותר להניח הקדרה זו בתנורים שלנו על ידי שיתן לתוכה חתיכה חיה כי הדוגמא לזה יהיה כאשר זכה זו בסוד מש"ה ותנור לו בירוש' כאשר יתן לו בחינת התעוררות מן הצדיק הבשר הנק' בשר קדש חי עלמין מותר לפי כי הצדיק הוא ממשיך מים קרים מן החסד על נפש עייפה כדאיתא בזוהר בפ' וכל נתיבותי' שלום אין ל"ב שבילין עילאין נקיט לון ברית יחידאי ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה ועביד שלם הדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים של בחינת הדין ואע"פ שמכסה פי התנור בבגדים של התכלת כאמור בגד תכלת כיון שאין הבגדים אלו נוגעים בקדרה עצמה רק תלויים הם מרחוק לאו הטמנה הוא כדרך זה ושרי כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה