אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רנה

סימן רנד

[א] אשר חז"ל הגידו כי בשבת בטל אור של גהינם ומסתלק הדין מן הרשעים וכדאיתא בזוהר פ' תרומה בכל מעלי שבתא כרוזא נפיק וכריז בכל אינון רקיעין סליקו דינין דחייביא דהא אתקדש יומא ומלכא קדישא אתי ולכן חזר הכתוב ושנה על ענין ההבערה בפ' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת וחז"ל נחלקו חד אמר ללאו יצאת וחד אמר לחלק יצאת אמנם מכל מקום הדרשה תדרש כי חזר וצוה על ההבערה להגיד לאדם כי הוא עובר ומבעיר כמו כן מבעיר מקומו המזומן לו בגן עדן כדאיתא בזוהר כי האדם המדליק נר או אש קודם יציאת השבת מדליקים האש במקומו כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף י"ד: וז"ל תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא דגרים לנורא דגהינם לאדלקא עד לא מטא זמנייהו חד דוכתא אית בגהינם לאינון דקא מחללי שבתות ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה וכו' ואמרי הנה ה' מטלטך טלטלה גבר וגו' הנה מבואר מדברי המאמר עונש המחלל שבת אעפ"י כי עדיין לא מת ואמנם גם אחרי מותו מענישין אותו ואין לו מנוחה ביום השבת כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"א. וז"ל. וכל אינון מחללי שבתות בפרהסייא דינין סלקי מנייהו אבל נורא דגיהנם לא אשתכך מעלייהו לעלמין וכל חייבי גיהנם שאלו עלייהו מאי שנא אלין דלית לון נייחא מכל חייבין דהכא אינון מאריהון דדינא תייבין לון אלין אינון חייבין דכפרו ביה בקב"ה ועברו על אורייתא כלה בגין דלא נטרו שבת תמן בגין כך לית להו. נייחא לעלמין ואינון חייבין כולהון נפקין מדוכתייהו ואתייהיב לון רשו למחמי בהו ומלאך חד אזיל ואפיק לההוא גופא דילהון ועייל ליה בגיהנם לעיניהון דכל חייביא וחמאן ליה דסחרא תולעין ונשמתא לית לה נייחא בנורא דגיהנם וכל אינין חייביא דתמן סחרין לההוא גופא ומכריזי עליה דא איהו פלניא חייבא. דלא חייש ליקרא דמאריה כפר ביה בקב"ה וכפר בכל אורייתא כלה ווי ליה טב ליה דלא יתברי ולא ייתי לדינא דא ולכיסופא דא הה"ד ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות מן גופא ואשם לא תכבה מן נשמתא והיו דראון עד דכל חייבין דגיהנם דתמן יימרון די ראיה דא וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר עונש שמגיע למבעיר אש ומחלל שבת בגופו ובנפשו וכן מבואר פרשת פנחס דף רמ"ו וז"ל מאן דאוקיד שרגא במ"ש וכו' חד מננא אית בגיהנם ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלנייא וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההיא דוכתא וכו' ואמנם יש אזהרה בזה לענין הכעס כי זה הוא אש אשר נמצא בתוך גוף האדם שלכן ריבה הכתוב בכל מושבותיכם כי כמו שהאדם יש לו מושב לעתיד כמו כן האדם שהוא הנשמה מושב שלה בגוף העולם הזה וענין הכעס הוא הרתחת האש אשר יבער באדם מן הכבד כנודע מן הזוהר פרשת פנחס דף רל"א וז"ל כתיב היותרת על הכבד וגו' מיותרת דילה נפקא מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקי מינה טיפין מרירן לקטלא בני נשא הה"ד ואחריתה מרה כלענה וגו' ואיהי תליא בכבד וכל מרעין ומותא ביה תליין וכו' ואיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ב: וז"ל מאי חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וגו' הכא פקיד קב"ה לבר נש ואזהיר ליה לאסתמרא מאינון בני נשא דאסטי אורחייהו מאורח טב לאורח ביש ומסאבי נפשייהו בההיא מסאבא אחרא דהא כד ברא קב"ה לבר נש עביד ליה בדיוקנא עילאה ונפח ביה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח נשמה ועילא מכלא נשמה דאיהו חילא עילאה למנדע ולמיטר פקודי אורייתא דקב"ה ואי ההיא נשמתא אעיל לה בפולחנא אחרא הא איהו מסאיב לה ונפיק מפולחנא דמאריה וכו' אי ההיא נשמתא קדישא נטר לה בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר וכו' דא איהו בר נש כדקא יאות דא איהו עבדא דמלכא דא איהו גבר שלים ואי ההוא בר נש לא נטיר לה ואיהו עקר קדושה דא עילאה מאתריה בגין למשרי תחותא סטרא אחרא דא איהו דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאחברא עמיה ודא אקרי טורף נפשו באפו איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר וכו' וחז"ל אמרו בעובד עבודה זרה איזה הוא אל זר שבתוך גופו של אדם זה הכעס ולכן יאמר אין עושים מדורה מעצים סמוך לחשכה דאע"ג כי בחול נמי אסור יש איסור נוסף בשבת שהרי ריבה הכתוב לאו אחר לא תבערו אש ביום השבת ולכן יאמר אין עושים מדורה מעצים סמוך לחשכה עד שיצית בהם האור בענין שתהא שלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים זמן הגשמי נלמד הדוגמא לענין הרוחני שאם באולי יהיה ריב בין אנשים או בביתו של אדם יעשה באופן שתכלה בהכנסת השבת ואמנם איך יתכן לאדם להתגבר על האש הגדולה של הכעס בלימוד התורה הנקרא אש שנאמר הלא כה דברי כאש אמנם יהיה דבר פשוט המיישב לבו של אדם כמש"ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ירצה כי הכסיל הוא הכועס שנאמר כעס בלב כסילים ינוח ומהו התרופה שלו לב חכם שהוא לימינו ישתדל בתורה ועל ידי כך משפיל גאותו וכעסו ולכן יאמר אין עושים מדורה מעצים של תורה סמוך לחשכה ע"ד משחז"ל בוקע עצים יסכן בם זה הגמ' עד שיצית בהם האור של תורה בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים בראיות ממקום אחר ואם הוא עץ יחידי כי הנה נאמר כי ענין הכעס אפשר כי יהיה ריב בין אנשים או יחיד אחד כועס לעצמו ולכן נמי לענין התיקון הוא כדומה לו אם הם רבים ללמוד כי כך אחז"ל חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאי ת"ח שלומדים יחידים בד בבד וכן אמרו חז"ל שלחו. מתם הזהרו בחבורה ולא עוד אלא שמטפשים שנאמר ונואלו ושם נאמר נואלו שרי צוען אמנם אם הכועס יחיד כמו כן מועיל לו הלימוד ביחיד והיינו מ"ש ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור של תורה ברוב עביו ורוב הקיפו לפי דבעינן שיהיה תקנה לכבד שנאחז בו האש של הכעס והוא באמצע הגוף ואם לא הוחזק כל כך בלמוד התורה אסור ליהנות בה בשבת כדאיתא במאמר אסור לאתקרבא ולאתחברא בהדיה גזר שמא יחתה בה באותה אגודה של הכעס ויחזור להדליק אותה מפני שאין כדאי בלימוד זה כדי להכניע אותה האש של הכעס וכן אסור ליהנות בה בשבת גזרה שמא יחתה ויגיד העצים של הכעס כדי שתעלה השלהבת אמנם כשהודלק כשיעור מותר להתחמם כנגדה בשבת שנאמר בוקע עצים יסכן בה ולהשתמש לאורה בין אם הוא על גבי קרקע או ע"ג המנורה היינו ענין הלימוד אם הוא על גבי קרקע כגון עמא דארעא או אם הוא דוגמא אל המנורה להאיר בתורה ואפילו הוא מדברים שאין עושים מהם פתילה בשבת לפי שאין נמשך השמן של תורה ואין מועיל בהם דהיינו בור קרקע מועיל כנזכר:

התבוננתי עוד בדינים אלו ואומרה ללבי הנה הדוגמא לזה בא מכוון לענין הקנאה כי הוא דבר קשה כמו ששנינו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם כי הנה התנא ע"ה נתעורר ברוח קדשו על מה שעבר כי הנה שלשה דברים הללו הם הגורם הראשון להוציא לאדם הראשון מן העולם הוא גן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך ואחז"ל שלש עשרה חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן והיו מלאכי השרת משמשין לפניו ואיתא בפרקי ר' אליעזר מלאכי השרת היו צולין לו בשר ומסננין לן יין מיד נתקנא בו סמאל שהוא ראש השטנים ובקש חכם להרע בכל הנבראים ולא מצא אלא הנחש שנאמר והנחש היה ערום מיד רכב עליו ובאו והטעו לאדם הנה כי הקנאה והתאוה והכבוד שיהיה לאדם הוציא אותו מן העולם אמנם נמי חוה היה לה חלק בזה שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' ואיתא בב"ר שלשה דברים נאמרו באותו העץ טוב למאכל שנאמר כי טוב העץ ומוסיף חכמה שנאמר ונחמד העץ להשכיל והנה דברי חז"ל נראים סיפור בעלמא כי הם דברי הפסוק ולא ביארו לנו דבר אמנם הוסיפו לומר המנין כי שלשה דברים נאמרו באותו העץ מניינא למה לי כוונת חז"ל להעיר אותנו כי אלו הם הג' דברים שנאמרו באותו העץ הם הם המוציאים את האדם מן העולם כי הנה הנחש אמר לה בתחלה ונפקחו עיניכם בענין הידיעה והייתם כאלהים שתבראו עולמות מיד ותרא האשה הרי ענין התאוה וקנאה כביכול ממ"ש והייתם כאלהים והכבוד:

הנה כי שלשה דברים אלו הוציאו את האדם הראשון מן העולם וכן אתה מוצא בישראל שנאמר והמה כאדם עברו ברית כמשאחז"ל מהאדם הכנסתי אותו לגן עדן וצויתי אותו וגו' כך ישראל ואביא אתכם אל ארץ הכרמל ואומר צו את בני ישראל וגו' ואמנם נמי אלו השלשה דברים גרמו להם ראשונה הקנאה כי הגרים נתקנאו בישראל לפי שנאמר בשבת ביני ובין בני ישראל ולא לזולת והם היו חוץ מענני כבוד עם הבהמות כנ"ל מאמר הזוהר ולכן נתאוו להיות להם כבוד אמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו דוגמא ממ"ש וה' הולך לפניהם וגו' ולכן מאחר כי עין זה של הקנאה היה הגורם הראשון וחזרו עליו קין והבל שנאמר ויחר לקין מאד ויפלו פניו ולכן נתלבש קנאה והתאוה והכבוד שהיה להבל שנתקבל קרבנו וישע ה' אל הבל עצמו וגם אל מנחתו וההפך ואל קין עצמו ואל מנחתו לא שעה ולכן ויקם קין אל הבל ויהרגהו ועוד מן הקנאה חטא חם כמשחז"ל אמר הוא מבקש לעשות בן רביעי ונתקלל שלישי של עולם ולכן להיות דברי העונות אלו הגורם הראשון יהיה הערה בזה אל האדם ביום השבת איסור נוסף מפני כי זה היה להם מיום השבת כנ"ל ולכן יאמר אין עושים מדורה מעצים דוגמא לענין הקנאה שהוא אש מתלהב בלב האדם כי לכן הזהיר הקב"ה לא תחמוד והוסיף לאו אחר ולא תתאוה כי עון גדול הוא הגורם הראשון וכל עשרת הדברות כלולים בו והמשכיל יבין אותם מעצמו כי הנה אדם הראשון תחלת קלקולו היה על דברי הנחש שאמר והייתם כאלהים כמו שביארתי כמשחז"ל בפסוק אל תבואני רגל גאוה שהי' צועק האילן ואומר אל תבואני רגל שנתגאית על בוראה שרצה להיות כאלהים ולכן צוה הקב"ה אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים כי אנכי אל קנא ואין לך להיות מקנא בי ולכן אין עושים מדורה מעצים שהוא דוגמא אל הקנאה של אדם הראשון שנאמר ויקנאו בו כל עצי עדן סמוך לחשיכה עד שיצית האור ברובן הוא הדבר הנ"ל כי לתיקון זה הוא מה ששנינו קנאת סופרים תרבה חכמה ואמנם ע"ש אע"ג כי אז הוא עיקר התיקון לעון של אדם הראשון כי אז היה עתה צריך לתקן ענין הכבוד שעבר עליו אדם הראשון ואחר שעשה לו הקב"ה כל אותו הכבוד נגע בכבודו של מקום ולכן צריך לתקן העון בענין כבוד שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ובהכי לא יוכל לכבדו ולכן אין עושים מדורה מעצים של תורה כמשחז"ל אצל פ' בוקע עצים יסכן בם זה תלמוד סמוך לחשיכה הכל כנ"ל ואמנם נוסף עוד מענין התשובה כי אע"ג כי אנחנו מצווים בכל ענינים אלו כדי לתקן עון אדם הראשון ועון בית ישראל גדול מאד ביותר נמצא חיוב הוא הפרט להיות כל איש הישראלי שם אורחותיו בעולם הזה שהוא דוגמא לערב שבת עם חשיכה כדי שיכנס לשבת נקי מכל עון נפשו צרורה בצרור החיים עם אלהיו ועם כל זה כבוד שבת עדיף אין עושין מדורה של עצים הוא דוגמא לענין של התשובה כמ"ש חז"ל מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת במעשיה אין עושים מדורה והתלהבות אש מן החרטה והתשובה של עצים הנזכר בערב שבת עם חשיכה והיינו נמי דוגמא שלא יתאחר האדם מלעשות החרטה והתשובה עד שהגיע להיות מספר שניו ערב שבת ששים שנה עם חשכה כאשר העריב שמשו ונפל למשכב והולך לבית עולמו עד שיצית בהן את האור של החרטה וגם הלמוד בתורה מנקה העון שנאמר הלא כה דברי כאש בענין שתהא שלהבת של החרטה עולה מאליה ולא יצטרך סיוע עצים אחרים מבני אדם יועצים כענין ההוא רוכל שהיה מכריז ואומר מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי וכן לענין הלימוד ירבה בתורה עד שתהא ידיעת התורה היא השלהבת עולה מאליה כענין הראשונים שהיו חוזרים דברי תורה והאש מלהטת סביבותם אמרו לו לבן עזאי שמא בחדרי מרכבה ירדת אמר להם לאו אלא מתוך שניתנה באש שנאמר וההר בוער באש בלי סיוע עצים אחרים כאמור ואם הוא עץ יחידי כי הנה קים לן כי תשובה של רבים עדיף שנא' בכל קראינו אליו אמנם אם הוא עץ יחידי ועושה תשובה ביחיד צריך שיאחוז האור של התשובה ברוב עביו וברוב הקיפו היינו באברים שבגופו כי יעשה תשובה בכל אבר שחטא בו בפרט ובכן תהיה התורה אור שלה נכנס בתוך עביו והקיפו כך אמרו חז"ל כשנכנס באדם דבר תורה יוצא כנגדו דבר של ליצנות ואם לא הודלק כל כך בשיעור החרטה והלימוד אסור ליהנות בה בשבת גזרה שמא יחתה בה ויחזור להבעיר אש החרטה בשבת ונמנע מעונג בשבת ויניע העצים התורה והתשובה כדי שתעלה השלהבת שלהם וכשהודלקה כשיעור יכול להתחמם כנגדה בשבת להשתמש באורה של תורה בין אם היה על גבי קרקע התשובה כגון ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל או על גבי המנורה של תורה כמד"א אהבה בתענוגים ואפילו הוא מדברים שאין עושים בהם פתילה לשבת ואינו נמשך עסק התורה עם המשך התשובה מותר:

[ב] יש אומרים שהפחמין היינו מעשה הרע ופעל בפחם היוצא מהעצים הנזכרים אפי' לא אחז בהם האור מן החרטה של התשובה אלא כל שהיא שרי ואינם חמורים כמו אותם הנ"ל הכעס והקנאה וכו' ומעט מן החרטה מספיק כפחמין אלו מפני שהם דולקים והולכים וסוף שיעשה חרטה גמורה ותשובה מעולה מהם:

[ג] מדורה של זפת ושל גפרית ושל גבבה כל אלו הם דוגמא לעונות הנמצאים בבני האדם קלים וחמורים אפילו לא אחז בהם אש החרטה והתשובה אלא כל שהוא שרי וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים ואינו עושה העונות נקבע אלא בהזדמן אבל אם הקנים אגודות דוגמא כמש"ה התר אגודות מוטה והגרעינים בסל דהיינו הדוגמא שחטא בחיצון ובפנימי האיברים הפנימיים דוגמא אל הגרעין והם לב חורש מחשבות און והכבד כועס וכיוצא צריכים שיצית בהם האור של החרטה עד שתהא השלהבת של התשובה עולה מאליה ואינו צריך לרוכל המכריז מאן בעי סם חיי ייתי לגבאי ויש אומרים בהפך:

ולקחתם גם את זה הדרך מעמדי על יסוד מוסר מהזוהר פרשת תרומה וז"ל מעצי הלבנון וגו' אפריון ההיא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה וקב"ה קרא ליה גנתא דעדן דאיהו נטע ליה להנאתי' וכיסופא דיליה לאשתעשע' ביה גו אינון נשמתין דצדיקייא דתמן כלהו קיימין ורשימין בגויה אינון נשמתין דלית להון גופא בהאי עלמא כולהו סלקין ומתעטרן תמן ואית לון דוכתין למחמי לאתענגא גו ענוגא עילאה דאיקרי נועם ה' ותמן אתמליין מכל כסופין דנהרי דאפרסמונא דכיא וכו' המלך שלמה מלכא דשלמא דיליה וכו' מעצי הלבנון אינון אילנין נטיען דעקר לון קב"ה ושתיל לון באתר אחרא ואלין אקרון ארזי לבנון כד"א ארזי לבנון אשר נטע ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו מעצי הלבנון אלין שית יומין דבראשית כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סידורא דאתחזי ליה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עצי הלבנון הם שית יומין דבראשית ולכן יאמר אין עושין מדורה שהיא דוגמא למדה האחרונה כאשר נמצא בה בחינת הדינים מסטרא דיצחק אין עושין מדורה זו מעצים דהיינו מעצי הלבנון סמוך לחשיכה והטעם מפני כי נמצא באותה שעה מדורה אחרת מסטרא אחרא כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"ג. וז"ל תא חזי ביומא שתיתאה בשעתא דמטי זימנא דערב כדין ככבא חד מסטר צפון נהיר ועמיה שבעין ככבין אחרנין וההוא ככבא בטש באינון ככבין אחרנין ואתכלילו כולהו בההוא ככבא ואתעביד חד כללא דשבעין וההוא ככבא אתפשט ואתעביד כמדורה חדא להיטא בכל סטרין כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו דאלף טורין וקיימא כחד חוטא דסחרא והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו מניה גוון קדמאה ירוקא כיון דקיימא האי גוונא סלקא ההוא מדורא דאשא ודליג לעילא על ההוא גוון ירוקא ועאל לגו מניה ושדי ליה לההוא גוון ירוקא לבר וקיימא ירוקא לבר וההוא מדור' דאשא דככבא כלילא לגו לבתר אמשיך אבתריה גוון אחרא תניינא חוורא וכו', וכן כל אינון גוונין עד דשדי לון לבר ועייל איהו לגו וקריב לגבי ההוא נקודה טמירא למיטל נהורא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אותה מדור' דאשא שהיא מסטרא אחרא בערב שבת לעת ערב היא מתגבר' ונכנסת אצל אותה נקודה טמירה בסוד הכלה למיטל נהורא עד כי אחר כך חד שלהובא נפיק כנזכר שם ובטש בההוא מדורא כיון דבטש ביה מתגלגלן ההוא שלהובא וההוא מדורא ועאלין בנוקבא דתהומא דבה ואתטמרן תמן ולכן מפני כי מדורא זו דסטרא אחר' היא מתגברת באותה שעה על כל אותם גוונין ונכנסת לקחת אור של הנקודה טמירא שבקדושה לכן בא דין זה מכוון לענין אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשכה עד שיצית האור ברובן בענין שתהא שלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים כי זה הענין הוא דוגמא לאותה מדורא דסטרא אחרא כי כאשר מתגבר אז יוצא ההוא שלהוב' דאשא ומתגבר עליו עד שנכנסים בנוקבא דתהומא רב' ובזה יהיה התיקון לסטרא דקדושה שהיא מדורה דקדושא מסטרא דיצחק מתתקנת על ידי העצים הנז' מעצי הלבנון והיינו סמוך לחשכה עד שיצית בהם האור בענין שתהא שלהבת, של קדושה עולה מאליה הם בסוד שלהבת יה באשים דאיש ואשה בשלהובין דרחימו ושלהבת זו עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים מן העולמו' שלמטה כדאיתא בזוהר פ' שלח לך בסוד מקושש עצים ואם הוא עץ יחידי בסוד עץ הדעת צריך שיאחוז בו האור זה ברוב עביו וברוב הקיפו ואם לא הודלק כל כך מבערב אסור ליהנות בה בשבת גזרה שמא יחתה האור ויתגבר האש וימצא מקום אחיזה לאותה מדור' דאשא החיצונית כאמור כאשר יניד העצים שתעלה השלהבת דקדושה תתגבר אותה השלהבת דסטרא אחרא הנז' ואמנם כשהודלקה בשיעור בשלהובין דרחימו יכול להתחמם הצדיק כנגדה בשבת ולהשתמש לאורם כי כן דוד המלך ע"ה נשתמש לאורה של אביגיל כמשחז"ל גלתה שוק' והלך לאורה שלש פרסאות בסוד נה"י בין אם היא על גבי קרקע בסוד מטה שנאמר וישכב במקום ההוא בין אם היא על גבי מנורה כדאיתא בזוהר פ' בשלח דף מ"ד וז"ל ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה ארבע אלין למה אלא בגין דאינון תיקונא דכנסת ישראל והכי אתקרי מטה ושלחן כסא ומנורה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מטה ומנורה הם בסוד כנסת ישראל היינו מ"ש בין אם היא על גבי קרקע כאשר היא בסוד מטה אסתר קרקע עולם היתה או בחינת מנורה כאמור ואפי' הוא מדברים שאין עושים פתילה מהם בשבת יכול להשתמש בה כאמור:

יש אומרים שהפחמין שהם סוד עצים הנז' רק שהם נאחז בהם אש הגבורה ולכן אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי שהוא. בסוד שלהבת יה כאמור מפני שהם דולקים והולכין בשלהובין דרחימו דאש ואשה כאמור. מדורה של גפת ושל גפרית כי כל אלו הם הדוגמא לאותה מדורה דאשא שהוא מסטרא אחרא כאמור ושל קש וגבבא שנא' בהם ובית עשו לקש אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי מפני כי זה האש הוא דוגמא לההיא שלהוב' דאשא דנפיק מסטרא דימינא ומגבר על אותה מדור ואעיל לה לנוקבא דתהומא רבה ולכן כאשר זה נאחז כל שהוא בהם מותר כי סוף סוף הוא מכניע אותם כאמור וכן מדורה של קנים דהיינו בסוד הקנה דסטרא אחרא כדאיתא בזוהר פ' פנחס בפ' גער חית קנה היינו שהמלאך נעץ קנה בים ועליו נאמר קנה וסוף קמלו כדאיתא שם ושל גרעיני תמרים שהם פסולת כשהם מפוזרים דוגמא למה שאמר הכתוב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואת כלם ישא רוח מותרים דמעט מן האש שאחז בהם והיה בית יעקב אש ודלקו בהם ולא יהיה שריד לבית עשו אבל אם הקנים אגודות שהם מתחברים סטרא אחרא ונעשים אגודות כי הנה לעולם סטרא אחרא הם מתחברים אבל תכף הם נפרדים כדאית' פרשת בלק דשארי בחיבורא וסיים בפירודא שנאמר אשר הלך חשכים כי חשכים הוא הפירוד שלהם לשון ריבוי ומלת הלך הוא לשון יחיד לפי שהם נפרדים תכף כי לכן כל זה נרמז במזמור של השבת שנ' יתפרדו כל פועלי און ולכן אם הקני' אגודות והגרעיני' בסל מצורפי' צריכי' שיצת האור בהם עד שתהא שלהבת עולה מאליה כי בזה יהיה אותה שלהבת עליונה דקדוש' מתאחזת בהם בסטר' אחרא כההוא מדורא דאשא ומכניסה אותה בנוקבא דתהומא רבה כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה