אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רנו

סימן רנה

[א] בלי ספק כי בדין זה באה הערה גדולה אל האדם להכין עצמו לקבל קדושת שבת ותשרה עליו נפש יתירה וכמו ששנינו שש תקיעו' היו תוקעין במקדש שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול ואמנם יתבונן הנלבב במה יזכה נער את ארחו אורחא רחיקא ללכת אל המנוחה כי ישבות מלאכתו מלאכת חול מצרכי העולם הזה ואיך ילך בלא חמדה ומאומה אין בידו מה יענה בענין השאלות שמבקשים מן האדם ומה גם במעשה המצות אם לא עשה חלוקא דרבנן ערום הלכו בלא לבוש ועל כיוצא בזה נאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ולכן באו שש תקיעות הללו דוגמא אל אותו הרוכל שהיה מכריז ואומר מאן. בעי סם חיי הוא ייתי לגבאי ומוציא הספר וקורא מי האיש החפץ החיים וגו' נצור לשונך מרע כי זה הוא כלל גדול כך אמרו חז"ל לעולם לא יספר אדם בטובתו של חברו ושפתיך מדבר מרמה כגון מעשה לההוא דאמר אייתי חובצא והביאו בר חובץ ולכן שלש תקיעות לבטל העם ממלאכה ידעו כי מלאכה של עולם הזה אינה מועילה לעתיד לבא הנק' יום שבת ושלש להבדיל בין קדש לחול דאף על גב כי עולם התחיה גדול הוא אמנם חול הוא לגבי עולם הבא כי אין שם לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים וזה מעלה יותר מן המלאכים שהם עומדים ועטרותיהם בראשיהם מן התפילין והם נהנים מזיו השכינה ויש צדיקים שהם ניזונים והוא יותר כדאיתא בזוהר ואמנם לזכות האדם לידי כך צריך לפשפש בכל מעשיו מדי שבת בשבתו כי לא ידע האד את עתו ולהכין צדה לדרכו להוליך זוודין עמו לאכול בשבת וזה יהיה באותם ג' תקיעות ראשונות לענין סור מרע ימשמש בכל אבריו להוציא מהם כלי מן האשירה מן האושר של עה"ז ובשלש שניות יתבונן לתקן מעשיו להשלים את נפשו לעשות חלוקא דרבנן ממעשה המצות להיות משרת לפני הקב"ה כאחד ממלאכי השרת וביות' יהיה הערה למי שקלקל מעשיו אשר לא טוב עשה בקרב עמיו להיות שב מדרכיו כמש"ה וזכור בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרע' אלו ימי הזקנה ואם עודינו לא ישוב ולא דעת ולא תבונה לזכור את יום השבת כמו שאומרים לאדם העולם שיצאת ממנו דומה לשבת וזה העולם דומה לע"ש מי שטרח בע"ש אוכל בשבת ולכן היו תוקעין שש התקיעות שלש ראשונו' כדי שיקדים לשוב אל ה' ואם לא שת לבו גם לזאת ונא פירש ממלאכה של יצר הרע הרי ג' תקיעות שניות כדי שירגיש בעצמו ושב ונרפא לו ויקבל קדושה על ידי התשובה ויזכה לעולם שכולו שבת. וכן נמי הוא אות לענין הנוגע למעל' כדאיתא בענין תקיעת שופר של ר"ה בזוה' פ אמור דף צ"ח וז"ל פקודא לתקוע שופר בראש השנה דאיהו יומא דדינ' לעלמא וכו' דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא בגין דהא איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא וכו' ושם נאמר זכאין אינון ישראל דידעין כורסייא דדינא ולאתקנא כורסייא דרחמי ובמה בשופר עכ"ל ועוד אתמר בזוהר פ' פנחס דף רנ"ח:

וז"ל בחדש השביעי יומא דראש השנה דינא דכל עלמא דינא תקיפא ודינא רפיא וכו' ויצחק משדר לעשו לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתא לגבי' ובעוד דאיהו אזיל ישראל נטלין עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין מזמני שופר ותוקעין ליה בגין לאתערא רחמי וכו' והנה דברים אלו הם מבוארים כי ענין תקיעת שופר הוא בזמן שמתעורר מדת הדין תוקעין בו להעיר מדת הרחמים שופריה דיעקב כדאיתא בזוהר והוא סוד נועם עליון המתעורר ומוצי' אותו קול וכדאיתא בזוהר פ' יתרו דף פ"א: וז"ל ר' שמעון אמר וכו' בהאי קול השופר תלי' כלא וכתיב קול גדול קול דממה דקה וגו' ושם נאמר ז"ל רבי יהודה אמר קול בשופר מ"ל השופר למה אלא ההוא קול דאקרי שופר דכתי' והעברת שופר תרועה וגו' רבי יהודה אמר הכי קול השופר השפר כתיב חסר כד"א שפר קדם דריוש מלכי ישפר עלך שפר קדמי להחויא וגו' הנה הנרצה מכל מאמרים אלו כי בזמן שמתעורר כח הדין צריך לתקוע בשופר ואמנם קול השופר הם שני בחינו' קול היוצא משופר שהוא בחינת אימא עילאה כי הוא סוד היופי כמה דאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו והקול הוא מדת הרחמים שנא' הקול קול יעקב ובזה מתמתק בחינת הדין כי כן יעקב נצח לעשו ולקח ממנו הבכרה והברכה בעולם הזה וכך היא המדה למעלה ולכן בערב שבת כי אז לעת ערב מתעורר כח הדין כאמור בכל אלו המאמרים הקודם למעלה כי להיות אותה השעה גלגולא דנשמתין אלין סלקין ואלין נחתין אלין נפקין ואלין עאלין ולכן בכל חלק מאלו צריך להיות מיוסד על פי הדין ולכן היה בזמן שעבר נוהגים לתקוע בשופר לעורר הרחמים וביותר יען נמצא התעוררו' סטרא אחרא היא אותה מדורא דאש' שמתגברת והיא דוחה כל אות' הגווני' ונכנסת בתוכם ומתקרבת אצל הנקודה פנימית שבקדושה למיטל נהורא דילה כאמור למעל' ולכן צריך לעורר ענין השופר כדי להמשיך מנועם העליון בחינת רחמים על ידי תקיעת השופר כמ"ש במאמר כדי לאתערא רחמי והיינו כי על ידי כך מתעורר אותו שלהובא דאשא דנפיק מסטר' דימינ' כנ"ל ומתגבר על ההוא מדור' דאשא שהוא מסטרא אחרא ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא כאמור לעיל ואמנם היו שש תקיעו' כדי לתת בה ענין שלימו' והוא כי הנה מדה זו בתחלה היא בסוד שדה כמש"ה וירא והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה בסוד נה"י כנזכ' שם וכנגד שלימו' זה היו עושים שלש תקיעו' ועוד עולה למעלה שלש מדות אחרות וכנגדם היו עושים שלש תקיעו' שניות והם בסוד תקיעה לשון משנה התוקע ליבמתו וזה עיקר:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה