מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רנד
[א] מה שנתבאר למעלה בכל הדינים הקודמים כי יש דברים הנאסרים הדוגמא שלהם משום שהם דברי עונות ויש מהם דברים שנאסר הדוגמא שלהם שלא יתעסק האדם בהם ונמצא ממעט בעונג השבת ולכן ימצא לעולם דבר והפכו כדוגמת הדינים האלו ומה גם עתה כי יאמר אף על פי שבשר חי מותר להשהותו הני מילי בכלי כי הדוגמא לזה יהיה על דרך משחז"ל בשר כתיב בו ונרפא מי שהוא רך כבשר וכמש"ה יבא כל בשר להשתחות לפני והוא מי שלבו רך כבשר ובהפך מזה אמרו חז"ל בשר הוא נוטריקון בושה סרחון רמה ולכן היוצא כי בשר חי זה משתמע לכאן ולכאן וכן היה אומר אף על פי שבשר חי שהדוגמא יהיה לאדם צדיק שלבו רך כבשר והוא חי כמ"ש חז"ל אצל בניהו בן איש חי אטו כולי עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש צדיק שאפילו במיתתו נקרא חי ובלי ספק כי הצדיק זוכה לכך על ידי התורה והמצוה שנאמר עץ חיים הוא ולכן אמר אף על פי שמותר להשהותו כי עיקר הלימוד יהיה ביום השבת כך אחז"ל לא ניתנו שבתות להם לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה ועם כל זה דמותר להשהותו הני מילי בקדרה והוא דוגמא אל גוף האדם אבל בכלי אצל האש שהדוגמא לזה הוא הלב כי יצה"ר אש זרה אצלו אסור להניחו שם להיות מהרהר והוגה בתורה ובמצוה סמוך לחשכה לא נכון לעשות כן לפי שממהר להתבשל ואתי לחתויי למהר בדבר הלכה או לגמור המצוה ונמנע מכבוד שבת והרי העוסק במצוה פטור מן המצוה והני מילי בבשר שור או עז שהדוגמא בזה לדבר הלכה כמ"ש חז"ל ולהג הרבה יגיעת בשר שהוא בתורה אבל בשר גדי או עוף שהדוגמא לדרשה ואגדה שהם מנותחים לאיברים כל דבר מהם מפורש מחז"ל מותר דלא חיישינן לחיתוי באש ההלכה שאם יחתה בגחלים וקושיו' בדברי חז"ל יתחרך הבשר שאינו צריך רק חמימות האש ומערה מעט מזער לא כמו ההלכה שמעורר קושיא אחרת הפך מן הדין וקשה ליישב אותה ואם היה בתנור וטח פניו בטיט שהדוגמא אם דברי תורה הללו הוא מתעסק בהם סתם כענין הלכה פסוקה בין גדי או עוף שלמים שהדוגמא לדרשה או אגדה בין בשר שור או עז הם דבר הלכה מותר להתעסק בהם דלא חיישינן לחיתוי שלא יעורר עליהם קושיא ממקום אחר ויהיה צריך להתעסק בהם לעמוד עליהם שאם בא לפתוח התנור ולחתות להעיר ספקות תכנס הרוח ויצטנן התנור ויתרשל מפני טורח הגיון ויתקשה הבשר ויפסד ותתקשה ההלכה כנגדו ותפסד ולא יוכל להוציא אותה לאורה: ואם כה נאמר כי הבשר החי טמא הוא ע"ד משחז"ל בושה סרחון רמה והיינו מפני מעשיו של החוטא לכן יאמר אף על פי שבשר חי דוגמא לעון מותר להשהותו ע"ש שאם אתה אומר שיעשה תשובה נשבר לבו בקרבו מפני החרטה והוידוי וביותר אם יקדים בדמעות שליש נמצא מאבד השמחה ועונג השבת ולכן מותר להשהותו הני מילי בקדרה שיהיה נח אבל בצלי שאצל האש הוא ענין החרטה כי בערה בו אש ה' והוידוי אסור להניחו ע"ש עם חשכה שממהר להתבשל כי יאמר הן לי ערב שמא ימות למחר וממהר בענין התשובה ואתי לחתויי להעיר אש החרטה בקרבו ומתבטל מעונג שבת והני מילי בבשר שור או עז שהדוגמא לעונות גדולים והם מפורסמים אבל בשר גדי ועוף והם עונות שאינם כל כך שהם מנותחים לאיברים לפי כי מצות לא תעשה גם הם מכוונים כנגד האיברים כמו שמפורש במנין המצות אצל הראשונים ז"ל ולכן מותר דלא חיישינן לחיתוי פן תבער בו אש החרטה שהרי הוא יודע מה עשה ובאיזה אבר פגם והרי חז"ל אמרו אם עשית חבילות של עבירו' עשה כנגדן חבילו' של מצות כי מ"ש כנגדן היינו לתקן אותם כמ"ש אחר כך עינים רמות והיו לטוטפו' בין עיניך ולכן מותר דלא חיישי' לחיתוי כאמור שאם יחתה בגחלים ויהי' חרטה גדולה יתחרך הבשר כי יעשה סיגופים. חמורים עצמו ומשמן בשרו ירזה שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד כדרך שנתחמם לדבר העברה כך יתחמם באש החרטה בלבד ושב ונרפה לו אמנם אם הוא כתנור קרבם יחמו כתנור בהרהורי עביר' וטח פניו בטיט כי אין לו מצח להרי' ראש וכסת' פניו טיט הכלימה בין גדי ועוף שלמים כי אין מתבונן באיזה אבר חטא בין בשר שור ועז שהם עונות גדולים כוללים בענין לשון הרע וכיוצא מותר דלא חיישינן לחיתוי האש של החרטה שאם בא לפתוח התנור לענין החרטה ואש תבערה ולחתות תכנס הרוח מצויה היינו משחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות ותחזור להתעורר בקרבו ויצטנן התנור ויתרשל עוד מלעשו' תשובה ויתקש' הבשר חוזר ומתקשה היצר אשר בבשרו ויפסד ולא יעשה תשובה לכן באופן זה מותר. ואין צולין בצל וביצה ובשר על גבי גחלים הלא זה הדבר אשר נתב' בדין הקודם דבר והפכו ולכן יאמר בתחילה סמוך למה שנתבאר כי הבצל הוא דוגמא למעשה הרע על דרך משחז"ל אל תרשע הרבה וכי צבחר מותר אלא אינו דומה מי שאכל שום פעם אחת לאוכל כמה פעמים וכן הוא ממש לענין הבצל שריחו נודף וביצה נמי הוא דוגמא לעבירה ע"ד משחז"ל בזמרי המתין לו פנחס עד שנעשה כביצה מוזרת ולענין הבשר מובן הבשר החי טמא הוא שקרב אל כל שאר בשרו בכל אחד מהחוטאים האלה אין צולין אותה על גבי גחלים היינו מה שנתבאר אצלי במאמר התנא ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך דאיך יתכן כי פה קדוש יאמר כך ואיך אפשר לבן דעת כי יבטח על דברי השקר וגם שיהיה אמת יאמרו לו מה הבטחון הזה אשר בטחת אמנם נתבאר אצלי כי התנא מדבר עם צדיק ורשע אל הרשע יאמר אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך כמו ששנינו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ומעתה מה טוב לך כי תתעלס באהבים לכל מראה עיניו אל תמנע ממנו דבר וזה יהיה לך כל ימי חייך ימי שנותינו שבעים שנה ואחר כך תצטער שנה אחת לכן יאמר התבונן כי אין זה בטחון לפי כי על כרחך אתה נוצר וכו' והודיע ענין הגלגול כי הוא רע ומר מגהינם ולכן הוא אומר אין צולין בצל או ביצה או בשר על גבי גחלים דהיינו של גיהנם אלא כדי שיצלה מבעוד יום משני צדדיו שיהיה לו קצת תיקון בזה ויהיה כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בשולו אפילו שהיה בשר גדי דהיינו הדוגמא לעון קל דכיון שהניח על גבי גחלים של גיהנם אינו חושש אלא שיצלה מהרה בגיהנם ויהיה נתקן ואף על פי שיתחרך ויקבל עונש גדול ואינו חושש הילכך חיישינן שמא יחתה כי תבער בקרבו אש של החרטה כחמור אכל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי וכבר נתקן קצת לא חיישינן דילמא אתי לחתויי לפי כי כבר ידענו ממה שחז"ל כי הרשע אף על גב שהוא בגיהנם ביום השבת יש לו מנוחה ומה גם שהוא נכנס לגן עדן באותו שבת וחוזר למקומו הראשון לגיהנם לידון עד כדי רשעתו כמספר כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קל"ו וז"ל נשמתין אזלין מגו גנתא ונשמתין אתיין לגו גנתא כל אינון נשמתין דצדיקיא דמתלבנן ביומי דחול ועד לא עאלו לגו גנתא בשעתא דאלין נפקין אלין עאלין וגנתא לא אשתאר בריקנייא ברזא דלחם הפנים ביום הלקחו ואי תימא כד אהדרו ביומא דחול במה אתמשכן דוכתי לאורכא ופותיא ורומא בגנתא ולא אתיידע כגוונא דרזא דארץ הצבי דהוה אתמשך לכל סטרין ולא אתיידע כגוונא דצבי דכל מה דאתרבי משכיה ולא אתיידע וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי נפשות הרשעים אף על פי כי עדיין לא נשלם הדין שלהם ולא נתקנו הם נכנסים לגן עדן בשבת ואחר כך הם חוזרים לגיהנם לכן כשנצלה כמאכל בן דרוסאי אין חוששין שמא יחתה אפילו אם הוא בשר שור שהדוגמא לעון חמור כנ"ל שמאחר שהוא ראוי לאכילה שכבר נכנס לגן עדן בשבת למה יחתה לעורר הדין להפסידו אם עבר ושכח ונצלה בשבת באיסור אסור ומאי דהוה הוה ומה לעשו':
וכאשר נתבונן ליישב הדינים האלו למעלה כך הוא אומר אעפ"י שבשר חי מותר להשהותו כאשר כבר נתבאר כי הבשר החי הוא דוגמא אל הצדיק חי עלמין מותר להשהותו לפי כי הצדיק צריך תכף לחבר אותו עם הכלה כדי שלא תתאחז ממנו הקליפה שנא' ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי עם כל זה מותר להשהותו כנ"ל הני מילי בקדרה שהוא בחיבור הכלה שמבשלים בתוכה אבל בצלי שאצל האש שמורה התעוררו' מצד השמאל כי כן מתעורר בתפילה שנא' שמאלו תחת לראשי בזה אסור להניחו סמוך לחשכה לפי כי אז צריך להיות נעשה הייחוד וממהר להתבשל ואתי לחתויי באש של הגבורה ואז צריך להמשיך לה ממדת החסד שנא' וכל נתיבותיה שלום אינון ל"ב שבילין דנקיט לון ברית יחידאי ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה ועביד שלם הה"ד וכל נתיבותיה שלום ולכן אסור להניחו קרוב אל האש סוד הגבורו' דאתי לאחתויי והני מילי בבשר שור שהוא בסוד יוסף הצדיק שנאמר בו בכור שורו הדר לו או עז שמתאחז ביותר מן הגבור' אבל בשר גדי לפי שהוא רך שלח אותו יהודה לתמר לפי כי חז"ל אמרו תמר עדין במרירות' עומד' ובקשו חכמים להמתיקה ולא יכלו וכן עוף שהוא יותר רך והיא נמי בסוד הצדיק כדאיתא בזוהר ועוף יעופף על הארץ וכו' שהם מנותחים לאיברים שהוא דוגמא שמושך הצדיק מכל האיברים של הנכר מותר דלא חיישינן לחיתוי מפני כי באיברים ימצא נמי שהם בחינת דין ולא חיישינן לחיתוי שאם יחתה הגחלים מתעורר הדין ביותר ומתחרך הבשר שאינו צריך אלא חמימו' האש בלבד כי בהכי מתחממין חתן וכלה בשלהובין דרחימותא וביותר מזה מתחרך הבשר של הצדיק בשר קדש וגם הכלה שנא' בה ובשר מבשרי ואם הוא בתנור של הכלה המקום הנאמר עליו ותנור לו בירושל' וטח פניו בטיח והוא כינוי כמשחז"ל האשה טוחה פני' בקרקע בין גדי ועזי' שלמים בין בשר שור או עז בכל החילוקים אלו הנמצאי' ביסוד חי עלמין מותר דלא חיישינן לחיתוי שירצה לעורר בחינת הדין לפי שאם בא לפתוח פי התנור לפי כי חזקה כי התנור סתום והנערה בתולה ואיש לא ידעה ואם בא עתה לפתוח פה התנור שהוא כינוי כד"א אכלה ומחתה פיה לפי כי כשבא לחתות ולעורר בחינת הדין איכא תרתי לריעות' ראשונה כי יכנס הרוח של שקר העומד שם משתאה מחריש אולי ימצא מקום להטיל בה זוהמא כבתחלה כמשחז"ל בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא זאת ועוד אחרת כי מצטנן התנור מאותו התעוררו' שבא אליו מן התחתונים כדאיתא בזוהר ומכ"ש בשעת קבלת שבת כנודע ובזה יהיה מתקשה הבשר בדוגמ' עצם ויפסד לפי כי יש נקרא בסוד עצם כדאיתא בתיקונים:
[ב] אין צולין בצל וביצה ובשר והם במדת המלכות כפי הבחינות שלה על גבי גחלים שלא לעורר כח הגבורו' בחזקה אלא כדי שיצלה מבעוד יום לפי כי אז מתעורר בהם גבורות בסוד רשפיה רשפי אש שלהבת יה כדאיתא בזוהר פ' יתרו והם שבעה מרגלן בזה נצלה משני צדדיו לפי כי אותיו' יש משני הצדדין ובאמצע שם יה כנז' שם והיינו כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בישולו אפי' בשר גדי כאמור דכיון שהניחו על גבי גחלים אינו חושש אלא שיצלה מהרה ועוד יש דרך עמדי בגדי הזה אין לי להאריך הוא הנזכר בזוהר פ' אמור למלכא דאזדווג במטרוניתא עילאה אמרה מאי יהיב לי מלכא אמר אנא אתרך ברא דאמה אשלח גדי עזי מן הצאן ואין להאריך כי המשכיל יבין מדעתו וזה שייך בערב שבת ביותר ולכן יאמר דכיון שהניח אותו על גבי גחלים הם שבעה מרגלאן אינו חושש אלא שיצלה מהרה באש קנאתו של הקב"ה וידחה אותו לחוץ כמ"ש במאמר ואף על פי שיתחרך באש הרי נאמר והיה בית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום הלכך חיישינן שמא יחתה שיתעורר הדין ביותר אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בישול לא חיישי' דילמא אתי לאחתויי ענין עצי הדין שהרי התחיל ענין הייחוד מבע"י כאמור אפי' אם הוא בשר שור שהוא נוטה לצד הגבורה כי כן הצדיק מטה כלפי מדת הגבורה כנודע והוא הדר לו שמהרי הוא ראוי לאכול שנא' צדיק אוכל לשובע נפשו כדאיתא בזוהר בסוד הגבורות אם כן למה יחתה ויעורר בחינת הדין כדי להפסידן:
[ג] אם עבר במזיד או שכח בשוגג ונצל' בשבת דהיינו לפי שנתגבר בחינת הדין ונעשה באיסור לפי שמתעורר סטרא אחרא ולכן אסור לאכול אותו ולא נשלם אותו הזווג בסגנון זה בשלימו':
[ד] הנה למעלה נתבאר ענין לימוד התורה מה משפטו בערב שבת ועתה ידבר בענין מעשה המצו' לפי כי הבשר החי דהיינו צדיק וצדק בו ענין תורה ומצות ולכן עתה מדבר במעשה המצות שהם מכונים לפירות הלא הם דברי חז"ל פרי צדיק עץ חיים מה הם פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים ומאחר דקים לן כי בערב שבת באה נשמה יתירה לאדם כמשחז"ל לכן מן הראוי הוא כי יהיה משתדל במצות דאף על גב כי בכל שהאדם עושה מצוה מרויח קדושה כנ"ל בענין ציצית ותפילין כי האדם מרויח בהם רוח חדשה ונשמה אמנם לא ראי זה כראי זה לפי כי כל מה שמרויח האדם בימי החול הוא דרך חול אמנם מה שמרויח בשבת היא וכל מעשיה קדש ולכן יאמר פירות שנאכלין חיין המצות שיש בהם ענין אכילה בעה"ז עד שהן חיין היינו מה ששנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא מותר ליתנם סביב לקדרה הוא גוף האדם להיות מתהנה בהם ואין צריך לומר בהם מה ששנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אע"פ שא"א שיצלו ויהיה בהם גמר קודם שחשכה ויהיה מוכרח להתעסק בהם לתת בהם גמר כי בזה ימנע מכיבוד שבת ומיהו צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה והענין היינו משחז"ל אצל והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה ומה אם דברים שדרכן לעשותן בפרהסייא הזהיר הכתוב שיעשה אותם בצנעא קל וחומר לשאר מצות ולכן יאמר דמיהו צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי על המצוה אם נתגלית לפי דטריחא עליה מלתא משחשכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו ויהיה בהם גמר שיהיה טורח הרבה מפני שממהר בישול בשבת בגמר שלהם והוא טורח גדול:
[ה] אין נותנין סמוך לחשכה פת לתנור היינו תורה שנאמר בה לכו לחמו בלחמי אלא כדי שיקרמו פניו המדובקים לתנור ר"ל תהיה אותה הלכה ואותו לימוד מאותם הפנים שיש צדדין לכאן ולכאן כבר הם מדובקים ומכוינים ולא ישאר בהם ספק ולא חררה דבר הלכה כההוא דאמרינן בעלמא עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע ולכן ולא חררה ההלכה על גבי גחלים של תורה שנאמר הלא כה דברי כאש אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש של תורה ולא תהי' ההלכה קיהה עליהם ואם נתן אותם סמוך לחשכה ולא קרמו פניהם ועדין יש פנים לכאן ולכאן אם במזיד עשה אסור ליתן גמר בכלם עד מוצאי שבת כדי שלא יהיה נמנע מכבוד שבת שמצוה לענגו וזה יהיה בכדי שיעשו ואם בשוגג התחיל אם אין לו מה יאכל מעסק התורה כי אין לו לימוד קבוע ביום השבת ונזדמן לו ללמוד מותר לו לרדות ממנו מזון ג' סעודו' לפי כי בכל סעודה צ"ל ד"ת כמו ששנינו שלחן שנאמר עליו ד"ת כאילו אכלו משולחנו של מקו' שנאמר זה השולחן אשר לפני ה' ולכן מותר לו ללמוד מה שצריך לו לג' סעודו' ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו מעסק התורה באו ורדו לכם מן התורה מזון שלש סעודו' שיש לו רשות נמי ללמד אותם תורה באותה שעה וכשהוא רודה ללמוד בתורה לא יהא רודה במרדה מהפך בתורה בראיו' אלא בסכין לומר דבר ברור והלכה פסוקה כדאמרינן בעלמא פסיק לפסוקא בסכינא חריפא שלא יעשה להאריך ביותר כדרך שהוא עושה בחול ואם אי אפשר לו לרדו' להכין הענין אלא בראיו' שהוא דוגמא למרדה ירדה במרדה כדי שלא יתבטל מד"ת ואם נתנה זו ההלכה והלמוד בכדי שיקרמו פני' ויובן הצורך שלה הפני' שלה כיון דלא עביד איסורא כי גדול תלמוד תורה וצורך שבת הוא רודה כדרכו לומד תורה כדרכו בחול ואינו חושש אמנם שלא לצורך היום שאינו למד בתורה בענינים של שבת אסור לפי שהוא נמנע מלענג את השבת כדבר האמור:
ואם נתנו בשבת אותו הלימוד במזיד ואינו מענג השבת מותר לו לרדות ולפסוק מהלימוד זה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה צריך ללמוד בצורך השבת להנצל מן החטא:
[ז] בתנורים שלנו היינו על ענין הלמוד שבזמן הזה שאין בהם רדיה לפי כי נתמעטו הדעות ואין מביאין ראיו' מן הגמ' לצורך לימוד ההלכה מותר להוציא תורה יותר ממה שצריך לשלש סעודו' ללמוד בסכין שיהיה דברים פשוטים והלכה פסוקה או בשום דבר שיתחוב בו ונמשך ממנו דבר תורה ומכל מקום לא יוציא ברחת שהוא טורח גדול משום דמחזי כמעשה של חול שנאמר אשר זורה ברחת ובמזרה:
[ח] לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמוסין והדוגמא להלכו' שאינם נהוגו' והם דוגמא לאלו שהם באים בקינוח סעודה ויתן לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשכה מפני שדברים אלו צריכים בישול ואין נושאים ונותנים בהם ודעת עליהם לאכלם לאלתר ללמוד אותם ומפני כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר הרי הם כשאר תבשיל של תורה שהתחיל להתבשל בענין הלימוד ובעסק ולא נתבשל כל צרכו שאסור להשהותו וצריך ללמוד אותו תכף ומיד קודם חשכה והוא הדין לכירה וכופח שהם דוגמא למקומו' הלימוד ואין צורך להאריך בהם או יהיה צורך יותר בהם בני אדם המשונים בדרך לימודם אם עשה כן אפילו בשוגג אסורים עד מוצאי שבת להתעסק בהם בכדי שיעשו:
[ט] כיוצא בזה לא ימלא אדם חבית מים והם דברי הגדה שמושכים לבו של אדם כמים כמ"ש חז"ל ויתן לתוך התנור לחמם אותה הגד' ערב שבת עם חשיכה ואם עשה אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו כי ימשך בהם לבו ויהיה נמנע מלכבד את השבת ומלענג אותו והכתוב צוה וקראת לשבת עונג בכל האפשר:
עוד זה מדבר לצד עילאה בדינים אלו כמשפט הראשון וכך הוא אומר פירות שנאכלין חיין כי יהיו פירות הללו דוגמא למצות המביאים לכנסת ישראל כדאיתא בתיקונים דף ל"ח וז"ל סמכוני באשישות מאי ניהו אשישות תרי אשות דאינון איש ואשה רפדוני בתפוחים אלין אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק ובגין דארחת באת ואו דאיהו בברית אמרה רפדוני בתפוחים עכ"ל ואיתא בזוהר פ' שמיני דף מ'. פתח רבי יהודה ואמר סמכוני באשישות וגו' האי קרא הא אתמר ושפיר אבל כנס' ישראל קאמר דא בגלותא סמכוני מהו סמכוני אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה הה"ד סומך ה' לכל הנופלים וכן כ"י דנפלה דכתיב נפלה ולא תוסיף בעיא לאסמכא והיא אמרא סמכוני למאן. לישראל בנהא דאינון גו גלותא עמה ובמה באשישות אלין אבהן דאתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטר וכו' ומאן דיידע לייחדא שמה קדישא אע"ג דברכאן לא משתכחי בעלמא איהו סמיך וסעיד לה לכ"י בגלותא רפדוני בתפוחים כלא חד כמה דאמרן אבל רזא דא אשישא עייל חמרא תפוח אפיק חמרא עכ"ל והנה מבואר מדברי המאמר כי זה יהיה התפוח צורך לחזק לכנסת ישראל בגלות החיל הזה ששאלה מישראל בנהא סמכוני כאמור עוד תשוב ותראה מ"ש בתיקונים על כנסת ישראל שהיא חולת אהבה מן הגלות ומביאים לה מיני פירות כדאיתא בתיקון ס"ט וכמה אסיין אתכנסו על ההוא חולה וכו' ולא אתחזרת רוחא לגבה במרעא דילה ולא דפיקו אתחזרת לגביה עד דאתא רעיא מהימנא ואפיק תפוח נמי וסתים לחוטמא וארח ליה וכו' מיד חזרת רוחא ודפיקו לגבה וכו':
ועוד איתא בתיקונים דף קמ"ב וז"ל אמאי אמר' סמכוני אלא בליל שבת נשמה יתירה דבה וינפש מיד דאיהי אסתלק' וי נפש דלית מאן דסמיך ליה. בההוא זמנא איהו אמרת לישראל סמכוני באשישות דאינון מאורי האש ומאי ניהו תרי תורות דאינון מאש חצובות וכו' ומאי ניהו לימודי ה' דאינון תרין שפוון דאינון להבות אש ואינון תרין תפוחין וכו' רפדוני בתפוחים בלילי שבת וכו' והנה מבואר מכל אלו המאמרים כי הפירות הם אשר מביאים לכנסת ישראל לחזק אותה שנאמר רפדוני בתפוחים לפי כי חולת אהבה אני והדוגמא לזה הם תורה ומצות כמ"ש רבי יהודה במאמר הקודם ומאן דידע לייחדא שמא קדיש עביד סעידו וסמיכו לכנסת ישראל בגלותא ולכן יאמר פירות שהם נאכלים חיין היינו מעשה המצוה שאוכל אותה הצדיק שהוא חי שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו כדאיתא בזוהר מותר ליתנם סביב לקדרה של כנסת ישראל לצורך התעוררות בסוד אור חוזר כי האדם על ידי מעשיו מעורר ייחוד עליון כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ה וז"ל. ת"ח בכל אתר דכורא רדיף בתר נוקבא ואתער לגבה רחימותא והכא אשכחנא דהיא אתערת רחימותא ורדפה אבתריה ואורחיה דעלמא דלית שבחא דנוקבא למרדף בתריה דדכורא אלא מלה סתימא היא ומלה עלאה דבי גנזייא דמלכא. תא חזי תלת נשמתין אינון וכו' נשמתא אחרא היא נשמתהון דצדיקיא לתתא נשמתהון דצדיקייא אתיין מאינון נשמתין עילאין מנשמתא דנוקבא ומנשמתא דדכורא ובגין כך נשמתין דצדיקיא עילאין על כל אינון חילין ומשריין דלעילא וכו' תא חזי אתערותא דרחימו דכנסת ישראל לגבי קב"ה נשמתהון דצדיקייא לתתא מתערין לה בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא ואתערותא דא מפי לנוקבא מסטרא דדכורא ואתער רחימותא אשתכח דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא וכדין נוקבא אתקשרת ברחימותא לגבי דכורא כהאי גוונא תיאובתא דנוקבא למשדי מיין תתאין לקבל מיין עילאין לאו איהי אלא בנשמתהון דצדיקייא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי התעוררות הצדיק התחתון הגשמי הוא מעורר הזווג למעלה והיינו פירו' הנאכלין כשהם חיין ואין צריך להם אש מצד הדין לבשל אותה מותר ליתנם סביב לקדרה של כנסת ישראל אף על פי שאי איפשר שיצלו קודם חשיכה כי אז נעשה הייחוד של שבת מותר:
אין נותנין סמוך לחשכה פת לתנור שהרמז לזה הוא הלחם אשר הוא אוכל ואמרו חז"ל בתורה בנביאים ובכתובים מצינו האי פתא מזוניתא דלבא אלא כדי שיקרמו פניו המדובקים בתנור כמשחז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ולא חררה שהיא בחינת הנקבה על גבי גחלים של בחינת הדין אלא כדי שיקרמו פנים שכנגד האש של מדת הדין ואיתא בזוהר פ' ויקרא דף ט"ו וז"ל א"ל רבי אלעזר בריה אי הכי ישר יחזה פנימו מבעי ליה או ישרים יחזו מאי ישר יחזו אמר ליה רזא עילאה דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אנפין אקרון פנימו דאינון חמאן באורח מישר מה דאצטריך למחמיה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עיקר ההארה עליונה היא נמשכת מן הפנים עליונים זה לזה ולכן הכל תלוי עד שיקרמו פנים שכנגד האש למדת הדין של איש ואשה ולעורר שלהובין דרחימו פניהם ואם נתן אותם סמוך לחשכה ולא קרמו פניהם אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו כי אז מתעורר הדין של חול ואם בשוגג אם אין לו מה יאכל כי אז הוא עני ורוכב על חמור מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודו' לצורך הייחוד וכשהוא רודה לא ירדה במרדה הוא בסוד העולמו' ואומר לאחרים בואו ורדו לכם מזון שלש סעודו' אם אין להם מה לאכול וירדה בסכין וכיוצא בו שהוא התעוררו' דין מעט שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול באותו הזווג הנעשה בחול ואם אי אפשר לרדו' בשינוי ירדה במרדה ולא יתבטל הייחוד זה ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה כיון דלא עבד איסורא לפי כי מוכרח הוא להיות התעוררו' אש שלהובין לצורך הייחוד וצורך שבת היא הייחוד רודה כדרכו אמנם שלא לצורך היום דהיינו בעולמו אסור אפינוי:
ואם נתנו בשבת זה הייחוד אפילו במזיד מותר לו לרדו' פת זה קודם שיאפה בו על פת לחם יפשע גבר כדי שלא יבא לידי איסור סקילה כענין מקושש עצים ביום השבת כדאיתא בזוהר:
בתנורים שלנו שאין בהם רדיה דדוגמא הוא לאחר החרבן דאלו בזמן המקדש היה הרדיה של לחם הפנים לפי כי הייחוד היה נוהג תמיד לכן נאמר בו לפני תמיד שיהיה פנים כנגד פנים כאמור ישר יחזו פנימו לא כן היא עתה ולכן מותר להוציא יותר משלש סעודו' בסכין או בשום דבר שיתחוב בו לחוץ ומכל מקום לא יוציא ברחת משום דמחזי כעובדין דחול לא ימלא אדם קדרה עססיו' ותורמוסין שהוא דוגמא לייחוד גרוע כמשחז"ל אמר הקדוש ברוך הוא הלואי עשאוני בני כתורמוס הזה ששולקין אותו כמה פעמים והוא בא באחרונה ולכן יאמר לא ימלא אדם קדרה מאלו רמז להתעוררו' זה הייחוד ויתן לתוך התנור שנאמר ותנור לו בירושלם ערב שבת עם חשכה כי כבר נתקדש היום לפי כי דברים אלו אינם צריכים בישול רב כי הוא זווג גרוע ודעתו של אדם עליון לאוכלם לאלתר בסוד הלחם אשר הוא אוכל ומפני כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר ולא היה בהם ייחוד הרי הם כשאר תבשיל שהתחיל להתבשל הם ייחודים אחרים עליונים כי צריכים בישול הוא התעוררו' גדול ולכן נקראים שלא נתבשל כל צרכו שאסור להשהותו אלא צריך ליתן גמר לדבר והוא הדין לכירה וכופח הם מיני ייחודים ואם עשה כן אפילו בשוגג אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו:
כיוצא בו כשם שבחינו' הללו נאסרו כאשר מתעורר הדין בחינ' האש ביותר כך לא ימלא אדם חבית של מים מצד החסד ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשכה שמבטל כח החסד על ידי האש מדת הדין ואם עשה אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו: